ד-עח

אָמְרוּ עַל הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר "יְמֵי מוֹהַרְנַ"תְּ" שֶׁכָּתַב מוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁאִם הָיָה בְּאֶפְשָׁר כַּיּוֹם לִמְצוֹא מָקוֹם לִשְׁמֹעַ שִׂיחוֹת וְדִבּוּרִים כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ, הָיָה מַשְׁלִיךְ וּמְטַלְטֵל אֶת עַצְמוֹ אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת עֲבוּרָם וְכוּ', שֶׁלִּכְאוֹרָה מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, הֲרֵי לָאֱמֶת אֵין רַבֵּנוּ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, וְאָמְרוּ שֶׁאף כַּיּוֹם כְּשֶׁאנַ"שׁ מְדַבְּרִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, יְכוֹלִים לִפְעָמִים לִזְכּוֹת לְדַבֵּר שִׂיחוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁרְאוּיִים הָיוּ שֶׁיֵּאָמְרוּ עַל יְדֵי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ.