ה - תיז

בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹקַ, דִּיְּקוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי רֹב צַדִּיקֵי הָעוֹלָם שָׁהוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ וְאֵיךְ נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם כְּמִי שֶׁאֵין לָהֶם אֱלוֹקַ חַס-וְשָׁלוֹם? וְאָמְרוּ שֶׁבֶּאֱמֶת הַצַּדִּיקִים אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּמְצָאִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, אַף- עַל-פִּי-כֵן אֵינָם דָּרִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, כִּי כָּל יְשִׁיבָתָם שָׁם הוּא רַק כִּבְדֶרֶךְ אֲרַעי, כִּי מְצַפִּים הֵם בְּכָל עֵת עַל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וְלָצֵאת מִחוּץ לָאָרֶץ, וְכָל מַחֲשַׁבְתָּם וְדַעְתָּם קְבוּעָה תָּדִיר רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה הַגְּמָרָא: כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, הַיְנוּ שֶׁדָּר וְקוֹבֵעַ שָׁם מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹקַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּדִּיקִים וְהַיְרֵאִים הַנַּ"ל, וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן קנו) הֵיכָן שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ הַכֹּל הוּא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְפִי שָׁעָה אֲנִי רוֹעֶה בִּבְרֶסְלֶב וְכַיּוֹצֵא.