ו - טו

לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי-אִם עַל-יְדֵי יִסּוּרִים, וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע בִּשְׁעַת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה (כמבואר בשבחי הר"ן, בסדר נסיעתו לא"י); וְאִם מִי אָנֹכִי לְהַשְׁווֹת עַצְמִי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר אֵין מִי נִדְמֶה אֵלָיו, מִכָּל-שֶׁכֵּן פָּחוּת כָּמוֹנִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן לְעִנְיַן דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְחֻיָּב אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבְּקַלִּים לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אַדְּרַבָּא, אֲנִי מְחֻיָּב לִמְסֹר נַפְשִׁי יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶלֶף פְּעָמִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁבָּא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ וְצִדְקָתוֹ גָּבוֹהַּ וְנִשְׂגָּב וְנַעֲלֶה מְאֹד מְאֹד בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, וְלֹא נָסַע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּי-אִם לִפְעֹל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת נִשְׂגָּבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר, וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בִּדְבָרֵינוּ בְּסִפּוּרֵי שְׁבָחָיו הַנּוֹרָאִים, עַיֵּן שָׁם (שם סי' ב, טו, כח, ל, לא); אֲבָל אֲנַן, יַתְמֵי דְיַתְמֵי, אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְגּוֹלֵל בְּרֶפֶשׁ וָטִיט וְלִרְחשׁ עַל הָאָרֶץ בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְנַשֵּׁק עֲפַר אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּלְהִתְגּוֹלֵל בַּעֲפָרָהּ הַקְּדוֹשָׁה וְלִשְׁאֹב מֵאֲוִירָהּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא;

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – הֲלֹא גַּם אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַהוּ צִיצִית וּמַהוּ תְּפִלִּין וּמַהוּ סֻכָּה וְלוּלָב וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָרֵי מִצְווֹת, כִּי טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת לֹא נוֹדְעוּ לְשׁוּם אֱנוֹשִׁי, מִכָּל-שֶׁכֵּן לָנוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, קכט): "פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ" וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם פו): "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה" (עַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה – ליקו"מ ח"א סימן ה, ב. שיהר"ן סי' ריט, רסא), וְכִי חַס וְשָׁלוֹם נִפָּטֵר מִלַּעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין טַעֲמָן, כְּמוֹ-כֵן אָנוּ חַיָּבִין לְהִתְגּוֹלֵל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַהוּ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי כְּבָר הוֹדִיעָה לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמָהּ וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא – בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (דף קי-קיב) וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת – וּבַמִּדְרָשִׁים, וּבִפְרָט רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁכֻּלָּם גִּלּוּ לָנוּ מִגֹּדֶל מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; וְאִם אֵין אָנוּ זוֹכִים לִקְבֹּעַ דִּירָתֵנוּ שָׁם מֵחֲמַת גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַל זֶה, עַל-כָּל-פָּנִים נִזְכֶּה לִהְיוֹת שָׁם פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ לֵילֵךְ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת עַל-כָּל-פָּנִים, שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם קיא), וְגַם אוּלַי עַל-יְדֵי זֶה שֶׁנֵּלֵךְ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, נִזְכֶּה אַחַר-כָּךְ לִנְסֹעַ עוֹד הַפַּעַם לִקְבֹּעַ דִּירָתֵנוּ שָׁם, וְעַל-כָּל-פָּנִים אֵיךְ לֹא נָחוּשׁ לִהְיוֹת פַּעַם אַחַת בִּמְקוֹם חַיֵּינוּ, בִּמְקוֹם קְדֻשָּׁתֵנוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְחָזַר הַהַבְטָחָה כַּמָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר לְגֹדֶל חִבָּתָהּ. (ימי מוהרנ"ת, ח"ב כו).