ו - טז

... בְּשַׁבָּת הָיוּ אֶצְלֵנוּ רַבִּי יוֹסֵף הִירְשׁ, גִּיסוֹ שֶׁל רַבִּי גֵּרְשׁוֹן, וְאִישׁ אֶחָד מִמֶּדְבֶדִיבְקָא, שֶׁהוּא חֲתַן הַחַזָּן דְּשָׁם. גַּם רַבִּי יְשַׁעְיָה, חֲתַן הָרַב דְּקַאמִינְקֶע, הָיָה כָּל הַיּוֹם אֶצְלֵנוּ, וְסִפֵּר לִי אָז, שֶׁהָיָה פַּעַם אַחַת אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁהָלַךְ עִם אֶחָד בִּשְׁלִיחוּת מֵהַשְּׁפָּאלֶער וּלְצֹרֶךְ חוֹתְנוֹ הָרַב, וְסִפֵּר לִי כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֵיךְ נִכְנַס לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְשֶׁנָּפַל עָלָיו אֵימָה וּפַחַד גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְשֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁרַבִּי יְשַׁעְיָה הַנַּ"ל סִפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ וְשֶׁנִּמְשַׁךְ עָלָיו אָז יִרְאָה וְהִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה מְאֹד, כְּדֶרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּכְנְסוּ אֶצְלוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמְפֻרְסָם שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו אֶחָד, בָּא עָלָיו הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לִתְשׁוּבָה מְאֹד, וּמִי שֶׁנִּשְׁאַר עַל עָמְדוֹ וְלֹא נִפְרַד מִמֶּנּוּ, נַעֲשָׂה אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא-הַשֵּׁם מֵרַבִּים, כַּמְפֻרְסָם. וְסִפֵּר אֵיךְ שֶׁאַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, הֵבִינוּ קְצָתָם שֶׁהָיָה שָׁם, וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים, וּמֵחֲמַת זֶה לֹא הָיָה יָכוֹל לִסַּע יוֹתֵר, וְעַכְשָׁו הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל בֵּין אִם הָיָה אֶצְלוֹ וּבֵין עַכְשָׁו, וְשֶׁעָקְרוּ אוֹתוֹ מֵחַיִּים אֲמִתִּיִּים, וְגַם כָּל אָדָם הַמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם עָשׂוּ לוֹ טוֹבָה עַל-יְדֵי זֶה שֶׁעִכְּבוּ אוֹתוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹ עָשׂוּ לוֹ רָעָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ, מְעֻוָּת אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לִתְקֹן וְכוּ'. (ימי מוהרנ"ת, ח"ב סימן כט).