ו - רכד

הָיָה אוֹמֵר רל"י זַ"ל בְּשֵׁם צַדִּיקִים שֶׁפֵּרְשׁוּ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ, (שבת קכט) לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקְנֶה מִנְעָלִים לְרַגְלָיו. וְהַיְנוּ שֶׁיִּמְכֹּר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִקְנֶה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (אבות א, ה) 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר', וְהַיְנוּ שֶׁיִּקְנֶה לוֹ חָבֵר נֶאֱמָן וְיִתְקָרֵב לְצַדִּיק מֻפְלָג שֶׁיּוּכַל לְהַנִּיחַ לוֹ 'מִנְעָלִים לְהֶרְגֵּלָיו' הָרָעִים, שֶׁיִּנְעַל אוֹתוֹ לִבְלִי לָשׁוּב לְהֶרְגֵּלָיו הָרָעוֹת. וַעֲבוּר חָבֵר וְצַדִּיק כָּזֶה מֵהָרָאוּי שֶׁיִּמְכֹּר 'כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ' כִּי מְנִיעַת הֶרְגֵּלָיו הָרָעִים הֵם חַיֵּי עוֹלָם נִצְחִיִּים עֲדֵי עַד. וּכְמוֹ כֵן לְהֶרְגֵּלָיו הַטּוֹבוֹת יַעֲשֶׂה אַף לָהֶם מַנְעוּלִים טוֹבִים שֶׁיַּעֲמֹד בָּהֶם לְלֹא הֶרֶף וּלְלֹא פִּרְצָה רַק יִהְיֶה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בַּקְּדֻשָּׁה כָּרָאוּי.