ו - רכה

הָיָה אוֹמֵר רל"י זַ"ל בְּעִנְיַן דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֶחָד מִיסוֹדוֹת דַּרְכּוֹ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁאֵין שׁוּם מֻשָּׂג שֶׁל "לְמָחָר", רַק הָעִקָּר הוּא הַהֹוֶה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הָאָדָם, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל (עירובין כב.) לְמָחָר - לְקַבֵּל שְׂכָרָם, כִּי מָחָר הוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא וְאֵין לוֹ לְהָאָדָם בִּפְרָט הַמְקֹרָב לְרַבֵּנוּ לַחֲשֹׁב, רַק עַל רֶגַע זֶה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ עוֹד טוֹב וְעוֹד טוֹב. וְהָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ מְרַמְּזִים וְאוֹמְרִים שֶׁכֵּן מְרַמֵּז הַכָּתוּב (שמות יז) צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. מָחָר. שֶׁכֵּן הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד עֲמָלֵק וְחֵילוֹתָיו הוּא בִּבְחִינַת הַמָּחָר. שֶׁכֵּן עֲמָלֵק מַחֲלִישׁ דַּעַת הָאָדָם מִבְּחִינַת "הַיּוֹם" וְאוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה זֹאת לְמָחָר וּלְאַחַר זְמַן, וְכָךְ דּוֹחֶה אֶת הָאָדָם מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ וּמִשָּׁנָה לְשָׁנָה עַד שֶׁנִּזְקָן כְּבָר וְאֵין לוֹ כְּבָר כֹּחַ יוֹתֵר לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בֶּאֱמֶת לַעֲבֹד אֶת ה'.