ו - רלו

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֶת רל"י זַ"ל לְעִנְיַן חוֹבַת לִמּוּד זְכוּת וּמְצִיאַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בַּחֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר בָּהּ רַבֵּנוּ הַרְבֵּה, וַהֲרֵי אָמְרוּ רַזַ"ל שֶׁאֵין טוֹעֲנִים מְהַפְּכִין בִּזְכוּת הַמֵּסִית, (סנהדרין כט. ובתוס' שם דף ח:) עָנָה וְאָמַר שֶׁעִנְיָן זֶה שֶׁל לִמּוּד זְכוּת שֶׁהִזְהִירָה עָלֶיהָ הַמִּשְׁנָה 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת' (אבות א, ה), אֵינוֹ חָלִילָה לְהַקְטִין הָעֲבֵרָה וְהַפֶּשַׁע אֶלָּא אַדְּרַבָּא, מַשְׁמָעוּתָהּ לְהֵפֶךְ, לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁכָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה חֲמוּרָה הִיא מְאֹד מְאֹד, אֶלָּא שֶׁדָּנִים אָנוּ אוֹתוֹ לִזְכוּת מֵחֲמַת הַסִּבָּה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי מִכְשׁוֹל עָצוּם כָּזֶה, וּמְלַמְּדִים אָנוּ עָלָיו זְכוּת, לְסִבַּת הָעֲבֵרָה, וּמְחַפְּשִׂים כָּל כָּךְ עַד שֶׁמּוֹצְאִים בַּחוֹטֵא נְקֻדָּה טוֹבָה פְּנִימִית הַחֲבוּיָה בּוֹ, וּמְעוֹרְרִים אָנוּ אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה שֶׁיַּחֲזֹר עַל יָדָהּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּמְגַלִּים לוֹ שֶׁעֲדַיִן הוּא בִּכְלַל זְכוּת, וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָצוֹן וְחֵפֶץ טוֹב לְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הָעֲבֵרָה עַצְמָהּ נִשְׁאֲרָה בְּחֻמְרָתָהּ הַגְּדוֹלָה כְּמוֹת שֶׁהִיא בְּעֶצֶם. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת זֶה הַמֵּסִית שֶׁלֹּא דַּי לוֹ בַּעֲוֹנוֹתָיו שֶׁלּוֹ עוֹד הוֹלֵךְ לְהָסִית אֲחֵרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה בָּזֶה מְנַתֵּק עַצְמוֹ מִכֹּל וְאֵין חוֹבָה לְהַפֵּךְ וְלִדְרֹשׁ בִּזְכוּתוֹ.