ו - רנה

פַּעַם כְּשֶׁנִּשְׁאַל רל"י זַ"ל עַל יְדֵי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה ו' בְּעִנְיַן הַהַמְתָּנָה, עַד כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַתְּשׁוּבָה הָרְאוּיָה? עָנָה וְאָמַר לוֹ: כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. בְּהַמְשִׁילוֹ אֶת הַדָּבָר (להמבואר במדרש והובא בתו' ו') מֵהַמָּשָׁל לְאֶחָד הָעוֹמֵד בַּחֲנוּת הַבֹּשֶׂם לִקְנוֹת אֲפַרְסְמוֹן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַמְתִּין בַּתּוֹר לְקַבָּלָתוֹ, נִכְלָל כְּבָר בִּכְלַל אֵלּוּ הַנֶּהֱנִים וְהַמִּתְבַּסְּמִים מֵרֵיחוֹ הַנּוֹדֵף מִמֵּילָא בַּחֲנוּת, כִּי בַּחֲנוּת שֶׁל הַבֹּשֶׂם כָּל הַנִּמְצָא וְעוֹמֵד בּוֹ כְּבָר מִתְבַּשֵּׂם, מַה גַּם שֶׁמִּתְקַדֵּם תּוֹרוֹ כָּל הָעֵת, עַד שֶּׁסּוֹף כָּל סוֹף יַגִּיעַ תּוֹרוֹ מַמָּשׁ, וִיקַבֵּל אַף הוּא אֶת הָאֲפַרְסְמוֹן וְיִתְבַּסֵּם בְּרֵיחוֹ כָּרָאוּי, אוּלָם אִם מִתְיָאֵשׁ וְעוֹזֵב אֶת תּוֹרוֹ יַפְסִיד בְּוַדַּאי, וְעַל כֵּן כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה וְכָל הַמְתָּנָה וְהַמְתָּנָה תְּבִיאֵהוּ בְּסוֹפוֹ לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ, מִלְּבַד זֹאת שֶׁעֶצֶם הַזְּמַן שֶׁמַּמְתִּין כָּל כָּךְ בִּימֵי חַיָּיו נֶחֱשָׁבִים לוֹ גַּם הֵם לִימֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנִּתְבַּסֵּם עַל יְדֵי זֶה מִבְּחִינַת הָאֲפַרְסְמוֹן בְּכָל אֹפֶן.