ו - שיט

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל "זֶה כְּבָר עֲבֵרָה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עֲבֵרָה", (חיי מוהר"ן סימן תקיב) שֶׁעִקַּר הָעֲבֵרָה הִיא עֲבֵרַת הָעַצְבוּת, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר כְּבָר רַבֵּנוּ שֶׁהָעַצְבוּת הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה (בתורה מ"ח ח"ב) עַל כֵּן כְּמוֹ שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה (כמבואר שם בסימן כד), כְּמוֹ כֵן הָעַצְבוּת הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהִיא עֲבֵרָה כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת וְאָדָם מְזַלְזֵל בָּהּ וְדָשׁ בָּהּ בַּעֲקֵבָיו, וְעַל כֵּן אֵינוֹ מְרַקֵּד וְצוֹהֵל לְרֹב שִׂמְחָתוֹ, עַל כֵּן הִדְגִּישׁ וְאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁהִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה, וְהִיא עֲבֵרָה כָּזוֹ, שֶׁעֶצֶם מְצִיאוּתָהּ הוּא כְּבָר עֲבֵרָה. מִלְּבַד זֹאת שֶׁהִיא תִּגְרֹם וּתְבִיאֵהוּ עוֹד וָעוֹד לִשְׁאָר עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.