ו - שכד

לְעִנְיָן שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הַחַגִּים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לְעַצְמֵנוּ וְכוּ' (כמבאר בחלק ב' סימן צב) אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעִנְיָן זֶה סוֹבֵב אַף עַל סְעוּדָה הָרְבִיעִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הַנִּקְרָא "מְלַוֵּה מַלְכָּה", שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן לְהַאֲרִיךְ בּוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיַּפְרִיעַ הַדָּבָר לְסֵדֶר הַיּוֹם הַנָּכוֹן שֶׁלְּמָחֳרָת, הַמַּתְחֶלֶת בַּחֲצוֹת לַיְלָה. כִּי אֵין זֶה מֵהַנָּכוֹן שֶׁבִּגְלַל הָאֲרִיכוּת יֶתֶר שֶׁבַּעֲרִיכַת סְעוּדָה זוֹ יֻפְרַע סֵדֶר יוֹמוֹ הַבָּא כְּקִימַת חֲצוֹת וְסֵדֶר הַתְּפִלָּה כְּוָתִיקִין שֶׁלְּמָחֳרַת יוֹם הָרִאשׁוֹן. וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָאֲסֵפוֹת וְהַכִּנּוּסִים וְהַסְּעוּדוֹת שֶׁמְּאַחֲרִים אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה.