ו - שפא

הָיָה אוֹמֵר שֶׁכְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא זָכָה לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא רַק עַל יְדֵי שִׁפְלוּתוֹ וְקַטְנוּתוֹ, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת קַטְנוּת דְּקַטְנוּת וְכוּ'. (כמבואר בספר חיי מוהר"ן סימן קמ ובשבחי הר"ן). כְּמוֹ כֵן סוֹבֵב הַדָּבָר לְעִנְיַן רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּל תּוֹרוֹתָיו הֵם לְגַבֵּנוּ בִּבְחִינַת גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כִּי אִם רַק שֶׁיַּרְבֶּה בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבַעֲנָוָה רַבָּה. אַף שֶׁנִּרְאֶה וְנִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה שֶׁאֵין בָּזֶה שֵׂכֶל וּכְאִלּוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת, כִּי רַק עַל יְדֵי הַקַּטְנוּת יוּכַל לִזְכּוֹת לְגַדְלוּת דְּגַדְלוּת. וְכָל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה בַּעֲבוֹדַת הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת כֵּן יִזְכֶּה לְהָכִין כֵּלִים נְכוֹנִים לְקַבֵּל בָּהֶם מִנְּבִיעַת שִׁפְעוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ.