ו - ת

הָיָה אוֹמֵר: עִנְיָן זֶה שֶׁמַּמְתִּין הָאָדָם לִישׁוּעָתוֹ וְאֵינוֹ מַפְסִיק מִלְּהִתְפַּלֵּל וּלְהַפְצִיר בַּתְּפִלָּה, זֶהוּ הַדָּבָר הַמּוֹרֶה עַל רְצוֹנוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת בְּהַדָּבָר, וּכְפִי הַדְּחִיָּה שֶׁדּוֹחִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, וְשׁוּב פַּעַם הַמְתֵּן וְהוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְאָכֵן מַמְתִּין עוֹד וָעוֹד, כֵּן נִכֶּרֶת רְצוֹנוֹ בֶּאֱמֶת, וְאָז כְּשֶׁפּוֹתְחִין לוֹ וְנִכְנָס לְקַבֵּל יְשׁוּעָתוֹ אֲזַי כָּל מַה שֶּׁהִמְתִּין יוֹתֵר מַתְּנָתוֹ מְרֻבָּה יוֹתֵר, וְנוֹתְנִין לוֹ אָז בִּנְתִינָה גְּדוֹלָה נְתִינָה אַחַר נְתִינָה וּבְשֶׁפַע רַב. כִּי אֵין שׁוּם הַמְתָּנָה הוֹלֶכֶת לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם. (ע"ע לעיל בח"ד, סעיף ק"י).