ו - תיט

הָיָה אוֹמֵר: צָרִיךְ הָאָדָם הַפָּשׁוּט הַרְבֵּה תְּפִלָּה וּזְכוּת גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאֹד מְאֹד, שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבֹר כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה מֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו מְבֹרָר בְּלִי דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת וְעִנְיְנֵי גַּדְלוּת וְכָבוֹד. וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת חַיָּיו הִכִּיר אַךְ מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁזָּכוּ לַעֲבֹר וְלִגְמֹר חַיֵּיהֶם כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא וְחָיוּ בֶּאֱמוּנָה בָּרָה זַכָּה וּנְקִיָּה מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְעָבְדוּ אֶת ה' בִּתְמִימוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, אַשְׁרֵי חֶלְקָם.