ב)

רבינו ז"ל אמר מקנא אני את ר' יוסקא שהי' איש פשוט מאד והי' לו סידור עב וגדול מאד עם כל התחינות הקודמים וכל היוצרות מכל שבתות השנה והי' מנהגו שהי' הולך כל יום לבית המדרש עם הסידור העב שלו ולא הי' מזיז משם עד שהתחיל מהתחלה מודה אני ואמר כסדר (אפי' כל התפילות מראש השנה ויו"כ ופסח וסוכות וכו' וכל הברכות ותקיעת שופר וברכת הנהנין וברכת חתנים ומילה וכו' וכו') הכל עד גמירא (עד האט אויס געאנט דאס ציבור פין טאביל צי טאביל אלע טאג) והי' רבינו ז"ל מקנא אותו כי פשיטות גבוה מהכל (ושמעתי סיפור כזה ג"כ בשם הבעש"ט ז"ל שהי' מקנא ג"כ איש פשטן כזה בימיו ואמר עליו שבכל פעם נעשה למעלה יריד אחר למשל כשאומר התפילות והמזמורים מפסח נעשה למעלה התיקונים מפסח וכן משבועות וכו' וכן הכל וכידוע גם המעשה מלחם הפנים בזמן האריז"ל שהי' איש פשוט ושמע הדרשה מהרב הגדל התיקונים שהי' נעשין בעת שהי' הביהמ"ק קיים מלחם הפנים ושאל אותו מהו ואיך היו עושין אותו ואמר לו הרב כל סדר עשייתו והלך לביתו והסכים עם אשתו לעשות כל שבוע לחם הפנים התנופה בי"ג נפה והביא אותם בכל עש"ק בארון קודש והי' מבקש מהשי"ת שיאכלן ושיערב ויומתק לו, והשמש הי' מוצאין ואמר מסתמא הניחום בשבילו ואכלם על שבת וכשהוא בא אח"כ ולא מצאם חשב שהשי"ת כביכול אכלם והי' לו שמחה גדולה וכן הי' זמן רב. פ"א בא לביהמ"ד עם הלחם שלו והלך ישר לארון הקודש ולא ראה שהרב הוא שם ודיבר כמנהגו בקשות ותחנונים מהשי"ת שאכלם ושיתקבלו וכו' ושמע הרב וגער בו ואמר לו עם הארץ וכי ה' אוכל וכו' שאל אותו אלא מי אכלם מסתמא השמש וכן הי' א"ל אני חשבתי לטובה וא"כ אעשה תשובה והרב הי' חוזר הדרשה שהי' צריך למחר בש"ק לאמור ושלח האריז"ל אחריו שיצוו לביתו כי מחר בשעה שצריך להגיד הדרשה ימות רח"ל כי הפר את תענוגו של השי"ת כי ממש הי' לו מאת הפשוט הנ"ל תענוג כמו מלחם הפנים בביהמ"ק וכו'.