ו)

פעם אחד בא איזה עני בעירו של הגאון בעל חתם סופר ז"ל והי' אצל הגבאים של הביהמ"ד ונתנו לו פתקאות לאכול ימים (יום אחד אצל זה הבע"ב ויום אחד אצל זה הבעל הבית וכו') ועל שבת נתנו לו פתקא לאכול אצל החתם סופר ז"ל ולקח את הפתקא והלך עמה ברחוב ופגש את החתם סופר ז"ל (ולא ידע שזהו שצריך לאכול אצלו) ושאל אותו אם אצל זה האיש נותנים לאכול היטב. והשיב לו שאצל זה האיש נותנים לאכול דגים היטב. ואח"כ כשהי' אצלו על שבת לאכול אצלו (ולא הכירו שזה הוא שפגשו ברחוב ושאלו) והתחילו ליתן הדגים והוא חשב שיותר מהדגים לא יתנו ע"כ אכל א"ע הרבה עם הדגים ובפרט כי נתנו הרבה מנים מדגים וכו' ואח"כ כשהתחילו ליתן שאר תבשילים ומאכלים כבר לא הי' יכול לאכול כלל כי' הי' שבע והתחיל לכעוס ולקלל זה האיש שפגש וכו' ושאל אותו החתם סופר מה אתם כועסים וקוללים והשיב לו וסיפר לו המעשה שפגש איש ושאלו והשיב לו שנותנים דגים וע"כ אכל א"ע עם הדגים ולא יכול עכשיו לאכול יותר שאר דברים טובים וכו' והשיב לו החתם סופר ז"ל אתם בעצמכם חייבים בזה כי מה לכם להיות רעבתן ובעל תאוה כזה לשאול אם נותנים לאכול וכו' ואני הוא שהשבתי לכם את זכות כדי שתדעו לא להיות רעבתן ובעל תאוה וכו'.