ז)

ועוד היה מעשה אצל החתם סופר ז"ל כי החתם סופר הי' לו מנין מיוחד אצלו להתפלל אתם והיו כולם כל העשרה אנשים ברורים בצדקות וחסידות וכו' וכו' ופעם אחד קרה שאחד מהמנין שלו התחיל בנו מעט לסוג אחור מדרכו. ושמע החתם סופר ז"ל מזה ולא רצה שיהי' כבר מהמנין שלו אעפ"י שהוא הי' בצדקות וחסידות כמקודם ורק בנו נסוג קצת מדרכו ומסתמא גם בזה לא הי' אשם ולא יוכל לעשות כלל אעפי"כ לא רצה החתם סופר ז"ל שיהי' מהמנין שלו. ולא ידע החתם סופר ז"ל לשית עצות בנפשו מה לעשות אם שהיה' מהמנין שלו אינו רוצה ואם ליקח אותם במקומו הלא יתבייש זה האיש וגמר בדעתו להזניח כל המנין שלו ולילך לביהמ"ד להתפלל וכן עשה שהפסיק את המנין שלו והתפלל בביהמ"ד: