n-ark-retreat · bereishit 7:1
Main teaching
נח הוצרך ליכנס לתיבה משום שלא זכה לביטול הגמור שישמור משליטת הדינים
Noach had to enter the ark because he had not attained the complete self-nullification that would guard him from the dominion of judgments.
"בא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (ז, א)
“Come, you and all your household, into the ark” (7:1).
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ וְזָכָה לְבִטּוּל כָּזֶה, עַל כֵּן בֶּאֱמֶת הִמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ בְּעֵת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַדִּין מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלַן. אֲבָל נֹחַ לֹא זָכָה לְבִטּוּל כָּזֶה וְעַל כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לְבַטֵּל הַדִּין לְגַמְרֵי, וְעַל כֵּן הָיָה מַבּוּל בָּעוֹלָם. עַל כֵּן הֻכְרַח לִכְנֹס בַּתֵּבָה לְהִתְחַבֵּא שָׁם מִפְּנֵי תֹּקֶף הַדִּין וְהַמַּשְׁחִיתִים כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.
Moses our master, who gave over his soul and attained such self-nullification, therefore truly sweetened all the judgments in the world, even when judgment grew exceedingly strong—may the Merciful One save us. But Noach did not attain such self-nullification, and therefore could not completely nullify judgment; therefore there was a flood in the world. He was consequently compelled to enter the ark and hide there from the force of judgment and the destroying agents, as explained in the holy Zohar.
וְהָעִנְיָן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁנֹּחַ לֹא זָכָה לְבַטֵּל עַצְמוֹ כָּרָאוּי עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַדִּין מִכָּל הָעוֹלָם, עַל כֵּן הֻכְרַח לִכְנֹס בַּתֵּבָה לִזְכּוֹת שָׁם לִבְחִינַת בִּטּוּל. כִּי תֵּבַת נֹחַ דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא בִּטּוּל, שֶׁאָז סוֹתְמִין עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתַּעֲנִית וְהַחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים שֶׁל יוֹם כִּפּוּר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ כִּי נֹחַ לֹא זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי כְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה וְנִסְתַּר וְנִתְחַבֵּא שָׁם וְסָתַם עֵינָיו מֵהָעוֹלָם.
And the matter is this: because Noach did not merit nullifying himself properly so as to nullify judgment from the whole world, he had to enter the ark and attain the aspect of self-nullification there. For Noach’s ark is the Day of Atonement, as stated in the Tikunim, and the Day of Atonement is self-nullification: then people close their eyes to the sight of this world, the aspect of the fast and the five afflictions of the Day of Atonement mentioned above. That is, Noach attained the aspect of self-nullification only by entering the ark, concealing and hiding himself there, and closing his eyes to the world.
כִּי זֶה בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁצְּרִיכִין לְהַסְתִּיר וּלְהִתְחַבֵּא עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַתֵּבָה כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. הַיְנוּ כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין גּוֹבֵר צְרִיכִים לְבִטּוּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַבִּטּוּל הוּא לִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַבֵּא וּלְהַסְתִּיר עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּלְבַלִּי לָצֵאת חוּצָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשׁוֹטֵט עֵינָיו בִּרְאִיַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. רַק יֵשֵׁב נִסְתָּר וְנֶחְבָּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁשָּׁם הַמָּקוֹם מְסֻגָּל יוֹתֵר לְבַטֵּל עַצְמוֹ לַה׳ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּין עַל יְדֵי זֶה.
For this is the aspect of concealment: a person must conceal and hide himself when judgment is forceful, God forbid, which is the aspect of the ark, as explained in the holy Zohar. That is, when judgment prevails, self-nullification is needed, as stated above. And self-nullification means closing one’s eyes to the sight of this world. And one must therefore hide and conceal oneself within the house and not go outside, so that one’s eyes will not roam over the sights of this world. Rather, he should sit concealed and hidden within his house, where the place is better suited for nullifying himself before God, blessed be He, thereby sweetening judgment.
וְזֶהוּ בְּחִינַת לֵךְ עַמִּי בא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם׳. נִמְצָא שֶׁתֵּבַת נֹחַ זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל. כִּי נֹחַ לֹא זָכָה לְבִטּוּל בִּשְׁלֵמוּת לְהַמְתִּיק הַדִּין מִכָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, רַק שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו צִוָּהוּ לִכְנֹס בַּתֵּבָה לְהַסְתִּיר עַצְמוֹ שָׁם וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵהָעוֹלָם. כִּי מְחִצּוֹת הַתֵּבָה סוֹתְמִין בִּפְנֵי הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת לַחוּץ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית וְלִכָּלֵל בְּאֵין סוֹף. כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִסְתֹּם עֵינָיו כְּשֶׁרוֹצִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת מִן הַצַּד וְכוּ׳ עַיֵּן שָׁם.
And this is the aspect of “Go, My people, enter your chambers, close your door behind you, hide for almost a moment until wrath passes.” Thus Noach’s ark is the aspect of self-nullification. For Noach did not attain complete self-nullification to sweeten judgment from the whole world entirely. Rather, God, blessed be He, in His mercy commanded him to enter the ark, conceal himself there, and close his eyes to the world. For the ark’s partitions block the eyes so that sight does not disperse outward, enabling him to look toward the ultimate purpose and be encompassed in the Infinite. As explained in the teaching mentioned above, this is why one must close one’s eyes when wishing to look toward the ultimate purpose, so that sight does not disperse to the side, etc.; see there.
וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּתְבּוֹדֵד בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וִיקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַה׳ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, כְּדֵי שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא וְלֹא יִתְפַּזֵּר רְאוּת עֵינָיו בַּחוּץ, וּבִשְׁבִיל זֶה בְּעַצְמוֹ מְסֻגָּלִין מְחִצּוֹת הַבַּיִת לְהַסְתִּיר עַצְמוֹ בָּהֶן מִפְּנֵי הַמַּשְׁחִיתִים בְּעֵת תֹּקֶף הַדִּין רַחֲמָנָא לִצְלַן כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי מְחִצּוֹת הַבַּיִת הֵם מְחִצּוֹת בִּפְנֵי הָעֵינַיִם כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁשָּׁם כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת.
And this is the aspect of the virtue of secluded prayer: a person should seclude himself within his house and bind himself to God, blessed be He, with prayers and supplications, so that he closes his eyes to the sight of this world and the sight of his eyes does not disperse outside. And for this very reason the house’s partitions are suited for concealing him from the destroying agents when judgment is forceful—may the Merciful One save us—as stated in the holy Zohar. For the house’s partitions are partitions before the eyes, enabling him to look toward the ultimate purpose, where everything is wholly good, where all judgments and sufferings become null in existence.
עַל כֵּן כְּשֶׁאֵין צַדִּיק הַדּוֹר הַשָּׁלֵם כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל עַל יְדֵי בִּטּוּלוֹ אֶל הַתַּכְלִית לְבַטֵּל הַדִּין לְגַמְרֵי מִכָּל הָעוֹלָם, אֲזַי הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים צְרִיכִין לְהַסְתִּיר עַצְמָן בְּתוֹךְ מְחִצּוֹת בֵּיתָם, בִּבְחִינַת לך עמי בא בחדריך וְכוּ׳ כְּדֵי לְהַסְתִּיר עַצְמוֹ מִפְּנֵי הַדִּין. כִּי מְחִצּוֹת הַבַּיִת הֵם בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, מֵחֲמַת שֶׁהֵם סוֹתְמִין בִּפְנֵי הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אֶל הַחוּץ. וְעַל כֵּן שָׁם אֵין הַדִּין יָכוֹל לִשְׁלֹט. כִּי עִקַּר בִּטּוּל הַדִּינִים הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַתַּכְלִית כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סְתִימַת הָעֵינַיִם בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַיִּסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְלַן כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל.
Therefore, when the righteous man of the generation is not so complete that through his self-nullification toward the ultimate purpose he can completely nullify judgment from the whole world, the righteous and upright must conceal themselves within the partitions of their houses, in the aspect of “Go, My people, enter your chambers,” etc., to conceal himself from judgment. For the house’s partitions are the aspect of self-nullification toward the ultimate purpose, because they block the eyes from looking outward. And judgment therefore cannot rule there. For the principal nullification of judgments comes through the aspect of the ultimate purpose, as stated above, the aspect of closing the eyes when suffering is forceful—may the Merciful One save us—as explained in the teaching mentioned above.
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַתֵּבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָכוֹל לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית תָּמִיד אֲפִלּוּ בְּלֹא כְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה. וְעַל כֵּן צַדִּיק כָּזֶה בֶּאֱמֶת הוּא יָכוֹל לְבַטֵּל הַדִּין לְגַמְרֵי מִכָּל הָעוֹלָם. אֲבָל שְׁאָר צַדִּיקִים אֵין יְכוֹלִין לְבַטֵּל עַצְמָן כִּי אִם כְּשֶׁסּוֹתְמִין עַצְמָן וְנִסְגָּרִים בַּחֲדָרִים, בִּבְחִינַת לך עמי בא בחדריך.
And this is the aspect of the ark, as stated above. For the complete righteous man, such as Moses our master, can constantly nullify himself toward the ultimate purpose even without entering the ark. And such a righteous man can therefore truly nullify judgment entirely from the whole world. But other righteous men can nullify themselves only when they shut themselves in and are enclosed in rooms, in the aspect of “Go, My people, enter your chambers.”
וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּנִיסַת נֹחַ בַּתֵּבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּשְׁלֵמוּת עַל כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַמְתִּיק הַדִּין מִכָּל הָעוֹלָם. וְגַם הוּא עַצְמוֹ וּבֵיתוֹ לֹא נִצּוֹלוּ כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ עֵצָה שֶׁיִּכְנֹס בַּתֵּבָה, וְשָׁם דַּיְקָא יִזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל. כִּי הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי כְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
And this is the aspect of Noach’s entering the ark, as stated above. Since he did not attain the ultimate self-nullification in completeness, he could not sweeten judgment from the whole world. And even he himself and his household were saved only through God, blessed be He, giving him counsel to enter the ark; and precisely there he would attain the aspect of self-nullification. For he could not reach the aspect of self-nullification except by entering the ark, as stated above.
וְעַל יְדֵי בִּטּוּל זֶה זָכָה עַל כָּל פָּנִים לְבַטֵּל הַדִּין מֵעַצְמוֹ וּבֵיתוֹ וּלְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. נִמְצָא שֶׁתֵּבַת נֹחַ זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
And through this self-nullification he at least merited nullifying judgment from himself and his household, and thereby sustaining the world, as stated above. Thus Noach’s ark is the aspect of self-nullification, the aspect of the Day of Atonement, as stated above.
וְזֶה בְּחִינַת צהר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה׳. הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה צהר וְחַלּוֹן לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁכָּל הִסְתַּכְּלוּתוֹ וְהַבָּטָתוֹ יִהְיֶה רַק לְמַעְלָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְזֶה בְּחִינַת ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ׳ וְכוּ׳ וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה וְכוּ׳ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה הֵם נוֹצְחִין וְכוּ׳ (ראש השנה דף כ״ט). וְכֵן לְעִנְיַן הַנָּחָשׁ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה הֵם מִתְרַפְּאִין. כִּי עִקַּר בִּטּוּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים וְנִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַמִּתְנַגְּדִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה, הוּא עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת כְּלַפֵּי מַעְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
And this is the aspect of “Make a window for the ark, and finish it to a cubit above”: that is, make a window and opening above, so that all his looking and gazing is only upward. This is the aspect of looking toward the higher ultimate purpose, which is far, far above. And this is the aspect of “And it was, when Moses raised his hand,” etc. And did Moses’ hands, etc.? Rather, when Israel look upward they prevail, etc. (Rosh Hashanah, folio 29). And likewise concerning the snake, when Israel look upward they are healed. For the chief nullification of judgments and sufferings, and victory in battle to stand against the opponents of holiness, comes through looking upward—the aspect of self-nullification toward the ultimate purpose, as stated above.
וְעַל יְדֵי תֵּבַת נֹחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִסְתָּר מִפְּנֵי הַדִּין וְנִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְלֹא נֶחֱרַב לְגַמְרֵי, עַל יְדֵי זֶה זָכָה נֹחַ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזַר מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה מֵהָרְשִׁימוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁזָּכָה נֹחַ אַחַר יְצִיאָתוֹ מֵהַתֵּבָה לְהַשִּׂיג בְּחָכְמָתוֹ וּבְרוּחַ קָדְשׁוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וְכוּ׳. כִּי זֶה זָכָה לְקַבֵּל וּלְהַשִּׂיג בִּבְחִינַת הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מֵהַבִּטּוּל בְּעֵת יְצִיאָתוֹ מֵהַתֵּבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחִינַת בִּטּוּל.
And through Noach’s ark, the aspect of self-nullification—through which he was concealed from judgment and the world continued to exist and was not completely destroyed—through this, Noach afterward merited, when he returned from self-nullification in the aspect of running and returning, drawing Torah from the residual impression, as stated above. And this is the aspect of Noach’s attaining, after leaving the ark, through his wisdom and holy spirit, the understanding to offer sacrifices from every clean animal, etc. For he merited receiving and apprehending this through the apprehension of Torah from the residual impression of self-nullification that remained with him when he left the ark, which is the aspect of the Day of Atonement, the aspect of self-nullification.
(הלכות תפלת ערבית הלכה ד׳ אות י״ז)
(Laws of the Evening Prayer, Halacha 4, item 17)
Loading comments…