C-P074-01 · bereishit 9:5
Main teaching
אדם צריך לא להרוג את עצמו בזה שידון את עצמו לחובה, כי גם את מקום עצמו אינו יודע
A person must not kill himself by judging himself unfavorably, for he does not even know his own place.
"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ"
"And indeed, your blood, for your lives, I shall require."
(ט, ה)
(9:5)
צְרִיכִין לָדוּן גַּם אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַכְאוֹבֵי נַפְשׁוֹ וְרִבּוּי פְּשָׁעָיו כִּי עָצְמוּ מִסַּפֵּר וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְקַיֵּם גַּם בְּעַצְמוֹ אַל תָּדִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמְךָ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְקַיֵּם בַּחֲבֵרוֹ אַל תָּדִין וְכוּ'.
One must judge oneself favorably as well. Even though he knows the pains of his soul and the multitude of his transgressions, for they are too numerous to recount, etc.—may the Merciful One deliver us—nevertheless, he must also fulfill in himself, "Do not judge until you reach your place," just as one must fulfill toward his fellow, "Do not judge," etc.
כִּי בְּוַדַּאי גַּם מְקוֹם עַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִמְשָׁךְ וְכָל מַה שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים, וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם נִמְשָׁכִין עָלָיו הַיְּצָרִין רָעִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁלּוֹ וְכוּ' וְכוּ'. עַל כֵּן אָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר. כִּי צְרִיכִין לְקַיֵּם גַּם בְּעַצְמוֹ 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם' שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל אִסּוּר שְׁפִיכוּת דָּמִים חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהָאִסּוּר אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם הוּא אִסּוּר שְׁפִיכוּת דָּמִים, עַיֵּן שָׁם.
For he certainly does not even know his own place, since he certainly does not know from which place he is drawn, and all that has happened to him throughout all his reincarnations, and from which place the evil inclinations and his evil thoughts, etc., etc., are drawn upon him. Therefore, it is forbidden ever to bring oneself to despair, as our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, warned us innumerable times. For one must also fulfill in oneself, 'Do not despise any person,' so as not to transgress the prohibition of bloodshed, Heaven forbid, as explained there in the above-mentioned teaching: the prohibition, "Do not despise any person," is the prohibition of bloodshed; see there.
עַל כֵּן גַּם לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁיּוּכַל לִפֹּל עַל יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בְּוַדַּאי אִסּוּר חָמוּר, כִּי הוּא אִסּוּר שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָסוּר גַּם בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וְכוּ'. וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רש"י לְרַבּוֹת הַשּׁוֹפֵךְ דַּם עַצְמוֹ. כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי (בסימן רפב). כִּי מִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ. וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם.
Therefore, to despise oneself excessively, to the point that one might fall through this, Heaven forbid, is certainly also a grave prohibition, for it is the prohibition of bloodshed, which is forbidden even against oneself, as it is written, 'One who sheds the blood of man, etc. And indeed, your blood, for your lives.' And our Sages of blessed memory expounded—and it is brought in Rashi's commentary—that this includes one who sheds his own blood. For one must judge oneself favorably, as explained in the teaching "I shall sing to my God with what remains of me" (in item 282). For who knows his own place? And the essential thing is never to give up crying out.
(הלכות ערלה הלכה ד' אות ט"ז)
(Likutay Halachos, Laws of Orlah, Halacha 4, item 16)
Loading comments…