Deuteronomy Chapter 21

כִּֽי יִמָּצֵא חָלָל בַּֽאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּֽהוּ:

וְיָֽצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹֽׁפְטֶיךָ וּמָֽדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶֽחָלָֽל:

וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶֽחָלָל וְלָֽקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹֽא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְּעֹֽל:

וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָֽעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵֽעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָֽרְפוּ שָׁם אֶת הָֽעֶגְלָה בַּנָּֽחַל:

וְנִגְּשׁוּ הַכֹּֽהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהֹוָה וְעַל פִּיהֶם יִֽהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָֽגַע:

וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶֽחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָֽעֶגְלָה הָֽעֲרוּפָה בַנָּֽחַל:

&nbspמפטיר&nbsp&nbspוְעָנוּ וְאָֽמְרוּ יָדֵינוּ לֹא (שפכה) שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאֽוּ:

כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהֹוָה וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּֽם:

וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַֽעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָֽה: (ססס)

כִּֽי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹֽיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיֽוֹ:

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָֽשַׁקְתָּ בָהּ וְלָֽקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּֽׁה:

וַֽהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָֽשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶֽיהָ:

וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵֽעָלֶיהָ וְיָֽשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָֽכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּֽבְעַלְתָּהּ וְהָֽיְתָה לְךָ לְאִשָּֽׁה:

וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹֽא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹֽא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָֽהּ: (ס)

כִּי תִֽהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָֽאַחַת אֲהוּבָה וְהָֽאַחַת שְׂנוּאָה וְיָֽלְדוּ לוֹ בָנִים הָֽאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָֽה:

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִֽהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹֽר:

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָֽה: (ס)

כִּי יִֽהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶֽם:

וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמֽוֹ:

וְאָֽמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵֽא:

וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָֽאֲבָנִים וָמֵת וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָֽאוּ: (ס)

&nbspשני&nbsp&nbspוְכִי יִֽהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵֽץ:

לֹֽא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּֽי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּֽי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָֽה: (ס)