יג
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
וְהִנֵּה סָמוּךְ לְעֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב נָסַעְתִּי מִבֵּיתִי לְאוּמַאן, וְהָיִיתִי שָׁם עַל עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ אָב, וּמִשָּׁם נָסַעְתִּי לְנִיקוֹלַאיֶב לְדַבֵּר עִם רַבִּי לֵיבּ אוֹדוֹת הַדְּפוּס כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וּבִנְסִיעָה זאת לא לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר נֵרוֹ יָאִיר, כִּי לא הָיָה בְּדַעְתִּי אָז בְּעֵת שֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתִי, לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנִּיקוֹלַאיֶב אַךְ בְּבוֹאִי לְאוּמַאן שָׁמַעְתִּי שָׁם שֶׁיְּדִידֵנוּ הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב שִׁמְעוֹן נֵרוֹ יָאִיר הוּא כְּבָר בְּאָדֶעס לִנְסֹעַ מִשָּׁם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁיֵּשׁ סְבָרָא שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר חֲבֵרִי יִסַּע עִמּוֹ יַחַד וַאֲנִי יָדַעְתִּי מִכְּבָר שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר יֵשׁ לוֹ כִּסּוּפִין גְּדוֹלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה זְמַן רָב וְתֵכֶף שֶׁשָּׁמַעְתִּי זאת נִתְלַהֵב לִבִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִתְחַלְתִּי לַחְשׁב מַחֲשָׁבוֹת אוּלַי אֶזְכֶּה לִנְסֹעַ עִם רַבִּי שִׁמְעוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל יַחַד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָסַעְתִּי מֵאוּמַאן לְנִיקוֹלַאיֶב דֶּרֶךְ טִירָאוִויצֶע וּבָאתִי עַל שַׁבַּת חֲזוֹן לִקְהִלַּת קדֶשׁ בָּאפָאלְיֶע וְשָׁם נִתְקָרְבוּ אֵלַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים חֲדָשִׁים, וְנִתְעוֹרְרוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַנִּקְרָאִים עַל שֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִשָּׁם נָסַעְתִּי לְנִיקוֹלַאיֶב וּבָאתִי לְשָׁם עַל שַׁבַּת נַחֲמוּ, וְדִבַּרְתִּי עִם רַבִּי לֵיבּ אוֹדוֹת הַדְּפוּס וְלא פָּעַלְתִּי אֶצְלוֹ כְּלוּם, גַּם לִי בְּעַצְמִי לא נָתַן כִּי אִם סָךְ מוּעָט וְנָסַעְתִּי מִשָּׁם לְאָדֶעס וְחָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל הַדֶּרֶךְ אוּלַי אֶזְכֶּה לִנְסֹעַ מֵאָדֶעס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל הָיוּ לִי עַל-זֶה כַּמָּה מְנִיעוֹת בְּדַעְתִּי, וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן וּבְיוֹם ד' הָיָה חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאָז נִכְנַסְתִּי לְאָדֶעס וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם קדֶם שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאָדֶעס בָּא אֵלַי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְשָׂמַחְתִּי מְאד, וְכָל שִׂמְחָתִי הָיָה כִּי הָיָה נִרְאֶה לְדַעְתִּי שֶׁמִּכָּאן אֶסַּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל הָיִיתִי כְּמִתְנַבֵּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מִתְנַּבֵּא, כִּי הָאֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי נְסִיעָה זאת לְאָדֶעס זָכִיתִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ, אֲבָל לא אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת
All the above passed in the year 5571 — which was the first year after his passing. Afterward came Rosh Hashonah of the year 5572. And this was the first Rosh Hashonah after his passing. And through His very wonders — Hashem Blessed be He helped me that we gathered together in Uman on Rosh Hashonah. And from then until now — every single year — more and more souls who have chosen life have also come on Rosh Hashonah — to prostrate at his holy grave on Erev Rosh Hashonah — and to pray together with us on Rosh Hashonah. And the greatness of our gathering on Rosh Hashonah is not for here — and is explained a little elsewhere. [See Chayay Moharan §§403–406] And behold — upon my return from Uman home after that Rosh Hashonah — I then began to settle myself regarding what to do now. For throughout the previous year I had been pressed with the estate affairs of Rabbainu zichrono livracha and with the printing matter. And I had been compelled to travel and toss about greatly here and there. And although it was a great undertaking and journeys of a mitzvah — nevertheless — because of the tossing about — I was unable to establish for myself regular Torah study at fixed times. And certainly also in that previous year I had very many thoughts beyond measure: what does one do now after the pride of my heart and my stronghold had already passed away? And all that had passed through my mind in thought, speech, and deed — certainly it is impossible to explain at all. But because of my busyness in that year I was unable to establish myself in Torah as mentioned. But now — after Rosh Hashonah 5572 mentioned above — when I had already completed the printing of the books mentioned above — I began to settle myself. And I established fixed study times for myself. And I sat in the old study hall here. And I studied according to what I had set for myself.
וְנִכְנַסְתִּי לְאָדֶעס בְּיוֹם רְבִיעִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְעֵת עֶרֶב וּבְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם לא נוֹדַע עֲדַיִן לְר' שִׁמְעוֹן שֶׁבָּאתִי עַד הַלַּיְלָה וּבָא אֶצְלִי וְהָיָה בֵּינֵינוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְגדֶל אַהֲבָתֵנוּ הָעֲצוּמָה מְאד בְּיוֹם חֲמִישִׁי בַּבּקֶר בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי בָּא אֵלַי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְדִבֵּר עִמִּי אַחַר גְּמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין, וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לִי שֶׁבְּקַל אוּכַל עַכְשָׁו לִנְסֹעַ עִמּוֹ יַחַד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיוֹדִיעַ לִי הַדֶּרֶךְ אֵיךְ לִקַּח הַבִּילֶעט וְכָל עִנְיַן הַנְּסִיעָה וְהָיָה לִי חֵשֶׁק גָּדוֹל לִנְסֹעַ אַךְ רַבּוּ הַמְּנִיעוֹת בְּמחִי, וְגַם לא הָיָה בְּיָדִי כִּי אִם סָךְ מוּעָט עַל הוֹצָאוֹת בְּעֶרֶךְ מֵאָה רוּבָּל סוּג וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְיַשֵּׁב עַצְמִי בָּזֶה, אֲבָל לא הָיָה הַזְּמַן מַסְפִּיק לְהִתְיַשֵּׁב הַרְבֵּה כִּי אָמַר שֶׁהַסְּפִינָה תֵּלֵךְ בְּסָמוּךְ אַחַר שַׁבָּת וּצְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהִתְעַסֵּק בְּעִנְיַן הַבִּילֶעט תֵּכֶף אַף עַל פִּי כֵן בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ וְאַחַר גְּמַר הַתְּפִלָּה אֶתְיַשֵּׁב אֵיזֶה שָׁעָה עַל כָּל פָּנִים וְאָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַאֲנִי גָּמַרְתִּי הַתְּפִלָּה וְדַעְתִּי הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה וְלא יָכלְתִּי לָשִׁית עֵצָה לְנַפְשִׁי, אַחַר כָּךְ נִגְמַר בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ הָיָה אֶצְלִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדַעְתִּי לוֹ דַעְתִּי, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁלַחְתִּי הָעֲגָלָה שֶׁהָיְתָה עִמִּי עִם הָאִישׁ רַבִּי לֵיבְּל מִטִּירָאוִויצֶע שֶׁהָיָה עִמִּי שֶׁיַּחֲזר לְבֵיתוֹ, וּבְיוֹם חֲמִישִׁי נָתַתִּי שְׁנֵי קֶרְבְּלִיךְ אַדְרוּף [דְּמֵי קַדִּימָה] לְהַסַּרְסוּר שֶׁיְּקַבֵּל לִי הַבִּילֶעט, וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם עַל שַׁבָּת:
And here too I was tossed from lodging to lodging — for I had no house of my own. And I sat in lodgings. And once in the winter a military man came and expelled me from the house. And I was compelled in the middle of winter to move myself to another house. And in truth this too was for the good — for that other house was better for me in several ways. But in any case I was tossed about. And I had great sufferings from the lodgings. And the essential greatness of my sufferings that reached to the very soul was because I had no private room in which to engage in hisboydedus [private devotion and talking to Hashem]. This I very very greatly needed. But I did not merit this. And also in Nemirov I had no private room as I wished. But even so — since I had sat in the house of my grandfather zichrono livracha — which was a large spacious house — I found there many times a private place. But here — where I was living in lodgings — it was hard for me to find a private place. And I had great sufferings from this. And even so — I had several stratagems for this with the help of Hashem Blessed be He — as we have already spoken of this much. But a person like me certainly needed a private room. In particular since I needed every time to engage in writing down his holy words and so on — for which one certainly needed a private room. But I had not yet merited this. And I sat in the study hall and studied with simplicity: poskim and other holy books. And it was hidden from me — and I did not know that it was still possible even now to shine into some souls of Israel — to arouse them to the service of Hashem in truth — according to what I had received from him zichrono livracha.
Loading comments…