סג
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
אַחַר כָּךְ בְּשָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי שֶׁחַיּוּתוֹ מוּעָט מְאד וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא כְּלָל חָזַרְתִּי וְצִוִּיתִי לָשֵׂאת אוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ וְאָז שָׁתַק וְלא אָמַר לא הֵן וְלא לָאו וְלָקַח אוֹתוֹ הָאִישׁ מִטֶּרָאוִויצֶע עַל זְרוֹעוֹ וְנָשָׂא אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד מִטָּתוֹ וְהִשְׁכִּיב אוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ
And the great joy he had from this — and all that he spoke about it — it is impossible to explain. And he said that for three days he felt not at all his severe illness — from the sheer extent of the joy. And he said that they should have called musicians because of the great joy. And also after Sukkos — when I came before him — he also spoke much about this, about the esrog. And he greatly extolled the greatness of the mitzvah of the esrog. And something of this is already recorded elsewhere [Sichus HaRan §125]. For in that year they had not blessed over the esrog at all in many, many towns — and in several towns people paid sixty and seventy gold coins for an esrog. And Rabbainu zichrono livracha greatly extolled the wisdom of Israel that knows to identify the truth and to spend great wealth for this mitzvah specifically — for it is very, very precious. And he said it was good that the reasons of the commandments and their virtuous power were not revealed — as is brought there in the Midrash — for had people known the greatness of the esrog, who knows what they would have done for an esrog, and so on. And immediately after Sukkos — the holy Rav our teacher Levi Yitzchok — zecher tzaddik livracha — Av Beis Din of the holy community of Berdichev, passed away. And the story of how it came about is as follows.
וּבִהְיוֹתוֹ מַשְׁכִּיב אוֹתוֹ תָּפַסְתִּי אֲנִי אֶת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּיָדִי כַּדֶּרֶךְ הַנָּהוּג בְּנוֹתְנֵי שָׁלוֹם זֶה לָזֶה וְחִבַּקְתִּי אֶת יָדוֹ בְּדֶרֶךְ הִתְקַשְּׁרוּת וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְהָיָה מְלֻבָּשׁ בִּבְגָדָיו, בְּמַלְבּוּשׁ נָאֶה שֶׁל מֶשִׁי וְצִוָּה לְר' שִׁמְעוֹן שֶׁיַּלְבִּישׁוֹ יָפֶה דְּהַיְנוּ שֶׁצִּוָּה לִסְגּר הַבָּתֵּי יָדַיִם (שֶׁקּוֹרִין אַרְבְּל) בְּהַקְּרָסִים וְעָשָׂה כֵּן וְהָיָה קְצָת מֵהַבֵּית יָד שֶׁל הַכֻּתּנֶת שֶׁלּוֹ יוֹצֵא לַחוּץ מֵהַבֵּית יָד שֶׁל הַבֶּגֶד יוֹתֵר מֵהָרָאוּי וְצִוָּה עָלָיו בִּרְמִיזָה לְתָחְבוֹ יָפֶה לְתוֹךְ בֵּית יָד שֶׁל הַבֶּגֶד וְצִוָּה לִרְחֹץ יָפֶה אֶת זְקָנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיָה עָלָיו קְצָת דָּם שֶׁל הַהוּסְט וּרְחָצוֹ יָפֶה וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ בְּחֵרוּת גָּדוֹל, וְלָקַח אֵיזֶה עִגּוּל שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא וְגִלְגְּלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְחָשַׁב מַחְשְׁבוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת, כַּדֶּרֶךְ הַנָּהוּג בִּגְדוֹלִים שֶׁכְּשֶׁחוֹשְׁבִין בְּאֵיזֶה עִנְיָן הֵם מְגַלְגְּלִין בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן שַׁעֲוָה, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רָגִיל בָּזֶה קְצָת בְּסוֹף יָמָיו וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הַנּוֹרָאָה עֲסוּקָה בַּמֶּה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה, וּבְיָדָיו הַקְּדוֹשִׁים גִּלְגֵּל אֵיזֶה דָּבָר בְּחֵרוּת נִפְלָא וּבְצַחוּת וְזַכּוּת נָאָה וְנוֹרָאָה אֲשֶׁר לא נִרְאָה כָּמוֹהוּ וְנָתְנוּ לוֹ מְעַט רטֶב לֶאֱכל וְנָטַל יָדָיו וּבִרֵךְ וְאָכַל וְאַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה שָׁעָה נָתְנוּ לוֹ עוֹד הַפַּעַם רטֶב וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל עוֹד וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר מֵעֵת שֶׁשָּׁכַב עַל מִטָּתוֹ עַד שֶׁנִּגְוַע בְּעֶרֶךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת וְיוֹתֵר קְצָת
In the summer of 5569 — the holy Tzaddik Rav mentioned above had traveled from Berdichev across the region and traveled far — to the land of Valachia [Moldova] — which was not his custom to travel there. And they related this before Rabbainu in that summer, and it was somewhat wondrous — this journey of his.
Loading comments…