Siman sections
Siman 83
The Life of Our Leader Rabbi Nachman · חיי מוהר"ן
(ג) מה שספר תחלת קיץ תקס"ד ענה ואמר אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם. אחד היה שוכב על הארץ וסביבו היו יושבים עגול וסביב העגול עוד עגול וסביב העגול עוד עגול, וכן עוד כמה עגולים, וסביבם היו יושבים עוד כמה אנשים בלי סדר. ואותו שהיה יושב באמצע (כלומר שהיה יושב מטה על צדו) היה עושה בשפתיו וכלם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו. ואחר כך ראיתי והנה איננו (אותו האמצעי) וכלם היושבים סביבו הפסיקו לעשות בשפתותיהם, ושאלתי מה זה. השיבו לי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר והפסיקו מלדבר. ואחר כך התחילו כלם לרוץ ורצתי אחריהם. וראיתי שני פאלאצין [ארמונות] הינו בנינים נאים יפים מאד, ושם היו יושבים שני שררות והם רצו לשם להשררות והתחילו לטען עמהם למה התעיתם אותנו, ורצו להרגם, וברחו השררות לחוץ. וראיתים והוטב בעיני מאד מהות שלהם. ורצתי אחריהם. וראיתי מרחוק אהל יפה. וצעקו משם להשררות חזרו לאחוריכם, ובקשתם כל הזכיות שיש לכם ונטלתם בידכם. ותלכו להנר התלוי שם, ושם תפעלו כל מה שתרצו. וחזרו לאחוריהם וקבלו הזכיות שלהם והיו שם חבילות זכיות, ורצו להנר ורצתי אחריהם וראיתי נר (דלוק) תלוי באויר, ובאו השררות והשליכו הזכיות אל הנר ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם. והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר ושתו כלם מהנהר. ונעשו בריות בקרבם, וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות. וראיתים רצים ושבים ואינם מין אדם ולא מין חיה רק בריות. ואחר כך התיעצו לחזר למקומם. ואמרו איך נוכל לחזר למקומנו. ענה אחד נשלח להאחד העומד שם ואוחז חרב משמים לארץ. ואמרו את מי נשלח. והתיעצו לשלח להבריות והלכו הבריות לשם ורצתי אחריהם. וראיתי אותו מאים עומד משמים לארץ וחרבו בידו משמים לארץ, ולה כמה פיות. הינו פה אחד הינו חד (שקורין שארף) למיתה, ופה אחד על עניות ופה אחד על חלשות. וכן כמה פיות על שאר ענשים. והתחילו לבקש שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך. עתה היה לנו לעזר והבא אותנו אל מקומנו (ואמר איני יכול לעזר אתכם) ובקשו, תן לנו הפה של מיתה ונהרג אותם ולא רצה. ובקשו פה אחר ולא רצה לתן להם שום פה (הינו שארף) וחזרו. בתוך כך בא פקדה להרג את השררות והסירו את ראשם. בתוך כך חזר המעשה כשהיה, שהיה אחד שוכב על הארץ כנ"ל וסביבו עגולים וכו' ורצו להשררות וכו' הכל כנזכר. רק עתה ראיתי שהשררות לא השליכו הזכיות אל הנר. רק לקחו הזכיות והלכו להנר ושברו את לבם והתחילו לבקש בתחנונים לפני הנר. ונפלו ניצוצות מהנר לתוך פיהם, ובקשו בתחנונים עוד, ונעשה מהנר נהר וכו' ונעשו הבריות כנ"ל ואמרו לי שאלו יחיו, כי הראשונים נתחיבו הריגה על שהשליכו הזכיות להנר ולא בקשו בתחנונים כמו אלו. ולא ידעתי מה זה, ואמרו לי לך אל החדר הזה ויאמרו לך פרוש על זה. והלכתי לשם והיה יושב שם זקן אחד ושאלתיו על זה. ותפס זקנו בידו ואמר לי הרי זקני היא פרוש על המעשה. ושאלתיו איני יודע עדין. ואמר לי לך אל החדר הזה ושם תמצא פרוש. והלכתי לשם וראיתי החדר ארך ורחב עד אין קץ וכלו מלא כתבים, ובכל מקום שפתחתי ראיתי פרוש על המעשה. כל זה שמעתי מפיו הקדוש פה אל פה. ואמר שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת. והתורה המתחלת תשעה תקונין בלקוטי א' סימן כ' הוא כלו פרוש על זאת המעשה. והמשכיל יבין שם כמה רמזים נפלאים מזאת המעשה עין שם מה שמבאר שם שנפתח הלב, בבחינת (תהלים קה) פתח צור ויזובו מים עין שם, בחינות נהרות הנ"ל. והבן שם כל התורה היטב ותזכה להבין איזה רמזים בעלמא בזאת המראה הנ"ל. זה שהיה שוכב על הארץ ואחר כך ראה והנה איננו והשיבו לו שנתקרר ונגוע. זה בחינת הנשמה המבאר בהתורה הנ"ל שהיא מסבלת ביסורין פת במלח תאכל עין שם, ואפשר מרמז על מה שנאמר שם במשנה (אבות ו) אחר פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן. ואפשר לזה מרמז מה שכתוב לעיל שהיה שוכב על הארץ וסביבות כמה וכמה עגולים בלי סדר, כלם מקבלים מהנשמה הנ"ל, כי כל באורי התורה נמשך על ידה. ואפשר זהו שמרמז שהיו עושים בשפתותיהם הינו שהיו מגלים באורי התורה הנ"ל, ועל כן כשנתקרר ונגוע האמצעי הנ"ל שהוא מרמז להנשמה הנ"ל, על כן הפסיקו כלם לעשות בשפתותיהם ולדבר, כי כשהנשמה הזאת נצטננת שהוא בחינת הסתלקות שלה, אזי אין כח להמשיך באורי התורה כמבאר במאמר הנ"ל עין שם היטב. ודוק מאד בעיון גדול במעשה הנ"ל ובהתורה הנ"ל, ותזכה להבין עוד כמה רמזים נוראים. וזה שרצו להשררות והתחילו לטען עמהם הינו ענין מריבה וקטטה זה בחינת מחלקת שנעשה על הצדיקים על ידי הסתלקות באורי התורה ואפשר שהשררות מרמזים על משה ואהרן שנסתלקו בשביל מי מריבה על שטעו הטעות המבאר שם בהתורה הנ"ל שלא בקשו בתחנונים והבן היטב. וענין הנר שנפלו ניצוצות בתוך פיהם וחזר הנר ונעשה נהר וכו', זה בחינת דבורים חמים שממשיכים מלב העליון על ידי שנכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון ונשפע מלב העליון דבורים, ועל ידי זה ממשיך באורי התורה גם כן משם, בבחינת פתח צור ויזובו מים וכו'. וזה בחינת מה שחזר הנר ונעשה נהר, כי הנר מרמז על הלב שהוא נר דלוק כידוע. ובתחלה נפלו ניצוצות משם לתוך פיהם זה בחינת דבורים חמים שנמשך מהלב שנקרא בהמעשה הנ"ל נר כנ"ל. ואחר כך זה הנר בעצמו חזר ונעשה נהר, זה בחינת באורי התורה שנמשך גם כן מהלב שהוא בחינת נר. בבחינת פתח צור ויזובו מים כנ"ל. ומה שהשליכו הזכיות הינו שהזכירו הזכיות והמעשים טובים שלהם. והשתמשו במטה עז בשביל המשכת התורה. וזהו הטעות שטעו כמבאר שם עין שם. והבריות שנעשו בקרבם ואחר כך כשפתחו פיהם יצאו. זה בחינת כחות הרוחניות שהן המלאכים שנבראים מאותיות התורה שמחדשין. והם מקבלים כח מאדום. שהוא בחינת זה שאוחז החרב בידו המבאר מהמעשה. כי הוא ממנה על החרב, והוא ממנה על כל הענשים לענש הרשעים. וזה בחינת כמה מיני פיות וחדודין שיש לחרבו, לפעמים צריכין לענש הרשעים בחרבא ובקטלא, ולפעמים בענשים אחרים. כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ומחמת הפגם והטעות לא רצה לתן להם שום פה וחד (הינו שארף) מהחרב, כי לא רצה לתן להם שום כח בחינת ויאמר לא תעבר בי וכו' עין שם היטב, כי צריכין לשבר הלב דוקא ולבקש בתחנונים. ואף על פי שלוקחין בידם הזכיות הינו המטה עז, הוא בשביל ענין אחר להכניע הרע שבעדה, אבל המשכת התורה צריכין להמשיך ברחמים ותחנונים. ודוק היטב מאד בהתורה הנ"ל, ובהמעשה ותבין עוד רמזים נפלאים ותראה נפלאות השם לפי השגתך, מה מאד עמקו מחשבותיו, אם אמנם אחר כל זה אף אם מוצאים איזה רמזים בעלמא, עדין הדברים סתומים וחתומים עד עת קץ. עם כל זה מה שאפשר לנו להשיג איזה רמז בעלמא במראה נפלאה ונוראה כזו, מה טוב להנשמה. כי הוא זכות גדול להאדם כשזוכה שיהיו מחשבותיו משוטטות בדברי רבנו זכרונו לברכה הקדוש והנורא מאד אשר אין ערך אליו. ואי אפשר לספר בשבחו הקדוש שלא לפגם בכבודו חס ושלום כי כל המוסיף גורע. משל למלך שמקלסין אותו וכו' (עין ברכות לג:) וכל מה שנמצא בדברינו איזה שבח על רבנו זכרונו לברכה הקדוש והנורא מאד, צריכין לידע שהכל נחשב כלא, ואינו אפלו כטפה מן הים הגדול, כי אי אפשר לספר בשבחו כלל, כי היה נעלם בתכלית ההעלם משכל אנושי. ואפלו צדיקים גדולים אי אפשר להם להשיג מקצת מעלתו. ואין לנו שום השגה ותפיסה בו כלל כי אם על ידי קצת התורות הנפלאים שגלה בספריו הקדושים, והמעשיות הנוראות המובאים פה. ומזה יכול כל חד כפום מה דמשער בלבה להבין קצת מעט מזער עד היכן מגיע רום תקפו וקדשתו עד אין תכלית. אשרי ילוד אשה שזכה למעלה כזו העולה למעלה למעלה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ואם אמנם אף על פי כן היה אפשר לספר קצת בשבחיו הקדושים מה שראינו בעינינו קצת. אך המשכיל כעת ידם מחמת המחלקת הגדולה שהיתה עליו בחייו. (שיך לעיל) וזה שבקשו פה הינו שארף של מיתה, ולא רצה לתן, ובקשו פה אחר ולא רצה גם כן. כי רצו לענש אותם בחרבא וקטלא, ולא רצה לתן להם זה הכח, ובקשו על כל פנים ענש אחר לענש את הרשעים ולא רצה כלל, הכל מחמת הטעות הנ"ל. וזה שבקשו שיתן להם כח כדי שיוכלו לחזר, זה מרמז שיבואו לארץ ישראל, כי הם צריכין לקבל ממנו איזה כח לענש הרשעים כדי לבוא לארץ ישראל והבן היטב. וזה שאמרו לזה שהחרב בידו שזה זמן רב היה להם יסורים ממנו, זה בחינת מה שאמרו לאדום (במדבר כ): "אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו", אתה דיקא כי כל הענשים על ידו עין שם בהתורה הנ"ל. וזה שאמר הזקן שזקנו הוא פרוש על המעשה כי כל התורה הנ"ל מרמז בבחינת זקן כמו שבאר רבנו זכרונו לברכה שהכל מרמז בתשעה תקונין יקירין אתמסרין לדקנא, כמבאר שם היטב. ועל כן אחר כך כשחזר נעשה מעשה הנ"ל שהיה אחד שוכב על הארץ וכו' אז נשמרו השררות ולא השליכו הזכיות אל הנר, רק לקחו הזכיות והלכו להנר ושברו את לבם, והתחילו לבקש בתחנונים. ואמרו שאלו יחיו, כי הראשונים נתחיבו הריגה על שהשליכו הזכיות להנר ולא בקשו בתחנונים כמו אלו, הינו כנ"ל. שעקר הטעות של משה רבנו היה שלא המשיך מימי התורה על ידי רחמים ותחנונים, רק על ידי מטה עז, שזה בחינת הכאת הצור וכו' כמו שמבאר שם. ועל כן עתה נשמרים לדבר ולבקש רק ברחמים ותחנונים ועל ידי זה יחיו. יהי רצון שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ויביאנו לשלום לארץ ישראל הקדושה ואז יתקן הכל במהרה בימינו אמן:
(3.) What he told at the beginning of the summer of 5564 [1804]: He answered and said: I will tell you what I saw — and you should tell it to your children. There was one person lying on the ground, and around him were sitting [people in] a circle, and around the circle another circle, and around that circle yet another circle, and so on for several circles. And around them were sitting yet more people without order. And the one sitting in the middle — that is, reclining on his side — was moving his lips, and all those sitting around him were moving their lips after him. And afterwards I saw — and behold he was gone [the one in the middle], and all those sitting around him stopped moving their lips. And I asked what this was. They answered me: He has grown cold and died and has ceased speaking, and [so] they stopped speaking. And afterwards they all began to run, and I ran after them. And I saw two palatzin [palaces] — that is, beautiful, very fine buildings — and there were sitting there two officers, and they [the people] ran there to the officers and began to argue with them: Why have you misled us? And they wanted to kill them. And the officers fled outside. And I saw them and they appeared very good to me in their essence. And I ran after them. And I saw from a distance a beautiful tent. And they cried out from there to the officers: Turn back! And collect all the merits you have and take them in your hands. And go to the candle that is hanging there — and there you will accomplish everything you desire. And they turned back and collected their merits, and there were bundles of merits there. And they ran toward the candle and I ran after them. And I saw a candle hanging in the air [lit], and the officers came and threw the merits toward the candle, and sparks fell from the candle into their mouths. And the candle turned itself and a river was made from the candle, and all of them drank from the river. And creatures were formed within them. And when they opened their mouths to speak, the creatures came out of them. And I saw them running and returning — and they were neither of the species of man nor of the species of animal, but creatures. And afterwards they took counsel to return to their place. And they said: How can we return to our place, for we no longer have a path? [For on the way they had passed through several boundaries/borders, and now they no longer had passage.] And they said: When he was still alive — that is, the one who was lying in the middle — when he was alive and speaking, we had passage and could pass through everywhere. Now that he is gone, how shall we return? And they said: Let us go to the one who was in the middle [who had died]. And they went and found him, and the one in the middle was in a certain place, and he asked: What do you need? And they said: We need you to help us pass through the borders. And he answered: There was with me a certain person [whose name I have forgotten] and through him I had passage — go to him. And they went to that person, and he said: There was such-and-such a person and through him I had passage — go to him. And so on — one sending them to another. Until they came to a mountain on which there sat a man. And he asked: Who are you? And they told him. And he answered: I know you — go inside [the mountain]. And they went inside the mountain and found there people sitting and learning [Torah]. And they gave them scrolls [gittin] — that is, letters of passage — and through these letters they had passage and could return through all the borders. And I too returned with them, and I also had letters of passage as they did. And in passing through the borders I came to a certain hall. And in that hall there was sitting a ruler [officer] and before him many kinds of foods. And I too ate from the foods there. And there was there among those foods a very good food, and I said: This food is very good. And they said: Yes — but there is another food better than it. And they showed me the other food. And I said: This food is even better. And they said: Yes — but there is another food better than this too. And so on — until they said: The best of all foods is the bread. And I too ate bread there and it was extremely good. And afterwards I came through [the borders] with the letters of passage. Until I came to the last border, and there they did not want to let me through. And I showed the letters of passage — and still they refused to let me pass. Until I said to them: Know that I am from there [that is, I am from this world, from where you also are], and I showed them a sign. And they immediately let me pass. And I returned here, and I found myself lying in my bed, and I did not know at all how I had returned here. And this is what I saw. Rabbainu o.b.m. said that this Torah — Nine Precious Tikunim (Likutay Moharan, vol. 1, Torah 20) — is the explanation of the aforementioned vision. And he said that in all the Torahs he says there are allusions from this vision, but this Torah is entirely an explanation of the aforementioned vision — see article 9 above.
💬 Comments
…Comments are currently read-only.
Loading comments…