Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הפליאה

קטע 61

קטע 61 מתוך 97

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ואחר שברח דוד לקח שאול את מיכל ונתנה לפלטי בן ליש באיסור, וכשנהרג שאול חזר דוד ולקחה בהיתר כי מיכל היתה אשתו של דוד ואין קדושי פלטי בן ליש כלום שאין קדושין תופסין באשת איש וחזר ולקחה בהיתר, והנה כל משפטי דוד בדין ובצדק כמדתו, א"ל ר' ולמה פלטי בן ליש היה בוכה אחר העבירה אחר שאדרבא מצד עצמו היה לו להניחה. א"ל בני חלילה וחלילה שפלטי בן ליש היה בוכה אחר העבירה כי הוא ידע באמת שהיא אשת איש ולא בא עליה מעולם ולא נכשל בה כי היה כובש את יצרו יותר מיוסף הצדיק ומבועז ובכל פעם היה מעלהו הקב"ה שכר גדול וע"כ היה בוכה, א"ל א"כ שאול אחר שלקחה דוד לאשה לפני כל העולם למה נתנה אחר בריחת דוד לפלטי בן ליש, א"ל שאול היה סובר שדוד לא קדשה קדושין אחרים רק הקדושין של מאה הערלות מפלשתים ואמר שאול כי אינם שוים פרוטה, ודוד שסבר שהם קדושין כי הם שוים פרוטה לא קידשה בקדושין אחרים, א"ל ר' אמור לי באומר בתך

2

ופרתך מקודשת לי בפרוטה למה נשאר בתיק"ו, א"ל בני הוי דברים שבלב כי משאמר פרוטה והזכיר בתך ופרתך לא ידענו אם חילק הפרוטה חצי בבתו וחצי בפרה ולא כלום או לא כל אחד כדינו קאמר הבת בפרוטה ופרה במשיכה ושניהם שלו לכן נשאר בתיקו, א"ל ר' ונשאל לו ואם לא חילק וודאי מקודשת ואם חילק הפרוטה ולא כלום, וא"ת מאי נפקא מינה בין כך ובין כך אסורה, נ"מ דבר גדול שאם חילק הפרוטה היא מותרת בוודאי, ועתה בא בן זוגה ליקחנה ואתה אסרת עליו ואתה גוזל חלקו שמעו שמים והאזינו ארץ חז"ל התירו לגזול אשה מבן זוגה והתורה אמרה לא תגזול, ואם לא חילק וודאי מקודשת ואם הניחה והלך הגדר פרוצה כי בהיות יודעים שבוודאי היא מקודשת הגדר חזק ואמיץ אבל בהיות ספק הנה נפרצה הגדר ויכנסו כי אין הספק כוודאי אף כי הם עריות א"כ יבררו הדבר ולא יעשו הוודאי ספק או המותר אסור. א"ל בני אמת אמרת שאבי ז"ל מסרך בידי ובלאו הכי האב חייב למול את

3

בנו להכניסו בתוך הקדושין ולהוציאו מן הערלה ולפדותו מן הכהן כי לו משפט הבכורה, וללמדו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי הוא אמונתינו שאין הריסה באלו, ולהשיאו אשה כי הוא חבור האוהל, וללמדו אומנות שהוא דבר שאין מביאו לידי חילול, ולהשיטו בנהר מעשה בראשית ומעשה מרכב כל אלו תלוים באב לעשות לבנו וכולם קיימתי והרי אתה בן י"ג וברוך שפטרני מעונשך ואיני עמך, ומכל מקום אם רצונך אמור אתה ואקשיב ואראה דברים המסופקים איך תבררם, א"ל א"כ האב שמחל על כבודו כבודו מחול ואומר אני ותקשיב אתה, ודע לך שאפי' אם היו שואלים אותו והיה מברר דבריו אין שומעין לו הואיל ולא בירר בשעת מתנה שנתן הפרוטה כי הוי דברים שבלב ואינם כלום, א"ל אי הכי דבריו שיצאו בפועל ואמר בתך ופרתך בפרוטה זהו הפועל היכן נפל שיתברר בדברים שבלב, ודברים שבלב אינם כלום והפועל נתבטל ותהא מותרת, א"ל ר' אומר לך דבר אחד שאמר לי אבי ז"ל בזה והשמר לך שלא תהרהר

4

דבר כי הוא לא אמרם אלא מפי אליהו ז"ל וכך אמר, התפארת נקראת ל"ב והעטרה נקראת ל"ב, נוטלת רשות מהלב שהוא הת"ת הוא המלך בו' קצוות ולו הרשות נתונה א"כ דברים שבלב הוא העטרה אינם כלום, ועתה זה האדם שקידש שני דברים בפרוטה אחת אנו צריכין לדעת דברי לבו לברר הפועל שהוציא מפיו, ומפני שדברי הלב תפושים מכאן ומכאן מן הלב העליון ומן הלב התחתון ע"כ נשאר בתיקו, והואיל ונפל הדבר בספק אסור שאם תעמוד דברי לבו בלב התחתון ואינם כלום יאמרו לך אדרבא הם דברי לב העליון והוי דברים א"כ יש איסור ולחומרא זהו כל תיקו דאיסורא לחומרה כי זה הספק הוא ספק דאורייתא שהלב העליון הוא תורה שבכתב. וראה והבן באמת שכתב בכל לבבכם להרמיז בשני הלבבות לב טוב ולב רע, א"ל כתיב לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ונתעוררו חז"ל לומר לא ירבה אלא י"ח ור"י אומר מרבה יותר מי"ח ובלבד שלא יהיו מסירות לבו, ור"ש אמר אפי' אחת ומסירה את לבו לא

5

ישאנה ולדבריו יאמר לא ישא אשה ולא תסיר לבבו אבל עכשיו שאמר לא ירבה לו נשים משמע נשים ומסירות לא ישא אשה א' ומסירה ישא, א"ל אחר שהטעם הוא שלא יסור מה לי אחת ומה לי הרבה, א"ל א"כ יאמר ולא ישא ולא יסור וכ"ש רבות, א"ל בני אחת ומסירה לא ישא, אחת ואינה מסירה ישא, רבות אפילו כאביגיל לא ישא וזהו לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל, א"ל י"ח מנא להו, א"ל דכתב וילדה בנים לדוד בחברון ומונה ששה נשיו והם אחינועם היזרעאלית ואביגיל ומעכה וחגית ואביטיל ועגלה הרי כאן ו', וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה הרי כאן ג' פעמים ו' הם י"ח, א"ל על מה נתעוררו חז"ל לומר עד כ"ד ועד מ"ח כענין שנאמר ואימא ו' כהנה עוד ו' הרי י"ב ואמר וכהנה הרי כ"ד, ותנא אחר אמר א"כ יכתוב כהנה כהנה מאי וכהנה אלא כהנה ראשון י"ב כהנה שני כ"ד וכהנה ריבה עוד כ"ד הרי כאן מ"ח וכי לא ידע הקב"ה כמה נשים ראוי למלך לישא אבל הזהירו בלאו לא ירבה ולא

6

ביאר, וכשאמר הנביא ואם מעט ואוסיף לך כהנה וכהנה אם תורתינו מתיר להיות י"ח כענין כהנה ראשון ו', כהנה שני ו', וו' שהיה לו הרי י"ח, ואלו לבד התיר לו הקב"ה ואם ישא יותר עובר בלאו לא ירבה א"כ האומר כ"ד עבר המלך ואם כדברי האומר כי כהנה שני בא לרבות עוד י"ב הרי כאן כ"ד א"כ המתיר את המלך שישא מ"ח יעבור המלך בלאו ועל המתיר משפט העבירה, ואם הדין כדברי האומר מ"ח שהרי הדין עמו כי לא בחנם נכתב הו' של וכהנה א"כ האומר י"ח וכ"ד גזלו נשי המלך במקום שהתורה התירה לו מה ראו למעט מנת המלך אשר נתן הקב"ה לו, ואחרי כל אלה אבן מקיר תזעק ויאמר הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו לשום המלך בספיקות רבות לעבור בתורתו יכתוב בפירוש לא ירבה לו נשים יותר מו' או י"ב או י"ח או כ"ד או מ"ח ויסתלק מן הספק, ועוד אלו התנאים והאמוראים נדחקו ואינם אומרים לא ידענו אבל אומרים דברים שאינן נראים מן הכתובים ואמת כי מנו מנין

7

אמיתי שהיה לדוד ו' נשים ומיכל בת שאול היכן, א"ת ששכחו אותה עתה שהזכרנוהו קשה לכולם למ"ד י"ח אדרבא כ"א כי ג' פעמים ז' הרי כ"א, ולמ"ד כ"ד אדרבא פ"ח, והאומר מ"ח אדרבא נ"ו, ושכחו ולא הודו לו לומר שכחנו ויחזרו בענין האמת אבל אמרו היא מיכל היא עגלה ואוהבה כעגלה הם אמרו כן ואני אומר כן עגלה היא אחרת ומיכל היא אחרת ושכחו חכמים לומר שמיכל נשכחה מפיו של המונה נשיו של המלך, א"ל בני כמה פעמים אמרתי לך שהשטן מתגרה בי שנתחברתי עמך ואם יודע אתה מפי אביך אמור כי אני מעי חמרמרו ממך ואין לי כח להשיב לך כי אם תרד בכל התורה כולה בדרך זה אם יהיו כל העולם סופרים וכל הקנים קולמוסים וכל הימים דיו והשמים והארץ קלפים לא יוכלו לכתוב כונתך, א"ל א"כ בחנם אמר איוב היאכל תפל מבלי מלח ואם יחסר המלח מהבשר הבשר מסריח ואינו נאכל ואם יתקן ויתייבש בלא מלח יאכל בלא טעם וכי הדברים האלו ממני הם הלא מאבי ז"ל הם שלא

8

הניח בשר מבלי יודע תיקון מליחתו, וכל הדברים שיצא מפיהם עכ"פ נמלחו ונתקנו ויצאו מפיהם כי לא בחנם אמר החכם אם הייתי בהר סיני הייתי שואל שתי פיות אחד לדברי תורה ואחד לדבר מילי דעלמא, ואם דבריהם אינם תורה איך היו יכולין להוציא מפה קדוש מילי דעלמא לכתבם בספר לכן אמור ואם לא תדע שאל ויאמרו לך ואם אינך רוצה אומר אני ולא מדעתי ומשכלי רק אבי ז"ל אמרם ואם אתה בספיקות רבות ואתה צריך לשאול מהיודעים אני בע"ה אין לי ספק כי השמים הכינו לי מקום לדעת, ודע כי קב"ה אמר למשה רבינו ע"ה עלה אלי ההרה ועלה ומצאו שאמר לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. וא"ל משה רבונא דעלמא האי לבבו לבו מבעיא, וא"ל לב המלך הגשמי יסיר לבו הרוחני ממצבתו כענין ונשיו הטו את לבבו ומה שלא פירש לו בפירוש כמה יקח הכוונה הוא לא ירבה לו נשים יותר מדאי יותר מדוגמא העליונה, ואם אינו כן יטו את לבבו והנה המלך המשפט שהוא הבינה פועל בו'

9

ספירות זולת העטרה שנתנה לת"ת והיא בעולת בעל ואם המלך רוצה לעשות כענין המלך העומד בעולם הגשמי הוא מלך דוד היא העטרה אשר עם י"ב הויות הבאים אליה מקיים עולם הגשמי ורוצה גם הוא שיקיים עולם עם י"ב נשים כי ההויה באשה כענין ויצאה והיתה וכמו כי תהיין לאיש הרשות בידו שע"י י"ב נשיו יתבודד להשיג בי"ב הויות והיא השגת המלך, ואם ירצה י"ח גם י"ח עולמות, וכולם במלך הרוחני היא העטרה ורוצה גם המלך להשיג בעולמות ע"י נשים י"ח עולמות הרשות בידו, ואם הוא ר וצה להוסיף על י"ח עוד ו' נשים נגד ו' קצוות הרשות בידו, ואם רוצה לעלות עד מ"ח א"י הו"ה אהי"ה וכולם נכללים בזה השם הרשות בידו, האמת אם הוא יוצא מהכללים א"כ חושב מה למעלה ויסור לבו ע"י מחשבתו, וע"י הנשים באים השגות האלו כי באשה באים כולם, א"ל בני א"כ יש לו לישא י"ג להשיג באחד א"ל י"ג הוא בכלל מ"ח, א"ל ויקח ע"ב להשיג בשם מע"ב שמות, א"ל ר' אל תכני בעוקצך כי איני מקבל שום מכה שכל השגות כולם מהמח הוא שם

10

בן מ"ח א"י הו"ה אהי"ה וכולם נכללים בזה השם ואם יצא מזה יצא ממחיצתו, הלא תראה שלמה יצא והטו לבבו, ומה שארז"ל היא עגלה היא מיכל אמת הוא כך כי המלך לא נשא בפרט ז' נשים כמו שאמרתי שהעטרה היא בעולת בעל, אבל בכלל אין לעכב שז' בכלל המ"ח, ומה שכתוב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה משום מעשה שעשתה בבוא דוד עם ארון הקודש א"כ נראה שעגלה שהיה לה בנים היא אחרת ומיכל היא אחרת אין הדבר כן כי לא יתכן שישא המלך ז' נשים בפרט אלא הכי הוא, מאותו מעשה שעשתה בבוא דוד עם הארון לא היה לה ולד אבל קודם המעשה היה, ודהמע"ה לא רצה לקחת נשים ופילגשים רק י"ח, והנשים בקדושין וכתובה, והפלגשים בלא קדושין ובלא כתובה, כי רצה להשיג ההשפעה הבאה בפלגש היא לילית והכל מן המלך, א"ל בני אמרת מה שאמרת והכל אמת ובמקומו אומר גם אני בע"ה, א"ל כמה בנים היו לו לדוד א"ל אחד הוא שלמה כי דוד ושלמה אחד שה' משלמה רומז בדוד וא"כ שלום

11

וה' יסוד ועטרה, וע"כ שלמה ימלוך כי דוד אביו כלול בשמו של שלמה, א"ל והלא רב אמר ד' מאות בנים היו לו לדוד, א"ל כל הד' מאות היו בני יפת תואר ותמר היתה בת יפת תואר ולא היתה בת דוד ממש כי מעוברת לקחה וילדה בבית דוד וגדלה כבת וע"כ נקראת בתו ואח"כ נולד אבשלום, ואמנון בא עליה בהיתר שלא היתה בת דוד, א"ל ר' והלא לא חשש משום נדה. א"ל בני וכי יש נדה בבית המלך שהרי בזמן שיסתלק הדם מן האשה הוא הדין הקשה היא טובלת במקוה ישראל ונטהרת מן הדין, וי לה לאשה כשפסק דמה והגיע זמנה ולא ירדה בטבילה כי אין להניח טומאת הדין בבית המלך היא כ"י ולכן אפי' האלמנה צריכה בזה הטהרה בזמנה מיד ולכן אם כל הטומאות בטלו טומאת נדה לא בטלה כי אין חורבה בעולם כמוהו, וא"כ תמר טהורה היתה, א"ל ר' נהי שלא היתה אחותו לא מן האב ולא מן האם וגם לא היתה נדה כי אין טומאה בבית המלך ויש אזהרה גדולה א"כ למה שנאה, א"ל בני חלילה

12

ששנאה שום שנאה משום שעבר עליה. אלא נימא נקשרה ועשאתו כרות שפכה, א"ל ר' ומי לא ירום צעקתו בזה טומאת נדה אין מניחין בבית המלך ושערות מניחין והלא האשה צריכה לבער כל טומאה ממנה ומה שאינו מבערם האיש שהוא צדיק חונן ונותן אך האשה אין לקבלם כלל אלא להשחיתם הוא שנאמר ויצא לך שם בגוים ביופיך שלא יהיה להם שערות לבנות ישראל לא בבית השחי ולא בבית הערוה כי צריך הבעל למצוא אותה מבלי שום טומאה כענין כולך יפה רעיתי ומום אין בך כ"ש המלך שאין טומאה בביתו וא"כ מאין לה שערות לתמר לעשותו כרות שפכה וחזר הדין למה שנאה, א"ל בני אמת אתה אומר אבל הכי אמרתי נימא קשרה לו לכתחלה ועשאתו כרות שפכה לכתחלה, א"ל ר' אם כדין שנאה למה נהרג, א"ל הוא הרג את עצמו כי גרם שנסתלק מקדושתו כענין לא יבא כרות שפכה כי יצא מדוגמא העליונה וגרם צעקת רבים כענין ותקח תמר אפר על ראשה וצעקה גדולה נפלה על העולם כי אמרו לבנות מלכים לסתומות

13

לצנועות הוא כך לפתוחות ולפרוצות על אחת כמה וכמה, וגלה בתחבולה מאת המלך וברוך הוא אשר יגדע האמת ונתחייב ונהרג, א"ל א"כ חזר הדין מאחר שהשערות אין נמצאים בבית המלך כי כולך יפה רעייתי ומום אין בך א"כ תתחייב האשה להשחיתם בחובות מצות עשה או בעונש לאו כעין טבילת נדה וא"ת אין ה"נ א"כ למה לא יתחייב הבעל להתיר את נדריה כשנדרה שלא לגלח אותו מקום והלא גורם טומאה בבית המלך, וגדולה מזה אמרו שאינו זקוק להפר לה שאין השועל מתעפר אלא בעפר פר ר"ל שאין לו עינוי וצער מהשערות ואדרבא אין עינוי וצער כטומאה, א"ל בני אמת הדבר אבל לא נאמר זה ההיתר אלא בגלות שהיא נוטרת כרמי הע' שרים, וע"כ אין הדבר בחובה מ"מ יש שכר בהשחתם אבל בזמן קיבוץ גלות ישראל לא נמצאת שערות לא בית השחי ובבית ערוה כלל:

14

ד"ה א"ל ר' ולמה לא ירבה לו סוסים, א"ל ר' ולמה לא ירבה לו סוסים, א"ל בר מינן מההוא שמרבה לו סוסים א"כ מחזיק מצרים החיצונית זהו ולא ישיב העם מצרימה, א"ל א"כ יכתוב ולא ירבה סוסים מאי לו, א"ל אם לא יאמר לו א"כ אומר אני שלא ירכב כלל וכלל וא"כ ישראל מה תהא עליהם, לכן אמר לא ירבה לו סוסים ומלת לו פונה פנים ואחור וה"ק לא ירבה לו כדי שלא יוציא השפע לחוץ ופונה גם לאחור לו סוסים הכוונה כדי מרכבתו תהיה לו הוא ישראל הגשמי שהוא מרכבת העטרה ולכן תיבת לו בין ירבה לסוסים, ובמקומו אבארהו בע"ה. ונשוב לעניננו, א"ל ר' המתן מעט אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשים בשרביטו, א"ל סוס המלך מאי ניהו חכמת אלהים מי רוכב עליו מי שלמעלה מן המלך הוא עלת העלת, וכן הכסא. ואין משתמשים בשרביטו של מלך אלא מלך אחר, א"ל ר' א"כ אבישג השונמית דכתיב ויבקשו נערה יפה את אבישג השונמית וכתיב ותהי למלך סוכנת א"כ מותרת לשלמה בנו, א"ל אין ה"נ

15

לשלמה מותרת ולאדוניהו שהוא הדיוט אסורה, א"ל נהי שהוא מלך מ"מ סוכנת אביו מי הותרה לו, א"ל כתיב והמלך לא ידעה רק משרתת המלך ולא קדשה, א"ל אי הכי מאי נפקא מינה פשיטא דמותרת, א"ל בני אפ"ה אסורה להדיוט משום שכבר נשתעבדה תחת המלך ושמשה את המלך אסרה להדיוט, א"ל א"כ העני אדוניהו מה חטא אחר שלא קדשה ולא בא עליה מותרת אף להדיוט דפלגש היא ופלגש מותרת להדיוט, ולא זאת שלא נתן לו המותר אלא שהרגו שומו שמים על זאת אפי' שהיה אסורה לו ולמה יהרג כ"ש שמותרת הא אמרינן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכאן לא לאו ולא מעשה ולא חיוב מיתה ולמה יהרג, ועוד מאי האי דקאמר חי ה' וכי מי חייבו לישבע, א"ל בני מי סברת שאין הפרש בין פלגש לפלגש פלגש החיצונית כשמת המלך מותרת אף להדיוט, פלגש פנימית כעין אבישג אסורה, וראה והבן כי אדוניהו רצה למלוך על ישראל בלא רצון אביו ונתחייב הריגה ועתה הוא הדיוט וכיון למנוע השפע

16

מלרדת במלכות שלמה כי ההדיוט אין לו כח לתת לפלגש המלך, ושלמה היה חכם גדול ואמר חי ה' ולא כמחשבתו וימות הוא מדה כנגד מדה. א"ל ר' פלגש פנימית מה הוא, א"ל כל המדות כולם נקראים מלך והדיוט ואשה ופלגש, א"ל די לי בזה ונחזור לדברינו. ונקרא מלך שאם תמלאהו מ"ם למ"ד כ"ף וקח אותיות שניות ממ"ף שהוא יהו"ה כעין י' פעמים ה' ה' פעמים י', ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' הרי כאן ממ"ף ועולה ע"ץ, והנה מלך אותיות שניות שלו עולין יהו"ה א"כ הוא מלך הוא יהו"ה עץ החיים, וזהו שהכל רצים לראות את המלך הגשמי שהוא דוגמא והדין נותן, ואם תרצה לדעת מעלת המלך עם המלכה כתבם זה על גבי זה: -- מ - ל -ך: מ - ל - כ - ה: צרף הה' של מלכה עם המ' של מלך ועולה יוד ה"א וא"ו ה"א, צרף הה' של מלכה עם הל' של מלך והוא ה"ל, צרף הה' של מלכה עם הך' של מלך ושב ה' לת"ק, וראה עתה והבן התחברות הה' עם אות מ' ממלך נעשים יו"ד ה"א וא"ו ה"א עצם אחד עם המלך ועלתה בבינה וזהו ה"ל

17

ה' לל' ר"ל ה' אחרון לל' שהיא הבינה, ואח"כ נתן לה כח להשתמש ת"ק שנה בשמיטה אחת, א"ל בני מאביך זקני והוא אבי קבלתי זה, צרף כ' של מלכה עם מ' של מלך והיא ס' היא בינה סמך העולם, צרף כ' של מלכה עם ל' של מלך והוא נ' הנה עלתה בסמך וזכתה בנ' שערי בינה, צרף כ' של מלכה עם כ' של מלך ועולה גואל, ראה עתה נעשית בם גואל. א"ל ר' אבל אני קבלתי מאבי ז"ל צרף ל' של מלכה עם המ' של מלך והוא ע' נתחבר עם המלך ונעשית מלכה על ע' שרים, צרף ל' של מלכה עם ל' של מלך ועולה אהי"ה ראשון אהי"ה אחרון וח"י ור"ל אחר שנעשית מלכה בע' שרים היא אומרת ח"י אהיה ראשון נותן כח וממשלה לאהי"ה האחרון ונקראים הוא ושמו. ראה והבן קראה שמו על שכחה ממנו י"ה ברבוע ו"ה ברבוע עולה שמו, ואם תהפכהו הוא שו"ם שהבינה אומרת שום תשים עליך מלך הוא הת"ת, א"ל ר' ותשים למה נכתב, א"ל שום העטרה את המלך עליה תשים אתה ישראל את העטרה עליך, והוא מתהפך

18

ומ"ש שאם יגרום החטא מש הו' שהוא מלך מן המלכה ותשוב המלכה פלגש והפלגש מלכה, א"ל ר' תרצה לראות איך הקו הוא בתוך שמו, א"ל בני דבר גדול הוא זה, א"ל אראך ולא תוכל לדבר עליו כי מפי אבי ז"ל יצא הדבר וכל היוצא מפיו כאלו יוצא מפי שכינה, ועד עתה לא