Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר שושן סודות

אות שלה - סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר:

קטע 24 מתוך 39

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

אות שלה - סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר: סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר: דע כי מזה המאמר יראה שהקב"ה אינו מכריח האדם להיות צדיק ורשע רק נתן הבחירה. וא"כ איך אמר כי אביאנו ופנה אל אלהים אחרים וגומר, א"כ ידע בהם טרם שיצא לפועל א"כ בא לו במוכרח לחטא ולמה יענש. וי"ל כי ידיעות הש"י לא הכריחתן רק ידע הש"י כי זה האדם יבחר ברע ולא בטוב וא"כ בחירתו הוא גרמה לו ולא הש"י. וא"ת אם ידע הש"י שהוא יחטא למה בראו. התשובה כי יש בכאן שני מובנים הא' כי כמו שברא הש"י ב' יסודות יבקשו המעלה והם אש ואויר ושני יסודות יבקשו הירידה והם המים והעפר. ואין לשאול בזה למה. כך אין לשאול למה יבראהו בחירי כי כן ראוי שיהיה. ואם ידע הש"י בשני היסודות שיעלו קודם עלותם ואינם מוכרחים כן גם בזה ויתבאר בסוד העיבור והבן זה:

2

אות שלו - סוד השיר והשירה: סוד השיר והשירה: ר"ל למה משה אמר בלשון נקיבה ושאר נביאים בלשון זכר דע בזה שתי כוונות, אחת על דרך הפשט והב' על דרך הסוד האחת ידוע מדרך הטבע כי הנקבה היא מוכנת להוליד תמיד עד גבול ידוע. ולכן כל השירות הקודמות באו בלשון נקיבה לפי שעתידה הצרה לבוא אחריהן אבל שיר לעתיד לבוא לא יבוא אחריו שום צרה ולכן בא בלשון זכר כי כמו שזכר אינו מוליד כך לא תבוא הצרה אחריהן והב' משה ע"ה אמר שירה לפי שעלה מלמטה למעלה והיה משבח המטרוניתא להדביק במלך אבל שאר הנביאים היו מהללים האיש להדבק באשתו כי היתה נבואתם ממנה מה שא"כ במשה רע"ה. ודע זה. ודוד המלך שאמר שירה דכתיב וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת זה היה בסוף ימיו שנתעלה מדתו למדת הת"ת והיה הוא והיא דבר אחד. ולכן היה ראוי שיתחיל מלמטה למעלה ודע זה:

3

אות שלז - סוד ד' נקראים עדים גורל ואבן יהושע ובאר יצחק ו סוד ד' נקראים עדים גורל ואבן יהושע ובאר יצחק והשירה: גורל ואבן יהושע ע"פ הגורל והאבן הזאת תהיה בנו עדה באר בעבור תהיה לי לעדה שירה וענתה השירה הזאת. והטעם כי כל אלה רומזים למדת דוד הנקראת תמיד באלה שמות. והדוגמא תורה לעליון ומה שעליו ולכן צריך להוציא כל דבר בדוגמא לפועל ואז תעשה הפעולה ההיא למעלה וזה שאמר הכתוב וידבר משה את דברי השירה הזאת עד תומם ואם תבין מה שהרמזנו תבין סוד גדול בהשבעות וקמיעות שיעשו בפועל הדברים בכאן ואז יפעלו ודע זה:

4

אות שלח - סוד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו: סוד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו: ראיתי להביא בכאן מאמרי החכם ז"ל ופירושינו אמר ה"ה ז"ל כי שם ה' אקרא בשמים הבו גודל לאלהינו ועם ישראל ידבר. וכן אבן יהושע רומז אל הארץ הזאת כי מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל וכבר פרשתיו. וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. מאת ה' היתה זאת. ע"כ. אמר יהושע, האבן הזאת תהיה לנו לעדה כי היא שומעת וכן כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן א' שבעה עיני. עכ"ד ז"ל. הפירש כי שם ה' אקרא בשמיה. ירצה כאשר איחד שם ה' היא מדת בית דינו בשמים שהיא מדת יעקב. הבו גודל לאלהינו ירצה, או אתם תכוונו להשפיע למדת יעקב מדת אב אביהם הגדולה ותחברהו לארץ העליונה מדת בית דינו. וכאלו הודיענו בזה שנייחד הש"י מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. ולכן אמר עם ישראל ידבר, כלומר, המוגשמים ולא עם ישראל סבא ודע זה. וכן אבן יהושע רמז אל הארץ הזאת

5

ירצה כי יהושע לא דבר באבן המורגשת עד שאמר עליה כי שמעת את דברי ה'. והאבן המורגשת אינה בעלת שמיעה רק הכוונה היתה אל המדה הנקרא אבן ואשר שם אותה מצבה היתה הכוונה מה שהרמזנו בסוד הקודם שצריך לעשות בדוגמא איזה רושם כי מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל כוונת הרב כדמות ראיה אל מה שאמר כי צריך ליחד בזה האופן שהזכיר והודיע כי השפע בא למידי שהם זרועות עולם ומהם לאביר יעקב שהוא ת"ת ומשם ר"ל מת"ת אל רועה שהיא משך הוא"ו ומרועה אל מדת דוד אב"ן שהיא מקבלת מישראל סבא וכבר פירשנו פ' ויחי. וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ירצה כי כל הבנין נקראים אבנים כי שם כל האותיות מצטיירים והיא אחרונה שבהם המקבלת מכולם ואל תחשוב כי בזה נפלה ממעלתה היא נהיתה לראש פנה לכל ראש תחת היו"ד. ירצה בזה להגיד כי האבן הנזכרת בפסוק רומזת במדה ההיא. מאת ה' היתה זאת ירצה מאת ה' התפארת היתה זאת המלכות ע"כ אמר יהושע האבן הזאת

6

תהיה בנו לעדה כי היא שומעת ירצה כאשר פירש כי באבן המורגשת לא יאמר בה עדות ושמיעה. ואפלא מן ה"ה למה הכפיל לשונו שכבר הזכיר למעלה אבן יהושע וכן האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים ירצה על מדת מלכות שש ספירות הם ז'. ועתה נפרש הפסוקים ההן כסדרן כי שם ה' אקרא ר"ל כשאקרא השם יהו"ה הכולל כל הספירות אז אתם הבו גודל לאלהינו דא גדולה מדת אברהם. הצור תמים, דא גבורה. כי כל דרכיו משפט, דא ת"ת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הו"ד צדי"ק כמשמעו צי"ע. וישר, המדה הכוללת כל הדינין והיושר דא מלכות הוא כ"ע. מכאן תבין סוד גדול אשר בראשונה יחדם מלמעלה למטה ולבסוף יחדם מלמטה למעלה. ולכן אמר הוא ודע וכן ראוי לכל מיחדי הש"י שייחד אותו בזה האופן:

7

אות שלט - סוד המלאכים הנבראים בכל יום ומבטלן: סוד המלאכים הנבראים בכל יום ומבטלן: ת"ר אמר ליה ר"ל לחייא בר רב בר אוריא תא ואימא לך מילי מעליותא דהוה אמר אבוך. כל יומי מברי מלאכים מנהר דינור ואמרי שירה ומבטלי שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתיך. ועוד איתא במדרש בכל ים ויום מתחדש כת של מלאכים ואומרים שירה חדשה והולכים להם. דע כי למדרשים האלה שני מובנים. הא'. בא לרמז המבטים אשר מביטים הכוכבים זה לזה ומהם יוצאים מקרים וחדושים בעולם השפל ועושין רושם בנמצאו השפלות והנפסדות הכוחות ההם. וזה אמרם מנהר דינור, כלומר מאור ניצוציהם. ונקראים מלאכים ע"ד עושה מלאכיו רוחות כי כל הכוחות היוצאים בעולם השפל נקראים מלאכים. והב' דע כי סיבתה היא חיצונית וכחם תשש ובטל לעמוד לפני יוצרם כהתבטל הניצוץ על גבי גחלת. והבן המשל הזה כי אין על מחנות חיצונית כח לעמוד לפני אש אוכלה ודע זה:

8

אות שמ - סוד הגוונים הנראים במראות לנביאים: סוד הגוונים הנראים במראות לנביאים: סוד לבושיה כתלג חיור וסוד שחורות כעורב. דע כי המראות הנראים לנביאים ולמדברים ברוח הקודש ובחלומות הצודקת כי משתנים כפי כח המקבלין וכפי הדבר הבא לעולם אם לשלום אם למלחמה, כלומר, אם יהיו הדרושים לשלום יראו לו תמונות לבנות ואם למלחמה יראו לו תמונות שחורות. אך המראה אין בהם שום שינוי ישתבח ויתברך הנראה ויאושר הרואה אמן:

9

אות שמא - סוד ד' נכנסו לפרדס: סוד ד' נכנסו לפרדס: ת"ר אברעה נכנסו לפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא ורבי עקיבא ואחר. בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע ועליו כתוב אומר דבש מצאת אכול דייך. אחר קיצץ בנטיעות ועליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכו'. מאי חזא חזא למט"ט דאתיהבא ליה רשות חדא שעתא למיכתב זכותיה דישראל. אמר גמרינן אין למעלה ישיבה ה"ן ב' רשויות יש מיד אלקוה למט"ט ומחיוה שיתין פולסא דנורא ואיתיהבא ליה רשותא למיקטעיה זכותיה דאחר. יצאת בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ע"כ לשון הגמרא במסכת חגיגה. והנה לברייתא הזאת ב' מובנים. הא'. לחכם האלהי ר' משה הנדבוני והוא בפירושו וכוונת הפילוסופים יעוין שם. והב' כפי המקובל בידינו מן בעלי העבודה. ולכן נקצר בזה כפי המכוון מדבריהם ונאמר:

10

אות שמב - ענין בן עזאי: ענין בן עזאי: ד' נכנסו בפרדס. דע כפי כל הדעות האמור כאן היא כינוי לחכמה האלהית. בן עזאי הציץ ומת לא מפני שראה שכינה, כי יש מפרשים כך, שא"כ היה גדול ממשה רע"ה שנאמר לו כי לא יראני אדם וחי. אלא הכוונה בזה שדבקה נפשו בדבוק אמיתי במקור שחוצבה ממנו והציץ באור הבהיר ושהיא והוא דבר אחד ומיד הפשיטה עצמה מכל משיגי הגוף וראתה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה לא שבה עוד אל מכונה. ואין ספק כי זו מעלה גדולה ולכן קראו זה הענין ותארו ביוקר ועליו הוא נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו:

11

אות שמג - ענין בן זומא: ענין בן זומא: בן זומא הציץ ונפגע, ר"ל הפסיד דעתו. והורה בזה שלא בחסידות ובישוב הדעת כבן עזאי. ומתוך שהציץ גם הוא באור הבהיר יותר ממה שהיתה דעתו סובלת, נתבלבלו אליו הדברים ונשתבשה דעתו כאדם המעיין בחדושים עמוקים עד כי נפגע כמי שאין משיג הדברים העליונים על בורין. ועל זאת קראו ההשגה הזאת פגיעה ותראו כמו שאכל הדבש יותר ממה שתסבול האצטומכא שלא יצטרך להקיאו:

12

אות שמד - ענין אחר: ענין אחר: אחר קיצץ בנטיעות. כבר ביאנו בכמה מקומות מן החבור הזה כי כל המקצצים בנטיעות וההורסים הוא במדה אחרונה (היא המלכות) ולכן באמרו קצץ בנטיעות הוא שהפריד מן המדה האחרונה צי"ע (היינו שהפריד היסוד מהמלכות. וכיון שהמלכות ניזונת מהיסוד, הרי זה כמי שמקצץ נטיעות ובזה מונע מזון מהקרקע). מאי חזא, חזא למט"ט וכו'. כבר ידעת טעם מט"ט ששמו כשם רבו, והרמז אל המדה אחרונה מן צי"ע דיהבי ליה רשותא. כבר ידעת שהנהגת ישראל הוא במדה אחרונה והיא שעמדה להם ולאבותיהם. וכשראה אחר זה חשב שהם ב' רשויות. גמרינן (והרי למדנו) אין ישיבה למעלה ח"ו ב' רשויות. כלומר, מאחר שאין לשם דברים גשמים איך נתנה לו רשות לכתוב שנראה שיש לו איזה השתתפות עם התחתונים בהנהגתם עם שיהיה כותב וא"כ מה צורך בעליונים תספיק היא בהנהגת בניה. וזאת הכוונה מזקת מאוד במדה אחרונה שנתן לה הכח לבד. מיד אפקוה למט"ט כו' כלומר הראו לאחר כי אין כח בה

13

זולתי עם מה שלמעלה ממנו ושאין שם אלא רשות א' בלבד. או יהיה הטעם, הוסיפו אש על אש השכינה וזה שתין פולסא דנורא כלומר משש ספירות שכל אחת כלולה מעשר כדי לעשות נקמה באחר. וזהו הנכון, כי למה יצקוה למט"ט והוא אין לו חטא בזה. ואתיהבא ליה רשותא, ירצה למט"ט נתנו רשות לכרות ולאבד זכיות של אחר כל זה הראו לו שאין הדבר כן כמו שחשב שח"ו ב' רשות. ולכן אמר ואתיהב ליה רשותא, כלומר, שנתנו לו רשות מהעליונים שעליו יצאת בת קול ואמרה כבר ידעת סוד בת קול. ובאותו הזמן היה משתמשין בו חסידי ישראל חוץ מאחר, מאלישע אחר, מדה כנגד מדה. הוא הפריד השכינה מאוצר הנשמות צי"ע ולכן תהא נשמתו נפרדת מאותה האוצר. וקראו אחר כי אין לך עובד ע"ז כזה והוא בכלל לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:

14

אות שמה - ענין ר' עקיבא: ענין ר' עקיבא: ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה. ואף ר"ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו, א"ל הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי. מאי דרש אמר רבה בב"ח אר"י ואתא מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו. רבי אבוה אמר מהכא דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו ר"ח בר אבא אמר ר"י מהכא לא ברוח ה'. ע"כ לשון הגמרא ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום, ירצה שחבר מדה אחרונה (מלכות) במדת השלום (ביסוד) בהכנסו לעיין בדברים ויצא בשלום בחיבור האמיתי. והראיה בזה על שהיה לו שכל שלם וכשהגיע לאוצר הנשמות עמד שם ולא רצה לעלות יותר ממקום ששכלו הגיע. ועליו נאמר הכתוב משכני אחריך נרוצה. וידעת מה המלך ומה חדריו. ובפירוש אמרו ז"ל אלו חדרי ג"ע. וידעת סוד גן וסוד עדן. והנה הוא השיג מה שהשיג אחר, אבל לא טעה בטעותו. ואף ר"ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו. כבר ידעת מי הם מלאכי השרת השומרים לבל יכנס זר למלך בלי רשות. אל הקב"ה, הוא תפארת

15

ישראל עם משך הו'. הניחו לזקן שראוי להשתמש בכבודי, כלומר, ראוי לדבר במדה האחרונה שהוא כבודי כי ישתמש בה בחיבור ולא בקיצוץ. מאי דרש אמר רבה בב"ח אמר ר"י דע כי בכל אלה הדרשות תורה לנו כי תפארת ישראל נמצא תמיד בשכינת עוזו הנקרא רבבה שלו וצבא שלו והנה הדרשות האלה הם הפך כוונת אחר כי הוא (ר' עקיבא) ייחד (יסוד ומלכות) והוא (אחר) הפריד. ולכן זה נטרד וזה נכנס ויצא בשלום. והנה ביארנו לך ביאור רחבת ידים בסוד ד' נכנסו לפרדס ודע זה והבינהו היטיב והנה התבאר כי חטא אחר היה כחטא אדם ודור הפלגה ועגל והדומים להם והאלהים כרוב רחמיו יצילנו משגיאה אנ"ס:

16

אות שמו - סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: והטעם כבר בארו חכמי האמת כי הרחמנות לאב והנחמה לאם ולפי שהאב עם האם בחיבור ביום השבת ולכן ראוי לומר רחמנו ומנחם כרחם אב על בנים כאשר אמו תנחמנו: אות שמז - סוד שאסור להסתכל בקשת או בלבנה: סוד שאסור להסתכל בקשת או בלבנה: דע כי סוד זה לא נרמז לא בתורה ולא בנביאים ולא במדרשים אך מצאנוה לאחד מחכמי הקבלה האחרונה וזה לשונו. שמעתי אומרים על מורי דודי רבי מאיר הלוי ז"ל שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה כמו שאמרו חז"ל הזהרו שלא להסתכל בקשת ואשריו ואשרי חלקו שזכה לתורה תמימה ולחכמה פנימית נעלמה ואוי להם לדור שנוטל כבוד מבניהם ואוי לי שלא זכיתי ללמוד תורה לפניו כ"א פרק הכונס צאן לדיר בלבד כבן עשר שנים הייתי אז וברוך המקום שזכני לראות הדרת פניו לעת זקנותו וסמך ב' ידיו עלי וברכני ברכה משולשת והיא

17

שעמדה לי גם עד זקנה ושיבה והאמת אסור לראות בלבנה לפי שרומזת ללבנה העליונה שעליה נאמר יפה כלבנה ומשם כח מלכות בית דוד ככתוב כירה יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה עכ"ל ודברי פי חכם חן ושפתי ברור מיללו: אות שמח - סוד עושה שלום במרומיו: סוד עושה שלום במרומיו: אר"י מאי דכתיב עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגיתה של לבנה משום חלישות דעתה של לבנה ולא פגימתה של קשת כי היכא דלא לימרו גירי קא משדיא עכ"ל. התבונן ראשונה שכל מה שהקישו הלבנה לקשת וזו כדעת החכם הנזכר ועוד תבין מזה כי אין כוונת ר"י בלבנה המורגשת כי מאי חלישות דעת איכא הכא. אלא כוונתו על הלבנה העליונה והיא נקראת מלכות בית דוד והיא הנרמזת בקשת כאשר פירשנו ופגימת הלבנה העליונה יורה על הכניס צורת החיצונים לפנים ולכן בדוגמא נעשה שלא תהיה נראה הפגימה של לבנה לחמה להודיענו כי החמה חפיצה בחיבור הלבנה ומילואה ולא בפגימתה וכן הקשת הפוך שלא כדרך

18

המורים להודיע השלום בארץ ודע והבן אותו: אות שמט - סוד גדול כחן של נביאים שמדמם הצורה ליוצרה: סוד גדול כחן של נביאים שמדמם הצורה ליוצרה: שנאמר ואשמע את קול אדם וגו'. כפי הפשט קשה שהיה לו למימר שמדמים הנוצר ליוצרה. דע כי הצורה היא האדם המורגש כי הוא צורת האדם העליון ככתוב נעשה האדם בצלמינו ודע זה ועיין בסימן תנ"א:

19

אות שנ - סוד דוד המלך חי וקים: סוד דוד המלך חי וקים: א"ר לר' חנינא זיל לעין עיטם וקדשה ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. כבר ידעת ממה אשר כתבנו כי הלבנה הזאת היא תרמוז ללבנה העליונה ושהלבנה עליונה היא מלכות בית דוד והלוחמת מלחמתיו ככתוב זאת היתה ללמד בני יהודא קשת. ודע כי לעתיד לבוא היות החבור שלם וכעת דודים הגיע תתמלא פגימתה של לבנה העליונה מכוחות הטומאה ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה כאור שבעתים כאור שבעת ימי בראשית ומה שכתוב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם ודע זה:

20

אות שנא - סוד ויהי ידיו אמונה: סוד ויהי ידיו אמונה: דע כי מרע"ה היה מכוין בהרמת ידיו לעשר ספירות ולהביא הנצוח למדת האמונה ובעת הנחת ידיו היה גובר עמלק הבא מכח סמא"ל הרשע להכנס במדת האמונה. וזהו הסוד והי' ידיו אמונה עד בא השמש ר"ל עד בא מדת תפארת לאמונה להיות בחבור אחד ודע זה:

21

אות שנב - סוד להנחיל אוהבי יש: סוד להנחיל אוהבי יש: יש אומרים כי טעם יש כמו היש ה' בקרבנו אם אין. והרמז לחכמה עילאה המשפעת שפע וברכה למדת הבינה אשר תשובת הנשמה לבסוף. ויש אומרים שהרמז שהיה ה' בקרבנו למדת מלכות הנקראת זעיר אנפין וזה סודו להנחל אוהבי יש, כי עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה א"כ לפי זה יהיה הפירוש להנחיל אוהבי יש רומז למדת מלכות ודע זה:

22

אות שנג - ענין שאין השם שלם עד שינקום בעמלק: ענין שאין השם שלם עד שינקום בעמלק: סוד חי יהו"ה דע כי חצי השם הראשון שהוא י"ה עולה כ"ו. כיצד י"ה במלואו (יו"ד ה"א) הרי כ"ו. ו' במילואו (ו"ו) הרי י"ב. וה' במלואו ששה (ה"א). הרי י"ח, הרי חי יהו"ה. והנה הסוד נגלה באמרו כי יד על כס י"ה שחסר ו"ה חצי השם האחרון שהוא בגמטריא י"ח, כלומר, שאין הש"י חי ר"ל שלם עד שינקום מעמלק. ודע זה:

23

אות שנד - סוד יש אם למקרא ויש אם למסורת, בנין אב או בנה סוד יש אם למקרא ויש אם למסורת, בנין אב או בנה אב: דע כי לא תמצא בנין אב או בנה אב כי אם בפסוקי תורה שבכתב כי היא אם לכל מדברי רוח הקודש והנביאים כי הוא יסוד אשר עליו נבנים כל הבנינים מתורה שבעל פה, ולכן הראיה שבא ממנה נקרא בנין אב. אך אם איזה דיבור מדברי רוח הקודש בדבר המתקן את הקריאה בספר תורת אלהים לדרוש מזה איזה דרשה להסמיך אליו שורש אומרים יש אם למקרא ויש אם למסורת. וזה באה מדברי הקבלה אשר היא באה מתורה שבעל פה הנקרא אם, לכן אומרים אם למקרא ואם למסורת. ודע זה: