ספר עץ הדעת טוב
קטע 16
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שעיר עזים נותנין עיניהן ותשא אשת אדוניו את עיניה וכי מזלזלין וכו' לעבד נמכר יוסף: או יראה כי אדרבה הכתובים באו להודיע כי כולן צדיקים היו ולא בחטאם אירעו להם כל הצרות הנז' והנה בפסוק הראשון שהוא וישב וכו' ביאר טעם ביאת הצרות הנז' עליו ובפסוק אלה תולדות וכו' ביאר כי לא עונותיהם הנ"ל גרמו להם כך והביא ראי' לזה א"כ ודאי אין זה כי אם הטעם שית' בפסוק וישב יעקב וכו' וזה ענינם וישב יעקב וכו', וצריך לבאר מאמר רז"ל ובו יתב' פי' הפסוק ארז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו' ויש לדעת דהול"ל רצה יעקב כי לשון ביקש יורה על דבר ממשיי וגם כי בקש נר' כי היה הדבר בבחירותו לעשותו והנה ענין השלוה אינה בידו כי אם ביד השי"ת כפי מה שגזר בעת היצירה על האדם, ב' כי חטא זה קל הוא למאד ואין אדם בעולם שכל תאותו הוא לישב בשלוה, ואיך לסיבה זו יקפוץ עליו רוגזו של יוסף שהוא צרה שאין כמוה כפולה ומוכפלת
מכמה אופנים גם מכירת יוסף בנו ובפרט היותו היותר חביב ואהוב לו מכל בניו. גה ירידת כלם למצרים בסבתו ולא עוד אלא שנתגלגל ע"י כך שנשארו שם בגלות המר ההוא. ג' מ"ש אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב וכו' והרי כל התור' והבטחותי' הם כך אם בחוקתי תלכו וכו' ונתתי שלום בארץ וכו' והי' אם שמוע תשמעו וכו' ונתתי מטר וכו' וכאלה רבות גם רז"ל עצמן אמרו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ואם לשאר צדיקים יזכו לשתי שלחנות מכ"ש יעקב בחיר שבאבות שראוי שיאכל בעוה"ז ובעוה"ב. ואמנם רז"ל הוקשה להם בפסוק הזה כי הנה אין לו קשר לא למעלה ולא למטה ועוד כי הוא מיותר לגמרי שהרי כבר אמר למעל' ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' ועוד כיון שרצה הכתוב להחזירו הנה מקומו הי' בסוף הפרש' אחר אומר וישב עשו בארץ אדום וכו' אלה אלופי אדום למושבותם כו' וישב יעקב וכו' ומתחיל פרש' זו מן אלה תולדות יעקב וכו',
לכן פירשו לנו כי כוונת פסוק וישב יעקב הנכתב כאן הוא להודיענו טעם למה קפצו עליו כל הצרות הללו של אלה תולדות וכו' הלא הם כי וישב כו' ביקש יעקב וכו', והענין במה שנודע כי לא היו בגלות מצרים רק רד"ו שנים ומזמן כי גר וכו' וענו אותם ארבע מאות שנה מתחיל מנינם מיום שנולד יצחק כי עליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ועל זה הזרע נאמר כי גר יהי' זרעך וכו' כי בין הגרות והשעבוד והעינוי היו ת' שנה ונמצא כי ענין הגרות התחיל מן יצחק כי גם שהי' בארץ כנען שעתידה להיות להם עדיין עתה גר הוא ביושבו בה ולכן לא נאמר כי גר יהי' זרעך במצרים רק בארץ לא להם כלומר בארץ כנען אשר עדיין אינו להם ולכן לא מצינו באברהם ויצחק זכירה בנינים אלא נטיית אהלים כגרים והנה ביעקב כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית אח"כ כתיב ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' אשר גר שם אברהם ויצחק דרך גרות בלבד ואח"כ כאשר חלקו הירושה של ארץ כנען
שנאמר בין הבתרים לקח עשו את הר שעיר שהוא את הקדמוני הנאמר בבין הבתרים וארץ כנען לקח יעקב. וכראות יעקב כי עשו החזיק בשלו ובנה בה בניניה רבים ליישוב כמ"ש וישב עשו בהר שעיר לשון תיקון ישוב ובנינים ביקש יעקב ג"כ להחזיק בחלקו ובנה בה בנינים דרך ישיבה בשלוה ולא נטה אהלים כאבותיו דרך גרות רק וישב כא' מן התושבים הבונים חרבות למו ולא זכר מ"ש הקב"ה כי גר יהי' זרעך וכו' וז"ש וישב יעקב כתושב בארץ מגורי אביו שתמיד גר בה דרך גרות לקיים גזרחו ית' ולכן אמר אביו שהוא יצחק שעליו נאמר כי גר יהי' זרעך כנז' ולא אמר מגורי אבותיו כנ"ל אשר גר שם אברהם ויצחק. ואם יצחק קבל עליו גזרת הגרות מכ"ש יעקב שהוא עצמו נגזר לירד למצרים בשלשלאות ברזל והנה ח"ו נר' כבלתי מאמין נבואת גזרת בין הבתרים ולא זכר כי גם הוא עתה ארץ כנען ולא תהי' ארץ ישראל עד אחר גלות מצרים וז"ש בארץ כנמן. וז"ש רז"ל ביקש יעקב במעש' גמור לישב
בשלוה הפך ממה שנגזר בין הבתרים כי הרי בנה לו בתים ויישובים כנז' והנה זה עון גדול מאד ולכן קפץ וכו'. והנה הענין עצמו נזכר בפסוק וישב יעקב כנז' ובפסוק אלה תולדות הזכיר עונשו והוא מ"ש קפץ עליו רוגזו וכו', והענין כי אומר קפץ יורה היותו קודם הזמן והוא כי הנה ב' דברים אירעו לו ע"י העון הנז' הא' הוא כי הי' אפשר שירד למצרים מפני רעב וכיוצא אך לא ע"י מכירת יוסף כי הית' לו צרה עצומה מאד והב' שגם אם יהי' ע"י מכירת יוסף הי' אפשר להתאחר במצרים עד כ"ב שנים אחרות שאז ירד יעקב למצרים ונמצא כי ירידת מצרים מוכרחת היתה מן גזירת בין הבתרים ולא היתה בעון יעקב אמנם היותו ע"י רוגזו של יוסף שנמכר וגם כי הית' בקפיצה קודם זמנה שתים אלו היו בשביל שביקש לישב בשלוה כנז', וז"ש במאמר אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים וכו' ר"ל לשאר הצדיקים שאינם מתרצים להמתין לקבל שכרן בעוה"ב ומבקשים ליטלו תיכף בעוה"ז הנראין
ח"ו כבלתי מאמינים וכמו כן אירע ליעקב שנר' שלא האמין לזה שהבטחתיו ודור רביעי ישובו הנה אלא שמעתה ביקש לישב כתושב בארץ כנען. ונחזור אל ביאור הכתוב אלהי תולדות וכו' ע"ד מה שביארנו במאמר במ"ש קפץ עליו וכו' וז"ש ראה מה אירע לו בעון הנזכר וישב יעקב וכו' כי הרי אלה תולדות ע"י מאורעות שאירמו ליעקב תיכף קודם הזמן כי עדיין הי' יוסף בן שבע עשרה שנה כשנמכר והי' יכול הדבר להיות אחר כ"ב שנים אחרות וגם שלא ע"י מכירה כנז' וכ"ז בשביל וישב יעקב וכו'. אלה תולדות וכו' אחר שבפסוק הקודם נת' חטא יעקב אשר נענש לסיבתו מכירת יוסף ושאר הצרות הנה עתה בא זה הפסוק להודיע שלא נאמר כי לסבת עונות אחרים יותר קשים אירע לו זה כנ"ל בתחלת הדרך הזה השני וז"ש אלה תולדות כו' כי השבטים עצמן גם יוסף גם יעקב לא חטאו כלל בכל זה המאורעי שהרי ענין השבטים עצמן הנה אלה תולדות יעקב כי אלה פסל את הראשונים הם תולדות עשו הוא אדום
הנ"ל אך אלה תולדות יעקב כולם כשרים שבטי יה עדות לישראל. ולפי שכבר נכתבו למעל' פ' וישלח ויהיו בני יעקב שניה עשר בכור יעקב ראובן וכו' לכן לא נצרך להחזירם בפרטות רק בכללות אלה תולדות יעקב כי אין כוונתינו עתה להודיע שמותם רק להודיע כי כולם צדיקים גמורים ונרמז זה במ"ש אלה הפוסל את הראשונים כנז'. ועכ"ז חזר וזכרם דרך כלל קצר באומר יוסף הי' רועה את אחיו הרי כלן נרמזו כאן. ועתה בא להביא ראי' איך היו צדיקים גמורים וז"ש יוסף וכו' כי הנה יוסף הוא הקטן שבכל אחיו וזהו שרמז באומר יוסף. שנית כי הוא בעצמו הי' קטן בשנים וז"ש בן שבע עשרה שנה וכפי התשובות האלו לא הי' לו להצטער להיות רועה צאן אומנות שפלה ובטורח גדול כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב ועכ"ז הי' רועה. ולא עוד שהי' את אחיו כלומר עם אחיו בהשואה גמור' אע"פ שהיו גדולים בשנים ממנו עכ"ז טורח רעיית הצאן הי' טורח עמהם כגדול שבהם. גם אחרת כי הנה הוא הי' אהוב
וחביב לאביו יותר מכולן והי' יכול להתגאות עליהם ואדרבא והוא נער וכו' שהי' משרת כנער את אחיו ולא את אחיו בני הגביר' אלא אף גם את בני השפחות וז"ש את בני בלהה ומכ"ש לבני לאה שהיו בני הגביר' וגם היו הגדולים שבאחיו ואל תאמר כי זה הי' לבני בלהה להיותם חביבים אצלו כי היא שפחת רחל אמו כי גם את בני זלפה שפחת לאה מכ"ש לבני לאה עצמן כנז'. וזה יורה כי לכבוד היותם בעיניו חשובים כאלו הן נשי אביו ולא שפחותיו וזה צדקתו כי גדול כבוד אביו בעיניו מאד וז"ש נשי אביו כי כל מעשיו לש"ש בתכלית הענוה וזה שראינו שהביא את דבתם רעה אינו אלא אל אביהם ולא לזרים שיתביישו מפניהם וגם אל אביהם לא הי' מספרו אלא כדי שיוכיחם כי לטובת נפשם הי' מתכוין כי מצות הוכח תוכיח לא יכול הוא לקיימה כי הם גדולים ממנו ולכן סיפר אל אביהם כי הוא יוכיחם והוא לא ישא חטא עליהם בהוכיח את אחיו הגדולים וז"ש אל אביהם. ועוד נבאר בזה
דקדוק אר בענין השבטים עצמן. וא"ת שלא הי' חשוב אצל אביו הרי וישראל אהב את יוסף וכו' אהבה מסותרת בקירוב לבו. וגם גלוי אל אחיו כי הרי עשה לו לבדו כתונת פסים ולא להם והי' יכול להתגאות עליהם ועכ"ז והוא נער משרת וכו' הרי נת' צדקת יוסף, והנה ענין צדקת אחיו כבר התחיל לרמוז ענינם באומר אלה תולדות וכו' כנז' גם נזכר ענינם באומר ויבא יוסף וכו' כי אל אביהם הביא יוסף דבתם אך אביהם לא סיפר כלל לאחיו וא"כ לא הי' להם תפיסת שנאה בדבר הזה לשנאמר כי לכן מכרוהו וגה כמו שביארנו כי לא נתכוון לביישם אלא לשיוכיחם אביהם להנאת נפשם אבל השנא' היתה לסבה אחרת שאיננו כדאי לשימכרוהו בסבתה כמו שיתב' בפסוק ויראו אחיו וכו'. גם ענין יעקב עצמו נתבאר ענינו בפסוק וישראל אהב וכו' כי לא קבל לשון הרע. א"כ כפי הטבע אין כאן עון כלל בכל זה וגם אין כאן מקום כלל לשישנאוהו כ"כ שנאה עצומה אפי' אם היו הדיוטים קלי טולם כ"ש
שהיו צדיקים גמורים ובעלי שכל ונוסף כי הם אחיו ולא נכרים לשישנאוהו וימכרוהו ויעברו על וגונב איש ומכרו כו', וסבה השנא' בעצמה הי' על דבר קל מאד שהוא ויראו אחיו כי אותו אהב וישנאו אותו וכו' והנה דרך עולם להראות חיבה יתירה אל בן הזקונים ומה גם בהיותו רך בשנים ועוד כי מה ביד יוסף לעשות האם יאמר לאביו לא תאהבני וגם כי הוא בעצמו לא הי' מתגאה בכך כי אדרבא מתנהג עם אחיו בתכלית השפלות בענין הרעיה ובענין השירות כנ"ל. וא"ת כי סיפר חלומו גרם מה בידו לעשות לא עליו תלונותם כי על הש"י המחלים אותו. ועכ"ז כמה מיני שנאת בתוספת על תוספת שנאוהו וזה מדה מגונה מאד לקלי עולם ומכ"ש אליהם. וכל זה יורה כי כל זה נתגלגל מן השמים לקיים גזירת בין הבתרים אלא שלסבת עון הנז' והוא ביקש יעקב לישב בשלוה הי' בגלגל הזה ע"י בניו עצמו: ועתה נבא אל ביאור הכתובים עצמן. ותחלה נבאר היכן נרמזו אותן ג' דיבת שארז"ל ואמנם
באומר רועה את אחיו בצאן ירמוז במלת צאן שהיא מיותרת אל היותו רואה אותם אוכלים אבר מן החי מן הצאן וזה ע"י היותו רועה תמיד עמהם ורואה מעשיהן. ובאומר והוא נער וכו' ירמוז אל השנית כי הנה הוא הי' משרת את בני השפחות להיותן חשובין אצלו שהם נשי אביו אך הם היו מזלזלין בהם להיותן בעיניהם בני שפחות אביו. והג' הי' היות נותנין עיניהן וכו' אמר ויבא יוסף את דבתם בלשון יחיד ולא אמר את דבותם כיון שהם ג' דבות כמשרז"ל אלא הי' דבה השלישית הנז והי' הנז' דבה רעה כלומר דיבה מענין אשר רעה ולזה לא אמר דבתם סתם כמ"ש ומוציא דבה הוא כסיל אלא אמר דבתם רעה כנז'. וישראל וכו' רמז מ"ש לעיל כי לא קבל לשון הרע של יוסף כי הרי מה שישראל אהב וכו' אינו לסבת היותו שונא את אחיו לסיבת דבה רעה שהביא יוסף ומפני כן אהב את יוסף כי הי' צדיק בעיניו יותר מהם והראי' לזה כי הי' מביא דבתם כאלו הוא רע בעיניו כל מעשיהם הרעים כי הרי לא
אהוב הוא לבדו כי גם אותם אהב אלא שאהבו יותר מהם וז"ש מכל אחיו ולא אמר ולא את אחיו הרי ראי' כי לא על קבל לשונו הרע אהבו אלא על כי בן זקונים הוא לו יותר מהם ולכן אהבו יותר מהם אמנם גם להם הי' אוהב מאד כי צדיקים הם בעיניו. עוד אחרת יעשה לו וכו' ואלו הי' משנאתו את אחיו כנז' הנה עבר על משארז"ל אל ישנה אדם בנו בין הבנים וכו' ובפרט היותו על סיבת ידיעת מעשיהם הרעים אמנם כיון שעשיית הכתונת היתה לסיבת כי בן זקונים הוא לא יקפידו כלל בזה כי כן מנהג העולם. הרי כי ישראל לא חטא כי לא קבל לשון הרע גם פסוק זה הוא ראי' אל צדקת יוסף כנ"ל על והוא נער וכו'. ואגב ארחיה הודיע כי להיות הטעם מפני האהב' לכן ועשה לו תמיד כתונת פסים כתנות רבות זו אחר זו כ"א פעם א' לבד אין זו כ"כ הוראה אהבה יתירה ובזה יתי'ישב מה שלא אמר ויעש לו כי הי' מורה לשפעם אחד בלבד עשה כך: ויראו וכו' האהב' הפנימית לא ידעו בה כנ"ל על וישראל אהב וכו' ולכן לא אמר וידעו
אחיו אלא ויראו והוא האהב' החצונ' הנז' בענין ועשה לו כתונת כי זו נראית לעין כל לכן וישנאו אותו כי למה גם להם לא עשה כתונת פסים כי גם אחיו הם ולמה הוסיף לו אהבה יתירה עליהם כמ"ש אהב את יוסף מכל בניו וז"ש כאן ג"כ כי אותו אהב אביהם יותר מכולם עם שגם הם אחיו כמוהו ולכן לא אמר מכולם כי הם הם המדברים על עצמן, אלא אמר מכל אחיו לרמוז אל הנז'. ובאומר כי אותו וכו' וישראל וכו' הורה מ"ש למעל' על ויבא יוסף את דבתם רעה כי לא שנאוהו על כך כנ"ל, והודיע כי שנאוהו בלבם. וז"ש וישנאו אותו ר"ל בלב כענין שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך ולא יכלו דברו לשלום שנאה גמורה ולא בפה. או יראה וישנאו אותו ר"ל שנאה עצומה עד שהגיע אל גדר כי לא יכלו לדבר עמו שום דיבור כי אילו דברו עמו הי' מתגלגל השלום ביניהם ואילו היתה שנאה מועטת הי' אפשר כי איזה פעם כטוב לבם מדברים איזה דבור עמו ומזה הי' נמשך השלום ביניהם. וז"ש ולא יכלו דברו
לשלום כלומר כדי שמתוך הדבור יבאו לידי שלום ואין כוונת הפסוק כפשטו כי לא דברו עמו דברי שלום אלא דברי מלחמה שא"כ הל"ל דברי שלום: ויחלום וכו' החלום הזה הוא החלום עצמו של והנה אנחנו מאלמים וכו' אך הענין הוא כי הנה ויחלום יוסף חלום ולא סיפר להם החלום עצמו מה הוא אלא סיפר להם פתרונו לבד ואמר להה חלום א' חלמתי אשר פתרונו מורה כך וכך ולזה לא אמר ויגד אותו רק ויגד לפי שאותו ממש לא הגיד רק את פתרונו וגם לכן לא אמר ויספר שהי' חוזר על החלום עצמו אלא ויגד כנודע כי אין ויגד אלא לשון חכמה והי' חכמת הפתרון לבד אז ויוסיפו עוד שנוא אותו זולת השנא' הנז' וישנאו אותו כו', אח"כ נמלך בדעתו להגיד להם גם את החלום עצמו כדי שיאמרו פתרון אמתי הוא זה וז"ש ויאמר וכו' ר"ל עתה אחרי שהגדתי לכם הפתרון שמעו נא החלום עצמו כמו שחלמתי אותו ממש בלתי שינוי וז"ש אשר חלמתי וממנו תבינו כי הפתרון שהגדתי לכם שהוא אמת וזה ענין החלום והנה וכו' אז ויוסיפו עוד שנאה שלישית הרי הם
ב' שנאת זולת הראשונה העקרית והא' הי' על חלומותיו עצמן המורים כן והב' על דבריו שהוא הפתרון שהגיד להם בתחלה, כי הנה כל החלומות הולכים אחר הפה והי' יכול לפותרו על עושר או סחורות שלו שיתקיימו ויתייקרו יותר מסחורותיהן וכיוצא בזה ולא לפותרו בדבר הנוגע למלכות ממש כמו שפתר להם, וזה פתרונו כי ענין מאלמים אלומים רמז אל מה שילקטו כל הטולם תבואה בז' שני השבע לאסוף לצורך ז' שני הרעב והנה אלומותיהן תסובין וירקבו ויהי' כסובין ותבואת יוסף תתיצב ותתקיים ולא תתרקב כמז"ל על לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ואז יבאו להשתחוות לו לקנות תבואתו ואלומתו כמ"ש ויוסף הוא המשביר כו' וישתחוו לו וכו' וז"ש ותשתחוינה לאלומתי. ואמנה ביאור החלום עצמו כך הוא כי כל האלומות היו שטוחות בשדה ואלומת יוסף קמה בתל' ואחר שקמה מעצמה שהיא פלא א' גם נצבה לא חזרה להכפף לצדה האחר אלא ניצבה תמיד בקומתה ואח"כ אלומותיהן בקשו לקום גם הם
ותיכף בקומם הוסבו כדי להשתחוות. והנה כדי שלא יאמרו לו אחיו כי אין אדם חולם אלא ממה שמהרהר ביום ולא חלמת כן אלא לסבת שכל היום אינך מהרהר אלא למלוך עליהם ועוד אחרת כי גם על החלום עצמו יטילו דופי שאינו אמת לסבה הנז' לז"א והנה אנחנו וכו' כלומר מלאכתינו הי' רועי צאן ואילו החלום הי' מחמת הרהור הי' בא החלום באופן מלאכתינו כי הנה אנחנו רועים בצאן במדבר ותקם צאני וגם נצבה והנה תסובנ' צאנכם ותשתחוין לצאני. ואמנם החלום הי' היפך ממלאכתינו ומהרהורינו כי במקום שאנו רועים צאן במדבר הנה הוא להיפך כי אנחנו מאלמים בשדה א"כ אינו לסבת ההרהור. ויאמרו וכו' אינו כדבריך כי אין החלום שלא ע"י הרהור אלא אדרבא כל היום אתה מהרהר פעם אחר פעה למלוך ולמשול עלינו וז"ש הפ' בלשון כפל המלוך תמלוך גה משול תמשול והוא ע"ד שתרגם אונקלוס המלכו את מדמי וכו'. או יראה כי הנה אינו מוכרח שהפתרון שהגדת לנו הוא אמתי
מענין מלכות או ממשל' כי הרי יש בו פתרונים אחרים מענין עושר וסחורות וכיוצא בהם כנז' וכיון שפתרת אותו לנו בענין מלכות וממשלה זה יורה כי כל מחשבותיך הם למלוך עלינו וז"ש המלוך תמלוך וכו'. או יראה ודאי כי החלום עצמו מורה על ענין מלכות ממש אלא שלא בא אלא ע"י הרהורים שלך לכן רצונינו לידע באיזה אופן הם הרהורי לבך כי ב' בחי' יש בהם הא' כי אין כוונתך למלוך רק טלינו לבדינו ולא טל שוה אומה כללית וז"ש המלוך תמלוך עלינו ואם הוא כן נמצא כי לא מלוכה אתה מבקש בסבת תועלתה הרמה רק משנאתך אותנו אתה מבקש למלוך עלינו להכניענו תחתיך. והב' הוא כי רצונך להיות מלך גדול על אומה או אומות ועיקר מלכותך היא עליהם ולא עלינו כי אנו מתי מספר בטלים באלף אלפים אלא שאגב ארחך משול תמשול בנו ג"כ כי כפי ערכינו אינה רק ממשלה לבד אך כפי ערך כל האומה הגדול' מלכות הוא ולא ממשלה ואם הוא כן נמצא כי אין הרהורך
לשנאתינו אלא לתועלת עצמך בהיותך מלך א"כ אינך ראוי לעונש גדול כמו בראשונה אך עכ"ז פחיתות גדול ורשע וזדון לבך הוא להרהר כל היום לרדוף אחר הכבוד והממשל' וגאות: ויחלום אומר עוד ר"ל חלום שני נוסף על הראשון אלא שהוא אחר ר"ל משונה מן הראשון וזהו שכפל עוד חלום אחר. והוא כי הראשון הי' בענין תבואה ואלומות והי' יכולת לפתרו או בענין מלוכה וממשלה או בענין סחורות וכיוצא כנ"ל אבל החלום הזה אין בו פתרון אחר כלל רק פתרון מלכות וממשלה' ועוד שינוי אחר כי הראשון הי' בענין הארץ ותבואותיה וזה השני בעניני השמים וצבאם והנה לפי שזה החלום אין צריך לפתרון כנז' לכן לא סיפר להם רק החלום לבדו כמו שהוא בלתי פתרון וז"ש ויספר אותו אבל בחלום הא' כתיב ויגד ולא כתיב ויגד אותו כי לא הגיד רק הפתרון כי אינו כ"כ מוכרח כמו זה החלום השני שפתרונו מבואר. וגם כי לעיל כתיב ויגד שהוא הפתרון דרך הגדה כנ"ל אבל כאן כתיב ויספר שהוא
סיפור החלום עצמו והנה בתחל' ויספר אותו לאחיו בלבד כמו שעשה בחלום הראשון לפי שלא נרמז אביו אז אבל עתה שנרמז בו גה אביו כמ"ש והנה השמש וכו' לכן חזר לספרו גם לאביו אלא שגם אחיו היו אז 'שם' יחד. גם לסיבה שנית כי כל חלום שלא נפתר אינו מתקיים והנה הראשון כבר נפתר שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך וכו' אבל החלום הזה שתקו אחיו לגמרי וכדי שיתקיים חזר ויספר אותו אל אביו' כדי שיפתרהו לטובה כי אוהבו הוא ולא כאחיו אך אחיו נזדמנו אז שם עמו וז"ש ואל אחיו. ובאולי נתכווין ג"כ כי גה אחיו יתכעסו עליו לאמר כבר סיפרת החלום לנו ומה אתה חוזר לספרו וכי המלוך תמלוך וכו' וע"י כן יפתר ג"כ מפי אחיו אז אביו שהוא אוהבו ביקש לפותרו ממש כדי שיתקיים ואמנם כדי שלא יתקנאו בו אחיו אמר הפתרון דרך תימה הבא נבוא אני וכו' וגם ויגער בו בגערה לסיבה הנז' שיחשבו אחיו כי כוונתו לבטלו אך בלבו הי' לפותרו כדי שיתקיים כנז', ולז"א מה החלום
וכו' כלומר איך אפשר שזה החלום אמת כי אחיך שישתחוו לך אינו תימה אבל שגם אני אביך ואמך נשתחוה לך ארצה בפשוט ידים ורגלים ואתה מתרצה בכך זה אינו עולה בדעתי, וכראות אחיו כי החלום הזה פתרונו מבואר הכירו כי הדברים מן השי"ת הם ואין ליוסף אשם בזה לכן לא כתיב עתה וישנאו אותו כמו בחלום הראשון שהוא סובל פתרונים אחרים ויוסף פתרו להם בענין מלוכה. אמנם ויקנאו בו אחיו קנאה בלבד כי ראו שהמלוכה מוכרחת הי' לו אבל לא שנאוהו על כך כנז' אבל אביו שמר את הדבר ולא נתקנא' בו כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו אלא שמר והמתין עד כ"ב שנה ולא שכח את החלום' כדי שיתקיים כמ"ש ז"ל לעולם יצפה אדה לחלומו והטעם כדי שיתקיים ואה ישכחהו ולא ישמרנו לא יתקיים או יהי' שמר מלשון הסגר ושמירה מן אחרים כי העלים הפתרון מן אחיו כדי שלא יתקנאו בו ולא הוציאו מפיו רק דרך תימה וגערה כנז': וישב יעקב וכו' נודע כי גם זה לעומת זה עשה האלקים בכל הפרטים. והנה יש קדושה
וקלופה. והנה יעקב לקח לחלקו קדושה ובכורה ועשו לקח קליפה וארור ולכן עשו כתיב בי' וישב עשו בהר שעיר כי אברהם כנגדו הוא השור בסוד: