ספר עץ הדעת טוב
דף לב ע"ב:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דף לב ע"ב: אלא ליופי כתיב בהן שקר החן והבל היופי ואיך מספר הכתוב וישבח יפיו של יוסף. וזהו ג"כ אלה תולדות יעקב יוסף כי הם ב' ווי"ן שבשם ההוי"ה ת"ת ויסוד דומות זה לזה. ולכן עתה שינה הכתוב שמו כי תחלה קראו יעקב ועתה אמר וישראל אהב כו' לרמוז כי להיותו בסוד תפארת ישראל אהב את יוסף שהוא יסוד הנק' כל להיותו כולל כל ששה קצוות בענין ו"ו כפולה בענין י"ב בניו וז"ש מכל בניו גם מצינו כי כמו שאביו בתחל' נק' יעקב לשון עקב ואח"כ עלה במדרג' ונק' ישראל אותיות ל"י רא"ש שהוא ברא כרעא דאבוהי כי הת"ת טקב בחכמ' ובינה בסוד כי יעקב בחר לו י"ה הנק' ראשית חכמה כן יוסף יסוד עלה הדעת המכריע בין אבא ואימא בסוד משכיל לאיתן האזרחי הנז' בסבה שבפר' משפטים ואז נק' יה"וסף בסוד עדו"ת אותיות דעות וז"ש עדות ביהוסף שמו ובו נרמז שם י"ה וז"ש וישראל וכו' כי עתה שנק' ישראל אהב את יוסף כי גם הוא ישתנה את שמו ליהוסף ושניהם עולים יחד ושניהם
יורדים יחד כנודע: ויהי בעת ההוא וירד יהוד' וכו'. לא אמר ויהי אחר הדברים האלה אלא בעת ההוא יראה כי בתחל' חשבו השבטים כי אהבת יעקב ליוסף טבעית כמ"ש כי בן זקונים הוא לו האמנם יהודא גבר באחיו על פי רוח הקודש כי לו יאתה המלוכ', אמנם בראותם ויקומו כל בניו וכו' יראה כי לא די בשעת חימום אלא ימים רבים התאבל על בנו בשק על בשרו והתאבל עליו יותר מדאי שלא כדין ועכ"ז כאשר כל בניו י"א וכל בנותיו י"ג כדעת ר' יהודא כי תאומות נולדו ולא החשיב לכולן למאומה כי אהבת יוסף שקולה יותר מכולן וימאן להתנחם ולא נשתכח מן הלב שלא כדרך העולם כלל, והשיב נתינת טעם ואמר כי ארד אל בני אבל שאולה כלומר עם שכ"כ בנים ובנות יש לי בני בפרטי האמתי אינו אלא יוסף ולכן ארד עליו אבל שאולה א"כ זה יורה אהבה נפשיית כי נביא הוא וידע כי יוסף שקול כנגד כולם וא"כ למה זה יהוד' יגבר למלוך עליהם ובפרט כי הוא אשר השיאם עצה למכרו לישמעאלים ולכן בעת
ההוא כאשר ויקומו כל בניו וכו' כנז' אז הורידוהו מגדולתו ופשעו בו כמש"ל. ואמנם נפרש ההכרחיות שהכריחו לרז"ל לפ' כי וירד יהודה הוא שהורידוהו מגדולתו והוא אומר ויהי לשון צער גם אומר בעת ההוא ולא אמר אחר הדברים גם אומר מאת אחיו כי הוא מיותר ועוד שהול"ל מאת אביו כי אחיו טפלים אל אביו אבל כל זה להורות פירש רז"ל ויהי צרה גדולה כי יהודא אשר לו המלוכ' ברוח הקודש הנה עתה בעת ההוא ר"ל כשאירע מכירת יוסף בסיבה זו הורידוהו אחיו מעליהם וז"ש מאת אחיו. ונודע כי עביר' גוררת עביר' ובא וראה עון מכירת יוסף כמה עבירות וצרות נתגלגלו על ידה כמו שנבאר וזה ענין ויהי לשון צער כי הנה בתחל' חטאו בעון מכירת יוסף ומזה נמשך כי וירד יהוד' והורידוהו מגדלותו הפך רצונו ית' ע"ד מה שפשעו ישראל במלכות בית דוד אין לנו חלק בדוד וכו' ומזה נמשך כי הניח כיבוד אב ואם ויט עד איש עדולמי ומזה נמשך כי לקח אשה כנענית זרע ארור מש"כ
אחיו שנולדו עמן תאומות לדעת ר' יהוד' וגם לדברי ר' נחמי' אפשר כי משאר אומות נשאו אשה ולא כנעניות כיהוד'. ומזה נמשך כי ער ואונן בניו היו רעים מצד האם הכנענית ובזה תבין טעם לפגם טר ואונן והבן זה. ומזה נמשך כי ער ואונן מתו בידי שמים בקטנותם כנודע כי עדיין היו בני ח' או ט' שנים. ומזה נמשך כי לא ניתן את תמר לשילה כמ"ש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו וע"י בא לידי ביאתו עם תמר כדרך קדשה. גם מזה הי' נמשך להשרף תמר לולי ד' עזרה כמ"ש הכתובים. ובזה יתורצו כמה דברים מתמיהים שיש בענינים האלו איך כ"כ חטאות ושגגות ועבירות אירעו בפרש' הזו אל הצדיקים האלו והכל יתורץ עם הנז' כי טבירות מכירת יוסף גרמה לכולן. והנה אע"פ שראינו פגם ליהודא בענינים האלה כנז' אינו כ"כ כמו שנחשוב שנתחבר לאנשים ריקים רעהו העדולמי וחותנו הכנעני ולכן הזכיר הכתוב בשניהם לשון איש להודיע כי חשובי העיר ההוא היו וגדולים וכמו שמצינו
לרז"ל כי חירה זה הוא חירם מלך צור אשר אמר עליו יחזקאל בעדן גן אלקים היית וכו' כנודע כי כל איש או אנשים שבמקרא לשון חשיבות ויראת חטא וכשרות הוא וז"ש איש עדולמי איש כנעני גם לכן הזכיר הכתוב שם רעהו לומר הנה הוא חירה המולך אח"כ על צור גם בשוע חמיו הזכירוהו במדרש רבה לשבח גדול ע"ש. וסיפר הכתוב שבחו של יהודא כי עם היות אז הקדשה בימים ההם מותרת לבני נח לא סמך ע"ז אמנם עשה בה לקוחין גמורין לאשה ולא לקדשה וז"ש ויקחה ואח"כ ויבא אליה ואם אח"כ בא על תמר בחושבו שהית' קדשה כבר הודיעונו רז"ל כי מאת ד' היתה זאת לשלוח לו מלאך הממונה על התאוה שלא כרצונו, ואומר וירא שם יהוד' ללא צורך כי די הי' באומר ויקח יהוד' בת איש כנעני וכו' נתכוין הכתוב לשלא נאמר בראותינו עבירת ער ואונן וגם מיתת שניהם בהכרת כי אולי ח"ו אשה זו לא הית' הגונה ולכן נענש לזה הקדים וירא שם יהוד' כי למראה עיניו ברוח הקודש כי לו
יאתה לזה לקחה וכמ"ש ותמת )תמר( בת שוע אשת יהוד', ואין לפרש וירא ראיה טבעית כי זה גנות ליהוד' הצדיק וגם כי אח"כ סיפר הכתוב שבחו היפך הגנאי הזה כמ"ש בענין תמר ויחשבה לזונה כי כסתה פניה בבית חמיה ואם לכלתו אשר בביתו זמן רב לא הכירה מעולם ולא ראה פניה איך יתן עיניו ח"ו לראות בנשים אחרות. ואמנם ברוח קדשו ראה ג"כ כי הבן הבכור אשר תלד יהי' משחית זרעו רע בעיני ד' בערות מצרים ויפוזו זרועי ידיו בהשחתת עשר טיפי זרע לכן נענש מדה כנגד מדה בער ואונן בניו מש"כ בשלה אשר שמו על שם יוסף הנק' שלה בסוד משכן שילה. ע"כ רצה לתקן בשינוי שמו וקראו ע"ר היפך ר"ע והוא לשון היותו רע ופתח בהצלה וסוף הגזיר' נתקיימ' ויהי ער רע בעיני ד' ולא הועילה קריאת השם וזש"ה ויהי ע"ר ר"ע וכו' ולז"א בזה ויקרא ולא ותקרא כי יהוד' אביו הצופה ברוה"ק קראו כך. וכאשר ותהר עוד חזר לצפות ברוח הקודש כי גם זה עתיד משחית כאחיו אז חדל
הוא לקרוא לו זם והניח קריאת שמו לאמו את אשר ישים ד' בפיה ואז אמו ותקרא את שמו אונן כי גם הוא ימות כאחיו ויתאבלו עליו אז ידע בבירור את אין כח באדם לשנות המזל והגזרה ולכן גם את השני הניח קריאת שמו לאמו ותקרא היא את שמו שלה ומפי עליון הושם שם זה בפי' וזה להודיע שני דברים כי תהי' לו שלום ולא ימות כשני אחיו והב' כי תפסיק מלדת ולא תלד עוד ותמות בחיי בעלה ואל זה רמזו במדרש רבה ותקרא שמו שלה פסקת גם הכתוב עצמו ביאר זה באומר תיכף והי' בכזיב בלדתה אותו הרי כי שמו ושם המקום שניהם הורו הוראה זו וכמו שפרש"י ואומר אני כי ע"ש שפסק' מלדת נק' כזוב, ומצינו בזלפה לא הזכיר בה הריון להיותה קטנה ולא הוכר הריונה כמשז"ל וכאן בתמר הי' להיפך כי בשנים הראשונים אמר ותהר ובשלישי אמר ותוסף ולא ותהר אמנם רמז )שלה( שנודע כי ער ואונן נתגלגלי בפרץ וזרח והם עיקר בני יהוד' מש"כ בשלה שאינו עיקרי אלא בסוד תוספת בלבד:
ויקח יהוד' וכו'. הרואה שני בני יהוד' הצדיק המולך על השבטים אשר עברו עבירות גדולות אלו ושניהם מתו בכרת וכמשז"ל שהיו בני ז' שנים שעדיין לא הגיעו למיתת ב"ד שהוא מבן י"ג שנים ומעלה אף לא למיתת שמים מב"ד של מעל' שהוא מבן עשריה ומעלה, וכנר' מחשבון הפסוקים כי בן י"ז שנים נמכר יוסף ובן למ"ד עמד לפני פרעה ואחר ז' שני שבע וב' שני רעב ירדו למצרים הם כ"ב שנה ובהם נשא יהוד' אשה והוליד ה' בנים זה אחר זה וראה בנים חצרון וחמול לפרץ בנו הרי לא היו רק בני ז' שנים כנז' ועכ"ז נטנשו, והרואה זה יפלא ויאמר אין זה כי אם עון איסור יהוד' שנשא כנענית לו וגם לבניו לכן נענשו כי היו בזויי משפח' ארורה. או שמא מזל תמר גרמה לו מיתה כמו שחשב יהוד' ואמר פן ימות גה הוא. לזה הודיענו כי נשואי ער היו כדת וכהוגן כי הנה לא הית' קדשה אלא ליקוחין גמורין לאישות וז"ש ויקח יהוד' אשה ע"ד שביארנו בו עצמו על ויקחה ויבא אליה
וכו'. עוד אחרת כי היתה אשה הוגנת לבנו וז"ש לער בכורו ראויה לו עם היות בו ב' סבות גדולות הא' היותו ער בן יהוד' והב' היותו בנו הבכור אשר יקום תחתיו. ואל תחשוב כי הי' כנענית אלא ושמה תמר לא כאשת יהוד' שפירש' הכתוב כי הית' בת איש כנעני ואפשר כי זה א' מהראיות של רז"ל כי בתו של שם הית' הכהן הגדול ונביא ובודאי כי היא הגונה לבנו ער וא"כ מהיכן הי' הדבר הזה לזה ביאר הכתוב כי אין זה אלא מרעת בנו ממש וז"ש ויהי ער רע ולסבה זו וימיתהו ד' ולא עון אשתו תמר גרמה גם לא מזלה. ובאומר בעיני ד' רמז אופן עון ער מה הוא הלא הוא כמשז"ל השחתת זרע אשר כתוב בה וירא ד' כי רבה רעת האדם כי עיקר פקיחת עיניו ית' היא לענוש בעבור' הזו וזהו ענין ונח מצא חן בעיני ד' להיותו צדיק כובש מעיינו ואינו חוטא בעון זה אשר עיניו ית' פקוחות על הדבר הזה גם כ' וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה והסיבה לזה יען כי הוא ית' ברא כל העולם וחפץ
ביישובו כמ"ש לא תהו בראה לשבת יצרה ולכן נק' שם ההוא כי הוא המהווה והבורא את כל ההויות והבריאות וזה שגורם תהו וחרבן וימיתהו ד' שם ההויה הנז'. והנה יהוד' לא הי' יודע השחתת זרע ער וחשב כי בחטאו במכירת יוסף או על שהוא נשא כנענית לכן מת בקטנותו כי אז נתפס בעון אביו אז צוה לבנו אונן שיקיים מצות ייבום וז"ש ויבם אותה ובזכות זה לא די שיתקיים הוא אלא אף יקים זרע אחיו המת וזה ס' והקם זרע לאחיך, זכיון שגם הוא חטא בעון הנז' מת ולא ידע אביו גם במעש' אונן וחשב כי תמר קטלנית הית' ולכן מנעה מן שלה וז"ש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כדין המשנה נשאת לשני ומת לא תנשא לשלישי וכו', ואמנה יען מן התורה אין היבמה צריכה קדושין אחרים רק במאמר מדרבנן ולא מן התור' רק יבמה יבא עלי' בביאה ולא בקדושי לקיחה לז"א בא אל אשת אחיך ובכך וייבם אותה ואינך צריך אל לקוחין אחרים וכראות אונן כל הדברים האלה בזה ידע כי לא לו יהי'
הזרע אלא לאחיו ואם שיחת ארצה לא הי' עונו גדול כער אחיו כי גם עם אשתו גמורה אשר לו הזרע הי' משחית אבל אונן אם שחת ארצה הי' לבלתי נתון זרע לאחיו לטרוח בחנם בשדה שאינו שלו ועכ"ז גם הוא וימת גם אותו עם שלא הי' עונו גדול כעון ער אחיו וזהו מלת גם ולא נצטרך אל משז"ל כי בא להורות ענין עון ער כי כבר רמזנוהו באומר בעיני ד' וימיתהו ד': וע"ד רמז קרוב אל מ"ש בס' הזוהר ירמוז במה גרם עון מכירת יוסף עד ביאת המשיח כי אז יתוקן כמ"ש אפרים לא יקנא את יהוד' ויהוד' לא יצר את אפרים כי זה הי' מתמיד מזמן יוסף ואחיו וע"י כך נכנסו בגלות אדום כנז' בס' הזוהר וכאשר יוסרה קנאתם אז מדה כנגד מדה וסרה קנאת אפרים ר"ל קנאת אדום המקנא את אפרים והצורר את יהוד' יכרתו ויצאו מן הגלות. והנה בצאת ישראל ממצרים בעת ההוא וירד יהוד"ה הב"ה שם הוויה הבורא עולם בד' רוחותיו וזה רמוז שם יהוד"ה כנודע גם נק' ע"ש הודו לד' כי עוב כי כל ההודאות ראויות
לו ולא לזולתו וזה על כי השמים לה' והוא הניח השמים אשר שם המלאכים ונשמות הצדיקים שעליהם נאמר למען אחי ורעי וז"ש וירד יהוד' מאת אחיו ובא וירד על הר סיני לשכון שכינתו בארץ עם התחתונים ולא שהניח השמים לגמרי כי אי אפשר לו לשכון בארץ חומרית, ויט שמים וירד הרכין השמים עד הארץ וירד וז"ש ויע עד איש זה יש' הנק' איש עדולמי בסוד עד עולם יבא כבוד ישראל היא השכינ' השוכנת עמהם עול"ם וע"ד אותיות עדול"ם ועיקר זה בבית המקדש הראשון שהי' ע"י חירם וז"ש ושמו חירה. וירא שם הקב"ה הנק' יהוד' אומות ישראל הנק' בת איש כנעני זה אברהם שנכנס לארץ כנען כמ"ש לך לך מארצך וכו' והכנעני אז בארץ ועכ"ז לא הרהר אחר מדותיו ית' ושמו שוע הוא נדיב הנאמר על אברהם מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם ויקחה כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ויבא אלי' כי הקב"ה חתן וישראל כלה כמ"ש אחותי כלה. ותלד בן 'דור
שלמה בעת הבנין ואח"כ בחרבנא נק' ע"ש דור צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו להיותם רעים בינם למקום עון עבודה זרה בגלוי ער לא ינום ולא ישן ויהי ער רע וימיתהו ד' בגלות ראשון באופן כי נק' ער על כי בנין בית המקדש הראשון הי' בקולי קולות ותרד אש מן השמים ושמעו עמים ירגזון ואח"כ בחורבנו הי' ער רע בעיני ד' רעים לשמים ע"י ע"ז. ובנין מקדש שני הי' בחשאי באנינות וצער בימי עזרא כנודע מענין שטנת אחשורוש וטובי' וסנבלט והכותיים ולכן נק' הדור ההוא אונ"ן וגם בחורבנא נק' אונן ע"ש עבירה שנאת חנם הנק' אנינות הלב וגם הוא וימיתהו ד' בגלות טיטוס. אח"כ בנין בית המקדש שלישי שהוא ע"י המשיח הנק' שיל"ה כמ"ש עד כי יבא שילה וזה נרמז בבן שלישי ותקרא את שמו שלה. ויקח יהוד' אשה היא השכינ' אור הנשפע מן שמש ומגן ד' אלקים ההולך עמנו בעולם השפל ולקחה יהוד' הוא הקב"ה כי היא אשתו והיא אמנו כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם וז"ש לער
בכורו כלומר לסיבת ער בנו לקח יהוד' לאשה לתמר היא השכינ' הנק' כך כי תמיד היא מר"ת נפש על בניה שבגלות וכמ"ש בן כסיל תוגת אמו. ואז שני בניו ער ואונן חטאו ומתו והלכו בגלות אז אמר יהוד' לתמר כלתו לשון כלה ואשה שבי אלמנ' בבית המקדש בכותל מערבי החרב הנק' בית אביך זה הקב"ה ושם לובשת בגדי אלמנות כי הקב"ה בעלה הנק' שמש עלה לשמים ונסתלק וכמ"ש בס' הזוהר על רחל מבכה על בניה כי איננו זה בעלה. עד יגדל שלה זה המשיח כי אם אביאנו מהרה כענין בית המקדש ראשון ושני אולי יחטאו. גם שלה עד כי וירבו הימים ימי הגלות האחרון אז היו ישראל עניים ודלים חשובים כמת כמ"ש במחשכים הושיבני כמתי עולם וז"ש ותמת בת שוע היא כנסת ישראל כנ"ל ואז וינחם יהוד' זה הקב"ה מאשר עשה להם ורצה לגאלם ואז ויעל על גוזזי צאנו הם שבעים שרי האומות הגוזזים את ישראל צאנו של הקב"ה ועמו רעהו עדולמי זה המשיח שעליו נאמר עד עדולם יבוא כבוד
ישראל כנ"ל והלך לתמנת"ה הוא תימן זה רומי הרשעה כמ"ש מי זה בא מאדום וכו'. ויוגד לשכינ' הנק' תמר הוא הקב"ה חמיך עולה תמנתה לגוז צאנו לא אמר לגזוז כבתחל' רק לגוז לשון הפרחה כמו ויגז שליו להפריח את ישראל צאנו מן הגלות ויוגד לה ע"י המבשר כמ"ש על ההרים רגלי מבשר וכו' ומשמחתה ותסר בגדי אלמנותה ותכס בצעיף הם בגדי נקם תלבושת ותשב בפתח עינים זו ירושלים פתח השמים שכל עיני הקב"ה מצפין שה כדי שמשם ילכו המשיחים אל תמנתה הוא רומי כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וז"ש אשר על דרך תמנתה. ושם הרבית בבכיה ותחנונים אל השי"ת כמ"ש רחל מבכה על בניה בראותה כי גדל שלה זה המשיח ועדיין נתאחר ולא נתנה לו לאשה עד אשר השפיע בה הקב"ה שתי נשמות המשיחים בן יוסף זה הוא שמ"ש הזורח כנודע כי הוא היסו"ד ובן דוד זה פרץ בסוד הירח הנפרצת לעתים. ויחשוב זרח למלוך ולא כן יהי' כי פרץ ידחהו ויעלה ראשון למלוכה וזה
ענין ואחר יצא אחיו ר"ל האחרון במעל'. לעיל וידע אונן כי לא לו יהי' הזרע כבר נודע כי לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה סולת נקיה ולא רצו הסולת לעלות כי ידעו כי עתיד בית המקדש שני ליחרב ולא רצו לטרוח לעלות ולחזור בגלות וז"ש וידע אונן כי לא לו יהי' הזרע וע"כ לא חשו להיותם כ"כ צדיקים ושחת ארצה בעוה"ז השפל הלך ארצה: וישב יעקב וכו' י"ל א' מה צריך להודיע ענין וישב וכו' כי כבר נכתב באורך למעל' בפ' וישלח, ב' כפלה בארץ מגורי אביו וגם בארץ כנען, ג' כי ייעד להודיע מי הם תולדות יעקב והסיב הדיבור בענין אחר יוסף בן י"ז שנה וכו', ד' כי תכלית הסיפור הוא להודיע מהיכן התחיל' שנאתם עד שמכרוהו ויתחיל מן ויבא יוסף את דבתם וכו' ואילך כי מה שסיפר יוסף בן י"ז שנה והוא נער וכו', ה' אם שהביא יוסף את דבתם רעה הי' שקר איך צדיק כמוהו חטא בעון פלילי הזה ואם הוא אמת האיך השבטים שבטי עליון חטאו באותם העבירות
אשר סיפרו רז"ל, ו' איך יעקב הצדיק נוקש ונלכד במשז"ל לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים והנה הראה אהב' ליוסף מכל בניו וגם עשה לו כתונת פסים. ז' השבטים קדושי עליון איך נלכדו בשנאת חנם החמור ובפרט ליוסף אחיהם ועוברים בכל שעה על לא תשנא את אחיך בלבבך. ח' הראשון כתיב ב' פעמים ויוסיפו עוד שנוא אותו ללא צורך ולא עוד אלא שבשני הוסיף ואמר על חלומותיו ועל דבריו. ט' כפל הדברים המלוך תמלוך עלינו גם משל תמשול בנו. י' למה בחלום הראשון כתיב בו ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום השני כתיב ויקנאו בו אחיו. י"א למה בחלום השני כתיב ואביו שמר את הדבר משא"כ בחלום הראשון. י"ב אחר שיודע יעקב שנאתם ליוסף למה אמר לו לכה ואשלחך אליהם וכמשז"ל כי בזכרו זה מאנה הנחם. י"ג מה צורך בכפל הלשון הדברים כי כיון שאז"ל בתחל' לכה ואשלחך אליהם והשיב לו הנני למה חזר שנית לך נא ראה וכו' ומה ענין והשיבני דבר. י"ד ענין ויתנכלו אותו
להמיתו איך עלה בדעת הצדיקים ההם לענין הזה אשר גוי הארץ לא יתאכזרו כדבר הזה נגד אחיהם על קנאת הבל כזאת: והביאור במשז"ל כי יראת יעקב מעשו אחיו הית' לב' סיבות הא' כי ישב בחוצה לארץ כ"ב שנים והב' כי נתבטל כ"ב שנים מן קיום מצות כיבוד אב ואם ועשו קיים שתיהן. לכן בא