Sections
קריאת שמע ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ד
Therefore at Ma'ariv one blesses two berachos after Kri'as Shma, adding Bircas HaHashkivah v'HaKimah [the berachah of Lying Down and Rising] — "Hashkivainu..." — "Lay us down [in peace]..." — and "V'ha'amidainu l'chaim tovim u'l'shalom" — "Raise us up to good life and peace" — concluding: "Shomer Amo Yisrael La'ad" — "Guardian of His people Yisrael forever." For the essential strengthening of emunah is needed in the aspect of night and darkness — the aspect of galus, which resembles night. For the roots of day and night are drawn from holy da'as and holy emunah, as is known. Whoever merits complete emunah — then for him, night shines like day, darkness like light, as it is written (Tehillim 139): "Gam choshech lo yachshich mimeka..." — "Even darkness does not darken before You..." — and (Michah 7): "Ki aishaiv bachoshech Hashem or li..." — "Though I sit in darkness, Hashem is a light unto me..." 2
אות א
This is what our Sages said (brachos 4b) regarding Bircas Hashkiveinu: since the Sages established it, it is considered like an extended geulah — "ki'geulah arichta damya" — "it resembles an extended geulah" — an extended geulah specifically. For now the galus has been prolonged upon us greatly in our many sins — all because of the doubts, as above. Because of the prolonging of the galus, we need an extended geulah — meaning: we must strengthen ourselves greatly each time in strengthening the ratzon, through which we bring the complete geulah closer each time, and we will merit an extended geulah with no interruption afterward. 16
ענין קריאת שמע בזמנה דוקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה. וזמן קריאת שמע של שחרית הוא רק עד שלש שעות. וענין מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע:
Therefore in the later generations, when they saw that the galus was being greatly prolonged, they added the berachah of "Baruch Hashem Li'Oalam Amein v'Amein..." which speaks entirely of strengthening emunah and that Hashem will complete our geulah, as it says: "Y'hi chevod Hashem l'olam..." — "May the glory of Hashem endure forever..." — as the wise person will understand from all the holy pleasant verses in this berachah. 19
על פי התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בלקוטי הראשון (בסימן ל"ו). עיין שם כל התורה מרישא לסיפא והובאה לעיל בהלכות ברכות התורה והלכות פסח. והנה בהתורה הנ"ל מבואר ששני הפסוקים של קריאת שמע שם שמע וברוך שם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף עיין שם. ועל ידי התורה נמשכין נשמות חדשות לכל אחד מהשומעין וכו'. אך כל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו. כפי תפיסת המוחין שלו. שהוא כפי תיקון הברית. דזה הוא כלל גדול. שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אותברית קדש כראוי וכו'. ואזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק וכו'. כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו. אם הכלי היא בשלימות אזי נצטייר האור לברכה ומקבל האור בבחינת מאורות מלא וכו'. ולהיפך להיפך ח"ו וכו'. כי האור הפשוט הבא מלעיל הוא בחינת קמיץ וסתים. אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בחינת צירי שנצטייר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג) הנה ברך לקחתי בקמץ וברך ולא אשיבנה בצירי. כי אפילו הלקיחה שהוא אז בבחינת קמיץ וסתים הוא בבחינת בירך. ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטייר לפי בחינת הכלי שלו הוא בחינת קללה, ואל היה יכול להשיב ולצרף ולהצטייר כלל לפי בחינתו. וזה וברך ולא אשיבנה. ומפי שהיה בשעת לקיחה בבחינת בירך. ומפי מה לפי שהעיד עליהם הכתוב שבטייה בחינת שמירת הברית וכו'. עיין שם כל זה היטב:
This is: "Ilmalai shamru Yisrael shtai Shabbasos miyad hayu nig'alin" — "Had Yisrael kept two Shabbosos, they would have been immediately redeemed" — "If Yisrael kept two Shabbosos, they would be immediately redeemed" — two Shabbosos specifically: to merit the two aspects — the illumination of the Ratzon and the strengthening of the ratzon. For the essential revelation of the Ratzon is through keeping Shabbos, as above. 23
אות ב
This is: "Nason titain" — "give, you shall give — even a hundred times" — said regarding tzedakah. And similarly: "Paso'ach tiftach" — "open, you shall open [your hand]." For the essential illumination of the Ratzon is through tzedakah, and the strengthening of the ratzon is likewise through tzedakah — as explained there. Therefore one must give tzedakah abundantly: give, and give again, even a hundred times — in order to strengthen the ratzon each time. For the adversary's overpowering in casting doubt is virtually without limit — and one must strengthen oneself against it each time. The essential strengthening is through tzedakah. 24
וזה בחינת קריאת שמע בעונתה שהיא יסוד כל התורה כולה. כי עיקר יסוד כל התורה כולה הי האמונה הקדושה שהיא מצות קריאת שמע כמו שכוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שכתוב (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמותו יחיה. כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל, שאין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כיאם כפי תיקון הברית, שהוא תיקון כלי המוחין. שאז מקבל האור בבחינת ברכה, בבחינת סם חיים בבחינת צדיקים ילכו בם. אבל להיפך כשלא תיקן הברית עדיין אז ח"ו אינו יכול לקבל האור בבחינת ברכה, ונצטייר האור להיפך ח"ו. ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכל תיקון הברית בשלימות כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות. ואם כן זה שלא זה עדיין לתיקון הברית. אם כן ח"ו אפס תקוה כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא לא זכה נעשה לו סם מות ח"ו. כי נצטייר אצלו האור בהיפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעול בעסק התורה. וכן אפילו כשיבא להצסיק והצדיק יגלה ל תורה ומוסר מה יועיל לו. אדרבא יוכל לקלקל לו יותר ח"ו מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פוגמים על ידי פגם הברית ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, בחינת לא זכה וכו' כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל. ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה. ועיקר תיקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כולה כידוע. ואיך אפשר לתקן על ידי התורה את ~ אותן שפגמו בברית קדש, מאחר שאין להם יכולת לתפוס דיבורו של הצדיק וכו'. אדרבא נצטייר אצלם אור התורה של הצדיק להיפך ח"ו בבחינת לא זכה וכו' כ"ל:
The essential tzedakah is to give to worthy poor people, etc. — those included among the elders of kedushah who add holiness, etc., and renew themselves each time. This is the virtue of one who assists through his tzedakah in printing worthy Torah novellae based on the foundations of the true tzaddikim — for through this one merits even more to accomplish the tikkun effected by tzedakah: to elevate the da'as that has fallen from the elders who are not as they should be, etc. — as explained there. For through his tzedakah given so that these Torah novellae should illuminate in the world, he draws the illumination of the elders of kedushah, etc. 25
אות ג
Also, through the abundance of holy sefarim in which Torah novellae are taught — through this the doubts that the metzach of the nachash seeks to cast upon the ratzon are nullified. For the essential purpose of the holy sefarim of the Torah is to nullify the doubts in the Torah. In each generation the da'as weakens until one no longer knows the interpretation of the earlier true sefarim. Therefore true chachamim come in each generation and explain to us — with explanations, commentaries, and novellae on all the words of the holy Torah — and from this they compose holy sefarim. This is in order to resolve the doubts that exist in previously written Torah — both in the revealed and the hidden. 26
אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה. וכאשר הבננו מפיו הקדוש כמבואר בדבריו. שבשביל זה צריך הצדיק לפעמים להלביש תורתו בכמה בחינות. לפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין. ולפעמים מלביש זאת התורה בתורה אחרת וכו'. הכל באופן כדי שיוכלו גם הפגומים לקבל בדרך נפלא התגלות העצות איך לזכות להתקרב אליו יבתרך ממקום שהם שם:
The essential are the holy sefarim that lead to practice — to the fulfillment of the Torah. For this, one needs a great many sefarim without end — so that every person, whatever his level, in whatever passes over him all the days of his fleeting life, in his youth and old age, in good times and in trouble, chas v'shalom — can revive himself, restore his soul, and receive and draw from them true counsel on how to conduct himself in a way that he will remain standing. And if he falls, he will not be completely cast down, etc. 32
אות ד
This is also what is explained (in Siman 61, the Torah "Chadi Rabbi Shimon") [LM I:61]: through machlokes, a sefer is made — the aspect of (Iyov 31): "V'saifer kasav ish rivi" — "The book my adversary has written." For all machlokes is the aspect of doubts — from the abundance of forgetfulness, machlokes increases. Through this, many sefarim are needed to clarify the doubts and to clarify the decision and psak halachah between the disputants. By rectifying these doubts at their holy root, the evil doubts of the metzach of the nachash (whose essence is through the doubts it casts upon the Ratzon) are nullified. 34
ועיקר העצה לכל זה עיקר הוא האמונה הקדושה. שהוא בחינת שמע ישראל וברוך שם. כי על ידי אמירת שמע ישראל וברוך שם זוכין להנצל מהרהורי ניאוף כנ"ל. נמצא ששמע ישראל וכו' הוא בחינת תיקון הברית. שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לצייר האור לברכה וכו' כנ"ל (וכ מבואר בכוונותשעיקר המוחין נמשכין על ידי קריאת שמע. היינו כנ"ל כי קריאת שמע הוא תיקון המוחין). ועל כן על ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע על ידי זה יכולים לצייר האור לברכה. ואז יכולים לעסוק בתורה ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת. כי נצטייר האור לטובה ולברכה על ידי האמונה הקדושה שהוא שמע וברוך שם, שהם בחינת תיקון הברית כנ"ל:
This is the aspect of the greatness of the holiness of Chanukah — when each person draws into his home the kedushah of the lamps of the Menorah. Through this the wicked kingdom is subdued each year — that kingdom which sought to make them forget His Torah and decreed many sh'mados upon Yisrael, as our Sages said (Vayikra Rabbah Ch. 13). All of this is nullified through the kedushah of the Chanukah lamp — the aspect of the kedushah of the lamps of the Menorah, the aspect of the illumination of the Ratzon. 58
אות ה
This is the Kri'as Yam Suf — when Hashem turned sea into dry land, froze the depths in the heart of the sea, and made a wondrous bridge for them to cross. All this was through Yaakov (= emes): "Mah lecha hayam ki sanus... milifnei Eloka Yaakov" — "What ails you, sea, that you flee? ...Before the G-d of Yaakov" . Through emes one can cross even through the midst of the sea: "Ko amar Bor'acha Yaakov... al tira, ki sa'avor bamayim itcha ani" — "So says your Creator, Yaakov... fear not, for when you pass through the waters, I am with you" . "Bor'acha Yaakov" specifically — emes, through which: "Fear not, when you pass through waters..."
כי עיקר הוא האמונה כ"ל. הן בכלליות התורה והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצרי לבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמתו. וימשך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו. ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדירק ותורתו אף על י שלא תיקן בריתו עדיין ואין המוח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו. איך המוח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו. ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי. וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמתו וכן כשעוסק בתורה יבטל בכלפעם הערמטמיות שנכנס בתוכו. ויבקש מהשםיתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמתו. ואם יבא על דעתו איזה קשיא על הצדיק או על התרוה או על השם יתברך יבטל דעתו. ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השל בעדעת. כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומר מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן. ויבטל דעתו לגמרי ויסמוך עצמו רק על אמונה. וימסור לבו להשם יתברך ולצדיקי אמת ולתורתם הקדושה שיוליכו ~ אותו בדרך האמת כרצונם. ואז יזכה שי איר לו האמת בכל עת. ויזכה צייר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה. אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית. כי אמונה עולה על הכל. כי עלידי האמונה הוא נכלל בהשם יבתרך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה. וממשיכין לו אור מתוקן ומצוייר בבחינת ברכה מלמעלה קודם שיורד אליו. ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור ח"ו לציירו בהיפך. כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה:
This is why on the third day of Creation, Hashem said: "Yikavu hamayim... v'sera'eh hayabashah" — "Let the waters gather... and let the dry land appear" . The third day = Yaakov = emes = the bridge through which one passes through all raging waters and is saved. The dry land in the midst of the sea = the bridge in the totality of the world, made on the "third day" specifically = Yaakov, emes = the tisurah of Tefillin.
אות ו
This is the aspect of the three wrappings on the middle finger, which is on the level of Yaakov and Moshe — the bariach hatichon [middle bolt] running through the beams from end to end (as explained in the Yanuka, Parshas Balak). Therefore the binding of the Tefillin's strap concludes there — for then emunah is completed in perfection through Tefillin.
וזה בחינת מה שכתוב שם בהתור הנ"ל על פסוק הנה ברך לקחת וברך ולא אשיבנה. שבלעם היה רוצה לצייר האור לפי בחינתו לקללה ח"ו (דברים כ"ג) ולא אבא ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקלל ה לברכה כי נצטייר האור מלמעלה בשעת הלקיחה בבחינתב רכה כמבואר שם. וכל זה זוכין על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע. כי על ידי קריאת שמע אמונה שמאמינים בו יתברך ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ועל ידי זה נכללים באחדותו יתברך וכשנכלל למעלה בו יתברך אז זוכה לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה. שזוה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים תיכף אחר קריאת שמע. כדי לצייר האור בבחינת ברוך תיכף ומיד אחר שנכללים באחדותו יתברך. כי אז זוכין לצייר האור למעלה תיכף ומיד. כשנמשך מהשם יתברך בעצמו קודם שיתחיל לירד לכל העולמות, לציירו שם בבחינת ברוך. ואז כשנצטייר למעלה בבחינת ברוך אז אין כלי המוחין שלמטה אף על פי שהם פגומי אין יכולים לקלקל האור לציירו להיפך ח"ו. כי כבר נצטייר למעלה בחינת ברכה כנ"ל. שזהוב חינת מה שבלעם לא היה יכול לשנות לצייר האור מלקללה ח"ו. אף על פי שכליו היו פגומים מאד מאד. כי היה משוקע בתאוות ניאוף מאד מאד. אף על פי כן לא היה יכול לשנות לצייר האור להיפך ח"ו. מחמת שהלקיחה בעצמה היה בבחינת ברך כנ"ל. שזהוב חינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. כי נצטייר האור למעלה במקום הלקיחה בבחינת ברך כנ"ל. וזה היה תוקף הנס שעשה השם יתברך אז בימי בלעם הרשע שהיו אז ישראל בסכנה גדולה מאד כידוע. וכמו כן בכל אדם כשיודע בעצמו שמוחו אינו בשלימות. כי לא זכה לתיקון הברית עדיין. וכל מה שירצה לילך על פי חכמתו יוכל לקלקל יותר ח"ו כנ"ל. עלכ ן עיקר העצה היא האמונה. שעל ידי האמונה עוברים על כל החכמות ונכללים בהאמת בעצם דהיינו בהשם יתברך ובצדיקים אמתיים שמאמין בהם ובתורתם האמתיית. ואז על ידי תוקף האמונה שלו שעל ידי זה נכלל בהם. על ידי זה נצטייר אצלו האור לברכה למעלה עד שאינו יכול להתקלקלן למטה ח"ו על ידי פגם כלי המוחין שלו על ידי פגם הברית כנ"ל. אלא אדרבא על ידי שממשיך האור מצוייר מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. אז זה האור המצוייר מלמעלה בבחינת ברכה מברר ומתקן ומזכך הכלים שלו דהיינו המוחין. וזוכה על ידי זה לתיקון הברית וזה בעצמו בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל שאמירת שמע וברוך שם הם מסוגלים לתיקון הברית היינו כנ"ל. כי שמע וברוך שם שהוא עיקר באמונה הקדושה. על ידי זה נכללים בו יתברך. ומציירים האור למעלה בבחינת ברוך וכו' כ"ל. ואז על ידי זה נתברך הכלי המוחין שלו ונזדככים וזוכים לקבל עצות קדושות אמתיות ונתתקנים על ידי זה שזהו בחינת תיקון הברית שהוא תיקון המוחין כנ"ל:
Therefore we recite then: "V'eirastich li b'emunah, v'yada'at es Hashem" — "I will betroth you to Me with emunah, and you shall know Hashem" . Emunah and Da'as depend on each other — but the essence is emunah: "V'eirastich li b'emunah" first, and then "v'yada'at es Hashem." It is bound on the middle finger specifically — Yaakov = emes, for emunah depends on emes.
אות ז
"V'eirastich li l'olam" — "I will betroth you to Me forever" — arichas chayim, eternal life. "V'eirastich li b'tzedek uv'mishpat uv'chesed uv'rachamim" — these are the Ateres Tiferes [crown of glory] of the Tefillin — the four parshiyos and four batim: tzedek, mishpat, chesed, rachamim. As Rashi explains: HaKadosh Baruch Hu makes a crown from these four upon the head of Yisrael = Tefillin, the essential crown of Yisrael. "V'eirastich li b'emunah" — the essential ultimate perfection is emunah.
וזהו בחינת זמן קריאת שמע שצריכין לקרות קריאת שמע בעונתה דייקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של יום הוא רק עד ג' שעות. כי כתיב (ישעיה מ"ה) יוצר אור ובואר חושך עושה שלום וכו'. ואיתא בכוונות שיצירה נקרא אור ובריאה שהוא למעלה יותר הוא בחינת חשך מחמת עומק המושג. מחמת שבריאה גבוה יורת ואין לנו השגה שם על כן נקרא בריאה חשך אצלינו. בחינת ובורא חשך אבל יצירה מושג לנו יותר על כן נקרא אור בחינת יוצר אור. וכשאין יכולין להשיג האור דהיינו בבחינת בריאה שהוא בחינת חשך עדיין האור בבחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים. כי אין לנו בו שום תפיסה. ואחר כך כשיורד האור ונצטייר למטה בבחינת צירי. זה בחינת עיקר האור בחינת יוצר אור כנ"ל. כי ענין הנ"ל של בחינת קמץ וצירי דהיינו מה שהאור שלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים. ולמטה נצטייר האור כנ"ל. זאת הבחינה הוא בכל העולמות ובכל המדריגו. כי אור העולם והמדריגה שלמעלה היא בבחינת קמיץ וסתים לגבי העולם והמריגה שלמטה ממנו. וכשרוצין להמשיך האור מ~ אותו העולם והמדריגה שלמעלה, לעולם ומדקיגה שתחתיו. צריכין לציירו לפי העולם שתחתיו. כי האור שבעולם הגבוה ממנו הוא בבחינת קמיץ וסתים נגדו. אף על פי ששם מקומו בעולם שלמעלה הוא מצוייר בבחינת ציור. ועל כן בריאה נגד יצירה הוא בבחינת חשך מחמת שאין משיגין ~ אותו האור שיש שם, שזהו בחינת קמיץ וסתים נגד יצירה. ועיקר חשכת לילה ממש נמשך מבחינת החשך הזה מבחינת האור שאין יכולין להשיגו שהוא בחינת קמץ וסתים. כי על חשכת לילה אנו מברכין ובורא חשך. כי משם נמשך החשך היינו כי הלילה קדמה ליום בסדר בריאה כמו שכתוב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בוקר. על כן בכניסת הלילה אז כשמתחיל האור והשפע השייך ל~ אותו היום לירד ממקום שיורד, אז האור עדיין בלי ציור שצריך להצטייר בזה העולם. ומחמת זה אין יכולין ל קבלו ולר~ אותו ומזה נמשך חשכת לילה. אבל ביום אז הוא עיקר כניסת המוחין, ואז נצטייר האור בבחינת הציור של האור השייך לזה העולם, ומזה מאיר היום. נמצא שחשכת לילה הוא עדיין בבחינת קודם הציור של האור שזה הוא בחינת קמיץ וסתים, ועל כן זמן קריאתש מע של לילה כל הלילה. כי עיקר קרישת שמע הוא לתקן כלי המוחין. לצייר האור לברכה. וזה נמשך כל הלילה. כי כל הלילה צריכין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה כי בלילה האור עדיין בלי ציור השייך למטה כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע רק בתחלת היום בעת שמתחיל להאיר היום. דהיינו עד הנץ החמה לר' יהושע ולחכמים יותר קצת (ברכות ט'). היינו שאין זמן קריףאת שמע של יום כי אם בכניסתו שאז נכנס אור יום ומתחיל להצטייר למטה. אז צריכין לקרות קריאת שמע כדי לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה כנ"ל. אבל אחר כך כשכבר נשלם אור יום לירד למטה. דהיינו אחר ג' שעות שכבר האיר היום בשלימות. אז אין זמן קריאת שמע כל. כי כבר נצטייר האור למטה ומאי דהוה הוה. ועל כן כבר עבר זמן קריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא לצייר האור קודם שנגמר לירד ולהצטייר למטה. שזהו כל הלילה שאז הוא בחינת חשך שנמיחשך מבחינת קמיץ מקודם הציור כנ"ל. וכן בכניסת היו. שאז מתחיל להאיר היום ועדין לא נגמר אור היום בשלימות. כנראה בחוש שאור יום הולך ואור עד איזה שעות על היום. כמו שכתוב (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה הול ואור וכו'. וכל אלו השעות דהיינו ג' שעות שהם זמן קריאתש מע אז עדיין האור של יום יורד ומצטייר. על כן אז הוא זמן קריאת שמע עדיין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שנצטייר לגמרי למטה. אבל אחר כך שכבר נגמר להצטייר למטה. כבר עבר זמן קריאת שמע. כי מאי דהוה הוה כנ"ל:
This is the aspect of the knot shaped like a Yud at the shel Yad — the aspect of supporting the fallen. They receive their Moach and chiyus — to revive themselves and not fall completely — through Tefillin shel Yad, as explained above. The Yud-knot = the illumination of Tzaddik Yesod Olam to Malchus (= Kneses Yisrael). Therefore one must be very careful that this knot sits close to the shel Yad — for the essential illumination of Mochin for the common people (revived by the Shechinah from their fall) comes through the Tzaddik Yesod Olam whose perception is so exalted that he can revive and support all the fallen.
אות ח
The essential illumination of Tefillin is received most during tefillah — for then one merits complete Gadlus Mochin, as in the Kavanos. The essential Mochin of Tefillin (= devekus) = tefillah and hisbodedus — conversation between oneself and one's Maker. This is the essential devekus, as our Rebbe said: "The essential devekus is tefillah." Therefore they are called Tefillin — from the word tefillah: "Naftulei Elokim niftalti" — "I have wrestled a G-dly wrestling" . Rashi explains: "Twisted, contorted — I was obstinate and beseeched many twistings and importunings before Hashem, until He agreed with me."
וזהו הקורא מכאן ואליך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה היינו אף על פי שאין לו שכר קריאת שמע בעונותה. על כל פנים שכר עסק התורה אינו מפסיד כמו שאמרו רז"ל (שם). היינו אף על פי שהתיקון של קריאת שמע כבר עבר. דהיינו לצייר האור למעלה קודם שירד למטה כדי שיהיה מובטח שהאור יצויר בבחינת ברכה כנ"ל. זה נעשה על ידי קריאת שמע כנ"ל. אבל על כל פנים כקרוא בתורה לא הפסיד. היינו שאחר זמן קריאת שמע שאז כבר נצטייר האור אז כשקורא את שמע הוא רק כמו קורא בתורה ממש. היינו כמו מי שקורא ועוסק בתורה. שיש בזה שני כחו זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו'. כפי מה שזוכה לצייר האור לפי בחינת הכלים שלו כמו כן נעשה עכשיו על ידי קריאת שמע שלא בעונתה שהוא רק כקורא בתורה. שצריך זכיר שיצטייר האור לברכה אבל הקורא קריאת שמע בעונתה מרוויח הרבה מאד שזוכה לצייר אור למעלה קודם שירד למטה. שעל ידי זה נצטייר האור מלמעלה בבחינת ברכה עד שאין הכלים פגומים של זה העולם יכולים לקלקו כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה. כי על ידי זה זוכה לקבל תמיד אור התוה בבחינת ברכה. על ידי שכבר תיקון כלי המוחין על ידי הקריאת שמע על ידי שירד האור מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. ועל כן קבעו ברכת יוצר המאורות בקריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא בחינת ציור האור שמשם כל המאורות כ"ל:
In this manner, one must greatly increase tefillah and hisbodedus all the days of one's life — this is the essential thing. One must be a great stubborn one in this — even when it seems that one's words accomplish nothing, that one is very far from one's own words, that for years one has been at this and still has not achieved anything. Nonetheless, one must be stubborn like a truly stubborn person who does the thing without any reason. So too in Avodas Hashem, as our Rebbe said : one must be a great stubborn one in Avodas Hashem. In truth, great stubbornness is needed in every area of Avodas Hashem — but the essential stubbornness is needed most in tefillah, supplication, and above all in the conversations of hisbodedus.
אות ט
As Rashi explained on "Naftulei Elokim niftalti" — "obstinate and contorted, I was stubborn and beseeched many importunings before Hashem." Understand these words well, if you wish to live eternal life. It is impossible to explain everything in writing. Translate for yourself in your own language the meaning of "Naftulei Elokim niftalti" according to Rashi — "obstinate and contorted" — and then you will understand to what extent one must strengthen oneself in hisbodedus and conversation with one's Maker, even though it may be in an obstinate, twisted manner, many times without taste or scent. For "He did not scorn and did not detest the prayer of the afflicted" — even though it deserves to be scorned. Hashem is full of mercy at all times.
ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד שלש שעות. כנגד תלת מוחין שהם בחינת הכלים שבהם נצטייר האור כנ"ל. ועל כן כשנמשך אור יום להצטייר למטה נמשך הציור ג' שעות כנגד ג' מוחין שעל ידים הציור כנ"ל. ועל כן כל ~ אותן ג' שעות אז הוא זמן קריאת שמע של שחרית כדי לזכות על ידי הקריאת שמע לצייר האור למעלה בבחינת ברכה. כדי לתקן על ידי זה כלי המוחין. עד שיהיה האור נמשך ונצטייר תמיד בבחינת ברכה כנ"ל. וזה בחינת קדושה משולשת שאומרים בברכת יוצר יוצר אור. קדושה משולשת היא כנגד תלת מוחין חב"ד כידוע. כי המוח נקרא קדש. ועל ידי קדושה משולת מקדשין התלת מוחין שיהיה בבחינת תיקון הברית שנקרא קדושה. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פרק כ"ה) ועל ידי זה זוכין לצייר האור לברכה. שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל. וזהו בחינת לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. מקומו דא כתר כידוע. וכמובא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אמצעיתא דעלמא וכו' (בסימן כ"ד). כי אנו ממשיכין האור משרשו העליון ממקום שהוא קמיץ וסתים. ולצירו שם מיד בבחינת ברכה בג' בחינות הציור שצריכין לציירו על ידי השלש מוחין שזהו בחינת שלש קדושות כנ"ל. כי עיקר הציור בג' העולמות שהם בריאה יצירה עשיה. כי אצילות שם עיקר בחינת קמיץ וסתים ושם נאמר לא יגורך רע. כי אין להקליפות אחיזה שם כלל. כי שם כולו אלקות גמור. כי תמן איהו וגרמוי חד בהון וכו' כידוע ועל כן אין שייך שם ציור האור לפי הכלי כלל. רק כשמתחיל האור לירד לבריאה יצירה עשיה שם מצטייר האור כי עיקר התחלת הציור הוא מבריאה שהיא בחינת בינה דמקננא בכרסיא שהיא בריאה כידוע. ובינה היא בחינת נקודת צירי כידוע. אבל אף על פי שהאור הוא בבחינת ציור בעולם הבריאה. אף על פי כן כנגד עולם היצירה הוא בבחינת קמיץ וסתים. בחינת חשך שאין בו שום תפיסה. שזהו בחינת ובורא חשך כנ"ל. וכשיורד לי צירה שם מצטייר יותר בבחינת אור. עד שיורד ובא למטה בעולם העשיה ששם גמר הציור. נמצא שעיקר הציור הוא בגף עולמות בריאה יצירה עשיה. כי הציור הוא בג' בחינת. בחינת אור מים רקיע כידוע. וכנגד כל זה הם בחינת השלש שעות ראשונות של היו שהם זמן קריאת שמע. כי בהם נצטייר האור. כי הם שלש שעות כנגד כל השלש בחינת הנ"ל. וגם למטה צריכין שיצטייר האור בג' בחינות שהם מקום וציור זמן כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן ס"ו). ועל כן הם שלש שעות כנ"ל. וזהו שאנו מבקשין הושענות. הושענא שלש שעות. שלש שעות דייקא. כי בהם צריכין ישועה גדולה כדי לצייר האור לברכה כנ"ל:
There are three categories of tefillah : Tefillah l'Moshe, Tefillah l'Dovid, Tefillah l'Ani. These correspond to three aspects of Tefillin: Tefillah l'Moshe = Tefillin shel Rosh (= Da'as = the Mochin). Tefillah l'Dovid = the knot of the shel Rosh (shaped like a Dalet — also containing four parshiyos) = Malchus Mashiach. Tefillah l'Ani = Tefillin shel Yad (= Malchus = Kneses Yisrael, called "Aniyah") — illuminating all Yisrael with Mochin, reviving each one from his fall.
אות י
The Tefillah l'Ani is the most precious of all, as the Zohar HaKadosh elaborates there at great length, praising the prayer of the poor one: "Broken vessels of HaKadosh Baruch Hu — he constantly quarrels with HaKadosh Baruch Hu, and HaKadosh Baruch Hu listens and hears his words. When he prays his prayer, all the windows of heaven are opened. All other prayers ascending on high are pushed aside by this poor, broken-hearted one. HaKadosh Baruch Hu says: Let all the prayers of the world be wrapped aside, and let this prayer come before Me. I do not want any court to judge between us. Let his complaints be before Me — he and I alone." HaKadosh Baruch Hu secures Himself alone with those complaints, with that prayer: "V'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "Before Hashem he pours out his prayer" — "Lifnei Hashem" indeed. All the hosts of heaven ask one another: "With what is HaKadosh Baruch Hu occupied?" They say: "He has secluded Himself in longing with His vessels." None of them know what becomes of this prayer of the poor one and all his complaints — for the poor one's desire is only to pour his tears in complaint before the holy King, and the desire of HaKadosh Baruch Hu is only to receive them.
וזה בחינת עסק התורה של השם יתברך. שהוא עוסק בתורה בשלש שעות הראשונות של היום כמו שאמרו רז"ל (בעבודה זרה ד' ד'). ולכאורה תמוה הענין מאד איך שייך אצלו יתברך עסק התורה. הלא כל התורה מאתו תצא. והוא יתברך יודע כל התורה בידיעה אחת ברגע אחת. אך כל זה הוא בחינת הנ"ל כי מצד רחמיו המרובים על ישראל על כן הוא יתברך בעצמו עוסק בתורה ג' שעות כדי להמשיך אור התורה בבחינת ציור לטובה ולברכה מלמעלה קודם שירד למטה. וזהו בחינת עסק בתורה של השם יתברך. כמו שלמטה צריכים לעסוק בתורה. כי לסרר הדין וההלכה. כי מקודם הבירור עדיין האור התורה קמיץ וסתים מנו. וכפי מה שזוכה לברר הדין כן מצייר האור לפי בחינתו. כמו כן השם יתברך בעצמו כביכול עוסק בתורה לטובת ישראל. לברר ולצייר אור העליון מאד. שהוא בחינת קמיץ וסתים מכל העולמו. והקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתרוה ג' שעות ומצייר האור לברכה. ועל כן צריך משך זמן דייקא. כי הציור הוא בזמן דוקא. כי מעלה מהזמן אין משיגין הציור. ועל כן נמשך הזמן ג' שעות ראשונות דייקא. כי אלו הג' שעות ראשונות של היום הם זמן קריאת שמע. שבהם מציירין ישראל האור לברכה למעלה קודם שירד למטה על ידי מצות קריאת שמע בעונתה כנ"ל. ועל כן גם הקדוש ברוך הוא יושב אז ועוסק בתורה. כדי לצייר האור לברכה ולטובה קודם שירד למטה כדי שיהיה בנקל להם לי שראל לצייר האור לברכה גם כשירד למטה. וזה בחינת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שהם מציירין האור שלמעלה להיפך שמשם נמשכין עצות רעות של רשעים והדרך של החטאים וכו'. כי זהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות בחינת (הושע י"ד) ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וצריכין לשמור מזה מאד. לבלי לילךם בדרך עצתם שמהפכין האמת. ופוגמין באור התורה על ידי כליהם הרעים והפגומים שעל ידי זה נתהפך להם אור התורה לעצות רעות בחינת עצת רשעים. כי לא זכה וכו' כנ"ל. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו'. שצריך האדם שיהיה כל חפצו ומגמת נפשו לזכות לתורת ה'. שיצטייר האור לטובה ולברכה כפי האמת כרצונו יתברך באמת. שזהו בחינת תורת ה' מה שהשם יתברך בעצמו עוסק בתורה ומצייר האור לטובה ולברכה. וזהו ובתורתו יהגה בתחלה היא תורת ה' ואחר כך נעשית תורתו כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל"ב). דהיינו שיהיה נעשה תורתו מתורת ה'. דהיינו שאפילו כשנעשית תורתו, דהיינו כשהוא מצייר האור למטה, יהיה תורתו נעשית מתורת ה'. שיהיה הציור של תורתו כמו הציור של תורת ה' שהוא בחינת עסק התורה של הקדוש ברוך הוא בעצמו. שהוא יתברך בעצמו מצייר האור בוודאי לטובה ולברכה כנ"ל. וזהו שסיים והיה כעץ שתול וכו' וכל אשר יעשה יצליח. כי יזכה שיצטייר האור תמיד לברכה. ועל כן כל אשר יעשה יצליח בוודאילא כן הרשעים וכו'. כי הם מציירי האור להיפך וכו' כנ"ל. וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. דרך דייקא. בחינת ישראים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. שזהו בחינת ושמתן זכה נעשית לו סם חיים וכו'. שזהו בחינת הנ"ל כפי מה שמצייר האור כפי מה שזוכה לתקן כלי המוחין שלו על ידי אמונה ותיקון הברית כנ"ל. וזה שאנו מבקשין קודם קריאת שמע והאר עיניו בתורתך שנזכה שיאיר עינינו בתורתו. שנזכה לכוון האמת תמיד להוציא מכל לימודי התורה הקדושה עצות ודרכים ישרים לעבודתו יתברך, ולא יצטייר אור התורה אצלינו להיפך ח"ו בבחית לא זכה וכו'. וזהו והאר עיניו, עיניו דייקא. כי העיקר תלוי בתיקון העינים שהם בחינת שבעים פנים לתורה שזוכין כפי מה שמשברין תאוות ניאוף התלוי בעינים שהיא תאוה רעה שכולל הרע של כל השבעים אומין כמבאור בהתורה הנ"ל. ועל כן עיקר הבקשה שנזכה לתיקון העינים לשבר תאוה הנ"ל ולשכות לשבעים פנים של תרוה בחינת והאר עיניו בתורתך כנ"ל. וזה שאומרים קודם קריאת שמע של ערבית ונשמח בדברי תורתך וכו' כי הם חיינו וכו'. חיינו דייקא. בחינת כי היא חייך וכו'. היינו שאנו רוצים לקבל התורה בבחינת חיים, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים ולא להיפך ח"ו. כי אנו עוסקים עכשיו לומר קריאת שמע וליחד שמך ולכלול באחדותך, שעל ידי זה נזכה שיצטייר האור למעלה בבחינת ברכה וחיים וכו' כנ"ל עד שנזכה לקבלו גם למטה בבחינת ברכה, בבחינת זה נעשית לתו סם חיים כנ"ל:
All this was said even about a poor person who prays about physical needs and poverty. How much more so when a person begins to have mercy on himself, senses his poverty in good deeds, argues with Hashem, quarrels with Him, protests that He does not draw him close, and pours his prayer and heart before Him until he is stirred to tears — how exceedingly precious this prayer is before Hashem! It is the most precious of all prayers.
אות יא
For in truth, this is the essential poverty: "Ein ani ela min hada'as" — "There is no poor person except one who lacks Da'as" . Beyond this, everything is hevel — our days are a passing shadow. There is no affliction like the affliction of the soul, no poverty like the poverty of Torah and good deeds. All the more so when one is a great debtor who owes Hashem many debts from sins and transgressions and has no way to pay except through tefillah and supplication. When this person stands before Hashem like a pauper begging at doorsteps, with a broken heart, pleading for his nefesh — "Mah betza b'dami b'ridti el shachas" — "What profit is in my blood when I descend to the pit?" ; "Hatzilah meicherev nafshi" — surely this prayer is more precious before Hashem than all the prayers in the world.
וזה בחינת ותן טל ומטר לברכה. שזה זוכין על ידי אמונה על ידי קריאת שמע. כמו שכתוב בקריאת שמע השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטה וכו' היינו כשפוגמין באמונה אין מציירין האור לברכה, ומשם נמשכין כל הקללות ח"ו שנתקללה האדמה בעבור האדם שפגמה באמונה כמו שאמרו רז"ל. ואז נעצר המטר כי אין הגשמים יורדין אלא בזכות האמונה כמו שאמרו רז"ל (תענית ח') שעל ידי זה נצטייר האור לברכה, בחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. וזה בחינת הזכרת גשמים ושאלת גשמים ובין ההזכרה והשאלה נמשך השמך זמן. כי מתחילין לזכור הגשמים בשמיני עצרת והשאלה היא ס' יום אחר התקופה. כי בתחלה מזכירין הגשמים לבד ואין מבקשין עליהם. ואז ממשיכין אור השפע של בחינת הגשמים בבחינת קמיץ וסתים שזהו בחינת הזכרה שמזכירין רק גבורותיו שהוא יתברך יכול להוריד גשמים. אבל אין מציירין עדיין האור שיוכל לירד למטה. כי אין מבקשין עדיין עליהם שירדו ויצטיירו עד השאלה. שאז מבקשין שירדו הגשמים, דהיינו שיצטייר האור למטה בבחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. ועל כן נמשך זמן בין ההזכרה והשאלה כי ציור האור צריך המשך זמן כנ"ל. וזה בחינת ס' יום אחר התקופה שאז השאלה כנגד ס' ~ אותיות שבברכת כהנים שעל ידי זה נצטייר האור לברכה כדלקמן:
Study every word of the Zohar HaKadosh cited above, and you will understand how precious is the hisbodedus of pouring one's prayer before Hashem. Even though one has been praying and secluding for so long and it seems one has still accomplished nothing — each and every word is not lost; all are counted, numbered, and stored in His treasuries. Moreover, it is impossible for a person in this body to know whether he has accomplished anything in Avodas Hashem or not. Even if one accomplished only a hairsbreadth, once in all the days of one's life — that too is more precious than all the life of this world. For even when a person moves the slightest amount closer to Hashem — even less than a hairsbreadth — through this, thousands upon thousands of parsa'os are traversed in the upper worlds, as our Rebbe related in the story of the Tzaddik who once fell into great melancholy.
אות יב
Therefore one must strengthen oneself in this beyond measure. When one is strong enough in this manner of "Naftulei Elokim niftalti," then ultimately, certainly, one will merit to achieve one's request — to draw close to Hashem, to be equal with one's worthy brethren and the Tzaddikim. As the verse concludes: "Gam yacholti" — "I was also able! He agreed with me" — because I was so stubborn, beseeching many times, even though it seemed many times that my words would no longer avail. Yet I was stubborn with boundless stubbornness, and ultimately: "Gam yacholti" — He agreed with me, to be equal to my brethren, to draw truly close to Hashem. Amen and amen.
וזהו בחינת עשרה בטבת. בחינת הג' צרות שאירעו בטבת שחושב שם בהסליחות שמת עזרא הסופר ונכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והתחיל חורבן בית המקדש. כי כולם הם בחינה אחת, בחינת פגם הנ"ל. כהיינו שקשה לצייר האור לברכה מחמת הג' צרות הנ"ל. כי מת עזרא הסופר שהיה כותב ספר תורה. והוא הגודל קדושתו היה כותב הספר תורה בקדושה גדולה והיה מצייר האור לברכה בודאי. ועכשיו מי יקום בעדנו. ואיך מוצאין סופר כזה שיכתוב ויצייר לנו ~ אותיות התורה הקדושה בבחינת ברכה. עד שכל העוסקים בספר תורה כזאת יאיר עיניהם בהתורה. ובנקל יציירו האור לברכה. כי כבר נצטייר לטובה על ידי הסופר ההגון. ולא די שאבדנו סופר כזה שהוא עזרא הסופר שהיה מצייר בכתיבתו ה~ אותיות של התורה לברכה, אף גם בעוונותינו הרבים נכתבה התורה יוונית. שהוא ההיפך ממש מכתיבת ספר תורה של עזרא הסופר מהיפך אל היפך. כי הם בודאי מציירים אור התורה להיפך על ידי כתיבתם והעתקתם. שמזה נמשך כל האפיקורסות והכפירות של המחקרים והפללוסופים שמהפכים דברי אלהים חיים. ומהפכים דברי התורה הקדושה לאפיקורסות וכפירות שלהם רחמנא ליצלן. ועל כן הם רוצים לחנך את הבנים בלימוד מקרא לבד. בלי פירוש רז"ל שבגמרא ומדרשים ואגדות. כי הם רוצים לצייר ח"ו אור התורה כפי כליהם הרעות. כפי מוחיהם הפגומים והמקולקלים מאד מאד על ידי ריבוי תאוות ניאוף שהם משוקעים בה מאד כמפורסם וכאשר הם יודעים בעצמם ועל כן אינם רוצים שיעסקו בניהם בגמרא ומדרשים של רז"ל שכבר התחילו לצייר אור התורה קצת ולפרשה לטובה. וזה בחינת חורבן בית המקדש. כי בבית המקדש היו כהנים עוסקים בעבודתם. ועל ידי זה היו ממשיכין כל ההשפעות והברכות. כי היו מציירים האור לברכה. כי הכהנים הם מבחינת קמץ בחינת וקמץ הכהן. ויש להם כח על ידי עבודתם להמשיך האור מבחינת קמץ לצירי לציירו בבחינת ברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים שמסרה התורה להם לברך את ישראל. כי הם יכולים להמשיך האור מקמץ לצירי לציירו לברכה כנ"ל. וכמבואר מזה לעיל בהלכות ברכת התורה ובהלכות פסח עיין שם:
This is the aspect of the yahrzeit — when one fasts on the day of a parent's death, recites Kaddish, and lights a candle. All this is to elevate the neshamah of the deceased to the arichas chayim (= eternal life that the Tzaddikim merit in the World to Come). This is done each year on the day of death — for the day of death is the true beginning of one's life, each person according to what he merited through his holy service, since this world is a passing shadow and its life is not truly life at all. The essential arichas chayim = renewing one's chiyus at all times, especially each year (= Rosh HaShanah). Therefore one works for the tikun of the departed each year on his death-day (= the beginning of his chiyus = his personal Rosh HaShanah).
אות יג
The essential tikun is through one's children — for good children are a great healing for the parents, as our Rebbe said . The essential avodah of a person in this world is to reveal Hashem's G-dliness. When his time comes to depart, he must leave behind a blessed remnant — worthy Jewish offspring who will fill his place and make Hashem's greatness known in the world. Each neshamah has a unique power to reveal some aspect of emunah in the world. "V'ad dor vador emunaso" — "From generation to generation is His faithfulness" ; "Dor l'dor yeshabach ma'asecha" ; "Zeh zichri l'dor dor" . All this = Tefillin — the renewal of Mochin through childbirth (= renewal of generations revealing Hashem's G-dliness in each generation) = "Kadeish li chol bechor peter kol rechem."
וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר~ אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצאזה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץוסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם ~ אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן ~ אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יורת אפילו מןה כהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:
Therefore one lights a candle — to draw light for the neshamah, that it may shine in the Or HaChayim (= the eternal life): "L'hishalech lifnei Elokim b'or hachayim" . And Kaddish — established in lashon Targum [Aramaic], for Kaddish is above all holiness, and it shatters all iron bars, as the Zohar says. "Brich Hu l'eila min kol birchasa v'shirasa" — therefore it is in lashon Targum, which is the aspect of Nogah, the Tree of Knowledge, the medameh. For the highest holiness (= Kaddish) has the power to purify and refine the medameh (= Targum) — transforming Nogah to holiness. This = the holiness of Tefillin written on hide.
אות יד
As the Tikunim say: Tefillin for the Tzaddikim... for the wicked they are bound to all their accusers. Meaning: Tefillin are such great Mochin and Da'as that they avail everyone, even all the fallen — for they are drawn from so great a Moach that they can reveal that Hashem is with them and there is hope for their future. Amen and amen.
ועלכ ן אומרים קריאת שמע קודם פרשת הקרבנות. כי עיקר התיקון של הקרבנות וקטרת שיש להם כח לעלות למעלה למעלה ולצייר שם האור לברכה וכו'. כל זה זוכין על ידי קריאת שמע שהיא אמונה שזהו העיקר שעל ידי זה נכללין בו יתברך ובצדיקיו האמתיים ובתורתם הקדושה. וזוכין להמשיך האור בבחינת ציור מלמעלה לטובה ולברכה שעל ידי זה זוכין אחר כך שיתתקן הכל. כי זוכין אחר כך לקבל עצות נכונות, עד שיזכה לתשובה שלימה שזהו בחינת קרבנות שמכפרין שאומרין אחר הקריאת שמע. כי הקרבנות הם בחינת תשובה כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) והתודה עליו וכו'. כי עיקר בחנית תיקון הקרבנות שהוא בחינת כפרת עוונות שזהו בחינת תקון התשובה. זה זוכין רק על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כנ"ל:
The entirety of this discourse revolves around the foundation built upon the story of the first Beggar of the Seven Beggars — the Blind one — who gave the couple a gift as a d'rashah: long life. As our Rebbe himself explained with his holy mouth, after telling the story of the second day (about the Deaf Beggar) — he said afterward: "The first one gave them arichas chayim, and this..." For the essential aspect of Tefillin is to merit arichas chayim — to begin living anew each time, true life in Avodas Hashem, as explained above at length.
אות טו
Therefore we say before donning Tefillin in the L'shem Yichud: "And from the shefa of the mitzvah of Tefillin, may long life be drawn upon me." For this is the essential aspect of Tefillin — to merit arichas chayim.
והנה מבואר בהתורה הנ"ל. שקריאת שמע עם דמעות מכניעין תאוות ניאוף לגמרי. ועל כן זה שרגיל בהרהורים ח"ו צריך לבכות בשעת קריאת שמע וכו' עיין שם. וזה סוד (בראשית מ"ו) ויבך על צואריו עוד הנאמר ביוסף כשבא ליעקב. ואמרו רז"ל שיעקב היה אז קורא את שמע. זה בחינת סוד הנ"ל. בחינת בכיר בשעת קריאת שמע כדי לבטל תאוות ניאוף שהוא רע הכולל מכלל ישראל שהיו תלויים בהם. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן הבכיה של יוסף וקריאת שמע של יעקב נחשב לאחד. וכל זה היה בשעת כניסת יעקב עם השבעים נפשות לגלות מצרים. שעיקר הגלות היה בחינת הנ"ל. מה שצריכים הנפשות של בית יעקב להצטרף ולהתנסות בגלות של שבעים אומות ובתאוותיהן. שהעיקר הוא תאוה הכלליות שהוא רע הכולל כנ"ל. שזהו בחינת גלות מצרים (וכמבואר בהלכות פסח). ועל כן אז בעת כניסתן לשם קרא יעקב את שמע. כי על ידי קריאת שמע מכניעין זאת התאוה. ויוסף הוסיף לבכות על צואריו אז כדי להשלים התיקון הנעשה על ידי הבכיר בשעת קריאת שמע. כי יוסף ידע שהזוהמא של מצרים גדולה כל כך עד שאין די לבטל זוהמת מצרים שהוא רע הכולל הנ"ל על ידי קריאת שמע לבד. רק צריכין גם לבכות בשעת קריאת שמע, וכנ"ל. כי עיקר הבכיר שהוא לגרש המרה שחורה שפחה בישא וכו', שמשם תאוות ניאוף. זה נעשה על ידי יוסף דייקא. כי הוא היה לו הנסיון עם השפחה בישא נשג"ז וכבש יצרו. נמצא שעיקר המלחמה עם השפחה בישא הוא על ידי יוסף הצדיק. ועל כן הוא דייקא בכה. לגרש בחינת השפחה בישא אמא דע"ר שהוא טחול מרה שחורה. לגרשה על ידי הדמעות. ויעקב קיבל אז עול מלכות שמים בקריאת שמע. שבכח הזה מגרש יוסף הצדיק השפחה בישא על ידי הדמעות. כי עיקר בחינת קריאת שמע נמשך מבחינת יעקב ישראל בבחינת שמע ישראל. ישראל סבא. שהוא נכלל באחדותו יתברך. בבחינת ה' אלקינו ה' אחד. ובכחו יש לנו בני ישראל כח לקבל עלינו עול מלכות שמים וליחד שמו יתברך בקריאת שמע בכל יום. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועיקר תיקון נפשות שיראל זכות לעמוד בנסיון בגלות מצרים שהוא בחינת הצירוף של התאוה הנ"ל, הוא על ידי שניהם דייקא. כי למחיה שלחו אלקים לפניהם. כי על ידי שעמד בנסיון על ידי זה הכניע זוהמת מצרים. ועל ידי זה יש כח לישראל לעמוד בנסיון של תאוה זאת. ועיקר כחו לעמוד בנסיון היה על ידי יעקב כמו שאמרו רז"ל (סוטה לו) דמות דיוקנו של יעקב נזדמנה לו. כי שניהם יעקב ויוסף כחדא חשיבי. אך עיקר בחינת המלחמה הוא בבחינת יוסף כנ"ל. ועיקר קבלת עול מלכות שמים שעל ידי זה יש לו כח להלחם הוא בחינת יעקב. ועל כן שניהם נכללו יחד בשעת קריאת שמע. ויוסף בכה אז שעל ידי זה גירש השפחה בישא רע הכולל הנ"ל בכח הקריאת שמע של יעקב שקרא אז. שזהו בחינת בכיה בשעת קריאת שמע הנ"ל. שעל ידי זה מבטלין לגמרי תאוה הנ"ל. וכל זה היה בשביל כלל ישראל כדי שיוכלו לעמוד בנסיון בתאוה זאת. ולזכות לשבעים פנים של תורה. שהוא בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים. וכמבואר מזה בהלכות פסח:
Regarding the story in which each elder boasted of his memory — our Rebbe spoke at that time and said that something resembling this is found in the words of our Sages — that Shmuel remembered... But he did not explain it to us fully, and some of it was forgotten. Now I have found in Yerushalmi Kesubos, Perek "Af al Pi": "Shmuel said: I remember the midwife who delivered me. Reish Lakish said: I remember the [mohel who performed my] circumcision. R' Yochanan said: I remember the women who wrapped [me] together with [my] mother."
אות טז
Certainly these boasts of memory by these great, awesome Tzaddikim — the greatest of the Amora'im — are wondrous insights. But all these memories are from after they entered the air of the world. They resemble the boast of the youngest elder (the first from below upward) who remembered the cutting of the navel. But what occurred before that — such as when the candle was burning above [the unborn child's head], etc. — and certainly what came even before that — no parallel has yet been found. And who knows which ancient Tzaddikim, fathers of the world, are alluded to there...
וזה שמבואר שם בהתורה הנ"ל. שי"ב תיבות שבשמע וברוך שם הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר קריאת שמע נתגלה על ידי שנים עשר שבטי י"ה עם יעקב אביהם שכלול מכולם. כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק צ"ח) על פסוק (בראשית מ"ט) ויקרא יעקב לבניו וכו' שבקש לגלות את הקץ וכו'. אמר שמא יש בכם וכו'. פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. נמצא שעיקר קריאת שמע נתגלה על ידי יעקב ובניו שכלול מהם. שהם י"ב שבטי י"ה. היינו כנ"ל. כי י"ב תיבות שבק"ש הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר הקריאת שמע נתגלה על ידם כנ"ל. ועל ידי זה הכניעו זוהמת מצרים. עד שזכו ישראל לעמוד בנסיון בצירוף בהתאוה הזאת ולצאת משם בשלום. ולקבל את התורה בשבועות. בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל:
In truth, at the time he was telling this awesome story, our Rebbe said: "This story speaks of several ancient Tzaddikim..." Set your heart to study the story well, and you will understand from afar the greatness of the Tzaddikim alluded to there, and the greatness of the one who told it. From all this, each person can understand — each according to what his heart perceives — the greatness of the Creator, blessed be His Name, who created the world with such deep wisdom that one born of woman can merit such awesome, mighty things: the memory spoken of here, true good life, the small containing the great, the power of the hands that can retrieve arrows after they have been shot, and so forth. Study it well and understand.
אות ח
Based on Likutay Moharan II:72 — "Chayim Nitzchiyim"
כי התגלות האור הוא בחינת נבואה בחינת ואראה את ה' בחינת בשם ה' אלהינו נזכיר ראשי תיבות נבי"א המובא בהא"ב ועיקר הנבואה ביום כמו שדרשור ז"ל על פסוק ביום צוותו וכו'. ועל כן לנביאי אומות העלם אינו נגלה אלא בלילה כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ'). כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא כי הם אינם ראויים בודאי על כן באה עליהם הנבואה בלילה דייקא. גם אפילו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עיה בלילה. וזה כשקיבלו הנבואה בעת שעדיין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת. כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינת. כי אפילו כשמקבל האור על ידי אתערותא דלתתא. אבל אין ההתעוררות ראוי ל~ אותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא. וזה היה שלימות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עיקר שלימות האור כנ"ל. וזה שהוכיח ~ אותם השם יתברך (במדבר י"ב) אם יהיה נביאכם ה'. נביאכם דייקא. שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהיינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא. ועל כן בחלום אדבר בו כנ"ל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט. יביט דייקא שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלימות שזוכה על ידי קדושתו ופרישותו. כי הם אף על פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קיבלו הנבואה בקדושה על ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא אבל כנגד משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"לך. ועל כן פירש שם רש"י שוהם צועקים מים מים דהיינו שלא היתה הכנתם בשלימות וכנ"ל:
" (LM II:72). Study the entire Torah there well, from beginning to end.
אות ט
The general principle: through seeing the face of the Tzaddik alone, one's Moach [brain/mind] sparkles. Through this, one receives Gadlus [greatness] — the aspect of Malchus — each person according to his level: captains of thousands, captains of hundreds, captains of fifties, captains of tens . For greatness and Malchus depend on the sparkling of the Mochin: "Melech asur barahatim" — "A king is bound in the channels" — b'rahitei Mochin — the Malchus is bound and tied within the channels of the Mochin.
נמצא שעיקר התנוצצות האור בבקר שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על ידי התשוקה של כל הלילה. אבל בלילה שהוא בחינת תחלת הבריאה תחלת היום. אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. בבחינת (שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדריגה התחתונה בבחינ חשכת לילה בבחינת גלות ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת (שם א') משכני אחריך נרוצה. ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדוך אחיו. וזה עיקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קודם הקץ אף על פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום ב' נסתלק כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנררדוך אחריו וכנ"ל וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב ז"ל ובדברינו במקום אחר. ועל כן צריכין אחרק כך לספור מ"ט ימי הספירה כדי לטהרינו וכו' כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמינו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות שהוא כלל הנבואה שאז זכו כולם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא ועל כן בלילה כל הלילה ראוי לקריאת שמע מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על ידי הכנתינו בשלימות על כן כל הלילה כשרה לזה מאחר שעיקר הארת הדעת שלא על ידינו. אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא על כן אז צריכין זמן קבוע דהיינו בבקר בעת בקיעת האור דייקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש. ואז עיקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע. כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן. אך זה עיקר השלימות שיעלה ההתעוררות מלמטה על ידי מעשה התחתונים שהם בזמן כידוע:
The sparkling of the Mochin = the aspect of building the Beis HaMikdash, which is the Da'as, as our Sages said . This = "Chazis ish mahir bimlachto" — "Have you seen a man skilled in his craft?" . When each person receives greatness and Malchus according to the level of his Moach — through the true leader of the aspect of Moshe — through "V'atah sechezeh... v'samta aleihem" — then each person knows how to produce chiddushim and explanations of Torah according to his level, through the Ruach Elokim received from Moshe, the inclusive leader, the inclusive sage, the inclusive spirit — "Ish asher Ruach Elokim bo" — who illuminates Ruach Elokim within each one = the sparkling of the Mochin: "Va'amalei oso Ruach Elokim, b'chochmah, uvisevunah, uvda'as, uvchol melachah" . Through this they innovate in Torah: "V'Ruach Elokim merachefes" .
אות י
But this leader must be greatly holy in the sanctity of the Bris, and must draw this sanctity upon each member of Yisrael. Through this, yir'ah is drawn — which is bushah [shame/awe] — as at the time of Mattan Torah. One must be ashamed even to perform a mitzvah. Bushah = teshuvah; through teshuvah one merits Chayim — Chayim Nitzchiyim [eternal life]: the anavah [humility] of Moshe Rabbeinu that is clothed within each member of Yisrael in every limb comes alive and rises in techiyas hameisim [resurrection].
וזה עיקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על ידי ההתעוררות שלנו. כי זה הויכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם שאנחנו נשוב תחלה. וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים. ועל ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה שהם בחינת מץט ~ אותיות השבטים מ"ט ימי הספירה. מ"ט ~ אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ידי זה נתתקן הכל. כי תהלים נאמר על ידי דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נלא שזוכין על ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו. ועל ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצנו. כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו'. כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעוק אליו תמיד השבנו ה' אליך וכו'. נמצא שבאמת לאמתו אין מ חלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה. וכל זה מחמ שלא נתגלה עדיין שער הנ". אבל על ידי התהלים נמשך הארת שער הנ' שכולל הכל מתתא לעילא ומעילא לתתא עד שנזכה לצעוק אליו תמיד איך שיהיה ועל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:
This is the essential Techiyas HaMeisim: the humility and lowliness of Moshe Rabbeinu — clothed in each person, in every limb — but existing there in a state of "death" (unperceived). Through gazing at the Tzaddik's face, the Mochin sparkle → one receives Malchus → innovates in Torah → yir'ah/bushah falls upon him as at Mattan Torah → this bushah = teshuvah = Chayim → the humility of Moshe is resurrected within him — "Hakitzu v'ranenu shochnei afar" — "Awake and sing, you who dwell in the dust!" .
אות יא
This is Chayim Nitzchiyim — all the delight of the World to Come, the aspect of Oneg Shabbos, "To'ameiha chayim zachu" — an inheritance without boundaries — for the delight of the World to Come is boundless and cannot be received or pictured in the body (which is bounded) unless one is truly ayin mamash [literally nothing] — meaning, one merits the true anavah of Moshe Rabbeinu = Techiyas HaMeisim.
וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים.כי אתא בדברי אדומו"ר ז"ל בסימן רל"ז שעיקר ההתחברות עלידי נגינה בבחינת (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו' עיין שם. היינו כי שיר וניגון בחינת תהלים על ידי זה עיקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה כי עיקר הריחוק ח"ו הוא מחמת הויכוח ה"ל. שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו. והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה. אבל על ידי אמירת תהלים שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא בבחינת מזמור לדוד לדוד מזמור. ואמרו רז"ל שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להיפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שורה היינו כ"ל שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות מאתערותא דלתתא קודם ומאתערותא דלעילא קודם כנ"ל. על כן על ידי תהלים עיקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים. מאחר שעל ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות. כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך. וזה נחשב להתעוררות שלנוט אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת תכין לבם תקשיב אזניך. שהשם יתברך בעצמו מכין לבבינו להתפלל אליו. ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורינו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמינו. רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתלל להשם יתברך על זה שיכין לבבינו אליו. שזהו בעצמו בחינת התפלה תכין לבם תקשיב אזניך. וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה כמו שכתוב (תהלים נא) אדני שפתי תפתחי וכו'. כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו השיבנו ה' אליך וכו' באמת. נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב. כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:
This is the aspect of Tefillin. For Tefillin are the sparkling of the Mochin, as is known and explained elsewhere . Through this one merits Gadlus/Malchus: "Melech asur barahatim" — b'rahitei Mochin. This is the entire aspect of Tefillin, as our Sages said: this verse refers to Tefillin — the channels of the Mochin. Malchus is bound and tied there — "V'haysah nefesh adoni tzerurah bitzror hachayim" — "My lord's soul shall be bound in the bundle of life" — said about the Malchus of Dovid, tied in the bundle of life = Tefillin = the knot of Tefillin .
אות יב
Hashem in His mercy commanded us to don Tefillin each day — the sparkling of the Mochin = the Or HaPanim [light of the face] — in order to draw upon ourselves the holiness of the radiant face of the true Tzaddikim, through whose gaze the Mochin sparkle and one merits all the above levels, culminating in Chayim Nitzchiyim (= true humility = Techiyas HaMeisim). But not everyone merits to find and gaze upon the Tzaddik at all times. Therefore Hashem gave us Tefillin each day — so holy that through them each person can draw upon himself the sparkling of Mochin that flow from gazing at the Tzaddik, for Tefillin = Or HaPanim.
וזה מרומז שם בפסוקים (בשמואל ב' סימן כ"ג) שהביא משם אדומו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן ע"ג לענין מעלת אמירת תהלים שהם ונאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה כמו שדרשו רז"ל (מ"ק ט"ז) על ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכוטלל שני ההתעוררות יחד. שעל ידי העיקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם. וזהו (שם) לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. מושל באדם זה בחינת אתערותא דלעילא בחינת והוא ימשל בך וכמו שפירש רש"י שם. צדיק מושל זה אתערותא דלתתא היינו כלליות שני ההתעוררות יחד. וזה זוכין על ידי בחינת יראת אלקים היינו בחינת תהלים בחינת (משלי ל"א) יראת ה' היא תתהלל:
Therefore our Sages said : "One who dons Tefillin merits life": "Hashem aleihem yichyu" = Chayim Nitzchiyim = Techiyas HaMeisim = true humility. This is the joy of Tefillin — as in the Talmud: one was joyful the entire day, saying "I am wearing Tefillin!" . For this life is the essential eternal joy: "Todi'eini orach chayim, sova semachos es panecha" — merited through Tefillin (= Or HaPanim).
אות יג
The Yud-knot of the Tefillin: our Sages warned that it must not move far from the Tefillin. Yud = the World to Come = Chayim Nitzchiyim = true humility. Yud is the smallest letter — the aspect of true anavah. Our Sages said: the World to Come was created with Yud because "the Tzaddikim there will be few." This seems puzzling — don't all of Yisrael have a share in the World to Come? Rather, "few" = "Ki atem hame'at mikol ha'amim" — "You are the fewest" — Rashi: you make yourselves small. Only those who truly diminish themselves can receive Chayim Nitzchiyim.
ועל כן אין אומרים עיקר קריאת שמע ברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים שהם פסוקי דזמרה שתקנו להו לומר קודם קריאת שמע וברכותיה. כי עיקר קבלת היחוד שעל ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך אי אפשר כי אם על ידי פסוקי דזמרה שהם מזמורי תהלים שכלולים משזני ההתעוררות שעל ידי זה עיקר היחוד וכנ"ל. ועל כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים הם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם הערה הללויות שבסוף תהלים. ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היוד הילולים וסיים כל הנשמה תהלל י"ק הללויה. כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ז) בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת הנ"ל. כי הללויה הוא עיקר בחינת כלליות ספר תהלים שכול שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו רומאים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת (דברים י') הוא תהלתך והוא אלקיך שזהו עיקר שלימנות התפלה והתהלה כמובא (במקום אחר סימן י"ט בל"ת) וזהו הללויה בראש הללויה בסוף. וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו. וכן נעוצים ומחוברים המזמורים זה זה. כי הכל אחד הראש והסוף ההתעוררות עליון והתעוררות תחתון. וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה שהוא סיום ספר תהלים הוא כולל כל תהלים. היינו כמו שדרשור ז"ל (מדרש רבה דברים פרק ב') על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק. וזה העיקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה. ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו שזהו בעצמו הנשימה. כי עקר הנשימה שהוא הנשמה הוא להל שמו יתברך כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו כל הנשמה תהלל י"ק וכו'. נמצא שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת ואנחנו נברך "ק מעתה ועד עולם הללויה. כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להל שמו. כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו'. וזהו בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל י"ק כל הנשמה תהלל י"ק שכופלין בסוף ההללויות להודות על בחינת הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם. כי ההילול שנרא כאלו הוא מאתנו ףושמו יתברך שניהם אחד כ"ל. שזהו בחינת הללויה שסיים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד. שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא ~ אותערותא דלתתא יחד שעל ידי זה עיקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים שזהו עיקר בחינת היחדוש זהוב חנית קריאת שמע בחינת ה' אלהינו ה' אחד. היינו ה' אלהינו שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלובש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו כביכול אחד. כי הכל אחד בתכלית האחדות. שזה עיקר שלימות האמונה לחבר וליד חלקי הנפש רוח נשמה שלו שהם חלק אלקי ממעל לחברם ולייחם עמו יתברך בבחינת (תהלים ק') הוא ענשנו ולו אנחונ. כי הכל אחד בתכלית האחדות רק שהשם יתברך כביכול מ סתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמינו אליו כדי שיהיה אתערותא דלתתא שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעוצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמינו כראוי. כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' (קידושין ל'). ומחמת זה הוה מה דהוה שנתרחקנו בעוונותינו מו שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית ני. ועדיין מרקקד בינן ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים. ועל כן עיקר התיקון על ידי אמירת תהלים בכוונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עליו בכל יום שעל ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקינו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים שעל ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסוק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:
This is why our Sages spoke so severely about the punishment of one who does not don Tefillin — calling him "posh'ei Yisrael b'gufo" [a sinner of Yisrael in his body], a "karkafta d'la manach Tefillin" [a skull that never wore Tefillin], judged with eternal death. For it is impossible to merit eternal life except through Tefillin.
אות יד
Therefore Shabbos is not a time for Tefillin. For Shabbos itself is the aspect of the World to Come, Chayim Nitzchiyim: "To'ameiha chayim zachu" — as written in the Torah there at its beginning. Therefore one certainly needs no Tefillin to subdue the side of death or to draw Chayim Nitzchiyim — for Shabbos's own holiness is itself Chayim Nitzchiyim. Similarly Yom Tov and Chol HaMoed — they are themselves an os [sign] , receiving their holiness from Shabbos ("Techilah l'mikra'ei kodesh").
וזהו בחינת תהלה לדוד שאומרים מקודם ואמרו רז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מ"ט אילימא משום דאית בי' א"ב לימא תמניא אפי אלא משום דאית בי' פרנסה לימא הלל הגדול. אלא משום דאית בי' תרתי. והדברים תמוהים לכאורה מה קול הרש הזה שבשביל שיש בו א"ב על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם הטעם הב' תמוה ביותר שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מובטח כל כך. וגם התירוץ קשה לכאורה שמשני משום דאית בי' תרתי. אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול. וצריכין לומר שכוונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב ופרנסה. ואם כן יתפלא האד מה קשה יש פרנסה עם הא"ב שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד עד שכל האומרו מטבטח לו שהוא בן עולם הבא. אך הענין כי על ידי שני הבחינות האלו יחד שהם השבח הגדול של זה המזמו תהלה לדוש שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי. ועל כן מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מאחר שעל ידי זה יזכה בודאי לתשובה. כי עיקר התשובה על ידי הדיבור כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') איי מבקש מכם אלא דברים. והוא בחינת הנ"ל שעיקר התשובה זוכין על ידי אמירת תהלים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבכחות אליו יתברך שעל ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד. כי הא"ב הם כלל כל הכ"ב אתוון שבהם כלולים כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופי ~ אותיות מהא"ב. ועיקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתוון שממשיך ח"ו ה~ אותיות שיש ב~ אותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך ח"ו להסטרא אחרא וכו' רחמנא ליצלן. כי עיקר החיות של כל הדברים הם ה~ אותיות שיש ב~ אותו דבר שבו נברא כמו שכתוב תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. ועל ידי העבירה ח"ו ממשיך אלו ה~ אותיות למקום שממשיך רחמנא ליצלן. ועל כן עיקר התיקון על ידי הדיבור שעל ידי זה חוזר ומצרף ~ אותיות הדיבור לטוב שעל ידי זה נתקן פגם העון שהיה עיקר הפגם בהדיבור. וכמובן כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. ועל כן על ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב שהם כלל כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופים של הא"ב. על ידי זה יכולין לתקן הכל. כי על ידי זה ימשיך על עצמו קדושה שיקדש הדיבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדיבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתוון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנכר בזה המזמור הקדוש גדולת הבורא יתברך עד אין חקר רמיו על כל מעשיות וטובו הרב וחסדו הגדול וכו'. ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו'. וסיים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד שעל ידי זה בוודאי יתתקן הכל על ידי שיהפוך כל הצירופים שהם כלל הדיבורים שבעולם יהפוך ~ אותם ויכלול ~ אותם בתוך הא"ב הקדוש שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל. ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה. כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד. אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד ועל כן אינו עוסק בשלימות אפילו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יבתרך על ידי הדיבור הקדוש של הכ"ב ~ אותיות שבאלפא ביא. אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל. כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו. כי הו כפירה ח"וט לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' ח"ו רחמנא ליצלן. רק צריכין להאמין בהשם יתברך כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכמו שכתוב במזמור זה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'. וזהו מעל זה המזמור דאית בי' תרתי יחד שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך. ועל כן על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי מי שילך בדרך זה בוודאי יזכה לעולם הבא. כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים ממאד. ואם אינו זוכה לזה אף על פי שאיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים. ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו'. אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליול לעוטלם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל. ואפילו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש. ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו. כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריוח וכיוצא. ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדיבור של הא"ב ועל ידי זה ישוב בוודאי השם יתברך. נמצא שעל ידי האלו תרתי שכלל המזמור מהם שהם הא"ב שהוא כלל הדיבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי זה בוודאי נשוב להשם יתברך. ועל כן זוכין על ידי מזמור זה לחיי עולם הבא. מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:
The essential Tefillin are in the aspect of remembering the Exodus from Egypt — which the parshiyos mention repeatedly — for Tefillin's essential purpose is to merit Chayim Nitzchiyim (= an inheritance without boundaries), which is the essence of the Exodus — liberation from Mitzrayim [boundaries/constriction]. Every exile is called by the name Mitzrayim because it constricts Yisrael, distancing them from holiness (= physicality = boundaries). But through Tefillin we draw upon ourselves the holiness of the Exodus = the holiness of the future Geulah: "Kimei tzeischa mei'eretz Mitzrayim ar'enu nifla'os" .
אות טו
Therefore on Yamim Tovim (which are themselves a remembrance of the Exodus) one does not don Tefillin. The Zohar HaKadosh says one is liable to death for doing so — because Tefillin exist to subdue the side of death that rules on weekdays (through the contamination of the serpent, drawn through gadlus — the sin of Adam HaRishon: "Vihyisem kElokim" — the serpent injected envy and gadlus to rival Hashem). Had Adam not sinned, he would have merited Chayim Nitzchiyim in his body. But now one can merit this only through death — returning to dust — and then rising in Techiyas HaMeisim. Even Moshe himself had to die — for the sake of Yisrael — so he could awaken and resurrect the humility clothed within each person. Therefore Tefillin are for weekdays, when the side of death rules; on Shabbos/Yom Tov, the holiness of the day itself subdues the side of death.
וכל זה זוכין על ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים שהוא בחינת שבועות בחינת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטומ~ אות והגילולים שבעולם ומושיע מכל הצרות. שאז ממשיכין על עצמו קדוש זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק על ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להצנוצץ מימי האריז"ל. וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח. אף על פי שהצרות הנפש מתגברין ותר. אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר. וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל. ועיקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקינו. וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נו"ה בחינת עצות קדושות ונפל~ אות מאד (כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינ עצות) היינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל. כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמשים של הטומאה רחמנא ליצלן שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הריבם ועליו נאמר (איכה א') ותרד פלאים אין מנחם לה וכתיב (דניאל י"ב) עד מתי קץ הפל~ אות. ועיקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו ששבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על ידי הדיבור לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה. והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך. ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחר להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה נמשך משער החמשים של הטומאה משם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת. והוא בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל במעה של הבעל תפלה שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת. אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם על ידי הדרך וכו':
Therefore a mourner is forbidden to don Tefillin on the first day — because during mourning the side of death has dominion, and one cannot subdue it through Tefillin. Rather, the mourner sits on the ground — to sweeten the judgment at its root, lowering himself to the dust to draw Chayim Nitzchiyim = true humility: "Hakitzu v'ranenu shochnei afar" — one who makes himself a neighbor to the dust in his lifetime.
אות טז
Indeed, one who truly nullifies himself to the point of attaining this anavah does not need to lower himself literally — on the contrary, he can reign and boast, and still be truly humble. As we find with great Tzaddikim who boasted — R' Shimon bar Yochai said in the Idra: "I testify upon myself..." and "I have seen the people of ascent — if they are two, it is I and my son" . This seems contrary to humility, yet it is the ultimate perfection of true humility. As I heard and understood from our Rebbe: the essence of humility is to be able to write about oneself: "And the man Moshe was very humble." The perfection of humility is not to be a lazy sluggard. This = "Shechorah ani v'na'avah" — "I am dark and beautiful" : dark as the Yud (= the ultimate smallness/humility) — yet beautiful! For one achieves such complete nullification of ego that one can boast of one's beauty.
וזה שאמרו רז"ל (ברכות ד') מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו'. ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקד שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. והיינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על שער החמשים של הקדושה שעל ידי זה עיקר התקוה. מפי שיש בה מפלה לכנת ישראל. כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על ידי שער החמשים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש. כי יתגבר המתנגד מאד. רק ברמז רמזה בפסוד שאחריו שהוא סומך ה' לכל הנופלים וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בהדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם מיתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו. כי כל הפרנסה אפילו של הבעל משא ומתן ומלאכה מאתו יתברך כמו שכתוב שם יתברך אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל אליך ישברו וכו' פותח ומשביע וכו'. ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה ענית ודחקות גדול וכיוצא צאר השינויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך. והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דייקא על ידי עשירות. ושל זה דייקא על ידי עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים. כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך. כי אילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך. ועיקר התקון של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא. כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעיניו. אך על ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על ידי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לכל אשר יקראוהו דייקא יהיה מי שיהיה. נמצא שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעוק ולדבר דיבורים קדושים תמיד להשם תברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו' ועל כן על ידי זה מובטח שהוא בן עולם הבא. כי על ידי זה יזכה בוודאי לשוב ולהתקרב להש יתברך וכנל. (וקצת מזה מבואר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אותה):
But not everyone merits this in completeness, especially when the side of death prevails (as in mourning). Then the sweetening is through literally sitting on the ground — drawing Chayim Nitzchiyim from the aspect of afar (= true humility), thereby subduing the side of death. This is the tikun of burial in the earth: "V'yashuv he'afar al ha'aretz k'shehayah" — and then "V'haruach tashuv el HaElokim." Through Adam's sin, one cannot merit Chayim Nitzchiyim (= true humility) without first returning to literal dust — the contamination decays there — and afterward rising in Techiyas HaMeisim. The essential thing: according to how much one made himself like dust in his lifetime — "Hakitzu v'ranenu shochnei afar" — one who became a neighbor to the dust in life.
אות יז
Therefore the essential light of Tefillin emerges through waking at midnight to study Torah, as explained in the Arizal's writings at length — the light of Tefillin issues from there. For sleep is one-sixtieth of death, and through waking from sleep one subdues the side of death and draws upon oneself the Or HaPanim — by mourning the destruction of the Beis HaMikdash (where the essential Or Pnei Hashem was revealed: "Shalosh pe'amim bashanah yera'eh chol zechurcha es Pnei Hashem" ). By mourning the destruction, one merits to draw upon oneself the holiness of its rebuilding = the sparkling of the Mochin = building the Beis HaMikdash. Then one studies Torah — for from there Torah insights are drawn — and through this the light of Tefillin emerges = Chayim Nitzchiyim.
וזה שאומרים רות בשבועות כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים זוכין על ידי מ"ט ימי הספירה שהם בחינת מ"ט ~ אותיות השבטים בחינת מ"ט שערי תשובה בחינת מ"ט ~ אותיות שבקריאת שמע וכו'. שכל זה כולל ספר תהלים כמבואר בהתורה הנ"ל בסימן ע"ג וכנ"ל. ועל כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הולדת דוד המלך שהוא משיח שחיבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים שהוא בחינת קדושת שבועות כנ"ל. אשר על שם זה נקראת בשם רות עיין שם שיצא ממנה דוד שחיבר ספר תהלים שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ז). כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה הוא על ידי בחינת דוד שהוא חינת משיח שהוא בחינת ספר תהלים שעל ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקיים את כל דברי התורה שזהו עיקר קבלת התורה בכל שנה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא קיום התורה שזוכין על ידי אמירת תהלים וכנ"ל:
Therefore the essential Tefillin depend on the eyes: "V'hayu l'totafos bein einecha" — "They shall be for frontlets between your eyes" . For the essential Tefillin are drawn through the gazing of the eyes — through meriting to see oneself with the true Tzaddikim.
אות יח
This is the aspect of the Name Shakai on the Tefillin. Shakai — because "there is dai [enough / sufficient] in His G-dliness for every creature", which is the opposite of gadlus (as in the Torah "Ani Hashem hu sh'mi"). The ultimate purpose of man is to reach complete bitul — to be truly ayin mamash — to break gadlus entirely and merit the true humility of Moshe Rabbeinu that is clothed in every limb. Then one merits Chayim Nitzchiyim — to be included in Hashem, to delight in Hashem alone — "Ayin lo ra'asah."
כלל הדברים שעיקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין אנו נתעורר לשוב אעליו וההתעוררות כראוי קשה מאד. ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה. ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך אך קשה וכבד להם להתעורר וכולם רוצים שהשם יתברך יעורר ~ אותם ויחזירם למוטב. אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצונינו וחפצינו תמיד להתקרב אליו. ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ודרשו רז"ל איני מבקש מכם אלא דברים. ובאמת גם הדיבורים בעצמו ממנו יתברך רק שאנו צריכין להשתדל ליקח ~ אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך. וזהו קחו עמכם דברים. קחו דייקא. היינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יבתרך מבקש שניקח ~ אותם עמנו לשוב אליו על ידי זה. וכמו שמפרש ומלמד ~ אותנו שם איך נאמר לפניוכמו שכתוב שם אמרו אליו כל תשא עון וכו'. ומי שידע כל זאת באמת בוודאי בקל י שוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפילו אם יעבור עליו מה. כי תמיד יוכל ליקח דיבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו. וזהו בחינת גודל אמירת תהלים שגילה הוא ז"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה. ועל ידי זה תהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו כל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אזנו ולבו למה אומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר. אבל באמת הכל מאתו יתברך:
This is Shakai: you need nothing else. You need no pleasure, no grip on any physicality or yeshus [ego/substance]. Hashem's G-dliness is dai for every creature. Whoever still has any grip on gassus [coarseness] — it is as though he chooses something other than G-dliness. Therefore our Sages said : "One who is haughty is as if he worships idolatry." The opposite — true humility — is the Shem Shakai: when one has no gassus, nullifies all self-awareness, has no pleasure except Hashem Himself = dai = enough = no need for anything else. "BaHashem tis'halel nafshi, yishme'u anavim v'yismachu" — in Hashem alone does my soul boast; the humble hear and rejoice — for they merit Chayim Nitzchiyim = fullness of joy = Tefillin = Or HaPanim = Shem Shakai.
אות יט
Shakai — dai in His G-dliness for every creature — meaning: the ultimate purpose of every creature is to reach this point where it has no desire, pleasure, or chiyus other than His G-dliness alone. Even the lowliest creature has dai — sufficient delight and chiyus in His G-dliness alone to live Chayim Nitzchiyim forever. Although there will be infinite gradations, even the smallest has dai.
וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל:
"Vaharikosi lachem brachah ad b'li dai" — "I will pour out blessing for you until there is no more dai" . Our Sages said : "Until your lips wear out from saying dai." I have always wondered what kind of blessing this is! Rather: the reward of the Tzaddikim rises level upon level without limit. So although ultimately every creature will have dai in Hashem alone, Yisrael will merit an even higher level — so high that they will stop saying dai — for dai is a contraction, and those who reach this height will transcend all contractions. Their lips (= instruments of speech) will cease and be nullified — they will no longer say dai, for they will rise above all holy contractions. "Ayin lo ra'asah Elokim zulatecha ya'aseh lam'chakeh lo" .
(הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'
This is the aspect of "Kadeish li chol bechor" — the first parshah of Tefillin. And the second parshah "V'hayah ki yevi'acha" also speaks of the holiness of firstborns. The sanctity of firstborns = the sanctity of the Bris — consecrating the first birth and giving it to the Kohen. For all the above — Techiyas HaMeisim, true humility — comes primarily through the sanctity of the Bris of the true Tzaddik, who draws his holiness and abstinence upon all Yisrael, as at Mattan Torah.
Loading comments…