ביצים ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א סימני ביצים, אם היו שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין הוא בודאי מעוף טמא. ואם היה ראשה אחד כד וראשה אחד חד אז אפשר היא טהורה ואזי אם אומר מעוף פלוני וכו' יכולין לקנות ממנו אבל על הסימנים הנ"ל לבד אין סומכין וכו':
Parshas Parah — it purifies Israel from the impurity of the dead. That is: when Malchus — the assembly of Israel (Knesses Yisrael) — is elevated from the kingdom of evil, from Haman-Amalek, it must be purified from the contamination of the serpent (zuhama d'nachash), which is the side of death, the aspect of the kingdom of Haman-Amalek. Therefore the ashes of the Red Heifer are needed to purify from this. The Red Heifer (para aduma) is the aspect of the rebuke of the rebuker — through which Israel is purified from their sins. And this is the aspect of aduma (red) — the aspect of judgment (din), the aspect of rebuke, as mentioned. Therefore the heifer purifies the impure and renders impure the pure — all who engage with it. This is the aspect of the rebuke of the true rebukers of the generation: through this they purify the impure from their sins and bring them to complete repentance, and all who engage in rebuke are rendered impure through this — for they absorb, God forbid, some defect from the sins of those with whom they engage in order to purify them and bring them back from their transgressions. And this is the aspect of the Red Heifer, which purifies the impure and renders impure the pure.
כי איתא בדברי רבינו נ"י על פסוק אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (בליקוטי מהרן בימן כ"ח). שמי שיודע איזה תורה ניתנה לכתוב ואיזה לא ניתנה לכתוב הוא יכול להכיר איש ישראלי בין העכו"ם וכו', והכלל היוצא, כי עיקר היתרון של ישראל הוא בבחינת תורה שבעל פה, כי בתורה שבכתב יש להם גם כן איזה אחיזה מאחר שהוא בכתב הם יכולין גם כן לעסוק בה, אבל תורה שבעל פה לא נמסרה רק לישראל לבד, ועל כן זה שיודע איזה תורה ניתנה ליכתוב ואיזה לא ניתנה ליכתוב הוא יכול להכיר ישראל בין העכו"ם כי עיקר יתרון ישראל הוא בבחינת תורה שבעל פה שנמסרה להם לבד וכו' עיין שם:
And this is the aspect of what is said in the teaching beginning "Vayehi miketz" (Likutay Moharan 1, Torah Lesson 54) on the verse "Hashem my G-d, You are very great" (ה' אֱלֹקַי גָּדַלְתָּ מְאֹד) — that one must constrain the expansion of the intellect in the aspect of "attaching thought to the World to Come" — one must constrain it so it does not exit the boundary of holiness. And this is the aspect of me'od (very, greatly), as explained there. And this is the aspect of tzitzis, as explained there. And this is the aspect of the signs of kosher fish — which are the scales. For scales are the aspect of garments, the aspect of constriction (צִמְצוּם) — as it is written: "a coat of mail of scales is his garment" (שִׁרְיוֹן קַשְֹקַשִּים הוּא לָבוּשׁ, 1 Samuel 17:5). And as our Sages brought this verse to derive from it that scales are the garment of the fish. That is: the essential purity of fish — which are in the aspect of the World to Come, the aspect of da'as upon which the general evil and animal desire have no grip — the sign of their purity and holiness depends on the scales, which are garments and constrictions. For one must constrain the greatness of the intellect that swims and soars within the waters — which are the aspect of the World to Come — as it is written: "the earth shall be filled with the knowledge of Hashem as waters cover the sea" (כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים). Fish that grow in the waters — one must constrain them in the aspect of "You are very great" so as not to exit the boundary of holiness. This is the aspect of scales, for when fish lack scales they are entirely impure — for without the constriction that is the garment and covering for one's intellect, one exits the boundary of holiness entirely, and then this is in the aspect of damage to the covenant, where impurity dwells, as stated in Rabainu's words.
והנה איתא בתיקונים בפרשת והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, ביצים מארי מקרא, דם איתא שם שביצים הם בחינת אופנים בחינת עשיה, ועל כן אין שום סימן מועיל להכיר בין ביצים טהורות לטמאות. כי זה ידוע שמינים טהורים ומינים טמאים הם בבחינת קדושת ישראל וטומאת העכו"ם. כי מינים טהורים הם מסטרא דישראל שהוא סטרא דקדושה ומינים הם מסטרא דעכו"ם שהם סטרא דמסאבא. ועל כן עם קדוש ישראל שהם מובדלים מן העמים הם צריכין להיות מובדלין מכל מינים טמאים שהם מסטרא דילהון, רק מאכלם צריך להיות בטהרה דהיינו מינם טהרוים שהם מסטרא דישראל, כמו שכתוב אני ה' אלוקך אשר הבדלתי אתכם מן העמים והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' ובין העוף הטמא וכו' ואבדיל אתכם וכו'. כי כמו שישראל מובדלין מן העמים, כן צרכין להיות מובדלין ממינים טמאים שהם גם כן בחינת טומאת העכו"ם כנ"ל. ועל כן ביצים שהם בבחינת מקרא בחינת תורה שבכתב ששם יש גם להעכו"ם איזה אחיזה כנ"ל, על כן אין שום סימן מועיל בהם להכירים שהם טהורים כי שם קשה להכיר סטרא דישראל שהוא בחינת מינם טהורים, כי עיקר ההיכר הוא רק על ידי תורה שבעל פה שעל ידי זה מכירין איש הישראלי כנ"ל, אבל בבחינת מקרא בחינת תורה שבכתב בחינת עשיה ששם יש גם להעכו"ם איזה אחיזה כנ"ל,שם אי אפשר להכיר בין ישראל לעמים בין מינים טהורים לטמאים, ועל כן ביצים שהם בבחינת מקרא בחינת עשיה אין מועיל בהם שום היכר סימן להכירם שהם טהורים, כי שם בבחינת מקרא בחינת תורה שבכתב יש להם גם כן איזה אחיזה כנ"ל. וזה בחינת כ"ד מיני עופות טמאים. כי עופין אינון נשמתין כמו שכתוב בתיקונים ועופות טהורים הם הם בחינת נשמות ישראל, ועופות טמאים הם בחינת נשמות העכו"ם ועל כן הם כ"ד היינו כ"ד מיני עופות טמאים שהם בחינת נשמות העכו"ם, כנגד בחינת כ"ד ספרי מקרא שבקדושה. ומאחר שמשם משתלשל איזה אחיזה לעכו"ם שהם בחינת עופות טמאים, על כן הם גם כן כ"ד מינם זה לאומת זה. ועל כן עופות טהורים לא נכתבו בתורה כלל כי עופות טהורים שהם בחי, נשמות ישראל יש להם יתרון שנאחזים בבחינת תורה שבעל פה כנ"ל, ועל כן לא נכתבו בתורה רק נמסרו בעל פה כנ"ל, וזה שאמרו רבותינו ז"ל עוף טהור נאכל במסורת. כי עיקר אכילת עוף טהור הוא רק על ידי בחינת מסורת היינו בחינת תורה שבעל פה, כי רק על ידי זה זיז לו אחיזה בבחינת תורה שבעל פה שזהו מעלת יתרון ישראל על העמים על ידי זה הוא מותר באכילה כי אכילת ישראל הוא רק מה שהוא מסטרא דידהו כנ"ל:
And when there are scales — the aspect of garments and constrictions — then there is the further sign of purity: fins (סְנַפִּירִין), which are wings for gliding and soaring within the waters — the aspect of expanding the intellect, meriting to expand one's intellect, so that one's mind soars and flies — through having made wings for one's intellect, which are the fins. And therefore on their account one flies within the waters which are the aspect of the World to Come — expanding intellect there. And in Rabainu's words it is stated there in that teaching: wings are the aspect of the intellect flying and soaring. And these fins are called from the language of light (snir/sanir), the aspect of the light of the intellect — as our Sages said: "the Tablets were of sappirinon — a precious illuminating stone." But fins alone are not a sign of purity so long as there are no scales — for although something of the aspect of will (ratzon) is revealed in them, we cannot yet eat them without the scales: the garment of scales drawn from the aspect of charity (צְדָקָה) — through which specifically the aspect of the forehead of the will (מֶצַח הָרָצוֹן) shines and illuminates. See the teaching "Vayehi miketz" — that to merit the aspect of memory which is the expansion of the intellect in the World to Come, one must guard oneself greatly from the evil eye and from the power of imagination, for these are the opposite of memory, the opposite of the World to Come — there the evil eye and imagination have no grip. And when one merits that aspect of memory, the essential guarding is in the aspect of "You are very great" — to constrain one's intellect. And this is the aspect of the signs of fish which are the scales. And this also touches on the perfection of the Holy Tongue through Aramaic translation (לְשׁוֹן תַּרְגּוּם): for the essential guarding of the covenant depends upon it, as described. That is, just as the first aspect above — literally — the essential holiness and its perfection depends on breaking the evil and subduing it, for one must specifically pass through all the evils and the general evil and break it and subdue it: the perfection of holiness depends on this, and without it holiness is not complete. And this is the perfection of the Holy Tongue, the holiness — whose essential perfection depends on Aramaic translation, which is the aspect of breaking the evil and subduing it and extracting the good from within it. Similarly, when one merits guarding the covenant in its perfection and has broken the general evil entirely and merited perfect holiness — then one must make a constriction and garment for one's intellect. This is the aspect of guarding the covenant: the aspect of garment and constriction, the aspect of "garments of skin" (כָּתְנוֹת עוֹר) with which Hashem clothed Adam and Eve — which are the aspect of the nogah klipa, the aspect of Aramaic translation, the aspect of a garment. And this is the garment of scales, which are in the aspect of the "garments of skin." As our Sages said: "they were smooth as a fingernail, cleaving to their flesh" — and this is the aspect of scales, which are smooth as a fingernail, as is visible to the eye.
אות ב וזה בחינת סימני ביצים, דהיינו ראשה אחד כד וראשה אחד חד, הוא סימן טהרה. שני ראשיה כדין או חדין הוא בודאי טמא, כי באמת ישראל אף על פי שיש להם יתרון שנמסרה להם תורה שבעל פה, אבל בודאי הם נאכזין בשתי התורות בתורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי להם לבדם נמסרו שתיהן. כי באמת שתי התורות הם אחד, כי כולם ניתנו מרועה אחד כמו שכתוב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כי במאת כולו אחד. וישראל הם מסטרא דקדושה מצד האחדות הקדוש ועל כן הם נאחזין בשתי התורות שבכתב ובעל פה כי כולו אחד כנ"ל. וזה בחינת ראשה אחד כד ואחד חד שהוא סימן טהרה, זה רמז שהוא מסטרא דקדושה שהוא בחינת התורה שבכתב ובעל פה אשר שניהם אחד, וזה בחינת ראשה אחד כד, זה רמז על בחינת תורה שבכתב שהוא כ"ד ספרי המקרא, וראשה אחד חד, זה רמז על בחינת תורה שבעל לפה שהוא בחינת חד. כי עיקר החידוד הוא בתורה שבעל פה בחינת תלמדי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה (כמו שאמרו רבותינו ז"ל שבת ס"ג). וזה בחינת וכמסמרות נטועים בעלי אסיפות הנאמר בתורה שבעל פה, כי מסמר ראשו חד שזה בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. ועל כן ראשה אחד כד וראשה אחד חד הוא סימן טהרה, כי זה רמז על קדושת ישראל שהם מייחדין שתי התורות ונאחזים בשניהם כי כולו אחד כנ"ל. אבל שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין. כי אים מחברים יחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כי באמת אנו רואים שיש להם גם כן בחינת בעל פה היינו מה שחכמיהם בודים להם מלבם הנהגור ומשפטים בל ידעום וחכמות חיצוניות. אבל כל התורות פסולות שלהם שחכמיהם בודים להם בעל פה בכל דור ודור היא פסולה לגמרי ואין להם שום אחיזה וסמיכה, כי הם אינים מחברים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כי באמת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שלנו דקדושה הם כולו חד. כי תורה שבכתב אין לה שום פירוש וביאור כי אם על יד תורה שבעל פה כפי המקובל בידינו לפרש כל מקרא ומקרא על פי תורה שבעל פה שנמסר לנו מפי משה רבינו עליו השלום. וכן תורה שבעל פה לבד גם כן אין לה מציאות כי אם על ידי תורה שבכתב כי כל תורה שבעל פה נסמך על מקראות שלתורה שבכתב כי אי אפשר שיתקיים זה בלא זה כנ"ל. אבל העכו"ם שאין מאמינין בתורה שבעל פה, אף על פי שהם עוסקין בתורה שבכתב שלנו אינים יכולים לינק ולקבל ממנה כלל מאחר שאינים מאמינים בתורה שבעל פה שלנו המסורה בידינו איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום. והם מפרשים המקראות כפי דעתם הרעה ומהפכים דברי אלקים חיים. אבל אף על פי כן מאחר שעל כל פנים הם עוסקין במקרא, על כל פנים יש להם שם איזה אחיזה קלה מעט מעט על ידי השתלשלות רב. אבל התורה הפסולה שבעל פה שלהם, דהיינו מה שהם בודים מלבם על פי חכמתם, חכמות חיצוניות ודיעות זרות, היא רחוקה לגמרי מתורה הקדושה שלנו כי אינם נסמכים כלל על דום מקרא, ואין להם שום מסורת רק מה שהם בודים בעצמם מלבם. ועל כן הם בבחינת נרגן מפריד אלוף כי הם מפרידין בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה ואינם מקשרין ומחברין יחדיו תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר באמת כולו חד כנ"ל. וזה בחינת שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין שהוא טומאה מאחר שאין שם בחינת סימן התקשרות ב' הבחינתו הנ"ל שהם כ"ד וח"ד כנ"ל, רק כל אחד בפני עצמו שזה בחינת פירוד שהוא סטרא דטומאה בחינת להט החרב המתהפכת שיש לה שני חידודין שהיא שומרת דרך עץ החיים, היינו בחינת התורות פסולות שלהם שחכמיהם מחדשים להם שהוא בחינת בעל פה שלהם שהיא בחינת להט החרב המתהפכת בחינת שני ראשיה חדין שהיא שומרת דרך עץ החיים, היינו התורה שהוא עץ חיים למחזיקים בה. כי על יד התורות הפסולות שלהם שהם בחינת להט החרב המתהפכת המהפכים דברי אלקים חיים על ידי זה אינים יכולים לינק מעץ החיים מהתורה הקדושה כי אי אפשר לינק מהתורה הקדושה כי אם על ידי אמונה בהתורה שבעל פה שלנו כנ"ל, ועל כן שני ראשיה כדין שזה רמז על תורה שבכתב לבד בתי חיבור תורה שבעל פה הקדושה שלנו, הוגא בחינת סימן טומאה כי לא זכה נעשה לו סם המות. כי מי שרוצה לקבל מתורה שבכתב לבד בלי אמונת תורה שבעל פה הוא מהפך דברי אלקים חיים ונעשה לו סם המות ועל כן הוא סימן טומאה. וכן שני ראשיה חדין היינו תורה שבעל פה לבד בלי חיבור תורה שבכתב שזה בחינת תורות פסולות שלהם שהם בודים מלבם כנ"ל, שהוא בחינת להט החרב המתהפכת בחינת שני ראשיה חדין כנ"ל, ועל כן הוא גם כן סימן טומאה. אבל ראשה אחד כד וראשה אחד חד שזה בחינת חיבור ב' התורות כנ"ל שזה בחינת קדושת ישראל שהם מצד האחדות. שהם מייחדים לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כי באמת כולו אחד ועל כן הוא סימן טהרה כנ"ל. אבל אסרו לסמוך על הסימנים לבד כי שם אי אפשר להבחין ולהכיר מאחר שהם בבחינת מקרא בחינת עשיה כנ"ל בילאו"א:
But even so, the reward of the rebuker outweighs his loss — for afterward he purifies himself easily through immersion and the setting of the sun alone, but he has entirely purified the impure who were impure with the impurity of death, with the contamination of the serpent. And through his rebuke he brings them to complete repentance and purifies them.
Loading comments…