גילוח ה

לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך וכו'.

ע"פ התורה עתיקא טמיר וסתים בסי' כ"א ע"ש.

והכלל כי יש מקיפים ופנימיים. היינו שהשכל שהאדם משיג ונכנס בשכלו זה בחי' שכל פנימי שנכנס השכל בפנימיות מוחו. אבל יש שכל שאינו יכול ליכנוס בפנימיות מוחו מחמת עוצם גודלו של זה השכל רק הוא עומד ומסבב ומקיף את המוח זה בחי' שכל המקיף. והשכל הפנימי יונק משכל המקיף. וכל הקשיות והמבוכות של המחקרים נמשך משכל המקיף. ומחמת זה א"אל בשום אופןם לתרצם. כי נמשכים נשכל המקיף שא"א להכניסו בפנימיות השכל כי יש כמה בחינות במקיפים כי יש מקייפיךם שאפשר להשיגם כיכל אדם יש לו בחי' שכל הפנימי והמקיף וצריך כל אדם לפי מדריגתו להשתדל ביגיעות בעבודת הש"י עד שישיד השכל המקיף ויכניס אותו בפנימיות דעתו עד שיהיה נעשה מהמקיף פנימי ויהיה לו מקיף גבוה יותר. כן ילך מדרגא לדרגא וכו'. אבל יש מקיפים שא"א בזה העולם להשיגם ומשם נמשכים כל המבוכות הנ"ל ומשם עיקר הבחירה כי זהעיקר הבחירה מה שאין משיגין השכל של הידיעה והבחירה. וזהו בחי' לע"ל צדיקים יושבים שלא יהיה להם בחירה וכו' ואז ועטרותיהם שהם המקיפים בראשיהם, שיכנסו כל המקיפים לפנים מחמת שאז לא יהיה בחירה וכו' וע"ש כל זה היטב. ולזכות להשגת המקיפים הנ"ל הוא ע"י קדושת שבעת הנרות שהם העינים והאזנים והחוטם והפה וכו' ע"ש:

אות א ןזהן בחי' איסור גילוח שבפאות והזקן שזה עיקר קדושת איש הישראלי. כי שערות הפאות והזקן הם בחי' צינורות עליונים שעל ידם עיקר המשכת הדעת ממקיף לפנימי וע"כ אסור לגלחם כי זה עיקר קדושת ישראל שזוכין להכיר את בוראם ע"י המשכת הדעת שנמשך עליהם מהארת המקיפים הנ"ל שהם בחי' שערות הפאות והזקן שהם בחינת מוחין גבוהים מאד שהם בחי' מקיפים כנגד דעת האדם כמובן בכתבי האריז"ל. כי עיקר איש הישראלי נברא בשביל זה שישתדל כל ימיו ביגיעות בעבודת הבורא ית' עד שישיג המקיפים שאפשר לו להשיג וזה כל תכליתו כי זהכל שעשוע עוה"ב עיקר חים נצחיים שיחיו ישראל לעוה"ב כמובן בהתורה הנ"ל. וכל זהנ משך על ידי השעאות הקדושים של הפאות והזקן ועל כן כל קדושת ישראל תלוי בהם כי הם עיקר הסימן וההיכר בין ישראל לעמים:

אות ב כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שלהשגת המקיפים הנ"ל צריכין שני בחינות שהם בחי' יאמר אלקיכם דהיינו שצריכין צעקה בתורה ותפלה כדי להוליד המוחין ולגלותם ולהוציא מבחי' עיבור והעלם לבי' לידה והתגלות ואחר כך צריכים להכניסם בפנים לעשות מהמקיף פנימי. וזה ע"י קדושת שבעת הנרות שהם ז' נקבי החוטם והפה שהם בחי' שבעת הנרות האלו לשמור עיניו מראות ברע וכן השאר וכו' כמ"ש שם, על ידי זה ממשיכין השפע אלקי שהוא בחי' השגת המקיפים הנ"ל. וע"כ שערות הפאות והזקן שהם סמוכים לז' הנקבים של הראש הנ"ל ע"כ על ידם נמשכין המקיפים הנ"ל. כי עיקר המשכת אורות המקיפים הוא ע"י שבעת הנרות שהם ז' נקבי הראש הנ"ל ושם יוצאין שערות הפאות והזקן שעל ידם נמשכין המקיפין הנ"ל וכנ"ל וזהו בכלליות. ובפרטיות הפאות והזקן הם שני בחינות היינו ב' תיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל לזכות על ידם להשגת המקיפים שהם צעקה להוליד המוחין וקדושת ז' הנרות להכניס המקיפים לפנים כנ"ל ע"ש. וזהו בחי' ב' המצות האלו שהם להניח שערות הפאות ושערות הזקן כי ע"י הפאות ממשיכין תיקון הא' הנ"ל שהוא תיקון הצעקה להוליד המוחין שזהו בחי' אלקים בחי' אלקים לארמא קלא כמ"ש שם ע"פ נחמו נחמו וכו' וזהו בחי' שערי הפאות כי פאה בגימ' אלקים כמובא. אבל שערות הזקן הם עיקר המשכת המוחן כידוע בכתבים שעיקר המשכת המוחין הוא ע"י תיקוני הדיקנא קדישא. כי עיקר הזקן יוצא אצל הפה שהוא הסוף והכלל של כל שבעת הנרות כנ"ל. כי כל הדעת הנמשך על ידם עיקרו יוצא ומתגלה ע"י נקב הפה ששם עיקר התגלות הדעת בבחי' מפיו דעת ותבונה. וע"כ שם יוצא הזקן שעל ידו עיקר המשכת הדעת ממקיף לפנימי שנמשך על ידי כלליות שבעת הנרות שנכללין בפה. כי הזקן כלול מי"ג תיקוני דיקנא כידוע שהם בחי' י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שעל ידי זה מבינים ומשיגים חידושי תורה. כי כל החידושי תורה נמשכין על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שהם בחי' י"ג תיקוני דיקנא שזה עיקר בחי' המשכת הדעת מהמקיפים הנ"ל לפנים להשיג חידושי תורה. ועל כן הזקן הוא בבחי' קדושת שבעת הנרות שעל ידם מכיניסן המקיפים לפנים וכנ"ל. וזה בחי' כשמן הטוב יורד על הזקן וכו' בחי' שמן משחת קודש שהוא בחי' קדושת השבעת הנרות שמאירין ודולקין ע"י בחי' שמן שהוא בחי' דעת ומוחין:

אות ג וע"כ הפאות גדלים גם אצל התינוק אבל הזקן אינו יוצאעד ימי גדלותו כי התינוק בימי קטנותו אז כמ ושהוא גדל כמו כן גדלים המוחין עמו שמשם כל חיותו. היינו שאז יוצאין המוחין ונגדלין מבחי' עיבור לבחי' לידה. כי אז יוצא ממוחין דעיבור למוחין דיניקה. וע"כ אז יוצאין וגדלין אצלו שערות הפאות שהם בחי' הולדת המוחין מבחי' עיבור לבחי' לידה שמשם נמשכין שערות הפאות כנ"ל. אבל הזקן אינו גדל כי אם בימי גדולתו כי להכניס המקיפים לפנים שזה עיקר שלימות דעת האדם זה אינו זוכה כ"א בימי גדלותו וע"כ אז גדל הזקן אצלו וכנ"ל:

אות ד וע"כ הסריס אין לו זקן. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעיקר מצות הולדת הבנים הוא כדי להשאיר אחריו ברכה להמשיך על ידם אור הפנים שהוא בחי' השגת המקיפים הנ"ל שהוא לדעת ולהכיר את הבורא ית"ש שזה הדעת הקדוש צריכין להמשיך מדור לדור מאב לבן כמ"ש אב לבנים יודיע אל אמתך כי אי אפשר להמשיכו בדור אחד. וכמובן במ"ששם על ענין יבום וחליצה שעיקר הפגם של המת בלא בנים הוא על שאל זכה להשאיר בנים שימשיכו שכל המקיף וכו' כמ"ש שם ע"ש. ועל כן הסריס שאינו זוכה לבנים אין לו זקן כי אינו זוכה להמשכת המקיפים שהם בחי' זקן שהם בחי' הולדת הבנים וכנ"ל:

אות ה וזה בחי' מה שדרך התינוק לצעוק הרבה כל ימי קטנותו כי מיום לידתו עד תשלים ימי קטנותו אז הוא בחינת הולדת המוחין שצריך להולידם ולגלותם מבחי' עיבור לבחי' לידה כמו שנראין בחוש שהדעת נתגדל עם התינוק. ע"כ הטביע הש"י בטבעו שיצעוק הרבה. כי להוליד המוחין מתעלומתן ולהוציאם מבחי' עיבור צריכין צעקה בחי' צעקתינו יודע תעלומות כמ"ש בהתורה הנ"ל ומזה צריך האדם ללמוד לענין עיקר המוח והדעת האמתי להשיג התורה הקדושה ולהכיר את הבורא ית' שכשרואה שהמוח והדעת נעלם ממנו בבחי' עיבור הוא צריך לצעוק הרבה להש"י כמו היולדת קודם הלידה ממש. וכמו התינוק הצועק בימי קטנותו כדי להוליד המוחין וכנ"ל. כי בענין המוחין יש כמה בחי' עד אין מספר. כי צעקת היולדת והתינוק הוא להוליד המוחין הפשוטים שהטביע הש"י בדעת האדם. אבל אח"כ צריך האדם בעצמו להוליד עיקר המוחין שצריך להשיגם ע"י עבודתו ושם עיקר בחי' עיבור ולידה וגדלות ומקיפין וכו'. וכשהמוחין הוא בבחי' עיבור והעלם צריך צעקה הרבה כדי להולידם מתעלומתן מכל מקום שתנעלמו המוחין שלו כ"א לפי בחינתו בבחי' צעקתינו יודע תעלומות כי רק הוא ית' יודע תעלומות המוחין של כל אחד להיכן נתעלמו וא"א לגלותן מתעלומתם כ"א ע"י צעקה וכנ"ל: