נדה

אות ו וזה בחי' איסור נדה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שהמשכת המקיפים ע"י קדושת שבעת הנרות הנ"ל, זה בחי' שבעת ימי המשתה וכו' ע"ש היינו ע,פ הנ" לכ יעיקר מצות הולדת הבנים הוא בשביל להמשיך המקיפים הנ"ל מדור לדור ובשביל זה עיקר החופה והיחוד של החתונה. וע"כ צריכין שבעת ימי המשתה כנגד ז' הנרות הנ"ל שעל ידם משיגין המקיפים. כי כל עיקר החתונה והחופה הוא בשביל המשכת המקיפים שהם עיקר הדעת כנ"ל כי הזיווג הוא בחי' דעת כמ"ש וידע האדם. כי ההולדה נמשך ממקום גבוה מאד שנתעוררין המוחין למעלה למעלה עד שורש כל הנשמות ומשם נמשך ההולדה שכל זה הוא בחי' המשכת המקיפים שהוא המשכת הדעת מלמעלה מעלה עד שיכנס ויאיר בדעת הדם בזההעולם שזה העיקר כי הש"י רוצה שנכיר ונדע אותו ית' בזה העולם הגשמי דייקא שזהו עיקר גדולתו ושעשועיו כידוע וכמובא במ"א. וע"כ כל נסיון האדם ובחירתו תלוי' בזאת התאוה כי את זה לעומת זה עשה אלקים בשביל הבחירה. ועיקר הבחירה הוא בהידיעה בעצמה כמובן בהתורההנ"ל וכמו ששמעתי מפיו הק' בלשון זה שזה א"א להשיג איך הבחירה היא בתוך הידיעה בעצמה. וע"כ בעת שצריכין להמשיך דעת שם עיקר הבחירה. ועל כן כל צדקת וישרת הצדיקים והכשרים הוא ע"י הדעת שממשיכין בקדושה ובטהרה באמת ובאמונה כי אינם הורסים את הגבול ליכנס בקשיטות ומבווכת שא"א להשיגם כי הם יודעים ומבינים שאלו המבוכות א"א להבין כי הם בשכל המקיף שא"א להכניסו בפנים בזה העולם בשום אופן וכנ"ל רק הם ממשיכין דעת ושכל אמתי מה שאפשר לשכל אנושי להשיג שע"י זה זוכין להכיר את השי"ת כפי מדריגתם באמת ובאמונה שלימה וממשיכין הדעת מדורלדור שזה העיקר כנ"ל. אבל הרשעים עושים מעשה זמרי ומבקשים השגת הדעת כפנחס. כי אינם מקדשים שבעת הנרות כלל ומסתכלים בעיניהם במזיד וכו' ומבקשים להשיג המבוכות שא"א להשיג. ועל ידי זה הם נתרחקים מהש"י ובאים לכפירות גדולות עד שמכשילים את הרבים הכרוכים אחריהם ונתפסים ברשתם כצפרים האחוזות בפח כידוע צרה הזאת בפרט בדורות הללו. וע"כ עיקר הנסיון הוא בתאוה הנ"ל כי אז צריכין לעורר הדעת בכל המדריגות שמשם עיקר ההולדה וכמו כן מתעורר נגד זה הרע של עץ הדעת מט"ר שמשם כל חמימות היצר הרע כי תנועות השכל מוליד חום וכמו שע"י תנואות השכל בקדושה נולד חום להתחמם ולהתלהב להש"י ברשפי שלהבת יה להתפלל ולעבוד השי"ת בחמימות והתלהבות גדול דקדושה כמ וכן ע"י ישנתעורר הרע של עץ הדעת טו"ר על ידי זה נולד חמימות דסט"א שמשם חמימות התאוה הנ"ל. כי הקליפה קדמה לפרי. וע"כ רוב העולם אינם מרגישים רק חמימות של התאוה שנמשך מחטא אדה"ר שפגם בעץ הדעת טוב ורע. וע"כ באמת שם עיקר המלחמה והנסיון והצירוף כידוע כי הבחירה היא בידיעה שמשם עיקר הזיווג והחיבור כנ"ל:

וזה בחי' איסור נדה. כי דם נדות נמשך מהרע של עץ הדעת שאז נתקללה חוה בעצב תלדי בנים שהם בחי' דם נדות כמו שארז"ל. וע"כ אז אסור הזיווג לגמרי. כי אז א"א להמשיך ההולדהמהדעת דקדושה בשום אופן. וזה בחי' שבעת ימים תהיה בנדתה כנגד בחי' שבעת הנרות הנ"ל שהם בחי' שבעת ימי המשתה של החופה שעיקר קדושת ההולדה על ידם כנ"ל. וע"כ צריכ להמתין שבעת ימים בבחי' תסגר שבעת ימים ואז נטהרת על ידי טבילה במקוה מים דייקא כי על ידי הטבילה במים נמשך עליה הטהרה מבחי' הז' קולות שאמר דוד על המים שהם בחי' צעקות הנ"ל בחינת צעקת היולדת שעל יםד מולידין המוחין כמ"ש בהתורה הנ"ל:

אות ז וזה בחי' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו'. כי עיקר כל הגליות בפרט גלות מצרים הוא מחמת פגם הדעת הנ"ל כמבואר בסוף התורה הנ"ל. וע"כ גזרו המצריים על הבנים דייקא להשליכם למים וישראל צעקו אל ה' זה בחי' צעקת היודלת הנ"ל שעל ידי זה נולדו המוחין ונתגלה משה שהוא הדעת ובא ממדין וגאלם. כי המצריים רצו להעלים המוחין חס ושלום. ועל כן גזרו על הבנים שעל ידם ממשיכין המוחין מדור לדור שבשביל זה צריכין להשאיר אחירו בנים בעולם כנ"ל ועיקר הוא בנים זכרים שהם בחי' דעת מיושב כמ"ש במ"א. כי עיקר הדעת נמשך ע"י הזכרים ועל כן נתחכמו המצריים להמיתם ולהשליכם למים. כי שם במים הוא תעלומות מוחין. כי משם מוציאין המוחין ע"י צעקה שהם בחינת ז' קולות שאמר דוד על המים. כי המים בחי' דעת כמ"ש ומלאה הארץ דעה וגו' כמים וכו'. והמצריים רצו מהיפך אל היפך להעלים המוחין ע"י השלכת הבנים אל המים שימותו שם חס ושלום ויתעלמו המוחין חס ושלום. וישראל עשו את שלהם ותפסו אומנות אבותם ויצעקו בני ישרא לאל ה' כי זה עיקר התיקון של הגלות ושל כל הצרות שכולם נמשכין מחסרון הדעת עלידי שנתעלמו המוחין כמ"ש שם בסוף התורה הנ"ל שלזה צריכין צעקה כנ"ל. וזה בחי' הגלות האחרון המר הזה שהכל נמשך מחסרון הדעת מתעלומות המוחין דקדושה ובשביל זה הש"י שולח צרות מצרות שונות ר"ל בכלל ובפרטיות על כל אחד ואחד הכל כדי שיצעק האדם אל ה' שעל ידי זה יוליד המוחין מתעלומתן כ"א לפי בחינתו שעל ידי זה תהיה הגאולה שנקראת לידה בבחי' כי חלה גם ילדה ציון את בניה כי עתה בסופף הגלות הוא בבחי' כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה הנזכר בהתור' הנ"ל. ולזה צריכין צעקה שיצעק כ"א כפי מה שיודע חסרון דעתו שהוא רחוק מהש,י ומהתורה כ"כ וכל הצעקות שצועקין ישראל הנם במקום צעקת השכינה ועל ידי זה מולדת המוחין כמ"ש שם שבזה תלויה הגאולה כנ"ל. כי עיקר הגאולה הראשונה מצרים וכן הגאולה האחרונה שאנו מקווים ומצפים אליה בכל יום עיקר כל הגאולות הם ע"י משה שהוא הדעת כי מה שהיה הוא שיהיה כידוע שהוא בחי' הצדיק שבכל דור שהוא בחי' משה שעל ידו עיקר המשכת הדעת בכל דור ודור. אבל מחמת קלקול הדורות נתעלמין המוחין ועל ידי זה נתעלם ונסתר הדעת לש הצדיק האמת בכמה הסתרות שבתוך הסתרות. ואע"פ שהדעת לפני העינים אעפ"כ אין רואין אותו מריבוי ההסתרות וההעלמות. והעיקר ע"י עוצם המחלוקת והקטגוריא שבין הת"ח בעצמן כידוע כאב נגע המספחת הזאת של ריבוי המחלוקת בכל דור ודור בפרט עתה באחרית הימים האלה שהתגברה ההסתרה שבתוך הסתרה מאד מאדמ בבחי' ואנכי הסתר אסתיר וכו' שנא' על אחרית הימים האלה וכל הקשיות והמבוכות שקשה לכל אחד על צדיקי אמת וכשרי הדור הכל נמשך מתעלומות המוחין והמקיפין הנ"ל שאינו זוכה להשיגם ושם עיקר בחירתו. כי עיקר הבחירה ע"י שאין מבינים תיכף הקשיות והמבוכות. כי יש קשיות ומבוכות שא"א להשיגם כל ימי חייו כמו הידיעה והבחירה כי אם היה משיגם היה יוצא מגדר אנושי והיה מתבטל הבחירה וכו' כמ"ש שם. אבל גם הקשיות שאפשר לאנושי להשיג דהיינו המקיפים שאפשר להאדם להמשיכם לפנימיות שכלו גם הם א"א להשיג ולהבין בנקל וצריכים לזה כמה יגיעות בעבודת ה'. והעיקר על ידי ב' בחינות הנ"ל דהיינו לצעוק אל ה' הרבה בין בתורה בין בתפלה ולקדש שבעת הנרות כנ"ל וכל אחד כפי ריחוקו מזה בפרט מקדושת שבעת הנרות כמו שיודע כ"א בעצמו כמ וכן הוא רחוק מדעת אמתי וע"כ נופלים לו קשיות ומבוכות הרב על הדעת האמתי של הצדיק האמת ואנשיו שהם עיקר הדעת והמוחין ובזה תלוי כל בחירתו כנ"ל. ומי שחפץ באמת לאמתו יצעק הרבה להשי,ת ויפשפש במעשיו בפרט בקדושת שבעת הנרות איך הוא אוחז בהם ואז יביין האמת לאמתו. ועכ"פ ינצל שבודאי לא ייה עוד מתנגד וחולק על האמת לאמתו כי יבין חסרונו כמה הוא רחוק מדעת אמתי ע"י שלא קידש השבעת הנרות כראוי שהם העינים והפה וכו':

אות ח

וזה בחי' שובבי"ם שבם נוהגים הכשרים להתענות ולצעוק להשי"ת בתפלות וסליחות. כי באלו הימים קורין בתורה בענין גלות מצרים וגאולתם שהיה ע"י צעקה כנ"ל. וכמ וכן צריכין עתה בגלות הזה כנ"ל. וזהו שובו בנים שובבים שעיקר כל הצרות והגליות ר"ל הם ע"י חסרון הדעת שזהו בחי' שובבים שכ"א הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש כמ"ש וילך שובב בדרך לבו. וכשיבין האדם בעצמו כל זאת איך הוא שובב ומשוגע ממש כי הולך אחרי שרירות לבו ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי בודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה להש"י. ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד המוחין והדעת שע"י זה עיקר הגאולה בכלל וברפט בכל אדם ובכל זמן כנ"ל:

אות ט כלל הדבר שעיקר כל הגליות והצרות ר"ל בגוף ונפש הכל מחסרון הדעת שהוא על ידי שלא קידש שבעת הנרות הנ"ל כראוי וגם לא צעק כראוי להש"י שעל ידי זה נתעלמין המוחין והדעת ומשם כל ההתרקות מהשי"ת ומצדיקי אמת שזה עיקר כלת כל הגליות והצרות ר"ל שעיקרם על ידי חסרון הדעת וכנ"ל. ובזה תלוי כל בחירת האדם כי עיקר הבחירה של כל אחד הואעל ייד שאין מבין מיד לתרץ כל הקשיות והמבוכות ועקמימות שבלב שיש לו על צדיקי אמת ותלמדייו כי אם היה מבין ורואה בדעתו מיד עוצם האמת וגודל מעלתם וצדקתם ואיך הוא יכול לזכות לכל טוב אמתי ונצחי על ידם בודאי היה הולך ורץ על ידיו ועל רגליו להתקרב אליהם ולהתאבק בעפר רגליהם אך מחמת שהאמת נתעלם ונסתר מאד מאדורבו החולקים והמתנגדים שואמרים מה שאומרים עד שמכניסים בכל החפצים להתקרב כמה קשיות ומבוכות ובלבולים ובזה תלוי כל בחירתו כי עיקר הבחירה הוא ע"י שאין מביים לתרץ הקשיות מיד כי התירוץ של הקשיות הם בבחי' שכל המקיף לפי מדריגתו וכמ"ש שם לענין המבוכות של הידיעה והבחירה שהם בשכל המקיף וכל עיקר הבחירה הוא מחמת זה דייקא שאין מביינם השכל של הידיעה והבחירה וכנ"ל וכמו כן הוא בכל הקשיות והמבוכות שיש לכל אחד בפרטיות שעיקר הבחירה הוא על ידי זהז שאין מבינים זה השכל לתרץ כל הקשיות שקשה לו על צדיקי וכשרי אמת וכנ,ל. ובאמת אם היו המוחין נתעלמין לגמרי בלי שום התגלות כלל בודאי לא היה אפשר בשום אופן להתקרב להשי"ת ולצדיקיו האמתיים אך הש" ירחמן מאל רמיים וחומל על עמו בכל דור ודור ושולח ומאיר לנו התגלות הדעת נפלא ע"י חידושי תורה נפלאים ונוראים שממשיכין הצדיק אמית בכל דור ועל ידי זה יש בחירה שמי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל בעין האמת לאמיתו יכול לראות ע"י זה אמתת נקודת האמת היכן שורה ולמי להתקרב ואם עדיין קשה לו כמה קשיות הוא מבין שזה מוכרח להיות כי בודאי א"א להבין ולהשיג דעת הגבוה ממנו כל כך שהוא דעת הצדיק האמת כי כמו שא,אל השיג דעת הש"י ומחמת ה בהכרח שיהיה קשה עליו יתברך כמה קשיות כי כך מוכרח להיות וכו' כמ"ש במ"א כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק האמת כי א"א להשיג דעתו שגבוה ממנו הרבה וכנ"ל. אך עכ"פ מאחר שכבר האיר והתנוצץ לו בדעתו התנוצצות מהדעת האמת של הצדיקי אמת ע"י אור תורתם שהמשיכו בעולם ע"י זה ראוי לו לרדוף אחריהם ואחרי תלמידיהם האמתיים בכל כחו כי עתה יש לו בחירה על ידי שראה מראה וזריחה מנפלאות דעתם ואמתתם וכנגד זה הוא שומע הקשיות והמבוכות של החולקים שמכניסים כפירות ועקמימיות בדעתו ובזה תלוי כל בחירתו וכנ"ל והבוחר יבחר והבן היטב. וצריך לפשפש במעשיו איך הוא אוחז בקדושת שבעת הנרות וכו' ועל ידי זה יבין ריחוקו מהשגת הדעת האמתי וכו' ובזה תלוי כל בחירתו וכנ"ל:

אות י ובשביל זה מיאן משה רבינו הרבה בשליחותו כששלחו השי"ת להוציא את ישראל ממצרים וטען כמה טענות, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וכו' והן לא יאמינו לי וכו' וכן הרבה עד שבסוף אמר שלח נא ביד תשלח וכו' כי ידע שקשה מאד להכניס הדעת בישראל כי עדיין לא קידשו את עצמן כראוי כי ידוע שישראל אז לא היו עדיין ראויים לגאולה וכמ"ש ביחזקאל בסימן ט"ז ובמים לא רוחצת למשעי וכו' עד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. ע"כ היה קשה מאד להכעניס בהם הדעת האמתי שבזה היה תלוי כל גאולתם כנ"ל אבל הש"י הכריחו לילך ולהארי בהם הדעת ולהוציאם כי חמל עליהם בזכות אבות ודגל על הקץ כמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכו' כי הש" יראה שאם לא יאיר בהם הדעת כלל א"א מהיכן יזכול לגאולה כי ראה שא"א להמתין בגאולתם עד שיקדשו את שבעת הנרות כראוי באופן שיהיו ראויים להשגת המקיפים ע"י קדושתם כי א"א להמתין על זה כי הבעל דבר מתגבר מאד וח"ו באריכת הזמן יתשקעו לגמרי בגלות וזוהמת מצרים חס ושלום כמובא שאם היו ישראל חס ושלום מתמהמהים עוד כרגע במצרים היו נשארים משוקעים שם חס ושלום שזהו סוד ולא יכלו להתמהמה וכו' כידוע ע"כ חמל עליהם הש"י ודלג על הקץ והאיר בהם הארת הדעת על ידי משה רבינו הארה נפלאה אע"פ שלא היו ראויילזה על ידי מעשיהם ועל ידי זה נתעוררו לשוב להש"י בבחינת משכני אחריך נרוצה וכעין שפרש"י שם ע"ש אבל עדיין היה להם בחירה גדולה כי עדיין היה קשה להם קשיות ומבוכות הרבה כי עדיין לא השיגו המקיפים כראוי כי לא היו ראוים להם מחמת שלא קידשו עדיין שבעת הנרות כי גם הארת והתנוצצות הדעת שהשיגו היה גם כן בדרך חסד ורחמים לפנים משורת הדין וכנ"ל. ומזה באו כל הנסיונות הרבים שנסו את הש"י והרהרו אחר הש"י ואחרי משה כי הכל נמשך מבחינה הנ"ל מחמת שלא זכו להשגת המקיפים בשלימות מחמת שעדיין לא נתקדשו כראוי וכו' וכנ"ל. ועיקר מה שהועיל לישראל שאעפ"כ רובם ככולם נשארו על עמדם הוא זכות אבותם אברהם יצחק ויעקב וריבוי הצעקות שצעקו אל ה' כמ"ש שם בפרשה וגם הקימותי את בריתי וכו' וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל יכ עיקר הולדת המוחין מתעלומתן הוא ע"י הצעקה וכנ"ל:

וכל זה צריך כל אדם לידע בכל זמן שכל זה עובר גם עתה על כל אחד ואחד. על דבר טוב החפץ באמת לאמתו יבין מזה עצות והתחזקות להתקרב לנקודת האמת וכשרואה שבאין על דעת וקשיות ובלבולים כמה וכמה הוא צריך לצעוק להש"י כי על ידי צעקה מוליידן המוחין מתעלומתן וכנ"ל:

אות יא וזה בחי' תחלת התגלות למשה שהי' ע"י מראה הסנה שראה והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל וכו' ופרש"י שם שהש"י נתגלה לו מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה וכו' היינו כי הסנה הוא בחי' החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה שהם בחי' הקשיות והמבוכות שמכניסים הכופרים על הש"י ועלמקורביו האמתייםם שמשם עיקר אריכת הגלות וכנ"ל וע"כ נתגלה אליו הש"י מתוך הסנה וראה משה שהסנה בוער באש והסנה איננו כול היינו שאש דקדושה שהוא התגלות דעת התורה שהם בחי' רשפי אש בחי' הלא כה דברי כאש וכו' שזה האש עוסק תמיד לבער ולכלות את הסנה וכל החוחים והקוצים דהיינו לבטל כל הכפירות וכל הקשיות והמבוכות ואף על פי כן והסנה איננו אוכל כי עדיין נשארים קשיות ומבוכות ועקמימיות בלב ועל זה התפלא משה הרבה ואמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה השיבו הש"י של נעליך מעל רגליך וכו' היינו שבענין השגת המקיפים יש כמה וכמה מדריגות בלי שיעור כי הם כל קיבול השכר של עוה,ב שכ"א יקבל כפי ערכו כפי עבודתו כי השגת המקיפים הנ"ל הם בבחי' לע"ל צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן וכו'ו כמ"ש שם בהתורה הנ"ל שזהו בחי' כל צדיקי נכוה מחופתו של חבירו וכו' ע"ש. וכל הקשיות והמבוכות שבעולם נמשכין משכליות המקיפים שאינם זוכים להשיגם ואפי' מי שמשיג איזה מקיפים עדיין יש מקיפיןם אחרים שלא השיגם עדיין ומשם באים גם עליו קשיות ומבוכות וכן למעלה מעלה גבוה מעלה גבוה עד שיש מקיפים גבוהים ונשגבים כ"כ שגם הצדיק הגדול מאד בקדושה גדולה עדיין הוא צריך לקדש א"ע עוד יתר ויותר עד שישיג גם אלו המקיפים וכו'. וזה שהשיב הש"י למשה של נעליך מעל רגליך ואיתא בתיקונים שרמז לו שיפשיט מעצמו גופא דנגעא ביה בת פרעה וכו' היינו שהשיב לו שאפילו הוא בעצמו א"א לו לבער הסנה הוקוצים שהם כל המבוכות כ"א ע"י שיפשיט ממנו גופו, אף ע"פ שבודאי כבר הי' גופו קדוש מאד בקדושה נפלאה אף עפ"כ מאחר שיש בו איזה אחיזה מנגיעת בת פרעה צריך עתה להפשיט הכל מכל וכל כדי שיוכל להשיג מקיפים גבוהים כאלו. מכ"ש וכש"ש שאר העם בני ישראל שלא נתקדשו עדיין כראוי כלל שבודאי עדיין א,א להם לזכות להשגת המקיפים בשלימות ובשביל זה באים עדיין על דעתם קשיות ובלבולים שהם בחינת סנה וחוחים וקוצים וכו'. ועל כן הנה בוער באש התורה והדעת שמגלין הצדיקים ואעפ"כ והסנה איננו אוכל ומנקבים ועוקצים את הדעת והלב של איש הישראלי ע"י הקשיות והמבוכות שהם בחי' סנה וקוצים כנ"ל כי הכל מחמת שלא התחילו להפשיט את גופם כלל ולא קידשו שבעת הנרות כראוי וכנ"ל: