שותפין ד

אות א אין השותפות מתקיים בדברים לבד אלא בקנין וכל דבר כפי קנינו וכו' ע"ש בש"ע:

ע"פ התורה צוית צדק וכו' (סי' כג) ע"ש. והכלל שכל העבודות זרות תחובים בממון ומי שנופל לתאוות ממון ח"ו שאינו מאמין שכל הפרנסה והרווח הוא רק מהשי"ת ואומר כחי ועוצם ידי וכו' ומטריד א"ע ביגיעות גדולות ומסכן א"ע למרחקים בשביל הממון וכו' הואעובד כל הע"ז שבעולם. אבל הנושא ונותן באמונה ומקיים דיבורו במו"מ, וההן הן והלאו לאו ואינו משנה ומחליפף דיבורו אפילו בשביל כל הון דעלמא ומאמין שכל הרווח הוא רק מהשי"ת והוא שמח בחלקו ואינו נבהל להון וכו' הוא בבחי' אנפין נהירין בחי' שמחה בחי' חיים ומקושר בבחי' ע' פנים דקדושה. אבל המשוקע בתאוות ממון שהוא עובד כל הע"ז כנ"ל הוא מקושר בכל הע' פנים דסט"א שהם בחי' עצבות ומרה שחורה ע' אנפין חשוכין ע"ז בחי' מיתה כי הממון ממית אותו משני עולמות ר"ל. ועיקר התיקון לתאוות ממון הוא ע"י שמירת הברית וע"י התקשרות לצדיק האמת שהוא בבחי' תיקון הברית בתכלית השלימות כי אלמלא מילחא לא הוי עלמא יכול למיסבל מרירותא, היינו שהעולם מלא מרירות מדאגות וטירדות ויגיעות ורדיפת הפרנסה עד שלא הי' באפשרי לסבול המרירות הזאת שקשה מממות בחי' מוצא אני מר ממות את האשה וכו' שהוא הפרנסה כ"ש שם. אך עיקר החיות וקיום העולם הוא ע"י הצדיק השומר הברית שהוא בח'י ברית מלח עולם שהוא ממתיק המרירות של העולם הזה ומבטל תאוות ממון ומכניס אמונה ובטחון בלב ישראל שעי"ז מתקיים העולם וכו' ע"ש כ"ז היטב. ומבואר שם שמחמת זה כל מי שחולק על הצדיק האמת נופל ביותר לתאוות ממון שהיא בחי' שמד ע"ז בבחי' ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. כי אין לו מלח להמתיק המרירות וכו' ע"ש:

אות ב ובשביל זה צריכין קנין דווקא במו"מ ואין מתקיים שום מקח ועסק בדברים לבד בלא קנין. כי כל השינויים והחילופים שבמו"מ נמשכים מהסט"א שהיא הע"ז אנפין חשוכין שהם סביב הממון. וכל מי שיורה לשם לישא וליתן בממונו, צריך ל יזהר מאד מאד שלא יתאחזו בו הקליפות וסט"א שסביב הממון שהם בחי' הע"ז של ע' אומות שהם בחי' תאוות ממון כנ"ל. וצריך לזה יגיעה גדולה ולהתקשר הרבה לצדיקי אמת ולהרבות בצדקה עד שינצל מתאוות ממון שהם כלל כל הע"ז כנ"ל. וזה בחי' קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה כמבואר שם בסוף ע"ש היטב. כי קודם שמרויח ממון כשר צריך לעבור דרך הע' ע"ז כנ"ל ולצעוק ק"מ קלין כדי להנצל מהם ואז זוכה להרויח ממון כשר שרק זה נקרא רווח וכו' כמבואר שם. וכל השינויים והחילופים שבמו"מ הכל משם מהע"ז הנ"ל שהם נאחזין בהמו"מ והם הפילו אותו לתאוות ממון עד שמחמת זה נפתה לבו להחליף דבורו ולשונו שנחשב כעובד ע"ז כשרז"ל כל המחליף דיבורו כעע"ז ומחמת זה אין המקח נתקיים בדברים לבד כי לא סמכה דעתם של הקונה והמוכר על דברים לבד. כ"א כשהי' איזה קנין גמור כפי תקנת חז"ל כגון משיכה או הגבהה וכו'. כי א"א להכניע הע"ז שמשם השינויים כנ"ל כ"א ע"י הידים דייקא שהם בחי' עשי' כמבואר בהתורה חוב"ח (בסי' כ"ב) ע"ש, שעיקר יניקת הע"ז מבחי' ידים בבחי' ויקח אותו מידם וכו' ועיקר הכנעת הע"ז ע"י ידי כ"ש ויתנו אל יעקב וכו' ע"ש. וע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד. כי ע"י דברים לבד א"א להכניע הע"ז שסביב הממון שמשם כל השינויים כנ"ל כ"א כשעשו איזה קנין שהוא בחי' עשי' בחי' ידים כי כל הקנינים הוא שעושה איזה מעשה בידים. כגון ק"ס או משיכה והגבהה ומסירה וכו'. וע"י העשי' בחי' ידים אז דייקא נכנע הע"ז כי עיקר הכנעתה ע"י ידים כנ"ל ואז נתבטלין השינויים שבאים משם. ואז דייקא מתקיים המקח:

אות ג וע"כ גם השותפים שבאו להשתתף אין השותפות מתקיים בדברים לבד כ"א בקנין. כי ענין השותפות מה ששנים מתחברים ומשתתפים יחד לעשות מו"מ זה נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שהמו"מ הוא מקום סכנה מאד. כי כל הע"ז תחובים שם כנ"ל וכל הנפילות הם שם כי זה עיקר הנפילה כשנופל לתאוות ממון ח"ו ששם כל הע"ז ומחמת זה קשה הפרנסה והרווח מאד מאד בחי' קשים מזונותיו כפלים וכו'. כי הע"ז והסט"א שהם בחי' תאוות ממון חסרון הבטחון והאמונה, הם מעכבים ומונעים השפע כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין כמובן שם. ואפילו מי שמרויח ממון אם אינו בקדושה ומשוקע בתאוות ממון ח"ו אין הרווח נחשב לכלום כי אדרבא עתה חסר לו ביותר ומלא דאגות ויגונות יותר מבתחלה וסובל מרירות העוה"ז יותר ויותר מבתחילה כי עתה חסר לו הרבה מאד כפי הנהגתו עתה וכפי מחשבותיו ושטותיו עתה כידוע כל זה. וכמבואר שם בהתורה הנ"ל ובמ"א בדברינו ע"ש. ומחמת כל זה מצוי ששניהם משתתפין יחד כי מזלא דבי תרי עדיף זה בחי' טובים השנים מן הא' שאם יפולו האחד יקים את חבירו וכו' כי עיקר כל הנפילות הם בתאוות ממון כנ"ל. וע"כ מתחברים שנים ומשתתפים יחד כדי שהאחד יקים את חבירו, היינו כי עיקר הנפילה בתאוות ממון הוא מחמת מחלוקת והעיקר ע"י שחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל כי הצדיק האמת הוא בחי' ברית מלח עולם שהוא ממתיק מרירותא דעלמא כנ"ל וכשחולקין עליו אין לו בחי' מלח להמתיק המרירות ועי"ז הוא נופל למרירות תאוות ממון שזה עיקר הנפילה בבחי' ויגרש מפניך אויב וכו' כ"ש שם. כי המחלוקת על הצדיק גורם כמה מיני קלקולים כי עי"ז נתרבה המחלוקת בישראל ובין כל העולם בי כ"א לחבירו ונתרבין מלחמות בעולם. כי הצדיק הוא ברית מלח בחי' ברית שלום שהוא עושה שלום בין ההפכים. וכשפוגמין בכבודו מכ"ש כשחולקין עליו אין מי שיעשה שלום ונתרבה המחלוקת מאד כי רוב דעות בני אדם משונים ומהופכים זה מזה כי כשם שמשונים בצורותיהם כן הם משונים בדעותיהם. וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק בחי' ברית שלום ממילא מתרבה המחלוקת מאד. וע"י ריבוי המחלוקת שבישראל מזהמתגבר ח"ו תאות ממון ביותר כי כ"א מפיל את חב ירו שהוא חולק עליו כמובן בהתורה הנ"ל שכל מי שהוא בבחי שמירת הברית ביותר יכול להפיל את חבירו הפחות בשמירת הברית לתאוות ממון ע"ש. וזה ידוע שאין כל ישראל שוין ונחשב אחד לגבי חבירו בבחי' שמירת הברית. וכשהי' ביניהם אהבה הי' אחד עוזר ומקים את חבירו מתאוות ממון כי ע"י התחברותם יחד היו בכלל שמירת הברית כי ישראל בכלל הם בבחי' שמירת הברית וכ"ש ועמך כולם צדיקים, היינו ועמך כולם כשעמך ישראל הם כולם יחד שמתחברים יחד באהבה ושלום אזי הם נחשבים צדיקים כי מתחבר יחד חלקי שמירת הברית של כ"א ועי"ז נחשבים כולם צדיקים. וגם ע"י שמתחברים יחד באהבה ושלום אזי יש להם כח ביותר לקבל הארת הצדיק יסוד עולם ששם עיקר השלום כנ"ל, והוא מאיר עליהם בחי' שמירת הברית ועי"ז מצילם ממרירותא דעלמא שהוא תאוות ממון וכנ"ל. אבל ע"י המחלוקת ח"ו אין יכולין לקבל הארת הצדיק כי הארת הצדיק גדולה מאד וקשה לקבלו כי אם בהתחברות כולם יחד שאז יש להם כלים לקבל הארת הצדיק הגדולה עד שיאיר עליהם בשלימות להוציאם מיון מצולת תאוות ממון המאבדת רוב העולם ר"ל, וגם כי הם חולקים על הצדיק בעצמו וגם כ"א חולק על חבירו וכ"א מפיל את חבירו ח"ו וכנ"ל, ומזה בא התגברות תאוות ממון שהתפשטה מאד מאד בעולם שממררת חיי האדם עד שמתים מתוך יגון ואנחה וכעס ומכאובות ומאומה לא ישאו בידם לעוה"ב. כי כל ימיהם הי' טרודים להמשיך על עצמן מרירות ויגונות תאוות הממון וטירדת הפרנסה. ומזה נמשך שמתחברים שנים יחד ומשתתפים לעסוק באיזה מו"מ, זה בחי' טובים השנים מן האחד שאם יפולו וכו' כנ"ל היינו ע"י ששנים מתחברים יחד, לפי בחי' התחברותם והתקשרותם נמשך בחי' שלום בין נפשותם, ומתחברים יחד בחי' צדיק שיש בכ"א וא' מהם. כי בכ"א מישראל יש נקודה שהיא בחי' צדיק בחי' שמירת הברית כמבואר במ"א. וע"י התחברותם יחד נמשך עליהם הארת הצדיק יסוד עולם ועי"ז יש להם כח יותר להתחזק מליפול לתאוות ממון שמשם קושי וכבידות הפרנסה כנ"ל. כי הם מקימים ומחזיקים זא"ז בבחי' שאם יפולו האחד יקים את חבירו וכנ"ל. וע"כ אין השותפות מתקיים אלא בקנין כמו המו"מ כי התחברות השותפים זה בחי' שלום שהוא בחי' תיקון הברית וכנ"ל שמשם שבירת תאוות ממון שהוא ע"ז כנ"ל. וע"כ צריכין קנין שהוא מעשה בידים שעי"ז דייקא נכנע הע"ז שהיא תאוות ממון שהיא בחי' מחלוקת שהיא מתגרה תמיד לקלקל השלום ולבטל השותפות. ע"כ צריכין קנין דייקא שהוא בחי' עשי' שעי"ז דייקא נכנע הע"ז ונמשך אמת ואמונה בחי' שלום שיתקיים השותפות וכנ"ל. כי אמת שהוא בחי' אנפין נהירין בח'י שבירת תאוות ממון וכו' כ"ששם, הוא בחי' שלום כ,ש האמת והשלום אהבו:

אות ד וזה בחי' ק"ס שרוב הקנינים על ידו כי קנין סודר שהוא ע"י הבגדים עי"ז ממשיכין בחי' הארת הצדיק שהוא בחי' תיקון הברית בבחי' ופרשת כנפיך על האמתך (כמובא במ"א) שעי"ז מתבטל תאוות ממון ע"ז שמשם השינויים כנ"ל. וע"כ לפנים בישראל הי' הקנין ע"י נעל, שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו', כי נעל הוא שמירה להרגלין ששם עיקר הממון בבחי' ואת כל היקום כ"ש שם, ושם עיקר אחיזת הע"ז בבחי' ורחצו רגליכם זה ע"ז כשרז"ל. וע"כ שקר אין לו רגלים וכו', והנעל הוא שמירה להרגלין שלא יתאחזו בו הקליפות והע"ז כי המנעלים נמשכין מבחי' גבוה מבחי' החשמ"ל שהוא בחי' אור הפנים (כ"ש במ"א וכמבוא בכוונות). וע"כ הי' לפנים המקח ע"י המנעלים שנתן איש לרעהו, להורות שמתקשרים יחד בבחי' שמירת הברית שהוא שבירת תאוות ממון שנמשך ע"י שמירת המנעלים שנמשכים מבחי' אור הפנים שהוא בחי' תיקון הברית. כי עיקר קיום המו"מ שלא ישתנה הוא ע"י שמכיעין ומבטלין הע"ז שרוצה להתאחז בהממון שהכנעתה ע"י בחי' תקון הברית וכנ"ל:

אות ה וזה בחי' מה שנסמך פ' עיני כל אליך ישברו וכ' לפסוק סומך ה' לכל הנופלים. כי עיקר כל הנפילות הם לתאוות ממון ח"ו כנ"ל שאז נופל לכל הע' ע"ז של כל הע' אומות וזה עיקר אריכת הגלות ר"ל. כי עיקר הגלות בגוף ונפש הוא רק בענין הממון מה שלוקחים מסים ונתינות הרבהמישראל וגם כ"א משוקע בתאוות ממון ר"ל כפי נפילתו ח"ו. ומפני זה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלה וכו' כ"ש נפלה לא תוסיף, קום. כי מכל הנפילות אפשר לקום אך מי שנופל לתאוות ממון א"א לו לקום משם כמובן בהמעשה של הבעל תפלה ע"ש, וע"ז נאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום וכ"ש במדרש שזה נאמר מרירות הפרנסה שעשאו עבד מכודן (היינו משועבד) לעצמו וכו' (ע"ש במדרש איכה ע"פ זה). ועל זה ארז"ל ואפ"ה בא דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, היינו שבוודאי כפי התגברות תאוות ממון ומרירות הפרנסה לא הי' אפשר להתקיים כלל ברוחניות ובגשמיות. אך לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל כי השי"ת עוזר לנו בכל דור ושולח לנו צדיקי אמת שבעוצם כחךם אע"פ שחולקים עליהם הם בחכמתם הנפלאה סומכים את ישראל בהעלם גדול ועי"ז יש לנו קיום בגלות הארוך המר הזה שעיקר הגלות הוא תאוות ממון שבא מתאוות המשגל כנ"ל (וכמבואר במ"א). וזה בחי' מה שסמכה דוד ברוה"ק שנא' סומך ה' לכל הנופלים. כי רק השי"ת ברחמיו סומך אותנו ע"י הצדיקי אמת שעי"ז יש לנו קיום כנ"ל. וע"כ נסמך לזה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו'. כי זהעיקר הסמיכה מה שהשי"ת סומך לכל הנופלים דהיינו שמצילם מתאוות ממון ומכניס בהם אמונה שיצפו לישועת ה' ויתלו עיניהם אליו לבד לבטוח בו יתב' שממנו כל הפרנסה שזהו בחי' עיני כל אליך ישברו וכו'. וע"כ במערבא מתרצי לה הכי נפלה לא תוסיף, קום בתולת ישראל. היינו שבוודאי מאחר שבחסדי ה' הוא סומך אותנו לבלי לישאר ח"ו בנפילה זאת של תאוות ממון שגרוע מן הכל עד שסוף כל סוף יקימינו גם מנפילה זאת, בוודאי אח"כ לא תוסיף כנסת ישראל ליפול עוד כלל כי זה עיקר אריכת הגלות. עד שנזכה שיבעא משיח שבחכמתו יקים אותנו מנפילה זאת של תאוות ממון כי יתקיים אז והשליכו איש את אלילי כספו ואלילי זהבו וכו' ואז לא יוסיפו ישראל ליפול עוד כי אז יתתקן הכל. וכמובן בהמעשה של הבע"ת שתאות ממון לא נתתקן כ"א עד שבאו כולם אל המלך בעצמו ואז הראה להם הדרך אל החרב שהי' כתוב על היד וכו' שעי"ז נתתקן תאוות ממון, ואז נתתקנו כל הכתולת הרעות ויצאו מטעותם. נמצא שכשיתתקן תאוות ממון אז יתתקן הכל ואז יתקיים נפלה ולא תוסיף ליפול עוד כי השי"ת יאמר לה קום בתולת ישראל היינו שהשי"ת בעצמו כביכול יקים אותה מנפילתה. כי א"א לצאת מתאוות ממון לגמרי כ"א בישועת ה' שזוכין לקבל מהצדיק האמת שיודע כל הדרכים איך להוציא מזה, וכמובן בהמעשה הנ"ל. השי"ת יאיר עינינו ועיני כל ישראל שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שיוציאו אותנו מכל התאוות ומכל הטעותים וברפט מתאוות ממון, ונשוב כולנו לעבדו יתב' כל חיינו לעולם אמן: הלכה ה' בהלכות שותפים בקרקע הלכה ה'