מקח וממכר א

אות א הגבהה קונה בכל מקום והוא הקנין החושב יותר מכל הקניות:

ע"פ המבואר בדברי רבינו נ"י על פסוק כי תצא למלחמה וכו' (סי' רפ) שבחי' משא ומתן הוא שנושאין ומרימין הדבר ומשיבין ונותנין אותו למקומו, היינו שמרימין ומעלין הנצוצות המלבושין שם שזה עיקר המו"מ להעלות ניצוצות ע"ש. וזה נעשה ע"י האמונה שבמו"מ כ"ש נשאת ונתת באמונה דהיינו שיהי' נאמן בדיבורו לבלי לשנות דיבורו וכו' ע"ש:

אות ב והנה כל הקניות הוא כדי לקיים המו"מ שלא ישנה עוד וזה הוא בחי' הגבהה שהוא קנין חשוב ביותר כי ההגבהה הוא שמגביה ממש הדבר ונושאו ומרימו להשיבו למקומו בבחי' משא ומתן כנ"ל כי ההגבהה היא מן הארץ ששם נפילת הניצוצות כי נפלו ממש משמים לארץ ועיקר ההגבהה היא בידים שהם בחי' אמונה כ"ש רבינו נ"י שם כ"ש ויהי' ידיו אמונה וע"י ההגבהה שמגביהו בידיו מן הארץ. הוא מגביה ומרים הניצוצות מנפילתם כנ"ל ע"י האמונה שבידים כנ"ל ואזי נתקיים המקח מאחר שכבר נתתקנה ועלתה האמונה בבחי' (דברים לב) כי אשא אל שמים ידי. בבחי' שאו ידיכם קודש דהיינו שמגביהין האמונה עם הניצוצות אל הקדושה ואזי א"א לשנות המקח עוד דהיינו לקלקל אמונת דיבורו ולשנותו כי כבר עלתה האמונה עם הניצוצות שבהמו"מ ונתתקנה ועי"ז נתקיים המו"מ כי זה עיקר המו"מ כנ"ל:

אות ג וזהו בחי' קנין סודר שהוא קנין חשוב מאד ומועיל בכל מקום כי כל המו"מ הוא חליפין דהיינו שזה נותן לזה דבר זה ומקבל בעדו דבר אחר או מעות היינו שמחליפין הניצוצות הקדושים הנפולין שיש בכל דבר וצריכין להעלותם וכשמגיע הזמן שכבר כלו ונפסקו הניצוצות השייכים לחלקי נר"נ שלו וא"א לו להעלות עוד הניצוצות הנשארים אזי צריך למוכרו לאחר שיש לו חלקי נר"נ אלו השייכים לאלו הניצוצות הנשארים והוא מקבל מחבירו דבר אחר השייך לחלקי נר"נ שלו וכמובא מזה במאמר ויהי מקץ (סי' נד) וכל הניצוצות הם ניצוצי המלכות כידוע והבגדים הם בחי' מלכות כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' כט) נמצא ששם שרשי כל הניצוצות וע"כ שם בבגדים נאחזים הקליפות בשיפולי' כידוע שזה בחי' ציצית על כנפי הבגדים כדי לגרשם וכשרז"ל הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו כי שם הם נאחזים כנ"ל וזה בחי' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה והכנפות הם בחי' הארבע כנפות של הטלית שמשם ננערים ונסתלקים הרשעים שהם הקליפות כי שם היו נאחזים מתחילה כנ"ל. וזהו בחי' קנין סודר שקונין מזה לזה דהיינו שזה לוקח בידו כנף בגדו של חבירו שעי"ז מעלה הניצוצות מן הקליפות הנאחזים בכנף הבגד כנ"ל כי כ"א צריך להגביה ולהעלות ניצוצות שהיו עד עתה אצל חבירו שזהו עיקר המו"מ שהוא בחי' חליפין כנ"ל וזה נעשה ע"י שלוקח כנף בגדו של חבירו ששם שרשי כל הניצוצות והוא מקבלם וקונה אותם ומעלה אותם מן הקליפות וזהו קנין סודר ועי"ז נתקיים המו"מ כי זה עיקר קיום ותיקון המו"מ להעלות הניצוצות וזה נעשה ע"י הבגדים דייקא כנ"ל וע"כ המנהג לקנות בכנף הבגד כנ"ל וכ"ז נעשה ע"י הידים שהם בחי' אמונה כנ"ל:

אות ד גם ענין קנין סודר ע"פ המאמר האי מאן דאזיל למינסב וכו' ע"ש היטב וכבר מבואר מזה לעיל קצת בה' שותפים בקרקע כי תיקון המו"מ ותיקון הבגדים הם בחי' אחת ותיקונם הוא ע"י לבנונית הנמשך מן המוח שעי"ז נתתקנין הבגדים בבחי' בגדים לבנים ע"ש היטב וזהו ג"כ תיקון הדיבור וזהו ג"כ תיקון המו"מ ע"ש וע"כ כל המו"מ נעשין ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל. וכשמקבל קנין אזי ממשיך תיקון הבגדים לתוך המו"מ ואזי המו"מ כתיקונו בבחי' בגדים לבנים ועי"ז נתקיים כי פגם המו"מ הוא בחי' פגם הדמים של השס"א גידין בבחי' כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני כ"ש שם. וזה פגם הבגדים ע"י כתם שהוא ג,כ פגם הדמים בחי' דם נדות כ"ש שם וזה בעצמו הפגם של המשנה דיבור ומשקר בדיבורו כי שקר הוא ע"י עכירת הדמים כ"ש רבינו במאמר אר"ע כשתגיע לאבני שיש (סי' נא). וזהו ג"כ בחי' דיבור שאינו נשמע שאינו דיבור כלל הנאמר שם בריש המאמר הנ"ל והוא ע"י שאין בו טוב כ"ש שם שזהו ג"כ בחי' שקר דהיינו המשנה דיבורו כאלו לא דיבר כלל. וזהו ג"כ בחי' דיבור שאינו נשמע כי שקרא לא קאי ואין שומעין דיבורו כלל כ"ש כך עונשן של בדאין שאפילו אומר אמת אין שומעין לו מכ"ש כשה וא כולו שקר שאין דיבורו נשמע ואינו דיבור כלל וזה ע"י שאין בו טוב, כי השקר הוא הרע והטומאה כ,ש רבינו נ"י. וע"כ ע"י הקנין הוא ממשיך בחי' תיקון הבגדים שהוא תיקון המו"מ תיקון הדיבור שהוא בחי' דיבור אמת. ואזי א"א לשנות עוד כנ"ל:

אות ה וזה בחי' שאומרין מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, מדור המבול ודור הפלגה דייקא, וזה אומרין ששהי' הקנין רק ע"י כסף כי פגם דור המבול הוא פגם הברית כ"ש כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וזה פגם הדיבור מי שאינו עומד בדיבורו כ"ש במאמר הנ"ל שתיקון הדיבור הוא ע"י בחי' כלליות הגידין שהוא בחי' תיקון הברית כ"ש שם בבחי' כנשר יעיר קנו וכו' ע"ש. ועיקר הפגם ביותר הוא כשמעוררין המוחין וממשיכין הלבנונית למקומות אחרים ח"ו שזה הוא פגם גדול מאד מאד ר"ל. וזה הי' פגם דור המבול שהמשיכו הלבנונית של המוח למקומות אחרים כ"ש כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, שהשחיתו דרכם והוציאו זרע לבטלה. נמצא שהיו ממשיכין לבנונית המוח למקומות אחרים וע"כ הי' עונם גדול מנשוא. וזהו ג"כ בחי' פגם דור הפלגה כ"ש הבנה נלבנה לבנים שהי' רוצים להמשיך בחי' לבנונית בחי' בגדים לבנים אל הסט"א, כי זה הי' עיקר כוונה שלהם להמשיך הקדושה אל הס"א בבחי' פגם הברית כנ"ל. וז"ש ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ופרש"י בלשון הקודש, ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער, הוא בבל, ובבל הוא בחי' לשון תרגום כי שם הוא לשון תרגום והם רצו לינק ולהמשיך בחי' לה,ק לתוך הסט"א ע"י לשון תרגום כמובא במאמר תפלה לחבקוק (סי' יט). וע"כ הי' עונשם שנתבלבלו הלשונות כ"ש כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וכו'. נמצא שפגם דור הפלגה הי' ממש פגם דור המבול דהיינו בחי' המשכת הלבנונית אל הס"א ח"ו. כי דיבור הקודש הוא ג"כ ע"י לבנונית המוח כנ"ל כי תיקון הדיבור ותיקון הברית הכל אחד כנ"ל. וכן איתא שדור המבול ודור הפלגה הם בחי' אחת. וע"כ במצרים שהי' שם גילגולי נשמות הנ"ל כ"ש בכתבי האר"י ז"ל וע"כ הוצרכו לעבוד בחומר ובלבנים כמובא, וע"כ עיקר העבודה הי' לתת תוכן לבנים. כי פרעה הי' רוצה ג"כ להמשיך הלבנונית אל הסט"א למצרים ח"ו, וע"כ כשראה צמיחת קרן ישועה ע"י משה, גזר לבלי ליתן להם שום תבן ואעפ"כ יעשו לבנים כ,ש ותוכן לבנים תתנו, כי רצה להתגבר עליהם שיהיו ממשיכין בחי' לבנים בחי' לבנונית מהם בעצמן בלי שום סיוע מצרים. כדי להמשיך בחי' לבנים של ישראל בעצמן אל הס"א ח"ו. אבל כל זה לא הועיל לו. כי אדרבא ע"י עבודתם שם תיקנו והעלו את הלבנונית אל הקדושה:

אות ו וזהו ג"כ בחי' פגם המשנה דיבור של המו"מ שכבר נקנה בכסף. כי הכסף הוא בחי' המוח והחיות של המו"מ כ"ש (קהלת ז) בצל החכמה בצל הכסף וע"כ כל הדברים שבעולם קונין ע"י כסף. כי הכסף הוא בחי' המוח והחיות של כל הדברים וכמובא לעיל מזה והוא בחי' לבנונית בבחי' מוחא חיוורא ככספא. וכשנעשה המו"מ ע"י הכסף נמצא שכבר נמשך בחי' לבנונית וע"כ כשמשנה דיבורו אח"כ נמצא שמבטל נתינת הכסף, נמצא שנמשך הלבנונית לבטלה אל הסט"א ח"ו, וזהו ממש פגם דור המבול דור הפלגה כנ"ל. וע"כ אומרים מי שפרע מדור וכו' מדור המבול ודור הפלגה דייקא כנ"ל. אבל על כל זה אין המקח קיים עדיין לגמרי. כי עיקר קיום כל הדברים דהיינו שיהי' הדבר קיים ולא יוכלו החיצונים להתאחז בו ולבטלו, הוא דייקא כשנמשך הדבר ונתלבש בעשי' במעשה ובעובדא גמורה, שזה בחי' עשיית המצות שצריך לעשותם בעובדא דווקא, וכן להיפך פגם העבירות ביותר הוא כשעושה עובדא ח"ו. וע"כ כשהמו"מ הוא בדיבור בעלמא אף שהוא פגם גדול כשמשנה הדיבור ונקרא מחוסרי אמנה, עכ"ז אין המקח קיים בזה מאחר שלא הי' רק דיבור ולא נעשה שום מעשה עדיין. ואפילו אם נתן כסף עכ"ז אינו נקרא מעשה מאחר שהכסף הוא בבחי' מוח כנ"ל. אבל כשכבר נעשה מעשה כגון הגבהה או משיכה וכו' אזי א"א לשנות עוד כלל כנ"ל. וזהו בחי' קנין סודר שהוא קונה תמיד כי כשנמשך בחי' תיקון המו"מ בבחי' תיקון הבגדים שהוא בחי' המשכת הלבנונית אל בגדים ולבושין ממש אזי הוא קיים ולא יתבטל כנ"ל כי זהו בחי' עשי' כנ"ל. כי עיקר תיקון העשי' שעושין גוף ולבוש אל חיות דקדושה שלא יתאחזו בו החיצונים כי הם נאחזין ביותר בבחי' ערטילאין. וע"כ אדה"ר קודם החטא נאמר ויהיו שניהם ערומים וכו'. כי אז לא הי' שליטות החיצונים והיו יכולים להיות ערומים אבל אח"כ ידעו כי ערומים הם והוצרכו לתפור עלה תאנה לכסות ולהלביש עצמם שלא יתאחזו בהם כנ"ל. וע"כ כשנמשך תיקון המו"מ בבחי' לבושין שהוא בחי' עשי' כי עשי' הוא תכלית הלבושין כידוע ואזי א,א לשנות עוד כנ"ל וזהו בחי' קנין סודר כנ"ל: