Klalei Chochmas HaEmes (Principles of the True Wisdom)

שערי רמח"ל

כללי חכמת האמת כללים בחכמת האמת על פי סדר השתלשלות העולמות

שחורה על גבי אש לבנה ,כי כל מקום שנתפשט אורו של התחתון —נקרא אש שחורה ,ומקום שנראה אור המאציל — אש לבנה .והאור התחתון הוא כמו לבוש אל העליון ,וזהו — על גבי .והבן ,כי באותיות נראה הלבן אפילו באמצע האות ,לפי שבמדריגות מיד שנשלם התפשטות התחתון ,חוזר ומאיר אור העליון .כי אף על פי שאינו נראה, עם כל זה ישנו שם .והטעם שאינו נראה ,מפני מחיצת התחתון .וזה לך משל :נר אחד שישימו לפניו מחיצות ,כל מקום שתגיע צל המחיצות — הנר לא יתראה .ולא מפני זה נאמר שהנר איננו שם ,כי הלא אנו רואים שבמקום שהצל אינו מגיע — הנר נראה .כן הענין כאן ,שאור הא״ם ב״ה מתפשט בכל המדריגות ,והטעם שאינו נראה — מפני התחתון שמכסה עליו .ורצה המאציל כך ,כדי לתת קיום לתחתונים, כמ״ש .וזה שאמרו רז״ל :שבכ״ב אותיות נברא העולם ,שכל המדריגות נתהוו מצירוף האותיות.

ז) התפשטות אורו ית׳ בד׳ עולמות וכה׳ פרצופים

ודע כי כל המדריגות כולם נבראו בשם הוי״ה ב״ה ,וכמו שבשם הוי״ה יש ד׳ אותיות ,והקוץ של היו״ד שהוא נעלם ,כן במדריגות נמצאו ד׳ בחינות נגלות ,ואחת נעלמת ,ואינה מן המנין .כיצד — העולמות הם ד׳ :אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשיה .ויש עולם האין סוף שהוא נעלם .וכן הפרצופים הם גם כן ד׳ :או״א זו״נ ,ויש פרצוף חמישי שהוא נעלם, והוא א״א .וכל בחינה ובחינה ,וכל עולם ועולם ,מתחלק לחמש פרצופים .וכל פרצוף כולל עשר ספירות .ולהקשר העולמות זה בזה, עשה המאציל שתהיה מלכות של עולם העליון מתלבש בתחתון בכולו. ואל תתמה איך ספירה אחת תתלבש בתוך עולם אחד ,כי הלא כל ספירה וספירה מהעולם העליון היא גדולה כמו כל עולם התחתון ,ועל כן מלכות של כל עולם ועולם מתלבש בעולם שלמטה ממנו .כיצד — מלכות דאדם קדמון שהוא מלכות עולם האץ סוף ,מתלבש באצילות. וכן מלכות דאצילות — בבריאה ,ודבריאה — ביצירה ,ודיצירה — בעשיה .ואופן ההתלבשות נבאר לפנים בס״ד .נמצא כי כל העולמות בקשר אמיץ — התחתון בעליון ,והעליון במה שלמעלה ממנו ,עד שנקשרים כולם במאציל ית״ש ביחוד אחד . ואל תטעה באמרי פרצוף או כלי וכיוצא מאלו הענינים ,ותחשוב שלמעלה יהיה שום צורה או צלם או דמות .כי חלילה לומר זה ,כמו שכתוב :כי לא ראיתם כל תמונה וכר .אלא הענץ כך הוא ,שהמאציל

כללי חכמת וזאמת סי׳ ח ב״ה נתפשט באורו לתת קיום לעולמות התחתונים .וזה ההתפשטות אנו יודעים ודאי שישנו ,אבל אופן התפשטותו לא ןךעו כי אם המאציל ית׳. והבן ,איך כל הספירות אינם אלא אור המאציל בעצמו ,בלי שום הפרש ח״ו ,ונתפשט בלי שום גבול ומקום .והשתנות המדריגות אינו אלא התפשטות האור ביותר חסד או ביותר דין ,כפי מה שעלה ברצונו שצריך לקיום העולם .ולכל ספירה יש לה ההנהגה בעולם .וכפי מה שצריך להנהגתה כך צריכה להאיר אותה הספירה .וכן התפשטות הפרצופים — אינם אלא אורות שמשתנים במזגם להתפשט למטה ,לפי שידע המאציל שכל כך מדריגות צריך להנהגת העולם. נמצא התפשטות המדריגות כך :כשעלה ברצונו הפשוט שתהיה בריאה אחת שתקבל אורו בגבול ומידה ,אז נתפשט באורו מדריגה אחר מדריגה ,עד שנתהוה זאת הבריאה .וזהו שאמרנו למעלה ,שהמאציל נתן מקום לעולמות .ור״ל שכשעלה ברצונו הפשוט להוות בריאות העולם, שיקבלו השפע בגבול ומידה לערך מציאותם וקיומם ,התחיל והעלים אורו הגדול .וכן היה מתפשט והולך ,ומתהוות הספירות בהתפשטות המוגבל הזה ,עד עמוד האור במרה שיוכלו אלו הבריאות לקבלו .וכל התפשטותם של מדריגות נמשך לסיבת זאת הבריאה .ואם לא היה זה, לא היה נמצא שום דבר .כי הלא כל התפשטות המציאות אינו אלא האורות שמתחלפים במזגם ,והולכים בהדרגה ,מדריגה אחר מדריגה, ומתעבים כל כך עד שנתהוו אורות במזג כל כך עב ,לשתוכל זאת הבריאה להתהוות ולהתקיים .נמצא כי אם לא היה נברא זאת הבריאה, לא היה צריך שום עיבוי לאור ,והיה יכול להתפשט בכוחו ובהארתו בלי שום מסך והבדל ,כיון שלא היה שום גברא שלא יוכל לקבלו .וזהו שאמרנו בתחילת ההקדמה ,כי תחילת המחשבה סוף המעשה .כי תחילת כל דבר חשב לברוא האדם ,והוא מוכרח מהטעם שאמרנו .אבל הוצרך להיות סוף המעשה ,כי קודם הבראו הוצרך לתקן האורות ,כדי שאחר כך בהמצאו ,ימצא שפעו וקיומו ,ויוכל להתקיים .כי אם האדם היה מוצא בתחלה האור מתפשט בלי גבול ומידה ,היתה בריאתו מתבטלת ,כי הגוף הנברא מחומר עב אינו יכול לסבול אלא אור שמשתוה למזגו.

ח)

התוארים המוזכרים בספירות ונמצא כי כל הדברים שנאמרו בענין התפשטות הבריאה שנראים טבעיים וגשמיים ,אינם מובנים כפשטם ,כי הלא ברברים הרוחנים לא יתכן לכנות שם גשמיות ,אלא נקראים כך דרך משל ,להקל על בני

רמח ״ ל

האדם שיוכלו להבין הדברים ,אבל הם מוטים כולם בסוד התפשטות רוחני של אץ סוף ב״ה ,שנתפשט באורו לתת קיום לתחתונים ולהנהיג אותם .וכפי מה שעלה ברצונו שיהיה למטה כל כך הארות — נתפשטו להנהיג אותם .והספירות אינם אלא רצון המאציל ב״ה שרצה שיהיו אותם הדברים למטה .אבל הם בפועל ,ולא בכח לבד .והשמות שאנו מכנים — הם נקראים דרך משל ,ועל שם המקבלים אנו קוראים אותם, כגון כלי — ר״ל אור שמאיר בטבע כך ,שבהתפשטו למטה יהיה כלי. וכן פרצוף — ר״ל אור שמאיר ומתפשט לתרי״ג הארות ,עד שבהתפשטו יקרא פרצוף .נמצא שכל הספירות אינם אלא אור האץ סוף ב״ה בעצמו ,ולא יש הפרש בינו לבינם ,אלא שזה עילה וזה עלול. והתלבשותו בהם — ר״ל רצונו המשפיע לעולם בהם ,לקיום ההנהגות $קז'ם להנהיג בהם את העולם .ועד עתה נתבאר לך ענץ התפשטות הבריאה בכלל ,ועכשיו נבאר עניניה בפרט ,כפי סדר המדריגות כמו שתראה בס״ד. תושלב״ע ההקדמה

ט) אדם קדמון וענפיו

ישתבח הבורא ויתעלה המאציל ,שכל כוונתו אינה אלא להיטיב לבריותיו ,וכל המדריגות שעשה אינם אלא להשפיע לתחתונים ,באופן שיוכלו לקבל אותו ,וזה מבואר .ונבאר ענין אלו המדריגות בפרטות, ובאיזה אופן נתפשטו .הפרצוף הראשון אשר נהיה בעולמות הוא אדם קדמון ,וממנו נתפשטו כל המדריגות וכל הפרצופים ,והוא דבוק במאציל עצמו ונעלם מאד ,וממנו לא נוכל לדבר כלום ,רק בענפים היוצאים ממנו לחוץ .ונאמר כי מן האד״ק הזה יוצאים הרבה עולמות לאין מספר, ומכללם נבאר ארבעה עולמות המתפשטים ממנו ,ונקראים ראיה שמיעה ריח דיבור ,והם חכמה בינה תפארת ומלכות ,ויוצאים מן העינים מן האזנים מן החוטם ומן הפה. י)

ענפי ע׳׳ב

ונבאר ענץ עולם השמיעה ,שהוא הראשון שנתגלה מן הד׳ שאמרנו .וכבר בארנו בהקדמה ,שכל הבריאות והפרצופים מתחלקים לארבעה ,כמנין ד׳ אותיות הוי״ה ,לפי שממנו נתהוו כולם .וגם באד״ק הזה יש בו הוי״ה אחת ,וממנה יוצאים ד׳ הויו״ת במילואיהן ,דהיינו ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן ,והם טעמים נקודות תגים ואותיות ,וכל אחד מהם כולל ארבעתם .ואמנם הבחינה הראשונה שהם הטעמים דע״ב ,יען היותם בקרקפתא של אד׳׳ק ,שהוא מקום נעלם מאד ,לכן לא נדבר בהם. יא)

ענפי ס ׳׳ג

ונתחיל מן האזנים שהוא מקום התחלת התפשטות הטעמים דס״ג, כי כל א׳ כולל ארבעתם כ׳׳ש ,ונאמר כי כמו ששלושה מיני טעמים יש, למעלה מן האותיות כגון זרקא או פזר וכיוצא ,למטה מהן כגון דרגא או תביר וכיוצא ,באמצען שהם פסק או מקף ,כך מאלו הטעמים נתפשטו שלשה מיני אורות ,אלה יותר בגילוי מאלה בשלושה מקומות ,דהיינו אוזן חוטם פה .וראה איך בכל אחד מהן נרמז שם ס׳׳ג .כי אוזן עם ה׳ .עולה ס״ג ,והם הה׳ פרצופים היוצאים ממנה .וחוטם עולה ג״כ ס״ג .ופה עולה ס״ג כ״ב ,והם הה׳ מוצאות הפה שיש בהם כ״ב אותיות ,שהם אחה״ע גיכ״ק זסשר״ץ דטלנ״ת בומ״ף.

יב) והנה מן האוזן יצאו הטעמים העליונים ,ונתפשטו ממנה ע״ם .פנימיים ועשר מקיפים ,מן האוזן ימין המקיפים ומן השמאל הפנימיים, ושתי בחינות אלו נקראים עשר ספירות שלימות .והספירות האלו יצאו קשורות בתכלית ההתקשרות ,עד שלא נראה מהם אלא ה׳ ,וסודם חמשה פרצופים .והה׳ הזאת צורתה דל״ת ו״ו :ה ,להורות על היותם עשר ,אבל הם דבקים ,שלא ניכר בהם אלא ה׳ .והטעם שיצאו מרוחקים הפנימי והמקיף זה מזה הוא ,לפי שאם היו מעורבים היה צריך בחינת כלי מפני רוב האור למעטו ,כמו שיש למטה בפה ,ומפני שכאן א״א להיות כלי, על כן יצאו מרוחקים ,וזה מועיל להם במקום כלי למעט האור .והאורות האלו סובבים את הפנים וחופפים עליהם ,ומגיעים עד שיבולת הזקן. והטעם ,שמצד ימין נתפשטו המקיפים ומצד שמאל הפנימיים ,הוא, להיות אור המקיף יותר זך מן הפנימי ,שעל כן נשאר מקיף על הכלי, מפני שמרוב דקותו לא נגבל בתוכו והקיף עליו ,והפנימי שאינו כל כך דק נגבל בתוך הכלי .ועל כן מצד ימין שהוא יותר זך מהשמאל תמיד, להיותו מצד החסד ,יצא אור המקיף שהוא יותר זך ,ומהשמאל שאינו כל כך דק ,להיותו מצד הגבורה ,יצא אור הפנימי שאינו כל כך דק כמו המקיף.

אורות האוזן

אורות החוטם יג)

ונבאר ענין עולם הריח ,שהוא עולם השני שנתגלה ויצא מן החוטם של אדם קדמון .והם סוד הטעמים האמצעיים .ונתפשטו כמו אותם של האוזן ,היינו עשר פנימיים ועשר מקיפים .ומן הנקב ימין של החוטם יצאו המקיפים ,ומן השמאל הפנימיים .וכאן נתקרבו האורות זה אצל זה ,יותר ממה שנתקרבו באוזן ,כמו שנראה בחוש הראות ,שנקבי החוטם קרובים זה לזה יותר מאותם של האוזן ,אבל עדיין הם נחלקים לשנים ,מפני כך לא נתגלה גם כאן בחי׳ כלי .וכיון שהם קרובים זה לזה יותר מאותם של האוזן ,מפני כך נתגלה כאן מה שלא נתגלה באוזן ,היינו הו׳ של הה׳ .שבאורות האוזן לא היה נראה כי אם ה׳ אחת ,והו׳ היתה סתומה ,וכאן נתגלתה :דו .והסוד — שהחוטם הוא ת״ת ,שהוא ז״א שכולל שש ספירות .והאורות האלו נתפשטו על הפנים ,כמו אותם של האוזן ,וחופפים עליהם ומגיעים עד החזה.

יד) אורות הפה ונבאר עתה ענין עולם הדיבור ,שהוא השלישי שנתגלה ויצא מן

כללי חפמת האמת סי׳ טו— טז

הפה של אדם קדמון ,והם סוד הטעמים התחתונים .ויצאו גם אלו כמו האחרים :עשר פנימיים ועשר מקיפים .אלא שיוצאים כולם דרך צינור אחד ומתערבים יחד ,ומתוך כך נתהווה כאן בחי׳ כלי למעט האור .אבל אינו אלא כלי אחד בלבד ,וגם הוא זך בתכלית הזכות ,להיותו במקום גבוה כזה .וכאן בפה נתגלה מה שבאוזן ובחוטם היה סתום ,כי באוזן לא נתגלה רק ה׳ ,ובחוטם נתגלה הו׳ של הה׳ ,וכאן בפה נתגלה גם הד׳ של הה׳ .וסוד זאת הד׳ הוא — כי במקום שבאוזן ובחוטם לא היה שם כי אם ב׳ בחינות פנימי ומקיף ,בפה הם ד׳ .כי כיון שכאן נתהווה בחי׳ כלי, לכן נתגלו כאן ב׳ בחינות אחרות ,שהם פנימי וחיצון של הכלי .והאורות האלו יוצאים מן הפה של אדם קדמון ומתפשטים עד הטיבור .נמצא ששלשה מיני אורות יצאו מאדם קדמון כנגד שלושה מיני טעמים ,ויצאו מאח״פ ,ונתפשטו בשיבולות הזקן ובחזה ובטיבור .ודע כי השמות שאנו מכנים כאן ,כמו אוזן וכיוצא ,אינם שייכים אלא מעולם האצילות ולמטה ,להיות ששם נתגלה בחי׳ פרצוף ,ולא במקום גבוה כזה ,אלא להבין הדברים אנו אומרים הכינוים האלה. טו) עולם העקודים

ונבאר ענין עולם העקודים ,שהוא עולם הדיבור הנ״ל .והם עשר ספירות שיצאו מפיו של אדם קדמון ,ומגיעים עד טיבורו .ומאחר שכאן היה המקום הראשון שנתגלה בחי׳ כלי ,לכן לא נראה כי אם כלי אחד, והוא ארוך עד הטיבור ,אבל האורות הם עשר .ודע שהספירות האלו לא יצאו אלא בחי׳ נפש בלבד ,ולא היו יכולות לעמוד .ועל כן הוצרכו לחזור למקורם להתקן ,והכלי נעשה על ידי ההסתלקות .ואחר כך חזרו להתפשט למטה .ולהיותם נקשרות כולן כאחד ,מפני כך נקראות בשם עקודים ,מלשון ויעקוד את יצחק בנו .וכדי שהכלי לא יתבטל מרוב האור ,כשחזרו לא חזרו במקומם הראשון ,אלא אור הכתר נעלם במקורו ולא נתפשט למטה ,ובמקום הכתר נתפשט אור החכמה ,וכן כולם על דרך זה ,עד שנשארה המלכות בלי אור ,ועל כן נקראת אספקלריא דלא נהרא .וזה ההסתלקות שאמרנו — נקרא מעט ביטול ,אבל לא ממש כמו שאירע לעולם הנקודים ,כמו שנבאר.

טז) עולם הנקודים ונבאר ענין עולם הנקודים שהוא עולם הראיה ,והוא האחרון שנתגלה מן הד׳ שאמרנו .ויצא מן העינים של אדח קדמון ,להיות כל שאר הנקבים מלאים מאורות הטעמים דס״ג ,לכל לא מצאו מקום לצאת

כללי חכמת האמת , *Vיז

רמח״ל אלא בעינים ,ואלו הם הנקודות דס״ג .וכדי להוציא אותם ,מה עשה אדם קדמון — צמצם אורו שהיה מתפשט למטה בגופו ,והעלהו למעלה מן הטיבור ,ושם מסך באמצע הגוף לעכב האור שלא ירד .וענין זה הצמצום הוא על דרך שאנו אומרים :שזו״ן דאצילות עולים למ״ן לאו״א דאצילות .כן הענין כאן ,שמ״ה וב״ן דאד״ק ,שהם זו״ן שלו עלו ,בסוד מ״ן לס״ג שלו ,כדי שתזדווג עם ע״ב ,כדי להוציא אלו האורות .והטעם שהוצרך זה הזיווג להוציא אלו האורות ,מה שאין כן באח״פ ,הוא שבמקום שהיו צריכים אלו האורות לצאת ,שהם העינים ,שם היה מאיר בתוקף גדול אור הע״ב שבמוחין ,וזה האור היה מכסה עליהם ,באופן שלא היו יכולים לצאת ,ומפני כך נעשה הזיווג ,ועל ידו נגנז זה האור של ע״ב בתוך ס״ג ,שהוא סוד יסוד אימא ,עד שלא היה מאיר כל כך כמו בראשונה ,ואז היה להם כח להתפשט .והאורות האלו ,אף על פי שיוצאים מן העינים ,אינם נראים אלא תחת הטיבור .והטעם — לפי שעד הטיבור מתפשטים אורות הטעמים כמו שאמרנו ,ומפני זה האורות של הנקודות אינם נראים אלא עד שכלה התפשטות הטעמים .והאורות האלו לא יצאו אלא בבחינת נפש בלבד ,ועל כן נקראים מלכין ,להיותם משם ב״ן שהוא סוד מלכות ,כמו שידענו.

יז) פרטי האור שיצא מהעינים

נהגה״ה :ואעפ״י שאמרנו למעלה — שהם מן הנקודות דס״ג ,שנראה היותם בחי׳ ס״ג דס״ג ,ולא בחי׳ ב״ן ,עם כל זה אינם אלא בחי/ב״ן ,היינו ב״ן דס״ג דס״ג .ופירוש הענין :כי הד׳ שמות דעסמ״ב דאדם קדמון כל אחד כולל'ארבעתם כנ״ל ,וכמו כן כל בחי׳ פרטית שבהם תכלול תמיד ד׳ ,עד אין תכלית .וכיון שכן, בתוך המ״ה וב״ן דאדם קדמון הכוללים (שעלו למעלה מן הטיבור למ׳׳ן כנ״ל) צריך לומר שהיו הבחינות התחתונות דס״ג מלובשות בהם ,היינו מ״ה וב״ן דס״ג, ובתוך זה המ״ה וב״ן דס״ג היו החלקים התחתונים דס״ג דס״ג ,היינו מ״ה וב״ן שלו .כי תמיד יתחלקו הדברים בחילוק זה ,ויקרא להם שמות כשמות הארבע הראשונים הכוללים .ונמצא שעלו למעלה מן הטיבור ג׳ בחי׳ מ״ה וב״ן ,מלובשות זו בזו .והעשר ספירות שיצאו מן העינים היו מבחי׳ ס״ג דס״ג ,אבל מן הבחי׳ התחתונה שבו ,היינו ב״ן ,המלובש בב״ן דס׳׳ג ,המלובש בב׳׳ן הכולל .ונמצא שהם מן הנקודות דס״ג ,אבל מן החלק האחרון שבהם .וכיון שהם בבחינה זו, ברדתם למטה בזמן השבירה — חוזרים להיות ענפי ב״ן הכולל לבד ,תחת היותם ב״ן דס״ג דס״ג .אבל אם מתחלה לא היו מבחי׳ ב׳׳ן — בירידתם לא היו יכולים לקנות זאת הבחינה לעולם ,והבן היטב ע״כ], רמח ״ ל

יח) ביארר השגידה

ומפני שהיו בבחינה זו ,היה דין הרבה מעורב בהם ,ולסיבה זו היתה הקליפה מובלעת שם ,כי הלא כל מציאותה של הקליפה אינו אלא כח דין קשה וחשוך עד מאד ,שמעכב האור לגמרי כמו שגבאר .לכן בכל מקום שנמצא דין הרבה — שם יש לה איזה שורש .ואחר כך כשירד האור של אדם קדמון ,שהיה זך בתכלית הזכות ,להתפשט בם ,לא יכלו לעמוד בו ונשברו .והשבירה הזאת [הגה״ה :ר״ל התחלפות צורה ,פי׳ שצורתם לפי ההנהגה שהיו מנהיגים אם היו עומדים כך — ניטלה ,עד שתנתן להם צורה אחרת ,כמ״ש בס״ד ,שנעשו מהם הרבה הרכבות .כי בתחלה מה שהיה אצילות נעשה בי״ע ,וזו היא ירידתם כמ״ש ,וזה בזמן הקלקול .ואח״כ בזמן התיקון נדכבו בדרך אחרת ,ונעשו ארבע עולמות אבי״ע ע״כ] ,ומציאותה הוא כך :כי כבר בארנו למעלה היות התפשטות כל המדריגות — צירוף האותיות ,שהן האורות הפועלים* שמהם נתהוו כולם ,וכיון שלא יכלו לעמוד ברוב האור ,נתבלבל צירוף האותיות ,עד שנפרדו זה מזה שלא לפעול ולהנהיג* ,וזאת היא השבירה שלהם .וכיון שאירע להם כך ,נתחזקה הקליפה שהיתה מובלעת שם ,וכל שכן ברדתם למטה שיותר ויותר נתחזקה .וכל זה היה ברצון המאציל העליון כדי שהקליפה תתפרד מן הקדושה ,ותשאר הקדושה בלי שום פסולת .וגם כדי שתהיה זאת הבריאה המונעת האוד ,ועל ידה יהיה שכר ועונש .היינו כשבני אדם חוטאים ונותנים לה כח להתאחז במידות העליונות ,אז נענשים על ידה .וכן להפך ,כשמרחיקים אותה מהן אז יש להם שכר. יט) מצבי הג״ר והז׳׳ת בשבירה

ונבאר הענין הזה היטב ונאמר ,כי עיקרה של שבירה היא בז״ת, היינו זאו״ן דאצילות שבהם נאמרה מיתה ,היינו ירידה ממדריגתן פנים ואחוריים שלהם ,וירדו בבי״ע ,היינו הכלי פנימי בבריאה ,התיכון ביצירה ,והחיצון בעשיה .אבל הג״ר לא היה להם ירידה אלא ביטול, ונפלו האחוריים שלהם בלבד ,אבל נשארו באצילות ולא ירדו למטה כמו הז״ת ,ולכן לא נאמרה בהם מיתה .והטעם לפי שהג׳׳ד כשיצאו — יצאו בסוד קויס ,היינו ימין שמאל אמצע ,כך :חכמה כתר בינה ,שזהו עיקר התיקון להיות כל הספירות בדרך זה כמו שנבאר ,מפני כך יכלו לעמוד באורו של אד״ק ,ולא נשברו .אבל הז״ת יצאו זה תחת זה ,ולא היה בהם * שלושה מילים אלה נוספו בכ׳׳י בץ השורות מכתיבת ידו של רמח׳׳ל.

יחוד ותיקון כלל ,אלא כולם היו נפרדות ,ומפני כך לא יכלו לעמוד באור שהיה זך ביותר ,ונשברו וירדו למטה.

כ) ירידת הכלים לבי״ע [הגה״ה :וצריך שתדע ,שזאת הירידה אינה ממקום למקום ,כי הספירות כבר בארנו בהקדמה היותן התפשטות רוחני של הא״ם ב״ה שנתפשט לברוא העולם ,ומתפשט לקיימו ,ובדבר רוחני לא יתכן לכנות לו לא צורה ולא מקום ,אלא ר״ל ירידה ממדריגת אצילות למדריגת בי״ע .פירוש — כשירד אורו של א״ק ליכנם בכלים האלו ולא יכלו לקבלו ,היינו להתחבר עמו ,מהטעם שנתבאר למעלה ,אז נשברו כנ״ל וירדו למטה ,היינו מהמדריגה שהיו בתחלה קודם השבירה שהוא אצילות ,למדריגה יותר תחתונה שהיא בי״ע( .וכלל זה יהיה בידך ,כי כל פעם שנזכיר עליה או ירידה במאורות ,מורה על התחלפות הנהגתם ביותר כח או במעט ,כפי הצורך או כפי מעשי התחתונים) עד שנברר מאלה הכלים חלקים לבד היותר עליונים וגדולים שבהם ,הרחוקים משרש הס״א .והם לבדם עלו להיות שם עם האוד הזה ,והשאר נעשה בי״ע ,כמ״ש .ע״כ]. ..........

כא) שמות הז׳ מלכים שנשכרו

ואלו הז׳ מלכים נרמזו בפרשת וישלח בפרשת ואלה המלכים וכר. וראה שבכולם נאמרה בהם מיתה ,חוץ מהשמיני שהוא מלך הדר לפי שבו היה התיקון ,שכל העולמות נתקנו בו ,כמו שנבאר בס״ד .וזה פרטם :הא׳ הוא בלע והוא דעת ,ואף על פי שאינו מן(הז״ק) [הו״ק] אלא הוא הארה בלא כלי ,עם כל זה להיותו מתפשט בהם בסוד נשמה, מפני כך נזכרה בו מיתה .הב׳ הוא יובב בן זרח ,והוא חסד .הג׳ הוא חושם ,והוא גבורה .הד׳ הוא הדד ,והוא ת״ת .הה׳ הוא שמלה ,והוא נ״ה ,שהם נחשבים לאחד ,להיותם תרי פלגי גופא .הו׳ הוא שאול ,והוא יסוד .הז׳ הוא בעל חנן ,והוא מלכות .והטעם שנקראים מלכים — להיותם מבחינת ב״ן ,שהוא מלכות ,כמו שידענו .אבל השמיני הוא מלך הדר ,שבו היה התיקון ,ויתבאר עוד לפנים בס״ד. כב) למה לא נשכרו הג״ר

ודע שבג״ר עצמם היה בהם שינוי בביטולם ,כי הכתר לא נתבטל ממנו ,אלא אחורי נה״י שלו ,אשר על כן נקרא פגם ולא ביטול .אבל השתים האחרות נתבטלו

רמח/׳ ל שי א

כל אחוריהם .וזה השינוי היה לסיבת לוקחם אור דאוזן זד ביותר כח מזה ,כי הכתר שלקח אור האתן במקום שמאיר יותר לא היה בו ביטול אלא בבחינת היותר תחתונה ,וזה גרם לו התלבשות נה״י שלו באו״א ,אבל לא מצד עצמו כי הוא שלם בתכלית השלימות .ואו״א שלקחו אור האוזן בסיומו ,מקום שאינו מאיר כל כך, לכן היה בהם ביטול בכל אחוריהם .אבל הז״ת שלא האיר בהם אור האוזן בשום אופן — לא עמדו ברוב האור ונשברו.

כג) שכירה בכללות ובפרטות ואף על פי שנראה שהשבירה לא היתה אלא בז״ת ,ולא בג״ר — ז הו בדרך כללות .אבל בפרטות — בכל פרצוף ופרצוף היו בו כל הבחינות שאמרנו ,היינו פגם באחורי נה״י דכתר ,ביטול באחורי או״א וירידה בז״ת שלהם .אבל לא נאריך בפרטות ,ומן הכללות מובן הפרטות. [הגה״ה :פירוש שאף על פי שאז לא היה בחינת פרצופים ,כי זאת הבחינה לא נתגלתה אלא אחר התיקון .אבל הענין הוא ,שהע״ס דנקודים היו כוללות כל מה שהיה ראוי להיות אחר כך בכל הפרצופים בזמן שיתגלו בבחינה זו .וכיון שאלו הע״ם נשברו בסדר שאמרנו למעלה, נמצאו כל הז״ת שיהיו אחר כך בכל הפרצופים — שבורים ,כל החכמה ובינה — נפולים ,כל נה״י דכתר — נפגמים ,ע״כ]. וענין זאת השבירה נרמזה בפסוק בראשית ברא אלקים ,ר״ל שבתחילה הקב״ה ברא העולם במידת הדין ,היינו אלו הספירות שהיו בחי׳ דין .ואז והארץ היתה תהו ובהו — שלא היה יכול לסבול האור ונתבטל .ושיתף עמו מידת הרחמים ,שהוא שם מ״ה החדש שבו נעשה התיקון ,ועל ידו העולמות היה להם העמדה וקיום .ואופן התיקון יתבאר למטה בס״ד.

כד) תוספת ביאור של השבירה

ונחזור לבאר ענין השבירה היטב ,כן למעלה לא בארנו [די] הצורך. ונאמר :כי בחי׳ הכלי ,היינו הגבול המחודש בתחלה ,לא נתגלה עדיין, אלא באלו הע״ס דנקודים .כי מיד שנתחדש הגבול בצמצום הראשון, נכנם בתוכו אור המאציל ב״ה ,שהוא בלתי־בעל־תכלית ,ונתגבר עליו עד שלא הניחו להתגלות .ואף על פי שהיה שם ,לא היה שולט לסיבת אור המאציל שהיה מכסה עליו .אבל באלו הע״ס דנקודים נתמעט האור כל כך עד שנתגבר הכלי ונתגלה .ואף על פי שאמרנו למעלה ,שבאורות הפה ,היינו עולם העקודים ,שם נתגלה הכלי ,עם כל זה לא נקרא גילוי, שיב ש ערי

כללי חכמת האמת י׳ כת

ימח״ל כי שם לא היה [אלא] בבחי׳ כללות ,שעל pלא היה אלא כלי אחד, כמ״ש ,ולא היה אלא כמו הכנה למה שהיה ראוי להתגלות בנקודים ,כי כן כל עולם העקודים עם כ^ הבחי׳ שבו אינו אלא הכנה לנקודים .אבל בכאן היה גילוי ממש ,שנתגלה הכלי עם כל בחינותיו ,ונעשו עשרה כלים .וכיון שכאן נעשה זה הגילוי ,נתעבה הדין כל כך עד שיוכל להקרא שורש דשורש לס״א .כי הלא כל מציאותה אינו אלא דין מונע וסותם לגמרי ,על כן במקום שמתחיל הגבול להתגלות — שם יש לה אמה שייכות ,כי היא מונעת והוא מגביל .ולסיבת היות בכאן זה השורש ,לא יכלו אלו הספירות להתקן בתיקון גמור ,להיותן מתחברות בפעולתן כראוי — זו לעומת זו בסוד קוים ,היינו חד״ר .כי לא רצה המאציל שתצא הס״א מבחי׳ התיקון ,אלא מן הבחי׳ שאינה מתוקנת ,עד שירדו אלו הכלים עד שהגיעו לחלק התחתון המוציא הס״א .ואחר כך בזמן התיקון — נתקנו בסוד קוים ,כיון ששורש הס״א נתרחק משם .וצריך שתדע כי עד שהיו אלו הכלים בפני עצמם בלא האורות ,השורש הזה לא היה פוגם בהם ,כי כבר מציאותם היה כך — מגביל לשיוכל השורש ההוא לימצא שם^ אבל בבוא האור ליכנס בהם ,וזה האור היה בבחי׳ שהס״א לא היה לה בו שום שייכות ,לא יכלו להתחבר בכלים ,עד שהוצרכו הכלים לירד כל כך ירידות עד שיתרחק מהם שורש הס״א, ויוכלו לקבלו לפעול ולהנהיג בהסכמה .אבל עד שהיה השורש הזה שם, לא יכלו לקבלו ,ונשברו ונתחלפו צורתם ,ומה שהיו כולם במדריגת אצילות — נעשו בי״ע.

כה) אצילות ראשונה ושנייה

וצריך שתדע כי מדריגת אצילות שהיתה קודם השבירה היא יותר מעולה ממה שהוא האצילות עתה ,כי הלא אותה הבחינה נאבדה בזמן השבירה ,ובזמן התיקון מג׳ עולמות נעשו ארבעה .נמצא כי האצילות אינו אלא פנימיות הבריאה הראשונה ,ולא נשאר במדריגה הראשונה אלא הכה״ב — החלקים המגיעים לא׳׳א מכחי׳ האצילות הראשונה .פירוש הענין :כי הלא מנ״ס דנקודים היו כלולות כל הספירות הראויות לינתן לכל הפרצופים כנ״ל ,אבל היו מבתי׳ כך — שבהעשות השבירה תתחלף צורתם ,ויהיו מבהי׳ האצילות השני אחר התיקון .אבל בא״א, מלבד הע׳׳ס הראויות לינתן לו כמו שאר הפרצופים ,עוד נוסף בו ענין אחד ,והוא שהיה בו כח״ב מבחי׳ כך ,שאפילו בהעשות השבירה צורתם לא תתחלף ,וישארו בבחינתם הראשונה ,ואלו עלו בא״א .ומכה זה נעשו תלת רישין :עתיק בתרא וחכמה סתימאה .והנה עתיק לסיבת לוקחו זה הכתר ,על בן בזמן התיקון לקחי כללי חכמת האמתי׳ ני

ר מ ח ״ ל שיג

כתר דמ״ה .וכן א״א לקח חכמה דמ״ה ,לסיבת היות בו חכמה דאצילות הראשונה. ובינה ראצילות הראשון לקחה ח״ם לצורך או״א (בי אינם אלא התפשטות המוח כמ״ש) כי לצורך פרצוף א״א כבר יש חכמה .ועל כן בזמן התיקון לקחו כתר דמ״ה .אך הכח״ב דא״א מבחי׳ האצילות השנייה נעשו כח״ב שלו .ובזה תבין מה שאנו אומרים שיש ב׳ מיני תלת רישין .ובבחי׳ אחת אנו מונץ רישא דלא איתידע לאחת ,וכתרא לב׳ ,ובבחי׳ אחרת לא יש רישא דל״א ,וכתרא הוא [ראשון] .אבל הענין מבואר במה שאמרנו ,שיש ב׳ בחינות אצילות ,ולפי בחי׳ אצילות הראשונה רישא דלא איתידע הוא הראשון וכתרא הוא השני וח״ס השלישי ,כיון שבדם נמצאו כח״ב מזאת הבחי׳ .אבל לפי בחי׳ אצילות השנייה אין אנו מונין רישא יל״א ,להיות שבו אין יש שום ספירה מבחי׳ זאת ,וכתרא הוא הראשון ,כיון שנעשה מכתר דאצילות הב׳ ,והבן היטב .וכן על דרך זה כל הפרצופים בזמן התיקון נעשו מבחינת אצילות השנייה ,מהבחינות הכלולות בספירות הנקודים. ומזה נמשך שאו׳׳א ששרשם בחו״ב דא׳׳א ,תחת היות מקום מצבם שם ,לא הלבישו אלא הזרועות ,כיון שלא יצאו אלא במדריגת אצילות השנייה והבן.

בו) ירידת בלי המלכין קדמאין ונפרש עתה אופן ירידתם בבריאה ואיפה הלכו .וצריך לידע בתחלה ,כי בירידת הכלים ירדו גם האורות ממדריגתן ,אבל נשארו באצילות עצמו ,ולא ירדו למטה ממנו .מה לא היה לסיבת פגם באורות עצמן ,כי הלא הפגם אינו אלא בכלים שהיו בחינת דין ,ולא יכלו לסבול האורות שהיו חסד גמור ,כמו שאמרנו למעלה .אלא הטעם הוא ,מפני שהמלכין האלו עתידים היו להתעלות למקומם בזמן התיקון ,כמו שנבאר .ומפני כך רצה המאציל שלא יתרחקו הכלים מן האורות ריחוק גמור ,באופן שישארו בלי אור .כי אם ח״ו היה כך ,הכלים היו נחשכים לגמרי ונשארים בלי תקנה ,ולא היו יכולים לעלות בזמן התיקון. ובהיותם כך ,האורות האירו מרחוק ממקומם אל הכלים שלהם ,באופן שהחושך לא נתגבר בהם .ונבאר סדר ירידתן :הנה כשיצא אור הדעת (שהוא הראשון מן השבעה מלבין כמו שאמרנו למעלה) למלוך ולהאיר כמקומו ,אזי הכלי שלו לא היה יכול לסבול אותו ,ונשבר ,וירד במקום שהיה ראוי להיות דעת דבריאה .והאור שלו ירד במקום מלכות דאצילות ,להאיר בכלי שלו העומד בבריאה .ואתה רואה כי האור אינו יחיק מן הכלי אלא ג׳ מדריגות .וכן הענין בכל ספירה וספירה ,שאורה מאיר בה מרחוק ג׳ מדריגות. וצריך לדעת כי אור הדעת כשירד בכלי המלכות — לא ירד בכל

שי ד

כללי חג מת תאמת סי׳ ר מ ח ״ ל תוקף אורו ,שאז היה נשבר כלי המלכות ,ולא היה לו עוד כלי להתלבש בתוכו ולהאיר דרך שם אל הכלי שלו העומד בבריאה ,אלא אור מעט בשיעור שתוכל המלכות לסבול אותו ,ולהאיר על ידה למטה אל הכלי שלו שירד. -.אחר כך יצא אור החסד למלוך ולהאיר במקומו ,וירד בכלי שלו. ולא עמד הכלי ברוב האור ,ונשבר ,ונפל במקום בינה דבריאה ,והאור ירד במקום יסוד דאצילות .כי מקום המלכות לקח אותו אור הדעת .ודרך שם מאיר בכלי שלו רחוק ג׳ מדריגות ,כדרך שאמרנו למעלה. ואחר כך יצתה הגבורה ,ולא יכלה לסבול תוקף האור ,ונשברה. והכלי ירד במקום חכמה דבריאה ,והאור במקום נ״ה ראצילות ,שהם נחשבים [כאחר] להיותם תרי פלגי גופא כנ״ל.

כד) אור התפארת לא ירד ולעומתו התפשט כלי הכתר

ואחר כך יצא אור הת״ת ,ורצה למלוך במקומו .והכלי נשבר ונפל במקום כתר דבריאה ,והאור עמד במקומו והאיר דרך שם אל הכלי שלו העומד למטה .ונמצא כי אור הת״ת משונה מץ האחרים ,כי הם ירדו למטה ממקומם להאיר בכלים שלהם ,ואור הת״ת עמד במקומו ,ומשם האיר אל הכלי שלו .ומפני כך אור הת״ת נשאר בכוחו כבראשונה כיון שלא ירד .אבל האחרים אף על פי שסיבת ירידתן לא היתה מצד שום פגם עצמם ,כמו שאמרנו למעלה ,עם כל זה בירידתם למטה נחלש כוחם מעט ממה שהיו בתחלה .ועל כן אף על פי שנשארו בלי לבוש ,לא ירצו לעלות למעלה ממקומם ,כיון שכוחם אינו קיים כבתחילה .אבל אור הת״ת שעמד טעמו בו ,וכוחו בו חזק ,בראות עצמו בלי לבוש — ירצה לעלות למקומו ,היינו המקום שיצא משם ,שהוא הבינה .ובאופן זה היה מתרחק מן הכלי ריחוק גמור ,והיה נשאר בלי תקנה ,ומתחשך לגמרי. ולכן עשה המאציל העליון שהכלי של הכתר(שלא נשבר כנ״ל) יתמשך ויתגדל עד למטה .והכלי הזה נמשך דרך הקו האמצעי ,כי כבר הג״ר היו בבחינת קוים אף קודם התיקון ,כמו שביארנו ,והגיע עד מקום הת״ת, והלביש אותו עד חציו ,היינו עד מקום הטיבור .והחצי האחר שנשאר מגולה ,עלה בתוך הכלי של הכתר ,ונעלם בו .ואז אור הדעת שירד למטה במלכות דאצילות ,בראותו שיש כלי חדש במקומו(כי הנה גם הדעת הוא מקומו בקו אמצעי בין הכתר והת״ת) עלה למעלה במקומו, והכלי שלו ירד למטה במלכות דבריאה .כי בהתרחק אורו ממנו ריחוק גמור ,לא יכול לעמוד במקום שהיה ,וירד למטה במלכות .אבל הכלי של כלל* חכמת האמת י׳ כח— כ

רמח ״ ל

הת״ת לא ירד ,ואף על פי שנתרחק אורו ממנו כנ״ל ,עם כל זה אינו נקרא ריחוק גמור ,כיון שלא נעלם אלא חציו ,והחצי האחר נשאר במקומו, ומפני כך גם הכלי שלו לא זז מן המקום שירד שם ,שהוא כתר דבריאה. כח) הגדלה נוספת של כלי התסארת

והנה כשעלה אור הדעת במקומו ,בעלותו למעלה — נגדל כלי הכתר שבמקום הת״ת ,ונמשך כנגד סיום כל הת״ת .ואז האור שנעלם למעלה ,דהיינו, החצי התחתון של הת״ת ,חזר וירד למקומו האמיתי .כי הלא סיבת עלייתו למעלה היה מפני שהכלי דכתר מתחילה לא היה מגיע אלא עד חצי הת״ת ,והחצי התחתון בראות עצמו בלי לבוש — עלה למעלה תוך הכלי ,ועכשיו שנגדל הכלי ,ונמשך עד כנגד מקום החצי התחתון ,האור חזר לירד אל מקומו הראשון. וצריך לידע איך בעליית הדעת למעלה גרם הגדלת כלי הכתר .וזה משני סיבות :הראשון — שאור הדעת בעברו דרך שם לעלות ,נתלבש בו ,והאיר בו והגדילו .והשני הוא — כי הלא הדעת הוא כללות הו״ק ,והוא נשמה להם ,ומפני כך כשעלה — נתן כח בכלי הכתר והגדילו ,כדי להטיב אור הת״ת ,כדי שירד במקומו כבתחילה.

כט) התרחקות כלי הדעת מאורו ואל יקשה עליך איך יוכל להיות שהכלי של הרעת ירד במלכות דבריאה ,והלא אמרנו למעלה שצריך שלא יהיה הפרש בין האוד ובין הכלי שלו אלא ג׳ מדריגות .כי הלא בין בבחינת תועלת האור בעצמו, ובין בבחינת חיסרון הכלי — אינו הפסד גדול .כי לבחינת תועלת האור — ודאי הוא דקרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו ,מלהאיר אל הכלי ,כי מתחילה שבמקום הדעת לא היה כלי ,היה חפץ להאיר בכלי שלו ,כי היה זה נהנה וזה אינו חסר ,כי גם אם היה עולה למקומו לא היה לו שום עילוי ,כי שם לא היה כלי ,ומפני כך כיון שירד להאיר בכלי — שוב לא עלה .אבל עכשיו שבמקום הדעת נתהוה הכלי ,עלה הדעת למקומו ,כי בעלייתו שם קנה לעצמו יתרון ואור גדול ממה שהיה לו בהיותו למטה. ואמנם גם לבחינת חיסרון הכלי אינו כלום ,כי מה שאנו אומרים שמוכרח הוא שהכלי לא יהיה רחוק מן האור כי אם ג׳ ספירות — ר״ל ספירות דאצילות ששיעורם גדול ,ומפני כך אם היה רחוק האור מן הכלי כשיעור ג׳ ספירות דאצילות — היה נקרא ריחוק גמור .אבל כאן אף על פי שכלי הדעת ירד במלכות דבריאה — אינו ריחוק .והרי היא כאילו היתה בראש הבריאה ,כי הלא כל ע״ס דבריאה אינם אפילו כשיעור אחת מספירות דאצילות.

שטז שערי

כללי חכמת תאמת מי׳ ל ואל יקשה עוד לומר ,כי אור הדעת רחוק מהכלי שלו ג׳ מדריגות דאצילות ,אם כן הוא ריחוק גמור ,ואיך אפשר להיות זה? כי הענין כן הוא :כי מה שאנו אומרים שצריך שהאור לא יתרחק מן הכלי אלא ג׳ מדריגות ולא יותר — אינו ר״ל כלי ספירה אחת מהאור שלה עצמה ,כי ־ז ה אינו כמו שתראה למטה ,אלא ר״ל שכדי שהאורות לא יתרחקו מן הכלים ריחוק גמור ,די שיהיו קרובים אל האורות בשיעור שאמרנו ,אבל אין קפידא אם הם מספירות אחרות .וכן הענץ כאן ,כי אף על פי שאור הדעת נתרחק מן הכלי שלו מרחק גדול — אינו כלום ,כי בסוף האצילות יש אורות אחרים ,ותוכל לקבל הארה מהם ,או לקבל הארה מן האור שלה עצמה על ידי האורות ההם הקרובים אליה .והבן ,כי כן הוא בכל הספירות ,כי לעולם לא יש בין האוד והכלי ג׳ ספירות דאצילות רקניות בלי אור.

ל) השלמת ביאור השבירה

ונשלים לבאר ענין שאר הספירות שמן הת״ת ולמטה .הנה כאשר יצא אור הנ״ה למלוך ,היו צריכים למלוך במקומם ,ולא היה המקום פנוי ,כי שם ירד אור הגבורה ,כמבואר למעלה ,ואז הבינה נתפשטה בכלי שלה ,ונמשך דרך הקו שמאל עד המקום שהיה ראוי להיות אחר כך הגבורה ,כי עתה לא היו מסודרים בסדר זה כנ״ל ,וכשראתה הגבורה כלי חדש במקומה — עלתה שם .והכלי שלה ירד ביסוד דבריאה כי בהתרחק אורו ממנו — נחלש כוחו ,וירד למטה .ואחר כך מלכו הנ״ה במקומם ,כיון שנפנה המקום .והכלי נשבר וירד במקום נ״ה דבריאה, והאור עלה עד הגבורה .והטעם שעלו שם הוא ,כי הנ״ה הם תרי פלגי גופא ,ואי אפשר לעלות זה בלא זה ,ולכן כיון שעלה ההוד למקום הגבורה ,להיותו מהקו שמאלי כמותה ,עלה עמו גם הנצח ,אף על פי שהוא קו ימין. ואחר כך יצא אור היסוד ,ולא הלך למקומו ,כי היה שם אור החסד כמו שכתבנו .והוצרכה החכמה להתפשט בכלי שלה דרך הקו הימין ,עד המקום שהיה ראוי להיות חסד אחר התיקון .ועלה שם אור החסד ,ונכלל שם בכלי החכמה .והכלי שלו בהתרחק אורו מ מנו( 0ירד למטה עד הת״ת דבריאה .ואז מלך היסוד במקומו .ונשבר הכלי ,וירד בגבורה דבריאה .והאור עלה דרך הקו אמצעי עד מקום הדעת דאצילות .ואחר כך יצא אור המלכות ,ולא יכול הכלי לסבול אותו ,ונשבר ,וירד הכלי. במקום חסד דבריאה .והאור עלה בדעת דרך הקו אמצעי כמו היסוד. ר מוז ,,ל שיז

ונמצא שכלי הת״ת עומד בכתר דבריאה ,וכלי המלכות בחסד של בריאה ,ולא יש ריחוק בין כלי לכלי יותר מג׳ מדריגות ,וגם באצילות לא יש מקום פנוי בלי אור אלא ג׳ מדריגות .ועד כאן נתבאר ענין שבירת המלכים.

לא) עליית היסוד עד הדעת ועתה נבאר הטעם למה אור היסוד והמלכות עלו למעלה מן הת״ת עד הדעת. והענין ,כי צריך שתדע הקדמה אחת ,והיא .שספירת היסוד יש לה מעלה ויתרון משאר הספירות ,שיכולה לעלות למעלה עד הדעת .וענין זה נתבאר בענין זיווג תפילת המנחה ,שאז מזדווג ז״א עם לאה ,ואיך אפשר להיות זה הזיווג ,כי הלא רגלי לאה מסתיימים במקום החזה דז״א ,כמו שיתבאר במקומן ,אם כן איך יוכל ז״א להזדווג עמה? רק הענין כמו שאמרנו ,שספירת היסוד עולה למעלה ,ובזמן תפילת המנחה — שליש אחד של היסוד עולה בשליש העליון של הת״ת דז״א, ושם מזדווג עם לאה .וזה הענץ רמזו גם כן בזהר :יוסף איהו לעילא ואיהו לתתא. וטעם היות לו זאת המעלה הוא ,מפני שבספירת היסוד תלוי הזיווג ,ובו עוברת הטיפה הזרעיית הבאה מן הדעת ,לילך אל נוק׳ ,ואם לא היה לו זה הכה לעלות עד הדעת ,שהוא נשמת הו׳׳ק ,ושם יש החמש חסדים שהם הטיפה הזרעיית כנודע ,לא היה יכול להמשיך הטיפה מן הדעת ממש להוריד אל נוק׳ .וכיון שהיסוד דרכו לעלות עד הדעת כמו שאמרנו ,מפני כך עלה עתה אור היסוד למעלה מן הת״ת עד הדעת .ועוד טעם אחר :כדי לקשר כל הו״ק ביחד ולהביא להם הארה מן הדעת, שהוא הנשמה שלהם כנודע.

לב) עליית המלכות עד הדעת

ועתה נבאר הטעם למה גם המלכות עלתה עד מקום הדעת .והענין הוא ,כי כבר ידעת כי בתחלה כשנשבר כלי הדעת ונפרד מן האור שלו ,האור ירד למלכות דאצילות ,ואף על פי שאחר כך עלה זה האור מן המלכות עד הדעת כנ״ל ,עם כל זה הניח שם הרושם ,כי כן כל אורות הקדושה בלכתם ממקום שהם — מניחים שם הרשימו שלהם .וכבר זה הרשימו ,שהוא מאור הדעת ,לקח כח אור המלכות לעלות שם .ועוד תיקון גדול נעשה בעליית המלכות ,והוא כי כבר ידעת שאור הנ״ה עלה עד הגבורה מהטעם שאמרנו ,ועתה בעליית המלכות נפרד הנצח מן ההוד ,והלך לו בקו ימין ,כי שם מקומו .ונבאר איך כל זה נעשה בעליית המלכות. והענין הוא ,כי הלא הרשימו שנשאר במלכות מן אור הדעת אינו אלא בחינת המלכות שבדעת מצד הגבורות ,וכשעלתה המלכות ,עלה גם זה הרשימו ,ונתחבר זה הרשימו שהוא מצד הגבורות עיטרא דנוק׳ ,עם החסדים שבדעת עיטרא

ר מ ו " 1ל דדכורא ,ועל ידי זה האיר הדעת בו״ק ,והרשימו האיר בקו שמאל ,והוד נשאר שם. ועיטרא דדכורא ,היינו הםםדים ,האירו בקו ימין ,ועל ידי זה נפרד הנצח מן ההוד, והלך לו בקו ימין למקומו ,והרי נתקנו כל הו׳׳ק בעליית המלכות. לג) התחלת התיקון אשר השלמתו תהיה לעת׳׳ל

ועתה דע ,שכל הכלים שירדו בעולם הבריאה בזמן הקלקול ,נבררו ונתקנו ועלו למקומם בזמן התיקון .אבל לא נבררו לגמרי ,ובכל יום ויום מתבררים ומתעלים על ידי תפילותינו ,וכח הקליפה שנתהווה מצד אלו הכלים כנודע ,הולכת ומתחלשת בהתברר מהם אלו הבירורים. וכשיתבררו לגמרי ,אז הקליפה תתבטל מכל וכל .וזה יהיה בזמן התיקון השלם ,כי אז הקליפה תיבלע ,ותשאר הקדושה לבדה .ועל הזמן ההוא כתיב :בלע המות לנצח וכר .וכתיב :והיה ה׳ למלך על כל הא pביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

לד) נפילת האחוריים של או׳׳א [הגה״ה :ונבאר עתה ענין נפילת האחוריים של אר׳א .וכבר בארנו למעלה שנפילת אלו האחוריים נשתנה משבירת הז״ת ,כי אלו ירדו בבי״ע ,ואלו ירדו ממדריגתן ,אבל נשארו באצילות עצמו ,וזה מבואר. וצריך לידע ,כי נפילת האחוריים של או״א לא נמשכה מצד היות פגם בעצמם ,כי הלא שבירת הכלים נמשכה לסיבת היות שורש הס״א מעורב בהם ,וגרם להם שלא יכלו לקבל האור ולהתחבר עמו ,והוצרכה השבירה לזככם כנ״ל .אבל בג״ר אין יש שום שורש לס״א .והראיה לזה הוא ,כי הז״ת ,שבם היתה מושרשת הס״א ,לא יכלו להיות בסוד קוים כנ״ל .אבל הג״ר היו בסוד קוים ,כי כבר הס״א אין לה שום שייכות בג״ר ,אלא נמשכה מצד המשכם אל הז״ת בסוד מוחין ,כי לעצמם היה בהם תיקון לקיומם ,אבל לא תיקון מה שצריך להעמיד הז״ת בתיקון .והנה הפנים שלהם נתקיימו ,אך האחוריים שלהם ירדו ממדריגתן .וענין פנים ואחור — ר״ל הבחינות המאירות והבלתי מאירות ,שהם שורש פנים ואחור ׳ באדם .ולכן כשנאמר פב״פ ואב״א בפרצופים — אינו ר״ל אלא התחלפות הנהגה ,להיות בחינת האחורים שולטת והפנים נעלמים ,או להפך .וזה ימשך מצד הזמן או מעשי התחתונים.

לה) פרטי ירידת אחורי או׳׳א

ונחזור לענינינו ונאמר ,כי אף על פי שחו״ב היו נקודות ,עם כל זהנמצא בהם בחינת ראיה פב״פ ,ונעשה זה בהם כמו זיווג להוציא הז״ת ,שהם כמו בנים להם, כי מהם נמשכים .והיו בהם גם כן הבחינות הראויות לינתן לאו״א וליסו״ת אחר כך בזמן התחלקם לארבע פרצופים (כמו שאמרנו למעלה ,כי בספירות הנקודים היו כל הבחינות הראויות לכל הפרצופים בזמן התגלותם בבחינה זו) ועד שהיו המלכים קיימים ,היו או״א פב״פ .אבל בנפילתם חסרו מאו״א כל המדריגות עד נפילת [כל] האחוריים. וזה סדרם :הנה בנפילת הדעת ,ירדו החסדים וגבורות שבדעת או״א — בגוף ,וחסר הסתכלות או׳׳א זה בזה .ובנפילת החסד ירדו אחורי אבא ,והפך אחוריו לפני אימא ,ואז מבחינת פב״פ שהיו בתחלה ,נשתנו להיות פב״א .ובנפילת הגבורה ירדו אחורי אימא ,והפכה אחוריה לאחורי אבא שנהפכו ,והיו אב״א. ובנפילת שליש הת״ת ירדו אחורי יסודות או״א .ובנפילת שאר הת״ת ירדו חסדים וגבורות שבדעת יסו״ת בגוף .ובנפילת הנצח והוד ירדו אחורי יסו״ת ,והיו־גם הם אב״א .ובנפילת היסוד ירדו אחורי יסודיהם .ובנפילת המלכות ירדו אחורי העטרות דיסו״ת. ונשלם פגם אחורי נה״י דכתר .וסיבת היות פגם בנה׳׳י דכתר הוא סיבת המשכם באו״א בסוד מוחין ,לא מצד עצמו. דע כי אחורי או״א ירדו במקום חסד וגבורה דאצילות ,ואחורי יסו״ת ירדו בפני ואחורי המלכות .ועתה תראה כי כל בחינות השבירה הם י״א ,היינו ז״ת וד׳ אחוריים דאו״א ויסו״ת ,ומאלו נבנית הקליפה .ואנו אומרים פטום הקטורת בכל יום ,שבו י״א סמנים ,לברר אלו הי״א בחינות של קדושה מן הקליפה .והולכים ומתבררים עד זמן המשיח ,שאז יתבררו לגמרי .ע׳׳ב].

לו) רפ ״ח ניצוצין שנשארו בכלים שירדו

ועתה נבאר ענין הרפ״ח ניצוצין שנזכרו כמה פעמים בענין שבירת המלכין .הנה כבר בארנו למעלה ענין שבירת הז״ת דנקודים ,כי בהם לבדם היתה ,ולא בג״ר כמו שבארנו .והירידה שלהם זוהי מיתתם .וצריך לידע כלל אחד ,כי כל הדברים הנמצאים בעולם הם כדוגמת מה שאירע באלו המלכין ,ומיתת האדם למטה היא דוגמת ירידת המלכים האלו, וכמו שבמות האדם — הנשמה והגוף נפרדים זה מזה ,והנשמה עולה למעלה למקומה ,והגוף יורד ונקבר בארץ ,כן היה בירידת אלו המלכין, כי נפרדו האורות והכלים ,שהם כדמען־*^ .ונשמה .והנשמה ,שהם האורות עלתה למקומה אל האצילות ,והגוף שהוא הכלי ,ירד .למטה בבריאה ,והיא היתה קבורתם .ותיקון אלו הכלים ועלייתם למעלה בזמן התיקון ,מורה על זמן התחייה ,שיחיו המתים ויעלו אותם הגופים עצמם שנקברו ,כמו שנבררו הכלים בזמן הבירור. ד מח ״ ל

והנה כמו שבמיתת האדם נשאר בגופו מעט רוחניות ,והוא הנקרא בזהר הבלא דגרמי ,וזה כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחייה ,חולת זה לא היו קמים בתחיית המתים ,על דרך זה בירידת המלכין האלו ,נשאר בם מעט רוחניות להחיותם בזמן תיקון האצילות .ואלו הם הרפ״ח ניצוצין שאמרנו ,שהם ניצוצות שנשארו בכלים שירדו בבריאה .ועקריות האורות נסתלקו למעלה באצילות ,וקצתם נשארו שם להחיותם .והנה מספר האורות הם רפ׳׳ח ,שהם ד׳ ע״ב ,שירדד מד׳ שמות ,שהם :ע״ב ס׳׳ג מ״ה ב״ן ,ונבאר סדרם .וצריך לידע בתחלה ,כי הבחינות המעולות שבאורות הם הם שנתעלו למעלה ,והיותר גרועות נשארו בבריאה.

לז) מדרגות הרפ״ח ניצוצץ וסדר מעלתם ונבאר מדריגות האורות ומעלתם ,זה למעלה מזה .הנה כבר נודע ,כי אורות האצילות הם כולם בחינות הויו״ת ,וד׳ הדו״ת הן :ע״ב ס״ג מ״ה ב׳׳ן .ופשוט הוא, כי עיקר האורות הוא ד׳ אותיות הד״ה פשוטים בלי מילד ,היינו בהיות האותיות כצורתן .וגם בחינה אחרת יש ,והוא בהיות ההד״ה בבחינת מספר וחשבון ,כגון אם נאמר שד׳ אותיות הוי״ה הפשוטים עולים כ׳׳ו .ואלו השתי בחינות ישנם גם באחוריים ,וכן במילוי ,וכן במילד דמילוי ,עד אין קץ .ופשוט הוא ,כי צורת האותיות עצמן הם יותר שורש ועיקרי מבחינת חשבונם ומספרם. ונבאר מדריגות הוי׳׳ה דע״ב ,וממנה יתבארו האחרות ,מדריגה הא׳ — היא ד׳ אותיות הד״ה כצורתן :יקו״ק .מדריגה הב׳ — ריבוע הד״ה הפשוטה כצורתה: י׳ י״ק יק״ו יקו״ק שהם עשר אותיות ,והם האחוריים של הוי״ה .המדריגה הג׳ — היא מספר ד׳ אותיות הוי״ה :כ׳׳ו .המדריגה הד׳ — היא מספר הריבוע שעולה ע״ב .המדריגה הה׳ — היא עשר אותיות המילוי כצורתן :יו״ך ק״י וי״ך ק״י. המדריגה הו׳ — היא ריבוע המילד כצורתן :יו״ד ,יו״ד ק״י ,יו״ד ק״י ד׳׳ו ,יו״ד ק״י ד״ו ק״י .המדריגה הד — היא חשבון המילוי ,שהוא ע״ב .המדריגה הח׳ היא מספר ריבוע המילוי שעולה קפ״ד .ועל דרך זה הולכות עד אין תכלית .וכן הוא בשמות האחרים ,כמו שאמרנו למעלה. וצריך לידע כי כל מדריגה הקודמת לחברתה היא יותר מעולה מאותה שלמטה ממנה ,והניצוצות שנשארו בכלים הם מהבחינות יותר תחתונות ,כנ״ל .גם צריך שתדע ,כי מכל הוי״ה מאלו הארבעה ירדו מהם ניצוצות להחיות הכלים שלהם ,וניצוצות הוי״ה דע״ב ירדו בכלים דע״ב ,וכן באחרים .והטעם הוא ,לפי שלא יש כח בניצוצות דהוי״ה זו להחיות הכלים דהד״ה אחרת ,ומפני כך הוצרך שירד מכל אחת ,כנ״ל .וצריך לידע עוד ,כי הד״ה דע״ב היא גדולה במעלתה על כולן ,ותחתיה במדריגה יש הד״ה דס״ג ,ותחתיה הד״ה דמ״ה ,ותחתיה הד״ה

רמח"ל שכא

דב״ן .ומפני כך אינם שוים כירידתן ,כי בשם ע״ב שהוא היותר מעולה במדריגה לא היה בו שבירה כל כך ,והניצוצות שירדו ממנו הם מועטות .ומס׳׳ג היו יותר מע״ב ופחות ממ״ה .וממ״ה ירדו יותר מס״ג ופחות מב״ן ,ומב״ן יותר מכולם ,כי הוא היותר תחתון שבכולם. והנה מן הע״ב — היותר גבוה ,הששה מדריגות הראשונות עלו אל האצילות ,ושאר המדריגות מן השביעי ואילך ,והיא בכלל ,ירדו בבריאה עם הכלים שלהם .אבל שאר המדריגות מן השביעית ואילך אינן נמנין בפני עצמן, אלא נכללים במדריגה השביעית ,והיא לבדה נמנית ,והיא בחינת מספר עשר אותיות המילוי ,ועולים ע״ב. ומשם ס״ג לא עלו מן האורות שלו באצילות אלא ד ,מדריגות הראשונות בלבד ,וירדו בבריאה ב׳ מדריגות אחרות יותר עליונות ,שהם בחינת עשר אותיות המילוי כצורתן והאחוריים שלהם ,והם מדריגה החמישית והשישית .וכאשר נמנה עשר אותיות המילוי בבחינת האותיות עצמן ,וגם בחינת מספרן שעולה ס״ג ,הם בגי׳ ע״ג. ומשם מ״ה שהוא הת״ת ,להיותם במדריגה יותר תחתונה מס״ג ,לא עלו באצילות רק ב׳ מדריגות העליונות ,וכל השאר ירדו למטה .והנה המדריגה הג׳, שהיא בחי׳ ד׳ אותיות הוי׳׳ה במספרן ,והמדריגה הז׳ ,שהיא מספר עשר אותיות המילוי ,הם בגי׳ ע״א. ומשם ב״ן לא עלה למעלה באצילות אלא המדריגה הראשונה והעליונה, שהיא בחי׳ ד׳ אותיות הוי״ה בבחי׳ האותיות עצמן .והטעם הוא ,מפני ששם ב״ן הוא במלכות כנודע ,והיא היותר תחתונה ,ובה היתה השבירה גדולה מכולן ,ומפני כך לא יכלו האורות שלו לעלות למעלה אלא המדריגה הא׳ בלבד ,וכל השאר ירדו בבריאה .חה הסוד שאנו אומרים שהמלכות היא נקודה אחת בלבד ,לפי שבאצילות לא נשאר אלא נקודה אחת ממנה ,שהיא המדריגה הראשונה ,וכל השאר ירד למטה .ונמצא שהע׳׳ב ניצוצין שירדו מב״ן הם בחינת המספר של העשר אותיות דאחוריים דהוי׳׳ה פשוטה ,שעולה ע״ב. והרי נתבאר ענין הרפ״ח ניצוצין שהם ד׳ ע״ב שיורדים מד׳ שמות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן להחיות הכלים שלהם .אבל בחינת הע״ב אינן שוות ,כי מע״ב הוא מספר המילוי ,היינו המדריגה השביעית .ומס׳׳ג הוא עשר אותיות מילויו בבחינת האותיות עצמן ומספק הכל עולה ע״ג ,והם המדריגה הה׳ והד .וממ׳׳ה הוא המספר של הפשוט ושל המילוי עולים ע׳׳א ,והוא המדריגה הג׳ והד .ומב״ן הוא מספר עשר אותיות האחוריים דהוי׳׳ה פשוטה ,היינו המדריגה הד׳. כללי חכמת האטת סי׳ לח— לט

לח) השינויים כמדרגת השמות של הרפ״ח

ונבאר עתה הטעם למה נשתנו אלו השמות כירידתן .כי משם ע׳׳ב אנו מונים המדריגה הז׳ לבדה ,ומשם ס״ג המדריגה הה׳ והד ,וממ״ה המדריגה הג׳ והד, ומב״ן המדריגה הד׳ לבדה .והטעם הוא ,לפי שכל השינוי בירידת אלו השמות הוא מן המדריגה השביעית ולמעלה .אבל ממנה ולמטה ,והיא בכלל ,כולם שדם ,ובין בזה ובין בזה המדריגה הז׳ וכל המדריגות שתחתיה ירדו למטה .ולא נמנו האחרות ,לפי שבטלות אצלה כנ׳׳ל. וצריך שתדע ,כי בחינות האחוריים בטלות לגבי בחינות הפנים ,ולכן אף על פי שגם האחוריים ירדו למטה ,עם כל זה לא נמנו בשביל שבטלות ,מלבד בהד״ה דב׳׳ן ,כמו שנבאר הטעם למטה .וצריך לידע עוד ,כי כשיש שני מספרים שדם — אינו נמנה אלא הראשון ,אבל השני לא .והעד על זה הוא ,כי הנה גם הי׳ אותיות דמילד דמ״ה נפלו כמו אותם של ס״ג ,כי בנפול מדריגה הג׳ דמ״ה כנ״ל — כל המדריגות האחרות נמשכות אחריה ובטלות אצלה .ועם כל זה לא נמנית ,כי כבר המדריגה הזאת עלתה בחשבון בע״ב דס״ג ,ואפילו בחינות המילויים ,אם לא היו משונים במספרם ,לא היינו מונים אותם ,לפי שכאשר הניצוצות שדם במציאותם — במקום שנשארו ונפלו העליונים שם נשארים התחתונים. ובתחלה ירדו הי׳ דס׳׳ג(כנודע שבתחלה מלכו העליונים ונשברו ,ואחר כך התחתונים) ,ואחר כך נפלו הי׳ אותיות דמ׳׳ה ,ונשארו שם אצל אותם דס״ג ,ואף על פי שאינם שדם ,כי הי׳ אותיות דמ״ה הם גרועים מאותם דס׳׳ג ,ועם כל זה בנופלם למטה — פגעו באותם דס׳׳ג ,ונתערבו עמהם ,ולא נפלו למטה ונדבקו עמהם ,לסיבת היות מספרם שדן .אבל כשהמספרים אינם שדן ,כל אחד יורד במקומו הראד לו ,ולכן כל הבחינות השוות לא כפלנו אותם .והי׳ אותיות דמ״ה לא נמנו בפני עצמן ,כיון שנתקשרו בי׳ אותיות דס׳׳ג .אבל המדריגה הז׳ נמנית בפני עצמה ,כיון שאינה דומה לאחרות .והמדריגה הג׳ נמנית במ״ה ,כיון שכמוה לא ירדה באחרות .וכן בשם ס׳׳ג אנו מונים בו במספר הע״ג ניצוצות שלו — המדריגה הה׳ ,שהיא העשר אותיות המילוי ,כיון שמדריגה כמוה לא ירדה מע׳׳ב. וכן מספר המילד אנו מונים בכל אחד ,כיון שהם משונים במספרם כנ׳׳ל. לט) מנץ הע׳׳ב דב״ן שונה משאר השמות

ונבאר עתה הע״ב הרביעי דב׳׳ן שהיא המלכות .ואמרנו למעלה שהוא המדריגה הד׳ ,היינו מספר האחוריים דהד״ה פשוטה שעולה ע׳׳ב .והטעם ,שכאן אנו מונים האחוריים ,מה שאץ כן באחרים ,מפני שבבר אמרנו למעלה ,שבמקום . שאנו מונים הפנים — אץ האחוריים נכנסים בחשבון כלל .ולכן בג׳ שמות

כללי חכמת האמת ס* ,

י מ ח ״ ל שכג האחרים שחשבנו בחינת הפנים — האחוריים בטלים לגבי הפנים ,ואינם נחשבים. אבל בכאן שבחינת הפנים לא נמנית ,מפני כך אנו מונים האחוריים. אבל צריך לידע הטעם ,למה בשם ב״ן לא נמנו הפנים ,שאז לא היינו מונים האחוריים ,והיה שוה לאחרים .ולכן צריך לתת טעם לכל מדריגה בפני עצמה. ונאמר ,כי המדריגה הג׳ ,שהיא מספד ד׳ אותיות הוי׳׳ה הפשוטות ,אין אנו מונים, לפי שכבר עלתה בחשבון בהוי׳׳ה דמ״ה ,ובטילה אצלה כנ״ל .והמדריגה הד, שהיא מספר המילוי ,אינה נמנית אף על פי שאינה דומה לאחרות .והטעם הוא ,כי צריך לידע ענין הוי׳׳ה דב״ן מה היא .הנה הוי׳׳ה דב׳׳ן דמילוי ההין היא בחינת שתי הויו״ת ממש ,והיא הוי״ה כפולה .כי הלא המילוי שלה הם אותיות הפשוט ממש כפולות ,וגם הו״ד דמילוי היו״ד ,אף על פי שמשתנה בצורה מן הפשוט — במספר הם שוים .והנה אלו השתי הויו״ת ,אחת היא בחינת ד׳א ,ואחת היא בחינת נוק׳ בעצמה .וכאשר מתחברים יחד — אז ז״א נותן הוי״ה שלו לה ,ונעשות שתי הויו״ת בנוק׳ ,וזהו הב׳׳ן שבנוק׳ .והנה בהקדמה זו תבין ,למה אין אנו מונים המדריגה הד בב״ן ,כי להיות שעיקר הב״ן הוא מן הזעיר ,לכן אין אנו מונים בפני עצמו .וגם המדריגה הה ,,שהיא בחינת המילוי כצורתו ,אינה נמנית לטעם הנ״ל. ולכן כיון שכל בחינת הפנים לא יכלו לעלות בחשבון ,מפני כך נמנו האחוריים, והבן היטב.

מ) ביאור ירידת הע׳׳ב והס״ג

וצריך לידע ,כי אלו הע׳׳ב ס״ג שזכרנו ,אינם אותם שהיו קודם התיקון ,אלא אותם שהיו אחר התיקון .ולהבץ זה ,צריך להקדים הקדמה אחת ,והיא זו :הנה כשיצאו העשר הנקודות מן העינים דא״ק ,בעברם בעולם האצילות לירד למטה בבריאה ,הניחו שם הרושם שלהם .ומן נקודת הכתר שלהם נעשה אחר כך פרצוף א״א שהוא הכתר .ומן נקודות החר׳ב שלהם נעשה אחר התיקק פרצופי או״א, שהם חו״ב דעולם האצילות .ומן נקודות הד קצוות שלהם נעשה אחר כך פרצופי זאו״ן שהם הד קצוות דאצילות .אבל אחר כך בזמן התיקון — ירדו העולמות ממדריגתם ,ולא הונחו במקומם הראשון אלא באופן אחר ,והוא זה :הנה נודע כי א״א מתלבש בז״ת שלו בעולם האצילות ,וכל הפרצופים מלבישים אותו ,כמו שתראה למטה .והיה ראוי שאו״א ,שהם חו״ב ,יהיו למעלה במקום חו״ב שלו, ולא כך היה ,אלא הלבישו חסד וגבורה דא״א .וכן ז״א ,שהוא הו״ק ,היה ראוי שילביש הו״ק דאריך ,ולא היה כך ,ולא הלביש אלא מן הת״ת שלו ולמטה .אמנם המלכות נשארה במקומה הראשון ,והלבישה המלכות דא״א .הכלל העולה ,כי שם ע״ב שמקומו בחכמה ,הלביש חסד .וס״ג ,אשר מקומו בבינה ,לא הלביש אלא שכד שערי

כללי חכמת ודאמת סי׳ מא

גבורה דא״א .ושם מ״ה ,שהוא ז״א ,הושם בחצי ת״ת נה׳׳י דא״א ,אף על פי שהוא כולל ו״ק .ושם ב׳ץ הוא במלכות לבדה ,כי היא נשארה במקומה כנ״ל. ובזה תבין מה שאמרנו למעלה ,כי הע׳׳ב ס׳׳ג אינם אותם של קודם התיקון, אלא אותם של אחר התיקון ,ר״ל שהע״ב ס״ג שאנו מכנים בהם השבירה ,הם אותם הבחינות שהיו ראויות להלביש חסד וגבורה דא׳׳א אחר התיקק .דאם לא כן איך היינו יכולים לכנות שבירה בע׳׳ב ס״ג ,והלא כבר נודע שע׳׳ב ס״ג הם כנגד חו״ב ,ובהם לא היתה שבירה ,אלא הכונה כמו שאמרנו. מא) שרשי הדין והקליפה

וצריך אתה לידע ,כי אלו הרפ׳׳ח ניצוצין הם כולם דינים קשים מאד ,ויצאו מן המלכין קדמאץ שנשברו .ואלו המלכין יצאו מן הבוצינא דקרדינותא דגניז גו מעוהי דאי׳ ,כמו שאמרו בזהר .והבוצינא דקרדינותא היא שורש כל הדינים והגבורות .ומפני שהיא באי׳ ,כמו שאמרנו ,לסיבה זו אי׳ נקראת שורש כל הדינים, כמו שאמרו בזהר :דינין מתע pמינה .תאת הבוצינא היא הנותנת מדה וקצבה לכל ספירה וספירה .והבן היטב ,כי יען היותה שורש כל הדינים — הפעולה הזאת מתיחסת אליה .והטעם — לפי שכל מידה וקצבה אינה אלא מצד הדק המונע. ואפרש לך זה הענק היטב ,ובזה תבין גם כן ענק מציאות הקליפה בקצת .דע, כי החסד והדין הם שני מדריגות שנבראו מהמאציל העליון להנהיג את העולם, והם משונים בטבעם זה מזה ,כי החסד — טבעו להתפשט בריוח בלי שיעור ומידה ,והדין — לסתום האור ולמונעו לגמרי .אבל צריך שתדע ,כי לא נמצא מקום שפועלת אחת משתי מידות האלה לבד ,כי אין חסד בלא דק ,ואין דק בלא חסד .רק שורש הדברים הוא כך :כי החסד והדק — זה טבעו להתפשט תה למנוע .אך בהיות הדק קרוב לשרשו ,מחמת חחק אור השורש אק סוף ב״ה ,לא יוכל לפעול דין כל כך ,כי החסד מתגבר ,עליו הרבה .אבל בירידתו למטה, והתרחקו מן השורש ,אז האור מתמעט ,וכח הדק מתרבה .ועל דרך זה הולך ממדריגה למדריגה — האור מתמעט והדין מתרבה ,עד שנשאר הדין — דין בלי חסד כלל ,ואז ימצא סותם ומונע האור לגמרי .ובהיותו כך ,נקרא קליפה ,היינו בחינת דין קשה ,שאינו ראוי לעמוד בקדושה ,ונדחה למטה ,ונקרא זוהמא לסיבת היותו שמרי הדק. ועתה אבינך מהיכן נמשך זה הדק ,ואיך נתהווה .הנה כבר הקדמנו ,שקודם היות שום דבר בעולם ,הוצרך המאציל העליון להעלים אורו ,שלא יתפשט כל כך בחוזק ,כמו שאמרנו למעלה .ואז התחיל להתהוות בחינת שורש דק ,ואף על פי שבמקום גבוה כזה לא יתכן לכנות זה השם של דק ,עם כל זה לסיבת היות שם איזו מניעה לאור ,התחיל שורש הדין להמצא .נמצא שתחלת מציאות שורש הדק

רמח ״ ל שכה היה מצד הצמצום הראשון ,אלא ששם לא נתגלה כלל ,להיותו במקום כל כך גבוה .ובהתפשטו למטה — הדץ נתחזק יותר .וכן בכל עולם ועולם נתמעט האור, p mנתחזק ,עד שנשאר בחינת pקשה כל כך שלא היה יכול לעמוד בקדושה, ונדחה .ונקרא סטרא אחרא ,להיותו בריאה אחרת ,הפך מספירות הקדושה .וזאת היא מציאות הקליפה בקיצור ,ופרטים אחרים יש בזה הענין ,ויתבארו במקומו בס׳׳ד.

מב) ש״ך ניצוצוץ של p

ונחזור לענינינו ,כי הבוצינא דקרדינותא היא שורש כל הדינים .ויען היותה כך — ממנה נמשכה המידה והקצבה לכל הספירות מהטעם שאמרנו .וממנה יצאו המלכץ ,ומפני כך הם מבחינת pקשה מאד ,כמו שאמרו בזהר באדרא ,ת״ל: ניצוצא אפיק זיקין בזיקין לתלת מאה ועש pעיבר וכד .פירוש — שאלו הניצוצות שיצאו מן הבוצינא דקרדינותא נתפזרו לש״ך ,הם סוד הז׳ מלכין שנשברו ,שבהם נמצאו ש״ך ניצוצות. ונבאר עתה הענץ הזה היטב :ותדע ,כי הגבורות שיש באי׳ הם הבוצינא שאמרנו ,והם ש׳׳ך ,כי ה׳׳ם דץ עולה ש׳׳ך ,ומשם יצאו המלכין .אבל נשארו שט״ו ,וחמשה נפחתו מהם ,והם סוד החמשה שמשם יצאו ,ומתפשטים לז״פ אדם. והטעם הוא ,כי הלא אלו הז׳ מלכץ הם בחי׳ ז״א ,שבו הד׳׳ה דאלפין ,שעולה כמנין אדם .ומפני כך הם ז״פ אדם ,ועולים שט״ו .ת ם כל זה כיון שיצאו מן הש״ך דינים שבאי׳ — מתפשטים לש׳׳ך באופן זה ,והוא :כי הלא המלכים הם שמונה, וכל אחד מתחלק לד׳ ,בסוד ד׳ אותיות הוי׳׳ה ,כמו שבארנו למעלה ,שאורות האצילות הם כולם הויו׳׳ת .נמצא שד׳ פעמים שמונה הם ל׳׳ב ,וכל אחד מאלו הל״ב כלול מי׳(כנודע שכל ספירה כלולה מעשר) ,ועשרה פעמים ל״ב הם ש׳׳ך. ובזמן הבירור והתיקון לא נתבררו מהם אלא רפ״ח ,והשאר נשארו שם ,ונקראים קוצים .ולעתיד לבא יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו ,והקוצים האלו יתבטלו מן העולם ,כמו שכתוב :והסרותי את לב האבן וכו׳ .והבן ,כי הקוצים הם ל׳׳ב ,והם סוד לב האבן .ועל זמן העתיד הבטיח הב׳׳ה להסיר אותם מן העולם .והטעם שלא נברר אלא רפ׳׳ח לבד ,הוא ,לפי שבחינת המלכות שבכל נתיב לא יכלה להתברר, יען היותה הבחינה יותר תחתונה וקרובה אל הקליפות ,ולא נתבררו אלא הג׳׳ר והו״ק שבכל בחינה .נמצא שהם במספר רפ״ח ,ומאלו הרפ׳׳ח מתבררים תמיד :יצוצות ,ועולים למעלה אל הקדושה .ואלו הרפ׳׳ח הם סוד הד׳ ע״ב שנפלו מלמעלה ,כמו שאמרנו. אח״כ בזמן התיקק כשחזרו המלכים למעלה באי׳ להתקן ,אז אי׳ נותנת בהם :זיפת מ״ן שכוללת חמש גבורות ,ומשלימתם לש״כ ,כי הם היו במספרם שט״ו, שכ1 ־

רמח"ל

ועתה נשלמו לש״ב .אח״ב נעשים שכ״ה ,תה בהתחבר אר׳א ,אז אבא נותן לאי׳ חמש גבורות ,ונעשים חסדים לה ,ועל i tאלנ הש״ך מתמתקים ונעשים שכ״ה. כמו שאמרו בזהר ,ח״ל :תאנא מן בוצינא דקרדינותא נפקי שכ״ה ניצוצץ ,ר״ל אחר שנמתקו מהגבורות דאבא ,אז יצאו במספר שכ״ה .נמצא שהמלכים מתחלה יצאו מן הה׳׳ג שבאי׳ ,שהם הש״ך דינים ,בסוד ה״פ דין כנ״ל ,ואחר כך נשארו בסוד שט׳׳ו — ז״פ אדם .ובזמן התיקון חזרו להיות ש׳׳ך ע׳׳י טיפת אי׳ שהשלימה אותם .ואחר כך נמתקו על ידי הגבורות דאבא ,שהם חסדים לאי׳ ,ונעשו שכ׳׳ה, והבן היטב. מג) ש״ך ופ״ר דינים

וצריך לידע ,כי גם בנוק׳ יש הש׳׳ך דינים ,והם בסוד ה״פ דין שעולה ש״ך, ואז היא דין קשה בסוד הד מלכין .אבל אחר כך בהתחבר עמה הזכר ,נעשים שכ״ה .והבן הענין ,כי הלא הה״פ דץ הם סוד ה״פ דק מאדנ״י ועולה ש׳׳ך ,ואז הם בלא מיתוק כלל .אבל בהתחבר אליהם הה׳ אלפץ ,שהם בחי׳ ה׳ שמות דאקי״ק — נמתקים ונעשים שכ׳׳ה ,והיינו ה״פ אדנ״י שעולה כך ,ואז נקראת נערה דקבילת דכורא .פירוש — שלאחר שקבלה המיתוק מה״ג הזכר ,אז היא ראויה לקבל טיפת החסדים גם כן .ומפני זה המיתוק שמקבלת הנוק׳ מן הזכר — קראו לה בזהר :דינא רפיא ,כי היא בעצמה בחינת דץ קשה .ובהתחבר אליה הזכר ,היינו ה׳ אלפין דאקי״ק ,אז הדץ שלה מתמתק ,ומפני כך נקראת דינא רפיא. וצריך לידע ,שאלו הה׳ יתרים שנותן הזכר לנקבה למתק הדינים שלה — הם סוד ה׳׳ג מנצפ׳׳ך שעולה פ״ר ,ובהם הדינים שלה מתמתקים .והבן ,כי הש״ך הם גבורות הנקבה עצמה ,והמנצפ׳׳ך הם מבחינת הזכר עצמו ,ונותן אותם ביסוד הנקבה .והרי נתבאר לך בדרך נכון ענין הרפ׳׳ח ניצוצץ ,וגם ענץ הש׳׳ך והשכ׳׳ה דינים ,הנזכרים כמה פעמים בזהר ובשאר מקומות ,שהם בחינת המלכץ שהיו בחינת דץ ,ואחר כך נמתקו ונתקנו במקומם. ועד כאן נתבאר לך ענץ עולם הנקודים שהוא עולם התוהו ,ועכשיו נבאר ענץ עולם הברודים ,שהוא עולם התיקון ,וסדר פרצופי האצילות ,כמו שנסדרו מהמאציל העליון ,כמו שתראה למטה בס׳׳ד.

מד) עולם הברודים — עולם התיקון ע״י לידת מ׳׳ה החדש ונבאר ענין עולם הברודים ,שהוא עולם התיקון .הנה אחר שנתקלקלו העולמות וירדו ממדריגתם ,הוציא המאציל העליון שם מ״ה החדש ,ובו נתקן הכל .וכדי להוציא אותו ,חזרו ונזדווגו שם ע״ב וס״ג דאד״ק ,והולידו שם מ״ה החדש ,ויצא ממצחו של אד״ק .ולא חדש

ר מ ח ״ ל שכז

ממש ,אלא שנתחדש עתה בכח אור הזיווג דע״ב וס״ג .וזה המ״ה העלה כל הבירורים מן הקליפות ,וחיבר אותם בסוד קוים .כי הלא מה שגרם הקלקול ,היה לסיבת היותם זה תחת זה ,בלא קשר כלל כנ״ל .ועכשו שנתחברו בסוד קוים — נתקימו .תה השם מ״ה החדש ,אחר שהעלה הבירורים שהם מבחינת ב״ן ,כמו שבאתו ,נתחבר עמהם .ונמצא הוא כמו זכר ,והב״ן כמו נקבה .וכל ספירה וספירה היתה כלולה מזכר ונקבה .ומן הבירורים שאמרנו ,נשאר מהם בקליפות .ועל ידי תפילותינו אנו מעלים אותם מעט מעט בכל יום ,עד שיתעלו כולם למקומם, ותישאר הקליפה בלי חיות ,ותתבטל .וזה יהיה לעתיד לבא ,כמו שכתוב: בלע המות לנצח וכר. מה) כל הפרצופים נבנו ממ״ה ומב״ן

ונתחיל לפרש ענין התיקון בפרטות ,ונאמר ,שכשרצה המאציל העליון שהעולמות אחר קלקולם יתתקנו ,הוציא שם מ״ה החדש ,ויצא ממצחו של אד״ק ,ונתחבר בב״ן ,ועל ידי זה נתקן הכל ,וזה מבואר .אבל מה שצריך לבאר ,הוא לידע — מה הוא זה המ״ה ,ובאיזה אופן נתחבר בב׳׳ן .דע כי זה המ׳׳ה הוא כולל ע׳׳ס ,ונחלק לד׳ בחינות ,שהם טנת״א, כמו שיש בב״ן ,וכשמתחברים ספירות דמ״ה וב״ן יחד ,אז נקראות ע׳׳ס שלימות ,להיותם כלולות מרו״ן .ודע כי הטעמים הם כתר ,והנקודות הם חכמה ,והתגים הם בינה ,והאותיות הם זאו״ן .אבל התחלקותם בפרצופים אינו על דרך זה ,וגם הספירות דמ״ה וב׳׳ן אינן מכוונות זה בזה ,דרך משל — כתר בכתר וכיוצא .אלא זה סדרם :עתיק ואריך שניהם נכללים בכתר דאצילות ,ועתיק לקח לעצמו כל כתר דמ״ה ,שהם טעמים ,וחצי כתר [דב״ן] שהם הה׳ ראשונות שלו ,וג״ר דחכמה דב״ן, וד״ר דבינה ,וז׳ כתרים דז״ת דב״ן .ואריך לקח לעצמו כל חכמה דמ״ה, שהם נקודות ,וחצי כתר דב׳׳ן ,היינו מן הת״ת שלו ולמטה .ואבא לקח לעצמו חצי בינה דמ״ה ,שהם תגים ,וז״ת דחכמה ,כי הג״ר שלה לקחם עתיק .ואימא לקחה לעצמה חצי האחרון דבינה דמ״ה ,שהם תגים ,ור תחתונות דבינה דב׳׳ן ,כי הד״ר לקחם עתיק .והז״ת לקחו לעצמן ז״ת דמ״ה ודב׳׳ן ,מלבד הז׳ כתרים דז׳׳ת דב׳׳ן שנשארו בעתיק. ואל תטעה ותחשוב שהם בעצמם הם דבר אחד ,ומה שלקחו הם דבר אחר ,כי זה אינו .אלא האמת הוא ,שהפרצופים עצמם נעשו מהספירות דמ׳׳ה וב״ן בסדר שאמרנו.

שכח שערי

ומח ל מו) מ״׳ה וב״ן — בחינת זכר ונקבה של הפרצופים

ודע שמה שלקחו הפרצופים משם מ״ה הוא בחינת זכר ,ומב״ן הוא נקבה .כגון עתיק — מהבחינות שלקח משם מ״ה הוא בחינת עתיק דוכרא ,ומב״ן הוא עתיק נוקבא ,וכץ באריך .ואל יקשה כי במקום גבוה כזה שהוא רחמים לא יתכן בחינת נוקבא ,שהיא דין .וכמו שנראה גם כץ מדברי הזהר — שלא נתגלתה נוקבא אלא מאו״׳א ולמטה .כי הענין כך הוא ,וכבר בארנו היות עיקר התיקון להיות כל בחינה כלולה מדו״ן, ונמצא שפרצוף עתיק כלל ממ״ה וב״ן .ולא שנוקבא דעתיק תהיה פרצוף נבדל ממנו ,כי זה אי אפשר ,כמו שביארנו ,אלא כשאנו אומרים נוקבא דעתיק — ר״ל בחינת הנקביית שבו ,היינו הב״ן שבו ,וכן הענין באריך. מה שאין כן באו״א ובזאו״ן ,שהנוקבין הם פרצופים נבדלים מהזכרים, וכוללים מ״ה וב״ן כמו הזכרים .והבן ,כי כפי התחלקות הקלקול שהיה בפרצופים — כך היה התיקון .בעתיק שלא היה בו שום קלקול ,תיקונו היה ביחוד גמור ,היינו שמ״ה וב״ן נעשו פרצוף אחד ,ולא נראה מהם אלא הפנים ,ועם כל זה ב״ן נקרא אחור לגבי מ״ה .ובא״א ,שגם בו לא היה שום ביטול ,מפני כך הניק׳ שלו נתקנה ביחוד גמור ,אבל לא כל כך כמו בעתיק ,אלא זה ימין תה שמאל ,היינו מ״ה שהוא זכר לימין ,וב״ן שהוא נקבה לשמאל ,מה שאין כן בעתיק שבין ימין ובין שמאל הוא כלול ממ״ה וב״ן .והטעם הוא ,לפי שכאן באריך היה בו פגם באחורי נה״י שלו ,כמו שאמרנו למעלה .ובאו״א שהיה בהם ביטול האחוריים שלהם ,מפני כך הם שני פרצופים נבדלים לגמרי ,אבל כיון שלא היה הקלקול אלא בצד האחור שלהם ,על כן הם פב״פ לעולם ,וזיווגם הוא תדיר .ובזאו״ן ,שבהם היתה השבירה ,וקלקולם היה בין בפנים ובין באחוריים ,מפני כך יצאו שני פרצופים נפרדים זה מזה לגמרי ,היינו שיצאו אב״א ,וכותל אחד לשניהם ,וצריך נסירה להפרידם כדי להחזירם פב״פ .וענין הנסירה יתבאר במקומו בעזרת האל. ואל יקשה עליך ,כי איך אנו אומרים שבעתיק ואריך — הנוקבא שלהם נדבקת בהם ,באופן שבין שניהם הוא פרצוף אחד ,והלא אנו רואים שבשניהם נזכר זיווג ,ואיך נאמר זה אם הפרצופים אינם נפרדים. כי הענין כך הוא :מ״ה וב״ן נתחברו לבנות פרצוף אחד ונקרא עתיק, ובחינת האחוריים שבהם ,שהם האורות שאינם מאירים כל כך ,בהיותם בחינת דין לא נגלו כאן כלל ,רק נבלעו לתוך ,והבחינה שמאירה להיותה בחינת חסד היא נגלית ,ונמצא עתיק יומין פרצוף אחד ,כולו פנים בלא אחור כלל ,כדרך שאמרו ביסוד ,כמו שמבואר במ״א ,רק שבחינת מ״ה

כללי חכמת תאמי* טי׳ מז— מ ט רמח"ל שכט

שבפרצוף הזה נקרא זכר ,ובחינת ב״ן נקרא נקבה ,וזה ברור ,וזה בע״י. אבל בא״א הוא בדרך אחר ,כי מ״ה וב״ן נתחברו ועשו פרצוף אחד, ונקרא א״א ,רק שהמ״ה ניתן בימינו והב״ן בשמאלו .ונמצא מ״ה פרצוף שלם וב״ן גם כן פרצוף שלם ,זה נקרא זכר וזה נקבה .ושניהם כאחד נקרא א״א ,המ״ה בערך כל הפרצוף הוא ימין ,כמו ז״א שהוא ו״ק לגבי כל האצילות ,ודי בזה.

מז) נקודה ,ספירה ,פרצוף ונבאר ענין תיקון הפרצופים בפרטות ,ונתחיל מעתיק שהוא הראשון שנתקן .וקודם נבאר ההפרש שיש בין נקודה לספירה ופרצוף, כי למעלה לא הארכנו די הצורך .והענין הוא ,כי כבר הקרמנו היות כל הבריאות מתחלקות לארבע ,כמנין ד׳ אותיות הוי׳׳ה ,כי ממנו נתהוו כולם .וכמו שיש ד׳ עולמות אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשייה ,כך כל חלק וחלק מהם צריך שיכלול אלו הארבע בחינות ,ואז יקרא שלם .נמצא, שכשאנו אומרים נקודה — ר״ל בחינת עשייה בלבד ,והיא כוללת ה׳ פרצופים ,וכל פרצוף ע״ס .וכשאנו אומרים ספירה — ר״ל שיש בה בחינת הארבע עולמות ,וכל עולם ה״פ ,וכל פרצוף ע״ס .ופרצוף — ר״ל ע״ס ,שהם כוללים ארבע עולמות ,וכל עולם ה״פ ,וכל פרצוף ע״ס .וגם להקרא פרצוף שלם צריך ענין אדור ,והוא ענין ההארות הפרטיות המאירות מהע״ס שבספירה [ההיא] הנעשית פרצוף ,כי מכח אלו ההארות עלו האברים למנין תרי״ג.

מח) חלוקת הספירה לעשר ולתרי״ג

ואבאר לך היותר כללים ,כי הפרטים רבים מאד .כתר עשה הראש, והארותיו נעלמות .חכמה האירה עשר הארות ,היינו שני עינים — חו״ב, מצח — דעת ,שני צדעים — חו״ג ,ראש החוטם — ת״ת ,שני אזנים — נ״ה ,סוף החוטם — יסוד ,והנחירים — מלכות .וכן בינה האירה עשר הארות ,שמהם נעשו ספירת הפה ,וזה פרטן :חיך וגרון — חו״ב, שני חניכים — חו״ג ,שני שפתים — נ״ה ,הלשון — כל הקו אמצעי, והפה — מלכות .וכן על דרך זה כל ספירה וספירה הוציאה הארותיה כפי מה שגזרה חכמת המאציל יתברך ,ונמצאו כולם תרי״ג ,ואז נקרא פרצוף שלם. מט) חלוקה לאברים וסדר החושים

ואל יקשה עליך ממה שאמרנו למעלה שמן העינים ומן האזנים ומן

רמח״ל החוטם ומן הפה יצאו ארבע חושים ,ונקראים ראיה שמיעה ריח דיבור, והם חכמה — בינה — תפארת — מלכות ,ואיך נאמר שמן האזנים יצא בינה אם נעשו מספירות חכמה ,וכן בחוטם ובפה .כי הענין כך הוא :כי אברי הפנים נעשו מהתפשטות ספירות חכמה ,אבל אלו הארבעה יצאו מהוי׳׳ה שהיתה ?פ?ים ,ויצאה לחוץ במקום שמצאה נקבים .הי׳ מצאה נקבי העינים ,ונתפשטה דרך שם ונעשה חוש הראיה .והה׳ מצאה נקבי האזנים ויצאה ,וממנה נעשה חוש השמיעה .והו׳ יצאה דרך נקבי החוטם ,ונעשה חוש הריח .והה׳ אחרונה יצאה דרך הפה ,ונעשה חוש הדיבור .נמצא שהם שני ענינים ,כי האברים נעשו מספירות חו״ב, והחושים מהוי״ה הזאת שהיתה בפנימיות ,שבעברה דרך האברים נתהוו החושים .ואם לא היה זה ,היו נמצאים האברים ולא החושים .נמצא שהאברים הם ענין אחד ,והחושים הם ענין אחר ,ואין ענין זה לזה כלל. וכל הענינים הללו כבר הקדמנו למעלה שאינם אלא דרך משל ,ונקראים בשמות האלו על שם הענפים היוצאים מהם .ואינם אלא אור הא״ס ב״ה בעצמו שנתשפשט כך ,כדי שלא יהיה שום דבר למטה שלא יהיה לו שורש בשרשים העליונים ,ועל ידי כך יהיה להם העמדה וקיום.

נ) פרצוף עתיק

ונחזור לבאר פרטות הפרצופים ,ונתחיל מעתיק ,שהוא הראשון. ונאמר ,פרצוף עתיק הוא למעלה מעולם האצילות ,ואינו מכללו ,אבל מתלבש בתוכו ,כמו שנבאר .וזה העתיק נעשה ממלכותו של אד׳׳ק, וכולל זכר ונקבה ,היינו מ״ה וב״ן .וזה הוא מלכות עולם הא׳׳ס ,שאמרנו, שיש למעלה מעולם האצילות ,כמו שהקדמנו שמלכות של כל עולם ועולם מתלבשת בעולם שלמטה ממנו ,והיא גדולה ככולו .ובזה העולמות הם נקשרים כולם כאחד ,עד שהכל נקשר במאציל ב׳׳ה .תה העתיק כבר בארנו מאיזה ספירות דמ״ה ודב״ן נעשה .וצריך לידע, שעתיק דוכרא ,היינו בחינת מ״ה שבו ,אינו מתלבש כלל באצילות, שמרוב העלמו אינו מושג כלל ,ונוקבא דעתיק לבד היא שנתלבשה ,וגם ממנה לא נתלבשו אלא ז״ת .אבל הג״ר נשארו מגולות ואינן מושגות כלל ,ונקראו רישא דלא איתידע ,מפני רוב הספיקות אשר בה ,שנתבארו במקום אחר ,ואיני רוצה להאריך בהם .ואופן ההתלבשות כך הוא :חסד דעתיק בכתר דאריך .גבורה בחכמה .ת״ת בבינה .פרקין עלאין דנ׳׳ה בחו״ג .פירקין אמצעיין בנ״ה .פרקין תתאין ירדו במלכות דא״א ,ונעשו שם כמו שני דדים להשפיע השפע לעולמות .ויסוד מתחלק לב׳ פרקין כללי חכמת חאמת לוי׳ נא— נ ג

לבד ,פרק העליון מתלבש בת״ת ,והתחתון ביסוד ,ומלכות במלכות (דאצילות) [דא״א] ,ויתבאר לפנים בס״ד.

נא) פרצוף אריך־אנפץ ונבאר ענין תיקון א״א ,שהוא הפרצוף הראשון של עולם האצילות, כי עתיק כבר בארנו שאינו מכלל עולם האצילות .ונאמר ,כי עולם האצילות כולל ה׳ פרצופים .וטעם היותם כך בארנו למעלה ,והם א״א או״א זו״ן .והראשון הוא א״א ,והוא מתלבש בכולם ,עד שנמצאת מלכותו במלכות דאצילות .והוא העיקר ,והשאר אינם אלא כמו ענפים היוצאים ממנו ,כי הוא פרצוף אחד שמתפשט מראש האצילות ועד סופו, וממנו מתפשטים כל האחרים .ואופן התלבשותו בהם הוא בדרך זה :מן הגרון עד הטיבור מתלבש באו״א ,אבא מלביש צד ימין שלו ואימא צד שמאל .ומן הטיבור ולמטה מתלבש בזאו״ן .וכמו שא״א מתלבש בכל הפרצופים ,כן כל הפרצופים מתלבשים זה בזה מן הת״ת שלהם ולמטה, עד שמסתיימים כולם בשוה .והוא כדרך שאמרנו למעלה ,שספירה אחת מעולם העליון היא גדולה כמו כל עולם התחתון .כן הענין כאן בפרטיות הפרצופים ,שספירה אחת מהפרצוף העליון היא גדולה כמו שלושה של פרצוף התחתון .ונמצאו כל הפרצופים מתלבשים זה בזה ונקשרים כאחד ,ושרשם הוא אריך אנפץ,כי הוא עיקר והם ענפים. ונבאר ענץ פרצוף א״א בפרטות .וכבר בארנו — א״א הוא כתר של עולם האצילות ,תתפשטו הארותיו עד שנבנה פרצוף אחד .ובפרצוף זה יש שינוי אחד משאר הפרצופים ,שבראש כל הפרצופים יש שלושה מוחין ,היינו חכמה בינה ודעת ,שהוא כולל חסדים וגבורות ,כמו שיתבאר בס״ד .בפרצוף הזה לא נמצא בראשו אלא מוח אחד היינו חכמה שבו ,אבל בינה ירדה בגרון ,והדעת בץ כתיפיו .וזה המוח נקרא מוחא סתימאה ,לפי שהוא סתום ואינו מושג כלל ,ונקרא חמרא דשקיט על דורדיה ,לפי שהוא זך בתכלית הזכות ,ואין בו שום תערובת כלל, ויתבאר עוד לפנים בס״ד.

נב) תלתרישין

ונבאר ענץ התלת רישץ שהוזכרו בספר הזהר :תלת רישץ אתגלפן דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא .וצריך לידע מה הם אילו תלת רישין. והענין הוא ,כי כבד אמרנו למעלה שג״ר דנוק׳ דעתיק לא נתלבשו בא״א ,ונשארו מגולות ,ונקראו רישא דלא איתידע ,לסיבת היותה נעלמת

שלב שערי כללי חכמת ה א מ ת סי׳נג— גד

ואינה מושגת כלל ,ועליה נאמר :אלקים הבין דרכה וגו׳ .ונשארה כמו מקיף על ראשו של א״א ,והיא הראשונה מן התלת רישין .וכנגדה אמרו באידרא :רישא דכל רישא ,רישא דלאו רישא ,דלא ידע ולא איתידע. הראש השני הוא כתר דא׳׳א ,והיא גולגולתא חיורא שאמרנו למעלה, ועליה אמרו :רישא עילאה עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין .הראש השלישי הוא חכמה דא״א ,והיא מוחא סתימאה ,ועליה אמרו :רישא חדא חכמתא סתימאה דאיתכסיא וגו׳ .ואלו הם התלת רישין הנזכרים באידרא. ויש עוד בחינת תלת רישץ אחרת ,כי אף על פי שכתר וחכמה לא נמנו אלא לב׳ רישץ בלבד ,עם כל זה הם נחלקים לשלושה .ואלו נקראים תלת רישין דאריך ,לפי שכולם הם ממנו ממש .והענין הוא ,כי צריך לידע שבין כתר וחכמה דא״א באויר שביניהם שם נגנז דעת דעתיק, והיא נקראת אוירא דכיא ,לפי שמצבה באויר ,ונקראת מוחא עילאה סתימאה ,ונחשב לראש אחד ,והוא השני מן התלת רישין דאריך .ונמצא, שכשאנו אומרים תלת רישין סתם — הם כתר חכמה בינה דעתיק נוקבא, שנשארו בלי לבוש ,וכתר חכמה דא״א ,שכל אחד מהן נקראו בשם זה של ראש .וכשאנו אומרים תלת רישין דאריך — אין אנו מונין ג״ר דנוקבא דעתיק ,לפי שאינם מגופו .והתלת רישין שלו הם אלו :הא׳ — כתר ,הב׳ — דעת דעתיק שיש שם בין כתר וחכמה ,הג׳ — חכמה. ולמעלה בענין השבירה בארנו טעם היות אלו השני מיני תלת רישין מהיכן נמשך ,וע״ש.

נג) שלשה תיקונים יוצאים מתלת רישין ונבאר ענין התלת רישין בפרטות ,ומה הם התיקונים הנעשים מהם. וכבר בארנו שהם תריץ רישין לבד ,היינו כתר וחכמה שבו ,ונחשבים לג׳ לסיבת דעת דעתיק הגנוז שם בין זה לזה .וצריך לידע שכל אחד מאלו התלת רישין דאריך יש בהם שלושה הויות ,ואחת הכוללת אותם .ויש חילוק בין זה לזה במילוי ,היינו שאותם שבכתר הם במילוי יודין ,והוא בגי׳ ע״ב ,ואותם שבאוירא במילוי ס״ג ,ודחכמה במילוי אלפין ,והוא בגי׳ מ״ה.

נד) נימין — שערות

נמצא שבכל אחד מאלו התלת רישין יש בו שלושה הויות ,שהם י״ב אותיות ,ועם הכולל — י״ג .ומן כל אחד מהם נעשה תיקון אחד. כללי חכמת האמת מי׳ גה— נז

ומח״ל

היינו מן הי״ג דאוירא נעשו הי״ג נימין ,והם השערות שלו ,ועליהם אמרו באידרא :י״ג נימין דשערי קימין מהאי סטרא ומהאי סטרא .וסדר התחלקותם הוא כך :ארבעה מצד ימין של הראש ,וארבעה מצד שמאל, וארבעה אחורי העורף ,ואחת באמצע הראש ,והיא כוללת את כולם. והשערות האלו הם לבנים ,כי הלא כל שחרות הוא דין ,ובכאן שלא נמצא דין הם לב?ים .מה שאין כן בז״א ,כי שם פועל הדין ,מפני כך הם שחורים .וגם שינוי אחר נמצא ביניהם ,והוא — כי השערות דז״א הם מעורב זה בזה ,אבל בא ״א הם חלוק זה מזה ,כמו שאמרו בזהר :כהאי עמר נקי דלא אסתבך דא בדא .והם ארוכים ומגיעים עד כתיפו ,ואינם קשים כמו אותם של הדיקנא ,לפי שהם עשוים להשפיע דרך פיותיהם, מפני כך הם ארוכים ורכים ,מה שאין כן באותם של הדיקנא ,כמו שיתבאר במקומו בס״ד. נ ה) חיווי תי

ומן הי״ג שבגולגולתא נעשו הי״ג חיורתי ,והם הלבנונית שיש בין שיער לשיער ,וכמו שהשערות הם י״ג — כך החיוורתי הם י״ג .כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :האי גולגולתא חיורא דיליה נהיר לתליסר עיבר גליפן .והם הי״ג חיורתי שאמרנו ,והם מתחלקים כמו השערות ,היינו ד׳ מצד ימץ ,וד׳ מצד שמאל ,וד׳ אחורי העורף ,ואחת באמצע הכוללת כולם .ואותם שבאחורי העורף הם הם המתפשטים למטה בז״א ,להשלים הדיקנא שלו שתהיה בת י״ג תיקונים ,ויתבאר עוד לפנים בס״ד.

נו) דיקנא ומן הי״ג דמוחא נעשו הי״ג תיקוני דיקנא ,והם סובבים את הפנים ומחפים עליהם ,והשערות האלו הם קצרים וקשים ,לפי שהם בחינת דין. והבן ,כי הם נקראים י״ג מכילן דרחמי ,שר״ל שהם מחזיקים הרחמים, אבל הם בעצמם הם דין ,כי כל דבר המונע הוא דין ,ועשאם המאציל כדי שהשפע ירד מוגבל לתחתונים ,ויוכלו לקבלו .ועל ידם הקליפות נכנעות כידוע ,כי הגבורות הקדושות הן מכניעות הקליפות ,כי היא נעשית מחכמתא סתימאה ,שבה נמצאת גבורת עתיק מלובשת ,ובהאירה — הקליפות אינם יכולות לעמוד מפני אורה וניכפים .ופרטי הי״ג תיקוני דיקנא יתבארו לפנים בס״ד.

נז) כג׳ רישין — עצמות וכלים ,פנימי ,מקיף ומקיף דמקיף

ונחזור לבאר ענין אלו התלת רישין ,ונאמר — כי בכל אחד מהם נמצא להם בחינת עצמות וכלים ,היינו פנימיות וחיצוניות שלהם .ובכל אחת מאלו הבחינות נמצאו ג׳ בחינות אחרות ,והם פנימי ומקיף ומקיף דמקיף ,כי כל דבר שבקדושה כולל ג׳ בחינות אלו .ונמצא שבכתרא ,שהיא הראשונה מן התלת רישין ,נמצאים בה ג׳ בחינות אלו ,בין בעצמות בין בכלים .בג׳ בחינות דעצמות יש ג׳ הויות במילוי יודין ,והיא בגי׳ ע״ב .והחילוק ביניהם הוא בנקודות ,כי בפנימי לא נמצא ניקוד אלא בד׳ אותיות הפשוט ,והניקוד — בתנועת האותיות ,היינו יוד — חולם, הי — צירי ,ויו — קמץ ,הי — צירי .ובמקיף מנוקד גם המילוי כמו הפשוט. ובמקיף דמקיף — הפשוט מנוקד כאחרים ,והמילוי כולו קמץ .ובג׳ בחינות דבלים הם ג׳ אקי״ק מליאים ביודין ,והוא בגי׳ קס״א ,והניקוד כדרך שאמרנו בהויות .תה בדרך פרטות .אבל בכללות כל הג׳ בחינות דכתרא אינם אלא מקיף דמקיף לגבי האחרים. ובג׳ בחינות דעצמות דאוירא יש בהם ג׳ הויות במילוי ס׳׳ג ,ומנוקדים כמו אותם דכתרא ,אלא שכל מקום שבכתרא נקוד קמץ — בכאן יש פתח .ובכלים נמצאו ג׳ אקי״ק במילוי יודין ,והניקוד כמו ההויות .וכל אלו הג׳ בחינות דאוירא אינם אלא בחינת מקיף לגבי האחרים. ובג׳ בחינות דעצמות דחכמתא סתימאה נמצאים בהם ג׳ הדות במילוי אלפץ, והוא בגי׳ מ״ה ,ומנוקדים כסדר שאמרנו באוירא ,אלא שכל המקומות שבאוירא יש צירי — כאן יש סגול .ובכלים נמצאים ג׳ אקי״ק במילוי אלפין ,והוא בגי׳ קמ״ג ,והניקוד כסדר שאמרנו בהויות .ואלו הג׳ בחינות אינה אלא בחינת פנימי לגבי האחרים .ונמצא שאלו התלת רישין בכללותם אינם אלא ג׳ בחינות ,היינו כתרא — מקיף דמקיף ,אוירא — מקיף ,וחכמתא סתימאה — פנימי .אבל בפרטות כל אחד כוללת הג׳ בחינות שאמרנו .ואלו התרין רישין ,היינו כתרא ומוחא ,מתלבשים זו בזו ,וזהו שאמרו באידרא — דא לגו מן דא .י

נח) ז׳ תיקוני רישא דא״א

ונבאר ענין הז׳ תיקוני רישא ,והם ז״ת שנמצאו בראשו של א״א, ונקראים :גולגלתא חיורא ,טלא דבדולחא ,קרומא דאוירא ,רעוא דרעוין, עמר נקי ,פקיחו דעינין ,חוטמא .וסימניך :ג״ט קר״ע פ״ח .והענין הוא, כי כבר אמרנו שז׳ תחתונות דעתיק נתלבשו באריך ,ומאלו נעשו הז״ת רישא .היינו שאלו הז״ס בעברם דרך הראש להתלבש בגוף — עושים שם שבעה תיקונים .וזה פרטן: הראשון — גולגלתא חיורא ,ונעשה מחסד דעתיק שנתלבש י בתוכה ,ועל כן נקרא חיורא מפני זה החסד שיש בו .ולהיות בכאן זה רמח"ל שלה

החסד — מזה נמשך שהוא שורש לכל החסרים ,והוא ראשית הזכר דא״א ,כמ״ש למעלה ,כי הימין שלו הוא הזכר. השני — טלא דבדולחא ,והיא חכמתא סתימאה ,ונקראת כן לפי שטלא הוא יו״ד ה״א וא״ו בסוד המוחין ,ובדולחא מפני גבורת עתיק המתלבשת בה .כי חכמה הוא קו ימין ,וגבורה קו שמאל ,ועל כן נקראת בדולחא — דכל גונין מתחזין בגוה ,היינו שהיא כלולה מחסד ודין. וזאת הגבורה המלובשת כאן גורמת לח ״ס היותה שורש לכל הגבורות, עד שכל שיעור וגבול ממנה נמשך. השלישי — קרומא דאוירא ,ונעשה מתפארת דעתיק .וזה התיקון מועיל לשני דברים ,א׳ — שחופה על חכמתא סתימאה ,כדי שלא יאיר אליה בחוזק — הארת דעת דעתיק הגנוז שם ,כמו שנבאר .והב׳ — כדי שאורה של חכמתא.סתימאה לא ירד כל כך בחוזק אל התחתונים. ,ויוכלו לסבול אותו. הרביעי — רעוא דרעוין ,ונעשה מיסוד דעתיק שמאיר במצחו של אריך .ומפני כך מצח זה משונה מן המצחים שלמטה ממנו ,שכולם הם בחינת דין ,ולכן בהגלותם כל הדינים מתעוררים ,וזה כיון שהוא ממותק מיסוד דעתיק שמתגלה שם — נקרא מצחא דרעוא ,וממתק כל הדינים שלמטה .וזאת הפעולה עושה תמיד ,אף בהיות מכוסה בשערות .אבל בהתגלותו — כל הדינים נכפים ואינם פועלים כלל ,והוא עת רצון ,לפי שהכל נמתק בהארת זה המצח .וזה אינו תמיד אלא לפרקים ,כי העולמות צריכים לדין. החמישי — עמר נקי ,ונעשה מנ״ה דעתיק ,מן הבחינה שהם גבוהים מן היסוד ,כי בעברם שם עושים זה התיקון .והנה התיקון הוא, שהשערות שכבר יצאו מח״ס כנ״ל ,כאן נתקנים ונעשים בצורת שערות, נמשכים כמו צינורות למטה לפעולתם .והבן ,כי זה מכח נ״ה שהם ב׳ ווין כידוע ,ומזה נמשך היות השערות בצורת ווין ,ומפני שהם לבנים כמו הצמר ,על כן נקראו עמר נקי. השישי — פקיחו דעינין ,ונעשה מנ״ה דעתיק מן הבחינה שהם תחת היסוד ,והבן .כי התיקון עמר נקי שנעשה מנ״ה דעתיק מן הבחינה העליונה מן היסוד — הוא גבוה מן המצח ,ששם יש התיקון הנעשה מן היסוד .והתיקון הזה הוא תחת המצח ,כיון שנעשה מן הבחינה התחתונה מן היסוד ,שבעברם שם עושים זה התיקון ,כי העינים כבר ישנם מהתפשטות ספירות הפרטיות דחכמה ,והתיקון הוא להיותם בלא מסך ובלא מכסה ,והם פתוחים תמיד להשגיח לתחתונים .ועל זה אמרו

שלו שערי

כללי חפמת האמת סי׳ 1ח ומח״ ל

בס״ה :עינא פקיחא דלא נאים ולית כסותא ולא גבינין על עינא ,ועליו נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל .כי הלא הגבינים הם מונעים אור העינים ,וכבר ידעת היות כל דבר המונע — בחינת דין .ולכן בעינים האלו לא יש שום דבר המעכב ,כיון שהם מתוקים מאד .וגם לקיום המדריגות הוצרכו אלו העינים להיות תמיד פתוחים ,באופן שהשפע לא יעדר אפילו רגע אחד ,ויתקימו. ודע כי אף על פי שאנו אומרים עינים בלשון רבים ,שנראה שהם שנים ,אחת לימין ואחת לשמאל ,עם כל זה כיון שהם בא״א ,שהוא מקום שלא יש שם שום רושם דין ,אינם נחשבים אלא לאחד ,והוא הימיני ,כי השמאלי אינו נחשב ,וכמו שנזכר באידרא :לית שמאלא בהאי עתיקא .והעינים האלו הם משונים מאותם שלמטה ,כי שם נראים בהם גונים סומק אוכם וירוק ,כמו שנראה מדברי הזהר ,וכאן אין יש שום גון אחר אלא הכל לבן. וכיון שזכרנו עין ,נבאר מהותו ,ונאמר — כי האבר נעשה מחו״ב פרטית דחכמה ,וחוש הראיה שבו נעשה מהי׳ של ההוי״ה שהיתה סתומה לפנים ,ויצאה שם ,וממנה נתהוה חוש הראיה ,כמו שבארנו למעלה .והבן איך בעינים נרמז כל התפשטות העשר ספירות ,כי הלא כל הע״ס תיקונם להיות בסוד קוים ,היינו ימין שמאל אמצע בסוד חד׳׳ר. נמצא ששלושה ספירות הם ראשי כל הקוים ,ומהם נתפשטו האחרות, והם חכמה — ראש קו ימין ,בינה — ראש קו שמאל ,דעת — ראש האמצעי .וראה כי שלושה גונים יש בעינים ,והם שלושה ראשי הקוים של הספירות שנרמזו שם .ומלכות שהיא האחרונה נרמזה בבת עין. ונחזור לענינינו ,וכבר בארנו שמנ׳׳ה דעתיק נעשו שני תיקונים בראשו של א״א ,שהם עמר נקי ופקיחו דעינץ .ועוד תיקון אחר נעשה בראשו של א״א ,והוא התרין אודנין ,ונעשה מן התרין ביעין ,אבל זה התיקון אינו מוזכר .והענין הוא ,שאלו התרין ביעין הם סתומים מאד, להיותם בסוד פנימיות נ״ה ,אותה הבחינה שהם נקשרים ביסוד ,ומפני כך התיקון הנעשה מהם ,שהם התרין אודנין ,אין אנו מזכירים אותם במנין התיקונים ,להיותם סתומים מאד. השביעי מן שבעה תיקוני רישא הוא חוטמא ,ונעשה ממלכות דעתיק .וכמו שמלכות מתחלקת לשתים ,היינו לאה ורחל ,כמו כן יש בחוטם שני נקבים ,ונקרא נוקבא דפרדשקא .וענין לאה ורחל יתבאר במקומו בס״ד.

גללי חכמיו האמת סי׳נ ט רמח״ל שלז

נט) י״׳ג תיקוני דיקנא דא׳׳א

ונבאר ענין הי״ג תיקוני דיקנא בפרטות .וכבר בארנולמעלה שהי״ג תיקוני דיקנא נעשו מהג׳ הויות ואחת שכולל אותם ,שנמצאו בחכמתא סתימאה ,כמו שאמרו באידרא :כל דיקנא לא אישתכח אלא ממוחא דרישא .והדיקנא הזאת מתחלקת לי״ג תיקונים ,ומתחלת מן הפאות שבראש .ומקפת את הפנים ואת הפה מכאן ומכאן ,ומגעת עד הטיבור. ועליה אמדו באידרא ,וז״ל :האי דיקנא מהמנותא דכלא ,נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה פומא קדישא וכו׳ וחפי עד טיבורא דליבא .הדיקנא הזאת היא י״ג צינורות שעשאם המאציל ית׳ כדי להשפיע על ידם השפע לתחתונים ,ומפני כך נקראו י״ג נביעין .ומפני שהם נעשו מחכמתא סתימאה ,מפני כך נקראו י״ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא ,כמו שידוע שחכמתא סתימאה נקראת שמן הטוב .והיא מתפשטת ב?נים, ועשתה שם י״ג תיקונים ,וזה פרטן:

התיקון הראשון הוא המצד של הדיקנא ,והם השני פאות של הדיקנא ,שהוא המקום שתחת האזנים .התיקון השני הוא השפה העליונה ,ועוברת מצד אחד שבפה לצד האחר .התיקון השלישי הוא אותו ההפסק שיש באמצע זאת השפה שלא נמצא שם שערות ,והוא תחת השני נקבים של החוטם .התיקון הרביעי הוא השפה התחתונה ,ועוברת מעבד אל עבר ,כמו העליונה .התיקון החמישי הוא ההפסק שיש באמצע זאת השפה ,כמו שיש בשפה העליונה ,וגם כאן לא יש שערות .התיקון השישי הוא המקום שהזקן מתרחב ,והוא בתחתית הלחיים אצל הפה. התיקון השביעי הוא המקום שלא יש שם שערות ,ונראה כעץ שני תפוחים .התיקון השמיני הוא השטח העליון ,והם השערות הארוכים שיש בדיקנא שמגיעים עד הטיבור ,ונקראים מזלא ,מלשון יזל מים מדליו ,לפי שנחלים למטה .התיקון התשיעי הוא השערות הקטנות שיש בין השטח העליון ,שהוא התיקון הח׳ ,לשטח התחתון ,שהוא התיקון הי״ג כמו שנבאר .התיקון העשירי הוא השערות שתחת הגרון .התיקון האחד עשר הוא שהשערות של הדיקנא מסתיימים בשוה ,ואינם יוצאים זה מזה כלום .התיקון השנים עשר הוא שהפה הוא פנוי משערות ,ואינם חופים עליו כלל .התיקון .השלשה עשר הוא השטח התחתון ,והם השערות הארוכים שיש בדיקנא ,ומגיעים עד הטיבור כמו התיקון הח׳, ונקראים גם כן מזלא ,לפי שנוזלים למטה .ואלו התרץ מזלץ הם עיקר הדיקנא ,ומהם נשפע השפע לעולמות ,כמו שיתבאר בס״ד.

ס) י״ג מידות שאמרו משה ומיכה ואלו הי״ג תיקוני דיקנא הם הי״ג מדות של רחמים שהזכיר מרע״ה בפרשת כי תשא ,והם :א״ל — א׳ ,רחום — ב׳ ,וחנון — ג׳ ,ארך — ד׳ ,אפים — ה׳ ,ורב חסד — ר ,ואמת — ד ,נוצר חסד — ח׳, לאלפים — ט׳ ,נושא עון — י׳ ,ופשע — י״א ,וחטאה — י״ב ,ונקה — י״ג .והזכיר אותם גם הנביא מיכה ,והם :מי אל כמכה — א׳ ,נושא עון — ב׳ ,ועובר על פשע — ג׳ ,לשארית נחלתו — ד׳ ,לא החזיק לעד אפו — ה׳ ,כי חפץ חסד הוא — ר ,ישוב ירחמנו — ד ,יכבוש עונותינו — ח׳ ,ותשליך במצולות ים כל חטאתם — ט׳ ,תתן אמת ליעקב — י׳, חסד לאברהם — י״א ,אשר נשבעת לאבותינו — י״ב ,מימי קדם — י״ג .וההפרש שיש מהתיקונים של מי אל כמכה לאותם של א״ל רחום ,הוא ,כי מי אל כמכה הם השמות של התיקונים במקומם באריך, ואותם של א״ל רחום הם השמות של התיקונים כשמשתלשלים למטה בז?א ,להתלבש בדיקנא שלו ,כמו שיתבאר .אז ברדתם למטה — שמותיהם מתחלפים ,ונקראים א״ל רחום וכר ,ויתבאר עוד פרטיה בס״ד.

סא) שורש הי׳׳ג תיקוני דיקגא

י ונחזור לבאר ענין הי״ג תיקוני דיקנא ,כי למעלה לא דברנו [די] הצורך ,ונאמר כי הי״ג תיקוני דיקנא הם בירורים שנבררו מן המ״ק, ונתקנו שם ,כמו שאמרנו למעלה .כי אף על פי שבג״ר לא היה בהן שבירה ,עם כל זה בעלות הבירורין להתקן במקומם ,עלו גם כן בג״ר, ומפני כך על אלו הי״ג תיקוני דיקנא אמרו :דנפקי ממותרי מוחא ,שר״ל שיצאו ממה שנבררו מן המ״ק ,והבירור כבר ידוע שנעשה במוח ,היינו המחשבה ,כמו שהוזכר בזוהר :כולהו במחשבה אתברירו .וגם מפני שהי״ג תיקוני דיקנא הם צינורות המתפשטים מן המוח ,גם מפני כך נקראו מותרי מוחא ,שר״ל שהם השארית של המוח .ומפני שהם מן הבירורין שנבררו מהמ״ק — נקראים ימי קדם ,שר״ל שנתהוו מבירורי מלכי הקדם ,כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :אילץ תיקונין איתקרון ימי קדם ,איתקרון יומין קדמאין דקדמאי ,ומפני כך הם בחינת דין ,והם גבורות קדושות ,ועל ידם הקליפות נכנעות. סב) י״ג תיקוני תקנא ממקיפי כתר וחכמה

ונבאר עוד פרטי הדיקנא הזאת ,ונאמר — כי אלו הי״ג תיקוני דיקנא הם מקיפים מספירות פרטיות דכתר וחכמה שנתגלו שם בפנים ,והם עשרה מקיפים

ר מ ח /׳ ל דכתר ועשרה דהכמה .והיו ראוים להיות עשרים ,אבל לא נתגלו כי אם י״ד ,היינו שמונה מחכמה וששה מכתר .ומפני שבתיקון אחד נכללו שני מקיפים ,כמו שנבאר ,מפני כך הם י״ג ולא י״ד .ולזה אין אנו יודעים שום טעם ,אלא שכך עשאם המאציל ית׳ ,מפני שידע בחכמתו הנפלאה שכך צריך להנהגת העולם ,ולא יותר. ואל יקשה עליך לומר ,כי איך אנו אומרים שהדיקנא היא היא מקיפים דכתר וחכמה ,והיא מהבירורים שנבררו מהמ״ק ,והלא אמרנו שהיא מהג׳ הויות ואחת שכולל אותם שבחכמתא סתימאה ,ותאמר שהדברים האלו נראים כמכחישים זה את זה .כי הענין כך הוא :וזהו כלל גדול בכל עניני הספירות והפרצופים ,כי בכל מקום שאנו מוצאים ספירה אחת או פרצוף אחד שנצטרפו כמה בחינות לבנותו. אין לנו לומר שהדברים סותרים זה את זה .אלא אמת הוא ,שכל כך בחינות הוצרכו להוות אותה הבחינה .כן הענין כאן בדיקנא ,שכל הבחינות שהזכרנו הוצרכו כדי לעשותה .וכן מצינו בדיקנא ז״א ,שכדי להשלימה — הוצרך בקיעת יסוד ,וד׳ חיורתי דא״א ,כמו שיתבאר במקומו בס״ד .וגם לזה אין אנו יודעים טעם ,אלא שכך הכינם המאציל ,והוא בחכמתו ידע שכל כך בחינות צריך שיתחברו כדי לבנות אותו הדכר .והנה מהמקיפים דכתר וחכמה שיש בדיקנא — הספירות דחכמה קודמות ,היינו בשמונה תיקונים הראשונים יש השמונה ספירות דחכמה, ובאחרים דכתר .והטעם שספירות דחכמה הם ראשונות ,אף על פי שהיה ראוי שיהיה להפך ,כי כתר הוא ראשון לחכמה ,הוא מפני שעיקרה של הדיקנא היא נעשית מחכמתא סתימאה ,מפני כך ספירות דחכמה קודמות לאותם דכתר .וכיון שאלו הספירות הם מקיפים ,מפני כך הם הולכים מלמטה למעלה ,היינו ספירות דחכמה מתחילים ממלכות ומסיימים בבינה ,וספירות דכתר מתחילים מיסוד והולכים עד חסד .וזה פרטן: סג) פרטי י״ג תיקוני דיקנא

התיקון הראשון הוא א״ל ,וגם מי א״ל כמכה .וכבר אמרנו למעלה, שהוא המצר של הדיקגא .ונבאר ענינו בפרטות :הנה זה התיקון הוא מלכות דמקיפים דספירות חכמה ,ונקרא א״ל ,מפני שכאן נמצאים ל״א קוצין תקיפין .והאל הזה בב׳ הפיאות ,ונמצא שיש שני אל :א׳: בימנית ,וא׳ — בשמאלית .וכל אחד מהם מתחלק לג׳ ,היינו א״ל שד״י, א״ל יקו״ק ,א״ל אד״נ ,הרי ששה .אבל משני א״ל שד״י אין מתגלה אלא אחד ,נמצאו כולם חמשה א״ל.

סד) תלת עלמין נשרשים בתיקון ראשון ועתה אפרש לך ענין גדול שיש בג׳ הא״ל אלה ,כי באידרא הזכירו שלשה

כללי חכמת וזאמת סי׳ סד רמח"ל

עולמות שיש בזה התיקון .והאמת ,שהם הג׳ א״ל שזכרנו ,כי הראשון במילואו עולה אלף ,והשני עולה נ״ז ,והשלישי עולה צ״ו ,וזהו ההתחלקות שאמרו שם באידרא ,ע״ש .אמנם סוד הענין הזה הוא — כי הלא הדיקנא נעשית מהבירורים שנבררו משם ב״ן בסוד מלכי הקדם ,שעל כן נקראת ימי קדם ,בנ״ל .וזהו המקום שהתחילו להתברר וליראות בסוד גבורות שהן מכניעות הקליפות ,שהן הפסולת שנדחה מהם .אמנם מה שנגלו כאן ,הוא בירורי ג׳ מלכים הראשונים ,שהם בלע יובב חשם ,והם סוד דעת(חסדים וגבורות) [חסד וגבורה] .ומה שנשאר מהם — הם קליפות קשות מאד ,ונקראו תנור וכירים. ונמצא ששורש בירורי ג׳ מלכים הראשונים הוא כאן ,והוא סוד הג׳ עולמות הנ״ל .ומהם משתלשלים אחרים למטה ,כי הלא מהם יצאו מדריגות אחרות ,היינו אחורי בינה־ז״א־ונוקבא ,ועוד בבי״ע .ומה שנדחה מכל המדריגות האלה ,ולא עמד בהם ,הוא הפסולת הגמור שהוא קליפה .ודע שאלה השרשים על ידם נכנעות הקליפות שנשארו מהן ,וזה תבין בסוד היחודים ,כמ״ש במקומו בס״ד .והנה בא׳׳ל הראשון ,שהוא א״ל שד״י ,שם מאיר בתוקף אורה של חכמתא סתימאה יותר מן האחרים ,להיותו היותר קרוב אליה ,ושם בחכמתא סתימאה יש ריבוע אלקים דההין שעולה אלף .ועליהם אמרו באידרא :אלף עלמין דחתימץ בעזקא ,כי חכמתא סתימאה נקראת עזקא ,להיותה שורש כל העולמות כולם .ורבוע אלקים דההין שאמרנו ,הם האלף עלמין אשר בה .ועד כאן נתבארו הפרטים של התיקון הראשון של הדיקנא ,והוא א״ל ,וגם מי א״ל כמכה ,והכל אחד ,כמו שנתבאר למעלה. התיקון השני הוא דחום ,וגם נשא עון .וכבר בארנו שהתיקון הזה הוא השפה העליונה ,ועוברת מצד אל צד .והנה זה התיקון הוא יסוד דמקיפים דספירות חכמה ,ונקרא נשא עון ,ומורה על השערות שיש בזאת השפה שהם נשואים למעלה ,וזהו נשא עון. התיקון השלישי הוא וחנון ,וגם ועובד על פשע ,ואמרנו שהתיקון הוא אותו ההפסק שבאמצע השפה העליונה שלא יש שם שערות .והנה זה התיקון הוא הוד דמקיפים דספירות חכמה .והטעם שלא נמצא שם שערות הוא ,לפי שכבר ידעת שהשערות הם בחינת דין והם מונעים האור ,כי כל דבר המונע הוא דין ,וכדי שהאור המאיר מהנקבים של החוטם יעבור בלי שום הפסק ,מפני כך שם באמצע השפה העליונה, המכוון כנגד החוטם ממש ,לא יש שערות מהטעם שבארנו .ונקרא ועובר על פשע ,לרמוז עברת השפע בזה ההפסק בלי מסך ועיכוב. התיקון הרביעי הוא ארך ,וגם לשארית נחלתו .ואמרנו שהוא השפה ש ערי

ד מ ח"ל שמא

התחתונה ,ועוברת מצד אל צד כמו העליונה .וזה התיקון הוא נצח דמקיפים דספירות חכמה. התיקון החמישי הוא אפים ,וגם לא החזיק לעד אפו .ואמרנו שהוא אותו ההפסק שיש בשפה התחתונה שלא יש שם שערות .וזה התיקון הוא ת״ת דמקיפים דספירות חכמה .והטעם שלא נמצא כאן שערות ,הוא על דרך שבארנו בתיקון השלישי ,שלא יש שם שערות כיון שהוא תחת החוטם ,כדי שהאור המאיר מן החוטם יתפשט בלי שום עיכוב .גם כאן להיותו תחת הפה ,לא יש שערות ,כדי שהאור של הפה יתפשט לתחתונים ,ולא יהיה שום דבר המעכב .והשם של התיקון מורה כך. התיקון השישי הוא ורב חסד ,וגם כי חפץ חסד הוא .ואמרנו ,שהוא המקום שהזקן מתרחב בתחתית הלחיים .וזה התיקון הוא גבורה דמקיפים דספירות חכמה .ונקרא ורב חסד ,מפני שכאן החסד מתפשט בריוח יותר מהאחרים ,ועל ידו מתמתקים הדינים .והבן ,כי ורב חסד עולה פ״ר כמו שעולה מנצפ״ך ,שהם פ״ר גבורות ,ומתמתקות על ידי ור״ב חס״ד ,שהם פ״ר חסדים. התיקון השביעי הוא ואמת ,וגם ישוב ידחמנו .ואמרנו ,שזה התיקון הוא המקום שבלחיים שלא יש שם שערות ,ונראים כמו שני תפוחים. והתיקון הזה הוא חסד דמקיפים דספירות חכמה .ונקרא ישוב ירחמנו, מפני שפעמים אלו השני תפוחים מאירים למטה ופעמים לא ,כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :ישוב מכלל דזימנץ טמירין וזימנין אתגליין הה״ד ישוב ירחמנו .ובאלה השני תפוחים יש הש״ע נהורין ,היינו שני א״ל במילואיהן שעולים ש״ע .ועליהם אמרו באידרא :אילין תפוחין וכו׳ נהירין לתלת מאה ושבעין עיבר ,והם הש״ע נהורין שאמרנו .ומאלו הש״ע — ק ץ מהם משתלשלים למטה בז״א .והשאר ,שהם ר״כ, נשארים בו .ומפני כך א״א נקרא בשם זה של ארך אפים ,לרמוז אלו הר״כ אורות שעם הכולל הם כמנץ אר״ך .וזה התיקון הוא השביעי, ונכללים בו השבעה תיקונים הראשונים ,כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :דא איהו תיקונא שביעאה דכליל שיתא וכו׳ .ונקרא ואמת .לפי שבו נמצאים שבעה הויות במילוי ס״ג ,העולים כמנין ואמ״ת .ותראה מזה בכונות השופר ,כמו שיתבאר במקומו בס״ד. התיקון השמיני הוא נוצר חסד ,וגם יכבוש עונותינו .וכבר בארנו היות זה התיקון השטח העליון של הדיקנא ,ומגיע עד הטיבור .והנה זה התיקון הוא בינה דמקיפים דספירות חכמה ,וגם יסוד דמקיפים דספירות כתר ,ומתחברים יחד .וזהו שאמרנו למעלה שבתיקון אחד מתחברים שני

שמב שערי רמח ״ ל

ספירות ,אשר לסיבה זו הם י״ג ,ולא י״ר .וזה התיקון נקרא מזלא עילאה, מפני שהמזלין הם ב׳ ,והם השטח העליון והתחתון ,וזה הוא העליון, מפני כך נקרא מזלא עילאה .וזה המזל הוא בחינת זכר ,והתחתון בחינת נקבה ,ומזדווגים יחד להוריד השפע למטה .וענין התפשטות השפע יתבאר על מתכונתו בס״ד .ובתיקון הזה נמצא הוי״ה אחת במילוי יודי״ן, והיא בגי׳ ע״ב ,ונרמז במלת חס״ד .ומהאור של זה התיקון ניכפים החיצונים ,באופן שאינם יכולים לינק מהקדושה ,ומתרחקים ממנה .וזהו — יכבוש עונותינו ,שר״ל שבכח זה התיקון נכבשים העונות ,שהם סוד הקליפות והחיצונים ,כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :ומאן דחמי האי תיקונא — איתכבשן מקמיה ומתכפין ,הה״ד יכבוש עונותינו .וענין זה תבין ביחוד נוצר חסד* ויתבאר בס״ד. התיקון התשיעי הוא לאלפים ,וגם ותשליך במצולות ים כל חטאתם .ואמרנו שזה התיקון הוא השערות הקטנות שבין שטח העליון לתחתון .וזה התיקון הוא הוד דמקיפים דספירות כתר .והנה בזה התיקון נמצאו ג׳ שמות ,היינו אקי״ק דההין ,ועולה כמנין אלקים אדנ״י, ומתחילים כולם באות אל״ף ,ונרמזו במלת לאלפים .והנה השמות האלה הם אותם שהחיצונים יש להם יניקה מהם להיותם נוקביים .וכאשר תחפוץ הקדושה להסיר מן החיצונים כל יניקה ,אז מזל נוצר חסד ,שהוא חסד גמור ,כיון שבו נמצא חסד דפנימיים דספירות כתר ,מאיר בו, באופן שהחיצונים אינם יכולים לעמוד באורו ,ואינם יונקים .וגם זה תבין ביחוד דנוצר חסד ,שיתבאר בס״ד .וזה התיקון .הוא בחינת גבורה קדושה ,ומשם הקליפות נכנעות ,כמו שאמרו באידרא :ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפין .ומזה הטעם נקרא זה התיקון — מצולת ים ,להיותו מכניע הקליפות שנקראו צלמות ,כי אותיות מצולת הם אותיות צלמו״ת. התיקון העשירי הוא נושא עון ,וגם תתן אמת ליעקב .ואמרנו היות זה התיקון — השערות שתחת הגרון .והנה זה התיקון הוא נצח דמקיפים דספירות כתר .ויען היותו מזאת הספירה נקרא הדר ,כי ספירת נצח נקראת הדר כמו שידוע .ועל זה אמרו באידרא ,וז״ל :ומהדר גאונו — אינון שערי דתחות דיקנא איתקרון הדר גאונו. התיקון האחד עשר הוא ופשע ,וגם חסד לאברהם .ואמרנו שזה * שער הכוונות ,דרוש ראש השנה ,ענק תשליך.

ר מ ח " ל שמג התיקון הוא ,שהשערות של הדיקנא הם כולם שוים ,ואינם יוצאים זה מזה כלום .וזה התיקון הוא ת״ת דמקיפים דספירות כתר. התיקון השנים עשר הוא וחטאה ,וגם אשר נשבעת לאבותינו. ואמרנו שזה התיקון הוא שהפה הוא פנוי משערות ,ואינם חופים עליו כלל .והנה זה התיקון הוא גבורה דמקיפים דספירות כתר .והטעם שכאן לא נמצאו שערות הוא ,כדי שהפה יהיה פנוי ,והשפע יוכל להתפשט בלי עיכוב ,כמו שאמרו באידרא ,וז״ל :ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ,ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה .והנה מן הפה הזה יוצא רוח ,ומתפרש לשלשים ושבעה דרכים, בסוד הב״ל הפה ,מילוי ס ״ג שעולה ל״ז .ועל זה אמרו באידרא ,וז״ל: וכד ההוא רוחא נפיק ,איתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר .ובזה הרוח מתלבשים בו הנביאים ,ונקרא פה ה׳ ,ובו נתלבשו האבות הקדושים, ומפני כך נקרא :אשר נשבעת לאבותינו. התיקון השלושה עשר הוא ונקה ,וגם מימי קדם .וכבר בארנו היות זה התיקון — השטח התחתון של הדיקנא ,ומתפשט עד הטיבור ,כמו העליון .והנה זה התיקון הוא חסד דמקיפים דספירות כתר ,ונקרא מזלא תתאה ,להיות השטח התחתון של הדיקנא .והוא בחינת ברק׳ לגבי כל התיקונים האחרים .וזה התיקון כולל כל התיקונים הראשונים ,כמו שאמרו באידרא :והאי דתליסר כליל כולא .והענין הוא ,כי כבר בארנו למעלה כי הי״ג תיקוני דיקנא נעשו מהג׳ הויו״ת ואחת שכולל אותם שבחכמתא סתימאה .והם י״ג ,היינו י״ב אותיות שבג׳ הויו״ת ,ועם הכולל — י״ג .נמצא כי הי״ב תיקונים הראשונים געשו מהי״ב אותיות שבשלשה הויו״ת ,והתיקון הי״ג ,והוא האחרון ,נעשה ממה שכולל כולם .וכיון שנעשה מזאת הבחינה ,גם הוא כולל כל הי״ג תיקונים ,ויען היותו כולל כל הדיקנא ,מפני כך נקרא מימי קדם ,כי הדיקנא נקראת כך מהטעם שבארנו למעלה .והנה בזה התיקון נמצא שם אקי״ק דיודי״ן, ועולה כמנין קס״א ,כמנין ונק״ה .ובהזדווג התרין מזלין ,אז ניתן כח אל זה המזל ונקה — לנקות ולברר כל הניצוצות שהלכו בקליפות .וגם השם של ונקה מורה כך.

סה) הדיקנא יתעורר לתיקון העולם

וכשירצה המאציל העליון להחזיר העולם לתיקונו ,כמו שהיה בתחלת בריאתו ,ולהוציא כל הניצוצות של קדושה מיד עושקיהם ,אזי תתעורר*את הדיקנא ,כי היא המכנעת הקליפות להיותה מבחינת גבורה, שד מ

ר מ ח ״ ל

כמבואר .ותתעורר בכח זה המזל ונקה ,לנקות כל מה שנמצא בקליפות, בין ממה שנשאר שם מסיגי מלכי הקדם ,ובין הניצוצות שעשקו מן הקדושה .וגם פעולה אחרת יעשה זה המזל ,והוא ,כי כשיראו הקליפות שכל חיותם מסתלק מהם ,ירצו לעלות אחר הניצוצות ,כדי לקבל מהם איזה שפע ,אבל בכח זה המזל מתכפים ואינם יכולים לעלות .ואז ישארו הקליפות בלי חיות ויתפרדו מן הקדושה ,ותישאר היא לבדה נקיה בלי שום עירוב ,כמו שכתוב :ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא. וכמו שהקדושה תהיה נקיה בלי פסולת ,כך ישראל למטה יהיו נפרדים ונבדלים מן האומות ,כי הלא ישראל הם ענפי הקדושה ,ואומות העולם הם ענפי הקליפה ,וכח הענף נמשך כפי השורש .ועל כן כמו שהקדושה ,שהיא השורש של ישראל ,תהיה נבדלת לגמרי מן הקליפה, כך ישראל ,שהם ענפי הקדושה ,יבדלו מן האומות ,שהם ענפי הקליפה. ואז העולם ישאר בתיקון גמור ,מה שלא היה מעולם .ויגאלו ישראל גאולה שלימה שאין אחריה גלות ,כי הלא כל הגליות ,כבר ידוע ,שהיו לברר הניצוצות של קדושה מיד הקליפות .וכיון שבאותו הזמן על ידי המזל ונקה יתבררו כולם ,עד שלא ישאר בם אפילו רושם קטן ,לא יצטרך עוד גלות לבררם ,כי כבר נבררו .ויתקיים המקרא שכתוב :בלע המות לנצח וכו׳ ,והיה ה׳ למלך על כל הא pביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ועד כאן נתבארו הפרטים של הי״ג תיקוני דיקנא ,ועכשו נבא לבאר ענין התפשטות השפע דרך התרין מזלין לפרצופים התחתונים. סו) מאורות מכיני השפעה וממשיכי השפעה

זה הדרוש הוא מכתיבת ידי מ״ו מהרמ״ח נר׳׳ו:

ונבא לבאר ענין ההשפעה ,והבן מאד כי הוא מעיקרי החכמה הגדולים .וצריך שתדע ,כי כמה מאורות נמצאים בקדושה ,ולכלם יש פעולה ,לכל אחד בפני עצמו. ומה שנבחין בהם ,הבחינה הראשונה הוא ,שיש מאורות העומדים להמשיך ההשפעה בצינורותיה ,ואחרים לתיקוניו כתבלין למאכלים .ולמען תוכל להבין ענין זה היטב ,תקח לך למשל מפתח המים ,ובו תבץ כל עניני ההשפעה ופרטיה. הנה ההשפעה צריכה לבא במדה לא פחות ולא יותר ,ולכן יפתחו הצינורות בשיעור הראוי להשפעה ההיא .ואומר לך מהו הפתיחה ,ומהו הסגירה .כל עניני ההנהגה תלוים במזג האורות בחסד ובדין וברחמים .כי הדין סותם ,והחסד משפיע ברווחה .ולכן בהתחזק הדין הרבה — ימנע האור ,ובהתחלשו ויתחזק החסד —ירבה השפע .אך בהתחזקם זה נמצאו מדריגות ושיעורים ,כשיעורי המפתחות ר מ ח ל שמה

אשר זכרתי .ועל כן ימצאו שיעורים להשפעה לחול ולשבת ,ולכל הימים כאשר הם .בהתחזק החסד ירבה השפע ,ובהתחלשו ימעט. אמנם כמה ענינים צריכים להעמיד ההשפעה בשיעוריה ,כי הלא יצטרך מיתוקים לדין ,לבושים לחסד ,כחות לאור להתחזק ברדתו ,ושמירה לו מן הקליפות ,וכמה ענינים אחרים רב מאד .ועל כן נמצאו אלה המאורות שאמרתי, מלבד צינורות ההשפעה ,כי כולם עומדים להעמיד הדברים על מכונם כראוי. ובאמת רבים הם ,לא נדע כלם ,כי המאציל יתברך עשאם ,והוא ידע דרכם ,ואנחנו לא נדע .אלא שצריכים הם להנהגה על הדרך שפירשתי לך ,והבן היטב.

סז) ביאור הזיווג ועתה אומר לך מצינורות ההשפעה מה הם ,כי הלא הם העקריים בהמשכה הצורך אל העולם .הנה עד עתיק נמצאו הדברים בהעלם גדול ,ומשם ולמטה נגלה יותר ,על בן נמצאת ההשפעה מתחלת להגלות בא״א ,המקבל מעתיק .ועתה אפרש לך ענין הזיווג ,ותבין סוד גדול מאוד .כי כאשר התקין המאציל המידות בימין ושמאל ,חסד ודין — כן השפע צריך לרדת בדרך זה .ועל כן צריך לעבור בימין ובשמאל ,ולקחת משניהם בהסכמה אחת ,להיותו שלם ומוכן לתת ספק לכל הנמצאים .אך עם כל זה ימצא שפע נוטה לימין ,היינו חסד ,ושפע נוטה לדין. והסוד :זכר ונקבה ,שתתאה גבר ,בסוד :אשה כי תזריע .אבל תצא ההנהגה מוסכמת והשפע שלם כמו שצריך .אך קבלת השפע — מהמאציל ית׳ ,כי לו לבד כח לחדש ,ולא לשום נברא ,והשפע שוה ,כי המדריגות יתקרבו לו מלמטה למעלה ,בהיות תמיד ההתעוררות שוה בכמותו ,אבל לא במהותו ,כי המדריגה הראשונה להתעורר — בבחינתה יתעוררו כל האחרים ,ויגיעו אל המאציל ,והוא ישפיע בהם .מהו השפע — כח לפועל לפעול ,על כן בכל מקבל שוה ,והבן. והנה אני מפרש לך מה המה אלה צינורות ההשפעה שזכרתי לך ,כי הלא הם הם כלי הזיווגים .ותראה השפע היורד על פי מדותיו איך יורד ,והמדריגות מהמדריגות אשר עובר בהנה .חסד וגבורה דעתיק מלובשים בכתר חכמה דאריך. ונמצא כ׳׳ח אלה — כזכר ונקבה .הכתר — זכר ראש לכל צד ימין ,שהוא הזכר הנבנה ממ״ה ,והח״ס — ראש לכל השמאל ,שהוא הנקבה הנבנה מב״ן ,כאשר ידעת .והיסוד הלא הוא שוה לשניהם ,כי ישמש היסוד לזכר והעטרה לנקבה ,ושם הוא זיווג א״א ונוקביה .אך זה מה שצריך אתה לדעת :כי הלא זיווג זה לא תמצאהו מוזכר בהמשכת השפע .ובאמת אינו במקום שיקבלו ממנו התחתונים, ובפרט או״א ,כי הם ממעל לו .אבל סוד הענין עמוק עמוק מאד ,כי אין הזיווג רק הסכמת המידות כמו שהודעתיך .ונמצא בזיווג :נשיקץ וחיבור היסודות ,והוא סוד חיבור והסכמת המידות מן הראש ועד הסוף .וזה דרך עמוק בחכמה ,לעמוד על

ש מו

כללי חכמת האמת מי׳ סח— סט בוריו ולהשיב דבר על אופניו ,על כן עיין מאד והתגבר להבין ,ולא יהיו הדברים פורחים מפיך באויר בלא על מה יסמוכו ,כי הזיווג — הסכמה שלימה.

סח) סדר ירידת השפע דרך הדיקנא

והנה הדיקנא יוצאת מח״ס ,וכבר ידעת זה ,ואו״א עומדים תחת הדיקנא ,על כן ימשכו המ״ד והמ׳׳ן בכתר וחכמה מן החו״ג שזכרתי ,ויתפשט מן הראש עד הסוף ,ויעשה הזיווג בהסכמה שלימה .ואחר ישוב השפע הנשלם ,ויוצא אל הדיקנא מן הח״ס ,ושם בדיקנא עצמה ימשך דרך התרין מזלין — מזל נוצר ומזל ונקה .כי שאר התיקונים הם המאןרות המתקנים ההשפעה ,כמו שזכרתי ,ונוצר ונקה הם הממשיכים .והנה השפע נמשך דרך המזל נקה עד סופו המגיע לטיבור, ומשם בסופו יונק ז״א .אבל או׳׳א עומדים תחת המזל ,ובמזל הם נכללים כדברי הרשב״י ,ולכן הם לוקחים השפע בראשיתו בהתפשטו במזל ,וזה עיקר השפע המפרנס ,כי מה שמקבל ז״א הוא הארה .והנה זה השפע כשנכנס בונקה מראשו — נכנם בתוך או״א במוחין שלהם ,וצריך לעבור דרך הכתר ,שהוא הגרון של א״א .על כן ישוב לאחור ויכנס בפנים ,ויצא מן החיך אל הגרון ,כי כן המדה לפי הסדר — לקבל הגרון ,שהיא בינה ,מן החיך ,שהיא חכמה ,ואז יכנס דרך הגרון בתוך או״א .ואחר כך בהכנס או״א בתוך זאו״ן — ינתן השפע בם ,אחר שנתקן בזיווגם של או״א .ויושלם עוד בזיווגם של זו״ן .ואחר יצא לעולמות עד העשיה, ובו יקבלו כל נמצא קיומו ופרנסתו .ומי שיוכל להבין עניני השפע הזה ,יראה גדולת בוראנו ,כי בחכמה רבה ונשגבה יוצא ומתחלק אל המשרתים ואל כל הנבראים .והדברים עתיקים ,אך זה מה שיכולתי לבאר לך לדעת הדבר כולל, כאשר יוכל שאת שכל האדם ,ולא אאריך עוד בזה*.

סט) דעת דא״א וענץ הדעת בכללו ועד כאן נתבאר לנו ענין ההשפעה בדרך נכון ומובן .נשאר לנו לבאר ענין דעת דא״א ,שאמרנו למעלה שהוא בין הכתפים ,מה שאין כן בשאר הפרצופים ,שבהם ישנו בראש עם שאר המוחין .וכדי להבין ענין זה היטב ,צריך לדעת מה הוא זה הדעת ,וממה נעשה .כי הלא הספירות אינם כי אם עשר ,כמו שמצינו בספר יצירה :עשר ולא אחד עשרה. וכשאנו מונים זה הדעת בכלל הספירות נמצאו י״א ,ואיך זה? ונבין בתחלה ענין דעת דז״א ,וממנו יתבארו שאר הפרצופים. וצריך לידע ,כי המאציל העליון האציל ע״ס להנהגת העולם ,אבל * עד כאן לשון רמח״ל.

ר מ ח " ל שמז

עיקר ההנהגה תלויה בז״ת ,והג״ר אינם אלא הארה ותוספת לתקן הז״ת, ולחדש בהם חידוש אור שיוכלו להנהיג העולם .ודבר זה שוה בין בכללות עולם האצילות ,בין בפרצוף ז״א .כי בכללות הפרצופים זאו״ן, שהם ז״ת של עולם האצילות ,הם העיקרים בהנהגה ,ובהם תלוים כל מעשי התחתונים .וא״א ואו״א ,שהם עליונים מהם ,אינם אלא כדי לתקן הז״ת ,כדי שהנהגת העולם תהיה מושלמת .ובפרצוף ז״א — גם כן הז״ת שלו ,שהם עיקר פרצופו ,הם הם המנהיגים העולם ,אבל הג״ר אינם בו אלא בסוד תוספת ,כדי לחדש בו אור חדש לחדש העולם .כי כל הספירות עשויות להנהגת העולם ,אבל עיקר ההנהגה בז״ת ,והעליונים הם להביא הז״ת עצמם ולחדש בם הכח. ונמצא ,כי כח״ב ,שהם הג׳ פרצופים הראשונים ,הם עשוים לתקן זאו״ן להנהגת העולם ,ומכח ההארות האלו נעשים לו הג״ר ,כי מהארת א״א נעשה לו הכתר ,ומהארת או״א נעשו לו חו״ב ,ואלו הם המוחין שבו ,שאינם אלא בסוד תוספת .ואחר שבאו בז״א התרין מוחין ,נעשה לו מוח שלישי ,והוא נקרא דעת ,והוא כלול משניהם ,היינו שממוח חכמה נעשים בו חמש חסדים ,ומבינה חמש גבורות .החסדים הס לתקן פרצופו של ז״א ,והגבורות לתיקון הנוק׳ .לכן החסדים לגבי הגבורות הם כמו זכר לגבי הנקבה .וטעם היות דעת דז״א כולל גם הגבורות ,אף על פי שאינם לתיקונו רק לנוק׳ ,הוא לסיבת היות זו״ן נקראים אדם אחד, ומפני כך אף על פי שהיא נפרדת ממנו ונעשית פרצוף בפני עצמה ,עם כל זה היא אינה אלא כמו חצי גופו של ז״א ,וכל תיקוניה צריכים לעבור דרך ז״א ,ולהתקן כדי לתקנה .ומפני כך כולל חמש חסדים וחמש גבורות. וסוד זה הדעת הוא ,כי הג״ר באים לו מצד א״א או״א שמאירים עליו ,ומכח הארתם נעשים לו הג״ר ,והם סוד הפרצופים העליונים הנרמזים בו ,אבל דעת הוא סוד ז״א עצמו ,היינו הו״ק שבו בבחינת היותו מעוטר בג״ר ,שהם המוחין .ומוח זה מתהוה אחר שבאו הג״ר ,כי אחר התקנו בכח ההארה החדשה המתחדשת עליו ,אז נתקנים הו״ק, ומתהוה זה מוח השלישי שהוא דעת ,היינו בחינת ו״ק דז״א מעוטרות ומתוקנות בבחינת הפנימיות .והוא על דרך הכוונה שמכוונים בליל שבת, כמו שיתבאר במקומו בס״ד .כי אז המוחין כבר ישנם ,ואין צריך להמשיכם ,ומכוונים להוסיף להם הארה מבחינת הכנס לפנים המקיפים. והבן היטב ,כי כן הענין כאן ,כי הו״ק כבר ישנם קודם המשך המוחין ,כי לעולם ז״א אינו חסר מהם ,אבל בכח ההארה המתחדשת — מתחדשים, ר מח״ל

ונעשה זה המוח שהוא הו״ק בבחינת פנימיותם .וזה המוח נקרא נשמת הו״ק ,כי הוא מתפשט בגופו לתקן הספירות שלו ,כנשמה בתוך הגוף.

ע) התפשטות הדעת .... . ' ...................- ועיקר התפשטות זה המוח ,היינו החסדים שבו בגופו של ז״א ,אינו אלא בחמש ספירות חג״ת נ״ה ,ואחר כך נכללים ביסוד ,וכן במלכות. ובאמת אינו אלא התפשטות אלו החמשה ,מפני כך הם חמשה ולא יותר. וכן תחלת.התפשטותם הוא בחמש ספירות .ועוד ,אלו החסדים נכפלים ועולים גם כן לג״ר ,עד שנמצאות כל הע״ס שלו מתוקנות בסוד זה הפנימיות .אבל עיקרם אינו אלא חמשה ,כמו שאמרנו .ובדרך זה מתפשטות הגבורות בגופה של נוק׳ ,לתקן פרצופה בבחינת פנימיות. ויען היות זה המוח בסוד פנימיות הו״ק — מפני כך לא נמצא בו כלי, אלא כולו פנימיות.

עא) דעת במקום כתר

ואל יקשה עליך ממה שתראה בענין התפשטות המוחין בז״א — שכלי חג״ת נעשים חב״ד ,אם כן לדעת נעשה לו כלי מת״ת .כי הענין כך הוא ,ותבין זה הסוד כי עמוק הוא מאד ,ובזה יתבאר לך ענין שאנו מונים דעת במקום כתר ,והלא בין כתר ובין דעת לא יוכלו להיות במנין הי״ס ,כי כתר כבר ידוע שהוא דבר המקיף על הפרצוף ,ואינו מכללו, ודעת הוא פנימיות בלא כלי ,וכל הספירות יש בהם גוף ונשמה ,היינו חיצוניות ופנימיות ,ואם כן נמצא מנין הספירות תשע ולא עשר .אבל הענין הוא ,כי האמת — שכלי ת״ת עולה במקום דעת ,אבל אינו נעשה כלי אליו ,אלא מתחבר בכלי הכתר ,להיותו מקום לדעת .כי הלא כבר ידוע שהכתר הוא הגולגולת המקיף על המוחין ,וזה הכלי עולה ומתחבר בתחתיתו להקיף על הדעת ,ובין שניהם ,היינו :דעת הפנימי חה הכלי של הת״ת שעלה שם הנחשב מכלי הכתר — נעשים ספירה אחת ומשלימים הע״ס .ופעמים אנו קוראים אותה בשם דעת על שם הפנימי, ופעמים כתר על שם הכלי ,כי היא כוללת שניהם .נמצא ,שכשאנו מונים כתר בכלל הי״ס ,אינו ר״ל הכתר ממש ,כי הוא אינו בכלל הפרצוף ,כי על כן נקרא בשם כתר ,שהוא מלשון כותרת ,שר״ל דבר המקיף .אלא ר״ל — זה הכלי של הת״ת שעולה שם ,ונקרא בשם כתר לסבת התחברותו בכלי הכתר ,להיות שניהם מקיפים על המוחין ,והוא המשמש לכלי לדעת. כללי חכמו! האמת סי׳ עב— עג

ר מ ח " ל שמט

עב) ביאור שבירת הדעת דנו ״ק נמצינו למדים ,שמוח דעת הוא תיקון הו״ק דז״א בבחינת פנימיות, היינו המוחין .וכל זה בזמן התיקון .אבל בזמן המ״ק — דעת היה בין הכתפים ,ובאותו הזמן השליש הראשון דת״ת נעשה כלי אליו .אבל באמת אינו אלא ת״ת ,כמו שאחר כך אינו אלא כתר .ואל תתמה לומר — כיון שהשליש הראשון דת״ת נעשה כלי לדעת — איך נתפשט אחר כך ת״ת בב׳ שלישים לבד? כי בהתפשט שם אור הת״ת — נגדלים הב׳ שלישים דכלי ,ומספיקים להלביש כל הת״ת .וכין שדעת היה שם בין הכתפיים ,נתחבר מאד עם חו״ג ,ונחשבו שלשתן יחד בלע יובב חשם, שהם דעת חסדים וגבורות .וכשנשבר — לא נשבר אלא החלקים הראוים לדעת(כמו שידעת שאף על פי שבג׳׳ר לא היה בהן שבירה ,עם כל זה בהשבר הז״ת ,נשברו כל החלקים שהיו ראוים לעלות בהן ,כמו שהיה בזמן התיקון שעלו ניצוצות מהז״ק ונתקנו בג״ר) .אבל החלקים שהיו ראוים לת׳׳ת ,נשארו שם ,ולא נשברו ,עד אחר כך בזמן שבירת הת״ת. וכמו שאמרנו בדעת דז״א ,כן הענין באו״א ,כי הדעת שלהם הוא תיקון הז״ת שלהם בבחינת מוחין .כי הלא כל פרצוף ופרצוף כולל כל החמשה ,והז״ת של או״א הם כמו הזאו״ן של כללות עולם האצילות, והדעת שלהם הוא ממש כמו דעת ח״א .כי בין באו״א ובין בז״א — הדעת שלהם הוא בראש אצל המוחין ,אבל בא״א הדעת שלו בין כתפיו.

עג) התפשטות הדעת מיסוד דעתיק

ונבאר עתה זה הדעת בפרטות .דע כי כל תיקון הפרצופים הגמור תלוי בדעת ,וזה הענין יתבאר לך בענין פרצופי זו״ן בס׳׳ד .והנה נמצא כי החסדים הם תיקון הזכר ,והגבורות תיקון הנוק׳ .ובהיות כאן א״א ונוק׳ שני מאורות גדולים שוים ,אחד לימין ואחד לשמאל ,על כן יוצאים החו״ג מן היסוד דעתיק נוקבא ,העומד בחזה של הפרצוף הכולל ,ואז מתפשטים החסדים לימין ,חמשתם — חציים בכיסוי בתוך כלי היסוד, וחציים בגילוי במקום כלות היסוד ולמטה .והגבורות מתפשטות לשמאל — חמשתן בגילוי. ונבאר עתה סדר התפשטותם ויציאתם מיסוד דעתיק .הנה נודע כי בפרצוף עתיק — המ״ה וב״ן ,שמהם נעשה פרצופו — מתחברים בחיבור גמור ,באופן שזה אחור וזה פנים ,אף על פי ששם אין יש בחינת ר מ ח ״ ל

אחור ,כי כולו פנים .אם כן היסוד דעתיק המכוון כנגד דעת דא״א — נעשה מיסוד עתיק דוכרא וניק׳ המתחברים כאחד ,ולכן החו״ג אינם יכולים לעמוד כולם כאחד בתוך היסוד ,כיון שהוא יסוד דכורא והוא צר, ואינו רחב כיסוד נוק׳ ,ואינו יכול לקבל אלא או חסדים או גבורות. .ובהמשכם שם ,כיון שביסוד דכורא אינם יכולים לעמוד כאחד ,כמו שאמרנו ,לכן גם ביסוד נוק׳ אינם עומדים כאחד ,אלא או זה או זה .והנה בתחלה באות הגבורות בזה היסוד ,לסיבת היותם היותר תחתונות שבמוחיים ,וגם כדי שאחר כך בבוא החסדים — ישארו עליונים לגבורות ,לכן מתפשטות תחלה הגבורות .ובבוא אחר כך החסדים ביסוד — הם דוחים הגבורות לחוץ ,ויוצאות דרך פי היסוד לתוך גופו של א״א .אבל אינן מתפשטות עדיין בגופו ,אלא כשיוצאות מן.היסוד חוזרות ועולות למעלה ומקיפות את היסוד מבחוץ ,חציין מימינו וחציין משמאלו .וזה נמשך מצד היות הגבורות לגבי החסדים כמו הנקבה לגבי הזכר ,ומחמת רוב תאותן להדבק בחסדים — עולות ומקיפות את החסדים מחוץ ליסוד .ונמצאו החסדים והגבורות כולם עומדים ממקום החזה ולמעלה ,זה בחוץ וזה בפנים .ואחר כך בצאת החסדים מן היסוד, מוצאים את הגבורות חציין לימין ,ודוחין אותן אל השמאל. וצריך לידע ,כי אינם יוצאים מן היסוד אלא ב׳ חסדים וחצי ,והשאר נשארים סתומים בתוך היסוד .ובצאת אלו הב׳ חסדים וחצי ,אף על פי שמקומם תחת החזה ,כי למעלה יש אותם הסתומים ,עם כל זה בצאתם הולכים בתחלה למעלה מן החזה ,ודוחים את הגבורות שיש שם אל השמאל ,ואחר כך מתפשטים למטה למתק הגבורות שכנגדם .ואלו הגבורות שהיו לימין — הולכות אל השמאל למעלה מן החזה ,ומוצאות שם החצי האחר של הגבורות .ומפני שלמעלה מן החזה לא יש מקום להכיל כל הה׳ גבורות ,לכן אלו הגבורות שהיו בתחלה לימין ,להיותן היותר מעולות ,נשארות למעלה מן החזה לצד שמאל ,ודוחות אותן שהיו שם למטה מן החזה. .עד) חלוקת או״א ויסו״ת ונמצאו החסדים חציים בתוך היסוד למעלה מן החזה ,וחציים למטה חוץ מן היסוד ,והגבורות כולן לחוץ ,חציין למעלה וחציין למטה. ומצד היות ד׳ בחינות אלו בגופו של א״א ,מטעם זה נמצאו ד׳ פרצופים מלבישים לא״א מן הגרון עד הטיבור ,והם או״א ויסו״ת .כי מהארת החסדים בתוך היסוד — משם בא אבא ,ועל זה אמרו בזהר :אבא טמיר

ר מ ח " ל שנא וגניז ,לסיבת היותו נמשך מצד אלו החסדים המכוסים ונעלמים .ומצד החסדים המגולים נמשך י״ס .ומצד הגבורות שהן למעלה מן החזה נמשכת אי /ומאותן שלמטה משם נמשכת תבונה .והנה להיות זה ההפרש בין החסדים לגבורות ,כי הגבורות מתפשטות כולן בגילוי, והחסדים חציים בכיסוי וחציים בגילוי ,על כן בפרצופים הנמשכים מהם גם כן נולד הפרש אחד ,כי אבא וי״ס הם שני פרצופים מובדלים זה מזה, וזה נמשך להיות התפשטות החסדים בלתי מתחבר כנ״ל .ואי׳ ותבונה הנמשכות מהגבורות השוות — בהתפשטותן הן מתחברות זו בזו ,כי רגלי אי׳ הם בראש התבונה ,כמו שתשמע לפנים בס״ד. וצריך אתה לדעת ,כי יש שני מיני חו״ג :יש הראשונים שבאו ראשונה ושמשו לתיקון הפרצוף ,ונתפשטו כך כמו שאמרתי ,אבל יש חו״ג אחרים שבאים תמיד להשפעת העולמות .ובבוא אלה השניים — אותם הראשונים מקבלים הארה מהם .והנה הגבורות שלמעלה מן היסוד ,וכן הארת החסדים המכוסים שממנה יוצא אבא ,מקבלים מן החו״ג הבאים ועוברים דרך שם בסיתום ,כי מחיצת היסוד מבדלת ביניהם .והחסדים והגבורות שלמטה מן היסוד מקבלים בגילוי .ומפני חילוק ההארה הזאת היה כח בהם להוציא ד׳ ענפים ,כי כל אחד מהם נחלק בבחינת ההארה שמקבל -לשנים ,ולכן יוצא ב׳ פרצופים כאשר התבאר .ואמנם בבוא החו״ג השניים — אין דוחים החסדים שנשארו כתוך היסוד לחוץ ,כי כבר הם נחשבים כמו מגוף היסוד עצמו, ומשמשים למעבר אל המתחדשים ,כי הלא לפי(ה)התעוררות [ה]תחתון נמשכים ,ולכן ימשכו חו׳׳ג בכדי שיכולים לעבור ,והבן היטב .ועד כאן נתבאר ענין פרצוף א״א וכל פרטיו ,ועתה נבאר ענין פרצופי או״א שהם המלבישים את א״א מן הגרון עד הטיבור ,ונבאר פרטן בס״ד.

עה) כיאור פרצופי או״א ויסו״ת

ונבאר ענין או״א ,שהם השני פרצופים המלבישים את א״א מן הגרון עד הטיבור .וצריך לידע כי או״א הם חו״ב של כללות עולם האצילות ,אבל כל אחד מהם כוללים ע״ס ,כדרך כל הפרצופים .וכבר בארנו למעלה ,היות פרצופי או״א נפרדים זה מזה ,באופן שכל אחד מהם כולל מ״ה וב״ן ,מה שאין כן בפרצופי עתיק ואריך עם הנוקבין שלהם ,ששם הם דבוקים ,באופן שהמ״ה זכר והב״ן נקבה .ואבא נעשה מחצי בינה דמ״ה ומז׳ אחרונות דחכמה דב״ן ,כי הג״ר לקחה עתיק לנוקבא שלו .ואי׳ נעשית מחצי התחתון דבינה דמ״ה ומו׳ אחרונות שנב שערי

כללי חכמת האמת מי׳ עו-נז

דבינה דב״ן ,כי הד״ר לקחם עתיק לניק׳ שלו .והשני פרצופים האלו מתחלקים לד׳ ,לסיבת התחלקות הארתם הבאה אליהם מהחו״ג דא״א, כמו שבארנו למעלה .והנה כללות הפרצופים האלו מהחזה ולמעלה נקראים או״א ,ומשם ולמטה נקראים ישראל סבא ותבונה .ונמצא כי עד החזה דא״א מלבישים או״א עילאין ,זה לימץ חה לשמאל ,ומן החזה ולמטה עד הטיבור מלבישים יסו״ת ,כמו כן זה לימין וזה לשמאל. ויסו׳׳ת מלבישים את או״א עילאץ מן החזה שלהם ולמטה.

עו) הלבשת יסו״ת את או׳׳א ודע ,כי או״א הכוללים ,עד החזה שלהם נקראים או׳׳א ,להיותם מגולים בלי התלבשות ,ומן החזה ולמטה שמתלבשים ביסו״ת — אינו עולה עוד במנין פרצופם ,ונקראים יסו״ת .ואף על פי שהפרצוף שלהם מסתיים בפנים ,עם כל זה להיותו מכוסה ,אינם נקראים עוד או״א .ובזה תבין ענין מה שתראה שממקום אחד נראה היות פרצופי או״א עילאין מן החזה שלהם ולמטה מלובשים מפרצופי יסו׳׳ת ,אם כן אלו הד׳ פרצופים מסתיימים בשוה בפנים ,ובמקום אחר נראה היות רגלי הבינה בראש התבונה ,אם כן או״א עילאין מסתיימים בחזה במקום שמתחילים יסו׳׳ת. אבל הכל נמשך ממה שאמרנו ,כי כל מה שנראה מפרצוף או׳׳א ,היינו עד החזה — נקראים או״א עילאין ,ומשם ולמטה אינו עולה במנין פרצופו .והאמת הוא ,שמסתיימים בשוה בפנים ,אבל להיותם מכוסים משם ולמטה ,אף על פי שהוא מחזה שלהם ,נקראים רגלים ,להיות שם סיום הפרצופים העליונים .כי טבע האורות העליונים כך — להשתנות כפי המצב שהם .וזהו שאמרנו — שרגלי בינה הם בראש התבונה .וצריך אתה לדעת ,כי זה הענין של העקביים אינו אלא באי׳ עם תבונה ,אבל לא באבא עם י״ס כנ״ל .ועם כל זה שניהם מסתיימים בחזה ,כי העקביים דבינה להיותם לפנים אינם עולים במנין ,ומה שנראה לחוץ — סיומם בשוה .וכן מה שאמרנו — שאו׳׳א עילאין מגיעים עד החזה דא׳׳א, ויסו׳׳ת עד הטיבור ,ר״ל — כל מה שנראה מפרצופים .אבל בפנים — כל הארבעה מלבישים עד הטיבור ,ומסיימים בשוה ,והבן היטב .

עז) חלוקת מ״ה וב״ן בין או׳׳א ויסו׳׳ת

וצריך לידע ,כי או״א עילאין הם מ״ה וב׳׳ן דאבא ,ויסו׳׳ת הם מ׳׳ה וב׳׳ן דאי׳ ,כי כשנזדווגו או׳׳א — אבא נתן הב״ן שלו לאי׳ ,ולקח המ״ה שלה ,ונתן אותו לי״ס ; ואי׳ — הב״ן שלה נתנה אותו לתבונה .ונמצאו כללי חכמת תאמת סי׳ עח— פ

ר מ ח׳׳ ל

המ״ה דאו״א כולם לצד ימין — אחד לאבא ואחד לי״ס ,והב״ן גם כן שניהם לצד שמאל — אחד לאי׳ ואחד לתבונה .ונמצא הזיווג בין באו״א עילאין ובין ביסו״ת — מ״ה עם ב״ן. עד ) 1הלבשת או״א את א״א ודע ,כי או״א הם מתחילים מגרונו של א״א ,והכתר שלהם מלביש את הגרון שלו ,זה לימין וזה לשמאל .ושאר ספירותיהם מלבישים את גופו — אבא מלביש זרוע ימין היינו חסד שבו ,ואי׳ מלבשת זרוע שמאל היינו גבורה שלו .וזהו שאמרו בזהר :אבא אחיד בחסד ואי׳ בגבורה ,לסיבת הלבישם חסד או גבורה .וזה בענין ההתלבשות .אבל עשיית ספירותם דאו״א ,מאיזה ספירות דא״א נעשו — הוא באופן אחר. כי הנה מהזרועות דאריך נעשו חב״ד דאו״א ,ומגופו שאר הספירות שלהם .וגם באופן אחר האירו ספירות דא״א לעשייתם של או״א ,כי מן הפרקים הראשונים של חג״ת נעשו חב״ד דאו״א ,מן הפרקים השניים — חג״ת ,ומן השלישיים — נה״י .ואח״כ עלו והלבישו כסדר שאמרנו. עט) זיווג חיצון ופנימי דאו״א

וצריך לידע כי או״א זיווגם תדירי ,ואינו פוסק לעולם ,ואינם צריכים למעשה התחתונים .ועל כן אמרו בזהר :ריעין דלא מתפרשין לעלמין .אבל צריך שתדע ,ששני זיווגים יש באו״א :חיצון ופנימי, החיצון הוא הזיווג שאינו פוסק ,והוא באו״א עילאין לבד ,ולזה אין צריך שום התעוררות תחתון .אבל הזיווג פנימי ,היינו כשמזדווגים או״א להביא מוחין לז״א — אינו תדירי אלא לפרקים ,וצריך התעוררות תחתון כדי שיעשה .ובזה הזיווג נכללים כל הארבעה פרצופים — או״א ויסו״ת ,ונעשים שנים. ודע כי יש דעת בין או״א המזווג אותם ,והוא המזל ונקה של הדיקנא .וצריך לדעת ,כי פרצופי יסו״ת מן החזה שלהם ולמטה מתחלקים לשנים ,ונקראים יסו״ת שניים .והנה״י של אלו היסו״ת נמשכים בתוך הז׳׳א בסוד מוחין ,ונקראים יסו״ת שלישיים.

פ) או״א ויסו״ת לפעמים ב׳ ולפעמים ד׳ פרצופים ודע שפרצופי או״א עילאין ויסו״ת לפעמים מתחברים כאחר ,ומה שהיה יסוד דאו״א עילאין — חוזר להיות מקום החזה של כללות הפרצוף ,וזה נעשה בעת הזיווג .אבל יש פעמים שיסו״ת עולים ונכללים

ש עלי

גללי חפמת האמת סי' פ ו מ ח ״ ל

באו״א להזדווג .ויש פעמים שאו״א עילאין יורדים ונכללים ביסו״ת. היינו בעיבור ראשון שהוא לצורך הו״ק ,אז יסו״ת עולים באו״א עילאין. ובעיבור שני ,שהוא לצורך הג״ר ,אז או״א עילאין יורדים ביסו״ת ,וזה בין בגדלות ראשון ובין בגדלות שני .וכל הענינים האלו יתבארו על מתכונתם בענין ז״א והמוחין שלו בס״ד.

(ההמשך חסר ,וחבל על דאבדין ולא משתכחין) אגרות

פתחי חכמה ודעת

מבארים ענינים יסודיים ושרשיים בחכמת האמת מאת רבנו הגדול

רבי משה חיים לוצאטו זציק״ל