א-שעז

רַבִּי שִׂמְחָה, חֲתַן הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׁאַל מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת מַה שֶּׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי הַשָּׂגוֹת לְהַלְבִּישׁ הַשָּׂגוֹתֵיהֶם בְּמִקְרָאוֹת וּמַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה, וְלִפְעָמִים מְפָרְשִׁים מַאֲמָר אֶחָד שֶׁל חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה לְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים, וּבְכָל פַּעַם מְרַמְּזִים בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֲחֵרוֹת; וְשָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אִם הַתַּנָּא אוֹ הָאָמוֹרָא, בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּעַצְמוֹ, גַּם הוּא כִּוֵּן לְכָל זֶה אִם לָאו? וְהֵשִׁיב לוֹ: לָאו! רַק מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים זָכוּ לְרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד, הַנִּמְשָׁךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ; עַל-כֵּן בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בְּרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ כָּזֶה, מְלֻבָּשִׁים בּוֹ הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, מַה שֶּׁגַּם הֵם בְּעַצְמָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה. [וְעַיֵּן בְּ"לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן", סִימָן רפ"א, מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם, שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַצְמוֹ עַל הַסֵּפֶר וְיַחְשֹׁב הַרְבֵּה יוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם נִפְלָאוֹת, מַה שֶּׁהַמְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע מִזֶּה...]. (שָׁם אוֹת ז').