א-שצ

עוֹד דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַזֶּה לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד אֵיזֶה מְעַט טוֹב, וְעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּסִפְרֵי אַדְמוּ"ר זַצַ"ל. וּבָעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה, יָשַׁב אֶצְלוֹ אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִתְּשׁוּקַת לְבָבוֹ לִדְבָרָיו הַנְּעִימִים, דִּבֵּר אַחֲרָיו בְּלַחַשׁ כָּל מִלָּה וּמִלָּה. עָנָה וְאָמַר אֵלָיו מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּבָר פָּשׁוּט וָקַל?! אֲנִי אַסְבִּיר לְךָ קֹשִׁי הַדָּבָר, כִּי אַל תִּשְׁכַּח מַאֲמַר אַדְמוּ"ר זַצַ"ל (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רפ"ב), שֶׁבֶּאֱמֶת נִתְעַלִּים עַל-יְדֵי-זֶה לְכַף זְכוּת וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה; וְאִם הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְקַיֵּם זֹאת, הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְהָשִׁיב אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה" ! . (שָׁם אוֹת י"ט).