ד-שצח

רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בּוֹדֵק בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת אֶת הָעֵרוּב שֶׁבְּבַּרְדִיטְשׁוֹב, וּמִשּׁוּם כָּךְ כִּנּוּהוּ "רַבִּי בָּרוּךְ מֵהָעֵרוּב", שְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ הָיָה, שֶׁבְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר יָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עִם צַלַּחַת לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת, וְכֵן פִּזֵּר עוֹד צַלָּחוֹת בִּשְׁאָר הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבָּעִיר. בְּגָמְרוֹ אֶת "עֲבוֹדָתוֹ" בְּעֶרֶב שַׁבָּת, הָיָה רָץ לְבֵיתוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו לִכְבוֹד שַׁבָּת וּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל עִם הַקָּהָל אֶת תְּפִלַּת קַבָּלַת שַׁבָּת, אוּלָם תְּפִלַּת עַרְבִית הָיָה מִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ, שֶׁאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הַקָהָל אֶת הַתְּפִלָּה וְהָלְכוּ לְבֵיתָם, הָיָה הוּא מַתְחִיל אָז בַּעֲבוֹדַת תְּפִלָּתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ, מֶשֶׁךְ זְמַן רַב כְּדַרְכּוֹ.