ד-תקנב

רַבִּי שִׂמְחָה מֵאוּמַאן הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׂמְחָה'לֶה מֵאוּמַאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד מְאֹד, וְהָיָה מִנְהָגוֹ לָלֶכֶת לֶאֱסֹף לֶחֶם שֶׁמֶן וּבֵיצִים וְנֵפְטְ וְכַדּוֹמֶה בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מִדֵּי יוֹם וָיוֹם, וּכְדֵי לְחַלְקָם לַעֲנִיֵּי אַנַ"שׁ, וְלָהוּט וְקָשׁוּר הָיָה בְּמִצְוָה רַבָּה זוֹ עַד שֶׁגַּם בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִמְשִׁיךְ וְנָהַג כָּךְ. הוּא הָיָה בַּעַל תְּפִלָּה נִפְלָא וְהָיָה מִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה פְּעָמִים תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לִפְנֵי הָעַמּוּד וְהָיָה מְעוֹרֵר מְאֹד אֶת הַקָּהָל לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמַזְכִּיר לַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל בַּאֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה. נִפְטַר בְּאוּמַאן בְּיוֹם כִּפּוּר בְּעֵת תְּפִלַּת הַנְעִילָה, שְׁנַת תרע"ט-תר"פ.