ה - רמח

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זַ"ל, עַל אַף עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה וְהָאֲיֻמָּה, לֹא בִּקֵּשׁ אֵיזֶה טוֹבָה וְעֶזְרָה עֲבוּרוֹ מִשּׁוּם אָדָם רַק בְּהֶכְרֵחַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לְטוֹבַת זוּגָתוֹ לֹא הִקְפִּיד עַל מִנְהָגוֹ וְדָאַג עֲבוּרָהּ אַף שֶׁלֹּא לְפִי כְּבוֹדוֹ. פַּעַם בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הַקָּשֶׁה פָּנָה אֶל צִבּוּר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁבָּת וְאָמַר לָהֶם: זוּגָתִי שׁוֹכֶבֶת חוֹלָה בְּבֵיתִי וְהַקֹּר בְּבֵיתִי אָיֹם וּבִלְתִּי נִסְבָּל, וְאָנָּא מִכֶּם בּוֹאוּ לְעֶזְרָתָהּ. תֵּכֶף נִתְעוֹרְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְדָאֲגוּ לָהֶם לַעֲבֹר לְבַיִת אַחֵר חַם וְטוֹב יוֹתֵר.