ו - רלב

אָמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּנוּ רַזַ"ל וְאָמְרוּ (אבות ב, א) "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת", כֵּן סוֹבֵב הַדָּבָר גַּם בְּעִנְיְנֵי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר וְזָרִיז לְקַיֵּם כָּל צַוָּאוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת כִּי "אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן", וְאֵינֶנּוּ מַשִּׂיגִים גֹּדֶל עַמְקוּת עֵצוֹתָיו הַשַּׁיָּכִים לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל זְמַן. אַף בָּעֵצָה הַנִּרְאֵית כְּקַלָּה וּפְשׁוּטָה.