ו - רמט

הָיוּ מְדַיְּקִים וְאוֹמְרִים בְּהַכָּתוּב בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח "אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי וְכוּ' לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל וְכוּ'. שֶׁלִּכְאוֹרָה לָמָּה יֵאָמֵר זֹאת עַל לָבָן אַחַר שֶׁאֶצְלוֹ גָּדְלוּ הַשְּׁבָטִים וְאֶצְלוֹ הָיָה יַעֲקֹב אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא יֵאָמֵר זֹאת עַל עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁהוּא אָמַר בִּמְפֹרָשׁ "אַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז). וּבֵאֲרוּ שֶׁעִנְיַן קְלִפַּת לָבָן הִיא קְלִפָּה מְסֻכֶּנֶת עוֹד יוֹתֵר מֵעֵשָׂו, כִּי עֵשָׂו הוּא מַכְרִיז בְּגָלוּי כַּוָּנוֹתָיו, וְאוֹמֵר בְּפִיו מַה שֶּׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, וְאַף שֶׁהוּא מְסֻכָּן מְאֹד אַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר וְנִתָּן יוֹתֵר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לָבָן שֶׁהוּא רַמַּאי וְנוֹכֵל קָשֶׁה לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בְּיוֹתֵר מַה גַּם שֶׁהוּא עַז פָּנִים שֶׁאוֹמֵר אַחַר כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לוֹ יַעֲקֹב "הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לִי הוּא". וּבְרַמָּאוּתוֹ מִשְׁתַּדֵּל לִפְגֹּעַ בַּבָּנִים וּבְהֶמְשֵׁךְ הַדּוֹרוֹת, וְרָצָה לָקַחַת אֶת כָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁל יַעֲקֹב מַה שֶּׁיָּגַע בְּבָנָיו לְגַדְּלָם וּלְחַנְּכָם כָּרָאוּי וְהוּא מְבַטֵּל כָּל קְדֻשָּׁתָם בִּמְחִי יָד בְּאָמְרוֹ: "הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי", כְּאוֹמֵר לְיַעֲקֹב אֵין לְךָ בָּהֶם שׁוּם חֵלֶק וּקְדֻשָּׁה. וּקְלִפָּה כָּזוֹ הַמַּסְתֶּרֶת עַצְמָהּ וְכַוָּנוֹתֶיהָ קָשֶׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, כִּי בְּסֵתֶר לִבּוֹ מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל אַף שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ נִדְמֶה שֶׁעוֹשֶׂה טוֹבוֹת.