ו - רצד

אָמְרוּ בְּמַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ (ליקו"מ ח"ב קיב) אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁרַק יְתַקֵּן הַפְּגָם וְהַקִּלְקוּל וְכָל רוֹאֶה הַמֵּבִין וּמַבִּיט, יָבִין וְיִרְאֶה שֶׁהָיָה כָּאן קִלְקוּל, אֶלָּא תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, עַד שֶׁלֹּא וְלֹא יִהְיֶה נִכָּר הַפְּגָם וְהַחִסָּרוֹן כְּלָל וּכְלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (יומא פו:) שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה זוֹכִין וְנַעֲשִׂין עֲוֹנוֹתָיו כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא דַּי רַק שֶׁלֹּא תִּקֵּן הַמְעֻוָת אֶלָּא אַף תִּקֵּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאָמְרוּ שֶׁזֶּה הַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה זוֹכֶה עַל יָדוֹ לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה שֶׁאָז הַתִּקּוּן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וַאֲזַי נֶאֱמַר עָלָיו "בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים" (ברכות לד. סנהדרין צט.).

כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה שֶׁלְּמַעְלָה עֲוֹנוֹתָיו נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת זַכּוֹת כָּאֵלּוּ יוֹתֵר מֵאִילוּ הוּא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָם כִּזְכֻיּוֹת, כִּי הָאָדָם מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְעוֹד חֶסְרוֹנוֹת אֲבָל כְּשֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, הֲרֵי שֶׁהֵם כִּזְכֻיּוֹת זַכּוֹת בְּתַכְלִית, וְזֶה נִכְלָל בְּמַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ (לעיל חלק ב, יז) "מָתַי שֶׁנִּזְכָּרִים מִמֶּנִּי נַעֲשֶׂה הָאָדָם כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלָד", שֶׁהוּא זַךְ וְצַח לְגַמְרֵי לְלֹא שׁוּם פְּגָם, וְאַף שֶׁהוּא כְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל לְעִנְיַן גֵּר, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי (יבמות כב.). וְעַל כֵּן "תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן" יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵאִילוּ לֹא הָיָה קִלְקוּל כְּלָל וּכְלָל וְדוֹק כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים דַּקִּים כָּאֵלּוּ.