ו - שה

הָיָה אוֹמֵר רל"י זַ"ל לָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת "מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה" (מעשה יב), בְּעִנְיַן הַמַּאֲכָלִים שֶׁכְּשֶׁהֵרִיחוּ אֵלּוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת אֶת רֵיחָם מָאֲסוּ בְּמָמוֹן וְכוּ' שֶׁאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים מְרַמְּזִים הֵם עַל כָּל דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְרָט תּוֹרוֹת רַבֵּנוּ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לִטְעֹם מִמַּנְעַמֵּיהֶם כָּרָאוּי מִתְבַּטְּלִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲוֹת וּבִפְרָט תַּאֲוַת מָמוֹן הַקָּשָׁה מִכֻּלָּם. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ (בליקו"מ סימן קנז) כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה - נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. חַיָּיו מְרַמֵּז עַל הַמָּמוֹן שֶׁ'אֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ'. וְהַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ תַּאֲוַת מָמוֹן.