צט
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
בִּשְׁנַת תקע"ט הִתְחַלְתִּי לַעֲסֹק בְּהַעֲמָדַת הַדְּפוּס בְּבֵיתִי כְּדֵי לַחֲזר וּלְהַדְפִּיס הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים, וְהָיָה לִי מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בָּזֶה וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת בְּלִי שִׁעוּר וּבִישׁוּעָתוֹ הַנִּפְלָאָה חֵפֶץ ה' בְּיָדִי הִצְלִיחַ וְגָמַרְתִּי הָעֵסֶק בְּשָׁלשׁ שָׁנִים דְּהַיְנוּ מִשְּׁנַת תקע"ט עַד סוֹף שְׁנַת תקפ"א, שֶׁאָז נִגְמְרוּ בְּכִי טוֹב הַדְפָּסַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הָרִאשׁוֹן וְהַתִּנְיָנָא וְסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית עִם שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בְּכַמָּה הוֹסָפוֹת טוֹבוֹת וְגַם בְּנִי שַׁכְנָא שֶׁיִּחְיֶה הִדְפִּיס שֶׁלּא בִּידִיעָתִי הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי הַנַּ"ל וְזֶה הָיָה צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה שֶׁל הַדְפָּסַת הַתְּפִלּוֹת וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁנַת תקפ"ב בִּתְחִלָּתוֹ הִתְחִיל בְּנִי הַנַּ"ל תֵּכֶף לְהַדְפִּיס כָּל הַתְּפִלּוֹת אַךְ הָיוּ מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מְאד וְלא נִגְמְרוּ כִּי אִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תְּפִלּוֹת וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הִיא שְׁנַת תקפ"ב נָסַעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר הַנַּ"ל וְזָכִיתִי לִהְיוֹת עַל אַדְמַת הַקּדֶשׁ וְחָזַרְתִּי מִשָּׁם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה
And all of this cannot be portrayed in writing at all. For in the matter of the rectification of souls we had heard from him several conversations and awesome Torah teachings in which he had alluded to us that he was greatly engaged in this — such as the Torah teaching "And Boaz said to Ruth" [Likutay Moharan §65] — about the master of the field. And we understood from his words that all the sufferings and the controversy upon him were because he was so greatly engaged in this. And the entire matter of his journey to Uman to pass away there — all of it was for this, as something of this is recorded in his holy conversations elsewhere [Chayay Moharan §217]. Afterward — in the night belonging to Tuesday, which was the fourth day of Sukkos — the last day of his holy life. Until past midnight, my companions Rabbi Naftali and Rabbi Shimon were standing before him — for we were taking turns at our watch. At the time I heard the conversation mentioned above [§58, about the story and the souls], Rabbi Naftali was not then with him — for he was sleeping. And afterward in the night I slept, and Rabbi Naftali and Rabbi Shimon stood before him zichrono livracha. And then that night he spoke again about the souls mentioned above — what must be rectified here: very, very many souls. And he said: "How many judgments are here — how many holy martyrs were here" — and so on.
וּבִשְׁנַת תקפ"ג בָּאתִי לְבֵיתִי בְּשָׁלוֹם כַּנִּרְשָׁם בַּאֲרִיכוּת בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָיוּ נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל בְּנִי יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה בִּטְשִׁירְקָאס
Rabbi Naftali answered and said to him: "Did you not say in the Torah 'And Boaz said to Ruth' mentioned above, that the great Tzaddik who is exceedingly exalted in level — he can complete the matter while still alive? Study there." He zichrono livracha answered and said: "I said to you only a certain aspect of it — for it is necessary to go and to pass away for this."
וּבְשׁוּבִי מִשָּׁם סָמוּךְ מְאד לְראשׁ הַשָּׁנָה תקפ"ד נִתְחַזַּקְתִּי לַעֲסֹק בְּהַדְפָּסַת הַתְּפִלּוֹת, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת שָׁלַח אָז בְּלֵב אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אִישׁ כָּשֵׁר וְיָשָׁר שֶׁהִתְנַדֵּב לִבּוֹ פִּתְאם בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ קדֶם שֶׁנִּתְוַעֵד עִמִּי בְּראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל לִתֵּן סָךְ מְסֻיָּם בִּשְׁבִיל הַדְפָּסַת הַתְּפִלּוֹת גַּם שָׁלַח הַשֵּׁם אָז בְּדַעְתִּי חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים עַל מַעֲלַת הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹשִׂין מִתּוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבָּהֶם תָּלוּי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כַּנִּכְתָּב אֶצְלֵנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא כ"ה) וְעַל יְדֵי כָּל זֶה חִזְּקַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי מַחֲשַׁבְתִּי מִכּחַ אֶל הַפּעַל וּבִשְׁנַת תקפ"ד הִדְפַּסְתִּי אֶת הַתְּפִלּוֹת מִסִּימָן ס"ה עַד סוֹף חֵלֶק רִאשׁוֹן וְחֵלֶק שֵׁנִי עַד סִימָן י"ד וְרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לִי עַל זֶה מִקּדֶם הָיָה בְּלִי שִׁעוּר, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי וְחִזֵּק אֶת לְבָבִי וְהִזְמִין לִי עַל הוֹצָאוֹת עַד שֶׁעָסַקְתִּי בִּדְפוּס כָּל יְמֵי הַחֹרֶף הַנַּ"ל, עַד שֶׁגָּמַרְנוּ כָּל הַנַּ"ל בְּלִי בַּעֲלֵי-מְלָאכוֹת מִבַּחוּץ, רַק אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּעַצְמָן לִמַּדְתִּי אוֹתָם הָאָמָּנוּת וְאֶחָד מֵהֶם ר"מ הָיָה יוֹדֵעַ הָאָמָּנוּת מִכְּבָר וְהֵם עָסְקוּ בִּדְפוּס לְמַעַן הַמִּצְוָה, כָּל הַחֹרֶף הַנַּ"ל עַד שֶׁגָּמַרְנוּ כַּנַּ"ל
And afterward he recollected himself. And he took the key to the commode [kamade] and gave it to them. And he commanded them: immediately upon his passing — while he still lies on the ground — they should take all the writings found in the commode and burn them all. And he warned them to fulfill his words. And they took the key and stood trembling, quaking, and crawling with terror, suffering greatly as they heard all this. And they began whispering to each other that he was already preparing himself so earnestly to pass away. He answered and said: "Why are you whispering? You are permitted to speak of my passing before me — for I am not at all afraid of this."
וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי הַפּוּרִים שֶׁהָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן הָיָה מַחֲלקֶת גָּדוֹל פּה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁנִּמְצְאוּ מוֹסְרִים וְהִלְשִׁינוּ עָלַי עַד שֶׁבָּאוּ פִּתְאם לְבֵיתִי וְסָגְרוּ וְחָתְמוּ בֵּית הַדְּפוּס עִם כָּל הַכֵּלִים וַעֲדַיִן הִיא חֲתוּמָה וּסְגוּרָה (עַיֵּן לְקַמָּן) הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ לְפָתְחָהּ מְהֵרָה וְיַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי סַכָּנוֹת וּפְחָדִים בְּלִי רִבּוּי הוֹצָאוֹת מָמוֹן יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לַחֲזר וּלְהַדְפִּיס בְּפַרְהֶסְיָא בְּשָׁלוֹם וְאָז נְסַפֵּר מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם הַדְּפוּס סָגְרוּ וְחָתְמוּ בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ י"ט אֲדָר שֵׁנִי שָׁנָה הַנַּ"ל, וְהָיוּ לָנוּ פְּחָדִים כִּי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וְהֻכְרַחְנוּ לְהוֹצִיא הַרְבֵּה עַל שְׁחָדִים וְנִשְׁלַח הַדָּבָר לְקַאמֶנִיץ וְהָיִינוּ בַּחֲשַׁשׁ סַכָּנָה זְמַן רַב, עַד שֶׁבְּחֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב בְּתִשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת הִגִּיע הַתְּשׁוּבָה מִקַּאמֶנִיץ שֶׁלּא יַנִּיחוּ אוֹתִי לְהַדְפִּיס עַד שֶׁאֲקַבֵּל רִשְׁיוֹן מִוִּילְנָא, וְזֶה הָיָה לִי לִישׁוּעָה וְהוֹדֵיתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִצַּלְתִּי מֵחֲשַׁשׁ סַכָּנָה וְעַתָּה אָנוּ מְקַוִּים בְּכָל עֵת שֶׁיַּגִּיעַ הָרִשְׁיוֹן מִוִּילְנָא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
And afterward he said to them: "Perhaps you are speaking about yourselves — what have you to worry about? Since I am going before you — and what of those souls who did not know me at all — yet they are awaiting my rectifications. All the more so you — those people who died in former times there may be some toil with them — but you: what have you to worry about, since I am going before you? You have nothing at all to fear." And they heard from him yet more awesome words like these — about the souls and about his passing. And all of this was in the night. And I was sleeping then as mentioned.
Loading comments…