נא
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ נִתְקַבְּצוּ אֶצְלוֹ כַּמָּה אוֹרְחִים עַל שַׁבָּת הַנַּ"ל, וְנִכְנַס מֵחַדְרוֹ לְהַבַּיִת שֶׁאָכְלוּ שָׁם וְקִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בַּחֲלִישׁוּת כּחַ כִּי כְּבָר הָיָה חָלוּשׁ מְאד כִּי הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן אַחַר שֶׁקִּדֵּשׁ קדֶם שֶׁנָּטַל יָדָיו לַסְּעֻדָּה וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם הָעוֹלָם, עָנָה וְאָמַר עַל מָה בָּאוּ הָעוֹלָם לְכָאן הֲלא עַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה בְּוַדַּאי כְּדַאי לָבוֹא אֲבָל עַתָּה בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל כִּי אֲנִי עַכְשָׁו אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטַאק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל וְעַל מָה וְלָמָּה בָּאוּ הָעוֹלָם, וְהֶאֱרִיךְ קְצָת בְּשִׂיחָה זאת שֶׁהוּא עַתָּה פְּרָאסְטַאק גָּמוּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת וְאָמַר שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַתָּה רַק בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ קְצָת גַּם כֵּן עַד שֶׁמִּתּוֹךְ הַשִּׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת שֶׁסִּפֵּר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְשֶׁהוּא פְּרָאסְטַאק גָּמוּר וְשֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ רַק בְּהַנְּסִיעָה שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
In the morning — which was the second day after Yom Kippur, a Wednesday — while I was wrapped in tallis and tefillin between the Shmoneh Esray prayer and Ashray u'Va l'Tziyon — the attendant Mikhl, who served Rabbainu zichrono livracha, came to me suddenly and called me urgently to Rabbainu zichrono livracha. I immediately removed the tallis and tefillin from myself and ran to him. And I found him in the large room.
מִתּוֹךְ דְּבָרִים אֵלּוּ נִכְנַס בִּדְבָרִים עַד שֶׁגִּלָּה לָנוּ תּוֹרָה נִפְלָאָה אֵיךְ דַּיְקָא עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁל נְסִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ וְכוּ' כַּנִּדְפָּס כְּבָר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ע"ח) אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כָּל הָעִנְיָן אֵיךְ נִתְגַּלָּה וְנִמְשְׁכָה הַתּוֹרָה הַזּאת יֵשׁ מֵאַיִן בֶּאֱמֶת כִּי מִתְּחִלָּה לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת כִּי בְּכָל עֵת שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר פַּעַם אֶחָד נִשְׁבַּע עַל זֶה בְּשַׁבַּת קדֶשׁ (וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן דָא שְׁוֶוער אִיךְ בַּיי שַׁבָּת) עַל עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וּבֶאֱמֶת אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְכוּ' וְעַתָּה סִפֵּר הַרְבֵּה אֵיךְ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל, וּבְתוֹךְ זֶה נִכְנַס לְשִׂיחָה נִפְלָאָה עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ גִּלָּה תּוֹרָה נִפְלָאָה עַל-זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
He answered and said to me: "Show me immediately your book" — that is, the book in which I had written all his Torah teachings, which I had bound here as mentioned above [§9]. And immediately I ran and brought it to him zichrono livracha. And he took the book from my hand. And at the place where he was standing, he began to open it and look through it. He turned it over and opened it in several places and looked them over briefly. And afterward he answered and said to me: "Go and take paper and write on it the opening words of each Torah teaching found in this book." And so I did immediately — I went to another room and began to write until I finished. Close to finishing, the attendant mentioned above came back and called me hurriedly, saying that Rabbainu zichrono livracha had commanded me to come to him immediately with the book and the paper and the writing instruments. And immediately I ran and came to him. And I found him in his room. And immediately he said to me: "Sit." And I sat before him. And he took out his own book — the one I had begun to copy long ago and which had not been completed, as explained above [§11] — that is the burned book. And I had already been hoping so many, many times — when would I merit to finish copying this awesome hidden book? And then on that day Hashem's mercies rolled upon me and I merited to complete it. And I sat before him for several hours — he read word by word and I wrote in the book in ink — until I finished. And all the men of our circle sat outside the room. And I came out afterward from before him. And I nearly did not know the difference between day and night — even though I did not at all know what I had written. Yet the very small glimmer of some faint illumination from afar of the greatness of the awesome wonders of this book set my heart and mind ablaze greatly — so that I nearly did not know where I was in the world. And still I do not know what kindness like this Hashem did with me — that I merited to write such things. Blessed is He who bestows good upon the unworthy — who bestowed upon me all this goodness.
וְאַחַר כָּךְ בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְצִוָּה לְנַגֵּן הַרְבֵּה וְזִמַּרְנוּ לְפָנָיו אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין וְהַכּל קדֶם נְטִילַת יָדַיִם לַסְּעֻדָּה מַה שֶּׁבְּכָל עֵת שֶׁהָיָה מְזַמֵּר הַזֶּמֶר הַנַּ"ל הָיָה תָּמִיד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא כִּי בֵּין קִדּוּשׁ לִנְטִילַת יָדַיִם לא שָׁמַעְנוּ מֵעוֹלָם שׁוּם שִׂיחָה אוֹ תּוֹרָה מִמֶּנּוּ וְעַכְשָׁו שָׂח כָּל הַשִּׂיחָה וְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְגַם צִוָּה לְנַגֵּן אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין הַכּל קדֶם נְטִילַת יָדַיִם וְאַחַר כָּךְ נָטַל יָדָיו וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִוָּה לְנַגֵּן הַרְבֵּה וְאָמַר דְּבָרִים נִפְלָאִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמַר מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ (וָואס הָאבְּן מִיר זִיךְ צוּ שֶׁעמֶען) בִּשְׁבִילֵנוּ נִבְרָא הָעוֹלָם (וְאָמַר אָז הַדִּבְרֵי צַחוּת מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פֶא זִי אֵינִי יָכוֹל פַאזִיע וְכוּ') וְגַם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל נִכְלַל מַה שֶּׁנִּכְנַס לְבֵית הַלּוּקַטְשֶׁר בְּסָמוּךְ שֶׁשָּׁם אָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת וְהִזְכִּיר בּוֹ מֵעִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאִם יאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִסְטִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם וְכוּ' וְגַם עַכְשָׁו נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים לִפְעָמִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מְאד מְאד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כִּי זֶה הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁעָמַד בּוֹ אָז, הָיָה רָשָׁע מְפֻרְסָם וְיָשַׁב אָז בְּפֶּטֶרְבּוּרְג, אַךְ בְּנֵי- בֵיתוֹ הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְשָׁם וּבְכָל זֶה הָיוּ נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כְּלָל כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּכָל זֶה אַךְ רָשַׁמְתִּי פְּרָקִים לְזִכָּרוֹן לְמַעַן לא יִשָּׁכַח מִמֶּנִּי וּמִיּוֹצְאֵי-חֲלָצַי וּמֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי מְעַט מִסִּפּוּרִים אֵלּוּ אַךְ מִי שֶׁלּא שָׁמַע מִפִּי כָּל זֶה, יִהְיֶה כָּל זֶה אֶצְלוֹ כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אַחַר שַׁבַּת נַחֲמוּ נָסַעְתִּי לְבֵיתִי בְּיוֹם שְׁלִישִׁי דִּסְלִיחוֹת בָּאתִי לְאוּמֶין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה וְיָשַׁבְתִּי שָׁם עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם וְזָכִיתִי לַעֲמד בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וּכְבָר מְבאָר מְעַט מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן)
On Thursday I traveled to Nemirov, and returned from there. And I remained with Rabbainu zichrono livracha in Breslov until after Simchas Torah. And I merited to hear several awesome Torah teachings and conversations. On Isru Chag he urged himself to travel immediately to Lemberg. And he no longer wished to speak at length with me — for I had already spoken with him greatly throughout all that time. And he took from me that book mentioned above — namely, the book of his Torah teachings that had been written by me, which is now called Likutay Moharan.
Loading comments…