חוקות העכו"ם ב

אות א

ובחוקותיהם לא תלכו. וז"ל השו"ע סי' קע"ח, אין הולכין בחוקת העכו"ם ולא מדמין להם, ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם וכו'. כי איתא בדברי רבינו ז"ל במאמר אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו' בסימן כ"ה ליקוטי ח"א, שהס"א נקרא כח המדמה שמשם באין כל התאוות והבלבולים והמניעו' ממדריגות הקדושה וכו' ע"ש. ובכל דרגא ודרגא יש שם דמונות אלו וכשרוצין לעלות מדרגא לדרגא הם מעתוררין וכו'. וצריך להכניעם ולשברם ועיקר הכנעתם הוא ע"י התגלות גדולת הבורא ית"ש, וזה נעשה ע"י צדקה לעני הגון שעל ידי זה נתגלין הגוונין שיש בכסף וזהב כי עיק הגוונין הם רק אצל ישראל בחינת ישראל אשר בך אתפאר, התפארות הוא כלליות הגוונין וכו'. וזה בחי' כי הלבישני בגדי ישע, ישע אסתכלותא שהכל תאבין להסתכל בו וכו' ע"ש:

וזה בחי' האיסור ללכת בחוקותיה'. וצריכין להתרחק מהם בכל הדברים שלא להתדמות להם בשום דבר שבעולם. אף על פי שאין בזה הדבר שום איסור מצד עצמו אעפ"כ אסור להתדמות להם בשום ענין שבעולם. ואוסר ללבוש במלבושיהם וכו' כי בזה כלול כל התורה כולה. כי באמת ישראל מצד עצמם בשרשם הם רחוקים לגמרי מכל העוונות ואין שום עון שייך לאיש ישראלי כלל לפי קדושתו משרשו כי ישראל הם עצם הטוב והם רחוקים מן הרע בתכלית הריחוק בשרשם. ועל כן אין להסט"א שום אחיזה ושייכות לפתות אחד מישראל חס ושלום כי אם ע"י כח המדמה. כי המדמה מטעה את האדם שהוא מדמה דבר לדבר עד שהוא מהפך חס ושלום ומשים רע לטוב אור לחושך, כ"ש שמים אור לחשך וחשך לאור שמים מר למתוק ומתוק למר וכו'. כמ ושנראה בחוש שכח המדמה מטעה את האדם כמה פעמים בגשמיות, כגון כשאדם רואה איזה דבר מרחוק ובפרט בלילה, נדמה לו על חתיכת עץ שעומד אם ומתיירא מפניו וכמ וכן בכמה דברים שהאדם טועה ע"י כח המדמה. כמו כן ממש בענין דיעות האדם ומדותיו ותאוותיו שבאמת האיש הישראלי רחוק בעצמו לגמרי מכל הדברים רעים ומכל התאוות ומדות רעות. ועיקר משכול האדם חס ושלום הוא רק ע"י כח המדמה שהוא הס"א שהוא מטעה את האדם ומדמה לו דבר לדבר ומוליכו ממחשבה למחשבה וממחשבה למחשבה עד שמביאו לידי הרהור חס ושלום. וכן לכ"א וא' למה שמביאור ר"ל:

וע"כ גזרה עלינו התור' שלא ללכת בחוקתיהם ושלא להתדמות להם בשום דבר. שלא להתדמות להם דייקא כדי שלא ליתן כח חס ושלום להכח המדמה. כי העכו"ם הם הרע של כל התאוות והמדות כמובא בדברי רבינו ז"ל. וע"כ כשמתדמין להם בשום דבר על ידי זה מתגבר המדמה חס ושלום ויכולין לבא חס ושלום על ידי זה לידי דיעותיהם כ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. כי עיקר הס"א היא נאחזת בהמדמה כנ"ל. ועל כן צריכין להתרחק מהם מאד מאד בכל הדברים. רק צרייכן להתדמות בכל הדברים בוכ להמנהגים ובכל המלבושים לישראל עם קדוש. כי עיקר החן וההתפארות והחשיבות האמיתי הוא רק אצל ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר דכלולין בגוונין סגיאין, ומלבושים של ישראל הם בחי' בגדי ישע. בחי' לבושי ההתפארות בחי' הוד והדר לבשת כי יש םבהם כל מיני חן וכל מיני התפארו וע"כ צריך להתלבש במלבושיישראל דייקא ולהתדמות בכל דבר לדרכי החכמים והצדיקים האמתיים כשרז"ל הדבק בת"ח וכ"ש הולך את חכמים יחכם. כי ע"י שמדמין עצמם במעשיהם ובהנהגותיה' לדכי הכשרים האמתיים על ידי זה זוכין להכלל בהם, ולסוף יהי' באמת כמותם:

אות ב

כי כח המדמה הוא בבחי' עת הדעת טו"ר בחי' נוגה שהוא לפעמים נכלל בטוב ולפעמים להיפך. כי האו בח'י דמיון ולמקום שמדמה עצמו שם נכלל. ועיקר הבחירה והנסיון של האדם הוא בכח המדמה. וצריך כל אחד להתגבר לברר כח המדמה לברר הטוב שבו שיהי' נכלל בקדושה ולהפיל הרע שבו. ועל כן אנו מצווין להתדמו תליוצרינו יתברך, כשרז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. וכן להתדמות לת"ח ולהתחבר לכשרים. כי ע"י השמדמה עצמו במדותיו להש"י ולצדיקים ולכשרים אמתיים שבדור, ע"י זה זוכה להכלל באמת עמהם יחד בהש"י כי הכל תלוי בבירור המדמה שהוא עיקר הנסיון והבחירה:

אות ג וזה בחי' מה שמובא בדבר רבינו ז"ל בשיחות הר"נ, שע"י שעושין לעצמו רוגז בתפלה על ידי זה זוכין באמת להתפלל בחמימות והתלהבות דקודשה. וכן על ידי שעושין עצמו כאלו הוא שמח על ידי זה זוכה לשמחה באמ תוכמ וכן בכל הדברים כוו' ע"ש. כי זה בחי' בירור המדמה שנכלל המדמה בקדושה שמדמין עצמן לדברים שבקדושה אע"פ שבתחלה אין לו מדה זו באמת אע"פ כן מדמה עצמו ומנהיג עצמו ומרגיל עצמו במדות אלו והנהגות אלו הישרות של אנשים כשרים באמת וע"י זה זוכה אח"כ לכל הטוב באמת. וצריכין להיות חזק מאד בענין זה ועקשן גדל אע"פ שנדמה לו שזה זמן רב שהוא מרגיל בזה ועדיין לא זכה לטוב באמת אע"פ כן גם זה טוב מה שהוא מדמה עצמו ומרגיל עצמו בהטוב. וגם כי א"אל האדם לידע באמת מתי הוא זוכה לטוב. כי לפעמים ידמה להאדם שהוא רחוק מאד מטוב וזה בעצמו טוב וכן להיפ. ע"כ הוא מחויב בדרכיה' ולהתדמות למעשיהם כי זה בעצמו טוב מה שזוכה להתחבר עמהם אפילו אם חס ושלום לא יזכה להיות כמותם. אבל באמת אם יהי חזק בודאי יזכה להיות כמותם ולהכלל בהם וכנ"ל:

אות ד וזה שהזהירה התורה ולא תחנם, לא תתן להם חן שאסור לומר כמה נאה עכו"ם זה וכו'. כי אסור לפאר אותם בשום דבר. כי עקיר ההתפארות והגוונין הוא רק אצל ישראל בחינת ישראל אשר בך אתפאר, וכשמפארין ומשבחין את ישראל ומגדילין ומחבבין החן וההנהגות של ישראל עם קדוש הנבחר מכל העמים, על ידי זה נתגלין הגוונין וההתפארות של ישראל. וע"י התגלות הגוונין שהוא התגלו תגדולת הבורא ית' על ידי זה עיקר הכנעת המדמה כמבואר שם במאמר הנ"ל שעיקר הכנעת המדמה הואע"י התגלות גדולת הבורא ית' שהוא ע"י התגלות הגוונין. וז"ש רבינו ז"ל שע"י השמחה ששמחין על שזכה להיות מזרע ישראל ולהתקרב לצדיקים אמתיים, על ידי זה משברין המדמה שהם המניעות שבכל מדריגה שבקדושה וכו' ע"ש. כי ע"י שמשמח עצמו בשמחת ישראל על שזכה להיות מזרע ישראל על ידי זה נתגל' החן וההתפארות והגוונין של ישראל שזהו עיקר גדולת הבורא ית'. וע"י התגלות גדולת הבורא על ידי זה נכנעין המניעות שהם כח המדמה. כי באמת אינם מניעות כלל רק שהם נדמים למניעות עד שקשה לשברם. אבל ע"י שמפארין ומשבחין ומחבבין החן והחשיבות וההתפארות של ישראל ומשמחין עצמן בזה שלא עשני גוי על ידי זה נתגלין ההתפארות של ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר שהם הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא ית' שעל ידי זה עיקר הכנעת המדמה כנ"ל:

אות ה וזה בחי' שקלים שעל ידי זה היה עיקר הנס של פורים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. וע"כ בא' באדר משמיעין על השקלים. כי עיקר קנאת המן עמלק על ישראל הי' בשביל זה. על שישראל הם מרחיקין עצמן בכל הדברים מהנהגותיהם ומדרכיהם. וע"כ אמר ודתיהם שונות מכל עם. כי על זה הקפיד ונתקנא ביותר על שהם מתכוונין לשנות עצמם בכל הדברים להתרחק ממנהגיהם תמיד וע"כ אמר ועשרת אלפים וגו' אשקול וכו'. כי רצה לבטל חס ושלום כח השקלים של ישראל שםה בחי' התגלות הגוונין הכלולין בכסף וזהב כמבואר במאמר הנ"ל. ועל כן הקדים השי"ת רפואה למכה והקדים שקלינו לשקליו וצוה עלינו לתת בא' באדר שקלים שהם בחי' צדקה שעל ידי זה נתגלין הגוונין עילאין שיש בכסף וזהב כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הכנעת המדמה והקליפות שהם בחי' המן עמלק כי עמלק הוא בי' הרע שבמדמה. כי היו מדמין עצמן לבהמה כשפרש"י ע"פ משור עד שה עד בהמה שהיו העמלקים מדמין עצמם לבהמות כנ"ל. ובהמה הוא בחי' כח המדמה שהוא כח הבהמיות כנ"ל במאמר הנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י השקלים שהם בחי' צדקה שעל ידי זה נתגלין הגוונין וכו' שהוא גדולת הבורא ית' שעל ידי זה הם נכנעין כנ"ל:

אות ו וזהבח'י מחצית השקל תרומה לה'. כי בחי' המדמה הוא בחי' עץ הדעת בחי' נוגה שהוא עיקר המתקלא והנסיון בחי' מחצית השקל שהאדם עומד בו על המשקל והנסיון מחציתו מכריעו לכאן ומחציתו לכאן כדרך המשקל כי הוא מעורב טו"ר. וזה מחצית השקל. מחצית השלק דייקא. וצריך כל אחד להכריע המשקל לטוב להגביה המדמה להש"י בחי' מחצית השקל תרומה לה'. וזה נעשה ע"י נתינת מחצית השקל על קרבנות הצבור ועל נדבת המשכן שזה בחי' צדקה שעל ידי זה נתגלין הגוונין כנ"ל. שעל ידי זה נכנע המדמה ואזי נופל הרע שבו והטוב נכלל בקדושה. ועל כן היו לוקחין השקלים על קרבנות הצבורועל נדבת המשכן. כי קרבנות הם בחי' שבירת הדמיון כמ"ש רבינו ז"ל במאמר הנ"ל על פסוק זבחי אלקים רוח נשברה. וזה בחי' נדבת המשכן זה בחי' התגלות הגוונין. כי כל הגוונין עילאין היו כלולין במשכן בחי' כסף וזהב ותכלת וארגמן וכו':

4 יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי

אות ז וזה בחי' כי תשא את ראש בני ישראל. כי תשא דייקא בחי' נשיאת ראש. דהיינו כשעולין מדרגא לדרגא ורוצין לנשא את ישראל שיעלו מדרגא לדרגא אזי ונתנו איש כופר נשפו היינו צדקה שעל ידי זה מכניעין המניעות שבכל דרגא שהם באין ע"י המדמה כנ"ל. ואז ולא יהיה בהם נגף וכו' שעל ידי זה נתגלהין הגוונין ע"י השקים על ידי זה מכניעין המדמה והקליפות שהם סטרא דמותא וזוכין לשכל דקדושה שהוא בחי' חים כמ"ש החכמה תחיה כי עיקר החים הוא השכל שהוא חים נצחים. כי עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הוא רק השגת השכל הנקנה שזוכין על ידי שבירת הדמיון כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש כל זה היטב:

אות ח וע"כ היתה עיקר המצוה של שקלים בעת שהיו מונין את ישראל. כי המנין של ישראל הוא בחי' נשיאת ראש בחי' עליית מדרגא לדרגא הנאמר במאמר הנ"ל. כי כשעולין מדרגא לדרגא אזי כ"א וא' מרים את חבירו וכו'. וכשמונין את ישראל אזי כוללין ומרימין ומנשאין ומקשרין א' לחבירו וחבירו לחבירו. כי זה עיקר בחינת המנין לקשרם ולחברם זה בזה שיעלה כל אחד למדריגת חבירו וחבירו יעלה יותר וכן למעלה מעלה כדי שיוכללו זה בזה כדי שתשרה עליהם שכינה. וע"כ נקרא המנין נשיאת ראש כמ"ש כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. כי ע"י המנין מנשאין ראשם מדרגא לדרגא וכו' כנ"ל. ועל כן בכל עת שהיו צריכין ישראל לעלות מדרגא לדרגא מנאום. כי כשיצאו ממצרים מנאום כשנפלו בעגל מנאום. אחר כך כשנבנה המשכן ובקש להשרות עליהם שכינה מנאום כשפרש":י כל כל הנ"ל הם בח'י עליות מדרגא לדרגא בחי' יציאת מצרים שיצאו ממ"ט ש"ט למ"ט שערי קדושה. וכן אחר מעשה העגל שהיו צריכים לצאת ולעלות ולהטהר מטומאה זו ליכנוס בקדושה. וכן אח"כ כשנבנה המשכן והיו צריכן לעלות למדריגות גבוהות שתשרה עליהם שכינה. וע"כ מנאום בכל פעם שהוא בחי' נשיאת ראש כנ"ל. וכשעולין מדרגא לדרגא אז מתעורר ביותר המדמה כנ"ל שהוא סטרא דמותא חס ושלום כנ"ל. על כן צריכין אז להתגבר ביותר להכניע סטרא דמותא שהוא המדמה. וזה נעשה ע"י השקלים שהם בחינת צדקה שעל ידי זה נתגלין הגוונין כנ"ל. וזהבחינת כי תשא וכו' ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כנ"ל. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש מחצית השקל בשקל הקודש. מחצית השקל דייקא כנ"ל:

אות ט וזה בחי' משנכס אדר מרבין בשמחה כי אז צריכין להכניע קליפת המן עמלק שהוא המדמה כנ"ל. וע"כ צריכין להרבות בשמחה. כי צריכין לשמוח מאד בהמ שזכינו להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי ועל ידי זה מגלין החן וההתפארות של ישראל שהוא התגלות הגוונין שהוא גדולת הבורא שעל ידי זה מכניעין המדמה וזוכין לעלות לכל המדריגות שבקדושה אמן ואמן:

וכמבואר שם בסוף התורה הנ"ל שע"י שמחה ששמח בו ית' ובצדיקיו וכו' על ידי זה מכניעין המדמה שמתפשט בכל דרגא ועולין למדריגה הגבוה וכו' ע"ש: