מקח וממכר ג

אות א ענין קנין סודר ושאר כל הקנינים שהם מסירה ומשיכה והגבהה

ע"פ התורה המתחלת דע שיש אמצעי (סי' קנ"ט) ע"ש כל התורה. והכלל כי יש שני מיני לימודים בהתורה הקדושה, יש לימוד של הצדיק האמת שעולה להשכינה שהיא אמצעי בינו ית' ובין העולם, ואז נעשה מהימין והשמאל שיש בהתורה שהם אש ומים, נעשהמהם בחי' שפע רוחניות ושפע גשמיות. היינו מבחי' הימין נעשה שפע רוחניות שהוא שפע עליון לכל דרי מעלה שהם מלאכים ושרפים וכו'. ומבחי' השמאל נעשה שפע גשמיות לעולמות התחתונים וכו'. אך לאו כל אדם זוכה שיהי' לימודו עולה להשכינה וכו'. ואזכשאין לימודו עולה להשכינה אזי כשלומד ואז יוצאים אידים מפיו וכו'. וטבע התורה שיגביה עצמו למעלה להשכינה כנ"ל אך שאינה יכולה לעלות מחמת שזה הלומד אינו זוכה לזה שיעלה לימודו להשכינה כנ"ל. והנה התורה שלו מתרוממת לעלות למעלה אך אינ יכולה כנ"ל. ובתוך כך נעשהלילה ואז יוצאין כל הגרדיני נמוסין וכו' ומכין עלי' וכו'. ואז נתפזרת זאת התורה באויר וכל בני עולם שואבין מזאת התורה שנתפזרה באויר. ולפי מהורת האדם שמגיע לו התורה הזאת כן נעשה ממנה. כי אדם כשר וכו' או אדם גדול וצדיק כשמקבלין מאלו התורות שנתפזרו אזי נעשה אצלו מזה טל תורה וכו' לפי מדת המקבל. לקצת נעשים מאלו התורות חידושין דאורייתא וכו' וזהו בחי' הימין שיש בהתורה. אבל מבחי' השמאל נעשה ההיפך ממש שהוא ל"ט מלאכות שנעשה מאלו התורות, שמגיע לבני אדם שאינם כשרים נעשה אצלם מזה ההיפך מבחי' הטל הנ"ל, היינו בחי' ל"ט מאלכות שהוא היפך ט"ל תורה, היינו שנתעורר אצלו עי"ז התעוררות חדש לטרדת המו"מ ורדיפת הפרנסה שהוא בחי' בזעת אפך תאכל לחם וכו'. וזהו בחי' הימין והשמאל שיש בהתורה כי בלימוד התורה העולה להשכינה נעשה מבחי' הימין והשמאל שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו'. ומזה הלימוד שאינו יכול לעלות להשכינה נעשה מהימין ושמאל וכו' טל תורה. או ל"ט מלאכות וכו' כנ" לע"ש כל זה היטב:

אות ב וזה בחי' משא ומתן כי עיקר המו"מ הוא בשביל לברר ניצוצות הקדושים המלובשין בכל חפצי המו"מ כידוע. ועיקר הבירור הוא לברר הניצוצות הקדושים שהם בחי' נצוצי אותיות התורה הקדושה, לבררם מבחי' הל"ט מלאכות שהם בחי' בזעת אפך תאכל לחם שמהם נמשכין כל עסקי טרת המו"מ וכל עניני המלאכות וכל העסקים שבעולם. שכולם כלולים בל"ט מלאכות כידוע אשר שורש הל"ט מלאכות בקדושה הוא בחי' אותיות התורה הקדושה בחי' ניצוצות הקדושים. וצריכין לברר כל אלו האותיות והניצוצות הקדושים מתוך בחי' הל"ט מלאכות שהם כל עסקי המו"מ כנ"ל:

אות ג ועיקר הבירור מה שאנו צריכין להתייגע ולטרוח לבררם נמשך מאלו התורות שאינם זוכין לעלות להשכינה שהם נתפזרים באויר, אשר לפעמים נעשין מהם ל"ט מלאכות בחי' בזעת אפך וכו' כנ"ל. וע"כ צריכין להתייגע במו"מ ובמלאכות, להתאמץ ולבקש מהש"י שיזכה לעשות כל הל"ט מלאכות וכל עסקי המו"מ ברקדושה גדולה. כדי שיזכה לברר משם כל ניצוצי אותיות התורה הנ"ל שנפלו לשם. שמהם נעשו אלו הל"ט מלאכות כנ"ל:

אות ד וא"א לברר אלו הנצוצות הקדושים מתוך הל"ט מלאכות כ"א כשמקשרים עצמן לצדיק הדור שהוא בחי' יוסף. כי יוסף הוא השליט הוא המשביר וכו' (בראשית מב9 שכל המכירות וקנינים שבעולם כולם נעשין ע"י הצדיק הדור שהוא בחי' יוסף כנ"ל, וכ"ש וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור, שכל הארץ שהם כל העולם העוסקים במו"מ אשר באמת לאמתו כל עסקים הוא לברר בירורים, לברר ניצוצות הקדושים מעמקי הקליפות אשר כולם הם בבחי' יורדי מצרים כי כל הגליות מכונים בשם מצרים ע"ש שהם מצירים לישראל (ב"ר פ' ט"ז). ועיקר הגלות הוא גלות הנפש מה שהסטרין אוחרנין שהם העכו"ם אינם מניחין את הנפש מישראל לשוב להש"י ולהתדבק בו ית' באמת. וע"כ זה שנכנס לתוך המו"מ ששם הקליפות והס"א אחוזים וסובבים סביב הנצוצות הקדושים שבתוך המו"מ, ע"כ זה שנכנס לשם הוא בבחי' יורד לגלות מצרים שכולל כל הגליות, שהוא בחי' גלות הס"א לנפש ישראל ולהניצוצות הקדושים התלויים בו. ואזי כשנפש הישראל יורד לגלות הנ"ל דהיינו כשעוסק במו"מ א"א לו לעמוד שם ולזכות לעשות פעולות בשלימות לברר הנצוצות משם ולצאת משם בשלום כ"א ע"י שמקשר עצמו אז להצדיק הדור האמתי שהוא בחי' יוסף שעל ידו כל הבירורים שבעולם, שזהו בחי' וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור, שכל הסוחרים שבעולם העוסקים במו"מ כולם מוכרחים לבא בגלות מצרים ששם כבושים כל הנצוצות בגלות כנ"ל, ע"כ כולם מוכרחים לבא לשם בשביל להעלות הנצוצות משם. וכשבאים לשם לגלות המצרים צריכין לבא אל יוסף בחי' הצדיק האמתי לשבור ולסחור ולעשות כל הקנינים על ידו דייקא, כי על ידי הצדיק האמת נעשין כל הבירורים שבעולם כנ"ל:

אות ה

כי באמת כלהחיות של כל העולם ומלואו הוא רק מהתורה הקדושה כידוע כ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בראשית זההתורה שנקראת ראשית חכמה (תהלים קיא), ובה ברא הש"י כל העולם ומלואו והיא חיות כל הדברים וכל החפצים שבעולם. נמצא שבכל חפץ שבעולם מלובש בו אותיות התורה הקדושה שהיא חיותו. ואם היינו כולנו זוכין להיות כראוי כרצונו הטוב באמת וללמוד תורה לשמה באמת, אז היו כל הדברים מבוררים אפילו כל החפצים של חול כי כולם מקבלין חיותם מהתורה כנ"ל. אך מאחר שלאו כל אדם זוכה שיהי' לימודו עולה להשכינה כנ"ל, וכשאין לימודו עולה להשכינה אזי נתפזרת התורה וכו' ונעשה מ מזה לפעמים ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל, ע"כ צריכין להתייגע במו"מ ולהשתדל מאד שיהי' המו"מ בקדושה גדולה, אולי יזכה לברר הנצוצות שהם אותיות התורה המלובשין בהל"ט מלאכות שנעשו מאותיות התורה שאין הלימוד כראוי, שנתפזרה באויר וכו' כנ"ל:

וע"כ עיקר הבירור והתיקון הוא ע"י הצדיק הודר שהוא בחי' יוסף כנ"ל. כי הצדיק לומד תורתו לשמה ולימודו עולה להשכינה ונמשכין על ידו כל ההשפעות שבעולם שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו' כנ"ל. ואפילו כשמגיע להצדיק אלו התורות של שאר העולם שאינם זוכין שלימודם יעלה להשכינה ולימודם נתפזר בהאויר כנ"ל, אעפ"כ כשלימודם מגיע להצדיק האמת נעשה מזה ט"ל תורה היפך ל"ט מלאכות. נמצא שהצדיק מברר גם אלו הלימודים של שאר העולם מבחי' ל"ט מלאכות. כי אצלו נעשה מהם ט"ל תורה שהם חידושין דאורייתא כנ"ל:

6 תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי

אות ו וע"כ כל אדם בשעת לימודו ועבודתו צריך שיקשר עצמו להצדיקים אמתיים שבדור. כי בוודאי לאו כלאדם זוכה שיהי' לימודו ועבודתו עולה להשכינה, ואזי מתפזרת באויר ויכולה להגיע לאיש שאינו כשר ויהי' נעשה מתורתו בחי' סם מות ח"ו שהוא ל"ט מלאכות בחי' בזעת אפך תאכל לחם כנ"ל. ע"כ צריך כל אדם לכוון בשעת לימודו ועבדותו לקשר עצמו לצדיקים אמתיים שבדור. ואז יזכה שאע"פ שאין לימודו עולה להשכינה עכ"פ יתפזר לימודו ויבא לתך הצדיק האמת אשר אצלו נעשה מזה ט"ל תורה. ואזי כשנעשה אצל הצדיק מלימודו ט"ל תורה שהוא חידושין דאורייתא אזי כשהצדיק הזה לומד ומגלה זאת התורה שזכה להשיג מאלו התורות שנתפזרו באויר כנ"ל, אזי חוזר ונעשה מלימודו שפע רוחניות ושפע גשמיות לכל דרי מעלה ומטה כנ"ל, כי עכשיו חזר ונעשה תורתו של הצדיק ממש אשר מתורתו נעשה שפע רוחניות ושפע גשמיות כנ"ל:

נמצא שע"י הצדיק האמת נתבררים גם כל הלימודים של שאר העולם שאינם זוכין שיהי' לימודם עולה להשכינה כנ"ל. כי אצל הצדיק נעשה מלימודם ט"ל תורה היפך הל"ט מלאכות וכו' כנ"ל:

אות ז וזו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כיאם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו'. כי דוד המע"ה פתח ספרו בשבח העובדים את ה' באמת ולא מצא מעלה טובה להאדם כמעלת התרחקות מעצת רשעים ולהתקרב לצדיקים כי זהו היסוד והעיקר שהכל תלוי בו. כי עיקר הבירור והתיקון של כל אדם שבעולם הוא ע"י הצדיקים האמתיים. וע"כ העיקר להתרחק מעצת רשעים וכו' החולקים ומתנגדים על הצדיקים האמתיים. כי בוודאי לאו כל אדם זוכה שיהי' לימודו ועבודתו עולה להשכינה כנ"ל, כי אפילו אנשים חשובים ויקרים באמת ואפילו צדיקים גמורים זעירין אינון שיזכו שיהי' לימודם עולה להשכינה, כי לזה אינו זוכה כ"א צדיק גדול מאד מאד. וע"כ מי שאינו במעלת הצדקות כ"כ, אם אינו מכווין לקשר לימודו ועבודתו להצדיקים אמתיים אזי ח"ו תתפזר תורתו ותבא לאנשים שאינם כשרים ויהי' נעשה מתורתו ל"ט מלאכות וכו' ששם אחיזת הקליפות והס"א כנ"ל. ע"כ צריך שיכוין לקשר עצמו להצדיקים שבדור ואז יזכה שתעלה תורתו בבחי' ימין והי' נעשה מתורתו ט"ל תורה כנ"ל:

וזהו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו שטוב לאיש שמתרחק מרשעים וכו' רק עיקר כל תורתו ועבודתו הוא נכלל בתורת ה' שהוא התורה של הצדיקים האמתיים שכל חפצו ורצונו אליהם, והוא מתקשר בהם בשעת עסק תורתו ועבודתו. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה וכו'. היינו כי תורת ה' נקרא התורה של הצדיק האמת שכל לימודו עולה תיכף להשכינה שהיא כלולה בו ית' וע"כ תורתו ולימודו היא תורת ה' ממש. אבל הלימוד של שאר העולם שאין עולה להשכינה נקרא תורתו כי אינה עולה ונכללת מיד בו ית' וע"כ נקראת תורתו ולא תורת ה'. אלב עיקר התיקון לזה שיקשר עצמו בכל חפצו ורצונו להצדיק האמת שלימודו הוא בחי' תורת ה' כנ"ל ואזי יתתקן תורתו ג"כ. כי תגיע אליו ויהי' נעשה מזה ט,ל תורה, ואזי יחדש הצדיק ע"י חידושין דאורייתא ואז תחזור ותוכלל ותעלה לשרשה כי עכשיו חזר ונעשה ממנה תורתו של הצדיק האמת שהיא תורת ה' ממש כנ"ל. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, שאע"פ שהוא עוסק ולומד תורתו ואינה זוכה שיעלה לימודו להשכינה שתיהיה נקראת תורת ה' ממש, אעפ"כ בתורת ה' חפצו כי כל ישעו וכל מגמתו וכל חפצו הוא בתורת ה' שהוא תורתו של הצדיק האמת שהוא מקשר עצמו אליו ונכלל בו כנ"ל, שעי"ז גם תורתו חוזר ונכלל בתורת ה' כי נעשה מתורתו טל תורה אצל הצדיק האמת כנ"ל:

וזהו והי' כעץ שתול על פלגי מים וכו'. עץ שתול על פלגי מים זהו בחי' התורה של הצדיק האמת שעולה להשכינה. כי התורה נקראת עץ בחי' עץ חיים כ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה וכו'. והשכינה נקראת פלגי מים בחי' (תהלים סה) פלג אלקים מאל מים. כי השכינה היא בחי' ים שכל הנחלים הולכים לתוכה בבחי' כל הנחלים הולכים אל הים וכו' כידוע. היינו שזההאדם שזוכה לקשר עצמו לצדיקים שבדור נחשב תורתו כעץ שתול על פלגי מים, כמו הלימוד של הצדיק האמת העולה להשכינה שנקראת עץ שתול על פלגי מים כנ"ל, שנעשה ממנו שפע רוחניות לעולמות עליונים ושפע גשמיות וכו' כנ"ל. וזהו אשר פריו יתן בעתו, זהו בחי' שפע רוחניות שהיא עיקר הפרי כי עיקר השכר התורה הוא לעולם שכולו ארוך כידוע שהיא בחי' שפע רוחניות וזהו אשר פריו יתן בעתו. בעתו דייקא בחי' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כט), שהוא מרמז שהצדיקים מחיין כל המלאכים וכל העולמות העליונים כמ ושלמדו רז"ל (ירושלמי שבת פרק

אות ב מפסוק זה. שעתידין צדיקים שיהי' מחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והמלאכים ישאלו את ישראל מה פעל אל. וכמו שהביא רבינו ז"ל מאמר זה במ"א (בלק"ת סי' ז) ע"ש. וזהו בחי' שפע רוחניו תכי עיקר שפע המלאכים ועולמות עליונים שהצדיק משפי ע להם הוא מה שמודיע להם מהשגת אלקותו ית', שזהו עיקר חיותם והשפעתם מה שהצדיק נותן להם שפע רוחניות ע"י תורתו שעולה להשכינה כנ"ל, היינו שמגלה להם ע"י תורתו השגת אלקות שזה עיקר חיותם כנ"ל. וזהו אשר פריו יתן בעתו זהו בחי' שפע רוחניות כנ"ל. ועליהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח זהו בחי' שפע גשמיות שיורד לזה העולם מבחי' השמאל שיש בהתורה שהוא בחי' עליון בחי' שיחת חולין של ת"ח שהוא בחי' שמאל כנגד גוף התורה. והו וכל אשר יעשה יצליח שהוא בחי' עשי' גשמיית היינו שפע גשמיות שהוא פרנסה ועשירות. כי בכולם מצליח הצדיק שהוא בחי' יוסף כנ"ל בבחי' וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו כנ"ל, כי הוא ממשיך כל ההשפעות שפע רוחניות ושפע גשמיות כנ"ל:

ואמר דהע"ה שזה האיש שמקשר עצמו להצדיקים אמתיים ואינו הולך בעצת רשעים וכו' המרחקים מהם כנ"ל, רק כל חפצו ורצונו הוא להכלל בהם ובתורתם שנקרא תורת ה' וכו' כנ"ל, אזי זה האיש הוא כעץ שתול על פלגי מים וכו', היינו שגם לימודו נחשב ממש כמו התורה של הצדיק האמת שנקרא עץ שתול וכו' אשר פריו וכו' כי גם הוא זוכה להכלל בו ע"י ההתקשרות אליו שעי"ז באה תורתו אליו ונעשה מזה טל תורה היינו חידושי תורה של הצדיק. נמצא שחוזרת ונעשית מתורתו, תורתו של הצדיק האמת שהיא תורת ה' שהיא בחי' עץ שתול וכו' כי נמשך ממנה שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו' כנ"ל:

וזהו שסיים לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. כי תורתם מתפזרת באויר כמוץ אשר תדפנו רוח ממש כי מכה עליטהם רוח הקר שהם בחי' כל הגרדיני נמוסין הנ"ל ונעשה מהם ל"ט מלאכות שהם היפך ט":ל תורה כנ"ל. ול"ט מלאכות הם בחי' מוץ ותבן שהם הפסולת שהם בחי' הקליפה הקודמ תלפרי אשר בשביל זה הם כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות כדי לברר החטא כ"ב אתוון דאורייתא ממוץ ותבן שהם הפסולת בחי' ל"ט קללות כידוע שהם בחי' בזעת אפך תאכל לחם וכו'. היינו כי אצל הרשעים שאינם מקושרים להצדיק נעשה מתורתם שמתפזרת באויר ל"ט מלאכות שהוא בחי' מוץ אשדר תדפנו רוח כנ"ל:

אות ח וזהו (בראשית) ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. יהודה זה בחי' כלל ישראל שנקראים כולם יהודים ע"ש יהודה. יוסף הוא הצדיק הדור כנ"ל. וזהו יגש אליו יהודה שישראל מבקשים מהצדיק בחי' יוסף שכל תורתם שילמדו אעפ"י שאינם זוכים שיעלה תורתם להשכינה, עכ"פ יעלה תורתם ותגיע אליו שאז יהי' נחשב כאלו תורתם עלתה להשכינה ממש. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ופרש"י יכנסו דברי באזניך שיהודה בחי' כנסת ישראל מבקשים שיכנסו דברי תורתם באזני הצדיק כדי שיהי' נעשה מתורתם ט"ל תורה ואל ההיפך ח"ו שהוא ל"ט מלאכות שהם בחי' שמאל בחי' בזעת אפך תאכל לחם שהם בחי' חרון אף תוקף הדין בחי' ל"ט קללות כנ"ל. וזהו ואל יחר אפך בעבדך שלא תהיה נעשית מהתורה ח"ו בחי' חרון אף בחי' בזעת אפך וכו' בחי' ל"ט מלאכות כנ"ל, רק נזכה שיעלה לימודינו להצדיק האמת ואז יהי' נעשה ממנו ט"ל תורה חידושין דאורייתא ואז יחזור ויעלה הלימדו הלשכינה ממש כנ"ל. וזהו כי כמוך כפרעה פרעה הוא בחי' השכינה עליונה כ"ש בזוהר הק' (ויגש דף ר"י ע"א) דכל נהורין אתפרעין ואתגליין מינה, וכמ ושפירש"י כי כמוך כפרעה חשוב אתה בעיני כמלך שהוא השכינה שהיאבחי' מלכות כידוע. היינו שיהודה בחי' כלל ישראל אומרים ומבקשי םשתורתם יעלה ויכנוס בהצדיק האמת ואז יהי' נעשה ט"ל תורה ולא ל"ט מלאכות שהם בחי' חרון אף כנ"ל, ואז יהי' נחשב כאלו לימודם עלה להשכינה ממש בחי' כמוך כפרעה וכנ"ל:

נמצא שעיקר כל הבירורים של הנצוצות הוא ע"י הצדיק שהוא בחי' יוסף כנ"ל:

אות ט כי עיקר נפילת כל הנצוצות שנפלו למקום הקליפות הוא ע"י בחי' חלוקת שנמשך מגדלות שהוא בחי' אנא אמלוך שמשם עיקר השבירה ונפילת הנצוצות למקום שנפלו שזהו בחי' לימוד תורה שלא לשמה כ"א להתייהר ולקנטר בשביל שימלוך שיהי' לו איזה התנשאות ורבנות. כי אינו מכיר את מקומו ורוצה להשתרר ולמלוך ואינו רוצה להכניע ולבטל א"ע באמת תחת הגדול ממנו בחכמה וכו', דהיינו הגדול ממנו ביראה ובמעשים טובים שזהו עיקר החכמה כ"ש (תהלים קמא) ראשית חכמה יראת ה' וכתיב הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה:

כי באמת עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל שיכיר אותו ית' כ"ש בזוה"ק בגין דשיתמודעין לי'. אבל א"א להכיר אותו ית' בשום אופם כ"א ע"י שמשברין תאוות ניאוף והבלי העוה"ז כי יש ימין ושמאל דהיינו בחי'יד ימין ויד שמאל שעל ידם נבראו שמים וארץ כ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ושמים וארץ הם בחי' דרי מעלה ודרי מטה שהם בחי' עוה"ב שהוא בח'י שמים בחי' ימין שהוא עולם שכולו ארוך בחי' (משלי ג) אורך ימים בימינה וכו'. ושמאל הוא בחי' הועה"ז דרי מטה בחי' ארץ. שזהו בחי' נפש וגוף כידוע וכמבוא בהתורה דרשו (סי' לז) שנפש וגוף הם חכמה וסכלות שהם אור וחשך בחי' חסד ודין וכו' שזהו ימין ושמאל שהם בחי' חסד ודין כידוע. וכל אדם נבראא להכיר אותו ית' ע"י שיכניע סטרא דשמאלא כי כ"א כפי מה שזוכה להכניע ולשבר את הגוף שהוא בחי' שמאל כנ"ל כמ וכן זוכה להכלל שמאל בימין שזהו עיקר הדעת. וכפי מה שזוכה לאכללא שמאלא בימינא כמו כן זוכה לדעת ולהכרי אותו ית' שזהו עיקר התכלית אשר בשביל זה נברא האדם:

אבל מי שרוצה ליקח את הדעת קודם זמנו זהו בחי' חטא עץ הדעת טוב ורע, דהיינו שרוצה לדעת ולהכיר אותו ית' ולהשיג השגת אלקותו ית' קדם ששבר את הגוף, בחי' שמאל, זהו בחי' מחלוקת שהוא פגם עץ הדעת טו"ר שמחליף שמאל בימין כי הוא עדין בבחי' שמאל שהוא הגוף ותאוותיו. ורוצה ליכנוס עם גופו המגושם לתוך היכלין דמלכא לתוך בחי' ימיין, לדעת השגות אלקותך וידיעת החכמה שאינו ראוי לה עדיין כי כל זר לא יאכל קודש וכל אכליו יאשמו וכו'. כי צריכן תחלה לשבר ולהמתיק סטרא דשמאלא ע"י שבירת הגוף ותאוותיו ואח"כ יכולין להכלל בימין שהוא הדעת. ואפילו כשזוכה לשבר מעט את הגוף על ידי מצות ומע"ט שלו. אעפ"כ אסור לו ליכנוס למעלה ממדריגתו כי עדיין אינו יכול לידע ולהשיג כ"א כפי מה שזכה לשבר סטרא דשמאלא:

אות י וזהו בחי' חטא אדה"ר שחטא בעץ הדעת טו"ר. ואיתא שחטאו הי' שהסתכל למעלה ממדריגתו. וגם איתא שבחטאו ירד לתאוות עוה"ז וכ"ש בתורה ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו'. כי שניהם אחד כי אדה"ר הי' צריך בתחילה לעמוד בנסיון לבלי לאכול מעץ הדעת ולהמתין בזווגו עד שבת כמובא, ובזה הי' משבר את בחי' הגוף בחי' שמאל והיה נכלל שמאל בימין והי' זוכה לדעת עליון ונורא מאד כפי מה שהי' מוכן להשיג אשר עין לא ראתה וכו' כי מעלתו הי' גבוה מאדמ אד כידוע. אך הבע"ד התגרה בו והסית אותו עד שעשה בהיפך ממש, כי רצה לדעת ולהשיג מיד הכל קודם ששבר בחי' שמאל. ואזיל בתר אפכא שרצה לאכול מעץ הדעת ולהשיג הדעת עי"ז כמ ושהסית אותם הנחש ונפקחו עיניכם וכו' וכ"ש ונחמד העץ להשכיל. וע"כ החליף שמאל בימין כי רצה להמשיך בחי' ימין בחי' דעת בעת שהוא בבחי' שמאל, שעדיין לא עמד בנסיון ולא שבר את הגוף עדיין. וע"כ עי"ז נתערבו כל העולמות ונפלו נצוצות הקדושים לעמקי הקליפות שהם נקראים היכלי התמורות כי נמשכין מתמורה וחילוף הנ"ל שהחליף שמאל בימין שזהו בחי' מחלוקת. כי כל המחלוקת הוא ע"י שאין מכריעין בין ימין לשמאל. ועיקר ההכרעה ע"י שמשברין בחי' השמאל ואז נמתק השמאל ונכלל בימין בקדושה כראוי. אבל כל זמן שלא שבר הקליפות הנאחזין בשמאל, כשרוה אז לכנוס לתוך השגת הדעת וחכמה, וזהו בחי' התגברות שמאל על ימין ח"ו שזהו בחי' מחלוקת בחי' מחלוקת קרח על משה ואהרן. כ"ש בזוה"ק דבעא לאחלפא בין ימינא לשמאלא:

אות יא כי באמת עיקר התיקון הוא ע"י התקשרות להצדיק האמת ולבלי לחלוק עליו ח"ו. כי בוודאי לאו כל אדם זוכה לשבר בשלימות את הגוף שהוא בחי' שמאל. ואזי הוא בוודאי רחוק מדעת אמתי בשלימות. וע"כ צריך להכיר את מקומו ולידע רחוקו מהש"י והיכן הואעומד בתאוותיו והבליו. ע"כ צריך לבטל עצמו להצדיק האמת שבדור שזכה לשבר באמת את הגוף, שהוא בחי' שמאל. ואזי הוא בוודאי רחוק מדעת אמתי בשלימות. וע"כ צריך להכיר את מקומו ולידע רחוקו מהש"י והיכן הוא עומד בתאוותיו והבליו. ע"כ צריך לבטל עצמו להצדיק האמת שבדור שזכה לשבר באמת את הגוף, שהוא יודע לאכללא שמאלא בימינא, וע"כ הצדיק יכו ללתקן ולברר אותו ג"כ ולהדריכו בדרך ישרה ולהשיבו למקומו. ואפילו צדיקים גמורים לאו כולם זוכים לשבר בשלימות את בחי' השמאל, וע"כ כולם צריכין לקבל זה מזה וזה מזה עד שמקבלין כולם מהראש האמת שבכל דור ודור שהוא הצדיק שבדור שהוא חד בדרא אשר זכה לנקודת המאת לשבר הגוף בתלכית, אשר הוא מקשר הכל לשרשו. וזהו מרומז בהתורה הנ"ל שכתוב שם שלאו כל אדם זוכה שיעלה לימודו להשכינה ואפילו אם יאמר שלומד לאקמא שכינתא מעפרא מ ייודע אם הוא ראוי לזה וכו'. היינו כי אפילו גדולים וצדיקים לאו כולם זוכין שיעלה למודם להשכינה כי זעירין אינון דזכיין לה. וע"כ הכל צריכן בכל דור ודור לקשר עצמן להצדיק הדור, שאז זוכין שהצדיק יקבל תורתם ועושה מהם חידושין דאורייתא, ואז חוזרת תורתם ולימודם ונכלל בהשכינה ע"י הצדיק שהו בחי' והי' כעץ שתול על פלגי מים וכו' כנ"ל:

אות יב כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שהלימוד שאינו עולה להשכינה נתפזר באויר וכו' וכשמגיע להצדיק נעשה מזה ט"ל תורה שהוא חידושין דאורייתא, וכשמגיע לשאר אנשים שאינם הגונים נעשה מזה ל"ט מלאכות וכו'. ובודאי הכל הולך אחר כוונת הלב כי אלקי משפט ה' וכל דרכי ומשפט. היינו מ ישמקשר עצמו בשעת לימודו להצחדיק האמת, אזי אע"פ שאינו ראוי עדיין שיעלה לימודו להשכינה עכ"פ זוכה שיסבב הש"י ברחמיו בתחבולותיו באופן שכשיתפזר לימודו בהאויר יגיע לימודו להצדיק האמת וכשרי הדור כדי שיזכה שיהי' נעשה מלימודו טל תורה. ואז כשהצדיק מחדש תורה ע"י זה הט"ל ששאב וקבל מלימודו אזי התורה של הצדיק עולה להשכינה כי לימודו של הצדיק האמת עולה להשכינה מיד כנ"ל. נמצא שחזר לימודו להשכינה ע"י הצדיק וכנ"ל. ולהיפך מי שרחוק מהצדיק מכ"ש כשחולק עליו ח"ו אזי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואזי לימודו כשמתפזר באויר מגיע לאנשים שאינם הגונים ונעשה מזה ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל:

אות יג וזהו בחי' פגם השבטים שחלקו על יוסף עד שמכרוהו בכסף. כי יוסף הי' אז צדיק הדור שכולם היו צריכין לקבל ממנו וכל עבודתם ולימודם הי' צריך לבא עאליו ולעלות על ידו. כי אע"פ שכולם היו צדיקים גדולים מאד אבל העיקר הי' יוסף הצדיק בחי' נקודת האמת שב ין הצדיקים אשר יעקב מסר לו הכל כשפרש"י ע"פ וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו וכו'. והצדיק האמת שהוא בחי' יוסף מרחם על הדור שהם בחי' כלליות השבטים ומספר להם תמיד חלומותיו ודבריו כדי שיזכו להתקשר אליו, ומעיר אזניהם שכולם צריכין להתקשר אליו כי כל עליית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזהו בחי' מה שסיפר להם חלומו שראה והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. היינו שראה שכולם עוסקים בעבודתם ומייחדים יחודים ומקשרים קשרים דרגא בדרגא ועולם בעולם שהוא בחי' מאלמים אלומים שהם קשרים ואגודות בחי' יחודים וקשרים קדושים שנעשים בעולמות עליונים ע"י עבודת הצדיקים האמתיים. והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, שכל עובדתם צריכין לבא להצדיק האמת ולהכלל בו. כי עיקר תכלית כל הקשרים והייחודים הוא להעלות הכל להשכינה שזהו נעשה רק ע"י הצדיק האמת בחי' יוסף כנ"ל. אבל הם לא רצו להאמין בזה ואמרו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. כי אומרים שכל מה שהצדיק האמת מגלה תורתו וחידושיו והשגותיו לבני ישראל, כונתו ח"ו בשביל התנשאות למלוך ולמשול בהם, וחולקין עליו ורודפין אותו בכל מיני רדיפות כמו ראחי יוסף שרצו להרגו ולהשליכו לבור. ואפילו האוחזין עמו קצת ומרחמין עליו אומרים למוכרו בעשרים כסף, דהיינו שמוכרין את הצדיק ומעלימין אותו מן העולם בשביל הכסף בשביל תאות ממון. כי כשפוגמין בהצדיק האמת אזי אינו עולה לימודו להצדיק ואז נעשה מלימודו ל"ט מלאכות כנ"ל שהוא בחי' בזעת אפך תאכל לחם שהוא בחי'תאות ממון. ע"י שפוגמין בכבוד הצדיק וכנ"ל:

וזהו בחי' כל הקנינים והעיקר הוא קנין סודר. כי ע"י המו"מ מבררין בירורין מהיכלי התמורות שזהו עיקר כל ענין המו"מ שהוא רק מחמת שנפלו נצוצות בהיכללי התמורות שעי"ז נתחלפו ההשפעות והחפצים אשר בכולם יש נצוצות הקדושים, וחפצים השייכים לנר"נ של זה מונחים ביד זה, ושל חבירו בידו, וכיוצא בזה חילופים ותמורות רבים בלי שיעור ומחמת זה צריכין לעשות מו"מ. ועיקר המו"מ הוא חילוף שזה יש לו דבר זה וזה ישל ודבר אחר והם מחליפים וקונים זה מזה, ועי"ז נחלף השפע והנצוצות מאחד לחבירו עד שחוזר כל ניצוץ וניצוץ למקומו ושרשו שזהו עיקר תיקונו ובירורו. כי כל זמן שאין הנצוצות במקומן רק של זה ביד זה כנ"ל יש להחיצונים אחיזה בהם, כי עיקר אחיזת החיצונים הוא מבחי' היכלי התמורות כנ"ל אבל כשחוזרים ונחלפים וחוזרים לבעליהם ולשרשם זהו תקונם. וזהו בחי' הבירור שנעשה ע"י כל מו"מ שעושין כמובא. כי כל מו"מ הוא חליפין כנ"ל שעי"ז חוזרין ונחלפין הנצוצות ויוצאין הנצוצות מהיכלי התמורות ע"י שחזר החפץ מזה לזה ומזה לזה עד שחזר ובא לבעליו הראוי לו כפי הניצוצות שיש בזה החפץ שהם שייכים לנשמה של זה דייקא וכנ"ל:

ועיקר הבירור הוא ע"י צדיק הודר בחי' יוסף. כי עיקר הבירור של המו"מ הוא לברר המו"מ מהל"ט מלאכות שהם נמשכין מהתורות של החולקין על הצדיק האמת שמתפזרין באויר ונעשה מהם ל"ט מלאכות וכנ"ל (חסר):