חומש עם ליקוטי הלכות
Chumash with Likutay Halachos - curated selections for this parsha
English Text (from Chumash with Likutey Halachos)
Two of them Torah scholars — who are masters of da'as and mental faculties. Therefore they are two — corresponding to the pursuit and the obstructer. When there are two Torah scholars, there is certainly the aspect of pursuit and obstruction — the virtue of studying with a companion: one asks his fellow because his mind pursues to grasp and understand the matter properly, and his fellow responds: "Wait until I settle my mind" — as this matter is explained in the above Torah. Likewise in the roots of their souls in the perception of G-dliness — through which the nine chambers are grasped, the essential thanksgiving, the aspect of joy, as above.
§ 8 — Training Oneself Every Day in Joyful Thanksgiving
Therefore one must accustom himself very much, every day and at every moment, to give thanks and praise to Hashem for all the good He has bestowed upon us. Even in the intensity of the soul's distress, Rachmana litzlan — even when one has descended and become distant however he has become distant, however he is — let him turn everything to gladness and joy: "gladness and joy shall they attain" etc., as explained elsewhere. For despite everything, one still merits reciting Krias Shma and unifying His Name twice daily, believing in Hashem and in Moshe His servant — the true tzadikim in every generation — etc. "How many good stages has the Omnipresent bestowed upon us" etc. "Were our mouths filled with song" etc.
§ 8 — Training Oneself Every Day in Joyful Thanksgiving
Therefore one must accustom himself very much, every day and at every moment, to give thanks and praise to Hashem for all the good He has bestowed upon us. Even in the intensity of the soul's distress, Rachmana litzlan — even when one has descended and become distant however he has become distant, however he is — let him turn everything to gladness and joy: "gladness and joy shall they attain" etc., as explained elsewhere. For despite everything, one still merits reciting Krias Shma and unifying His Name twice daily, believing in Hashem and in Moshe His servant — the true tzadikim in every generation — etc. "How many good stages has the Omnipresent bestowed upon us" etc. "Were our mouths filled with song" etc.
זאת תורת העולה )ויקרא ו,'ב'( ַ יָדוע ּּהִנֵהָ,עוֹל כִּיהַלֵב הִרְהור עַל בָּאָה ּּהֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)יחזקאל כ:(ּהָעוֹלָה עַל רוחֲכֶם)מ"ר ויקרא פ"ז(;ּהַיְנו שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהורֵי הַלֵב,ַּשֶׁשָׁם מִשְׁכַּן ּהָרוח,ְּוְאֵין הַשֵׁם יִתְבָּרַך מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה,ּבַּר ּמֵהִרְהורֵי עַכּו"ם)קידושין מ.(ּּוְהִרְהור עַכּו"ְּם שַׁיָך אֵצֶל כָּל אָדָם,ֹּהַיְנו מַה שֶׁמַתְחִיל לְהִתְפַלֵל בִּדְבֵקות עַצְמו אֶת ֹ מִתְבּוֹדֵד אוֹ ,או הַתְפִלָה ֹּובְאֶמְצַע ּּהַהִתְבּוֹדְדות נוֹפֵל מִמַדְרֵגָתו,ּּזֶהו בְּחִינוֹת הִרְהורֵי ּעַכּו"ם,כִּיּ כָּל הַנְפִילוֹת בָּאִין מֵחֲמַת קִלְקול הָאֱמונָה, הָאֱמונָה ּוכְשֶׁנִתְקַלְקֵל,מֵהַשֵׁם פָנָיו מַחֲזִיר ּּנִמְצָא ְיִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ישעיה א:(ּנָזוֹרו אָחוֹר;ּוְהַשֵׁם ְיִתְבָּרַך גַּם־ּכֵּן מַסְתִיר פָנָיו מִמֶנו.ּנִמְצָא הואאָחוֹר בְּאָחוֹר.ְוְצָרִיך לְהָבִיא עַל זֶה עוֹלָה.ּובְחִינוֹת עוֹלָה ֹּהוא כְּשֶׁמְשַׁבֵּר אֶת רוחו ֹ בְּקִרְבּו ֹ ומִתְבַּיֵש ׁ וְחוֹשֵׁב בְּעַצְמו:ְּאֵיך נָפַלְתִי וְנִשְׁלַכְתִי מִשָׁמַיִם לָאָרֶץ,שֶׁהָיִיתִי ּבְּמָקוֹם גָּבוֹה ַ כָּזֶהָׁ,וְעַכְשּו נָפַלְתִי וְהֶחֱזַרְתִי פָנַי מֵהַשֵׁם ְּיִתְבָּרַך וְנִשְׁאַרְתִי אָחוֹר בְּאָחוֹרֹ.ּומְרַחֵם עַל עַצְמו,ֹכִּי ּּאֵין רַחֲמָנות גְּדוֹלָה מִזו.ְוְצָרִיך לָזֶה נְסִירָה,כְּמו ֹ שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן אָדָם אֵצֶל,פַרְצופִין דו ּשֶׁנִבְרְאו,אָחוֹר בְּאָחוֹר)סא ברכות(,וְאַחַר־פָנִים וְהָיָה נִנְסַר ְּכָּך בְּפָנִיםַ.ּּוְהַנְסִירָה הוא בְּחִינַת שֵׁם חֲת"ְך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב ּבַּכַּוָנוֹת]פרי עץ חיים–שער הזמירות,פרק ה'ֵ[: ּפוֹתֶ'ח ַ אֶ'ת יָד'ָך–סוֹפֵי־ְתֵבוֹת חֲתַך,ְְּהַיְנו שֶׁחוֹתֵך ֹּומנַסֵּר אֶת עַצְמוַ.ּוְהַשֵׁם חֲת"ְך נַעֲשֶׂה עַל־ֹּיְדֵי שֶׁמְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ,ּכִּי כְּשֶׁמְשַׁבֵּר אֶת לִבּו,ַּבְּוַדַאי מְאַנֵח ַ ומוֹצִיא ּרוח ַ ומַכְנִיס רוח,ּוְהוא תְרֵין רוחִין.ּּושְׁנֵי פְעָמִים ַ"ּרוח"ְּגִּימַטְרִיָא חֲתַךְּ,ּוְזֶהו בחִינוֹת נְסִירָה,ּובָא אֶל ּבְּחִינוֹת פָנִים בְּפָנִים,ּוְזֶהו בְּחִינוֹת עוֹלָה.ּוְזֶהו:זִבְחֵי אֱלֹקִים,ּהַיְנו בְּחִינוֹת עוֹלָה,ּּהוא רוח ַ נִשְׁבָּרָהַ,ּכַּנ"ל. )לקוטי מוהר"ן א'–סימן ק"ח( וזאת תורת המנחה )ויקרא ו,'ז'( ּּעִקַר עֲלִיַתּּ הַתְפִלָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבָּן,הִיא עַל־יְדֵי ְּּׁתְפִלָה לֶעָנִי שֶׁעוֹלָה תְחִלָה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך כַּמְבֹאָר ּּבַּזֹהַר הַקָדוֹש,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מִנְחָה שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִיָ. ְּאַך אַף עַל פִי שֶׁתְפִלָה לֶעָנִי יְקָרָה וַחֲשׁובה מְאֹד ְּבְּעֵינֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּוְעִקַר עֲנִיות וְהַדַלות הוא עֲנִיות ומִצְווֹת ּּמִתוֹרָה,רוֹאֶה בְּמַעֲשִׂים הֶעָנִי ֹּּוכְשֶׁזֶה ֹ וְשִׁפְלותו ּפְחִיתותו,ׁ חוֹבוֹתָיו כְּשֶׁמַרְגִּיש ָּּבִּפְרָט ּשֶׁהוא חַיָב הַרְבֵּה לְהַשֵׁם יִתְבְרַך עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו הָרַבִּים ּופְשָׁעָיו,הַשֵׁם לִפְנֵי לְהִתְמַרְמֵר ֹ ּּומַתְחִיל ְּיִתְבָּרַך בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֵּא ומְפָרֵש ׁ צַעֲרו ֹ וְשִׂיחָתו ְּלִפְנֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ּבְּוַדַאי תְפִלָתו ֹ יְקָרָה וַחֲשׁובָה ּמְאֹד לִפְנֵי הַשֵׁםְּיִתְבָּרַך ופוֹתַחַת כָּל הַתַרְעִין וְכו,' ּכִּי זֶה עִקַר תְפִלָה לֶעָנִי שֶׁחֲשׁובָה מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵׁם ְיִתְבָּרַך.ּּאֲבָל אַף עַל פִי כֵן עֲדַיִן צְרִיכָה הַמְתָקָה ּגְּדוֹלָה עַד שֶׁתַעֲשֶׂה פְעֻלָתָה בִּשְׁלֵמות,ִּמֵחֲמַת תקֶף ּהַדּּינִים הַנֶאֱחָזִים בָּה,ּמֵחֲמַת שֶׁהוא עֲדַיִן בִּבְחִינַת ּּמֹחִין דְקַטְנות,ּּכִּי הוא עָנִי מִן הַדַעַת,וְגַם כִּי כָּל בְּגַשְׁמִיות אֲפִלו ּהָעֲנִיות,מִבְּחִינַת כֵּן גַּם ְַנִמְשָׁך ּמִעוט הַיָרֵח ַ שֶׁהוא בְּחִינַת דִינִים ומֹחִין דְקּטְנות. ּּוְעַל־כֵּן עִקַר יְשׁועָתו ֹ שֶׁל זֶה הֶעָנִי,ּּעַל־יְדֵי הַצַדִיק דְגַדְלות מֹחִין לִבְחִינַת שֶׁזָכָה הָאֲמִתִי ּהַגָּדוֹל ּּבְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות,ּוְאַף עַל פִי כֵן עוֹשֶׂה עַצְמו ֹ עָנִי, ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת מָשִׁיח ַ שֶׁנֶאֱמַר בּו ֹ עָנִיוְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר, ּוְכֵן דָוִד קָרָא עַצְמו ֹ עָנִיֹ .ְּאַך אַף עַל פִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמו הַדַלִים וְכָל הָעֲנִיִים ֹ עִם עַצְמו ומְשַׁתֵף ּכֶּעָנִי ּוְהַשְׁפֵלִים שֶׁבָּעוֹלָם,ּאַף עַל פִי שֶׁפָגְמו מְאֹד וְעָשׂו ּּמַה שֶׁעָשׂו,ּאַף עַל פִי כֵןרַחֲמָיו מְרֻבִּים עֲלֵיהֶםַ , ּּומוֹרִיד עַצְמו ֹ אֲלֵיהֶם וְעוֹשֶׂה עַצְמו ֹ כְּמוֹתָם וְגָרוע מֵהֶם,ּּכִּי הוא עָנָיו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְנֵי הָאֲדָמָה,ְּאַך אַף עַל פִי כֵן אֵינו ֹ נוֹפֵל חַס־וְשָׁלוֹם ּּלִבְחִינַת מֹחִין דְקַטְנותַ,אַדְרבָּאֹ ,ּבְּתַכְלִית עֲנִיותו ּוְשִׁפְלותו ֹ הוא בְּתַכְלִית הַגַּדְלות דְגַדְלותֹ ,כִּי אֶצְלו ּגַּדְלות וְקַטְנות כּולָא חַד,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל הַגְּדוֹלִים הַצַדִיקִים ַ וְכָל ומָשִׁיח וְדָוִד ּמֹשֶׁה ּּהָאֲמִתִיִיםִ.ַּּוְזֶה הַצַדּיק בְּחִינַת דָוִד מָשִׁיח,ּהוא יָכוֹל ַּלַעֲזֹר ולְהוֹשִׁיע ַ אֶת כָּל הָעֲנִיִים בִּבְחִינַת הַנֶאֱמַר אֵצֶל מָשִׁיחַ,ּּיָחוס עַל דַל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעֹ, ּכִּי הוא יָכוֹל לְהַמְתִיק הָעֲנִיות וְהָאֶבְיוֹנות בְּשָׁרְשׁו, ּדְהַיְנו שֶׁהוא מַמְתִיק כָּל הַמֹחִין דְקַטְנות וְתַכְלִית ּקַטְנות דְקַטְנות עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן עַד אֵין תַכְלִית, ּהַכֹּל הוא מַמְתִיק בְּשָׁרְשׁו ֹ הָעֶלְיוֹן הַגָּבה ַ מְאֹד,ּשֶׁשָׁם ּכָּל הַמֹחִין דְגַדְלות וְקַטְנות כּולָא חַדַ,וְהּכֹּל נִמְתַק שָׁם.ּומֵחֲמַת שֶׁתְפִלַת הַמִנְחָה הִיא בְּחִינַת הַמְתָקַת ּהַמֹחִין דְקַטְנות שֶׁזֶה בְּחִינַת תְפִלָה לֶעָנִי בְּחִינַת ּקָרְבַּן מִנְחָה עַל כֵּן נִקְרֵאת תְפִלַת הַמִנְחָה דַיְקָא. )לקוטי הלכות–הלכותתפלת המנחה ה'-אותז' לפיאוצר היראה–תפילה,אותנ"ב(
This is the aspect of the Todah that comes with chametz, brought when one emerges from distress. No one emerges from distress until all his sins are forgiven, as our Sages say. Then the sins are transformed to merits, and joy is drawn — through which comes the essential tikun to leave the distress. All the cries and outcries one must make during troubles, chas v'shalom, are all to merit having the da'as illumine upon him even within the trouble, until he can gladden his soul, as above — through which specifically one leaves the trouble and exile, as above.
Therefore chametz is brought in the Todah. It has already been explained that through the tikun of Keser (= waiting), chametz is in great holiness — the aspect of the chametz of the Todah, merited through the transformation of sorrow to joy (= sins transformed to merits, the tikun of Keser), as above.
This is the aspect of the saying: "in the future all korbanos will be nullified except the korban Todah." All korbanos come to atone — and that will not be needed in the future, for everything will already have been atoned. But Todah — thanksgiving, to tell of Hashem's kindnesses and wonders to the children of men, how everything was turned to good: specifically through having been in this world, each person enduring what he endured, many stumbling greatly in their sins — and now everything is transformed to good: "on that day they will seek and search for the sin of Israel, and it will be gone" etc. This is the aspect of the korban Todah brought with matzah and chametz, as above — this will never be nullified. For this will be every person's portion of the World to Come — what he merited through the toil of this world specifically: the aspect of "gladness and joy shall they attain" etc. This will be fulfilled completely in the future: "the redeemed of Hashem shall return... gladness and joy shall they attain" etc. But each person according to how much he merited drawing close to tzadikim and upright people and fulfilling this counsel in this world, amidst the bitterness of troubles in body, soul, and finances, transforming everything to joy, etc. — through this he will merit this in completeness in the future: the aspect of the korban Todah, as above.
Therefore chametz is brought in the Todah. It has already been explained that through the tikun of Keser (= waiting), chametz is in great holiness — the aspect of the chametz of the Todah, merited through the transformation of sorrow to joy (= sins transformed to merits, the tikun of Keser), as above.
This is the aspect of the saying: "in the future all korbanos will be nullified except the korban Todah." All korbanos come to atone — and that will not be needed in the future, for everything will already have been atoned. But Todah — thanksgiving, to tell of Hashem's kindnesses and wonders to the children of men, how everything was turned to good: specifically through having been in this world, each person enduring what he endured, many stumbling greatly in their sins — and now everything is transformed to good: "on that day they will seek and search for the sin of Israel, and it will be gone" etc. This is the aspect of the korban Todah brought with matzah and chametz, as above — this will never be nullified. For this will be every person's portion of the World to Come — what he merited through the toil of this world specifically: the aspect of "gladness and joy shall they attain" etc. This will be fulfilled completely in the future: "the redeemed of Hashem shall return... gladness and joy shall they attain" etc. But each person according to how much he merited drawing close to tzadikim and upright people and fulfilling this counsel in this world, amidst the bitterness of troubles in body, soul, and finances, transforming everything to joy, etc. — through this he will merit this in completeness in the future: the aspect of the korban Todah, as above.
וזאת תורת המנחה = מגישי מנחה בצדקה = )ויקרא ו,'ז'( ּמַעֲלַת מִצְוַת הַצְדָקָה הוא בְּלִי שִׁעור,ּוְכָל הַתוֹרָה וְכָל ּתִקון הָעוֹלָמוֹת תָלוי בָּזֶה,ֹכִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ,וְכָל כְּבוֹדוּּ נִתְגַּלָה עַל־יְדֵי הַצְדָקָה,ּשֶׁעַל יָדָה ּּנַעֲשָׂה כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָעַת הַנֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל יְדֵי זֶה ּּנַעֲשָׂה הוֹלָדָה וְנִתְגַּלֶה כְּבוֹדו ֹ כַּמְבֹאָר בִּפְנִים)לקוטי מוהר"ן ב'–סימן ע"א(,ּוְעַל כֵּן שְׁקולָה צְדָקָה כְּכָל ַּהַתז רַבּוֹתֵינו כְּמַאֲמַר כֻּלָה ּוֹרָה"ל.צְרִיכִין אֲבָל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה מְאֹד,ְּּולְבַקֵש ׁ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁיִזְכֶּה ּלְקַיֵם מִצְוַת הַצְדָקָה כָּרָאוי,ַּשֶׁיִתֵן הַצְדָקָה בְּלֵב שָׁלֵם ְּלְמַעַן שְׁמו ֹ יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת וְשֶׁיְּזְמִין לו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּּעֲנִיִים הֲגונִים לִזְכּוֹת בָּהֶם,ַּכִּי עִקַר תִקון הַצְדָקָה ְּּּשֶׁיִתְגַּדֵל כְּבוֹדו ֹ יִתְבָּרַך עַל־יְדֵי זֶה כַּנ"ל,ְעַל־כֵּן צָרִיך ְּּלְכַוֵן בִּצְדָקָתו ֹ רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵׁם יִתְבָּרַך,ְׁלֹא בִּשבִיל כְּבוֹד עַצְמו ֹ חַס וְשָׁלוֹם.ּלֹא כַּמָצוי בְּכַמָה ּּאֲנָשִׁים שֶׁנוֹתְנִים צְדָקָה רַק לְמִי שֶׁיֵש ׁ לָהֶם מֶמְשָׁלָה וְכָבוֹד בָּעוֹלָם,ּוְעַל כֵּן הַצְדָקָה גַּם לָהֶם לְכָבוֹד,ַוְעַל ּעֲנִיִים הֲגונִים וכְשֵׁרִים הָעוֹסְקִים בַּתוֹרָה ועֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת,ּאֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל ומַעֲלִימִין עֵינֵיהֶם מֵהֶם, כְּבוֹד בִּשְׁבִיל רַק הוא שֶׁנוֹתְנִים שֶׁהַצְדָקָה ּנִמְצָא עַצְמָןׁ .ּוְאַף עַל פִי שֶׁבְּוַדַאי גַּם בְּזֹאת הַצְדָקָה יֵש ּנְקֻדוֹת טוֹבוֹת,אֲבָל עַל יְדֵי צְדָקָהַכָּזֹאת אֵין נַעֲשָׂה ּהַכְּלִי הַנ"ּל בִּשְׁלֵמות,ּלְקַבֵּל עַל יָדָה שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן ּבִּשְׁלֵמות.ּוְעַל כֵּן עִקַר תִקון הַצְדָקָה שֶׁתִהְיֶה בִּבְחִינַת מִנְחָה,ּשֶׁהִיא קָרְבָּן עָנִי שֶׁנְתִינָתו ֹ מֻעֶטֶתֹ ,ֵוְעַל כֵּן אֵינו ּמִתְפָאּר בָּה,ּּרַק כַּוָנָתו ֹ בְּקָרְבָּנו ֹ רַק לַשָׁמַיִם לְבַדֹ .כְּמו ּּכֵן הֶעָשִׁיר אַף עַל פִי שֶׁנוֹתֵן הַרְבֵּה לִצְדָקָהֹ ,חָלִילָה לו לִכְבוֹד בָּה ולְהִתְכַּוֵן הַצְדָקָה בִּנְתִינַת ֹּלְהִתְגָּאוֹת עַצְמו,ּרַק אַף עַל פִי שֶׁיִתֵן לִצְדָקָה הוֹן רַב,ּאַף עַל פִי כֵן יִהְיֶה בְּעֵינָיו כְּעָנִי,ְכִּי בֶּאֱמֶת נֶגְדו ֹ יִתְבָּרַך הַכֹּל ּעֲנִיִים כְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר מִי הִקְדִימָנִי וַאֲשַׁלֵם,כִּי הַכֹּל רַק ְְָָּמִמֶנו יִתְבָּרַך כְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר מִמְך הַכֹּל ומִיָדְך נָתַנו לָךְ. וְּעַל כֵּן דָוִד הַמֶלֶך עָלָיו הַשָׁלוֹם בְּעֵת שֶׁנָתַן הוֹן רַב ּלְנִדְבַת בֵּית הַמִקְדָש ׁ אָמַר וַאֲנִי בְּעָנְיִי הֲכִינוֹתִי וְכו'כִּי ּּהֶחֱזִיק כָּל נְתִינָתו ֹ לַעֲנִיות.ֶּׁוצְדָקָה כָּזֹאת יְקָרָה מְאֹד כִּי הִיא בְּחִינַת מִנְחַת עָנִי שחֲבִיבָה מְאֹד,מֵחֲמַת ּשֶׁכַּוָנָתו ֹ רַק לַשָׁמַיִם בְּלִי שׁום הִתְפָאֲרות עַצְמו ֹ כְּלָל, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת צְדָקָה כָּזֹאת בְּשֵׁם מִנְחָה בְּחִינַת בִּצְדָקָה מִנְחָה מַגִּישֵׁי.)הלכות לקוטי–הלכות תפילת המנחה ו'-אות ד'לפיאוצר היראה- צדקה וגמילות חסדים,אותי"ג( כל זכר בכהנים יאכלנו )ויקרא ז,'ו'( ּּאֲכִילַת הַצַדִיקִים קְדוֹשָׁה מְאֹד,כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין גְּדֵלָה שֶׁעֲלֵיהֶם הַמַיִם וְלִדְלוֹת ַ נִשְׁמָתָם ּלְצַחְצֵח ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה וְזֶה בְּחִינַת כֹּהֲנִים אוֹכְלִיםּ ובְעָלִים ּמִתְכַּפְרִים.ּכִּי עִקַר פְגַם כָּל הַחֲטָאִים הוא בְּהָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה.ּוְכֵן כַּפָרַת כָּל הַחֲטָאִים הוא עַל יְדֵי תִקון ּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָה,ּשֶׁנִתְתַקֶנֶת עַל יְדֵי אֲכִילַת הַכֹּהֲנִיםּשֶׁהֵם הַצַדִיקֵי הַדוֹרֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב:ּּכִּי שִׂפְתֵי כֹּהֵן יִשְׁמְרו דַעַת,ַּוכְמו ֹ שֶׁדָרְשׁו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל.ּוְזֶה סוֹד מַה שֶׁנָתַן הַתַנָא סִימָן לָזֶה קְרִיאַת שְׁמַע מֵאֲכִילַת הַכֹּהֲנִים,ּּכַּמְבֹאָר בַּמִשְׁנָהֹ: מֵאֵימָתַי קוּרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית מִשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים בִּתְרומָתָן לֶאֱכֹל ּנִכְנָסִין.שֶׁהִיא שְׁמַע קְרִיאַת כִּי ַּאֱמונָה עִקַר גִּדולָה עַל יְדֵי אֲכִילַת הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים ּכַּנ"ל.)לקוטי הלכות-הלכות תחומין ה'-אות ו' לפיאוצר היראה-צדיק,אותפ"א(
.ht{font-size:1.35rem;font-weight:600;text-align:center;margin-bottom:1.8rem;padding-bottom:1rem;border-bottom:2px solid var(--border)}
אם על תודה יקריבנו )ויקרא ז,'י"ב( ּוְזֶה בְּחִינַת חִיוב הַהוֹדָאָה עַל כָּל הַיוֹצְאִין מֵהַצָרָה, ּשֶׁהֵם אַרְבָּעָה חַיָבִין לְהוֹדוֹת שֶׁהֵם:הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת ּוְכו,'ּוְיוֹצְאִין מִבֵּית הָאֲסורִיםֵ,ּּוְחוֹלֶה שֶׁנִתְרַפא,וְיוֹרְדֵי ּּהַיָם כְּשֶׁעוֹלִין מִשָׁם)ְּשֻׁלְחָן עָרוך סִימָן ריט:( גָּלות בְּחִינַת הֵם לִצְלַן רַחֲמָנָא הַצָרוֹת כָּל ּּכִּי ּהַשְׁכִינָה,כִּי"בְּכָל צָרָתָם לו ֹ צָרַ"ּּכַּיָדוע.ֵּּּוְעִקַר גָּלות ּהַשְׁכִינָה הוא מַה שֶׁהָעַצְבות מִתְגַּבר עַל לֵב יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת)בְּרֵאשִׁית ו,ו:(ּּוַיִתְעַצֵב אֶל לִבּו ֹ כַּמְבֹאָר ּבְּהַתוֹרָה"אמצעותא דעלמא) "לקוטי מוהר"ן א'– סימן כ"ד(.ִּשֶׁמִשָׁם כָּל הַתַאֲווֹת בִּפְרָט תַאֲוַת הַמִשְׁגָּל ּּוְתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁבָּאִין רַק מִן עַצְבות ומּּשָׁם כָּל הַצָרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן.עַל־כֵּן כְּשֶׁה'ְּיִתְבָּרַך עוֹזֵר שֶׁיוֹצְאִין מִן ּּהַצָרָה צְרִיכִין לְהָבִיא קָרְבַּן תוֹדָה.ֹּוְעַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנו ּקָרְבָּן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת בַּפֶה בְּכָל לִבּו,ּּשֶׁזֶהו בְּחִינַת שִׂמְחָהַ,ּכִּי עִקּּר הַשִׂמְחָה הוא הַהוֹדָאָה לַה'ְיִתְבָּרַך ּשֶׁזֶהו עִקַר תַכְלִית הַשִׂמְחָה שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז יַעַסְקו רַק בְּתוֹדָה וְהוֹדָאָה לַה'ְּיִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה עֲצומָה,בְּחִינַת )ּּתְהִלִים לג,ב:(ּהוֹדו לַהְ'ֹּּבְּכִנוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמּרו לו, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה.ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב"בְּמִזְמוֹר לְתוֹדָה) "שָׁם ק,א־ב:(ּהָרִיעו לַה'ּכָּל הָאָרֶץ עִבְדו אֶת ה'וְכו ּבְּשִׂמְחָה'.הַתוֹדָה שֶׁל הַתִקון עִקַר זֶה ִּכִּי ּּוְהוֹדָאָה שֶׁחַיָבִין לְהוֹדוֹת כְּשֶׁיוֹצְאּין מֵהַצָרָה,ַּלְתַקֵן ּהַקִלְקול שֶׁמִשָׁם בָּאו הַצָרוֹת שֶׁהוא הָעַצְבות כַּנ"ל ּכְּדֵי שֶׁמֵעַתָה נִזְכֶּה לְהִנָצֵל מִכָּל הַצָרוֹת עַל־יְדֵי תֹקֶף ּהַשִׂמְחָה עַד שֶׁנִזְכֶּה לְכָל הַתִקונִיםַ,ּּ לְהַשִׂיג אוֹר הַנ"ל, ּּשֶׁהוא עִקַרּּ הַתַכְלִית כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם)לקוטי מוהר"ן א'–סימן כ"ד(.ּּוְעַל־כֵּן כָּל הַקָרְבָּנוֹת בְּטֵלִין חוץ תוֹדָה ּּמִקָרְבַּן)פ רַבָּה ּוַיִקְרָא"ט,ז.פכ"ז,י"ב:( ּּובִשְׁבִיל זֶה מְבִיאִין בְּקָרְבַּן תוֹדָה אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶםֲ, וְכָל אֶחָד עּשָׂרָה חַלוֹת)ּמְנָחוֹת דַף עֲבוֹדָה זָרָהִׁ,רַש"י ז ּוַיִקְרָא,יב.(בְּהַלֶחֶם נֶאֱחָז הָעַצְבות עִקַר ּכִּי, בִּבְחִינַת)בְּרֵאשִׁית ג,יז יט:(ּבְּעִצָבוֹן תֹאכֲלֶנָה בְּזֵעַת ָּּאַפֶיך תֹאכַל לֶחֶםְ.ְּולְהֵפֶך עִקַר תִקון הָאֲכִילָה עַל־ידֵי שִׂמְחָה בִּבְחִינַת)קֹהֶלֶת ט,ז:(ָאֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶך, בְּחִינַת)שָׁם ח,טו:(ּּלֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹח ַ וְכו'. ְּׂוְעַל־כֵּן הֵם עֲשָׂרָה חַלוֹת מִכָּל מִין כְּנֶגֶד בְּחִינַת עֲשָׂרָה ּּמִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם מְקוֹר וכְלַל כָּל הַשמָחוֹת.)לקוטי הלכות–הלכותהודאה ו'–אותיותב'ג'(
Haman-Amalek's essential defeat was only possible through the tefillah b'din of a great ba'al koach. The essential strength comes from Eretz Yisrael: "in the land that Hashem your G-d gives you... you shall erase the memory of Amalek" — "in the land" specifically. But at the end of the Babylonian exile, Israel was far from Eretz Yisrael and very weak. Haman marshaled all his forces — Zeresh his wife, all his friends, his ten sons (the ten impure crowns) — and sought to overpower Israel with all fifty gates of impurity (the totality of the Sitra Achra from which Amalek derives): he made a gallows fifty amos high. He attacked in their time of great weakness, far from Eretz Yisrael. It was truly a time of unprecedented distress.
זבח התודה )ויקרא ז,'י"ב( ּלֶעָתִיד כָּל הַקָרְבָּנוֹת בְּטֵלִין,ּכִּי כָּל הַקָרְבָּנוֹת בָּאִין ּלְכַפֵר,וְזֶה אֵין צְרִיכִין לֶעָתִיד,ּכִּי כְּבָר נִתְכַּפֵר הַכֹּל, בִּבְחִינַתַ"ּבַּיוֹם הּהוא יְבֻקַש ׁ עֲון יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנו."אֲבָל ּתוֹדָה,הוֹדָאָה,ְּּלְסַפֵר חַסְדֵי הַשֵׁם וְנִפְלְאוֹתָיו אֵיך ְּּשֶׁנִתְהַפֵך הַכֹּל לְטוֹבָה,ּּשֶׁדַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיִינו בְּזֶה ּהָעוֹלָם וְכָל אֶחָד סָבַל מַה שֶׁסָּבַלְׁ,עַד שֶׁהַרְבֵּה נִכְשּלו מְאֹד בַּעֲונוֹתֵיהֶם;לְטוֹבָה הַכֹּל נִתְהַפֵך ְּּוְעַתָה, לֶעָתִיד שֶׁיִהְיֶה לִזְכֻיוֹת נִתְהַפְכִין עֲונוֹת ּבִּבְחִינַת ּּעַל־יְדֵי הַתְשׁובָה,ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת קָרְבַּן תוֹדָה,ּשֶׁהוא ּמַצָה וְחָמֵץָ,ֹ ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁמְהַפְכִין הַיגוֹן וַאֲנָחָה עַצְמו לְשִׂמְחָהַ,ּבִּבְחִינַת עֲונוֹת נִתְהַפְכִין לִזְכֻיוֹת כַּנ"ל זֶה ּלֹא יִתְבַּטֵל,כִּי זֶה יִהְיֶה כָּל חֶלְקֵי עוֹלָם הַבָּא שֶׁל כָּל אֶחָד,ּמַה שֶׁזָכָה עַל־יְדֵי הֶעָמָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם דַיְקָא, ּשֶׁזֶה בְּחִינַתָׂ"שּשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִׂיגו וְנָסו יָגוֹן וַאֲנָחָה", ְּּשֶׁחוֹטְפִין הַיָגוֹן וַאֲנָחָה עַצְמו ֹ לְתוֹך הַשִׂמְחָה,וְנַעֲשֶׂה ּּמֵהָרַע כִּסֵּא לְהַקְדֻשָׁה,ּשֶׁזֶה יִתְקַיֵם בִּשְׁלֵמות לֶעָתִיד לָבוֹא.אֶחָד כָּל אֲבָלָ,לְהִתְק שֶׁזָכָה מַה ּּכְּפִירֵב ְּלְצַדִיקִים וכְשֵׁרִים ולְקַיֵם עֵצָה זֹאת בְּתוֹך זֶה הָעוֹלָם, ְּבְּתוֹך מְרִירות הַצָרוֹת בְּגוף וָנֶפֶש ׁ ומָמוֹן,לְהִתְגַּבֵּר ְוְלַהֲפֹך הַכֹּל לְשִׂמְחָה עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד לָזֶה ּבִּשְׁלֵמותֹ,תו קָרְבַּן ַּּשֶׁזֶה בְּחִינַתכַּנ ּדָה"ל.)לקוטי הלכות-הלכותברכות הודאה ו'-אות י"גלפי אוצר היראה–הודאה,אותד'(
But at that time everything came through the is'arusa d'le'eila
[arousal from above] alone, as is known. But afterward we ourselves must be aroused —
from ourselves — of the aspect of is'arusa d'lisata [arousal
from below]. And this is the aspect of the Counting — that we ourselves must be aroused,
to long and yearn and pine, to draw near to Him Yisborach. This is the aspect of the
Counting, as above. And therefore at the time of the Counting there is a great awakening
and an intensely sharp yearning for Hashem Yisborach. For the essence of the Counting is
the aspect of longing and holy yearning, as above.
And this is the aspect of what we count toward the Omer. For the waving of the
Omer of barley [se'orim] is the aspect of
clarifying and making souls from the air through holy longing — through bringing forth the
holy longings with the mouth. (As is explained in the above-mentioned
Torah-teaching — see there carefully on the matter of gilgulei ha-nefashos [the
transmigration of souls], see there, and on p. 45.) For
se'orim [barley] is the aspect of
"kish'irim alei desha"
[like mist upon the grass] [Deuteronomy 32:2] — the aspect of
ruach se'arah [stormy wind]. And from there one must clarify
speech — from which souls go forth — of the aspect of:
"ruach se'arah oseh devaro"
[the stormy wind that does His word] [Psalms 148:8]. For the
essence of speech is made from the air, as above. For the five places of articulation
[chameshes motza'os ha-peh] strike the air and cut speech from it.
And the air is the vitality of a person — for it is impossible to live without air — and
it is the aspect of the breath of life [ruach ha-chaim], the
aspect of souls.
And through speaking holy words — of the aspect of holy longing and yearning — through
this holy souls of holiness are made from it, which are of the aspect of holy speech, the
aspect of the stormy wind that does His word. And this is the aspect of the Omer of
barley, as above. For se'orim is the aspect of the five letters
(as cited in the kabbalistic intentions) — from which is the
root of souls. For from these five letters of
מַנְצְפַ"ךְ come the five places of articulation of the mouth,
from which souls go forth, as above. And all of this comes about through holy longing, as above.
For barley is the feed of animals. For before one draws near to Hashem Yisborach, before
one merits the aspect of receiving the Torah, one is of the aspect of
beheimah [animal] — for: "This is the Torah:
a man…", "You [Israel] are called 'Adam' [human beings]",
and so on. And as it is in the Zohar. Therefore they then bring the Omer of barley.
And then — before drawing-near, when one is of the aspect of animal — the essence at
that time is only the longing and holy yearning, of the aspect of:
"As a deer yearns for streams of water, so my soul yearns for You,
O G-d" [Psalms 42:2], and so on. And through this one
merits to form and join the letters of the Torah for good, and merits receiving the Torah.
And then one rises from the level of animal to the level of human. For the essential
definition of the human being is speech. And through the words that one makes from the
stormy wind — that is to say, clarifying and purifying the stormy wind and making holy
[arousal from above] alone, as is known. But afterward we ourselves must be aroused —
from ourselves — of the aspect of is'arusa d'lisata [arousal
from below]. And this is the aspect of the Counting — that we ourselves must be aroused,
to long and yearn and pine, to draw near to Him Yisborach. This is the aspect of the
Counting, as above. And therefore at the time of the Counting there is a great awakening
and an intensely sharp yearning for Hashem Yisborach. For the essence of the Counting is
the aspect of longing and holy yearning, as above.
And this is the aspect of what we count toward the Omer. For the waving of the
Omer of barley [se'orim] is the aspect of
clarifying and making souls from the air through holy longing — through bringing forth the
holy longings with the mouth. (As is explained in the above-mentioned
Torah-teaching — see there carefully on the matter of gilgulei ha-nefashos [the
transmigration of souls], see there, and on p. 45.) For
se'orim [barley] is the aspect of
"kish'irim alei desha"
[like mist upon the grass] [Deuteronomy 32:2] — the aspect of
ruach se'arah [stormy wind]. And from there one must clarify
speech — from which souls go forth — of the aspect of:
"ruach se'arah oseh devaro"
[the stormy wind that does His word] [Psalms 148:8]. For the
essence of speech is made from the air, as above. For the five places of articulation
[chameshes motza'os ha-peh] strike the air and cut speech from it.
And the air is the vitality of a person — for it is impossible to live without air — and
it is the aspect of the breath of life [ruach ha-chaim], the
aspect of souls.
And through speaking holy words — of the aspect of holy longing and yearning — through
this holy souls of holiness are made from it, which are of the aspect of holy speech, the
aspect of the stormy wind that does His word. And this is the aspect of the Omer of
barley, as above. For se'orim is the aspect of the five letters
(as cited in the kabbalistic intentions) — from which is the
root of souls. For from these five letters of
מַנְצְפַ"ךְ come the five places of articulation of the mouth,
from which souls go forth, as above. And all of this comes about through holy longing, as above.
For barley is the feed of animals. For before one draws near to Hashem Yisborach, before
one merits the aspect of receiving the Torah, one is of the aspect of
beheimah [animal] — for: "This is the Torah:
a man…", "You [Israel] are called 'Adam' [human beings]",
and so on. And as it is in the Zohar. Therefore they then bring the Omer of barley.
And then — before drawing-near, when one is of the aspect of animal — the essence at
that time is only the longing and holy yearning, of the aspect of:
"As a deer yearns for streams of water, so my soul yearns for You,
O G-d" [Psalms 42:2], and so on. And through this one
merits to form and join the letters of the Torah for good, and merits receiving the Torah.
And then one rises from the level of animal to the level of human. For the essential
definition of the human being is speech. And through the words that one makes from the
stormy wind — that is to say, clarifying and purifying the stormy wind and making holy
כל חֵלֶב שור וכשב ועז לא תאכלו )ויקרא ז,'כ"ג( ּיֵש ׁ שְׁנֵי מִינֵי קְלִפוֹת,ּהַיְנו בְּחִינַת קְלִפַת לָבָן ובְחִינַת ּקְלִפַת עֵשָׂו,ּומִקְלִפוֹת לָבָןנִמְשָׁכִין הָעֲונוֹת שֶׁבְּשׁוֹגֵג ּשֶׁנַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שִׁכְחָה ובִלְבּול הַדַעַת,ּומִקְלִפַת עֵשָׂו ּנִמְשָׁכִין הַזְדוֹנוֹת.ּוְהִנֵה אַף־עַל־פִי שֶׁבְּוַדַאי עֲון מֵזִיד ּחָמור ופוֹגֵם יוֹתֵר מֵהַשׁוֹגֵג,ַּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּנָקֵל יוֹתֵר שֶׁיוֹדֵע מֵאַחַר ֹ מִמֶנו ַ עַצְמו ֹ וְלִמְנֹע כְּנֶגְדו ּלְהִתְגַּבֵּר ּשֶׁהוא עֲבֵרָה;ּאֲבָל מִקְלִפַת לָבָן שֶׁמַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בִּשְׁגָגוֹת,ּּמִזֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהִנָצֵל,ָּכִּי מְעַרְבֵּב ומְבַלְבֵּל ּאֶת הַדַעַת עַד שֶׁנִכְשָׁל מִמֵילאַ ,ְּּוְעַל־כֵּן צָרִיך סִיוע מִזֶה לְהִנָצֵל ּדִלְעֵלָא.בִּשְׁלֵמות שֶׁנִזְהָרִין ּּוְעַל־יְדֵי ּמֵאִסּור חֵלֶב,ּעַל־יְדֵי־זֶה נִצוֹלִין מִקְלִפַת לָבָן;וְעַל־יְדֵי ּשֶׁנִזְהָרִין בִּשְׁלֵמות מֵאִסּור אֲכִילַת דָם,ְעַל־יְדֵי־זֶה ּּנִצוֹלִין מִקּלִפַת עֵשָׂו.)לקוטי הלכות-הלכותחלב א',אותיותה'ו'לפי אוצר היראה-אמת וצדק,אות צ"ב(
Therefore the shekalim (which draw peace) defeated Haman and his descendants (= dispute). The shekalim are the aspect of tzedakah — a freewill offering of the heart. This is the essential aspect of fasting: "the reward of a fast is the tzedakah." Through this comes the essential drawing of peace: "increasing tzedakah increases peace" (as explained in the above Torah). The verse says regarding the shekalim: "to atone for your souls" — the shekalim are the aspect of the holiness of Yom Kippur, which draws peace. Therefore the shekalim were commanded immediately after Yom Kippur — when Hashem commanded the counting through shekalim, as Rashi explains in Parshas Ki Sisa. Shekalim are the aspect of Yom Kippur — fasting — tzedakah — through which peace is drawn — the essential holiness of Purim (also peace: "speaking peace to all his seed").
Therefore our Sages say: "the fast is in place of the korban" — they are literally one aspect. Fasting draws peace — the aspect of all korbanos, which are the aspect of peace.
Therefore our Sages say: "the fast is in place of the korban" — they are literally one aspect. Fasting draws peace — the aspect of all korbanos, which are the aspect of peace.
ּוְחֵלֶב נְבֵלָה וְכו'יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה )ּוַיִקְרָאז,'כ"ד( וְעַל־ּכֵּן הַחֵלֶב מֻתָר בְּמַשָׂא ומַתָן יוֹתֵר מִשְׁאָר דְבָרִים ּהָאֲסורִיםֶׁ,שּאָסור לַעֲשׂוֹת קְבִיעות מַשָׂא ומַתָן מֵהֶם )ּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קיזַ(.ּּוְלָמְדו רַבּוֹתֵינו ז"לָּ)רַמְב"ם ּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסורוֹת פ"ח הט"ז(ּּמִפָסוק)ּוַיִקְרָא ז:(ּוְחֵלֶב נְבֵלָה וְכו'ּיֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְכו'. כִּי הַחֵלֶב אַףּשֶׁהוא דָבָר טָמֵא וְאִסּור חָמור מְאֹד, אַף־עַל־ּפִי־ּּכֵן יֶש ׁ בּו ֹ דְבַר חֲשִׁיבות מְאֹד.כִּי עֶצֶם ּהַחִיות שֶׁמְלֻבָּש ׁ בּו ֹ הוא דָבָר גָּבֹה ַ מְאֹד,ַכִּי מְקַבֵּל ּמִזַכּות הַחִיות הַמַגִּיע ַ לְהַמֹח,ַּּכִּי הַמֹח ַ וְהַשֵׂכֶל הֵם מְקהַמַאֲכָלִים וְצַחות וְזַכּות הַחִיות מֻבְחַר ּבְּלִים. ְּוְהַחִיות שֶׁהַמֹח ַ מְקַבֵּל מִן הַמַאֲכָלִים שֶׁבָּאִים לְתוֹך ּהַגּוף,ּהוא מְקַבֵּל אוֹתָם עַל־ּּיְדֵי הַשְׁמָנִים שֶׁבַּגּוףֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתַב רַבֵּנו נֵרו ֹ יָאִיר)בְּסִימָן סֹ(ּשֶׁהַמּח ַ הוא כְּמו ֹ נֵר ּהַדוֹלֵק מִשְׁמָנִים שֶׁבַּגּוף,ּעַיֵן שָׁם. נִמְצָא,נִתְבָּרְרִים הַגּוף לְתוֹך הַבָּאִים ְּּשֶׁהַמַאֲכָלִים וְהַצַחות הַזַכּות שֶׁנִתְבָּרֵר עַד בֵּרור אַחַר ּבְּבֵרור שֶׁבָּהֶם,ּמֵיטַב שַׁמְנונִית שֶׁבָּהֶםֶ,וְנַעֲשֶׂה מֵהּם שֻׁמָן וְחֵלֶב,ַּשֶׁהֵם נַעֲשִׂים מִזַכּות וְשַׁמְנונִית הַמַאֲכָלִים מַה ְּּשֶׁשַׁיָך אֶל הַמֹח,ַּכִּי מֵהֶם מְקַבֵּל הַמֹח ַ כִּי הוא דוֹלֵק ְּּמִשַׁמְנונִית שֶׁשַׁיָך אֶל הַמֹח,ְאַך הַחֲלָבִים הֵם בְּחִינַת ּעֲכִירַת וְשִׁמְרֵי הַשְׁמָנִיּם הַזַכִּים.וְעַל־ּּיְדֵי הַשֻׁמָן הַכָּשֵׁר ְּוְהַזַך,עַל־ּיְדֵי זֶה הַשֵׂכֶל שֶׁבַּמֹח ַ נִדְלָק וְנִתְקַיֵם.וְעַל־יְדֵי הַחֲלָבִים,ּשֶׁהֵם הַשְׁמָרִים,ּהֵם מְעַרְבְּבִין הַדַעַת,ֶּּׁדְהַיְנו ּּכְּשֶׁנִתְעָרְבִין הַחֲלָבִים שֶׁהֵם הַשְׁמָרִים עַד שַעוֹלִין גַּם ּהֵם עִם הַשְׁמָנִים הַזַכִּים אֶל הַמֹח,ּאֲזַי הַמֹח ַ נִתְבַּלְבֵּל הַדַעַת טֵרוף ּּוְנַעֲשֶׂה.דִקְדֻשָׁה עֵצוֹת נִסְתָמִין ּוַאֲזַי ְשֶׁבְּתוֹך הַכְּלָיוֹת,ׁוְנִתְעַרְבְּבִין וְנַעֲשִׂין מֵהֶם חַס וְשָׁלוֹם ּעֲצוֹת הַנָחָש,שֶׁהֵםּטֵרוף הַדַעַת כְּסִילות,אֲבָל עַל כָּל ּפָנִים אֲפִלו הַחֵלֶב מְלֻבָּש ׁ בּו ֹ גַּםַ ־ּכֵּן חִיות יָקָר וְגָבֹה מְאֹדַ,ְּּּדְהַיְנו הַחִיות הַשַׁיָך אֶל הַמֹח ַ כַּנ"ל,ַּרַק שֶׁהוא ּמִן הָעֲכִירות וְהַשְׁמָרִים שֶׁל חִיות הַמֹח ַ כַּנ"לֶׁ,שּשָׁם ּהוא אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְעַל־ּכֵּן אָסור בַּאֲכִילָה וְאִסּורו ֹ חָמור מְאֹד,כִּי מֵחֲמַת ּּשֶׁאֲחִיזָתו ֹ שָׁם הוא בְּמָקוֹם גָּבֹה ַ מְאֹד—ְַּ בַּחִיות הַשַׁיָך ּּלְהַמֹח ַ כַּנ"ל,עַל־ָּכֵּן שָׁם הוא תֹקֶף הִתְגַּבְּרות הַסִּטְרָא אחֳרָא. כִּי זֶה כְּלָל,ּכִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵש ׁ קְדֻשָׁה וְחִיות יוֹתֵר,שָׁם בְּיוֹתֵר אָחֳרָא הַסִּטְרָא אֲחִיזַת ּהוא.אֲבָל אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הוא מֻתָר בְּמַשָׂא ומַתָן,ּּכִּי עֶצֶם הַחִיות שֶׁבְּתוֹכו ֹ לֹא נִפְגָּם וְאֵין שָׁם אֲחִיזָה לָהֶם,ַ כִּי בְּמָקוֹם ּּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בִּקְדֻשָׁה גָּבֹה,אַף שֶׁהִיא ַּמִתְגַּבֶּרֶת שָׁם בְּתֹקֶף גָּדוֹל לְכַסּוֹת ולְהַסְתִיר הַקְדֻשָׁה ּמְאֹד וְכָל מַה שֶׁהַקְדֻשָׁה גָּבֹה,ּאֵינָה יְכוֹלָה לְהִתְאַחֵז ּּוְלִפְגֹּם אֶת עֶצֶם חִיותּּ דִקְדֻשָׁה,ֹ ּּכִּי לְגֹדֶל קְדֻשָׁתו ֹ אֵינָה ּיְכוֹלָה לְפָגְמָה ולְקַלְקְלָה כִּדְמַשְׁמַע מִדִבְרֵי רַבֵּנו נֵרו ּּיָאִיר עַל פָסוק:ּּוְאָנֹכִי הַסְתֵר אַסְתִיר,ּּעַיֵן שָׁם בַּמַאֲמָר 'ּּובְיוֹם הַבִּכּורִים')בְּסִימָן נו.(וְעַל־כֵּן הַחֵלֶבַמֵחֲמַת ַּּשֶׁהוא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּמָקוֹם גָּבֹה ּּבִּבְחִינַת הַמֹח ַ כַּנ"ל,עַל־כֵּן אַף שֶׁהִיא נֶאֱחֶזֶת שָׁם מְאֹד,אַף־עַל־ּפִיׁ ־ּכֵן עֶצֶם הַחִיות דִקְדֻשָׁה הַמְלֻבָּש אֵינו ֹ נִפְגָּם. וְעַל־ּכֵּן הוא מֻתָר בְּמַשָׂאּּומַתָן,ּדְהַיְנו שֶׁמֻתָר לַעֲשׂוֹת ּמִמֶנו קְבִיעות סְחוֹרָה,ּלְמָכְרו ֹ וְלִקַח בַּעֲדו ֹ מָעוֹת,כִּי מוֹצִיא שֶׁהוא נִמְצָא הַחֵלֶב בְּעַד מָעוֹת ֹּּכְּשֶׁמְקַבֵּל ּּהַחִיות שֶׁבְּתוֹכו,ּדְהַיְנו הַמָעוֹת שֶׁמְקַבֵּל בַּעֲדו ֹ שֶׁהוא ֹּּחִיוּתו ֹ שֶׁמְלֻבָּש ׁ בּו,ּּכִּי הַמָעוֹת שֶׁמְקַבְּלִין בְּעַד כָּל ּהַדְבָרִים שֶׁמוֹכְרִין זֶה הוא בְּחִינַת הַחִיות שֶׁמוֹצִיאִין, ּשֶׁמְקַבְּלִין הַחִיות מִן אוֹתו ֹ הַדָבָר.ֻּּכִּי הַמָעוֹת שֶׁשָׁוֶה ֹּאוֹתו ֹ הַדָבָר זֶה בְּחִינַת חִיותו ֹ הַמְלבָּש ׁ בּו,ּכִּי הַמָעוֹת ּהוא שֹׁרֶש ׁ הַחִיות,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו נֵרו ֹ יָאִיר)בְּסִימָן סח(בַּעֲשִׁירות שָׁרְשָׁם הַנְפָשׁוֹת ּּשֶׁכָּל.נִמְצָא ּּכְּשֶׁמוֹצִיא הַמָעוֹת מִן הַחֵלֶבֹ ,ּדְהַיְנו שֶׁמְקַבֵּל בַּעֲדו מָעוֹת,מוֹצִי הוא ּאֲזַישֶׁהוא ֹ מִשָׁם ׁ חִיותו שֹׁרֶש ַּא ּּהַמָעוֹת כַּנ"ל,ּאֲשֶׁר זֶה הַשֹׁרֶש ׁ שֶׁל עֶצֶם הַחִיות לֹא נִפְגָּם כְּלָלֹ,ּכִּי לְגֹדֶל קְדֻשָׁתו ֹ אֵין יְכוֹלִים לֶאֱחֹז בּו. וְעַל־ּכֵּן מֻתָר הַחֵלֶב בְּמַשָׂא ומַתָן,כִּי אֵין לָהֶם אֲחִיזָה ֹּבַּמָעוֹתּ שֶׁלוֹ,ּדְהַיְנו בְּשֹׁרֶש ׁ חִיותו) .לקוטי הלכות– הלכות חלב ודם א'–אות ג'(
— 51 —
And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.
For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).
It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.
And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.
For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).
It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.
כי כל אוכל חלב... וכל דם לא תאכלו )ויקרא ז,'כ"ה( חֵלֶב אֲכִילַת עַל־יְדֵי,שְׁבִילֵי נִסְתָמִין ּעַל־יְדֵי־זֶה ּהַשֵׂכֶלַ,ה אֲפִלו לְיַשֵׁב אֶפְשָׁר שֶׁאִי ּעַדּקֻשְׁיוֹת ּּשֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא עֲלֵיהֶם תְשׁובָה.ּוְעַל־יְדֵי אֲכִילַת דָם, שֶׁנִמְשָׁכִין הַקֻשְׁיוֹת אֵלו עָלָיו ּעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין הַפָנוי חָלָל ּּמִבְּחִינַת,לִמְצֹא אֶפְשָׁר אִי שֶׁבֶּאֱמֶת ּעֲלֵיהֶם שׁום תְשׁובָה עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.וְזֶה בְּחִינַת ּאִסּור חֵלֶב וָדָם,ּכִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִזְהָרִין מֵאֲכִילַת חֵלֶב, הַשֵׂכֶל שְׁבִילֵי וְנִפְתָחִין הַדַעַת נִתְתַקֵן ּעַל־יְדֵי־זֶה לְיַשְׁבָן שֶׁאֶפְשָׁר הַקֻשְׁיוֹת אֵלו ּלְיַשֵׁב;וְעַל־יְדֵי ּּשֶׁנִזְהָרִין מֵאֲכִילַת דָם,ּעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין הַדָמִים ּהָרָעִים ומוֹצִיאִין הַדִבּור מִבְּחִינַת גָּלות מִצְרַיִם,זוֹכִין ּלְתַקֵן הָאֱמונָה בִּשְׁלֵמות עַד שֶׁלֹא יִסְתַכֵּל כְּלָל עַל ּאֵלו הַקֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְׁבָן.)לקוטי הלכות- הלכותחֵלֶב ד'-אותיות ט'י'לפיאוצר היראה- אכילה,אות צ"ד(
זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' ולזבח השלמים )ויקרא ז,'ל"ז( ּכִּי כָּל הַקָרְבָּנוֹת הֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם,כִּי עַל שֵׁם זֶה ּנִקְרָא קָרְבָּן שֶׁמְקָרֵב ומְקַשֵׁר ומְחַבֵּר כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַדַ,ַוְכּמובָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"לְהַמְשִׁיך ְּל בְּהַתוֹרָה שָׁלוֹם)בְּסִימָן יד.(ּוְזֶה שֶׁמְסַיֵם הַפָסוק שֶׁכּוֹלֵל כָּל ּהַקָרְבָּנוֹת מְסַיֵם בִּשְׁלָמִים כְּמו ֹ שֶׁכָּתוב זֹאת הַתוֹרָה ּּלָעֹלָה וְלַמִנְחָה וְכו'ּּולְזֶבַח הַשְׁלָמִים,כִּיַּּעִקַר תַכְלִית ּכָּל הַקָרְבָּנוֹת הוא שָׁלוֹם כַּנ"ל.)לקוטי הלכות– הלכותברכות הראיה ושאר ברכות פרטיות ד'– אותי"ג(
" ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , ˘Á Ô· ÒÓ' 89-2255-7