אחרי מות Parashat Acharai Mos
Leviticus 16:1-18:30
67 Breslov teachings found
חומש עם ליקוטי הלכות
Chumash with Likutay Halachos - curated selections for this parsha
English Text (from Chumash with Likutey Halachos)
And had man not sinned, he would have merited to complete the tikun of all things in physicality and spirituality without toil and exertion — only through prayer and some very easy action. For at the time of Creation, the completion of the tikun of all the worlds was dependent upon Adam HaRishon. Had he not eaten from the Tree of Knowledge, and had he prayed his prayer, he would have completed the tikun of all the worlds in perfection on that very day, as explained in the writings of the Arizal. But through his sin, he did not complete the tikun of the worlds. Rather, he further damaged and ruined all the worlds — until it was decreed: "in sorrow shall you eat of it" (Genesis 3:17), "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Genesis 3:19). For now many, many exertions and labors are needed — which are the 39 melachos — before the things in the world are prepared so as to be fit for benefit, to eat them or to wear them, and the like.
And also now, the more a person sanctifies himself and merits to separate himself from the world, and sets all his heart and da'as to recognize and magnify His Name, blessed be He — to that extent he merits to remove from himself the yoke of the 39 melachos, and merits to receive his parnasah without great toil and exertion. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government and the yoke of worldly occupation are removed from him" (Avos 3:5). For the exertion of parnasah — which is the aspect of the 39 melachos — is drawn from the contamination of the Serpent, from the damage of the Tree of Knowledge, because he did not endeavor to magnify His Name, blessed be He, through all things. On the contrary — he greatly damaged and denied the fundamental principle. And from there all the 39 melachos are drawn, which are the aspect of the exertions and preoccupations of parnasah.
And therefore, when a person sanctifies himself and believes in Hashem, blessed be He, and sets all his heart to give thanks to the Name of Hashem over every single thing that he sees or derives benefit from — to magnify the Name of Hashem through every single thing in the world, as mentioned above — through this he pushes away the contamination of the Serpent, which is the aspect of the 39 melachos. And he merits that the tikun of all things is completed easily for him, and he attains his parnasah and all his needs without toil and exertion. For the essence of the tikun is through the magnification of the Name of Hashem. And according to what one merits to magnify the Name of Hashem, so is one saved from the 39 melachos, from the sorrow and exertion of parnasah. And one merits to receive one's parnasah easily, from the Name of Hashem — where the essence of trust regarding all of man's needs and all salvations lies. As it is written: "A king is not saved by a great army" etc., "a horse is false for salvation" etc. And it concludes there: "For in Him our heart rejoices, for in His holy Name we have trusted" (Psalms 33:16–21). "In His holy Name," specifically — for everything is drawn from the Name of Hashem, as mentioned above.
— 6 —
And this is the aspect of Shabbos, which is the Name of Hashem, on which all the 39 melachos are completely forbidden. For on Shabbos it is forbidden to arouse weekday matters. For Shabbos is the Name of Hashem — and then it is the tachlis ma'aseh shamayim va'aretz [the purpose of the work of heaven and earth]. That is, on Shabbos all things ascend to their purpose — which is the Name of Hashem, as mentioned above. For through the sanctity of Shabbos, which is the Name of Hashem, one merits complete da'as — to recognize and contemplate the greatness of Hashem, blessed be He, and to recognize His Name, blessed be He, through every single thing in the world.
And also now, the more a person sanctifies himself and merits to separate himself from the world, and sets all his heart and da'as to recognize and magnify His Name, blessed be He — to that extent he merits to remove from himself the yoke of the 39 melachos, and merits to receive his parnasah without great toil and exertion. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever accepts upon himself the yoke of Torah — the yoke of government and the yoke of worldly occupation are removed from him" (Avos 3:5). For the exertion of parnasah — which is the aspect of the 39 melachos — is drawn from the contamination of the Serpent, from the damage of the Tree of Knowledge, because he did not endeavor to magnify His Name, blessed be He, through all things. On the contrary — he greatly damaged and denied the fundamental principle. And from there all the 39 melachos are drawn, which are the aspect of the exertions and preoccupations of parnasah.
And therefore, when a person sanctifies himself and believes in Hashem, blessed be He, and sets all his heart to give thanks to the Name of Hashem over every single thing that he sees or derives benefit from — to magnify the Name of Hashem through every single thing in the world, as mentioned above — through this he pushes away the contamination of the Serpent, which is the aspect of the 39 melachos. And he merits that the tikun of all things is completed easily for him, and he attains his parnasah and all his needs without toil and exertion. For the essence of the tikun is through the magnification of the Name of Hashem. And according to what one merits to magnify the Name of Hashem, so is one saved from the 39 melachos, from the sorrow and exertion of parnasah. And one merits to receive one's parnasah easily, from the Name of Hashem — where the essence of trust regarding all of man's needs and all salvations lies. As it is written: "A king is not saved by a great army" etc., "a horse is false for salvation" etc. And it concludes there: "For in Him our heart rejoices, for in His holy Name we have trusted" (Psalms 33:16–21). "In His holy Name," specifically — for everything is drawn from the Name of Hashem, as mentioned above.
— 6 —
And this is the aspect of Shabbos, which is the Name of Hashem, on which all the 39 melachos are completely forbidden. For on Shabbos it is forbidden to arouse weekday matters. For Shabbos is the Name of Hashem — and then it is the tachlis ma'aseh shamayim va'aretz [the purpose of the work of heaven and earth]. That is, on Shabbos all things ascend to their purpose — which is the Name of Hashem, as mentioned above. For through the sanctity of Shabbos, which is the Name of Hashem, one merits complete da'as — to recognize and contemplate the greatness of Hashem, blessed be He, and to recognize His Name, blessed be He, through every single thing in the world.
בקרבתם לפני ה' )ויקרא ט"ז,א'( יֵש ׁ כֵּלִיםּ נִפְלָאִים הַרְבֵּה שֶׁנַעֲשִׂין בְּאֻמָנות נִפְלָאַ, ְּּוְהַכֹּל עַל־יְדֵי חָכְמַת כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך וְכֹח ַ הַמַכְרִיח,ַּומִי ְּשֶׁבָּקִי בְּאֻמָנות זֶה אֵיך לְכַוֵן יַחַד שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל ְּּבַּמֶזֶג הַצָרִיךֵּ,אֲזַי נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה כלִים נִפְלָאִים נִפְלָאוֹת פְעֻלוֹת ּּשֶׁעוֹשִׂיןׁ .יֵש אָדָם בְּכָל ּוכְמוֹ־כֵן ַ הַמוֹשֵׁך כֹּח ְּבְּחִינַתׁ,הַנֶפֶש ּּשֶׁהואַ ,ַ הַמַכְרִיח ּוְכֹח ּּשֶׁהוא הַגּוף;ּוכְשֶׁתַאֲווֹת הַגּוף או ֹ שְׁאָר מְנִיעוֹת,ַשֶׁהֵם ּמִבְּחִינַת כֹּח ַ הַמַכְרִיחְ,מִתּגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר עַד שֶׁמַרְחִיקִין ּאֶת הָאָדָם מִקְדֻשַׁת נַפְשׁו ֹ בְּשָׁרְשָׁה,ׁזֶה בְּחִינַת מִיתָה ּמַמָש,לִצְלַן ּרַחֲמָנָאַ;הַנ כֹּחוֹת כְּשֶׁהַשְׁנֵי ְּּאַך"ל ּּמִתְנַהֲגִים בַּמִשְׁקָל הָרָאוי,ְַּּּעַד שֶׁתָמִיד הַכֹּח ַ הַמוֹשֵׁך ַמִתְגּבֵּר עַל הַכֹּח ַ הַמַכְרִיחֹ ,ְּּאַך בְּאֹפֶן שֶׁלֹא לְבַטְלו לְגַמְרֵי,כִּי זֶה בְּחִינַת"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'ּּוַיָמֻתו",וְעַל ּזֶה הִזְהִירו אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת מַתַן תוֹרָה" :ּפֶן ּיֶהֶרְסו לַעֲלוֹת"ּוְכוָ',כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיך לִהְיוֹת בִּבְחִינַת "ּוְהַחַיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב",ּוְאָז אַדְרַבָּא,ּּזֶה עִקַר הַחַיִיםׁ, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חִבּור גּוף וָנֶפֶש,ּוְדַיְקָא עַל־יְדֵי חִבּור ְּשְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד נַעֲשִׂים תִקונִים נִפְלָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יּדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה הַמְחֻבָּר מִשְׁנֵי ּּהַכֹּחוֹת אֵלו בְּיַחַד.ּּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֶרֶב־יוֹם־כִּפור ּּוְתַעֲנִית יוֹם־כִּפורַ,ּבְּחִינַת תִקון שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַנ"ל. בְּיוֹם־כִּפור גַּם ּּוְעַל־כֵּןֹ,הַכֹּהֵן־גָּדו ּשֶׁנִכְנָסלִפְנַי ל וְלִפְנִים,ְּשֶׁשָׁם עִקַר קְדֻשַׁת שֹׁרֶש ׁ כֹּח ַ הַמוֹשֵׁך,ְאַך פְעָמִים כַּמָה ומַחֲלִיף מְשַׁנֶה הָיָה ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּמִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וְכוַ ',ּכְּדֵי שֶׁלֹא יַגְבִּיר גַּם כֹּח ְּּהַמוֹשֵׁך בְּיוֹתֵר מִדָי.וְאָזַּכְּשֶׁמִתְנַהֲגִין שְׁנֵי הַכֹּחוֹת ּהַנ"כְּתִקונָן ּּל,תְשׁובָה יְדֵי עַל־ לִזְכּוֹת יָכוֹל ּּאֲזַי ּשֶׁיִתְהַפְכו הָעֲונוֹת הַנִמְשָׁכִין מִכֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ לִזְכֻיוֹת, ּשֶׁזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הָעֲונוֹת שֶׁל יוֹם־כִּפור,ַכִּי דַיְקָא גַּם עּל־יְדֵי כֹּח ַ הַמַכְרִיח ַ נִגְמָר הָאֻמָנות הַנִפְלָא שֶׁל כָּל ּהַתִקונִים כְּשֶׁזוֹכִין לְתַקְנָן בִּשְׁלֵמות עַיֵן פְנִים) .לקוטי הלכות–הלכותיום טוב ה'-אותיותא'ד'ה'לפי אוצר היראה–אלול,ראש השנה...,אותס"ד(
font-style: italic;
color: #1a3a1a;
/* Source citation */
.source {
font-size: 0.88em;
color: #555;
/* Emphasis for key spiritual concepts */
.concept {
font-weight: bold;
color: #3d1f00;
/* Acronym / Roshei Teivos highlight */
color: #1a3a1a;
/* Source citation */
.source {
font-size: 0.88em;
color: #555;
/* Emphasis for key spiritual concepts */
.concept {
font-weight: bold;
color: #3d1f00;
/* Acronym / Roshei Teivos highlight */
ֵ ׁוְאַל יָבֹא בְכָל עּת אֶל הַקֹדֶש )ויקרא ט"ז,ב'( ׁוְזֶה שֶׁהֻזְהַר אַהֲרֹן אַחֲרֵי מוֹת בָּנָיו לְבַל יָבֹא בְכָל עֵת ּאֶל הַקֹדֶש,ּשֶׁלֹא יִכְנֹס לִפְנִים כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת ּיוֹם־הַכִּפורִים שֶׁאָז הוא תִקון הַבְּרִית)כי בו נמול אברהם אבינוֲ(וְכָל הָעּּבוֹדוֹת שֶׁל הַקָרְבָּנוֹת כֻּלָם בִּשְׁבִיל זֶה,ּדְהַיְנו לְהַכְנִיע ַ רוח ַ הַבַּהֲמִיות שֶׁהוא פְגַם הַבְּרִיתׁ)ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב בַּזֹהַר הַקָדוֹש:ּאַל תִהְיו כְּסוס ּכְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְכו,'ּעַיֵן שָׁם.(ּּוְגַם שֶׁיִהְיֶה נָשׂויְּ,ֹ כמו ּשֶׁכָּתוב שָׁם:ּוְכִפֶר בַּעֲדו ֹ ובְעַד בֵּיתו ֹ אָז הוא רָאוי ְּּלִכְנֹס אֶל הַקֹדֶש ׁ פְנִימָה לִזְכּוֹת לְדַעַת גָּדוֹל לְהַמְשִׁיך ּמִשָׁם לַבְנונִית מְחִילָה וסְלִיחָה.ּוְזֶה שֶׁכָּתוב" :בְּזֹאת אַהֲרֹן יָבֹא"ַ,ה תִקון בְּחִינַת ּהַיְנובְּרִית,ּשֶׁהוא ּּבְּחִינַת זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִשְׁמְרו,ּּוְכַמובָא.וְעַל־כֵּן ּאָנו קוֹרִין בְּיוֹם הַכִּפורִים כָּל פָרָשַׁת עֲרָיוֹת,כִּי אָז ּהוא בְּחִינַת תִקון הַבְּרִית) .לקוטי הלכות–הלכות יום הכיפורים א,'אות ב'(
And this is the aspect of "oil and incense" (Mishlei 27:9), etc. For the essential mitzvah of ketores is at the time of lighting the lamps, as it is said: "And when Aharon lights the lamps, he shall burn it [the ketores]" (Shemos 30:7–8), etc. For oil is the aspect of makifin [surrounding lights], the aspect of "to brighten the face with oil" (Tehillim 104:15), as explained in the aforementioned discourse. For through the ketores, which connects all the lowest levels to the Blessed Name and ascends exceedingly high — which is the aspect of the illumination of son and student, as understood in the aforementioned discourse — through this, the makifin illuminate, the aspect of oil as mentioned above.
And Nadav and Avihu, who entered to offer ketores and did not marry — they wished to ascend exceedingly high, which is the aspect of ketores, but they did not marry — they did not descend below to connect also all the lower worlds, as mentioned above.
And Nadav and Avihu, who entered to offer ketores and did not marry — they wished to ascend exceedingly high, which is the aspect of ketores, but they did not marry — they did not descend below to connect also all the lower worlds, as mentioned above.
בזאת יבא אהרן אלהקודש )ויקרא ט"ז,ג'( ּּכִּי כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפורִים,שֶׁעַל־יְדֵי זֶה ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה,ּהוא עַל־יִתְבָּרַך הַשֵׁם שֶׁל הַזַך הָאֱמֶת בְּחִינַת ֹ ְְּּיְדֵי ּבְּעַצְמו ֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיגוֹכִּי אִם גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי ּּהַצַדִיקִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתו,כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת ּהַפָשׁוט אֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא,ַּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ּּשָׁאֲלו לַחָכְמָה וְכו'.וְאָמְרָה:ּהַנֶפֶש ׁ הַחוֹטֵאת ּהִיא תָמות וְכו'.ּוְזֶהוּ בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַמַלְאָכִים ּּשֶׁקִטְרְגו עַל בְּרִיאַת הָאָדָם,ֹ ּכִּי לְפִי הָאֱמֶת שֶׁלָהֶם ּאֵין תַקָנָה לְהַחוֹטֵא וְהֵם רָאו שֶׁהָאָדָם יֶחֱטָא נֶגְדו ְיִתְבָּרַך עַלֹ־ּכֵּן קִטְרְגו עַל בְּרִיאָתו.ָּּובֶאֱמֶת לְפִי ּהַדַעַת הַפָשׁוט כְך נוֹטָה הָאֱמֶת,ּאֲבָל לֹא יָדְעו ֹ יִתְבָּרַך רַחֲמָנותו ְּעֹצֶם,שֶׁאִי הָאֱמֶת עֶצֶם ּשֶׁזֶה לְהַשִׂיג ּאֶפְשָׁר,לַעֲוֹנוֹת הַסְּלִיחָה נִמְשָׁך ְּּ ומִשָׁם ּּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפורִים.ַ אֲבָל לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל ּלִכְנֹס לִקְדֻשַׁת הָאֱמֶת הּזֶה,ּּ וַאֲפִלו הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ּהֻזְהַר בְּבַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶש ׁ כִּי אִם בְּזֹאת ּוְכו':ּּבְּיוֹם הַכִּפורִים,ּכִּי לֶאֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוא בְּחִינַת ּקְדֻשַׁת קֹדֶש ׁ קָדָשִׁים לִפְנַי וְלִפְנִים,ַאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס כִּי אִם בְּיוֹם הּּכִּפורִים עַל־ּּיְדֵי סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁצִוָה עֲוֹנוֹת סְלִיחַת לְהַמְשִׁיך יוכַל וְאָז יִתְבָּרַך ְְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך רַחֲמָיו אֲמִתַת עֶצֶם מִבְּחִינַת ְְּּשֶׁנִמְשָׁך, בְּחִינַת וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.)לקוטי הלכות-הלכות ריבית ה'–אותמ"א(
And therefore they blemished the ketores that they offered. For the essential perfection of the ketores is when one connects everything to the Blessed Name, even the very lowest. And when the ketores is not offered in this aspect, it is blemished, and it is as though one omitted the chelb'nah from the ketores — for then, certainly, the ketores is completely invalid. Similarly, when one does not connect and raise all the lowest levels to the Blessed Name, then one cannot enter within to offer ketores, as mentioned above.
And this is what was said to Aharon after the death of his two aforementioned sons: "He shall not come at all times into the Holy" (Vayikra 16:2) — rather, only on Yom Kippur, through the offerings and the ketores and the entire order of the service of Yom Kippur. For on Yom Kippur there is forgiveness of sins, and the essential atonement is through the Kohen Gadol [High Priest], through his service, as it is written: "And he shall atone for the children of Israel" (Vayikra 16:34), etc. And precisely then, when he atones for the children of Israel — and then he can raise all the sinners of Israel, all those who are in a lowly and base state, to raise them all to the Blessed Name — precisely then can he enter the innermost sanctum. But throughout the rest of the year, it is forbidden for him to enter the innermost sanctum, for it is impossible to enter the innermost sanctum except when one can connect and raise all the lowest and most base to Him, blessed be He, and purify them all from their sins. Precisely then can one ascend on high and enter the innermost sanctum, as mentioned above.
And therefore the Kohen Gadol on Yom Kippur needs to have a wife, as our Sages, of blessed memory, said; and as it is written: "And he shall atone for himself and for his household" (Vayikra 16:6). This is the aforementioned aspect. For when he has a wife, through this he connects also the lower world to the Blessed Name, as mentioned above. And this is the essential [meaning of the] services of Yom Kippur — to connect all the lower worlds to Him, blessed be He, etc., as mentioned above.
Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Blessed is He Who gives strength to the weary.
• • •
Translator's Summary
This halacha, based on Likutay Moharan II, Torah 7 ("Vayehi Mikeitz — Ki Merachamam Yenahaigem"), explains the mitzvah of procreation (having a son and a daughter) as a profound spiritual imperative: the tzadik must illuminate both the upper and lower worlds. The discourse revolves around the twin concepts of "son and student" as parallel channels of spiritual light.
Core Framework: Son & Student / Upper & Lower
And this is what was said to Aharon after the death of his two aforementioned sons: "He shall not come at all times into the Holy" (Vayikra 16:2) — rather, only on Yom Kippur, through the offerings and the ketores and the entire order of the service of Yom Kippur. For on Yom Kippur there is forgiveness of sins, and the essential atonement is through the Kohen Gadol [High Priest], through his service, as it is written: "And he shall atone for the children of Israel" (Vayikra 16:34), etc. And precisely then, when he atones for the children of Israel — and then he can raise all the sinners of Israel, all those who are in a lowly and base state, to raise them all to the Blessed Name — precisely then can he enter the innermost sanctum. But throughout the rest of the year, it is forbidden for him to enter the innermost sanctum, for it is impossible to enter the innermost sanctum except when one can connect and raise all the lowest and most base to Him, blessed be He, and purify them all from their sins. Precisely then can one ascend on high and enter the innermost sanctum, as mentioned above.
And therefore the Kohen Gadol on Yom Kippur needs to have a wife, as our Sages, of blessed memory, said; and as it is written: "And he shall atone for himself and for his household" (Vayikra 16:6). This is the aforementioned aspect. For when he has a wife, through this he connects also the lower world to the Blessed Name, as mentioned above. And this is the essential [meaning of the] services of Yom Kippur — to connect all the lower worlds to Him, blessed be He, etc., as mentioned above.
Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Blessed is He Who gives strength to the weary.
• • •
Translator's Summary
This halacha, based on Likutay Moharan II, Torah 7 ("Vayehi Mikeitz — Ki Merachamam Yenahaigem"), explains the mitzvah of procreation (having a son and a daughter) as a profound spiritual imperative: the tzadik must illuminate both the upper and lower worlds. The discourse revolves around the twin concepts of "son and student" as parallel channels of spiritual light.
Core Framework: Son & Student / Upper & Lower
בזאתיבא אהרן אל הקדש )ויקרא ט"ז,ג'( ְּאֲנָשִׁים פְשׁוטִים וקְטַנֵי הָעֵרֶך,ּבְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם ּלְהַשִׂיג הַשָׂגַת אֱלֹקות,ּוְעִקַר חִיותָם וְתִקְוָתָם לִזְכּוֹת ּּלַתַכְלִית הַנִצְחִי,ּלַתַכְלִית הָאֲמִתִי הוא רַק עַל־יְדֵי ּאֱמונָה.ּוַאֲפִלו מִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְהוא חָרִיף בַּתוֹרָה גָּדוֹל ּוְלַמְדָןַׁ,בְּש ובְקִיאות ּבַּחֲרִיפות"ס ּופוֹסְקִים,הַקַבָּלָה בְּחָכְמַת ֹ יָד ׁ לו יֶש אִם ּוַאֲפִלוִ, ּּבְּסִפְרֵי הַזֹהַר הַקָדוֹש ׁ וְכִתְבֵי הָאֲרַ"י ז"לֶׁ,כָּל זְמַן שּלֹא ְֹּזִכֵּך עַצְמו ֹ מִזֻהֲמַת הַנָחָש ׁ וְלֹא שָׁבַר עֲדַיִן לְגַמְרֵי תַאֲוַת ּגּופו ֹ וְחָמְרו,ּוְיֶש ׁ לו ֹ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה וְשֵׁמֶץ דָבָר ּמִתַאֲוַת הַגּוף וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶהֹ ,ֹּבְּוַדַאי עֲדַיִן אֵין שִׂכְלו ּשָׁלֵם וְאָסור לו ֹ לִכְנְּּס בְּחָכְמַת הַשָׂגַת אֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כְּלָל,ּּכִּי יוכַל לְהִכָּשֵׁל מְאֹד וְלִפֹל חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָןֹ ,ְְּוְצָרִיך לְהִתְחַזֵק רַק בָּאֱמונָה ולְהַשְׁלִיך שִׂכְלו לְגַמְרֵיִ,ְּוְלִסְמֹך עַל אֲבוֹתֵינו הַקְדוֹשִׁים וְעַל הַצַדיקִים ּהָאֲמִתִיִים אֲשֶׁר כָּפו אֶת יִצְרָם וְשָׁבְרו אֶת הַחֹמֶר לְגַמְרֵי,ֹ יִתְבָּרַך אֱלֹקותו לְהַשָׂגַת זָכו הֵם רַק ְּכִּי הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית.שֶׁטִהֲרו כָּאֵלו צַדִיקִים ּוַאֲפִלו ׁ לְגַמְרֵי הַנָחָש מִזֻהֲמַת עַצְמָן ּוְקִדְשׁוכָּל ּוְשָׁבְרו ּהַתַאֲווֹת ובִטְלו אֶת הַגּוף וְהַחֹמֶר לְגַמְרֵי,גַּם הֵם הָיָה ּעִקַר הִתְחַזְקות שֶׁלָהֶם רַק עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהַ, ּכַּמובָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ּל בְּכַמָה מְקוֹמוֹת,ָכִּי אִי אֶפְשָׁר ּלְהַשִׂיג שׁום הַשָׂגּּה וְלָדַעַת שׁום יְדִיעָה בְּהִתְנוֹצְצות ְּאֱלֹקותו ֹ יִתְבָּרַך כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה ְּאֲשֶׁר הִיא הַשַׁעַר שֶׁדֶרֶך שָׁם נִכְנָסִין לְכָל הַקְדֻשׁוֹת הַקְדוֹשׁוֹת הַיְדִיעוֹת ולְכָל הַהַשָׂגוֹת ּלְכָל,ָבִּבְחִינַת ׁבְּזֹאת יהַקֹדֶש ּבוֹא אַהֲרֹן אֶל.'זֹאת'ַהִיא בְּחִינַת ּמַלְכות כַּיָדוע,ּּבְּחִינַת אֱמונָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתוֹרָה, ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו" :אֱמונָה מִצְוֹתֶיך ָּכָּל."זֹאת בְּחִינַת ּהַתוֹרָה וְהָעֵדות וְהַחֻקִים וְהַמִשְׁפָטִים וְכו' ,'זֹאתְ'ּדַיַקָא ּכַּנ"ל.ְּוְזֶה שֶׁהֶאֱרִיך בַּתִקונִים ובֵאֵר הֵיטֵב דְלֵית רְשׁו ּּלְנָבִיא וְחוֹזֶה לְאַעֲלָא לְקֻדְשָׁא בַּר מִנָה וְכו': ּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב וְלִכְנֹס לְשׁום קְדֻשָׁה לְשׁום ּהַשָׂגָה ולְשׁום יְדִיעָה מֵה'ְיִתְבָּרַךִ,כִּי אם עַל־יְדֵי ּּהָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁהׁ ,ּוְכָל הַמִלְחָמוֹת וְכָל הַנִסְיוֹנוֹת שֶׁיֵש לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,ּּאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵח ַ שׁום עַל אִם כִּי בְּנִסָּיוֹן וְלַעֲמֹד מִלְחָמָה־הָאֱמונָה ּיְדֵי ּהַקְדוֹשָׁהַּ,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב שָׁם בּתִקונִים:וְדָוִד כַּד הֲוָה ּּעָאל בִּקְרָבָא לָא אִיתְרָחִיץ אֶלָא בָּה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב: "ּּאִם תַחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְכו'ַּּאִם תָקום עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח",ֵּּהַיְנו שֶׁעִקַר בִּטְחוֹנו ֹ וְתִקְוָתו ֹ הָיָה ּּבָּאֱמונָה שֶׁנִקְראת"זֹאתַ"ּכַּנ"לַ .ּּדְהַיְנו שֶׁהָיָה יוֹדֵע ּּשֶׁהוא חָזָק בְּהָאֱמונָה בַּה'ְיִתְבָּרַך,וְעַל־ּכֵּן הוא חָזָק ּשֶׁבְּוַדַאי יַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמַחֲנוֹת וְהַמִלְחָמוֹת שֶׁל הַיֵצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא,ּכִּי בְּוַדַאי יוכַל לְנַצְחָם ולְשָׁבְרָם ּּמֵאַחַר שֶׁיֵש ׁ לו ֹ אֱמונָה חֲזָקָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁנִקְרָא "זֹאתַ"ּכַּנ"לַ ,בְּחִינַת בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵח)ּּתְהִלִים כז(, 'בְּזֹאת'ּדַיְקָאַ,ּהַיְנו בְּהָאֱמונָה כַּנ"ל.ְּוְהַנָבִיא כְּשֶׁרָאָה ְּּאֹרֶך הַגָּלות לֹא הָיָה לו ֹ תִקּוָה לָצֵאת מִשָׁם כִּי אִם עַל־ּּיְדֵי הָאֱמונָה שֶׁנִקְרֵאת"זֹאת",ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב" :זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל"ּוְכו,'ּכַּמְבֹאָר בַּתִקונִים שָׁם.ַּּכִּי הַנָבִיא רָאָה שֶׁבְּסוֹף הַגָּלות בְּעִקְבָא דִמְשִׁיחָא יִתְגַּבֵּר הַבֹּעַל דָבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְנַצְחו ּלְהָאָדָם,עַל־לָצֵאת תִקְוָה שֶׁאֵין אָמַר ּכֵּן ּמֵהַגָּלות כִּי אִם עַל־ּיְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁהִיא הָאֱמונָה ּהַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁמִי שֶׁיִהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמונָהֶּ,ּבְּוַדַאי יִזְכה ּלְנַצֵח ַ הַמִלְחָמָה וְיֵצֵא מִן הַגָּלות בְּוַדַאי.ּוְעַיֵן שָׁם ְּבַּתִקונִים שֶׁהֶאֱרִיך בְּעִנְיַן בְּחִינָה שֶׁל זֹאת,ּשֶׁיַעֲקֹב ּמָסַר זֹאת לְבָנָיו וְכֵן מֹשֶׁה וְכו'ּוְכו'.וְהַכְּלָל,שֶׁבְּחִינַת 'זֹאתִ'בַּתִקונ שָׁם ּהַנִזְכָּרהָאֱמונָה בְּחִינַת הוא ּּים ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁהִיא עִקַר וִיסוֹד כָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,וְרַק עַל־ַ כָּל ולְנַצֵח הַקְדֻשָׁה לְשַׁעֲרֵי לִכְנֹס יְכוֹלִין ּיָדָה ּּהַמִלְחָמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך.)לקוטי הלכות-הלכות גילוח ג'-אותח'(
For this is the main delight of Him, Yisbarach — when the most distant places return to Him and are included in His unity, Yisbarach, as is known. And this is the aspect of the k'lipah that always precedes the fruit. For if there were no k'lipah first, the Creation would not be distant at all from "before the Creation" — and there would be no free will at all — and everything would be one as in the beginning — and the world would be completely nullified, as above. And therefore it is necessary that the k'lipah precede the fruit — through which "after the Creation" is distant from "before the Creation." And when one merits to shatter the k'lipah, then "after the Creation" returns and is included in "one." And this is the main tachlis of the Creation, as above.
על שניהשעירים גורלות )ויקרא ט"ז,ח'( ְֹלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִין הָעֲווֹנוֹת כָּל כָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּבְּשׁום אֹפֶן לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁו,ּכִּי עֲצָתו ֹ חֲלוקָה מְאֹד, ּוכְמו ֹ שֶׁצָעַק דָוִד עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ּ וְאָז זֶהו ּבְּעַצְמו ֹ עִקַר הָעֵצָה,ְּּלִצְעֹק לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי,ְּּולְהַשְׁלִיך כָּל יְהָבו ֹ עַל הַשֵׁם ְְְיִתְבָּרַך וְלִסְמֹך עָלָיו יִתְבָּרַך לְבַד.וְזֶה כְּמו ֹ בְּחִינַת ְּגּוֹרָל שֶׁמַשְׁלִיך עֲצָתו ֹ עַלְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך כְּפִי מַה שֶׁיֵצֵא ְְּגּוֹרָלו ֹ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת אַתָה תוֹמִיך גּוֹרָלִי. ּוכְתִיב בְּחֵיק יֻטַל אֶת הַגּוֹרָל ומֵהֹ'ּכָּל מִשְׁפָטו.וְזֶה ָּּבְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁמֵחֲמַת רִבּוי עֲוֹנוֹת שֶׁל כּל הַשָׁנָה שֶׁהָיו צְרִיכִים לְהִתְוַדוֹת אָז עַל הַשָׂעִיר לַעֲזָאֹזֵל מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לְבָרֵר הָאֱמֶת אֵיזֶה לַה' וְאֵיזֶה לַעֲזָאֹזֵל כִּי אִם עַל יְדֵי הַגּוֹרָל,ּוְעַל יְדֵי זֶה דַיְקָא אֲמִתִית הָעֵצָה ּנִתְבָּרֵר) .הלכות לקוטי-הלכות תענית ד'-אות כ"גלפי אוצר היראה-עצה-ט"ז( ונתן אהרן... גורל אחד לה'וגורל )ויקרא ט"ז,ח'( ּעָלְמָא דְאָתֵי הוא כֻּלו ֹ טוֹב כּולָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁום רָע כְּלָל.ּולְמַטָה מִשָׁם מִתְפָרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת,גּוֹרָל אֶחָד לַה'ּוְגוֹרָל אֶחָד וְכו,'ֹּשֶׁזֶה בְּחִינַת כֹּח ַ הַבְּחִירָה ּשֶׁיֵש ׁ כֹּח ַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמו ֹ גּוֹרָלו ֹ וְחֶלְקו. שֶׁהוא הַזִכָּרוֹן אֶת מְאֹד לִשְׁמֹר צְרִיכִין ּּעַל־כֵּן דְאָתֵי בְּעָלְמָא מַחֲשַׁבְתָא ּלְאִדַבְּקָא,לְמַטָה ְכִּי בִּבּּחִינַת הַיָמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד ּעַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטוֹב,ּּמֵחֲמַת שֶׁשְׁנֵי הַדְרָכִים ּנְתונִים לְפָנָיו,וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־וְשָׁלוֹם בְּטוֹב וְרָע בְּרָע טוֹב לְהָמִירַ.כְּשֶׁמְד ּאֲבָלבֵּק ּמַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁשָׁם כֻּלו ֹ טוֹב,גּוֹרָל אֶחָד ּכֻּלו ֹ לַה'ּאֲזַי בְּוַדַאי לֹא תִמְעַד אֲשׁורָיו,ּּכִּי מִשָׁם יוכַל ְְְּּּלְהַמְשִׁיך דֶרֶך הַטוֹב שֶׁיֵלֵך בָּה בָּעוֹלָם הַזֶה,ְּוְיוכַל ְּּלִבְחֹר לו ֹ דֶרֶך הַחַיִים וְּּהַטוֹב אֲפִלו בְּתוֹך הַיָמִים הַזֶה ּבָּעוֹלָם,תָמִיד ֹ דְבוקָה שֶׁמַחֲשַׁבְתו ַּעַל־יְדֵי ּבְּעָלְמָא דְאָתֵי שֶׁמִשָׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְרָכִים הַנ"ל.וְכָל ּּזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה שֶׁעַל יָדָה מַמְשִׁיכִין לְתוֹך ְּהַחַיִיםוְהַמִדוֹת ּ הַיָמִים,שֶׁמַמְשִׁיכִין ּדְהַיְנו ּהַחַיִים מִמְקוֹר הַחַיִים מֵעָלְמָא דְאָתֵי,ְַּלְתוֹך הַיָמִים ּוְהַמִדוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶה כַּנ"ל. ֹ ּוְזֶה בְּחִינַת וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְׂעִירִם גּוּרָלוֹת וְכו,' ְכִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיך גּוֹרָל שֶׁל שֵׁם בְּיָמִין וְגוֹרָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל,ְּעַל־כֵּן הֻצְרַך לְהַגְבִּיה ַ ולְנַשֵׂא שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת ּשֶׁהֵם יָמִין ושְׂמֹאל שְׁנֵיהֶם לַהֹ 'ּּשֶׁשָׁם בְּשָׁרְשָׁם כֻּלו טוֹב,ּוַאֲזַי יוכַלְּּלְהַמְשִׁיך מִשָׁם כִּרְצוֹנו ֹ לִתֵן לְכָל אֶחָד ּחֶלְקו ֹ וְגוֹרָלו ֹ כָּרָאוי,וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר חַס וְשָׁלוֹם, ְּּשֶׁיִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל שֵׁם בִּשְׂמֹאל שֶׁזֶה הָיָה כְּשֶׁלֹא לְאַדְב יָכוֹל הָיָה וְלֹא הָגון הַגָּדוֹל הַכֹּהֵן ּהָיָהקָא ּּמַחֲשַׁבְתו ֹ בְּעָלְמָא דְאָתֵי.)לקוטי הלכות-הלכות פורים א,'אות ב'לפי אוצר היראה-תלמוד תורה וקריאתהתורה,אות מ"ד(
ונתן אהרן... גורל אחד לה' )ויקרא ט"ז,ח'( ּעִקַר תִקון הָעֲוֹנוֹת הוא עַל־ּיְדֵי הַצַדִיק שֶׁהוא בְּחִינַת כֹּהֵןּגָּדוֹל שֶׁיָכוֹל לִכָּנֵס לִתְחִלַת הַבְּרִיאָה ולְהַמְתִיק ּולְבַטֵל אֲחִיזָה הַדַקָה מִן הַדַקָה שֶׁל הַשֶׁקֶר שֶׁנֶאֱחָז שָׁם,הַצַדִיקִים גְּדוֹלֵי שֶׁל הָעֲבוֹדָה בְּחִינַת ּשֶׁזֶהו, ּומִשָׁם סְלִיחַת הָעֲוֹנוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפורִיםְ שֶׁהָיָה צָרִיך ּהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לַעֲלוֹת לִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה שֶׁשָׁם ּאִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֲחִיזַת הַשֶׁקֶר.ּוְזֶהו בְּחִינַת שְׁנֵי וְכו ובְקוֹמָתָם בְּמַרְאֵיהֶם שָׁוִין שֶׁהָיו ּהַשְׂעִירִים,' וְאַף־עַל־ּפִי־ּכֵן הָיו צְרִיכִיםּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם ולְהַעֲלוֹת אֶחָד לַה'וְאֶחָד לַעֲזָאזֵל.וְעַל־כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהַעֲלוֹת אוֹתָם לְמַעְלָה מְאֹדַ,ּלִבְחִינַת תְחִלַת הַבְּרִיאָה הַנ"ל ּּולְהַפִיל גּוֹרָל עֲלֵיהֶם,ִּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר שָׁם הָאֱמֶת ּמֵאֲחִיזַת הַשֶׁקֶר כי אִם עַלֹ ־ְּיְדֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו יִתְבָּרַך הַשֵׁם מֵאֵת שֶׁיוֹצֵא הַגּוֹרָל בְּחִינַת ְּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ אֵיזֶה לַה'וְאֵיזֶה לַעֲזָאזֵל,כִּי הַגּוֹרָל מְבָרֵר אוֹתָם,וְעַל־אֲחִיזַת וְנִתְבַּטֵל נִמְתָק דַיְקָא זֶה ּיְדֵי ּהַשֶׁקֶרֹ וְעַל שָׁרְשׁו ּבִּתְחִלַת־עֲוֹנוֹת נִמְחָלִין זֶה יְדֵי עַל שֶׁנִמְשָׁכִין ּיִשְׂרָאֵלֹ ־אֲחִיזָתו שֶׁעִקַר הַשֶׁקֶר ּּיְדֵי ּבִּתְחִלַת יְצִיאַת הַבְּרִיאָה מִכֹּח ַ אֶל הַפֹעַל שֶׁשָׁם אִי ְּאֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת הַזַך כִּי אִם עַלֶׁ־יְדֵי הַגּוֹרָל שֹּיוֹצֵא ְּמֵאֵת הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמו) .לקוטי הלכות–הלכות ריבית ה,'אות מ"ב(
And likewise, when there is a blemish in the knife, then the blemish uproots the simanim [the signs, i.e. the trachea and esophagus], and the animal does not die through the shechitah, but rather through the uprooting of the simanim by means of the blemish, which is the Side of Death. And then it becomes a nevailah as well, and is forbidden to Yisrael, a holy people, as mentioned above. For the animal is rendered fit for consumption only through shechitah with a valid [kasher] knife. Through this, the spirit of animality of the animal is subdued, and the soul within the living creature is elevated to the level of medaber [the speaking being]. For the knife of shechitah is the aspect of: "a sword unto Hashem, filled with blood" (Yeshayahu 34:6), as Rabbeinu [Rebbe Nachman], may his light shine, wrote (in Siman 37).
And it is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh [the Holy Tongue], which is the aspect of Chavah [Eve] — ishah [woman] — which is the aspect of the above-mentioned sword, "that consumes all and destroys all" [d'achlei kula v'shaitzei kula], that consumes and eradicates the evil of all the seventy languages — the aspect of pegam ha'bris, the spirit of animality. And Yisrael, who cling to her, receive life from her, as it is stated: "And you who cling to Hashem your G-d are alive" (Devarim 4:4).
This is the aspect of shechitah — to subdue and break the power of animality, the evil of the seventy nations, the Side of Death, pegam ha'bris. And to rectify and vivify the soul within the living creature — that is, to elevate it from chai [living creature] to medaber [speaking being], which is the essential vitality of the soul that is there, when they elevate it to its root, to the level of medaber. For "a sword unto Hashem, filled with blood," mentioned above, is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which subdues the comprehensive evil of the seventy nations — that is, the collective lusts — in the aspect of: "the exaltation of G-d in their throats, and a double-edged sword in their hands, to execute vengeance upon the nations" (Tehillim 149:6–7). "The exaltation of G-d" — this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of tefillah [prayer]. And the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of pi shnayim [a double portion], the aspect of shnayim mikra [reading the Torah portion twice], as brought in the discourse that speaks of the completeness of Lashon HaKodesh, which begins: "A prayer of Chavakuk" (in Siman 19). And this is: "to execute vengeance upon the nations" — that through it, the evil of the seventy nations is subdued, as mentioned above.
And therefore, one must eradicate from the above-mentioned knife — which is the aspect of "a sword unto Hashem" as mentioned above — all blemishes, which are the Side of Death, pegam ha'bris, through which the knife — "the sword unto Hashem" — becomes blemished. For this depends on this: the completeness of Lashon HaKodesh and the guarding of the bris. And through pegam ha'bris, the speech of Lashon HaKodesh is blemished — and this is the aspect of the blemishing of the knife, as mentioned above.
Section 2
And this is the aspect of the twelve inspections of the knife (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 18:9), corresponding to the twelve tribes of G-d [Shivtai Ya"H], upon whom the Malchus [Kingship] of holiness stands — and they are the aspect of tikkun ha'bris [the rectification of the bris] (as brought above) (see Likutay Moharan 37:6). And likewise there are twelve words in the blessing over the shechitah, corresponding to the twelve tribes of G-d, as mentioned above. For the knife — "the sword unto Hashem" — mentioned above, must be entirely well-inspected and complete, without blemish, in the aspect of: "You are entirely beautiful, my beloved, and there is no blemish in you" (Shir HaShirim 4:7). For Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah — as mentioned above, must be in great completeness, without any blemish or defect whatsoever.
And this is the aspect of: the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the Mizbai'ach [Altar], as our Sages of blessed memory stated. For the knife — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh — must be complete without blemish, in the aspect of: "Avanim Shlaimos Tivneh" — "You shall build [the Altar] of whole stones" (Devarim 27:6), from which we derive [the law of] the blemish of the Altar. And likewise, the knife — the aspect of the speech of Lashon HaKodesh — also must not be blemished, and must be complete with the completeness of the Altar, in the aspect of: "whole stones you shall build," which is the aspect of the completeness of the speech of Lashon HaKodesh, as brought in the words of Rabbeinu elsewhere (in Siman 18). For stones [avanim] are the aspect of letters [osiyos], as is written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses." And they must be complete, without blemish — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh mentioned above, which is the aspect of "a sword unto Hashem," the aspect of the knife of shechitah, as mentioned above. For the Mizbai'ach also rectifies the bris through the korbanos [offerings], which subdue the spirit of animality (as brought above). And therefore, the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the stones of the Altar, as mentioned above.
And therefore, "Avanim Shlaimos Tivneh" — the initial letters [roshei taivos] spell אֵשֶׁת — "eishes" ["wife of"], as Rabbeinu wrote elsewhere (in Siman 18); for this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah, as mentioned above.
And it is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh [the Holy Tongue], which is the aspect of Chavah [Eve] — ishah [woman] — which is the aspect of the above-mentioned sword, "that consumes all and destroys all" [d'achlei kula v'shaitzei kula], that consumes and eradicates the evil of all the seventy languages — the aspect of pegam ha'bris, the spirit of animality. And Yisrael, who cling to her, receive life from her, as it is stated: "And you who cling to Hashem your G-d are alive" (Devarim 4:4).
This is the aspect of shechitah — to subdue and break the power of animality, the evil of the seventy nations, the Side of Death, pegam ha'bris. And to rectify and vivify the soul within the living creature — that is, to elevate it from chai [living creature] to medaber [speaking being], which is the essential vitality of the soul that is there, when they elevate it to its root, to the level of medaber. For "a sword unto Hashem, filled with blood," mentioned above, is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which subdues the comprehensive evil of the seventy nations — that is, the collective lusts — in the aspect of: "the exaltation of G-d in their throats, and a double-edged sword in their hands, to execute vengeance upon the nations" (Tehillim 149:6–7). "The exaltation of G-d" — this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of tefillah [prayer]. And the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of pi shnayim [a double portion], the aspect of shnayim mikra [reading the Torah portion twice], as brought in the discourse that speaks of the completeness of Lashon HaKodesh, which begins: "A prayer of Chavakuk" (in Siman 19). And this is: "to execute vengeance upon the nations" — that through it, the evil of the seventy nations is subdued, as mentioned above.
And therefore, one must eradicate from the above-mentioned knife — which is the aspect of "a sword unto Hashem" as mentioned above — all blemishes, which are the Side of Death, pegam ha'bris, through which the knife — "the sword unto Hashem" — becomes blemished. For this depends on this: the completeness of Lashon HaKodesh and the guarding of the bris. And through pegam ha'bris, the speech of Lashon HaKodesh is blemished — and this is the aspect of the blemishing of the knife, as mentioned above.
Section 2
And this is the aspect of the twelve inspections of the knife (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 18:9), corresponding to the twelve tribes of G-d [Shivtai Ya"H], upon whom the Malchus [Kingship] of holiness stands — and they are the aspect of tikkun ha'bris [the rectification of the bris] (as brought above) (see Likutay Moharan 37:6). And likewise there are twelve words in the blessing over the shechitah, corresponding to the twelve tribes of G-d, as mentioned above. For the knife — "the sword unto Hashem" — mentioned above, must be entirely well-inspected and complete, without blemish, in the aspect of: "You are entirely beautiful, my beloved, and there is no blemish in you" (Shir HaShirim 4:7). For Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah — as mentioned above, must be in great completeness, without any blemish or defect whatsoever.
And this is the aspect of: the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the Mizbai'ach [Altar], as our Sages of blessed memory stated. For the knife — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh — must be complete without blemish, in the aspect of: "Avanim Shlaimos Tivneh" — "You shall build [the Altar] of whole stones" (Devarim 27:6), from which we derive [the law of] the blemish of the Altar. And likewise, the knife — the aspect of the speech of Lashon HaKodesh — also must not be blemished, and must be complete with the completeness of the Altar, in the aspect of: "whole stones you shall build," which is the aspect of the completeness of the speech of Lashon HaKodesh, as brought in the words of Rabbeinu elsewhere (in Siman 18). For stones [avanim] are the aspect of letters [osiyos], as is written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses." And they must be complete, without blemish — the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh mentioned above, which is the aspect of "a sword unto Hashem," the aspect of the knife of shechitah, as mentioned above. For the Mizbai'ach also rectifies the bris through the korbanos [offerings], which subdue the spirit of animality (as brought above). And therefore, the blemish of the knife is equivalent to the blemish of the stones of the Altar, as mentioned above.
And therefore, "Avanim Shlaimos Tivneh" — the initial letters [roshei taivos] spell אֵשֶׁת — "eishes" ["wife of"], as Rabbeinu wrote elsewhere (in Siman 18); for this is the aspect of the completeness of Lashon HaKodesh, which is the aspect of Chavah — ishah, as mentioned above.
ׁוְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד ּּבְּבוֹאו ֹ לְכַפֵר בַּקֹדֶש )ויקרא ט"ז,י"ז( ַ ּּוְאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)ּּיְרושַׁלְמִי יוֹמָא פֶרֶק א הֲלָכָה הְ( וּכָל אָדָם הָעֶלְיוֹן וְכו'.וְהָבֵן הֵיטֵב לְהֵיכָן נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל.ּוְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵר עַל כָּל הַחֲטָאִים,ּכְּדֵי לְתַקֵן ּאוֹתָם שֶׁנָפְלו לְעִמְקֵי הַקְלִפוֹת.ּוְהַצַדִיק הָאֱמֶת הוא ּּגָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלו מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹלּ שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםַ, ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל)ד סוֹטָה(הִיא יְקָרָה ּמִפְנִינִים,ּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִיםׁ .כִּי יֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינו ֹ יָכוֹל לְכַפֵר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם ּּהַכִּפורִיםְּ,ַכּּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)יוֹמָא פוׁ .(ּשֶׁיֵש ּעֲבֵרוֹת שֶׁיוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת.אֲבָל ּהַתַלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ְּולְהַמְשִׁיך כַּפָרָה וְתִקון גַּם לָהֶם.וְזֶהֵ)מִשְׁלי טז( ְּּחֲמַת מֶלֶך מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָהׁ .ּּהַיְנו שֶׁיֵש עֲוֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים'ְחֲמַת מֶלֶך'חַס וְשָׁלוֹם,עַד שֶׁאֵין בְּיוֹם גָּדוֹל הַכֹּהֵן שֶׁל הַכַּפָרָה אֲפִלו לָהֶם ּמוֹעִיל ּּהַכִּפורִים,כִּי אִם'מַלְאֲכֵי מָוֶתֶׁ'שּאֵין נִגְמָר כַּפָרָתו ֹ עַד ּהַמִיתָה,ּבְּחִינַת יוֹם הַכִּפורִים תוֹלֶה ומִיתָה מְכַפֶרֶת. אֲבָל'ּּוְאִיש ׁ חָכָם יְכַפְרֶנָה,'ּכִּי הַחֲכַם הָאֱמֶת שֶׁהוא ֶּבְּחִינַת הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים יְכוֹלִים לְתַקֵן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה בָּה לְהַאֲמִיןבֶּאֱמֶת ם.)הלכות ליקוטי–הלכות קריאת שמע ד'–אותי"ג( ולבש את בגדיו )ויקרא ט"ז,כ"ד( ּבֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵׁם, הַקְלִפוֹת מֵעִמְקֵי הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּלְבָרֵר,ְעַד הִת אֵיזֶה ׁ תְחִלָה ּשֶׁיַרְגִּישמִנְעִימַת וְהֶאָרָה ּּנוֹצְצות ּהַקְדֻשָׁה ונְעִימַת עֲבוֹדַת הַשֵׁם,ּוְיַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַרְגָּא ּלְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם.וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מַעְלָה ּמַעְלָה מִדַרְגָּא לְדַרְגָּא,ֵּעַד שֶׁיְבָרֵר הַקְדֻשָׁה מֵהַקְלִפוֹת ּוִיתַקּן תְחִלָה מַה שֶׁפָגַם.ּובֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה,וְעַל־כֵּן צְרִיכִין חָכְמָה גְדוֹלָה לָזֶה,ּלְדַלֵג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן:ּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת,ּופַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאתִ.ּּוְזֶה מובָן הֵיטֵב לַמַשְׂכִּיל בְּענְיַן סֵדֶר ּּהַמַעֲרָכָה שֶׁסִּדֵר אַבָּיֵי,ּּשֶׁמְבֹאָר שָׁם כַּמָה עֲבוֹדוֹת כְּסֵדֶר נַעֲשׂו ּּשֶׁלֹא,כְּסֵדֶר אַחַת עֲבוֹדָה לִגְמֹר ּוְאַחַר־כֵּן יַעַסְקו בַּשְׁנִיָה,ּרַק תְחִלָה עָרְכו מַעֲרָכָה גְדוֹלָהֵ,ּוְלֹא סִדְרו עָלֶיה ָ גַּם הַשְׁני גִזְרֵי עֵצִים עַד ּשֶׁעָרְכו תְחִלָה מַעֲרָכָה שְׁנִיָה שֶׁל קְטֹרֶת,וְכֵן יֵש ׁ שָׁם ּּשִׁנויִים רַבִּים וְנִפְלָאִים:ּּפַעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוץ, ּּוְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָה חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְנִים,ּּוְכַמובָא בִּפְנִיםֶׁ; ּוְכָל זֶה הוא מֵחֲמַת שּּצְרִיכִין לְדַלֵג בְּחָכְמָה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה,ּמֵעֲבוֹדַת חוץ לַעֲבוֹדַת פְנִים ומֵעֲבוֹדַת פְנִים ּלַעֲבוֹדַת חוץ.ּּומִי לָנו גָדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל מִחוץ פַעַם בְּכָל גַם־כֵּן מְשַׁנֶה שֶׁהָיָה ְּבְּיוֹם־כִּפור ּּלִפְנִים ומִפּנִים לְחוץ.ּּומֵחֲמַת שֶׁהַמִלְחָמָה חֲזָקָה בְּכָל ּפַעַם,ּוצְרִיכָה הָעֲבוֹדָה לִהְיוֹת בְּחָכְמָה גְדוֹלָה,ּובְכָל ׁ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָש מִתְגַּבֵּר וַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָה ּּוְהַקְלִפוֹתֹ,ּעַל־כֵּן רַבִּים נִכְשְׁלו וְנָפְלו וְלֹא יָכְלו לַעֲמד ּבַּמִלְחָמָה.ּּומִזֶה בָּא חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכָל מַה ּשֶׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל.ּעַל־כֵּן עִקַר הַנֶחָמָה עַתָה הִיא ּהַתוֹרָהַ,ז רַבּוֹתֵינו ֹ שֶׁאָמְרו ּּכְּמו"ל:שֶׁחָרַב ּׁמִיוֹם ּּבֵּית־הַמִקְדָש,ֹ לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוך־ לו ֹ ְּּאֵיןּהוא בְּעוֹלָמו ּּאֶלָא אַרְבַּע אַמוֹת שֶׁל הֲלָכָה,ּּכִּי הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה הַקְדוֹשׁוֹת הָעֲבוֹדוֹת בְּחִינוֹת מִכָּל כְּלולָה ּּהִיא שֶׁבָּעוֹלָם,ּּוכְשֶׁעוֹסְקִין בַּתוֹרָה בֶּאֱמֶת,ּהוא כְּאִלו עוֹסֵק ּבְּכָל הָעֲבוֹדוֹת פְנִים וַעֲבוֹדוֹת חּוץ,וְאֵין צְרִיכִין שָׁם ַּבְּעֵסֶק הַתוֹרָה לְכַוֵן הַסֵּדֶר ולְדַלֵג מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה ּכַּנ"ל,ּּכִּי הַתוֹרָה כְּלולָה מֵהַכֹּל,ּוְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתוֹרָה ּלְבַד נַעֲשׂו כָּל הַתִקונִים מִמֵילָא בִּשְׁלֵמות,ְכָּל אֶחָד ֹּעַל מְקוֹמו ֹ ומכוֹנוַ.ּּוְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל: "מִפְנִינִים הִיא ּיְקָרָה"לִפְנַי שֶׁנִכְנָס גָּדוֹל ּמִכֹּהֵן וְלִפְנִים,ּּכִּי עֵסֶק הַתוֹרָה בֶּאֱמֶת הוא עוֹלֶה עַל כָּל ּהָעֲבוֹדוֹת הַקְדוֹשׁוֹת,ֹּּאֲפִלו עַל עֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוּּם־כִּפור,לִפְנַי מִבְּחִינַת יוֹתֵר לִפְנִים וְנִכְנָס וְלִפְנִים,בִּבְחִינַת"ּיְקָרָה הִיא מִפְנִינִים",ּכִּי הַתוֹרָה ּכְּלולָה מִכָּל הַתִקונִים וְנִתְתַקֵן הַכֹּל בְּיַחַד,ֹוְגַם מַה ּּשֶׁצְרִיכִין אֵיזֶה סֵדֶר בַּעֲבוֹדָתו,ּתוֹדִיע ַ לָהֶםּ הַתוֹרָה ּוְתוֹרֶה אוֹתָם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה כָּרָאוי,כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת'ּתוֹרָה,'ְּּכִּי הִיא מוֹרָה דֶרֶך לַשָׁבִים,לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם,ּבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוא.ּוְעַל־כֵּן עִקַר נֶחָמָתֵנו הוא ּהַתוֹרָהֶׁ,ּבְּחִינַת אַרְבַּע אַמוֹת של הֲלָכָה,ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּהָאַרְבַּע אַמוֹת שֶׁיֵש ׁ לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהואֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל.)לקוטי הלכות-הלכות חלוקת שותפים ה'-אותיות י"א י"בלפי אוצר היראה- יראה ועבודה,קכ"ו(
And through the study of his Torah in holiness, through this he awakens the roots of the souls of Yisrael, etc., and through this he creates ba'alei teshuvah and converts, etc., and through this he elevates the kavod from the degradation of exile [zilusa d'galusa], and through this he completes the blemishes of yirah and merits yirah in its completeness, and from there is drawn the completeness of the chalif without any deficiency or blemish, G-d forbid, as mentioned above. And therefore, the shochet is compelled to receive the complete chalif for slaughter from the true chacham specifically, for the essential completeness of the chalif, which is the aspect of yirah, is accomplished through the elevation of the kavod, which ascends through the Toras Chesed of the true chacham, etc., as mentioned above.
And this is the aspect of: "and you shall slaughter as I have commanded you" (cf. Devarim 12:21). "As I have commanded you" — specifically — which is the totality of the Torah and the mitzvos. That is, according to the engagement in Torah of the true chacham, so does one merit a complete chalif, which is the aspect of yirah, through which the slaughtering and the shechitah [are accomplished], as mentioned above.
And this is the aspect of the five laws of shechitah (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 23:1), corresponding to the five books of the Torah [Chamishah Chumshei Torah], which is the totality of the Torah — for through this is the essence of the slaughtering: through the totality of the Torah, which is comprised of the souls of Yisrael, through which the kavod ascends and the yirah is completed — which is the aspect of the completeness of the chalif without blemish, as mentioned above.
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.
And therefore, the shochet must have a portion in the Torah, and one must seek out very much a shochet who is valid [kasher] and G-d-fearing [yirai Shamayim]. For the more he is a righteous man, the greater his portion in the Torah. For the essence of the shechitah — namely, to elevate the souls from the degradation of exile — is through the Torah, as mentioned above.
And this is the aspect of: "and you shall slaughter as I have commanded you" (cf. Devarim 12:21). "As I have commanded you" — specifically — which is the totality of the Torah and the mitzvos. That is, according to the engagement in Torah of the true chacham, so does one merit a complete chalif, which is the aspect of yirah, through which the slaughtering and the shechitah [are accomplished], as mentioned above.
And this is the aspect of the five laws of shechitah (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, Siman 23:1), corresponding to the five books of the Torah [Chamishah Chumshei Torah], which is the totality of the Torah — for through this is the essence of the slaughtering: through the totality of the Torah, which is comprised of the souls of Yisrael, through which the kavod ascends and the yirah is completed — which is the aspect of the completeness of the chalif without blemish, as mentioned above.
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.
And therefore, the shochet must have a portion in the Torah, and one must seek out very much a shochet who is valid [kasher] and G-d-fearing [yirai Shamayim]. For the more he is a righteous man, the greater his portion in the Torah. For the essence of the shechitah — namely, to elevate the souls from the degradation of exile — is through the Torah, as mentioned above.
ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם )ּוַיִקְרָא ט"ז,ל'( ּכָּל הַתְפִלוֹת וְהַתְחִנוֹת ובַקָשׁוֹת וְהַסְּלִיחוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל ּמַרְבִּין לְבַקֵש ׁ מְחִילָה וסְלִיחָה וְכַפָרָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי כִּפור ּתְשׁובָה ובִפְרָט בְּיוֹםַּ,הַכ אֵיןלְהִתְפַלֵל ּוָנָה ּּולְבַקֵש ׁ עַל הֶעָבַר לְבַד,ּּרַק שֶׁצְרִיכִין לְבַקֵש ׁ רַחֲמִים ּבְּיוֹתֵר שֶׁיַעְזְרו ֹ ה'ְְּיִתְבָּרַך מֵעַתָה לְדֶרֶך הַתְשׁובָה שֶׁלֹא ּיֶחֱטָא עוֹד וְלֹא יִפֹל מִשׁום דָבָר,רַק יִזְכֶּה לִבְחִינַת ְּּּדֶרֶך הַתְשׁובָהבֶּאֱמֶת.וְעַל־כֵּן מְבַקְשִׁין:ּוְתֵן בְּלִבֵּנו ְּּלַעֲזֹב דֶרֶך רֶשַׁע וְכו,'וְכֵן:ּיְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד ּוְכו,'וְכֵן הַרְבֵּה.וְזֶה בְּחִינַת)ּוַיִקְרָא טז(ְּּכִּי בַיוֹם הַזֶה ו חַטֹאתֵיכֶם מִכֹּל אֶתְכֶם לְטַהֵר עֲלֵיכֶם ּּיְכַפֵרּכו,' ּּשֶׁעִקַר הַכַּפָרָה בְּחִינַת'ּכִּי בַיוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם' ּּהוא שֶׁנִזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה'ּלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'ּּתִטְהָרו'.ּהַיְנו שֶׁה'ְּיִתְבָּרַך יְטַהֵר אוֹתָנו לְהַבָּא ּּמִכָּל חַטֹאתֵינוִׁ,ַּשֶׁיַמְשְְּּיך עָלֵינו דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ"ל ּלְטַהֵר עַצְמֵנו מִכָּל חַטֹאתֵינו מֵעַתָה,ַּשֶׁלֹא נֶחֱטָא עוֹד ּכַּנ"ל,ּּוְזֶה זוֹכִין כָּל הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת בְּכֹח ַ הַצַדִיק הָאֱמֶת,ַּשֶׁזֶהו בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם כִּפור שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְְְּמְשִׁיך בְּקִיאות לֵילֵך בְּדֶרֶך הַתְשׁובָה בְּכָל הַשָׁנָה ּתָמִיד.)לקוטי הלכות–הלכות שבת ו'–אות נ"ג(
But the essential drawing of the emes — which is the holiness of Shabbos — upon the weekdays, which is the aspect of drawing the holiness of the true tzaddik upon the entire multitude of the people, is specifically through the aspect of Havdalah: through knowing how to make a distinction between the holy and the everyday, between Shabbos and the six days of labor, between the tzaddik and the multitude of the people. For one must know that there is a great distinction between the very substance of the emes of Shabbos — which is the aspect of the true tzaddik — and the emes of the weekdays, which is the aspect of the multitude of the people. For even though their very life and tikun and sustenance all comes through the emes — even so they cannot attain and understand the truth of the da'as of the true tzaddik, which is the aspect of Shabbos. For His thoughts are exceedingly deep. Rather the essential emes of the multitude of the people — the aspect of the weekdays — is to know that they are far from attaining and understanding the truth of the da'as. They need only to strengthen themselves in emunah, as above. And this is the essential emes for them. It follows that specifically through Havdalah one draws the holiness from Shabbos to the weekdays — from the tzaddik to the multitude of the people. Understand this very well.
And this is the aspect of: "Lest they break through to the Lord to see" and so on — "and you shall ascend, you and Aharon" and so on (Shemos 19:24). And Rashi explained: you are your own partition and Aharon is his own partition, and the people should not break through at all to ascend, and so on. That is, as above — for it is certainly impossible to draw close to the partition of the tzaddik's attainment, and it is impossible to understand or attain his da'as. Therefore it is forbidden to have second thoughts about him. And this is the aspect of the prohibition against strangers (zarim) coming close to the holy in the Beis HaMikdash and in the Mishkan. For the essential holiness is the emes, as above. And in every place where His truth, blessed be He, shines more intensely, there is greater holiness. But not every person is capable of drawing close and approaching this holiness of the emes. For the very substance of the emes — which is the attainment of His truth, blessed be He — it is impossible to attain. Rather every person must stand at his own place and his own partition and cleave to the path of emes according to his own level. And this is the essential emes for him: not to break through to approach what is not fitting for him — for "into what is hidden from you, do not inquire" and so on (Ben Sira 3:21). It follows that the essential drawing of the holiness which is the emes from Shabbos to the chol — from the tzaddik to the multitude — is specifically through the aspect of Havdalah, as above. And this is the mystery of Havdalah at the conclusion of Shabbos — that specifically through this one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, as cited above.
And this is how our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah over wine at the conclusion of Shabbos from the parasha of the wine-intoxicated (shesuay yayin) (Vayikra 10:8–11) — which was stated to Aharon immediately after the death of his sons who had gone beyond the boundary and broken through to ascend to the Lord and entered to offer incense within the sanctuary without authorization. For this is the aspect of the blemish mentioned above: the blemish of the emes that is not yet fully refined. For Nadav and Avihu were exceedingly great and awesome tzaddikim, as our Sages of blessed memory said. And certainly their intention was for the sake of Heaven in emes — for they desired to draw close to the Blessed Lord, and they imagined that through this they would be able to bring all of Israel to the ultimate purpose. And as our Sages of blessed memory said: Moshe and Aharon were walking, and Nadav and Avihu were behind them, and they said: "When will these die and we — I and you — will lead the generation" and so on (Sanhedrin 52a). And certainly their intention was not, heaven forfend, for the sake of their own honor, but genuinely for the sake of Heaven. But even so they erred greatly in this, as is made explicit in the Torah and in the words of our Sages of blessed memory. For in the matter of the emes mentioned above that is not yet refined, even great tzaddikim stumble at times. And from this come all the errors cited in the words of our Sages of blessed memory concerning the errors made by the great tzaddikim — for it was all through the blemish of the emes mentioned above, as above.
And therefore after the death of the two sons of Aharon, the parasha of the wine-intoxicated was stated immediately — and there the mystery of Havdalah is alluded to, as it is written there: "And to distinguish between the holy" and so on (Vayikra 10:10). From this our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah at the conclusion of Shabbos, as above. For the essential aspect of Havdalah is to distinguish between the clarified emes — which is the aspect of Shabbos — and the emes of the weekdays. And the essential tikun is specifically through Havdalah: through knowing that one is far from the very substance of the emes of the aspect of Shabbos — which is the aspect of the pure, refined emes of the choicest of the tzaddikim who aim at emes la-amito and so on, as above. And therefore the matter of Havdalah was juxtaposed to the death of Aharon's sons — for they blemished in this: they broke through to approach the holiness which is the aspect of emes beyond their own level. And even though it appeared to them that their intention was toward the emes — even so they erred in this, as is made explicit in the Torah. It turns out that they blemished in the aspect of the mystery of Havdalah, as above. Therefore the verse "And to distinguish" was juxtaposed to their death, as above.
End of Part 3 — §§27–39
Continuing in Part 4: §§40–52
And this is the aspect of: "Lest they break through to the Lord to see" and so on — "and you shall ascend, you and Aharon" and so on (Shemos 19:24). And Rashi explained: you are your own partition and Aharon is his own partition, and the people should not break through at all to ascend, and so on. That is, as above — for it is certainly impossible to draw close to the partition of the tzaddik's attainment, and it is impossible to understand or attain his da'as. Therefore it is forbidden to have second thoughts about him. And this is the aspect of the prohibition against strangers (zarim) coming close to the holy in the Beis HaMikdash and in the Mishkan. For the essential holiness is the emes, as above. And in every place where His truth, blessed be He, shines more intensely, there is greater holiness. But not every person is capable of drawing close and approaching this holiness of the emes. For the very substance of the emes — which is the attainment of His truth, blessed be He — it is impossible to attain. Rather every person must stand at his own place and his own partition and cleave to the path of emes according to his own level. And this is the essential emes for him: not to break through to approach what is not fitting for him — for "into what is hidden from you, do not inquire" and so on (Ben Sira 3:21). It follows that the essential drawing of the holiness which is the emes from Shabbos to the chol — from the tzaddik to the multitude — is specifically through the aspect of Havdalah, as above. And this is the mystery of Havdalah at the conclusion of Shabbos — that specifically through this one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, as cited above.
And this is how our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah over wine at the conclusion of Shabbos from the parasha of the wine-intoxicated (shesuay yayin) (Vayikra 10:8–11) — which was stated to Aharon immediately after the death of his sons who had gone beyond the boundary and broken through to ascend to the Lord and entered to offer incense within the sanctuary without authorization. For this is the aspect of the blemish mentioned above: the blemish of the emes that is not yet fully refined. For Nadav and Avihu were exceedingly great and awesome tzaddikim, as our Sages of blessed memory said. And certainly their intention was for the sake of Heaven in emes — for they desired to draw close to the Blessed Lord, and they imagined that through this they would be able to bring all of Israel to the ultimate purpose. And as our Sages of blessed memory said: Moshe and Aharon were walking, and Nadav and Avihu were behind them, and they said: "When will these die and we — I and you — will lead the generation" and so on (Sanhedrin 52a). And certainly their intention was not, heaven forfend, for the sake of their own honor, but genuinely for the sake of Heaven. But even so they erred greatly in this, as is made explicit in the Torah and in the words of our Sages of blessed memory. For in the matter of the emes mentioned above that is not yet refined, even great tzaddikim stumble at times. And from this come all the errors cited in the words of our Sages of blessed memory concerning the errors made by the great tzaddikim — for it was all through the blemish of the emes mentioned above, as above.
And therefore after the death of the two sons of Aharon, the parasha of the wine-intoxicated was stated immediately — and there the mystery of Havdalah is alluded to, as it is written there: "And to distinguish between the holy" and so on (Vayikra 10:10). From this our Sages of blessed memory derived the law of Havdalah at the conclusion of Shabbos, as above. For the essential aspect of Havdalah is to distinguish between the clarified emes — which is the aspect of Shabbos — and the emes of the weekdays. And the essential tikun is specifically through Havdalah: through knowing that one is far from the very substance of the emes of the aspect of Shabbos — which is the aspect of the pure, refined emes of the choicest of the tzaddikim who aim at emes la-amito and so on, as above. And therefore the matter of Havdalah was juxtaposed to the death of Aharon's sons — for they blemished in this: they broke through to approach the holiness which is the aspect of emes beyond their own level. And even though it appeared to them that their intention was toward the emes — even so they erred in this, as is made explicit in the Torah. It turns out that they blemished in the aspect of the mystery of Havdalah, as above. Therefore the verse "And to distinguish" was juxtaposed to their death, as above.
End of Part 3 — §§27–39
Continuing in Part 4: §§40–52
ּּוְכִסָהו בֶּעָפָר )ּוַיִקְרָא י"ז,י"ג( וְעַל־ְּכֵּן צָרִיך לִתֵן עָפָר מִלְמַעְלָה וְעָפָר מִלְמַטָהֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתובָ)ּוַיִקְרא יז" :(ּוְכִסָּהו בֶּעָפָר."ּּוְלָמְדו שֶׁיִהְיֶה ומִלְמַעְלָה מִלְמַטָה עָפָר בְּתוֹך ְּמְכֻסֶּה,בְּחִינַת זֶה ּקְבורָה,ּשֶׁהוא גַּם־ּכֵּן בִּשְׁבִיל תִקון הַנֶפֶש ׁ ולְהַעֲלוֹתָה ּולְכַלוֹת הַזֻהֲמָאֹ,ּלְהַכְנִיע ַ הָרַע הַנֶאֱחָז בּוֹ,כְּמוּ שֶׁכָּתוב )קֹהֶלֶת יבַ (:ּוְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוח ּתָשׁוב אֶל הָאֱלֹקִים וְכו'.ּוְעִקַר הַקְבורָה הוא בִּשְׁבִיל ּתִקון הַבְּרִית בִּבְחִינַת כִּסּוי'לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה,'כִּי עַלֲ־ּּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית עִקַר אּּחִיזָתָם בּו ֹ ומִשָׁם בָּאִין כָּל ובושׁוֹת ּּהַחֲרָפוֹת)רַבֵּנו בְּדִבְרֵי ּכַּמובָא(בִּבְחִינַת )בְּרֵאשִׁית לד:(ּּכִּי חֶרְפָה הִיא לָנו.עַל־ְֹּכֵּן צָרִיך תֵכֶף ּלְכַסּוֹת עַל חֶרְפָתו,ּלְקָבְרו ֹ תֵכֶף,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּדְבָרִים כא" :(כִּיּ קָבוֹר תִקְבְּרֶנו בַּיוֹם הַהוא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים ּּתָלוי."'קִלְלַת'ּּלְשׁוֹן בִּזָיוֹן וְחֶרְפָהִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י, ֹ תֵכֶף לְקָבְרו שֶׁצָרִיך ְּּּהַיְנו,הַחֶרְפָה לְכַסּוֹת ּכְּדֵי ּהַמְכַסָּה עַל הַנֶפֶש ׁ עַל־ַּיְדֵי פְגַם הַבְּרִיתּ כַּנ"ל.כִּי גַּם ּּהַתְחָלַת הַגְּזֵרָה שֶׁל מִיתָה וקְבורָה בָּא עַל־ּיְדֵי פְגַם הַבְּרִית,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)בְּרֵאשִׁית ג" :(ּכִּי עָפָר אַתָה וְאֶל ּּעָפָר תָשׁוב",ּּשֶׁזֶה נִגְזַר עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָגַם בַּבְּרִית,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינו ז"ל)סַנְהֶדְרִין לח:(: ְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוך בְּעָרְלָתו ֹ הָיָה.כִּי עַל־יְדֵי זֶה ּצְרִיכִין דַוְקָא לִקְבורָה כְּדֵי לְכַסּוֹת וְכו,'ׁוְהִיא טוֹבָה ּגְּדוֹלָה וְתִקון גָּדוֹל לְכַלוֹת הַזֻהֲמָא ולְהַעֲלוֹת הַנֶפֶשֶׁ. ש וְזֶהוְיֶפֶת בְּשֵׁם ּּמָצִינו,עֶרְוַת שֶׁכִּסּו ּשֶׁבִּשְׁבִיל הַבְּרִית תִקון בְּחִינַת ּאֲבִיהֶם,עַל־בְּנֵיהֶם זָכו ּכֵּן ּלִקְבורָה,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת לְכַסּוֹת וְכו'. בְּעָפָר דָם כִּסּוי בְּחִינַת ּוְזֶהו,עָפָר בְּתוֹך ְִּּדְהַיְנו ּמִלְמַטָה ומלְמַעְלָה,ַּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון פְגַם הַבְּרִית ּכַּנ"ל,ּשֶׁמִשָׁם בָּאִים הַנְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת שֶׁיָרְדו לְשָׁם ְּּאֶל תוֹך הַחַי שֶׁנִשְׁחַט,וְעַל־ְַּכֵּן צָרִיך כִּסּוי בְּחִינַת ּּקְבורָה כַּנ"לְ—ֹ ּ לְכַסּוֹת עַל חֶרְפַת הַנֶפֶש ׁ ולּתַקְנו ּולְהַעֲלוֹתו ֹ ולְכַלוֹת הַזֻהֲמָא עַל־יְדֵי זֶה. וְעַל־ּכֵּן אֵין טָעון כִּסּוי כִּי אִם חַיָה וָעוֹף,כִּי שָׁם ּּנֶאֱחָזִים וְנִצוֹדִים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת,בִּבְחִינַת )ּוַיִקְרָא יז:(ּצֵיד חַיָה או ֹ עוֹף,ּכִּי הֵם נִצוֹדִיּם תָמִיד, הִיא בִּבְחִינַת צֵידָה ּּמֵחֲמַת שֶׁהַחִיות שֶׁבָּהֶםֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב)קֹהֶלֶת ט" :(ּכַצִפֳרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָח וְכַדָגִים ּּשֶׁנֶאֱחָזִים בִּמְצודָה",ּּשֶׁזֶה קָאֵי עַל נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוקוֹת )ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנו בְּמָקוֹם אַחֵרבְּסִימָן לז.(עַל־כֵּן ְּצָרִיך לְתַקֵן דַם הַנֶפֶש ׁ שֶׁלָהֶם עַל־ּיְדֵי כִּסּוי) .לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ב'–אותיות ט'י'(
§21 [כא]
And this is the aspect of the reading of the Megillah for the publicizing of the miracle (pirsumay nisa) — for one must publicize the miracle in the aspect of the peace that has a mouth (shalom she-yesh lo peh). For the miracle of Purim was hidden within nature, and therefore it requires publicizing — speaking forth the miracle with the mouth. For through speaking the miracle — through the reading of the Megillah — the faith in hidden Providence is spread and strengthened in all of Yisrael. And this is the aspect of peace that has a mouth: for the word of mouth reveals what was hidden, and through this the miracle is completed and the repair of faith in the Sages is spread throughout all generations. For through the reading of the Megillah in every generation, the repair of faith in the Sages is renewed and strengthened. And therefore the Megillah must be read aloud, with the voice — for the voice is the aspect of the peace that has a mouth, through which the hidden becomes revealed and the miracle of Providence is publicized. And through this publicizing, Amalek — the aspect of denial of Providence — is further subdued in every generation. For every time the Megillah is read and the miracle is publicized, the hold of Amalek over the mind is weakened and faith in the Sages and in Providence is strengthened.
§22 [כב]
And this is the aspect of the reading of the Torah and the reading of the Megillah that our Sages, of blessed memory, enacted — for both the reading of the Torah and the reading of the Megillah are the aspect of publicizing and spreading faith in the Sages through the spoken word. For the reading of the Torah is the aspect of the Written Torah being spoken aloud — and through the Sages enacting this reading, they connected the Written Torah to the Oral Torah. For the public reading of the Torah is itself an aspect of the Oral Torah — it was the Sages who enacted the readings, established the portions, and determined the laws of the reading. And similarly the reading of the Megillah — enacted by the Sages of the Great Assembly — is itself the Oral Torah speaking. And through both readings the peace that has a mouth is drawn — the spoken word of Torah — which strengthens faith in the Sages and subdues the forces of denial and confusion.
§23 [כג]
And this is the aspect of the reading of the Megillah for the publicizing of the miracle (pirsumay nisa) — for one must publicize the miracle in the aspect of the peace that has a mouth (shalom she-yesh lo peh). For the miracle of Purim was hidden within nature, and therefore it requires publicizing — speaking forth the miracle with the mouth. For through speaking the miracle — through the reading of the Megillah — the faith in hidden Providence is spread and strengthened in all of Yisrael. And this is the aspect of peace that has a mouth: for the word of mouth reveals what was hidden, and through this the miracle is completed and the repair of faith in the Sages is spread throughout all generations. For through the reading of the Megillah in every generation, the repair of faith in the Sages is renewed and strengthened. And therefore the Megillah must be read aloud, with the voice — for the voice is the aspect of the peace that has a mouth, through which the hidden becomes revealed and the miracle of Providence is publicized. And through this publicizing, Amalek — the aspect of denial of Providence — is further subdued in every generation. For every time the Megillah is read and the miracle is publicized, the hold of Amalek over the mind is weakened and faith in the Sages and in Providence is strengthened.
§22 [כב]
And this is the aspect of the reading of the Torah and the reading of the Megillah that our Sages, of blessed memory, enacted — for both the reading of the Torah and the reading of the Megillah are the aspect of publicizing and spreading faith in the Sages through the spoken word. For the reading of the Torah is the aspect of the Written Torah being spoken aloud — and through the Sages enacting this reading, they connected the Written Torah to the Oral Torah. For the public reading of the Torah is itself an aspect of the Oral Torah — it was the Sages who enacted the readings, established the portions, and determined the laws of the reading. And similarly the reading of the Megillah — enacted by the Sages of the Great Assembly — is itself the Oral Torah speaking. And through both readings the peace that has a mouth is drawn — the spoken word of Torah — which strengthens faith in the Sages and subdues the forces of denial and confusion.
§23 [כג]
וכסהו בעפר )ויקרא י"ז,י"ג( ּוְזֶה בְּחִינַת כִּסּוי דָם בְּעָפָר זֶה בְּחִינַת שִׁפְלות,בְּחִינַת )בְּרֵאשִׁית יח(:וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר,שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ּאָבִינו,ּּשֶׁהוא בְּחִינַת שִׁפְלות שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה זָכו יִשְׂרָאֵל ל'ּעֲפַר כִּסּויַ',ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)סוֹטָה יז(.,כִּי ּעִקַר תִקון הַנֶפֶש ׁ עַל־ּיְדֵי שִׁפְלות) .לקוטי הלכות– הלכות שחיטה ג'–אות ד'(
~ 4 ~
However, it is explained in the Torah cited above that it is impossible to merit emes except through receiving all the aitzos from the tzaddikim of the generation. For their aitzos are the aspect of "kullo zera emes" ("entirely seed of truth"). For the kidneys advise, and the kidneys are the organs of procreation where the seed that descends from the brain is developed. And similarly, the aitzah that descends from the brain to the advising kidneys is developed and completed there. Therefore, when one receives aitzah from a person, it is as if one receives seed from him, and it is the aspect of nissu'in (marriage). And everything depends on what kind of person he is. For when one receives aitzos from the tzaddik, it is the aspect of nissu'in in k'dushah, and through this one merits emes. For the aitzos of the tzaddik are the aspect of "kullo zera emes." And conversely, when one receives aitzos from the wicked who oppose the tzaddik, it is the aspect of nissu'in of the k'lipah, the aspect of "the serpent seduced me," etc. (See there all of this well.)
However, it is explained in the Torah cited above that it is impossible to merit emes except through receiving all the aitzos from the tzaddikim of the generation. For their aitzos are the aspect of "kullo zera emes" ("entirely seed of truth"). For the kidneys advise, and the kidneys are the organs of procreation where the seed that descends from the brain is developed. And similarly, the aitzah that descends from the brain to the advising kidneys is developed and completed there. Therefore, when one receives aitzah from a person, it is as if one receives seed from him, and it is the aspect of nissu'in (marriage). And everything depends on what kind of person he is. For when one receives aitzos from the tzaddik, it is the aspect of nissu'in in k'dushah, and through this one merits emes. For the aitzos of the tzaddik are the aspect of "kullo zera emes." And conversely, when one receives aitzos from the wicked who oppose the tzaddik, it is the aspect of nissu'in of the k'lipah, the aspect of "the serpent seduced me," etc. (See there all of this well.)
כמעשה ארץ מצרים )ויקרא י"ח,ג'( ּּוְזֶה שֶׁמַזְהִיר הַכָּתוב" :ּכְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְכו'לֹא ּתַעֲשׂו ובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו."ּּחֻקֹתֵיהֶם הֵם אֱמונוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם ּכּוֹזְבִיוֹת,ּתִזָהֲרו וְתִשָׁמְרוּ מִלֶכֶת בָּהֶם.עַל תָלוי ּּוְזֶה־מִלַעֲשׂוֹת נִזְהָרִין שֶׁתִהְיו ּיְדֵי ּּכְּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְכו,'ּּהַיְנו שֶׁלֹא תַאֲווֹתֵיהֶם אַחַר כְּרוכִים ּתִהְיו.תַאֲוַת הוא ּוְעִקַר ּנִאוףִ,ּוְלֹא דַי שֶׁהָיו מְשֻׁקָעים בְּתַאֲוָה זֹאת בְּיוֹתֵר,אַף ּגַּם עָשׂו לָהֶם חֻקוֹת וֶאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת שֶׁהָיו שַׁיָכִים לָזֶה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה הָיו חֲזָקִים יוֹתֵר בְּתַאֲווֹתֵיהֶם עַד ּשֶׁהָיו יְכוֹלִים לְמַלֹאות תַאֲווֹתֵיהֶם וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם ּּבִּזָיוֹן מִזֶה.ּ וְהַפָסוק מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַטְעו עַצְמָן בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם,ּכִּי זֶה תָלוי בָּזֶה כְּפִי מַה שֶׁנִזְהָר וְכו מִצְרַיִם ּּמִמַעֲשֶׂה,'מֵחֻקוֹתֵיהֶם רָחוֹק הוא ּּכֵּן שֶׁלָהֶם כּוֹזְבִיוֹת ּומֵאֱמונוֹת.לְהֵפֶך ְוְכֵן,מַה כְּפִי ּשֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מֵחֻקוֹתֵיהֶם וֶאֱמונוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבִיוֹת,כֵּן ּּהוא רָחוֹק מִתַאֲווֹתֵיהֶם.וְעַל־ּכֵּן אָסְרָה תוֹרָה לָלֶכֶת ּבְּחֻקוֹתֵיהֶם,כְּגוֹן מִנְהֲגֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם אַף־עַל־ּפִי שֶׁאֵין זָרָה עֲבוֹדָה וְלֹא אִסּור שׁום ּּבָּהֶם,מֵאַחַר רַק ּשֶׁהָעַכּו"זֶה חֹק לָהֶם עָשׂו ּם,שַׁיָך הוא ְּבְּוַדַאי לְתַאֲווֹתֵיהֶם,ְּּּכִּי חֻקוֹתֵיהֶם נִמְשָׁך מֵאֱמונוֹת כּוֹזְבִיוֹת ּשֶׁלָהֶם,עַל־ּכֵּן אָסור לְיִשְׂרָאֵל בְּאִסּור חָמור.ּוְזֶהו:ִאֶת ּמִשְׁפָטַי תַעֲשׂו וְאֶת חֻקֹתַי תּּשְׁמְרו לָלֶכֶת בָּהֶם וְכו' ּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְכו'.ּכִּי מִשְׁפָטִים ּּוְחֻקוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמונָה,ּכִּי מִשְׁפָטִים הֵם מַה ּשֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין בָּהֶם טַעַם שֶׁהוא בְּחִינַת דַעַת,בְּחִינַת אֱמֶת,ּוְחֻקוֹתּּהֵם דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום טַעַם,ּּשֶׁזֶהו אֱמונָה ּבְּחִינַת.רַק לָלֶכֶת אוֹתָנו מַזְהִיר ּּוְהַכָּתוב ּבְּהַמִשְׁפָטִים וְהַחֻקוֹת שֶׁצִוָה אוֹתָנו,ּשֶׁהֵם עִקַר הָאֱמֶת ְּּהַזַך וְהָאֱמונָה הַיְשָׁרָה הָאֲמִתִיִית,שֶׁעַל־יָדָם זוֹכִים ְּלְהִתְרַחֵק מִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה ולְהִתְדַבֵּק בּו ֹ יִתְבָּרַך, כּוֹזְבִיוֹת מֵאֱמונוֹת ּּאֲבָל,חֻקוֹתֵיהֶם ּשֶׁהֵם,צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מְאֹד.ּוְזֶהו:'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם,'ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶםְ.ּכִּי גַּם בְּמִשְׁפּטֵי וְחֻקוֹת ּהַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁה יֵש ׁ כַּמָה דְרָכִים וְחִלוקֵי דֵעוֹת שֶׁמֵהֶם ּנִמְשָׁכִין כָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם וְעַל־ּכֵּן מַזְהִיר הַכָּתוב: 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם'—ּּ וְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)יוֹמָא פה(,ַּשֶׁהואּּ כְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)שָׁם עב:(:זָכָה—ּ נַעֲשָׂה לו ֹ סַם חַיִים,לֹא זָכָהֹ —נַעֲשָׂה לו סַם מָוֶת,ְּּשֶׁמִזֶה נִמְשָׁך שֶׁנִמְצָאִים כַּמָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ּּשֶׁנָטו מִן הָאֱמֶת וְאוֹמְרִים שֶׁכָּל הָאֱמֶת אֶצְלָם.וְאִי אֶפְשָׁרלְבָרֵר כָּל זֶהֹ ,ְֹאַך מִי שֶׁאֵינו ֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמו ּומִסְתַכֵּל עַל הַתַכְלִית הַנִצְחִי בָּאֱמֶת לַאֲמִתו,ּהוא ּיָכוֹל לְהָבִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְלִזְכּוֹת לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה ּלֵידַע מִי הֵם הַצַדִיקִים וְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת ולְמִי רָאוֹי לְדַבֵּק אֶת עַצְמו.וְה'ּאֱלֹקִים אֱמֶת יִתֵן אֱמֶת לְיַעֲקֹב ְְּוְיַנְחֵנו בְּדֶרֶך אֱמֶת עֲדֵי נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת,אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן...)לקוטי הלכות-הלכות רבית ה'–אותמ"ה(
And this is what is brought in the holy Zohar: that Purim is the aspect of Yom Kipurim. For the miracle of Purim — to subdue Amalek, who is the zuhama and lust of the body — is through the ta'anis, as mentioned above, which is the aspect of the fast of Yom HaKipurim. For the holiness of all the fasts receives from the fast of Yom HaKipurim. For the essential subduing of the four elements of the body, to elevate them from beheimah to adam, is through ta'anis, as mentioned above.
Section 14
And therefore, all the holiness of the Mishkan and the Bais HaMikdash was from the aspect of the ta'anis of Yom HaKipurim. For only on the holy day of the fast — on the day of Yom HaKipurim — did the Kohen Gadol [High Priest] enter before and within [lifnay v'lifnim, i.e. the Holy of Holies], which is the highest holiness of all the ten holinesses. And from there all the holinesses are drawn. For there, between the staves [of the Ark], was the essential resting of the Shechinah, which is the root of all holinesses, as it is stated: "I am Hashem Who sanctifies you" (Vayikra 20:8).
For the essential purpose of all the holinesses in the Mishkan and the Bais HaMikdash was to subdue and nullify the zuhama of the nachash, which is the aspect of beheimah, the aspect of body, etc., as mentioned above. For the essential purpose of the Mishkan and the Bais HaMikdash was built to bring there all the korbanos — which are of animals and birds — to subdue the spirit of animality, which is the aspect of body, etc. Through this, all the sins are atoned for — those that are drawn from there — whether the sins of each and every individual, or the sin of Adam HaRishon and the deed of the eigel, which the Mishkan and the Bais HaMikdash atone for, as is known (Tanchuma, Pekudei; brought in the commentary of Rashi). For all of them are drawn from the zuhama of the nachash that clings to the aspect of body, the aspect of beheimah, the aspect of death, etc.
Section 14
And therefore, all the holiness of the Mishkan and the Bais HaMikdash was from the aspect of the ta'anis of Yom HaKipurim. For only on the holy day of the fast — on the day of Yom HaKipurim — did the Kohen Gadol [High Priest] enter before and within [lifnay v'lifnim, i.e. the Holy of Holies], which is the highest holiness of all the ten holinesses. And from there all the holinesses are drawn. For there, between the staves [of the Ark], was the essential resting of the Shechinah, which is the root of all holinesses, as it is stated: "I am Hashem Who sanctifies you" (Vayikra 20:8).
For the essential purpose of all the holinesses in the Mishkan and the Bais HaMikdash was to subdue and nullify the zuhama of the nachash, which is the aspect of beheimah, the aspect of body, etc., as mentioned above. For the essential purpose of the Mishkan and the Bais HaMikdash was built to bring there all the korbanos — which are of animals and birds — to subdue the spirit of animality, which is the aspect of body, etc. Through this, all the sins are atoned for — those that are drawn from there — whether the sins of each and every individual, or the sin of Adam HaRishon and the deed of the eigel, which the Mishkan and the Bais HaMikdash atone for, as is known (Tanchuma, Pekudei; brought in the commentary of Rashi). For all of them are drawn from the zuhama of the nachash that clings to the aspect of body, the aspect of beheimah, the aspect of death, etc.
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ויקרא י"ח,ג'( ּּמִי שֶׁיֶש ׁ לו ֹ אֱמונָה שְׁלֵמָה בַּה'ְּיִתְבָּרַך בִּשְׁלֵמות, וְיוֹדֵע ַ שֶׁהַכֹּל מֵה'ְיִתְבָּרַך בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבַד,כִּי אֱלֹקִים ּשׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִיל וְזֶה יָרִים,ּהוא חַי חַיִים טוֹבִים תָמִידָ, ּכִּי כָּל מַה דְעָבֵד רַחֲמָנּא לְטָב עָבֵד בְּוַדַאי,ּּובְוַדַאי ְּכַּוָנָתו ֹ יִתְבָּרַך לְטוֹבָהַ,ּּוְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנו ז"ל ּבְּכַמָה מְקוֹמוֹתַ)שִׂיחוֹת הָר"ן נג,קבֹ (ּּשֶׁמִי שֶׁיֶש ׁ לו שְׁלֵמָה בַּה ּאֱמונָה'ְיִתְבָּרַך,טוֹבִים חַיִים חַי ּּהוא ּתָמִידֵ,ּעַין שָׁם. אֱמונָה מֵחֶסְרוֹן רַק הוא הַחֶסְרוֹנוֹת ּּוְכָל.וְעַל־כֵּן ּהַחֲכָמִים וְהַמְחַקְרִים חַיֵיהֶם אֵינָם חַיִים כְּלום,כִּי הֵם וַחֲקִירָתָם חָכְמָתָם עַל־יְדֵי הַחַיִים מֵחֵי ּרְחוֹקִים מִשָׁרְשָׁם אוֹתָם ּשֶׁעוֹקֶרֶתַ,אַח תָמִיד ּוכְרוכִיםר הַטֶבַע שֶׁאַחַר ּחָכְמוֹת,חֶסְרוֹנוֹת מָלֵא ּשֶׁשָׁם,כִּי ּּהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְאֵין שׁום ּּאָדָם שֶׁיַשְׁלִים תַאֲוָתו ֹ בְּזֶה הָעוֹלָם,וְסוֹף כָּל סוֹף מַה ּּיִתְרוֹן לו ֹ מִכָּל עֲמָלו ֹ וְכו'ְ. וְגַם כָּל הַחָכמוֹת חֲסֵרִים,עַד שֶׁרֻבָּם מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל,כִּי זֶה אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁחוֹקְרִים הַתְכונָה ּּחָכְמַת,תְכונָה אֶחָד הִמְצִיא סָמוך ְַּוְזֶה ּּחֲדָשָׁה כַּיָדוע,ּוְכֻלָם קִבְּלוה ָ בְּאַהֲבָה,ֹּּובֶאֱמֶת הוא ֹּשְׁטות גָּדוׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו שֶׁיֶש לְמִי ּל,וְכַמְבֹאָר בְּדַעַת הַחוֹלְקִים עָלָיו,ְְּּּובֵין כָּך ובֵין כָּך דֵעָה אַחַת מֵהֶם שֶׁקֶרֹ ,ּּוְלַשָׁוְא עָמְלו הַחֲכָמִים או ֹ הָרִאשׁוֹנִים או ּּהָאַחֲרוֹנִים כָּל יְמֵיהֶם לִמְצֹא חָכְמַת הַתְכונָה,ּּומְאומָה בַּעֲמָלָם נָשְׂאו ּלֹא,דֵעוֹת סָתְרו הָאַחֲרוֹנִים ּּכִּי הָרִאשׁוֹנִים,ְּומִי יוֹדֵע ַ הָאֵיך הָאֱמֶת,ּובֶאֱמֶת הוא שֶׁלֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה. הַחָכְמוֹת בִּשְׁאָר וְכֵן,הַדָאקְטִירַי בְּחָכְמַת ֶּּׁובִפְרָט ּשֶׁנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֹּּהוא לְטוֹבַת הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַצִיל הָאָדָם מֵחָלְיו,ּובֶאֱמֶת עֵינֵינו הָרוֹאוֹת כַּמָה אֲלָפִים הַדָאקְטוֹרִים עַל־יְדֵי וָמֵתו שָׁקְעו נְפָשׁוֹת ּוְרִבְבוֹת ּדַוְקָא,ּכַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחוש ׁ בְּכָל יוֹם,ַכְּמו ֹ שֶׁאָמַר ז ּרַבֵּנו"ל)ַשִׂיחהָר וֹת"נ ן(הוֹרְגִים ּשֶׁהַדָאקְטוֹרִים ּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָר,וְהֵם בְּעַצְמָן מוֹדִים שֶׁכָּל ְּּכָּך חָקְרו בְּחָכְמוֹת הַדָאקְטוֹרַי עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵין יוֹדְעִין ּמְאומָה,וְיֵש ׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם,ָּּשֶׁלְדִבְרֵי זֶה דֵעָה האַחֶרֶת מְמִיתָה אֶת הָאָדָם,ּולְדִבְרֵי שֶׁכְּנֶגְדו ֹ הוא ְלְהֵפֶך,ּּכַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינו מִזֶה.וְאִם כֵּן הַלְוַאי וְלֹא ּּהָיִינו יוֹדְעִים מֵעוֹלָם מֵחָכְמַת הַדָאקְטוֹרַי,ּּבְּוַדַאי הָיו בְּכִפְלַיִם תֵבֵל בְּנֵי ּעַכְשָׁוֶ.בָּז ּוְכַיוֹצֵאבִּשְׁאָר ה הַחָכְמוֹת. ּוַאֲפִלו אִם לִפְעָמִים נִצְמָח מִצַד אֶחָד אֵיזֶה טוֹבָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם,ּהִיא רָעָה מִצַד אַחֵר,ּּוַאֲפִלו צַד ּּהַטוֹבָה הוא רָעָה גְּדוֹלָה,ּּכִּי בָּעוֹלָם הַזֶה אֵין שׁום טוֹבָה כְּלָלֶׁ.ּּומַה יִתְרוֹן לָאָדָם כְּשּּמַמְצִיא נִגּון יָפֶה ּבְּחָכְמַת הַמוזִיקָא שֶׁיָגַע עָלָיו כָּל יָמָיו,ּולְבַסּוֹף עַל־יְדֵי ְּּּהַנִגּון הַזֶה נִמְשָׁך אַחַר תַאֲוַת נִאוף,ּשֶׁמֵמִית אֶת וְרוחָנִיות בְּגַשְׁמִיות ּהָאָדָםׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,שֶׁהֵם ּהוֹלְכִים בְּבָתֵיּּטַרְטִיאוֹת וְקִרְקְסָאוֹת שֶׁלָהֶם שֶׁקוֹרִין "ּטֵייאֲטורְ"ו"ּקוֹמֶעדְיוס"ּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה,וְשָׁם מְעֹרָבִים ּזְכָרִים ונְקֵבוֹת בְּלִי שׁום הֶבְדֵל,וְשׁוֹמְעִים שִׁיר עֲגָבִים, ּוְעוֹשִׂים מַה שֶׁעוֹשִׂים כַּמְפֻרְסָם כָּל זֶהִ,וְאֵינָם יְכוֹלים ׁ זֹאת לְהַכְחִיש,בְּעַצְמָם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם הֵם כִּי ּמַחֲשַׁבְתָם הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה שֶׁיֵש ׁ לָהֶם שָׁם,ּומַה ְּשֶׁעוֹשִׂים אַחַר כָּך.אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם.ּוְעַל כָּל פָנִים הַחַיִים מִדֶרֶך עַצְמָם פוֹרְשִׁים ְּּּהֵם,ְּמִדֶרֶךּּ תוֹרָתֵנו ּהַקְדוֹשָׁה שֶׁאָסְרָה זֹאת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב:ּּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא ּתֵלֵכוִׁ,ּכְּמו ֹ שֶׁפֵרֵש ׁ רַש"י שָׁם.ּּוְהֵם מְבַלִים יָמִים וזְמַן ּהַמֻבְחָר עַל שְׁטותִים כָּאֵלו,ּּוְאַחֲרִית שִׂמְחָה תוגָהֶׁ, ּוְכָל הַצָרוֹת וְהַיִסּורִים שּיֵש ׁ לָהֶם כָּל יְמֵיהֶם הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם. ּכִּי בֶּאֱמֶת רַק הָעֲנִיִים וְהָאֶבְיוֹנִים קְטַנֵי הַשֵׂכֶל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב הָעוֹלָם,ּּרַק הֵם סוֹבְרִים שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלו לִבָּם בִּשְׁרִירות ּהַהוֹלְכִיםֶׁ,ש הַלָלו ּבַּדְרָכִיםל ּהַמְחַקְרִים שֶׁהִתְחִילו מֵחָדָש ׁ בַּעֲוֹנוֹתֵינו הָרַבִּיםׁ ,יֵש ּּלָהֶם כָּל הָעוֹלָם הַזֶה וְחַיִים בְּנַחַת,אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי ּשֶׁיֶש ׁ לו ֹ מֹח ַ בְּקָדְקֳדו ֹ ובָקִי בָּהֶם ובְדַרְכֵיהֶםַ ,ּהוא יוֹדֵע ּּמֵעֹצֶם מְרִירות חַיֵיהֶם,שֶׁהֵם מְלֵאִיּם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת יָגוֹן וַאֲנָחָה כָּל יְמֵיהֶם,ּוְחוֹרְקִים שִׁנָם בְּכָל עֵת עַל ּּהַחֲסִידִים הַתְמִימִים וְהַכְּשֵׁרִים עַל שֶׁשְׂמֵחִים שִׂמְחָה ּאֲמִתִית בַּה'ְיִתְבָּרַך,ּוְיֵש ׁ לָהֶם נַחַת רוח ַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טּוֹבִים וְכַיוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל עֵת ּשֶׁאָנו זוֹכִים לִזְכֹּר הַטוֹב אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָנו ה'ְיִתְבָּרַך בַּחַיִים חֶלְקֵנו וְשָׂם הָאֵלֶה הַתוֹעִים מִן ּשֶׁהִבְדִילָנו לְהַאֲמִין בַּהֹ'ּּובְמֹשֶׁה עַבְדו,ַבְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעפֶה ּלִ,וְהָאֲר הַזֹהַר ּּובְסִפְרֵיַ"ז י"ַל וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ּל וְכו'. לָהֶם שׁום שִׂמְחָה אֲמִתִית ׁ ּּכִּי הֵם כָּל יְמֵיהֶם אֵין שֶׁיֵש הַשִׂמְחָה מִמְעַט מֵאֶלֶף ַ לְחֵלֶק מַגִּיע ַּשֶׁתִהְיֶה ּּלַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסַת שַׁבָּת וְכּיוֹצֵא,ְרַק לְהֵפֶך, ּכָּל יְמֵיהֶם כַּעַס ומַכְאוֹבוֹת,ּוְתָמִיד חָסֵר לָהֶם רִבּוי קֵץ לְאֵין ּתַאֲווֹתֵיהֶם,הַכֹּל שֶׁיִהְיֶה רוֹצִים הֵם ּכִּי ּבִּשְׁלֵמות אֶצְלָם,ְּשֶׁיִהְיֶה הַמַלְבּוש ׁ תָפור כִּרְצוֹנו ֹ דַיְקָא וְהַפ הַדִקְדוקִים ּבְּכָלרוֹצֶה שֶׁהוא הָרַבִּים ּרָטִים, ֹּוְשֶׁיִהְיֶה לו ֹ כַּמָה מַלְבּושִׁים שׁוֹנִים הַמֻכְרָחִים לו ֹ לְפִי ּּדַעְתוֹ,ְּּכִּי זֶה הַמַלְבּוש ׁ צָרִיך בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָם מִמִטָתו, ְּּוְזֶה צָרִיך בְּעֵת יְצִיאָתו ֹ לַשׁוק,ּוְזֶה בַּצָהֳרַיִם,ּ)ׁ ּומַלְבּוש וְכו כְּלָל ֹ חוֹשֵׁב אֵינו הַקֶבֶר ְּּלְתוֹך'.(בְּעִנְיַן וְכֵן הַדְפוסִים שֶׁהֵם עֵץ וְהַכְּלֵי ומְשִׁיחָתָן ּהַמִנְעָלִים שֶׁעֲלֵיהֶם מוֹשְׁחִין אוֹתָן,ּּוְכַיוֹצֵא בָּזֶה רִבּוי צָרְכֵיהֶם ּּהַמֻכְרָחִים לָהֶם וְלֹא לָנוְ,ּהַמַטְרִידִים אֶת ימֵיהֶם.ּומִי ּשֶׁהוא עָשִׁיר חָסֵר לו ֹ הִצְטָרְכות כָּאֵלו הַרְבֵּה מְאֹד. ּובִפְרָט בְּעִנְיְנֵי הַדִירוֹת שֶׁלָהֶם וכְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָהֶם, ּּשֶׁהַכֹּל רוֹצִים שֶׁיִהְיֶה עַל־פִי חָכְמָה,ּעַד שֶׁמֵחֲמַת זֶה מְאֹד צָרְכֵיהֶם ּרַבּוְ,שֶׁמֻכ ּעַדעַצְמָן לְהַפְלִיג רָחִים ּּלַמֶרְחַקִים,וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם נָעִים וְנָדִים,ּּיוֹמָם לֹא יָנוחו ּוְלַיְלָה לֹא יִשְׁקֹטו,ּּומֵחֲמַת שֶׁרוֹצִים שֶׁיִהְיֶה לָהֶם בַּיִת ּנָאֶה עִם כָּל הַכֵּלִים שֶׁלָהֶם,ָּמֵחֲמַת זֶה לָנִים עַל־פִי רֹב ּבִּכְפָרִים ובְבּתֵי נָכְרִים ומְבַלִים רֹב יְמֵיהֶם בְּבֵית אֲחֵרִים,ּּוכְשֶׁבָּאִים לְבֵיתָם טְרודִים בְּהַבְלֵיהֶם,עַד ְּּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אִם הֵם בְּבֵיתָם אִם הֵם בַּחוץ בַּדֶרֶך, וְסוֹף כָּל סוֹף נַעֲשִׂים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת,ֶּׁעַד שֶׁשָׁכִיח ַ אֶצְלָם ש ֹ הַרְבֵּהאו שְׂרֵפָה בִּקְנֵי בַּיָדַיִם עַצְמָם ּּמְמִיתִים בְּסַכִּין,רִבּוי מֵחֲמַת לְדַעַת עַצְמָן ּּשֶׁמְאַבְּדִין ּתַאֲווֹתֵיהֶם שֶׁרָדְפו כָּל יְמֵיהֶם וְלֹא הִשִׂיגום. צְרִיכִים הַכְּשֵׁרִים יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַנְשֵׁי גַּם ָּובֶאֱמֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלּה עִם יִצְרָם לִבְלִי לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת דְאֶפְשָׁר מַה בְּכָל בְּמועָט ּולְהִסְתַפֵק,מַה כָּל כִּי ּּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנו ֹ יוֹתֵר מִזֶה הָעוֹלָםֹ ,חָסֵר לו וְיוֹתֵר יוֹתֵר הַרְבֵּה עוֹדׁ,בְּחוש ּּכַּנִרְאֶה,גַּם כִּי ּּהַהֶכְרֵחִיוּת שֶׁל הָאָדָם הַמֻכְרָחִים בְּיוֹתֵר רַבִּים גַּם־כֵּן מְאֹד,ּּוצְרִיכִים לְבַקֵש ׁ הַרְבֵּה מְאֹד מֵה'ְּיִתְבָּרַך שֶׁלֹא ּיַטְרִידוהו הַהֶכְרֵחִיות מֵעֲבוֹדַת ה'ְיִתְבָּרַך,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צְרִיכִין לִרְדֹף אַחַר מוֹתָרוֹת,ּומִכָּל ּשֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כַּמָה רַע וָמַר עַד הַנֶפֶש ׁ דַרְכֵי אֵלו ּּהַפוֹרְשִׁים מִדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל,הַהוֹלְכִים בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם ּבְּדַרְכֵי הָעַכּו"ּם דַיְקָא,שֶׁעוֹקְרִים אוֹתָם מִן הָעוֹלָם ּהַבָּא בְּוַדַאיְ,כִּי כָּל בָּאֶיה ָ לֹא יּשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו ּאָרְחוֹת חַיִים.ּּוְגַם בָּעוֹלָם הַזֶה הֵם מְלֵאִים דְאָגוֹת ּּוִיגוֹנוֹת רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד עָצְמו מִסַּפֵר,וְכָל יְמֵיהֶם ּכַּעַס ומַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה,ּוְאֵין לָהֶם בַּמֶה לְנַחֵם אֶת עַצְמָם,מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים מֵהִ'ֹ יְּתְבָּרַך ומִקְדֻשַׁת תוֹרָתו ּומִצְווֹתָיו וְשִׂמְחַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. ּּכִּי אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַפְשׁוטִים,ּּאֲפִלו אוֹתָן שֶׁרוֹדְפִין ּאַחַר מַשָׂא ומַתָן ולְהוטִים אַחַר הָעֹשֶׁר וְלֹא שִׁבְּרו ּּתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיו,ׁ אַףּּ־עַל־פִי־כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵש ּּלָהֶם אֱמונָה עַל כָּל פָנִים,ּּומִתְנַהֲגִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינו מֵעוֹלָם אֲשֶׁר,מַלְבּושֵׁיהֶם בְּדַרְכֵי הוֹלְכִים ּוְאֵינָם ּובְמִנְהֲגֵיהֶם,ּוְאֵינָם מְחַנְכִים בְּנֵיהֶם בְּלִמוד סִפְרֵיהֶם ּּולְשׁוֹנוֹתָם וְכוׁ ',ּאֵלו הָאֲנָשִׁים אַף־עַל־פִי שֶׁגַּם הֵם יֵש ּלָהֶם הַרְבֵּה דְאָגוֹת מֵרִבּוי הִצְטָרְכות שֶׁלָהֶם מֵחֲמַת ּשֶׁאֵין לָהֶם מִדַת הַהִסְתַפְקות כָּרָאוי,ּאַף־עַל־פִי־כֵן ּּיֵש ׁ לָהֶם חִיות וְשִׂמְחָה קְצָת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים ּוְכַיבָּזֶה וֹצֵא,לַה ּּומְקַוִים'לְהַבָּא עִמָהֶם ּּשֶׁיֵיטִיב, קְצָת אַחֲרִיתָם עַל וְחוֹשְׁבִים,בַּמֶה ּּומִתְנַחֲמִים תוֹרָה לְתַלְמוד בְּנֵיהֶם אֶת ּשֶׁנוֹתְנִים,ּומִשְׁתַדְלִים ְּּּשֶׁיֵלְכו בְּנֵיהֶם בְּדֶרֶך הַיָשָׁר,ְּבְּדֶרֶך הַתוֹרָהֶ,בְּדְרֶך מֵעוֹלָם ּאֲבוֹתֵינו,וְהַכְּשֵׁרִים הַיְרֵאִים שֶׁכֵּן מִכָּל ּהַמִסְתַפְקִים בְּמועָט כְּדֵי חִיונִי בְּצִמְצום,מִכָּל שֶׁכֵּן ּוְכָל שֶׁכֵּן הַצַדִיקִים אֲמִתִיִים אֲשֶׁר פָנו עָרְפָם לְגַמְרֵי ּּמִתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה וַהֲבָלָיוְ,ּומּקַשְׁרִים עַצְמָם כָּל יְמֵי ּּחַיֵיהֶם לְחֵי הַחַיִים,ּּהֵם זוֹכִים לְעִקַר הַחַיִים בֶּאֱמֶת, ּחַיִים אֲמִתִיִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁום חֶסְרוֹן: וְהַכְּלָל,ּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת,ְָּוְכָל הַכָּרוך ּאַחֲרָיו יֶש ׁ לו ֹ חֶסְרוֹנוֹת תמִיד,ְּוְכָל מִי שֶׁכָּרוך אַחֲרָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר,ּאַף־עַל־פִי שֶׁנִדְמֶה לו ֹ שֶׁיֶש ׁ לו ֹ עֲשִׁירות ּוְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶה,ּּאַף־עַל־פִי־כֵן הוא חָסֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵרַ,ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל:ֹאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי ּתַאֲוָתו ֹ בְּיָדו.ּּיֵש ׁ לו ֹ מָנֶה מְבַקֵש ׁ מָאתַיִם וְכו'.כִּי כָּל ְַּּהָעוֹלָם הַזֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינַת תְחִלַת הַצִמְצום שֶׁהוא ּבְּחִינַת חֶסְרוֹן כַּנ"ל,ַּוְעַל־כֵּן הוא מָלֵא יְגוֹנוֹת כַּעַס ּומַכְאוֹבוֹת ודְאָגוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת תָמִיד כַּנ"לָּ. כִּי כּל הָעוֹלָם הַזֶה לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, ּכְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה וְנִסָּיוֹן.וַהֹ 'ְּיִתְבָּרַך בְּטובו צַדִיקָיו עַל־יְדֵי ַ לָנו וְהוֹדִיע הִקְדִים ּובְרַחֲמָיו ּּהָאֲמִתִיִיםֶׁ,ּּוְגַם הֶרְאָה לָנו בְּחוש ׁ לְמִי שּיֶש ׁ לו ֹ שֵׂכֶל מְעַט,ּּשֶׁהָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא יִסּורִים,לְמַעַן נֵדַע לִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ לְהַטְעוֹת עַצְמֵנו חַס וְשָׁלוֹם,ַּכְּמו ֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנו ז"לַ)שִׂחוֹת הָר"ן נא(ּבְּזֶה הַלָשׁוֹן:ֶּאֶת זֶה תְקַבְּלו מִמֶנִי ּשֶׁלֹא תַנִיחו עַצְמְכם לְהַטְעוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם,כִּי הָעוֹלָם ּּהַזֶה מַטְעֶה אוֹתָנו לְגַמְרֵיֹ ,ּכִּי אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִהְיֶה סוֹפו ּּטוֹב מִזֶה הָעוֹלָם וְכו,'ּוְגַם לְאֻמוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים ּלְהוֹדִיע ַ זֹאת וְכו,'ּעַיֵן שָׁםִ.ּומִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִהְיֶה לו ֹ חַיים בְּזֶה הָעוֹלָם,ֹ ּאִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהַשִׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִסְתַפֵק חִיונו כְּדֵי הָעוֹלָם מִזֶה הַמועָט בְּתַכְלִית ּבְּמועָט ּבְּצִמְצום,שָׁמַיִם כַּוָנָתו ֹ לְשֵׁם הַמְעַט יִהְיֶה ֶּוְגַם זֶה א לַעֲבֹד שֶׁיוכַל כְּדֵי הַתוֹרָה ּעַל־פִיה ת'ְיִתְבָּרַך שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא.ּוְכָל מַה שֶׁמְרַחֵק עַצְמו ֹ מִתַאֲווֹת ֹ לַה עַצְמו ומְקַשֵׁר הַזֶה ּעוֹלָם'ולְהַתוֹרָה ְּּיִתְבָּרַך, חֶסְרוֹנוֹתָיו נִתְמַעֲטִים,שְׁלֵמות בִּבְחִינַת נִכְלָל ּכִּי יוֹתֵר,כִּי הְׁ'ְּּיִתְבָּרַך עִקַר הַשּלֵמות,ּּוְכָל מַה שֶׁמִתְרַחֵק ּּיוֹתֵר מֵהָעוֹלָם הַזֶה ומִתְקָרֵב לַה'ְיִתְבָּרַך,ּהוא נִתְרַחֵק בְּהַשְׁלֵמות וְנִכְלָל מֵהַחֶסְרוֹנוֹת ּּבְּיוֹתֵר.הוא ַּּוְעִקָר כַּנ ּּהָאֱמונָה"ל,הוא הָרָע הַיֵצֶר אֲחִיזַת עִקַר ַּכִּי ּמֵהַכְּפִירוֹת כַּנ"ל.)לקוטי הלכות–הלכות פריה ורביה ג'–ל"ד(
For the essence of wine is the aspect of yayin adam — the wine of redness — as our Sages said: "Whatever is most red is superior," as it is said: "Do not look upon wine when it reddens [ki yis'adam]" [Proverbs 23:31]. Therefore wine stands as intermediary between Malchus d'Kedushah — the Kingdom of Holiness, the aspect of perfection of the Holy Tongue (Malchus is the mouth) — and Malchus d'Sitra Achra, the tongues of the seventy nations. For the Malchus d'Kedushah is the Kingship of David — described as "ruddy [admoni] with beautiful eyes and goodly appearance" [I Samuel 16:12] — the opposite of the blemish of the covenant [pgam habris] and of the evil eye — the aspect of Bilam — as mentioned above in the Laws of Meat Hidden from the Eye. And corresponding to this, parallel to Malchus d'Kedushah, stands Malchus d'Sitra Achra: the Kingship of Amalek, which issued from Esav — called "ruddy [admoni]" [Genesis 25:25] — the aspect of impure blood and the blemish of the covenant. Wine, being red [adam], stands as intermediary between the two Kingdoms, both in the aspect of admoni.
And this is what is brought in the words of Rabbainu, may his light illuminate, there [LM I:19] — that the perfection of the Holy Tongue is the aspect of the matkala [the scale/balance-point] — in the aspect of "to make a weight for the wind" [Job 28:25]. For the speech of the Holy Tongue, the aspect of Kingship, is the place of the matkala — the aspect of free choice [bechirah]. And the essential matkala is in the aspect of the Tree of Knowledge — for it tilts to this side and to that side. Therefore wine, in the aspect of the Tree of Knowledge, must be guarded greatly even from their touch — for the instant they touch it, it tilts toward them and is disqualified. For "when this one rises, that one falls" — as it is said: "and the one nation shall be mightier than the other" [Genesis 25:23]. When they touch it, wine falls into the aspect of "the fallen Tabernacle of David [Sukas David hanofalas]" [Amos 9:11] — the aspect of chali nofel [the falling sickness — epilepsy] — for this is the blemish of wine: the fallen Tabernacle of David, the Kingship of David, the aspect of admoni, the aspect of yayin adam as above.
And David HaMelech, peace be upon him — who is the aspect of the Kingship of Holiness, the aspect of the cup of blessing [kos shel berachah], as it is said: "I will lift the cup of salvation" [Psalms 116:13] — therefore he said: "as if there were but a step between me and death" [I Samuel 20:3]. And as it is said: "My soul has almost dwelt in silence" [Psalms 94:17] — for there is the matkala, and one must guard oneself with a hairsbreadth from the touch of the Sitra Achra — the seventy nations — in order to tilt the scale toward holiness. Therefore yayin nesech is called the aspect of Kingship — as it is said: "From eternity I was appointed [niskachti]" [Proverbs 8:23]. When wine is blemished through their touch, it becomes yayin nesech — the Kingship of the Sitra Achra. And conversely in holiness it is the aspect of "pour a drink-offering [nesech] of strong drink to Hashem" [Numbers 28:7].
Sleep and Awakening — Seventy Faces of Torah; Kiddush, Shabbos, and Storytelling
And this is what is brought in the words of Rabbainu, may his light illuminate, there [LM I:19] — that the perfection of the Holy Tongue is the aspect of the matkala [the scale/balance-point] — in the aspect of "to make a weight for the wind" [Job 28:25]. For the speech of the Holy Tongue, the aspect of Kingship, is the place of the matkala — the aspect of free choice [bechirah]. And the essential matkala is in the aspect of the Tree of Knowledge — for it tilts to this side and to that side. Therefore wine, in the aspect of the Tree of Knowledge, must be guarded greatly even from their touch — for the instant they touch it, it tilts toward them and is disqualified. For "when this one rises, that one falls" — as it is said: "and the one nation shall be mightier than the other" [Genesis 25:23]. When they touch it, wine falls into the aspect of "the fallen Tabernacle of David [Sukas David hanofalas]" [Amos 9:11] — the aspect of chali nofel [the falling sickness — epilepsy] — for this is the blemish of wine: the fallen Tabernacle of David, the Kingship of David, the aspect of admoni, the aspect of yayin adam as above.
And David HaMelech, peace be upon him — who is the aspect of the Kingship of Holiness, the aspect of the cup of blessing [kos shel berachah], as it is said: "I will lift the cup of salvation" [Psalms 116:13] — therefore he said: "as if there were but a step between me and death" [I Samuel 20:3]. And as it is said: "My soul has almost dwelt in silence" [Psalms 94:17] — for there is the matkala, and one must guard oneself with a hairsbreadth from the touch of the Sitra Achra — the seventy nations — in order to tilt the scale toward holiness. Therefore yayin nesech is called the aspect of Kingship — as it is said: "From eternity I was appointed [niskachti]" [Proverbs 8:23]. When wine is blemished through their touch, it becomes yayin nesech — the Kingship of the Sitra Achra. And conversely in holiness it is the aspect of "pour a drink-offering [nesech] of strong drink to Hashem" [Numbers 28:7].
Sleep and Awakening — Seventy Faces of Torah; Kiddush, Shabbos, and Storytelling
ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו )ּוַיִקְרָא י"ח,ג'ׁ( ּּוְעַל־כֵּן רָאוי לָנו לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק יוֹם וָלַיְלָה נִבְטוֹש ּרֵישָׁא בְּכוֹתְלָא דְבֵיתָא.ּבַּת עַמִי חִגְרִי שָׂק הִתְפַלְשִׁי בָעֲפָרִים אֵבֶלְּ יָחִיד עֲשִׂי לָך מִסְפַד תַמְרורִים)יִרְמְיָה ו,כו.(הַנִשְׁמַעַת הַגְּדוֹלָה וְהַצָרָה הַשֶׁבֶר גֹּדֶל ּעַל בָּעוֹלָם,אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הָיְתָה כָּזֹאת,ּאֲשֶׁר נִתְחַבְּרו גְּמורִים רְשָׁעִים כִּתוֹת כַּמָה מְקוֹמוֹת ּבְּכַמָה מְפֻרְסָמִים,ְּּּּוְעָשׂו לְעַצְמָן חֶבְרַת חִנוך נְעָרִים לְלַמֵד ולְשׁוֹנוֹת חִיצוֹנִיוֹת חָכְמוֹת הַקְטַנִים יִשְׂרָאֵל ּבְּנֵי ּהָעַכּו"ם.ּוְהֵם מְטַמְאִים הֶבֶל פִיהֶם הַקָדוֹש ׁ וְעוֹקְרִים ּאוֹתָם בְּחַיֵיהֶם מִקַטְנותָם מֵה'ְּּיִתְבָּרַך ומִן הַתוֹרָה,כִּי הָעַכּו בְּדַרְכֵי אוֹתָם ּמַרְגִּילִים"ובְמַלְבּושֵׁיהֶם ּּם לְפוֹרְחוֹת יְקָרוֹת נְפָשׁוֹת צוֹדִים וְהֵם ּּמִנְעורֵיהֶם ּלַגֵּיהִנֹם,ּאוֹי לָנו כִּי שֻׁדָדְנו,ּּאוֹי לָנו עַל שִׁבְרֵנו,אוֹי וַאֲבוֹיָ. ּּוְאִם אָמַרְתִי אֲסַפְרָה כְּמו ֹ אֶפֶס קּצֶה מֵעֹצֶם הַצָרָה ּּהַזֹאת יִכְלו הֲמוֹן יְרִיעוֹתֹ,ּכִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזו. שֶׁנִתְגַּדְלו הַנְעָרִים אֵלו ׁ שֶׁכָּל בַּחוש נִרְאֶה ּכַּאֲשֶׁר אֶפִיקוֹרְסִים הֵם הָאֵלו הָרָעִים הַדְרָכִים ְּעַל־פִי ּּמְפֻרְסָמִים וְהֵם גְּרועִים מִמּשֻׁמָדִים,ּּומְחַלְלִים שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא,ּומִתְלוֹצְצִים מִכָּל הַתוֹרָה כֻּלָה,ּובְיוֹתֵר ַּמִתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶה מִדִבְרֵי הַתַלְמוד וְאַגָּדוֹת רַבּוֹתֵינו ז"ֶּל עַד שֶׁאָסור לַחֲזֹר ולְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב ומִכָּל־שֶׁכֵּן פ ּבְּעַלוְהַמָרִים הָרָעִים דִבְרֵיהֶם ּּה,הֵן הֵן ַאֲשֶׁר ז רַבּוֹתֵינו שֶׁהִזְכִּירו הַגְּמורִים ּהָאֶפִיקוֹרְסִים"ל.ַכִּי ּרַבּוֹתֵינו ז"ַּל אָמְרו שֶׁאֲפִלו הַכּוֹפֵר בְּדָבָר אֶחָד מִדִבְרֵי ּחֲכָמֵינו ז"ּל נִקְרָא אֶפִיקוֹרוֹס,מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהֵםַ כּוֹפְרִים ּּבְּרֹב דִבְרֵי רַבּוֹתֵינו ז"ּל ובְכָל הַתוֹרָה כֻּלָהֹ ,ַכְּמו ּּשֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינו ז"ל)מְנָחוֹת צט" :(:ּמַהו שֶׁיְלַמֵד אָדָם אֶת בְּנו ֹ חָכְמָה יְוָנִית,ּוְהֵשִׁיבוֹ :ּיְלַמְדֶנו בְּשָׁעָה שֶׁאֵינו לַיְלָה וְלֹא יוֹם לֹאַ".ָוְכובַשְׁל בָּאַלְשֵׁיך ְּּמְבֹאָר"ה ּובִשְׁאָר סְפָרִים גֹּדֶל הָאִסּור לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיוֹת ּולְשׁוֹנוֹת,רַחֲמָנָא לִצְלָן,ּמִלְבַד מַה שֶׁמְבַטְלִין הֶבֶל שֶׁיַעַסְקו רַבָּן בֵּית שֶׁל תִינוֹקוֹת ׁ שֶׁל הַקָדוֹש ֹּפֶה בִּדְבָרִים חִיצוּּנִיִים שֶׁאָסור לַעֲסֹק בָּהֶם.וְאִי אֶפְשָׁר ּּלְהִתְוַכֵּח ַ וְלִטְעֹן עִמָהֶם עַל דַרְכֵיהֶם,ּּכִּי מְהַפְכִים דִבְרֵי ּאֱלֹקִים חַיִים ומוֹצְאִין לָהֶם סְבָרוֹת הֲפוכוֹת שֶׁל שְׁטות וָהֶבֶל,ּשֶׁצְרִיכִין,חַס וְשָׁלוֹםֹ,ּלְהַרְגִּיל אֶת הַתִינוק ּּבִּדְרָכִים נְבוֹכִים הָרָעִים הַלָלו,בִּדְרָכִים רָעִים אֲשֶׁר ּלֹא נִשְׁמְעו מֵעוֹלָם. ְּּּוְכָל דַרְכָּם וְהַנְהָגוֹתָם הוא רַק לְהַמְשִׁיך אֶת הַתִינוֹק הָעַכּו ּבְּדַרְכֵי"הַקְדוֹשָׁה הַתוֹרָה אֲשֶׁר מִנְעורָיו ֶּם מֵה לְהִתְרַחֵק ּהִזְהִירָנוומִדַרְכֵיהֶם ּּם,ֹ שֶׁכָּתוב ּכְּמו )ּּתְהִלִים קו,לה" :(ּוַיִתְעָרְבו בַגּוֹיִם וַיִלְמְדו מַעֲשֵׂיהֶם." ּּוכְמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח,ג" :(ּובְחֻקֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו." ְּּּוְכַמְבֹאָר בַּשֻׁלְחָן עָרוך יוֹרֶה דֵעָה סִימָן קעח,ְְּשֶׁצָרִיך לִהּיוֹת מֻבְדָל מֵהֶם בְּמַלְבּושָׁיו ובְמַעֲשָׂיו וְכו'.וְאֵין ְְּצֹרֶך לְהַאֲרִיך ולְבָאֵר עֹצֶם הַצָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹאת אֲשֶׁר ּכָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה,ֹּּאֲשֶׁר עַל זֶה הִתְנַבְּאו כָּל נְבִיאֵינו ּּשֶׁיִהְיֶה בְּסוֹף הַיָמִים צָרָה אֲשֶׁר כָּמוּהו לֹא נִהְיָתָה, ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּדָנִיֵאל יד,א" :(וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב ּאֲשֶׁר כָּמוֹהו לֹא נִהְיָתָה וְכָמוֹהו לֹא תוֹסִיף וְכו'ֹ". ּאַשְׁרֵי מִי שֶׁזוֹכֶה בַּיָמִים הָאֵלֶה לְהִתְרַחֵק אֶת עַצְמו וְאֶת בָּנָיו מֵהֶםָ.וְאִם אֵין בְּיּּדֵינו לְמָנְעָם בַּעֲווֹנוֹתֵינו הָרַבִּים,ּעַל־כָּל־פָנִים הַחִיוב עַל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָּנָיו ּלְדוֹרוֹת שֶׁיִתְרַחֲקו בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקות מִדְרָכִים אֵלו. ּּוְשֶׁלֹא לִתֵןַּ אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלוֹמְדִים בּו ֹ אֶחָד מֵהַבָּנִים ּאֵלו הַהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵלו הָרָעִים הַנ"ל,ּאַף־עַל־פִי ּשֶׁאֵצֶל זֶה הַמְלַמֵד אֵין עוֹסְקִים בַּלִמוד הָרַע הַזֶה רַק ּלוֹמְדִים אֶצְלו ֹ תוֹרָה הַקְדוֹשָׁה גְּמָרָא ופוֹסְקִים,רַק ּשֶׁקְצָת תַלְמִידִים לוֹמְדִים בְּמָקוֹם אַחֵר אֵלו הָעִנְיָנִים, שֶׁלֹא כְּלָל עִמָהֶם לְהִתְחַבֵּר אָסור ּאַף־עַל־פִי־כֵן הָרָעָה לְדַרְכָּם וְשָׁלוֹם חַס בָּנָיו אֶת ֹּיַמְשִׁיכו ּוְלִסְבָרוֹתֵיהֶם הַמָרוֹת שֶׁלֹא יַכְנִיסו בּו ֹ חַס וְשָׁלום אֵיזֶה הָרָעִים סִפְרֵיהֶם לִלְמֹד ּתַאֲוָה,לִצְלָן רַחֲמָנָא.וַה' גְּאֻלָתֵנו וִימַהֵר יִשְׂרָאֵל כְּלָלִיות עַל יְרַחֵם ְּיִתְבָּרַך בְּיָמֵינו בִּמְהֵרָה ַ צִדְקֵנו מְשִׁיח אֶת לָנו ּוְיָבִיא,אָז ּיִתְגַּלֶה הָאֱמֶת,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובִ)ּּתְהִלים פה,יב:("אֱמֶת ּּמֵאֶרֶץ תִצְמָח וְכו'") .לקוטי הלכות–הלכות פסח ז,' אות ו'(
— 51 —
And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.
For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).
It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.
And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.
For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).
It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid.
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( הָאָדָם יֶש ׁ לו ֹ בְּחִירָה,וְעַל־ּכֵּן יֶש ׁ לו ֹ בְּכֹחו ֹ לְבַטֵל ּבְּחִינַת סִטְרָא דְמוֹתָא מֵעַצְמו ֹ עַלֹ־ּיְדֵי שֶׁיְקַדֵש ׁ גּופוׁ, ּּוְיַכְנִיע ַ הַגּוף וְהַחֹמֶר שֶׁהֵם בְּחִינַת מִיתָה לְגַבֵּי הַנֶפֶש, ּשֶׁהוא בְּחִינַת חַיִים וְכו')כמובא בלקוטי מוהר"ן א'– סימן ל"ז(.וְעַל־ּכֵּן הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת קְרויִים"ּחַיִים", ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּוַיִקְרָא יח:(וָחַי בָּהֶם.כִּיָּּּהוא חַיֶיך וְכו' )ּדְבָרִים ל.(וְעַל־ּכֵּן צַדִיקִים אֲפִלו בְּמִיתָתָן קְרויִים ּחַיִים)בְּרָכוֹת יח(.,ּכִּי בִּטְלו מֵעַצְמָן סִטְרָא דְמוֹתָא. אֵין לָה בְּחִירָה ּאֲבָל בְּהֵמָה.לְבַטֵל תִקונָה ִּוְעִקַר שֶׁת דְמוֹתָא סִטְרָא ּמִמֶנָהלַאֲכִילַת רְאויָה ּהְיֶה יִשְׂרָאֵל,ּהוא עַל־ּיְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַיְקָא. וְעַל־ָ אֲסורָה שֶׁמֵתָה מֵאֵלֶיה בְּהֵמָה ּּכֵּן,שָׁלְטָה כִּי ּעָלֶיה ָ סִטְרָא דְמוֹתָא,ּשֶׁאָז מִתְגַּבֵּר רוח ַ הַבַּהֲמִיות.ֶכִּי אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לאֱכֹל מֵהַבְּהֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי ּהַשְׁחִיטָה,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה מַכְנִיעִין רוח ַ הַבַּהֲמִיות בְּחִינַת מִיתָה,גּוף ּבְּחִינַת,לִמְדַבֵּר ׁ מֵחַי הַנֶפֶש ּּומַעֲלִין, ּמִבְּהֵמָה לְאָדָם וְכו,'ְּּכִּי לְהַכְנִיע ַ ולְבַטֵל סִטְרָא דְמוֹתָא מֵהַבהֵמָה זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל ּבְּחִירָה דַיְקָא.)לקוטי הלכות–הלכות שחיטה ד'– אות י"ב(
וָחַי בָּהֶם )ּוַיִקְרָא י"ח,ה'( וְעַל־ּכֵּן עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג,ֲכִּי ּכָּל הַמִצְווֹת וְהָעּבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה הֵם בִּשְׁבִיל צִיור ְהָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְלֹא לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם, ּכִּי עִקַר שֹׁרֶש ׁ כָּל הַתוֹרָה הִיא הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה, שֶׁעַל־ְּיְדֵי זֶה יוֹדְעִין מִמֶנו יִתְבָּרַך,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתובַ)הוֹשֵׁע ב" :(ה ְ אֶת לִי בֶּאֱמונָה וְיָדַעַת ְּוְאֵרַשְׂתִיך'"ֹ ,ּוכְמו ּשֶׁכָּתוב" :ָּכָּל מִצְוֹתֶיך אֱמונָה) "ּּתְהִלִים קיט(,ּכִּי עִקַר ּהַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְּגִין דְיִשְׁתְמוֹדְעִין לֵיה אֲבָל זֶה ּיָדוע ַ שֶׁהַ'ְּּיִתְבָּרַך מְרוֹמָם ומְנֻשָׂא וְנעֲלֶה מְאֹד מְאֹד ּמִתְפִיסַת דַעְתֵנו,ּבִּפְרָט שֶׁאָנו מְלֻבָּשִׁים בְּחֹמֶר,ּבְּגוף ּעָכור כָּזֶה שֶׁיֶש ׁ בּו ֹ אֲחִיזָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ומִמַה ּשֶׁלֹא נוֹלַד בִּקְדֻשָׁהֹ,ּּמִכָּל שֶׁכֵּן מַה שֶׁקִלְקֵל בְּעַצְמו, אַף ְאַך־עַל־ּפִי־ה כֵןֹ 'לְמַעֲנו עָלֵינו ְּיִתְבָּרַך מְרַחֵם ּומֵאִיר לְכָל אֶחָד בְּדַעְתו ֹ בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁיָאִיר ּבּו ֹ אֲמִתַת הָאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה,ּשֶׁיֹאחֵז אֶת עַצְמו ֹ בַּה' ְּיִתְבָּרַך ובְתוֹרָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה אֲשֶׁר הוא חַיֵינו לָנֶצַחֲ, אֹּבָל הָאוֹר הַיוֹרֵד מִלְמַעְלָה הוא גָּבֹה ַ מְאֹד וְהוא אוֹר ְּּפָשׁוט וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְצַיְרו ֹ כְּפִי תְפִיסַת הַמֹחִין שֶׁלו, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה—ּ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָהָ, ּכִּי רֻבָּם אֵין כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלָהֶם מְתֻקּנִים כָּרָאוי,עַל־כֵּן ּחָמַל עָלֵינו ה'ְּיִתְבָּרַך וְנָתַן לָנו אֶת הַתוֹרָה הַקְדוֹשָׁהַ; רְמָ"ּח מִצְווֹת עֲשֵׂה ושְׁס"ה לֹא תַעֲשֶׂה.ּּומִצְווֹת דְרַבָּנָן, הָאוֹר לְצַיֵר קְדוֹשִׁים צִיורִים בְּחִינַת הֵם ּשֶׁכֻּלָם לִבְרָכָהֹ.וְהִזְהִיר אוּּתָנו לְהִשָׁמֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם ופְגָמִים קִלְקולִים ּכֻּלָם,שֶׁעַל־הָאוֹר מְצַיְרִים ּיָדָם ְלְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּוְזֶהו כְּלַל כָּל הַתוֹרָה וְהַמִצְווֹת,וְכָל ּּכַּוָנוֹת הַמִצְווֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם עַל־ּּפִי קַבָּלָה כְּלולִים בָּזֶה, ּכִּי יֵש ׁ כַּמָה וְכַמָה בְּחִינוֹת בְּעִנְיַן צִיור הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה לְטוֹבָה,ְאו ֹ לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,ּשֶׁזֶהו כְּלַל כָּל הַמִדוֹת ּוְכָל הַסְּפִירוֹת וְכָל הַשֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁבָּהֶם תְלויִים ּּכַּוָנוֹת כָּל הַמִצְווֹתֻּ,שֶׁכּלָם כְּפִי מַה שֶׁצְרִיכִים לְצַיֵר ּהָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי הַמִצְוָה.ְוְכֵן לְהֵפֶך בַּעֲבֵרוֹת,חַס וְשָׁלוֹם.ּובָזֶה תָלוי עִקַר הַחִיות שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת,ּּכִּי הֵם חַיֵינו.ּכִּי עִקַר הַחִיות עַל־ֹיְדֵי הָאוֹר הָעֶלְיוּּן הַבָּא מִלְמַעְלָה כְּשֶׁזוֹכִים לְצַיְרו ֹ לִבְרָכָה.וְאָז בְּהַכֵּלִים הָאוֹר ומְקֻשָׁר ּּמְיֻחָד,שֶׁעַל־עִקַר זֶה ַּיְדֵי ּהַחִיות כַּיָדוע,ְוְכֵן לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם,וְעַל־ָכֵּן כְּפִי ּשִׁקול הַדַעַת בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה הָיָה מִן הּרָאוי לֵהָרֵג ּעַל כָּל מִצְוָה שֶׁבַּתוֹרָה,ְכִּי אֵיך אֶפְשָׁר לַעֲבֹר חַס ּוְשָׁלוֹם עַל שׁום מִצְוָה,ּכִּי הֲלֹא תֵכֶף נִתְקַלְקֵל צִיור ּהָאוֹר כְּפִי פְגַם הַמִצְוָה ומֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיות?אֲבָל רַחֲמֵי ה'ְיִתְבָּרַך גְּדוֹלִים מְאֹדְ,וּּהִזְהִיר אוֹתָנו מִזֶהׁ, ָּוְגָזַר וְאָמַר שֶׁאֵין לְך מִצְוָה שֶׁעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי פִקוח ַ נֶפֶש, ּּחוץ וְכו'.כִּי וָחַי בָּהֶם,ּּוְלֹא שֶׁיָמות בָּהֶם)ּוַיִקְרָא יח, יוֹמָא פה.(ּכִּי חִיות אִיש ׁ הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַ'יִתְבָּרְך,ּּכִּי הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָיו הוא עוֹסֵק בָּזֶה ּלְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁלְמַעְלָה ולְצַיְרו ֹ לְטוֹבָה,ֹּשֶׁמִשָׁם עִקַר ּּחִיותוֹ ,כִּי הָאָדָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך עַל־ּפִי הַתוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָיו,שֶׁעַל־יְדֵיֹּזֶה מְצַיֵר הָאוֹר לִבְרָכָה כְּפִי שֹׁרֶש ׁ נַפְשׁו,ֹּשֶׁבָּזֶה תָלוי תִקון כָּל בּו ותְלויִים הַנֶאֱחָזִים ּהָעוֹלָמוֹת.וְעַל־כָּל עַל כֵּן ּהָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתוֹרָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג.כִּי אַף־עַל־ּפִי שֶׁעַלִ־הַצ נִתְקַלְקֵל הָעֲבֵרוֹת ּיְדֵיּּיור,לְצַיֵר ְַּּשֶׁצָרִיך ּהָאוֹר לְטוֹבָה וְכַנ"ל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן אָסור לו ֹ לִהְיוֹת נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל זֶה,ּכִּי חִיותו ֹ שֶׁל הַיִשְׂרְאֵלִי יָקָר יוֹתֵר, אַחַר לְטוֹבָה הָאוֹר יְצַיֵר כְּשֶׁיִחְיֶה ּּכִּי־עַל ְכָּך־יְדֵי ּשְׁאָרֵי הַמִצְווֹתּּשֶׁיַעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיָיו.ַּּוכְמו ֹ שֶׁאָמְרו ּרַבּוֹתֵינו ז"ל)שַׁבָּת קנא:(ּמוטָב שֶׁיְחַלֵל שַׁבָּת אַחַת ּמִשֶׁיְחַלֵל שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,ּּכִּי כְּלַל חִיות הָאָדָם הֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב)ּּתְהִלִים צ" :(יְמֵי ּשְׁנוֹתֵינו בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה."ּוְאֵלו הַשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחַי ְַּּּּהָאָדָם חִיותָם נִמְשָׁך מִבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה ּהַנ"ל,שֶׁעַל־וְעַל לְטוֹבָה הָאוֹר צִיור עִקַר ּיָדָם־ֹכֵּן ּמְחֻיָב הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁו ֹ וְחִיותו,ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב )ּדְבָרִים ד" :(ּוְנִשְׁמַרְתֶם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם."כִּי כָּל יְמֵי ּחִיותו ֹ צְרִיכִין אוֹתו ֹ מְאֹד בָּעוֹלָם כְּדֵי לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ֹּכְּדֵי שֶׁיַשְׁלִים בְּחִינַת הַשִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה כְּפִי חֶלְקו ֹ וְשָׁרְשׁושָׁם.וְעַל־כֵּן כְּדַאי לַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג ּעַל הַמִצְוָה,ַּכִּי בִּימֵי חַיָיו יְתַקֵן יוֹתֵר צִיור הָאוֹר ּלְטוֹבָה וְכַנ"ל,ּאֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוי עֲרָיוֹת ושְׁפִיכות ּדָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי עַל־ּּיָדָם נִתְקַלְקֵל צִיור הָאוֹר כָּל־ְְְּּכָּך עַד שֶׁמְהַפֵך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי מֵהֵפֶך אֶל ְהֵפֶך,שֶׁעַל־ּיְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה,ְמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָפַך הָאֱמֶת לְגַמְרֵי.עַל־כֵּן עַל ּּאֵלו שָׁלֹש ׁ עֲבֵרוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרָ,כִּי עֲבוֹדה זָרָה ּשֶׁהִיא כְּפִירות בַּה'ְּיִתְבָּרַך הִיא בְּוַדַאי עוֹקֶרֶת אֶת לְגַמְרֵי הָאָדָם,הָאוֹר הַמְשָׁכַת שֶׁמְהַפֵך מֵאַחַר ְּּכִּי ְְּלְגַמְרֵי עַד שֶׁמֵמִיר כְּבוֹדו ֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוֹפֵר בּו ֹ יִתְבָּרַך ו זָרָה הָעֲבוֹדָה הֶבֶל אַחַר ְוְנִמְשָׁךּהַכְּפִירותֹ ,כְּמו ּשֶׁכָּתוב) :יִרְמְיָה ב" :(ּוְעַמִי הֵמִיר כְּבוֹדִי בְּלוֹא יוֹעִיל", ְּּאֵיך אֶפְשָׁר לו ֹ לִחְיוֹת עוֹד ולְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה מֵאַחַר ְְְשֶׁכְּבָר הָפַך וְהֵמִיר הָאֱמֶת מֵהֵפֶך אֶל הֵפֶך לְגַמְרֵי?! וְעַל־הַמוֹדֶה ּכֵּן בֶּאֱמֶתכְּכוֹפֵר בְּכָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה ּהַתוֹרָה כֻּלָה.וְעַל־כֵּן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרֹ ,כִּי אִי אֶפְשָׁר לו ּעוֹד לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּּכֵּן גַּם עַל גִּלוי עֲרָיוֹת יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,ּכִּי עִקַר פְגַם כְּלֵי הַמֹחִין הוא עַל־ְיְדֵי ּפּגַם נִאוף.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־כְּלֵי נִפְגָּמִים יִהְיו וְשָׁלוֹם חַס עֲרָיוֹת גִּלוי ּיְדֵי ּּהַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְּכָּך עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לו ֹ עוֹד לְצַיֵר ּהָאוֹר לִבְרָכָה כָּל יְמֵי חַיָיוֶ,כִּי עַל זה נֶאֱמַר)מִשְׁלֵי ב, טו" :(ּכָּל בָּאֶיה ָ לֹא יְשׁובון וְלֹא יַשִׂיגו אָרְחוֹת חַיִים." וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי הוא מֻכְרָח לָמות וְלֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עַל זֶה,כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִפְגָּמִים הַכֵּלִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁאִי ּאֶפְשָׁר לו ֹ לְצַיֵר הָאוֹר לְטוֹב.וְעַל־ּּכֵּן לָמָה לו ֹ חַיִים ּכָּאֵלֶה?!ּכִּי אַדְרַבָּא,ּיְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם בְּחַיָיו יוֹתֵר, ּמֵאַחַר שֶׁנִתְקַלְקְלו כְּלֵי הַמֹחִין שֶׁלו ֹ כָּל־ְכָּך,ּכִּי עִקַר ּפְגַם הַכֵּלִים עַל־ּּיְדֵי גִּלוי עֲרָיוֹת: ּוְכֵן עַל שְׁפִיכותּ דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר,כִּי צְרִיכִין כָּל ּאֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,כִּי ּכָּל יִשְׂרָאֵל כְּלולִין בְּשִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב,שֶׁהֵם ּּבְּחִינַת שִׁבְעִים פָנִים לַתוֹרָה,שֶׁעַל־ּיָדָם נִצְטַיֵרהָאוֹר לְטוֹבָה.וְעַל־ּכֵּן בְּוַדַאי עַל שְׁפִיכות דָמִים יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹרׁ,ּּכִּי אֵין דוֹחִין נֶפֶש ׁ מִפְנֵי נֶפֶשֹ ,כִּי גַּם נֶפֶש ׁ חֲבֵרו ּּצְרִיכִין בִּשְׁבִיל צִיור הָאוֹר לְטוֹבָה,ּכִּי אֲפִלו הַקָטָן ּּוְהַפָחות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אַףַ־על־ּפִי שֶׁאֵין לו ֹ שׁום הַשָׂגָה וִידִיעָה בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל,אַף־עַל־ּפִי־ּכֵן מֵאַחַר שֶׁהוא מְתַקֵן הוא וְכוֹפֵר ֹ אֶפִיקוֹרוֹס וְאֵינו יִשְׂרָאֵל ּבִּכְלַל עַל הַרְבֵּה־ּיְדֵי מַעֲשָׂיו ומִצְווֹתָיו,רֵיקָנִים אֲפִלו ֵּּכִּי מְל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵלהַרְבֵּה ומְתַקְנִים כָּרִמוֹן מִצְווֹת ּאִים ּּומְצַיְרִים הָאוֹר לְטוֹבָה) .לקוטי הלכות–הלכות יין נסך ד'–אות י"ד(
" ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ בכל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ' 89-2255-7