החיות של כל מה שבעולם הוא רק מהתורה

The vitality of everything in the world is only from the Torah.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (א', א)

“In the beginning God created the heavens and the earth” (1:1).

הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", בְּרֵאשִׁית זֶה הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית חָכְמָה' (תהלים קי"א) וּבָהּ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וְהִיא חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁבְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חִיּוּתוֹ. וְאִם הָיִינוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִין לִהְיוֹת כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, אָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים מְבֹרָרִים אֲפִלּוּ כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל חֹל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

The vitality of the entire world and all that fills it is only from the holy Torah, as is known, as it is written: “In the beginning God created the heavens and the earth.” “Beginning” is the Torah, which is called “the beginning of wisdom” (Tehillim 111); and with it, Hashem, blessed be He, created the entire world and all that fills it, and it is the vitality of all the things and all the objects in the world. It follows that in every object in the world there are clothed the letters of the holy Torah, which is its vitality. And if we all merited to be as we ought, truly according to His good will, and truly to study Torah for its own sake, then all things would be refined, even all mundane objects, for they all receive their vitality from the Torah, as stated above.

(הלכות מקח וממכר הלכה ג' אות ה')

(Laws of Buying and Selling, Halacha 3, item 5.)

סופי תיבות אמ"ת, שבריאת העולם היא בשביל האמת שאנו נכיר אמיתת אלקותו באמת

The final letters spell EMES (“truth”): the creation of the world is for the sake of truth, so that we truly recognize the truth of His Divinity.

'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת' (א', א)

“In the beginning God created [the Hebrew object-marker es]” (1:1).

עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיָה רַק בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'בָּרָא אֱלֹקִים אֵת' סוֹפֵי תֵבוֹת 'אֱמֶת', שֶׁבּוֹ נֶחְתְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא רַק אֱמֶת. וְכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמֶת. דְּהַיְנוּ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְגָדְלוֹ וְכוּ'.

The essence of creation was only for the sake of truth, as it is written: “In the beginning God created the heavens and the earth.” And our Sages of blessed memory said: the final letters of the Hebrew words “ברא אלקים את” spell “אמת” (emes, “truth”), with which heaven and earth were sealed. For the Holy One, blessed be He, is the very essence of truth, and the seal of the Holy One, blessed be He, is truth. And Hashem, blessed be He, longs primarily only for truth. And the entire creation, from beginning to end, was only for this: to reveal the truth. As it states in the holy Zohar, creation was “so that they would know Him,” which is the aspect of truth. That is, Hashem, blessed be He, created the entire creation for this: so that they would recognize and know the truth of His Divinity, His dominion, His greatness, and so on.

התכלית היא שנדע אמיתתו כמו שהוא באמת

The ultimate purpose is that we know His truth as it really is.

וְהִנֵּה עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא שֶׁיַּגִּיעוּ לְתַכְלִית הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנַּכִּיר וְנֵדַע אֲמִתָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ עֶצֶם הָאֱמֶת, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה י') 'וַה' אֱלֹקִים אֱמֶת'. כֵּן נִזְכֶּה אֲנַחְנוּ גַּם בָּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל לֵידַע אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדֹלִים שֶׁבַּתְּחִלָּה רָצָה שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאוֹר הָאֱמֶת הַמְלֻבָּשׁ בָּזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת לְבָנָה, יִהְיֶה שָׁוֶה לְעֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁהוּא ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בָּעוֹלָמוֹת לָדַעַת אֲמִתָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל.

And now the ultimate purpose is that they attain the ultimate truth in its full reality: that we recognize and know His truth as it really is. For Hashem, blessed be He, is, as it were, the very essence of truth, as it is written (Yirmeya 10): “And Hashem God is truth.” So may we merit, even in this lowly world, to know the truth of His Divinity as it really is. And this is the aspect of the two great luminaries: at first He wished both to be great. That is, the light of truth clothed in this world, which is the aspect of malchus, the aspect of the moon, would equal the very light of truth, which is Hashem Himself, blessed be He, as it were, so that even within the worlds we would merit to know His truth as it really is, as stated above.

מחמת קטרוג הירח הסתיר והצפין האמת ואנחנו צריכים לגלות אותו

Because of the moon’s complaint, He concealed and hid the truth, and we must reveal it.

אֲבָל מֵחֲמַת קִטְרוּג הַיָּרֵחַ אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶתֶר אֶחָד, כִּי בָּעוֹלָמוֹת אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל וּלְקַבֵּל עֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, כִּי יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת. עַל כֵּן אָמַר לָהּ ה' יִתְבָּרַךְ, לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. וּמִעוּט הַיָּרֵחַ זֶה בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁנֶּחְשַׁךְ אוֹרָהּ וְנִתְמַעֵט, דְּהַיְנוּ, שֶׁכִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ צִמְצֵם אוֹר הָאֱמֶת וְהִסְתִּיר וְהִצְפִּין וְהִלְבִּישׁ אוֹר הָאֱמֶת וּמִעֲטוֹ בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּעֵט וְצִמְצֵם אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִעוּט אוֹר הַיָּרֵחַ, מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, בְּחִינַת שֶׁקֶר שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִמִּעוּט הָאוֹר הַיָּרֵחַ, הַיְנוּ מִמִּעוּט וְצִמְצוּם הָאֱמֶת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אַחֲרָא. כִּי בְּוַדַּאי אִם לֹא הָיָה רַק עֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, שׁוּם אֲחִיזָה. כִּי מֵאַחַר שֶׁהָיָה הַכֹּל יוֹדְעִין עֶצֶם הָאֱמֶת. אֵיךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְחַפּוֹת הָאֱמֶת וְלַהֲפֹךְ הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַטְעוֹתוֹ בְּשׁוּם שֶׁקֶר שֶׁבָּעוֹלָם. אַךְ מֵאַחַר שֶׁנִּתְמַעֵט וְנִתְצַמְצֵם הָאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא אֱמֶת גָּמוּר, עִם כָּל זֶה מֵאַחַר שֶׁנִּתְמַעֵט וְנִתְחַפֶּה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת בְּכַמָּה צִמְצוּמִים וּלְבוּשִׁים, עַל יְדֵי זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזָתָם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין עֶצֶם הָאֱמֶת רַק שֶׁרוֹאִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק דֶּרֶךְ כַּמָּה חַלּוֹנוֹת וּלְבוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עִם כָּל זֶה כְּבָר יֵשׁ לָהֶם אֲחִיזָה וִיכוֹלִין לְהַטְעוֹת וּלְחַפּוֹת הָאֱמֶת בְּשֶׁקֶר וְלַהֲפֹךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, לַהֲפֹךְ הַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ הוּא לְמַלֹּאות פְּגִימַת הַלְּבָנָה, הַיְנוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר.

But because of the moon’s complaint that two kings cannot use one crown—for within the worlds it is impossible to endure and receive the very light of truth, since they would cease to exist—Hashem, blessed be He, said to her: “Go and diminish yourself.” And the diminution of the moon is the aspect of darkness: its light was darkened and diminished. That is, Hashem, blessed be He, as it were, contracted the light of truth, concealed it, hid it, clothed the light of truth, and diminished it in a manner that we could receive it. And because He diminished and contracted the light of truth, which is the aspect of the diminution of the moon’s light, from there comes the hold of the entire Other Side, which is the aspect of darkness, the aspect of falsehood whose hold comes from the diminution of the moon’s light. That is, from the diminution and contraction of truth comes the principal hold of falsehood, which is the Other Side. For certainly, if there were only the very light of truth itself, the Other Side, which is falsehood, would certainly have no hold at all. For since everyone would know the very truth, how could it be possible to conceal the truth and turn truth into falsehood? For certainly, someone who knows the truth in its full reality cannot be misled by any falsehood in the world. But since truth was diminished and contracted, even though it is still absolute truth, nevertheless, since truth was diminished, veiled, and covered in various contractions and garments, their hold develops through this. For since people do not know the very truth, but only see truth from afar through various windows and garments, even though they know the truth in its full reality, nevertheless, they already have a hold and can mislead, cover truth with falsehood, and overturn the words of the living God, turning falsehood into truth, Heaven forbid. And therefore the principal work and labor of ours is to fill the moon’s deficiency: that is, to sift truth from falsehood.

(הלכות דיינים הלכה ג' אות ז')

(Laws of Judges, Halacha 3, item 7.)

סופי תיבות אמ"ת שהאמת הוא קיום העולם וצריך כל יום לראות תמיד שמה שהוא עושה שיהיה באמת

The final letters spell EMES (“truth”), for truth sustains the world; each day one must continually examine what one is doing, so that it should be in truth.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת" (א', א)

“In the beginning God created [the Hebrew object-marker es]” (1:1).

נְקֻדַּת הָאֱמֶת הִיא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת סוֹפֵי תֵבוֹת 'אֱמֶת', כַּמּוּבָא. כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שבת דף נה ע"א). וְצָרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל הָאָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ. כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לְהַחֲזִיקוֹ וְכוּ'. וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת בִּגְמִילוּת חֶסֶד וְכַיּוֹצֵא. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד, וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁאֲרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר שֶׁכָּל שָׁעָה וְשָׁעָה בְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶׁעוֹסֵק, יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתָהּ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי הָאָדָם. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר. אַךְ הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין בְּעַצְמוֹ. וְהַכְּלָל, שֶׁאֵין שָׁעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהָאִיר לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי הָאֱמֶת אַף אִם הַחֹשֶׁךְ מְסַבֵּב אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּסַבֵּב, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם. וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם 'הַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם'. 'כָּל הַיּוֹם' דַּיְקָא, כִּי בְּכָל שָׁעוֹת הַיּוֹם מִתְּחִלָּתוֹ עַד סוֹפוֹ אֲנִי מְקַוֶּה אֵלֶיךָ שֶׁתַּדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ וּתְלַמְּדֵנִי כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ אֱמֶת.

The point of truth is the principal sustenance of the world, as it is written: “In the beginning God created [es]”—the final letters spell “emes,” as is brought, for the seal of the Holy One, blessed be He, is truth (Shabbos, page 55a). And truth must shine in every month and each and every day and each and every hour, [in each] of the twelve hours of day and night. For although truth is one, on account of the differences among its recipients there are many differences in the matter of truth. And one person’s truth is not like his fellow’s, and one hour is not like another. For this person needs to strengthen himself through truth in Torah and service, while that person needs to increase charity to support him, and so on. And this one occupies himself with another mitzvah, with acts of kindness and the like. And likewise, within a single person there are many differences between one day and another and between one hour and another: at this hour he prays, and at this hour he studies, and at this hour he conducts business, and at this hour he eats or speaks with people. And the like—for there are innumerable differences. And the main thing is that each and every hour, in whatever he experiences and whatever he occupies himself with, everything should be in actual truth, according to that time and hour and according to the person. And all this cannot be explained. But one who desires truth will understand for himself. And the general rule is that there is no hour in the world in which he cannot bring light to himself through truth, even if darkness surrounds him as it does, for “the truth of Hashem is forever.” And this is what King Dovid, peace be upon him, asked: “Guide me in Your truth and teach me, for You are the God of my salvation; I have hoped for You all the day.” “All the day” specifically: for during all the hours of the day, from its beginning to its end, I hope for You to guide me in Your truth and teach me, for certainly there is truth.

(הלכות גניבה הלכה ה' אות ט')

(Laws of Theft, Halacha 5, item 9.)

סופי תיבות אמ"ת, אמת מראש ועד סוף, שבכל מצב ומקום לא יהפוך את האמת

The final letters spell EMES (“truth”): truth from beginning to end, so that in every condition and place one does not overturn the truth.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת" (א', א)

“In the beginning God created [the Hebrew object-marker es]” (1:1).

בּוֹ חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים", סוֹפֵי תֵבוֹת אֱמֶ"ת כַּמּוּבָא. כִּי עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁהוּא אֱמֶת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, שֶׁבְּכָל דַּרְגָּא שֶׁבָּעוֹלָם יִמְצָא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה. וְשֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הָאֱמֶת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר הֵן מֵחֲמַת הָעֲלִיָּה, הֵן מֵחֲמַת הַיְּרִידָה.

With it, the Holy One, blessed be He, sealed His world, as it is written: “In the beginning God created”—the final letters spell EMES, as is brought. For the essence of truth is when it is truth from beginning to end: that in every level in the world one finds Hashem, blessed be He, who is the very essence of truth, whether in ascent or in descent, and does not overturn truth into disorder, whether because of ascent or because of descent.

לא לשנות מהאמת הן במצבי עליה והצלחה והן במצבי ירידה

Do not depart from truth, either in conditions of ascent and success or in conditions of descent.

כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם מֵחֲמַת עֲלִיָּתוֹ בַּעֲשִׁירוּת אוֹ בְּחָכְמָה שֶׁהוּא לַמְדָּן מֻפְלָג בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה נוֹטֶה מִן הָאֱמֶת וּמְהַפְּכוֹ מִסִּדְרוֹ הָאֲמִתִּי וְחוֹלֵק עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וִירֵאִים, מֵחֲמַת שֶׁאוֹמֵר סְבָרוֹת הֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי אֵין קֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ שֶׁיּוּכַל לוֹמַר עַל כָּל דָּבָר לְהַפְּכוֹ מִן הָאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לִסְתֹּר כָּל הַטָּעוּתִים וְכָל הַסְּבָרוֹת הַהֲפוּכוֹת. רַק הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יִשְׂרָאֵל וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ בִּבְחִינַת 'מָה' וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, יָכוֹל לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת הֵיטֵב. וְכֵן לִפְעָמִים מֵחֲמַת יְרִידָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפַל וְיָרַד בְּגָלוּת הַתַּאֲווֹת מְאֹד כָּל אֶחָד כְּפִי יְרִידָתוֹ, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, עַד שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַפִּילוֹ שֶׁיִּתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים חַס וְשָׁלוֹם. וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת כְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּהַפֵּךְ הָאֱמֶת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. כִּי בֶּאֱמֶת לֹא כָּךְ הוּא הָאֱמֶת הָאֲמִתִּי. כִּי כְּבָר גִּלָּה לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ רִבּוּי רַחֲמָיו שֶׁאֵינָם כָּלִים, עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאַחֲרָיו שֶׁגִּלּוּ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן י"ב) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ גִּלָּה שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלַן, גַּם שָׁם נִמְצָא ה' יִתְבָּרַךְ.

For sometimes, because of a person’s ascent in wealth or wisdom, when he is an outstanding Torah scholar, he thereby turns away from truth and overturns its true order, and disputes with true tzaddikim and God-fearing people because he offers arguments contrary to actual truth. For there is no end to the empty words that one can say about anything to overturn it from truth, and it is impossible to explain so as to refute all the errors and all the contrary arguments. Rather, truth bears witness to itself; and someone who has a Jewish heart, nullifies himself in the aspect of “mah,” desires actual truth, and does not wish to deceive himself can know and understand the truth well. And likewise, sometimes, because of his great descent, when he has fallen and descended deeply into the exile of desires—each according to his descent—he consequently comes to think that hope is gone, until the adversary wishes to cast him down so that he despairs of mercy, Heaven forbid. And it seems to him that, according to truth, his hope is already lost, Heaven forbid. And all this is because he overturns truth into disorder. For in truth, that is not actual truth. For Hashem, blessed be He, has already revealed to us the abundance of His mercies, which never end, through Moshe Rabbainu and through the true tzaddikim after him, who revealed that Hashem, blessed be He, is in every place, as is explained in this teaching (Likutay Moharan, second collection, section 12): Moshe Rabbainu revealed that even in the ten crowns of impurity, which comprise all the impurities in the world—may the Merciful One save us—Hashem, blessed be He, is found even there.

(הלכות עדות הלכה ה' אות ב')

(Laws of Testimony, Halacha 5, item 2.)

צריך לחזק את האמונה בחידוש העולם שברא הקב"ה הכל יש מאין

One must strengthen faith in the creation of the world anew: that the Holy One, blessed be He, created everything from nothing.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (א', א)

“In the beginning God created the heavens and the earth” (1:1).

עִקַּר מַה שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, הִיא רַק עַל הַהַתְחָלָה, כִּי מַה שֶׁאַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ יֵשׁ מִיֵּשׁ, זֶה אֵינוֹ חִדּוּשׁ אֵצֶל הָעוֹלָם כָּל כָּךְ. כִּי הַחִדּוּשִׁים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ יֵשׁ מִיֵּשׁ, זֶה אָנוּ רוֹאִין בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. כִּי בֶּאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. שֶׁבָּעֶרֶב חַמָּה שׁוֹקַעַת וְנַעֲשֶׂה חֹשֶׁךְ. וּבַבֹּקֶר חוֹזֵר וּמִתְחַדֵּשׁ אוֹר הַחַמָּה. וְכֵן מֵחִטָּה אַחַת שֶׁזּוֹרְעִין בָּאָרֶץ ה' יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ מִמֶּנָּה כַּמָּה שִׁבֳּלִים גְּבוֹהִים עִם כַּמָּה מֵאוֹת חִטִּים. וְכֵן מִגַּרְעִין אֶחָד מַצְמִיחַ בִּרְצוֹנוֹ אִילָן גָּדוֹל וְנִפְלָא. וּמִטִּפָּה סְרוּחָה הוּא בּוֹרֵא בִּרְצוֹנוֹ אָדָם גָּדוֹל וְחַיָּה גְּדוֹלָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה פְּלָאוֹת הַבְּרִיאָה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה מַה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בּוֹרֵא בְּרִיּוֹת נִפְלָאוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבְּרִיּוֹת הַנִּפְלָאוֹת בּוֹרֵא אוֹתָם ה' יִתְבָּרַךְ יֵשׁ מִיֵּשׁ, כִּי כָּךְ גָּזַר בִּרְצוֹנוֹ שֶׁמִּיּוֹם הַבְּרִיאָה וָהָלְאָה יִבְרָא הַכֹּל יֵשׁ מִיֵּשׁ. עַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּעֵינֵינוּ חִדּוּשֵׁי בְּרִיּוֹתָיו בְּכָל עֵת, אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּשֵּׂכֶל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם מֵחֲמַת שֶׁאָז הָיָה יֵשׁ מֵאַיִן. עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ אֲמִתִּי בְּקָדְקֳדוֹ וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, אֵין שׁוּם חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, וּבֵין הַחִדּוּשִׁים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה בְּכָל עֵת. כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהָבִין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ כֵן אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל הַחִדּוּשִׁים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל עֵת.

The principal matter concerning which we must strengthen ourselves in faith in the creation of the world anew is only its beginning. For what comes after creation, when Hashem, blessed be He, created something from something, is not such a novelty to people. For the new things that Hashem, blessed be He, brings about from existing things we see every day and at every time and every hour. For in truth we see the renewal of the world at every time and every hour. For Hashem, blessed be He, in His goodness continually renews the work of creation every day: in the evening the sun sets and it becomes dark, and in the morning the sun’s light returns and is renewed. And likewise, from a single grain of wheat sown in the earth, Hashem, blessed be He, causes many tall ears to grow, with many hundreds of grains of wheat. And from a single seed He likewise causes a great and wondrous tree to grow according to His will. And from a putrid drop He creates, according to His will, a large person and a large animal. And similarly with the wonders of creation that we see at every time and every hour: Hashem, blessed be He, creates wondrous creatures every day, at every time, and at every moment. But since Hashem, blessed be He, creates all these wondrous creations from existing things—for He decreed in His will that from the day of creation onward He would create everything from existing things—therefore, although we see with our eyes the new things He creates at every time, nevertheless, it is impossible to comprehend the creation of the world intellectually, since then it was something from nothing. Therefore we must strengthen ourselves in faith, to believe with perfect faith that Hashem, blessed be He, created everything according to His will at the beginning of creation, something from absolute nothing. And in truth, someone who has a true mind in his head and looks at truth sees no difference between the world’s creation at the beginning of creation and the new things that Hashem, blessed be He, brings about at every time. For just as it is impossible to comprehend the world’s creation at the beginning of creation, so it is impossible to comprehend with any intellect the new things that Hashem, blessed be He, brings about at every time.

גם כל הדברים שאינם יש מאין הם פלא גדול רק שכבר התרגלנו אליהם

Also, all the things that are not something from nothing are a great wonder; it is only that we have already become accustomed to them.

כִּי בְּוַדַּאי אִם לֹא הָיִינוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ שֶׁנִּצְמַח מִגַּרְעִין אֶחָד אִילָן גָּדוֹל כָּזֶה, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם חָכָם וּמְחַקֵּר מַאֲמִין בָּזֶה שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת נִצְמַח מִגַּרְעִין קָטָן כָּזֶה אִילָן גָּדוֹל כָּזֶה עִם עֲנָפִים וְעָלִים וּפֵרוֹת כָּאֵלֶּה, וְאֵיךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בַּשֵּׂכֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ רוֹאִין בְּעֵינֵינוּ פְּלָאוֹת הַבּוֹרֵא כָּאֵלֶּה בְּכָל עֵת, שֶׁנִּצְמַח אִילָן גָּדוֹל מִגַּרְעִין אֶחָד. וְאָדָם בַּעַל דֵּעָה וּבַעַל שֵׂכֶל נִבְרָא מִטִּפָּה סְרוּחָה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר פְּלָאוֹת הַבְּרִיאָה מַה שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל אִם לֹא הָיִינוּ רוֹאִין אוֹתָם בְּעֵינֵינוּ. וְגַם עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ רוֹאִין אוֹתָם בְּעֵינֵינוּ אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בַּשֵּׂכֶל וּלְהָבִין אֵיךְ נַעֲשֶׂה זֹאת, אֵיךְ נִמְשַׁךְ שֵׂכֶל וְדַעַת לְטִפָּה סְרוּחָה שֶׁיִּהְיֶה מִטִּפָּה לַחָה וּסְרוּחָה כָּזֹאת אָדָם בַּעַל קוֹמָה וּבַעַל צוּרָה וּבַעַל שֵׂכֶל כָּזֶה. רַק הוּא יִתְבָּרַךְ אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד. וְזֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לִבְרֹא מִגַּרְעִין אֶחָד אִילָן שָׁלֵם, הוּא יָכוֹל בְּוַדַּאי גַּם כֵּן לִבְרֹא יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט לְגַמְרֵי, כִּי כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּרִיאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ. וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּרִיאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זֹאת, בְּוַדַּאי אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַאֲמִין גַּם בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן. רַק מֵחֲמַת שֶׁבְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לִרְאוֹת כִּי אִם הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בַּשֵּׂכֶל. וּצְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה, הַנִּמְשֶׁכֶת עַל יְדֵי בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָאֲמִתִּיִּים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת מַה שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא רַק עַל הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה יֵשׁ מֵאַיִן.

For certainly, if we did not see with our eyes that such a great tree grows from a single seed, certainly no sage or investigator would believe that such a great tree, with such branches, leaves, and fruits, could grow from so small a seed; and how could this have been pictured in the intellect? And nevertheless, we see such wonders of the Creator with our eyes at every time: a great tree grows from a single seed. And a person of knowledge and intellect was created from a putrid drop. And likewise with the other wonders of creation, which it would have been impossible to comprehend at all had we not seen them with our own eyes. And even now that we see them with our own eyes, it is impossible to picture them in the intellect and comprehend how this occurs: how intellect and knowledge are drawn into a putrid drop, so that from such a moist and putrid drop there comes a person of such stature, form, and intellect. Rather, He, blessed be He, “spoke and it came to be; He commanded and it stood.” And this Creator, blessed be He, who can create an entire tree from a single seed, can certainly also create something from absolute nothing whatsoever. For just as it is impossible to comprehend the creation of something from nothing, so it is impossible to comprehend the creation of something from something. And since we see the creation of something from something every day and at every time, even though we do not comprehend it, we are certainly obligated to believe also in the creation of something from nothing. Only because not everyone merits to see the creation of something from nothing, but only the tzaddikim who possess holy inspiration, it is therefore impossible to picture this in the intellect. And we must rely only on faith, which is drawn through those who truly possess holy inspiration. It follows that the principal strengthening with which we must strengthen ourselves in faith, to believe in the creation of the world anew, concerns only the beginning of creation, which was something from nothing.

(הלכות ברכת הריח הלכה ד' אות ט')

(Laws of the Fragrance Blessing, Halacha 4, item 9.)

ע"י התורה מתתקן הבריאה

Through the Torah, creation is repaired.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" וגו' (א', א)

“In the beginning God created the heavens and the earth,” and so on (1:1).

זֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת דף קיט ע"א) כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי זֶה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הָיָה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וְכוּ'". כַּנַּ"ל, גַּם עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה". וּבֶאֱמֶת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה כֻּלָּא חַד, כִּי שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה". וְכֵן אֵין קִיּוּם לְהָאֱמוּנָה כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְכַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּעַצְמָן שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים מֵעָלְמִין דְּחָרְבִין כַּיָּדוּעַ. נִמְצָא שֶׁהָיָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כָּל שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם, תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה וּבֵרוּר נִיצוֹצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה כַּנַּ"ל. (וְכֵן מְבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּל הָעֲשִׂיּוֹת וְהָעֲסָקִים וְכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וּמְלַאכוֹתָם, הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמַאֲמַר וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי וְכוּ' בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ד, עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". 'בְּרֵאשִׁית', הַיְנוּ בְּהַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, 'בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְכוּ' וְכוּ' זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְכוּ'. 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם', 'רוּחַ אֱלֹקִים' זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּיָּדוּעַ שֶׁנִּקְרָא אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וֶאֱלֹקִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם". וְזֶהוּ 'רוּחַ אֱלֹקִים', הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה. 'מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם', דָּא אוֹרַיְתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַיְנוּ שֶׁהָאֱמוּנָה מְקֻשֶּׁרֶת בְּהַתּוֹרָה וּמְקַבֶּלֶת מִמֶּנָּה כֹּחַ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצִין שֶׁהֵם בְּחִינַת רפ"ח נִיצוֹצִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'מְרַחֶפֶת', כַּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י ז"ל. וְעַל יְדֵי זֶה "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר", שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַתִּקּוּן, בְּחִינַת תִּקּוּן כָּל מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית עַל מְכוֹנָן. "וַיְהִי אוֹר" שֶׁהָיָה כֵּן שֶׁנִּתְתַּקֵּן הַכֹּל, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת כֹּחַ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין, כִּי עַל יְדֵי זֶה בֵּרוּר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁזֶּה עִקַּר עֶצֶם הָעֲשִׂיָּה שֶׁל כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת וְהָעֲשִׂיּוֹת וְכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל.

This is what our Sages of blessed memory said (Shabbos, page 119a): every judge who renders a judgment of actual truth is as though he became a partner with the Holy One, blessed be He, in the work of creation. For this is the principal sustenance of the world, as stated above, for all the work of creation was in the aforementioned aspect: for Hashem, blessed be He, created the world through the Torah, as it is written: “And I was beside Him as an artisan,” and so on, as stated above. It was also through faith, as it is written: “And all His work is in faith.” And in truth, Torah and faith are all one, for both depend on one another. For it is impossible to fulfill the Torah except through faith, as it is written: “All Your commandments are faith”; and likewise, faith has no sustenance except through the Torah, as stated above. And through the work of creation itself, which Hashem, blessed be He, made every day, through this the sparks from the broken vessels of the ruined worlds were sifted, as is known. It follows that in the work of creation there were all three aforementioned aspects: Torah, faith, and the sifting of sparks, which are the aspects of thought, speech, and action, as stated above. (And as is also explained in the words of our master, teacher, and Rabbi, of blessed memory, in several places, all activities, occupations, all business dealings, and their crafts are in the aspect of the labor of the works of creation, as explained in the teaching “And I commanded the ravens,” and so on, in Likutay [Moharan], second collection, section 4; see there). And this is: “In the beginning God created the heavens and the earth.” “Beginning” means through the Torah, which is called “the beginning of His way,” “God created the heavens,” and so on, as our Sages of blessed memory said. “And the earth was chaos and void and darkness,” and so on: and so on; this is drawn from the aspect of the breaking of the vessels, which are the aspect of chaos, void, and darkness, and so on. “And the spirit of God hovered over the face of the waters”: “the spirit of God” is the aspect of faith, which is the aspect of malchus, as is known, which is called Eloakim, as it is written: “And God is my King from of old.” And this is “the spirit of God”: that is, the aspect of faith “hovers over the face of the waters”—this is the Torah, as our Sages of blessed memory said. That is, faith is linked to the Torah and receives power from it to sift the sparks, which are the aspect of the 288 sparks; this is the aspect of “hovered,” as is explained in the writings of the Ari, of blessed memory. And through this, “And God said: Let there be light,” which is the aspect of the world of repair, the aspect of establishing all the work of creation upon its proper foundation. “And there was light”—it was thus that everything was repaired. That is, as stated above, through faith, which receives power from the Torah, which is the aspect of “and the spirit of God hovered over the face of the waters,” as stated above, through this we repair all the things we do. For through this all the sparks are sifted, which is the principal substance of the making of all the work of creation, which is the aspect of all occupations, crafts, activities, and all business dealings in the world, as stated above.

(הלכות דיינים הלכה ד' אות ד')

(Laws of Judges, Halacha 4, item 4.)

לפני חטא אדה"ר היו יכולים לראות את האלקות שבכל דבר גשמי

Before the sin of the first man, they could see the Divinity within every material thing.

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (א', ד)

“And God saw the light, that it was good” (1:4).

קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אָז הָיָה הָעוֹלָם זַךְ וְטָהוֹר, וְאָז הָיְתָה הַשָּׂגַת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְאִירָה מְאֹד מְאֹד. וְאָז הָיוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְלִרְאוֹת בּוֹ הַחִיּוּת אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל הַמְחַיֶּה אוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת אוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם מִסְתַּכֵּל בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ (חגיגה דף י"ב ע"א), הַיְנוּ שֶׁבָּאוֹר הַזֶּה הָיוּ יְכוֹלִים לְהַבִּיט וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְלִרְאוֹת בּוֹ הַחִיּוּת אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל הַנֶּעְלָם בּוֹ שֶׁהוּא מְחַיֶּה אוֹתוֹ הַדָּבָר. וְזֶה בְּחִינַת 'מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ' 'מִקָּצֶה וְעַד קָצֶה', הַיְנוּ מִסּוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי עַד סוֹפוֹ הָעֶלְיוֹן. שֶׁשָּׁם הַדָּבָר נִכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי הַתְחָלַת הַדָּבָר בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן הוּא בְּחִינַת סוֹף מִמַּטָּה לְמַעְלָה. הַיְנוּ שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל הָעוֹלָם וְלִרְאוֹת בּוֹ סוֹפוֹ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ שֶׁהָיָה יָכֹל לִרְאוֹת הַחִיּוּת אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְאָז הָיוּ יְכוֹלִים לֵידַע הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִגְנַז הָאוֹר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי עָמַד וּגְנָזוֹ וְכוּ'. כִּי מֵחֲמַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל יְדֵי זֶה זֹהֲמַת הַנָּחָשׁ בָּעוֹלָם בְּחִינַת דַּם נִדּוֹת, עַל כֵּן הֻצְרַךְ כִּבְיָכוֹל לִגְנֹז הָאוֹר כְּדֵי, שֶׁלֹּא יִינְקוּ הַקְּלִפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר מִדַּאי.

Before the sin of the first man, then the world was pure and clear, and then the attainment of the first man shone very, very brightly. And they could then look at every thing in the world and see within it the Divine vitality, as it were, that gives it life. And this is the aspect of the light of the seven days of creation, with which a person would gaze from one end of the world to the other (Chagigah, page 12a). That is, with this light they could look and gaze at every thing in the material world and see within it the Divine vitality, as it were, hidden within it that gives that thing life. And this is the aspect of “from the end of the world to its end,” “from one end to the other”: that is, from the end of the central point of the material world to its upper end, where the thing is included in its root. For the beginning of the thing in its upper root is the aspect of an end from below upward. That is, he could look at the entire world and see within it its upper end, which is linked to its root. That is, he could see the Divine vitality, as it were, hidden in every thing in the world. And then they could know the Torah within every thing in the world. But through the sin of the first man this light was hidden, as our Sages of blessed memory said: He saw that the world was not worthy, arose, and hid it, and so on. For because of the sin of the first man, because through it the serpent’s pollution was drawn into the world, the aspect of menstrual blood, it was therefore necessary, as it were, to hide the light so that the kelipos would not draw sustenance Heaven forbid excessively.

(הלכות נדרים הלכה ד' אות ט')

(Laws of Vows, Halacha 4, item 9.)

האמת גנוז אצל הצדיקים והחפץ באמת יתקרב אליהם ואז ידע האמת

Truth is hidden with the tzaddikim; one who desires truth will draw close to them and then know the truth.

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (א', ד)

“God saw the light, that it was good” (1:4).

וְזֶה גַּם כֵּן מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרק ג) 'אוֹר' אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים 'חֹשֶׁךְ' אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם הוּא חָפֵץ תַּלְמוּד לוֹמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שֶׁקֶר לֶאֱמֶת וֶאֱמֶת לְשֶׁקֶר, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע בְּאֵיזֶה מֵהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ. לָכֵן נֶאֱמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁרָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁחָפֵץ לֵידַע הַדֶּרֶךְ בְּאֵיזֶה מַעֲשִׂים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ, יִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי אֶצְלָם נִגְנַז הָאוֹר הַטּוֹב וְיֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם לְהִסְתַּכֵּל מֵעוֹדוֹ עַד סוֹפוֹ מִבַּחֲרוּתוֹ עַד זִקְנוּתוֹ עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי וְכַנַּ"ל וְאָז יֵדַע הָאֱמֶת בְּאֵיזֶה מֵהֶם חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

This is also what our Sages of blessed memory said (Biraishis Rabbah, chapter 3): “Light”—these are the deeds of the tzaddikim; “darkness”—these are the deeds of the wicked. “I still do not know which of them He desires”; the verse therefore says, “God saw the light, that it was good,” and so on. That is, the wicked turn darkness into light and light into darkness, falsehood into truth and truth into falsehood, until it is impossible to know which of them Hashem, blessed be He, desires. Therefore it says, “God saw the light, that it was good”; and our Sages of blessed memory said (there) that He saw that the world was not worthy to use it, and He arose and hid it for the tzaddikim in the future to come. That is, someone who desires to know the way—which deeds Hashem, blessed be He, desires—should draw close to true tzaddikim, for with them the good light is hidden, and follow their ways: to contemplate, from his earliest days to his end, from his youth to his old age, his eternal ultimate purpose, as stated above. Then he will know the truth: which of them Hashem, blessed be He, desires.

(הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות ע"ט)

(Laws of the Morning Blessings, Halacha 5, item 79.)

בא להורות שמכל השינויים הרבים מתגלה האחדות הפשוט

It comes to show that from all the many changes, simple unity is revealed.

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (א', ה)

“And there was evening and there was morning: one day” (1:5).

כְּתִיב יוֹם 'אחד' וְלֹא יוֹם רִאשׁוֹן, לְהוֹרוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, הַיְנוּ לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבַּבְּרִיאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת 'ויהי ערב ויהי בקר' שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַשִּׁנּוּי שֶׁבֵּין יוֹם לְלַיְלָה בֵּין הָאוֹר לְחֹשֶׁךְ הוּא הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַשִּׁנּוּיִים. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים, וּבָזֶה כָּלוּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֵין חֵקֶר. וְהַכֹּל נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְגַּלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ רִבּוּי פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ 'ויהי ערב ויהי בקר' שֶׁהֵם כְּלָל כָּל הַשִּׁנּוּיִים, 'יום אחד' בְּחִינַת שֶׁהָיָה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ. הַיְנוּ לְגַלּוֹת אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהַיָּחִיד קַדְמוֹן בָּרָא הַכֹּל וְכָל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מִיְּחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ.

It is written “one” day, not “first” day, to show that the Holy One, blessed be He, is alone in His world. That is, to show that all the changes in creation, which are the aspect of “and there was evening and there was morning,” encompassing all the changes in the world—for the change between day and night, between light and darkness, is the greatest change among all changes, and as we say in the blessing of the reading of Shema, “and with understanding changes the times,” and this encompasses all the many changes of every day, beyond investigation—and everything was created and is sustained so that simple unity should be revealed specifically from the multiplicity of His changing actions, as stated above. And this is “and there was evening and there was morning,” which comprise all the changes: “one day,” the aspect of His being alone in His world. That is, to reveal His unity, blessed be He: the One, who is primordial, created everything, and all His changing actions are drawn from His unity, blessed be He.

(הלכות פריקה וטעינה הלכה ד' אות ל"ג)

(Laws of Unloading and Loading, Halacha 4, item 33.)

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (א', ה)

“And there was evening and there was morning: one day” (1:5).

זֶהוּ שֶׁסָּפַר אֶת הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד". וְכֵן יוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וְכוּ'. כִּי הָעִקָּר לַעֲשׂוֹת פֶּתַח וְצִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִיּוּ"ד דִּלְעֵלָּא לְיוּ"ד דִּלְתַתָּא וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מֵהָאֶחָד. כִּי כְּשֶׁהָאוֹר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הוּא שֶׁיֵּצֵא הָאוֹר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְיִתְרַבֶּה וִיחַיֶּה וִיקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרוּאִים. וְהָעִקָּר אֶת הָאָדָם הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁתֵּצֵא הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁאָז שַׁיָּךְ מִסְפָּר, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַכֹּל בְּכֹחַ אֵין שַׁיָּךְ מִסְפָּר, רַק עִקַּר הַתִּקּוּן, שֶׁאַחַר שֶׁיָּצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְנַעֲשָׂה בְּחִינַת מִסְפָּר, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ לֹא יִהְיֶה הַמִּסְפָּר נִפְרָד חַס וְשָׁלוֹם מֵהָאֶחָד, רַק שֶׁיַּחֲזִרוּ הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְבַּטֵּל שָׁם לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם, רַק יַחֲזֹר וְיַעֲלֶה לְמַעְלָה בְּכָל פַּעַם וְיַמְשִׁיךְ הַחַיּוּת לְמַטָּה בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. שֶׁהָעִקָּר עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁיּוֹדֵעַ אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת וְיֵדַע כָּל פָּעוּל וְכוּ'. וְעַל כֵּן סָפַר כָּל הַיָּמִים, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת מִסְפָּר כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן כְּתִיב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי וְכוּ' יוֹם אֶחָד" וְלֹא כְּתִיב יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן לַחֲזֹר כָּל הַמִּסְפָּר לְאֶחָד, לֵידַע שֶׁאַחַר הַמִּסְפָּר שֶׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה אַחַר שֶׁיָּצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עֲדַיִן הַכֹּל אֶחָד, כִּי ה' אֶחָד בָּרָא הַכֹּל וּמְחַיֶּה הַכֹּל וְכַנַּ"ל.

This is His counting the days, as it is said: “And there was evening and there was morning: one day,” and likewise the second and third day, and so on. For the principal thing is to make an opening and a channel to draw the light and vitality from the upper yud to the lower yud, and so on, which is the aspect of “two are better than one.” For when the light is one, as it was before creation, this is not perfection. For His principal intention is for the light to emerge from above downward, increase, give life to, and sustain all creatures, and chiefly the Jewish person, who is the purpose of everything. For the principal perfection is that creation emerge from potential into actuality, when number is applicable. For as long as everything was in potential, number is inapplicable. Rather, the principal repair is that after it emerges from potential into actuality and becomes the aspect of number, even afterward the number should not become separate, Heaven forbid, from the One; rather, actuality should return to potential. And nevertheless, it should not be entirely nullified there, so that the world should not return to chaos and void, Heaven forbid. Rather, it should return and ascend higher each time and draw vitality downward, in the aspect of “and the living beings ran and returned.” This is principally through faith: after creation, one knows that the entire creation is from Him, blessed be He, in the aspect of “and every thing made will know,” and so on. And therefore He counted all the days, for this is the principal aspect of bringing from potential into actuality, which is the aspect of number, as stated above. And therefore it is written: “And there was evening and there was,” and so on, “one day,” and it does not write “first day”: the Holy One, blessed be He, was alone in His world, and so on, and as our Sages of blessed memory explained. That is, as stated above: the principal repair is to return all number to the One, to know that after number—which is after creation, after it emerged from potential into actuality—everything is still one. For the one Hashem created everything and gives life to everything, and as stated above.

(הלכות הכשר כלים הלכה ד' אות ל"ט)

(Laws of Making Vessels Fit, Halacha 4, item 39.)

חושך קודם לאור הוא משום שהצמצום קודם

Darkness precedes light because contraction comes first.

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (א', ה)

“And there was evening and there was morning: one day” (1:5).

בְּכָל יוֹם יֵשׁ חֹשֶׁךְ שֶׁקֹּדֶם לָאוֹר, כִּי הַלַּיְלָה קוֹדֵם אֶל הַיּוֹם בְּסֵדֶר הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד'. וּבְשָׁרְשׁוֹ בִּקְדֻשָּׁה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מַה שֶׁהַחֹשֶׁךְ קָדַם לָאוֹר. כִּי הַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת בְּחִינַת צִמְצוּם הַמֹּחִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְבָנָה שֶׁשְּׁלִיטָתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁעִקַּר תִּקּוּן וְקַבָּלַת הַמֹּחִין עַל יָדָהּ דַּיְקָא וְכַנַּ"ל.

Every day there is darkness that precedes light, for night precedes day in the order of creation, as it is written: “And there was evening and there was morning: one day.” And in its root in holiness, the fact that darkness precedes light is a great repair. For darkness is the aspect of the absence of knowledge, the aspect of contraction of the mental faculties, which is the aspect of the moon, whose dominion is at night, which is the aspect of malchus; the principal repair and reception of the mental faculties occurs specifically through her, and as stated above.

אך היצר פוגם ומבלבל שאדם יראה רק את החושך הקודם, ולא את האור שאחריו

But the evil inclination damages and confuses, so that a person sees only the preceding darkness, and not the light that follows it.

אֲבָל מֵחֲמַת פְּגַם מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּגַם מִעוּט הַלְּבָנָה עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא יְנִיקָה חַס וְשָׁלוֹם

But because of the damage caused by people’s deeds, which is the aspect of the damage of the diminution of the moon, through this sustenance is drawn to the Other Side, Heaven forbid—

מִשָּׁם מִבְּחִינַת צִמְצוּם הַנַּ"ל, כִּי מִשָּׁם עִקַּר יְנִיקָתָם כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהוּא זֻהֲמַת מִצְרַיִם. כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם מִפְּגַם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַצִּמְצוּם הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה כַּנַּ"ל, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם חֹשֶׁךְ מַמָּשׁ. שֶׁרוֹצֶה לְהַחֲשִׁיךְ אוֹר הַיּוֹם לְגַמְרֵי. הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת הַדַּעַת וּלְהַחֲשִׁיךְ אֶת אוֹר הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה הָאֲמִתִּית הַמֵּאִיר בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא עִקַּר אוֹר יוֹם. וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל הַטָּעֻיּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לִדְחוֹת זֶה הַיּוֹם, עַד שֶׁעַל פִּי הָרֹב נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין זֶה הַיּוֹם נִמְנֶה וְנִסְפָּר כְּלָל בִּימֵי חַיָּיו, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ. וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּפִי הַהִשְׁתַּטְּחוּת וְהַהִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפָּה שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּוַדַּאי קָשֶׁה מְאֹד לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה', בִּפְרָט בִּתְפִלָּה שֶׁשָּׁם בָּאִים כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה מִשְׁרָא בְּסִימָן ל, עַיֵּן שָׁם).

from there, from the aforementioned aspect of contraction—for from there comes their principal sustenance, as stated above. And from there comes the principal hold of the wicked kingdom, which is the pollution of Egypt. For their principal sustenance comes from the damage to the kingdom of holiness, which is the aspect of damage to the aforementioned contraction, which is the aspect of the diminution of the moon, as stated above. And from there all the damage in the world is drawn; and then, Heaven forbid, actual darkness grows strong, wishing to darken the daylight completely. That is, it wishes to confuse the mind and darken the light of truth, which is the light of the true intellect and wisdom shining each and every day, which is the principal light of day. And from this are drawn all the confusions, obstacles, and delays of each and every day, from which come all the aforementioned errors through which a person wishes to put off this day, until, for the most part, it seems to him as though this day is not counted or numbered at all among the days of his life, as though on this day it is impossible to serve Hashem, blessed be He. And in truth, certainly, according to the spreading out and expansion of the Other Side and the kelipah each and every day, it is certainly very difficult to engage in the service of Hashem, particularly in prayer, where all the confusions in the world come (as is explained in the teaching “Mishra,” section 30; see there).

וצריך לדעת שאין יום שאין בו טוב, רק צריך לשבר החושך הקודם לאור ולראות את הטוב

And one must know that there is no day without good; one must only break the darkness preceding the light and see the good.

אֲבָל צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיּוֹם הוּא יוֹם וְעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן, וּבְוַדַּאי יֵשׁ בּוֹ טוֹב, רַק שֶׁהַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה עָלָיו כִּי הַקְּלִפָּה קוֹדֶמֶת לַפְּרִי. וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה שֶׁהֵם כְּלָל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַטָּעֻיּוֹת וְהַדְּחִיּוֹת, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁדַּיְקָא בְּיוֹם הַזֶּה יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לְךָ וְתִזְכֶּה לִמְצֹא הַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא. כִּי לֵית יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הַמּוּבָא בְּסִימָן פד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, תָּא חֲזִי כָּל שִׁית יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְכוּ' וְלֹא תִשְׁכַּח יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב וְכוּ' וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב כְּגוֹן חֹשֶׁךְ דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'. עַל כֵּן צְרִיכִים לֵידַע שֶׁמַּה שֶּׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה', זֶה נִמְשָׁךְ רַק מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁקָּדַם לָאוֹר שֶׁנִּמְשָׁךְ מִפְּגַם הַצִּמְצוּם הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַגָּדֵר מִלְּבַר שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יוֹם, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַנַּ"ל, וּמִשָּׁם בָּאִים כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַדְּחִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְלוּם כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִימֵי חַיָּיו כְּאִלּוּ הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ כְּלָל. כַּאֲשֶׁר נִמְצָא זֶה בְּרֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְפַקְּחִים עַל דַּרְכֵיהֶם הֵיטֵב, בִּפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה סִבָּה וּמְאֹרָע לְטוֹב אוֹ לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז הַיּוֹם מִתְבַּלְבֵּל אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁרֹב יְמֵיהֶם כָּלִים בָּזֶה לְהֶבֶל וְלָרִיק רַחֲמָנָא לִצְלָן כְּגוֹן בְּיוֹם זֶה הוּא יָרִיד וְיוֹמָא דְּשׁוּקָא וּבְיוֹם זֶה צָרִיךְ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּבְזֶה הַיּוֹם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וּבְאֵלּוּ הַיָּמִים הוּא בַּדֶּרֶךְ נָע וָנָד וּמִטַּלְטֵל וּבְזֶה הַיּוֹם בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְצָרִיךְ לְהָרִים הַמַּשּׂוֹי מֵעַל הָעֲגָלָה וּלְסַדֵּר הַסְּחוֹרָה וּלְחַלְּקָהּ כָּרָאוּי וְכוּ' וּבְיוֹם זֶה מִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה מְרִיבָה וּקְטָטָה עִם אֶחָד וּבְיוֹם זֶה נִקְרָא עַל אֵיזֶה סְעֻדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּטּוּלִים וּבִלְבּוּלִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁכִּמְעַט בְּכָל יוֹם נִמְצָא בּוֹ בִּטּוּל וּבִלְבּוּל גָּדוֹל. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מְאֹרָעוֹת כָּאֵלֶּה. נִדְמֶה לוֹ גַּם כֵּן עַל פִּי הָרֹב בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְלוּם וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַגָּדֵר מִלְּבַר דְּאִית עַל כָּל יוֹם וְכַנַּ"ל, שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁקָּדַם לָאוֹר, דְּהַיְנוּ מִבְּחִינַת פְּגַם הַצִּמְצוּם הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן מִעוּט הַלְּבָנָה כַּנַּ"ל.

But one must know that, nevertheless, this day is a day and is counted, and certainly there is good in it; only darkness covers it, for the shell precedes the fruit. And one must strengthen oneself and strive to break the shell, which comprises all the obstacles, confusions, errors, and postponements, and know and believe that specifically on this day one can draw close to Hashem, blessed be He, according to one’s aspect. And if you seek Him, He will be found by you, and you will merit to find the good specifically in this day. For there is no day without good, as it states in the holy Zohar (brought in section 84), and this is its wording: “Come and see: all six days of creation, and so on; and you will not find a day without good, and so on. And every day has an outer barrier, so that not every person enters that good, such as darkness that covers the light,” and so on. Therefore one must know that the feeling that today it is impossible to pray with intention, study, and engage in the service of Hashem comes only from the darkness preceding light, which is drawn from the damage to the aforementioned contraction, from which comes the outer barrier around the good in every day, as explained in the aforementioned Zohar. And from there come all the errors and postponements of every person every day: it seems to him as though this day is nothing, as though it is not among the days of his life, as though today it is entirely impossible to draw close to Hashem, blessed be He. This is found among most people who do not carefully examine their ways. Particularly when they have some circumstance or event, for good or the opposite, Heaven forbid, then the day becomes completely confused for them, until most of their days are consumed through this in vanity and emptiness, may the Merciful One save us. For example: this day is a fair and market day; and on this day he must calculate his accounts; and on this day he sets out on a journey; and during these days he is traveling, moving and wandering and being tossed about; and on this day he returns from the journey and must remove the load from the wagon, arrange the merchandise, and distribute it appropriately, and so on. And on this day some quarrel and dispute with another person happens to him, and on this day he is invited to some meal. And likewise there are various interruptions and confusions each and every day, until almost every day contains a great interruption and confusion. And even on the other days, when there are no such events, for the most part every day also seems to him as though this day is nothing, and as stated above. And all this is drawn from the outer barrier around every day, and as stated above, which is drawn from the darkness preceding light—that is, from the aspect of damage to the aforementioned contraction, which is the aspect of the repair of the diminution of the moon, as stated above.

(הלכות פקדון הלכה ד' אות ו')

(Laws of a Deposit, Halacha 4, item 6.)

הקב"ה נמלך עם נשמות הצדיקים והם לקחו ערבות לתקן את הכל

The Holy One, blessed be He, took counsel with the souls of the tzaddikim, and they undertook a guarantee to repair everything.

"נַעֲשֶׂה אָדָם" (א', כו)

“Let us make man” (1:26).

כְּשֶׁה' יִתְבָּרַךְ רָצָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם נִמְלַךְ בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים א, ד' כ"ג) "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וכו'". וְעִנְיַן מַה שֶׁנִּמְלַךְ ה' יִתְבָּרַךְ עִם הַצַּדִּיקִים, הוּא מֵחֲמַת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ צָפָה שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי אָדָם לַחֲטֹא וּלְהַרְגִּיז לְפָנָיו, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה בֶּאֱמֶת קִטְרְגוּ הַמַּלְאָכִים עַל בְּרִיאַת הָאָדָם וְאָמְרוּ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְכוּ' כִּי עָתִיד לַחֲטָא קַמָּךְ וּלְאַרְגְּזָא קַמָּךְ.

When Hashem, blessed be He, wished to create the world, He took counsel with the souls of the tzaddikim and created the world, as it is written (Chronicles I, 4:23): “They are the potters,” and so on. And the matter of Hashem, blessed be He, taking counsel with the tzaddikim was because Hashem, blessed be He, foresaw that people would sin and provoke Him, which is why the angels indeed objected to the creation of man and said: “What is man, that You remember him?” and so on, “for he will sin before You and provoke You.”

וּמֵחֲמַת זֶה נִמְלַךְ וְנִתְיַעֵץ ה' יִתְבָּרַךְ עִם נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְנִגְמַר הָעֵצָה בֵּינֵיהֶם לִבְרֹא אֶת הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָם הַתָּלוּי בּוֹ, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רָאָה בְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם יַעַמְדוּ בְּנִסָּיוֹן בְּזֶה הָעוֹלָם, אַף גַּם בְּגֹדֶל כֹּחָם יָשִׁיבוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם אֵלָיו, וִיתַקְּנוּ כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁיְּקַלְקְלוּ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְעִקַּר הַסְּמִיכָה הָיָה עַל נִשְׁמַת מָשִׁיחַ שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כְּלָל כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁהוּא יִגְמֹר כָּל הַתִּקּוּנִים וִיתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקְלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת. נִמְצָא שֶׁמָּשִׁיחַ הוּא עִקַּר הֶעָרֵב שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר הַדִּין בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּהִלְכוֹת עָרֵב שֶׁמִּי שֶׁמִּתְיָעֵץ עִם אֶחָד אִם לְהַלְווֹת לְאֵיזֶה אָדָם וְהוּא אוֹמֵר לְהַלְווֹת לוֹ, הוּא נַעֲשֶׂה עָרֵב, וְעַל כֵּן מָשִׁיחַ וְכָל הַצַּדִּיקִים הַכְּלוּלִים בּוֹ שֶׁיָּעֲצוּ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא הָעוֹלָם עַל כֵּן הֵם נַעֲשׂוּ עֲרֵבִים בַּדָּבָר כַּנַּ"ל. וְסוֹף כָּל סוֹף יִגְמְרוּ וִיקַיְּמוּ הָעֲרֵבוּת בִּשְׁלֵמוּת.

And because of this, Hashem, blessed be He, took counsel and consulted with the souls of the tzaddikim, and the counsel was settled among them to create man and the entire world that depends upon him. For Hashem, blessed be He, saw in the deeds of the tzaddikim that they would withstand the test in this world; moreover, through their great power they would bring all the inhabitants of the world back to Him and repair all the damage that other people would cause. And His principal reliance was upon the soul of Mashiach, which preceded the world and is the root of the entirety of all the tzaddikim in all generations, who will finish all the repairs and repair all the damage caused throughout all generations. It follows that Mashiach is the principal guarantor for the entire world. And as the law is explained in the Shulchan Aruch in the Laws of a Guarantor: someone who consults another about whether to lend to a certain person, and the other tells him to lend to that person—the latter becomes a guarantor. And therefore Mashiach and all the tzaddikim included within him, who advised Hashem, blessed be He, to create the world, have therefore become guarantors in the matter, as stated above. And ultimately they will complete and fulfill the guarantee in perfection.

(הלכות ערב הלכה ד' אות ד')

(Laws of a Guarantor, Halacha 4, item 4.)

כל הבריאה באותיות התורה

All creation is in the letters of the Torah.

"נַעֲשֶׂה אָדָם" (א', כו)

“Let us make man” (1:26).

בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְעַל כָּל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹמְדִים כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עוֹלָמוֹת. גַּם שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּתֵבַת 'אָדָם' מְצֻיָּרִים כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן בְּתֵבַת 'בְּהֵמָה' מְצֻיָּרִים כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל הַבְּהֵמוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָרֵי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

Through the letters of the Torah all the worlds were created; and upon each and every letter in the Torah stand many, many thousands and myriads of worlds. I also heard from his holy mouth that in the word “man” all the forms of all human beings in the world are depicted. And likewise, in the word “animal” all the forms of all animals are depicted. And likewise in the other works of creation.

(הלכות ספר תורה הלכה ג' אות ז')

(Laws of a Torah Scroll, Halacha 3, item 7.)

כל איברי וגידי האדם הם כנגד הבחנות של השגות אלקות

All a person’s limbs and sinews correspond to aspects of attainments of Divinity.

"בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (א', כז)

“In the image of God He created him” (1:27).

צֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים מֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן הַנַּ"ל, כִּי יֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁהוּא נִקְרָא בְּחִינַת עַיִן, וְיֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁנִּקְרָא בְּחִינַת יָד, וְיֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁנִּקְרָא רֶגֶל. וְכֵן בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים, וְכֵן בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוֹת כָּל אֵיבָר וְכָל גִּיד שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּפְנִים וּבַחוּץ, כֻּלָּם הֵם כְּנֶגֶד שִׂכְלִיִּים שֶׁל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל הַדּוֹרוֹת בָּאִין לָעוֹלָם בִּשְׁבִיל זֶה, לְהַשְׁלִים צֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ כִּבְיָכוֹל, עַל יְדֵי יְדִיעָתָם אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים זֶה הַבִּנְיָן הַנּוֹרָא בְּדוֹר אֶחָד.

The image of the likeness of his form is the aspect of the totality of attainment of Divinity through the aspect of contractions, from cause to effect, from higher intellect to lower intellect, as stated above. For there is an intellect called the aspect of an eye, and there is an intellect called the aspect of a hand, and there is an intellect called a foot. And likewise with the other limbs, and likewise in the finest details of every limb and every sinew that a person has, inwardly and outwardly: all of them correspond to intellects of attainments of Divinity, which are the aspect of His holy names. And all the generations come into the world for this: to complete the image of the likeness of his form, as it were, through their knowledge of Him, blessed be He; for it is impossible to complete this awesome structure in a single generation.

(הלכות גיטין הלכה ד' אות ח')

(Laws of Divorce Documents, Halacha 4, item 8.)

"בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (א', כז)

“In the image of God He created him” (1:27).

דְּמוּת הָאָדָם כָּלוּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר וּבְכָל חֵלֶק מִבְּשַׂר גּוּפוֹ לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ. כִּי כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי גּוּפוֹ מְיֻחָד כְּנֶגֶד חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם וּכְנֶגֶד כַּמָּה נְפָשׁוֹת. כִּי מִנְּהוֹן תַּלְיָן בְּאוּדְנִין וּמִנְּהוֹן בְּשַׂעְרִין וכו' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הַגּוּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו. כִּי אֵין שׁוּם שַׂעֲרָה בָּאָדָם וְכֵן אֵין בּוֹ שׁוּם אֵיבָר וְגִיד וְשׁוּם חֲתִיכָה מֵחֶלְקֵי בְּשָׂרוֹ וְעוֹרוֹ שֶׁאֵין תְּלוּיִין בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת וְעוֹלָמוֹת.

The form of man comprises all the worlds. And he has power in each and every limb and in every part of the flesh of his body to draw the world to Hashem, blessed be He. For every part among the parts of his body is specially assigned in correspondence with a part among the parts of the world and with several souls. For some of them depend upon the ears, and some upon the hair, and so on; and similarly with the other parts of the body, from his head to his feet. For there is no hair on a person, and likewise no limb or sinew in him and no piece from the parts of his flesh and skin upon which many, many souls and worlds do not depend.

(הלכות קרחה וכתובת קעקע הלכה ג')

(Laws of Baldness and Tattooing, Halacha 3.)

אדם צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה

A person must make himself a vehicle for the Divine Presence.

"בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (א', כז)

“In the image of God He created him” (1:27).

עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א', יג) 'כְּמַרְאֵה אֵשׁ הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת'. שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְקַן מֵהָאֲרִ"י ז"ל לוֹמַר הִנְנִי מְכַוֵּין לַעֲשׂוֹת כָּל גּוּפִי מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה וכו'.

The principal service of a person is to draw upon himself the holiness of the holy chariot, which is the aspect of fire, as it is written (Yechezkel 1:13): “Like the appearance of fire; it moves among the living beings,” where His Divinity, blessed be He, is revealed. For every person must make himself a vehicle for the Divine Presence, as was instituted by the Ari, of blessed memory, to say: “I hereby intend to make my entire body a vehicle for the Divine Presence,” and so on.

(הלכות גזילה הלכה ה' ראשי פרקים אחרי אות כ"ט)

(Laws of Robbery, Halacha 5, chapter outlines after item 29.)

"בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (א', כז)

“In the image of God He created him” (1:27).

אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם (ר"ל לִרְאוֹת פְּנִימִיּוּתוֹ) הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת עוֹלָמוֹת.

If they were to turn a person inside out (meaning, to see his inwardness), they would see that from each and every one of his sinews hang thousands upon thousands and myriads upon myriads of worlds.

(חיי מוהר"ן סימן תק"ה)

(Chayay Moharan, section 505.)

כפי מעשיו נעשה בכל העולמות

According to his deeds, things are done in all the worlds.

"בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (א', כז)

“In the image of God He created him” (1:27).

כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כֵּן בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כֵּן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כֵּן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

When a person does something with his hands, that is done in all the worlds; and when he does something with his hands, that is done in all the worlds.

(חיי מוהר"ן סימן תק"ד)

(Chayey Moharan, section 504.)

תיקון מעשה בראשית הוא על ידי בירור הטוב מן הרע

The repair of the work of creation is through sifting the good from the bad.

"וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" (א', כו)

“And God saw that it was good” (1:26 [printed reference; see note]).

מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת 'וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית'. וְזֶה בְּחִינַת 'כִּי טוֹב' הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי קֹדֶם תִּקּוּן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ". זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת 'וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת', דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ בְּחִינַת מֹשֶׁה בִּבְחִינַת (רות ג') 'וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל'. וְעַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם. וְעַל יְדֵי זֶה עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, עַל יְדֵי זֶה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וכו'". וַאֲזַי "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ וכו'", כִּי עַל יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנָס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדָּל וְנִפְרָשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר הָרָע מִן הַטּוֹב וכו' וכנ"ל. נִמְצָא שֶׁעִקַּר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כנ"ל.

The principal work of creation is through sifting the good, in the aspect of “and in His goodness He continually renews the work of creation every day.” And this is the aspect of “that it was good,” said on all six days of creation. For before the repair of the work of creation, it says: “And the earth was chaos and void and darkness.” This is the aspect of the overpowering of the bad, which covers the good. And the repair was through the aspect of “and the spirit of God hovered”—this is the spirit of Mashiach, which is the aspect of the good. For all the good points found in every Jew are the aspect of the spark of Mashiach, since the essential good is Mashiach, the aspect of Moshe, in the aspect of (Rus 3): “And it shall be in the morning: if Tov [‘good’] redeems you, let him redeem.” And through the aspect of the spirit of God, a good spirit, the aspect of the spirit of Mashiach, through this comes the principal sustenance and building of the world. And through this—through the good points found within chaos, void, and darkness—through this, “And God said: Let there be light, and there was light,” and so on. And then, “And God separated the light from the darkness,” and so on. For through the good point he truly enters the scale of merit; and then the light is revealed and the darkness is separated and set apart from the light, the bad from the good, and so on, and as stated above. It follows that the principal work of creation is through finding and sifting the good point, as stated above.

(הלכות השכמת הבוקר הלכה א' אות ח')

(Laws of Rising in the Morning, Halacha 1, item 8.)

הבעלי חיים לפני החטא היו מתוקנים

Before the sin, the animals were rectified.

"לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ"

“It shall be for you to eat, and for every beast of the earth.”

(א׳, כט-ל)

(1:29–30)

[כתב רש״י, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר].

[Rashi wrote: And He did not permit the man and his wife to put a creature to death and eat meat.]

עִקַּר הַשְּׁחִיטָה הִתְחִילָה רַק מִנֹּחַ, כִּי מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד נֹחַ לֹא הֻתַּר לָהֶם לַהֲרֹג בְּהֵמָה וּלְאָכְלָהּ.

Slaughter began principally only with Noach, for from the days of the first man until Noach, they were not permitted to kill an animal and eat it.

כִּי קֹדֶם הַחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וַאֲפִלּוּ בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת לֹא הָיָה לָהֶם אֲחִיזָה. וְעַל כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁחִיטָה וְהָיָה אָסוּר לְגַמְרֵי לַהֲרֹג נֶפֶשׁ וְלָאָכְלוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ תִּקּוּן. וְאַחַר הַחֵטְא, שֶׁיָּרְדוּ וְנָפְלוּ כָּל הַדְּבָרִים וְנִתְאַחֲזוּ בָּהֶם הַחִיצוֹנִים, אָז הֻצְרְכוּ תִּקּוּן.

For before the sin of the first man, they were all holy, and even among domesticated and wild animals, they [the external forces] had no hold. And therefore, they did not require slaughter, and it was entirely forbidden to kill a living creature and eat it, since it did not require rectification. And after the sin, when all things descended and fell, and the external forces gained a hold on them, they then required rectification.

אֲבָל לֹא הִתְחִיל הַתִּקּוּן עַד נֹחַ, שֶׁהוּא הִתְחִיל לְתַקֵּן הָעוֹלָם מִמַּה שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "זֶה יְנַחֲמֵנוּ וְכוּ׳ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה׳". וּמִמֶּנּוּ הִתְחִיל בִּנְיַן הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ וְתִקּוּנוֹ, כִּי אָז הִגִּיעַ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתַכְלִית הַפְּגָם מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה וְכוּ׳, עַד שֶׁהֻצְרַךְ ה׳ יִתְבָּרַךְ לְהָבִיא מַבּוּל לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְכָל זֶה הָיָה מִפְּגַם הַבְּרִית, שֶׁזֶּה הָיָה תְּחִלַּת הַחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּבִימֵי נֹחַ הִגִּיעַ הָעוֹלָם לְתַכְלִית פְּגַם הַבְּרִית מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְכוּ׳" עַד שֶׁהִגִּיעַ הַפְּגָם אֲפִלּוּ לִבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ הֵם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה וּבוֹ תָּלוּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְעַל יְדֵי פְּגָם הָאָדָם מַגִּיעַ הַפְּגָם אֲפִלּוּ בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת. שֶׁאֲפִלּוּ הֵם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם כַּנַּ״ל. וְכֵן מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּל מִינֵי בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טָעֲמוּ מֵעֵץ הַדַּעַת וְכַנַּ״ל.

However, rectification did not begin until Noach, who began to rectify the world from what had become corrupted through the sin of the first man, as it is written, “This one will comfort us, etc., from the earth that Hashem cursed.” And with him began the rebuilding and rectification of the world, for the whole world had then reached an extreme degree of blemish, as it is written, “And God saw the earth, and behold, it was corrupted, etc., until Hashem, blessed be He, had to bring a flood to destroy the entire world. And all this came from the blemish of the covenant, which was the beginning of the first man’s sin. And in Noach’s days, the world reached an extreme degree of blemish of the covenant, as it is written, “For all flesh had corrupted, etc.”—until the blemish reached even domesticated and wild animals, so that even they corrupted their way, as our Rabbis of blessed memory expounded. For everything depends upon man, who possesses free choice, and the entire world depends upon him. And through man’s blemish, the blemish reaches even domesticated and wild animals, so that even they corrupted their way, as stated above. And likewise, through the first man’s sin, all kinds of domesticated and wild animals tasted from the Tree of Knowledge, and as stated above.

(הלכות בשר שנתעלם מן העין הלכה ב׳ אות ו׳)

(Laws of Meat That Was Out of Sight, Halacha 2, item 6)

עיקר קיום כל השבוע הוא על ידי הארת הרצון של שבת

The principal sustenance of the whole week is through the illumination of will on Shabbos.

"וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" וגו׳

“And God completed on the seventh day His work that He had done,” etc.

(ב׳, ב)

(2:2)

עִקַּר קִיּוּם שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הוּא עַל יְדֵי שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַשְּׁבִיתָה וְהַמְּנוּחָה שֶׁל שַׁבָּת, עַל יְדֵי זֶה עִקַּר חִיּוּת וְשֶׁפַע וְקִיּוּם שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׳ וְכוּ׳. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מובא ברש״י) מַה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר, מְנוּחָה, בָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִגְמְרָה הַמְּלָאכָה.

The principal sustenance of all six days of work is through Shabbos—that is, through the cessation and rest of Shabbos. Through this comes the principal vitality, abundance, and sustenance of all six days of work, as it is written, “And God completed on the seventh day His work that He had done,” etc. And our Rabbis of blessed memory expounded (quoted in Rashi): What did the world lack? Rest. Shabbos came, rest came; the work was completed and finished.

כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַמְּלָאכוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הַכֹּל הוּא רַק עַל יְדֵי הַמְּנוּחָה וְהַשְּׁבִיתָה שֶׁל שַׁבָּת וְכַנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת וַיְכַל אֱלֹקִים וְכוּ׳. ׳וַיְכַל׳ לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד׳ וְכוּ׳. כִּי עִקַּר קִיּוּם יְמֵי הַחֹל הוּא רַק עַל יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּשַׁבָּת כַּנַּ״ל.

For the principal sustenance of all the works that Hashem, blessed be He, performed, as it were, in the six days of creation—it all comes only through the rest and cessation of Shabbos, and as stated above. And this is the aspect of “And God completed,” etc. “And completed” is an expression of desire, as it is written, “My soul longs and also yearns,” and as it is written, “And David’s soul yearned,” etc. For the principal sustenance of the weekdays comes only through the illumination of will that shines on Shabbos, as stated above.

(הלכות שבת הלכה ג׳ אות ד׳)

(Laws of Shabbos, Halacha 3, item 4)

ברא אלקים ׳לעשות׳ שהאדם יעשה וישלים ויתקן את כל הבריאה

God created “to do”—so that man would act, complete, and rectify all creation.

"אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת"

“Which God created to do.”

(ב׳, ג)

(2:3)

וְזֶה כְּלַל כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת. כִּי זֶה כָּל מַעֲלַת הָאָדָם שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מֵהַכֹּל אֲפִלּוּ מִמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ׳ וּבוֹ תְּלוּיִים כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְכָל עֹצֶם גְּדֻלַּת מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁהוּא בְּזֶה הָעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה וְהַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא מָלֵא מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לְה׳ יִתְבָּרַךְ. וְהָאָדָם נִבְרָא לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַהֲסָתוֹת וְהַפִּתּוּיִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם. שֶׁכֻּלָּם הֵם מְנִיעוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לְה׳ יִתְבָּרַךְ. וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּלְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם עַל יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק אֶל הָאֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֶה שָׂגְבָה מַעֲלָתוֹ מְאֹד.

And this is the general principle of all man’s service in this world: he was created only for this—to break through obstacles. For this constitutes man’s entire distinction: he is higher than everything, even angels and seraphim, etc., and all the worlds depend upon him. And the entire magnitude of man’s distinction consists in his being in this world of action and physicality, which is filled with immense obstacles to drawing close to Hashem, blessed be He. And man was created to break and nullify all the obstacles, which comprise all the incitements, enticements, and desires of this world. All of them are obstacles to drawing close to Hashem, blessed be He. And man must overcome them, break them, and nullify them through the greatness of his yearning for truth. And because of this, his distinction is exceedingly lofty.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסֵרָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת׳. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן וּגְמָר עַל יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַחִטִּין צְרִיכִין לִטְחֹן הַתֻּרְמְסִין וְכוּ׳. וְזֶה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק בָּזֶה. בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת.

And this itself is the aspect of bringing from potential into actuality. For man must bring everything from potential into actuality. For Hashem, blessed be He, created all creation to remain deficient until man completes it, as it is written, “Which God created to do.” Its meaning is that man should act and complete it. And as our Rabbis of blessed memory said, everything requires rectification and completion through man, for wheat requires grinding, lupines, etc. And this is the aspect of bringing from potential into actuality, in which man must engage—in spirituality and physicality.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה, אַף עַל פִּי כֵן גְּמַר כָּל דָּבָר נִשְׁאָר עֲדַיִן בְּכֹחַ עַד שֶׁיּוֹצִיאוֹ הָאָדָם דַּיְקָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כְּגוֹן כָּל הַצְּמָחִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּזַרְעָם לְהוֹצִיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ עַד שֶׁתִּגְדַּל הַתְּבוּאָה וְתֵצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאַחַר כָּךְ לִקְצֹר הַתְּבוּאָה וְלִטְחֹן וְכוּ׳ עַד שֶׁיִּגְמֹר מְלָאכוֹת הַפַּת. וְכֵן בִּלְבוּשִׁים וּבְכָל הַדְּבָרִים.

For although Hashem, blessed be He, created everything in the six days of work and brought all creation from potential into actuality, nevertheless, the completion of each thing still remains in potential until man specifically brings it from potential into actuality. For example, all plants possess in their seed the potential to produce others like themselves, but man must engage in plowing and sowing until the grain grows and emerges from potential into actuality. And afterwards, he must harvest the grain, grind it, etc., until he completes the labors involved in making bread. And so it is with clothing and with all things.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּגַשְׁמִיּוּת, כֵּן הוּא בְּרוּחָנִיּוּת. שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְשׁוּם דָּבָר וְאֵין נִמְשָׁךְ בּוֹ שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ, עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וּמִתְפַּלֵּל עָלָיו וְעוֹבֵד ה׳ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הַדָּבָר וְאָז דַּיְקָא נִשְׁלָם חִיּוּת הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת. כִּי הַכֹּל נִשְׁלָם עַל יְדֵי הָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ כָּל הַצְּמָחִים לֹא יָצְאוּ בָּאָרֶץ עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים. כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש״י עַל פָּסוּק וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמַח כִּי לֹא הִמְטִיר ה׳ אֱלֹקִים וְאָדָם אֵין לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וּפֵרֵשׁ רש״י שָׁם, וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ וְכוּ׳ עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד שֶׁבָּא אָדָם וְכוּ׳ וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. לְהַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הַבְּרִיאָה.

And as it is in physicality, so it is in spirituality: nothing possesses completion, nor is the fullness of its vitality drawn into it, until man comes, prays concerning it, and serves Hashem, blessed be He, through that thing. And then specifically, the thing’s vitality is completed spiritually. For everything is completed through man, physically and spiritually. And therefore, although all plants had been created, they did not emerge in the earth until man came and prayed for rain. As Rashi explained on the verse, “And every shrub of the field was not yet in the earth, and every herb of the field had not yet sprouted, for Hashem God had not caused rain, and there was no man to work the earth.” And Rashi explained there: And on the third day, concerning which it says, “Let the earth sprout,” etc., they remained at the opening of the ground until man came, etc., and prayed for rain; see there. Thus, man must bring from potential into actuality, to complete all the things of creation.

(הלכות ברכת הריח הלכה ה׳ אות א׳)

(Laws of the Blessing over Fragrance, Halacha 5, item 1)

השלמת הבריאה בידי האדם, וכפי חידושי התורה של הגדולים כך נמשך חידושים במעשי האדם בעניני העולם, כי רק מהתורה נמשך הכל

The completion of creation is in man’s hands. And in accordance with the Torah innovations of the great ones, innovations are drawn into man’s activities in worldly matters, for everything is drawn only from the Torah.

"אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"

“Which God created to do.”

(ב׳, ג)

(2:3)

צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁכָּל חָכְמַת הָאָמָּנוּת שֶׁל כָּל הָאָמָּנִין שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה הָיְתָה כְּלִי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן׳. אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אָמָּן, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבִפְרָט בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית.

One must believe that all the wisdom of craftsmanship of all the artisans in the world —all of it—is, at its root, drawn from the wisdom of the Torah. For the Torah was the instrument of craftsmanship of the Creator of the beginning, as it is written, “And I was with Him as amon.” Do not read amon, but “artisan,” as explained in the words of our Rabbis of blessed memory in several places, and particularly in Midrash Rabbah on the portion of Beraishis.

אֲבָל ה׳ יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּכַוָּנָה שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא מְחֻסַּר תִּקּוּן וְשֶׁהָאָדָם דַּיְקָא יְתַקֵּן הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת׳, דְּהַיְנוּ שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה בְּכָל דָּבָר מְלָאכוֹת וְאָמָּנוּת הַרְבֵּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִהְיֶה כָּל תִּקּוּן הַבְּרִיאָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ הַחִטִּים צְרִיכִים לִטְחֹן הַתֻּרְמְסִין צְרִיכִין תִּקּוּן וְכוּ׳. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּרָא ה׳ יִתְבָּרַךְ שֶׁנּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִצְרָכֵינוּ בְּלִי שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ הָאָדָם כַּמָּה עֲשִׂיּוֹת וּמְלָאכוֹת וְתִקּוּנִים, כְּגוֹן הַחִטִּים אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל כִּי אִם עַל יְדֵי טְחִינָה וְרִקִּידָה וַאֲפִיָּה וּלְכָל זֶה צְרִיכִין כַּמָּה אָמָּנוּת וּמְלָאכוֹת בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת. וְכֵן בְּמַלְבּוּשִׁים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִלְבֹּשׁ הַפִּשְׁתָּן וְהַצֶּמֶר כִּי אִם עַל יְדֵי כַּמָּה וְכַמָּה מְלָאכוֹת וְאָמָּנוּת שׁוֹנוֹת וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.

However, Hashem, blessed be He, created the world with the intention that the world specifically should be deficient in rectification, and that man specifically should rectify everything, as it is written, “Which God created to do.” That is, Hashem, blessed be He, created the entire world and all it contains “to do,” so that man would perform many labors and crafts upon each thing, through which specifically the entire rectification of creation would take place. And as our Rabbis of blessed memory said in the Midrash, wheat requires grinding, lupines require rectification, etc. And as we perceive with our senses, there is nothing Hashem, blessed be He, created that we can use for our needs without man performing several actions, labors, and rectifications upon it. For example, wheat cannot be eaten except through grinding, sifting, and baking, and all this requires several crafts and labors, with several different devices. And likewise with clothing: linen and wool cannot be worn except through many, many different labors and crafts; and so it is with everything in the world.

וּבְכָל פַּעַם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִתְחַדְּשִׁים כַּמָּה וְכַמָּה חָכְמוֹת וְתַחְבּוּלוֹת בְּעִנְיַן הָאָמָּנוּת וּכְלֵי הָאָמָּנוּת לְמַהֵר לְהוֹצִיא כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ (שהוא מה שעושין תחבולות הרבה שקורין משינין). וְכָל אֵלּוּ הָאָמָּנוּת וְהַתַּחְבּוּלוֹת וּכְלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָכְמָה גְּדוֹלָה, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵחָכְמוֹת הַתּוֹרָה, וְכָל חַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים.

And each time, in each and every generation, many, many forms of wisdom and devices are newly developed in the matter of crafts and the tools of crafts, to bring a utensil to its finished use more quickly, (that is, their making many devices called machines). And all these crafts, devices, and their tools, which contain great wisdom—all of them—are drawn from the wisdoms of the Torah; and all their vitality and sustenance come through faith in the sages.

כִּי הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִתְיַגְּעִים וְטוֹרְחִים בְּכָל פַּעַם לְהַשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה לְחַדֵּשׁ בָּהּ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּלְהַרְבּוֹת סְפָרִים אֵין קֵץ בְּהַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְאִזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה שֶׁעָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל וְנִימָא בְּנִימָא וְכוּ׳. וְכֵן הֵבִיא שָׁם בַּמִּדְרָשׁ עוֹד כַּמָּה מְשָׁלִים לָזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מֵהַתּוֹרָה כִּי אִם עַל יְדֵי הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים הַדּוֹרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה וּמְחַדְּשִׁים בָּהּ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּמַרְבִּים סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה. וְהָעִקָּר הֵם הַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁהּ עַד שֶׁמּוֹצְאִים וּמְגַלִּים עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים וּמִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְכוּ׳ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ הָעֲיֵפָה שֶׁנִּתְרַחֲקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחֲקָה לְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה לְעוֹרְרוֹ וּלְחַזְּקוֹ וּלְסַעֲדוֹ וְלִמְצֹא לוֹ פֶּתַח תִּקְוָה תָּמִיד שֶׁגַּם הוּא יָשׁוּב וְיִתְקָרֵב לַה׳ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה הָעִקָּר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.

For the true sages of each and every generation exert themselves and labor each time to complete the Torah, to introduce true innovations into it, and to increase books without end within the Torah. Through this comes the Torah’s principal completion, as explained in the aforementioned teaching. This is the aspect of “And he weighed and investigated and arranged many parables”—he made handles for the Torah, etc., as our Rabbis of blessed memory said, he joined cord to cord and thread to thread, etc. And likewise, [he] brought there in the Midrash several further parables about this—that one cannot understand the Torah except through the true sages who expound it, introduce true innovations into it, and increase holy books of Torah. And the principal ones are the holy righteous sages who know all the Torah’s ways at their root, until they find and reveal profound counsels, upright paths, and true judgments, etc., in such a manner that everyone, wherever he is, can revive his weary soul that has become distant, however distant it has become: to incline him toward revival, awaken him, strengthen him, support him, and always find for him an opening of hope, so that he too will return and draw close to Hashem, blessed be He. This is the principal thing, for exposition is not the principal thing, but action.

נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיקִים הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים עוֹשִׂים כַּמָּה אָמָּנִיּוֹת וּמְלָאכוֹת נוֹרָאוֹת בְּהַתּוֹרָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת לְכָל בַּעֲלֵי אָמָּנוּת וּמְלָאכוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת. שֶׁכָּל חָכְמוֹת הָאָמָּנוּת וְתַחְבּוּלוֹת שֶׁלָּהֶם הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵאָמָּנוּת הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמְּחַדְּשִׁים בַּתּוֹרָה כַּנַּ״ל. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בְּתִקּוּנִים לְעִנְיַן בַּעֲלֵי הַפּוֹסְקִים דְּקָא פָּסְקִין מִנָּהּ כַּמָּה הֲלָכוֹת וְכוּ׳ כִּי הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם אֵין לָהּ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ״ל.

Thus, the righteous ones, the true sages, perform many awesome crafts and labors within the Torah. And from there, strength and vitality are drawn to all practitioners of physical crafts and labors. For all the wisdoms of their crafts and devices—all of them—are drawn from the craftsmanship of the true sages who innovate in Torah, as stated above. And as is brought in the Tikunim concerning the authorities who determine rulings, “who derive from it many laws,” etc. For the Torah given to us from heaven has no completion except through the true sages, who complete it through their holy books, as stated above.

וְעַל כֵּן כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא ה׳ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן מִשָּׁמַיִם הִיא גַּם כֵּן מְחֻסַּר תִּקּוּן כַּנַּ״ל. וְהַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים עַל יְדֵי הַחִדּוּשִׁים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלָּהֶם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ״ל. מִשָּׁם נִמְשָׁךְ כֹּחַ לְכָל בַּעֲלֵי אָמָּנוּת וּמְלָאכוֹת שֶׁיְּתַקְּנוּ אֶת כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּכַמָּה אָמָּנוּת וְתַחְבּוּלוֹת כַּנַּ״ל, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁכָּל הַחַיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבִפְרָט הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק מֵהַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, בְּרֵאשִׁית דָּא אוֹרַיְתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁנִּבְרְאָה חַיּוּתָהּ מֵהַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְּנָה מֵהַשָּׁמַיִם.

And therefore, all creation that Hashem, blessed be He, created through the Torah He gave from heaven is also deficient in rectification, as stated above. And through the true innovations of the holy sages, whereby they complete the Torah as stated above, strength is drawn from there to all practitioners of crafts and labors, so that they may rectify all the particulars of creation through various crafts and devices, as stated above. For it is known that all vitality in the world, in general and in particular—all of it—is drawn only from the Torah, as it is written, “In the beginning God created the heavens and the earth”—“‘In the beginning’: this is the Torah,” as our Rabbis of blessed memory said. And the entirety of creation, as it was created, receives its vitality from the Torah as it was given from heaven.

וְתִקּוּן הַבְּרִיאָה שֶׁמְּתַקְּנִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי כַּמָּה מְלָאכוֹת וְתַחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת, נִמְשָׁךְ מֵהַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁלָּהֶם נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְדָרְשָׁהּ וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ וְכוּ׳ שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן וּשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה. כִּי בְּלֹא הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים אֵין יוֹדְעִין מֵהַתּוֹרָה שׁוּם דָּבָר. וּמִשָּׁם מֵחָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁל הַחֲכָמִים שֶׁעוֹשִׂים עַל יְדֵי זֶה כַּמָּה אָמָּנִיּוֹת וּמְלָאכוֹת נִפְלָאוֹת בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִשָּׁם מְקַבְּלִים כֹּחָם כָּל בַּעֲלֵי אָמָּנוּת בְּגַשְׁמִיּוּת לְתַקֵּן כָּל דָּבָר בְּגַשְׁמִיּוּת.

And the rectification of creation, which is rectified through several labors and different devices, is drawn from the true sages, to whom the Torah was given to expound and innovate within it, etc.; this is the Torah’s principal rectification and completion. For without the true sages, nothing at all is known of the Torah. And from there—from the true wisdom of the sages, through which they perform several wondrous crafts and labors within the holy Torah—from there all practitioners of physical crafts receive their strength to rectify each thing physically.

(הלכות ארבעה שומרים הלכה ה׳ אות ט״ז)

(Laws of the Four Guardians, Halacha 5, item 16)

׳בהבראם׳ דרשו חז״ל ׳באברהם׳ שבשביל זה נברא העולם כדי שהאדם יתקן את הבריאה לפי מעשיו וזה התחיל מאברהם

Our Sages of blessed memory expounded “when they were created” as “through Avraham”: the world was created for this, so that man should rectify creation according to his deeds, and this began with Avraham.

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"

“These are the generations of the heavens and the earth when they were created.”

(ב׳, ד)

(2:4)

כָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה, כִּי הַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ כְּבָר בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, אֲבָל הַכֹּל נִבְרָא מְחֻסַּר תִּקּוּן כַּיָּדוּעַ, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁהוּא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא יַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוֹצִיא אֶת הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּפִי תִּקּוּן מַעֲשָׂיו עַל פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל.

Every person must engage in the rectification of creation, for everything requires rectification. For although Hashem, blessed be He, has already created all creation, nevertheless everything was created deficient in rectification, as is known. For everything was created for man, who is the Israelite, so that he should engage in rectifying creation and be considered as though he had brought creation from potential into actuality, according to the rectification of his deeds in accordance with the holy Torah; for this, everything was created.

כִּי כָּל הַבְּרִיאָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל הַבְּרִיאָה. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָדָם לַעֲסֹק בָּזֶה, אֲזַי נֶחְשָׁב כָּל הַבְּרִיאָה לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ", שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי דֵּעָה הַיּוֹדְעִים וּמַכִּירִים אֶת רִבּוֹנָם עַל יְדֵי כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה.

For all creation is “so that they should know Him”—so that they should recognize and know Him, blessed be He, through each and every thing of creation. And as long as there is no man to engage in this, all creation is considered chaos and void. And concerning this it is said, “He did not create it as chaos; He formed it to be inhabited”—so that the world should be inhabited by people of knowledge who know and recognize their Master through all the particulars of creation.

וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, כִּי כְּפִי הַמִּצְוָה שֶׁמְּקַיֵּם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי כְּמוֹ כֵן הוּא מוֹצִיא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. לְמָשָׁל כְּשֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, אֲזַי לְפִי הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וִידִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת מִצְוַת צִיצִית, כְּמוֹ כֵן הוּא מְתַקֵּן חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עַתָּה הוֹצִיא זֶה הַחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְכֵן בִּשְׁאָרֵי כָּל הַמִּצְווֹת.

And this is the aspect of the entirety of the Torah and the mitzvos, for which everything was created. For according to the mitzvah the Israelite fulfills, so he brings a part of creation from potential into actuality. For example, when he fulfills the mitzvah of tzitzis, then according to the holiness, purity, and knowledge of His Divinity, blessed be He, which he draws through the holiness of the mitzvah of tzitzis, so he rectifies a part of creation and is considered as though he had now brought that part of creation from potential into actuality. And so it is with all the other mitzvos.

וְעַל כֵּן הָיָה כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִקְרָא זֶה עַל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁאָז נִתְבַּסֵּס וְנִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּי קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה נֶחְשָׁב כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ וּכְאִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִבְרָא כְּלָל.

And therefore, the whole world remained suspended until the sixth of Sivan, when Israel received the Torah, as it is said, “The earth and all its inhabitants melt away; I established its pillars, Selah.” As our Rabbis of blessed memory expounded this verse concerning the giving of the Torah: then the world became established and endured. For before the receiving of the Torah, the whole world was considered chaos and void, and as though it had not yet been created at all.

וְזֶהוּ בְּחִינַת ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם׳ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ׳בְּאַבְרָהָם׳, כִּי רַק כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְחִיל הַמְשָׁכַת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם אָז דַּיְקָא נֶאֱמַר "בְּהִבָּרְאָם", כִּי מֵאָז מַתְחִיל הַבְּרִיאָה כְּאִלּוּ אָז נִבְרָא הָעוֹלָם.

And this is the aspect of “These are the generations of the heavens and the earth when they were created.” And our Rabbis of blessed memory expounded it as “through Avraham.” For only when Avraham our father came into the world, from whom the drawing of the Torah’s way into the world began, then was “when they were created” specifically said. For from then creation begins, as though the world had been created then.

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב". עוֹלָמִי עוֹלָמִי, מִי בְּרָאֲךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ, שֶׁהֵם כְּלַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ כְּפִי קִיּוּמוֹ אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ כֵן נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְנֶחְשָׁב שֶׁהוּא מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַבְּרִיאָה כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הוּא לְהוֹצִיא הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל,

And likewise, our Rabbis of blessed memory said concerning the verse “[He] created you, Yaakov”: “My world, My world, who created you? Yaakov created you”—they are the entirety of Israel. For each Israelite, according to his holiness, according to his fulfillment of the Torah, so he is considered as though he had created the world, and is considered to bring creation from potential into actuality according to his level. For the principal rectification of creation, the principal aspect of bringing from potential into actuality, is to bring holy knowledge and intellect from potential into actuality,

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְיֵשׁ שֵׂכֶל בְּפֹעַל, וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת לְהוֹצִיא הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה וְקִיּוּמוֹ, כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל פְּעֻלָּה הוּא שֶׁיֵּדַע מִי פְּעָלוֹ וַעֲשָׂאוֹ, שֶׁיִּתְקַיֵּם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִי פָעַל ועשה קורא הדורות מראש וכו׳".

as stated elsewhere, there is intellect in potential and there is intellect in actuality. And the principal completion is to bring true holy intellect from potential into actuality, to reveal His Divinity in the world. This is the principal rectification and sustenance of creation, for “You made them all with wisdom.” For the principal completion of every work is that it should know who worked and made it, so that “And every work will know that You worked it,” etc., will be fulfilled. And as it is said, “Who worked and did, calling the generations from the beginning, etc.”

(הלכות הכשר כלים הלכה ד׳)

(Laws of Making Utensils Fit, Halacha 4)

מדוע מתפללים הרי הכל לטובה, אלא שעל ידי התפילה עושה כלי שיוכל לקבל שפע ולהמתיק גם ללא יסורים וחסרונות

Why do we pray, since everything is for the good? Rather, through prayer one makes a vessel in which one can receive abundance and bring sweetening even without suffering and deficiencies.

"כִּי לֹא הִמְטִיר וגו׳ וְאָדָם אַיִן"

“For He had not caused rain,” etc., “and there was no man.”

(ב׳, ה)

(2:5)

לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לוֹמַר כָּל מַה דְּעַבְדִין מִן שְׁמַיָּא לְטַב עַבְדִין (ברכות ס׳ ע״ב), אִם כֵּן לָמָּה צִוָּנוּ ה׳ יִתְבָּרַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַצָּרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, הֲלֹא כָּל הַיִּסּוּרִין וְהַצָּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת בֶּאֱמֶת לְזַכּוֹתוֹ עַל יָדָם לְחַיִּים נִצְחִיִּים.

Apparently, a difficulty arises: since, in truth, everything the blessed God does with man is for his good—as our Rabbis of blessed memory said, a person must say, “Everything that is done from heaven is done for the good” (Brochos 60b)—why, then, did Hashem, blessed be He, command us to pray concerning distress, may the Merciful One save us? Surely all suffering and troubles, God forbid, are in truth great benefits, enabling him through them to attain eternal life.

אַךְ בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי מַה שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה לְהָאָדָם הַכֹּל לְטוֹבָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵה׳ יִתְבָּרַךְ לָצֵאת מֵהַצָּרָה לִרְוָחָה, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, הַיְנוּ שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל נִמְסָר בְּיַד הָאָדָם, שֶׁהָאָדָם דַּיְקָא יַעֲשֶׂה כֵּלִים וְצִנּוֹרוֹת לְהַמְשִׁיךְ שִׁפְעוֹ וְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה.

However, in truth, certainly everything Hashem, blessed be He, does to man is for the good; and nevertheless, he must pray and ask Hashem, blessed be He, to emerge from distress into relief. For the principal creation of the world was for man, who possesses free choice. That is, Hashem, blessed be He, created the world so that everything would be entrusted to man, so that man specifically would make vessels and channels to draw His abundance and kindness, blessed be He, downward.

וּבְלֹא תִּקּוּנֵי הַכֵּלִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי הָאָדָם, אֵין שֶׁפַע הַחֶסֶד יָכוֹל לֵירֵד לְמַטָּה. כִּי אִם יֵרֵד הַחֶסֶד קֹדֶם תִּקּוּנֵי הַכֵּלִים, יִהְיֶה בִּבְחִינַת רִבּוּי הַשֶּׁמֶן הַגּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר, וְאָזִי הַחֶסֶד נִתְהַפֵּךְ לְדִין קָשֶׁה חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר תִּקּוּן הַכֵּלִים הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָעִקָּר עַל יְדֵי תְּפִלָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכוּ׳ כִּי לֹא הִמְטִיר ה׳ וְכוּ׳ וְאָדָם אַיִן". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאָדָם אֵין לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ׳, הַיְנוּ כַּנַּ״ל.

And without the rectifications of the vessels effected by man, the abundance of kindness cannot descend below. For if the kindness descended before the vessels were rectified, it would be in the aspect of an excess of oil that causes the lamp to go out; and then the kindness would be transformed into harsh judgment, God forbid. And the principal rectification of the vessels is through Torah and prayer, and chiefly through prayer. And as it is written, “And every shrub of the field was not yet in the earth, etc., for Hashem had not caused rain, etc., and there was no man.” And Rashi explained that there was no man to pray, etc.—that is, as stated above.

וְעַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלֵּל הָאָדָם, בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה כָּל מַה שֶׁבָּא עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ יִסּוּרִין חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי לְפִי מַעֲשָׂיו אֵין יָכוֹל לֵירֵד לוֹ שׁוּם שֶׁפַע וְחַיּוּת כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה, וְגַם זֶה בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אִם הָיוּ מַשְׁפִּיעִין לוֹ רַק חֶסֶד בְּלֹא דִּין כְּלָל הָיָה חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת רִבּוּי אוֹר שֶׁמַּזִּיק יוֹתֵר וְכַנַּ״ל. עַל כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, וְעִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה הוּא מַמְתִּיק הַדִּינִים וּמְתַקֵּן כֵּלִים שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל שֶׁפַע חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָז דַּיְקָא יָכוֹל לְבַטֵּל הַיִּסּוּרִין, כִּי יוּכַל לְקַבֵּל חַסְדּוֹ וְטוֹבָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַנִּצְחִית בְּלֹא הַיִּסּוּרִין רַק עַל יְדֵי תִּקּוּנֵי הַכֵּלִים שֶׁתִּקֵּן עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה.

And therefore, before man prays, everything that comes upon him—even suffering, God forbid—is certainly a great benefit, for everything is for his good. For according to his deeds, no abundance and vitality can descend to him except through this; and even this comes with great kindness. For if only kindness were bestowed upon him, without any judgment at all, it would, God forbid, be in the aspect of an excess of light, which causes even greater harm, as stated above. Therefore, the principal rectification is through prayer. And the principal aspect of prayer is the sweetening of judgments: through prayer he sweetens the judgments and rectifies vessels so that he can receive the abundance of His kindness, blessed be He. And then specifically, he can nullify the suffering, for he can receive His eternal kindness and goodness, blessed be He, without suffering, solely through the rectifications of the vessels he effected through prayer.

וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, עַל יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִין עַל הַתַּכְלִית וְכוֹלְלִין כָּל הַתְּפִלָּה בְּאֶחָד, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְכַנַּ״ל, כִּי בְּלֹא זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, מֵחֲמַת עִנְיַן הַקַּשְׁיָא הַנַּ״ל. וּכְמוֹ שֶׁהִקְשָׁה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה, וְכִי נוֹתְנִין לְשׁוֹטֶה וְלַתִּינוֹק מַה שֶׁמְּבַקְּשִׁין.

And therefore, the principal rectification of prayer comes through the aforementioned aspect, through looking toward the ultimate purpose and including all prayer within the One, where everything is good, as stated above. For without this, one cannot pray at all, because of the aforementioned difficulty. And as the Midrash Rabbah asked: Do we give a fool and a child whatever they request?

לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲנִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם אוֹ יִסּוּרֵי הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְכוּ׳. קָשֶׁה עִנְיַן הַנַּ״ל וְאֵיךְ שַׁיָּךְ לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵיךְ יִשְׁמַע ה׳ יִתְבָּרַךְ תְּפִלָּתוֹ לִתֵּן לוֹ פַּרְנָסָה וּבְרִיאוּת וְכוּ׳, הֲלֹא כַּוָּנַת ה׳ יִתְבָּרַךְ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ עֲנִיּוּת וְכוּ׳ הוּא לְטוֹבָתוֹ כְּדֵי לְמָרֵק עֲוֹנוֹתָיו שֶׁהוּא טוֹבָה נִצְחִית, וְגַם אוּלַי כַּוָּנַת ה׳ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאִם הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, מִכָּל שֶׁכֵּן אֵיזֶה עֲשִׁירוּת, יְקַלְקֵל מַעֲשָׂיו בְּיוֹתֵר.

For example, when someone suffers poverty, God forbid, or bodily suffering, God forbid, and prays that Hashem, blessed be He, give him livelihood, wealth, bodily health, etc., the aforementioned difficulty arises. And how is it appropriate to pray, and how would Hashem, blessed be He, heed his prayer to give him livelihood, health, etc.? Surely the intention of Hashem, blessed be He, in giving him poverty, etc., is for his good, to cleanse his sins, which is an eternal benefit. And perhaps, too, the intention of Hashem, blessed be He, is because He knows that if he had a livelihood—all the more so some wealth—he would corrupt his deeds much more.

כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ כַּמָּה מְקַלְקְלִים רֹב הָעֲשִׁירִים מַעֲשֵׂיהֶם וְהָעֹשֶׁר שָׁמוּר לָהֶם לְרָעָתוֹ, אֲשֶׁר עַל זֶה הִתְפַּלֵּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יֵשׁ הֶבֶל וְכוּ׳ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. וְכִי יֵשׁ רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת כְּשֶׁנּוֹתְנִין לְאָדָם אֵיזֶה אֲלָפִים מַטְבֵּעוֹת לִשְׂחֹק בָּהֶם בְּזֶה הָעוֹלָם הָעוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן, וְאַחַר כָּךְ הַמָּמוֹן הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ וְעוֹקֶרֶת אוֹתוֹ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, חַיִּיכַת בְּהוֹן בְּעוּתְרָא בְּהַאי עָלְמָא וּלְבָתַר קְטִילַת לְהוֹן רַחֲמָנָא לִצְלָן.

As we perceive with our senses, most wealthy people greatly corrupt their deeds, and the wealth is kept for them to his harm. Concerning this King Shlomo, peace be upon him, expressed wonder: “There is a vanity, etc.—wealth kept for its owner to his harm.” And is there a greater evil than this: someone is given a few thousand coins to play with in this world that passes in the blink of an eye, and afterwards the money kills him and uproots him from both worlds, God forbid? And as it is brought in the holy Zohar: “She smiles upon them with wealth in this world, and afterwards kills them,” may the Merciful One save us.

עַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא עַל יְדֵי הַבְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁצְּרִיכִין מִקֹּדֶם לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד וּלְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַתַּכְלִית, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וְאָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ עַל כָּל מַה שֶׁצָּרִיךְ, כִּי אָז יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּנִים מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ נַעֲשִׂים כֵּלִים לְהַמְשִׁיךְ בְּתוֹכָם רֹב שִׁפְעוֹ וְחַסְדּוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְקַבֵּל פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת וּבְרִיאוּת וּבְנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי וְכוּ׳, וְהַכֹּל יִהְיֶה לְטוֹבָה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר תִּקֵּן כֵּלִים כָּרָאוּי לְקַבֵּל בָּהֶם שֶׁפַע הַחֶסֶד.

Therefore, the principal rectification of prayer comes through the aforementioned aspect: first, one must be included within the One, look only toward the ultimate purpose, and know and believe that everything is for the good. And then specifically, one can afterwards pray for everything one needs. For then one can draw rectifications from the light of the impression left by self-nullification; through this, vessels will be made, into which His abundant influx and kindness may be drawn. Through this, one can receive livelihood, wealth, health, children, life, sustenance, etc., and everything will be for the good, since one has already properly rectified vessels to receive the abundance of kindness within them.

(הלכות מילה הלכה ה׳ אות ד׳)

(Laws of Circumcision, Halacha 5, item 4)

המטרה של אדם היא תורה ותפילה, וכיון שפגם אדה״ר בבחי׳ זו צריך לטרוח על פרנסתו

Man’s purpose is Torah and prayer. And since the first man blemished this aspect, one must toil for one’s livelihood.

"כִּי לֹא הִמְטִיר וגו׳ וְאָדָם אַיִן"

“For He had not caused rain,” etc., “and there was no man.”

(ב׳, ה)

(2:5)

עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא כָּל אָדָם. וְזֶה בְּחִינַת ׳סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם׳. ׳אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא׳, זֶה תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת ׳יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים. ׳וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר׳ זֶה תּוֹרָה. וְסִיֵּם "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".

The principal ultimate purpose is Torah and prayer, for which every person was created. And this is the aspect of “The end of the matter, everything having been heard: fear God and keep His commandments, for this is the whole of man.” “Fear God”—this is prayer, which is the aspect of fear, the aspect of “[One] who fears Hashem—she shall be praised,” as our master of blessed memory wrote several times. “And keep His commandments”—this is Torah. And it concludes, “For this is the whole of man.”

כִּי זֶה עִקַּר הַקִּיּוּם וְהַחַיּוּת וְהַתַּכְלִית שֶׁל כָּל אָדָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲסֹק כָּל יָמָיו בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְיֵלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם" (בְּסִימָן כב), עַיֵּן שָׁם.

For this is the principal sustenance, vitality, and ultimate purpose of every person, for whose sake all the worlds were created, from beginning to end. And everything is for this ultimate purpose: that he should merit to engage all his days in Torah and prayer, and go from level to level until the highest level. For there are many, many aspects and levels within Torah and prayer, as explained in the teaching “A Seal within a Seal” (in teaching 22); see there.

וְאִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, הָיָה מִתְבַּטְּלִים כָּל הַיְּגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁל כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת הַכְּלוּלִים בְּלַ״ט מְלָאכוֹת, כִּי כָּל יְגִיעוֹת הַפַּרְנָסָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק בָּעֲסָקִים וּמְלָאכוֹת, הַכֹּל נִתְהַוָּה עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו ׳בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם׳ וְכוּ׳ עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁאָז פָּגַם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ אָז לְקַיֵּם הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִבְלִי לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת. שֶׁבָּזֶה הָיָה כָּלוּל כָּל הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ.

And had man attained this completely, all the exertions and toil involved in all the occupations and labors included in the thirty-nine labors would have been nullified. For all the exertions required for livelihood, through engaging in occupations and labors, all came into being through the first man’s sin, when it was decreed upon him, “With sorrow you shall eat of it; by the sweat of your face you shall eat bread,” etc. This was through his blemishing the Tree of Knowledge of good and evil; then he blemished Torah and prayer. For he was then required to fulfill this commandment—not to eat from the Tree of Knowledge—in which the entire Torah was included, as is known.

וְגַם הָיָה צָרִיךְ אָז לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים. וְכַמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רש״י עַל פָּסוּק "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכוּ׳ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". וּפֵרֵשׁ רש״י וּבִשְׁלִישִׁי שֶׁכָּתוּב "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ", לֹא יָצְאוּ. עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד יוֹם שִׁשִּׁי. וְלָמָּה, כִּי לֹא הִמְטִיר וְכוּ׳ וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְכוּ׳ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים.

And he was also then required to pray his prayer to rectify the entire world, as brought in the writings. And as explained in Rashi’s commentary on the verse, “And every shrub of the field was not yet in the earth, etc., and there was no man to work the earth.” And Rashi explained: And on the third day, when it says, “The earth brought forth,” they did not emerge. They remained at the opening of the ground until the sixth day. And why? Because He had not caused rain, etc. And when man came, etc., he prayed concerning them; and [the rains] descended, and the trees and grasses sprouted.

נִמְצָא שֶׁתִּקּוּן כָּל הַדְּבָרִים לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נִגְמָר כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלּוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְהוּא הָיָה צָרִיךְ עֲדַיִן לְהִתְפַּלֵּל עוֹד לִגְמֹר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים. אֲבָל הַסַּ״מ הִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וְהֵסִיתוֹ עַד שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת וְלֹא הָיָה יָכֹל עוֹד לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְתִקּוּן הָעוֹלָמוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקְלוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַד אֲשֶׁר לֹא יִגָּמֵר תִּקּוּנָם עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כַּמּוּבָא. וְעַל יְדֵי זֶה נִגְזַר יְגִיעַת הַפַּרְנָסָה בְּחִינַת לַ״ט מְלָאכוֹת, בְּחִינַת ׳בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה׳ וְכוּ׳. נִמְצָא שֶׁעִקַּר פְּגַם הַלַ״ט מְלָאכוֹת נִמְשָׁכִין מִפְּגַם תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

Thus, the rectification of all things could not be completed except through the prayers of the first man. And he still needed to pray further to complete the rectification of all the worlds in its entirety, as explained in the writings. But the adversarial power designated ס״מ overcame him through its devices and enticed him until he ate from the Tree of Knowledge; and he could no longer pray the prayer he needed to pray to rectify the worlds. And through this, all the worlds were corrupted, to the point that their rectification will not be completed until the coming of Mashiach, as brought [there]. And through this, the toil of livelihood was decreed—the aspect of the thirty-nine labors, the aspect of “With sorrow you shall eat of it,” etc. Thus, the principal blemish of the thirty-nine labors is drawn from the first man’s blemish of Torah and prayer.

מי שעוסק בתורה ותפילה אין צריך לטרוח לפרנסתו

One who engages in Torah and prayer need not toil for his livelihood.

וְגַם עַכְשָׁו כָּל אָדָם כְּפִי מַה שֶׁזּוֹכֶה לַעֲסֹק יוֹתֵר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן דּוֹחֶה וּמְבַטֵּל מֵעַצְמוֹ זֹהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵם טִרְדַּת הַלַ״ט מְלָאכוֹת, כִּי זוֹכֶה שֶׁתִּהְיֶה מְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ל״ה ע״ב) בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְעַל כֵּן לֶעָתִיד שֶׁיַּעַסְקוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַל כֵּן אָז יִתְקַיֵּם ׳וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם׳ וְכוּ׳.

And even now, according to the extent that each person merits to engage more in Torah and prayer with greater completeness, so he repels and nullifies from himself the serpent’s impurity, which is the burden of the thirty-nine labors. For he merits that his work be done by others, as our Rabbis of blessed memory said (Brochos 35b): When Israel does the will of the Omnipresent, its work is done by others. And therefore, in the future, when all Israel will engage in Torah and prayer, therefore then “And strangers shall stand and tend your flocks,” etc., will be fulfilled.

(הלכות ראש חדש הלכה ה׳ אות ל״ג)

(Laws of the New Moon, Halacha 5, item 33)

תכלית הבריאה שתחזור ותהיה נכללת באין סוף

The ultimate purpose of creation is that it return and be included within the Infinite.

"כִּי לֹא הִמְטִיר וגו׳ וְאָדָם אַיִן"

“For He had not caused rain,” etc., “and there was no man.”

(ב, ה)

(2:5)

עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁתַּחֲזֹר כָּל הַבְּרִיאָה וְתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בְּאֵין סוֹף, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁיַּחְזְרוּ לְשָׁרְשָׁם הָרִאשׁוֹן. כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ הִמְצִיא כָּל הַבְּרִיאָה מֵאַיִן לְיֵשׁ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדָתָם וּדְבֵקוּתָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ יַעֲלוּ כָּל הַנִּבְרָאִים וְיַחֲזִירוּ הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּחֲזֹר וְיִכָלֵל הַכֹּל בְּאֵין סוֹף.

Creation was principally for this ultimate purpose: that all creation should return and be included within the Infinite, which is the principal ultimate purpose of all beings in the world—that they should return to their first root. For Hashem, blessed be He, brought all creation into being from nothingness for Israel, the holy people, so that through their service and attachment to Him, blessed be He, they should elevate all beings and return everything to its first root, so that everything should return and be included within the Infinite.

אֲבָל כָּל זְמַן קִיּוּם הָעוֹלָם, בְּהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינָה זוֹ בִּבְחִינוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל הַזֶּה דַּיְקָא, אֲשֶׁר זֶה כָּל תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ״ל.

However, throughout the world’s existence, this aspect must take place in the aspects of running and returning, for Hashem, blessed be He, desires the world’s continued existence, so that we should serve Him, blessed be He, specifically in this lowly world, which constitutes all His pleasures and delights, blessed be He, and as stated above.

לכן כל ענין הצמיחה הוא רק על ידי ביטול, שהגרעין כלה, בארץ דוקא

Therefore, the entire matter of growth comes only through nullification—the seed decays, specifically in the earth.

וְזֶה בְּחִינַת ׳וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳, כִּי בֶּאֱמֶת צְמִיחַת וְגִדּוּל כָּל הַצְּמָחִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, כִּי בָזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּכָל עֵת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת, שֶׁמִּגַּרְעִין אֶחָד שֶׁל זֶרַע גָּדֵל מִמֶּנּוּ כַּמָּה שִׁבָּלִים. וְעִקַּר הַגִּדּוּל הוּא אַחַר שֶׁהַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה בָּאָרֶץ וְנַעֲשֶׂה כְּאַיִן וָאֶפֶס אָז חוֹזֵר וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ דָּבָר הַנִּצְמָח אִילָנוֹת אוֹ תְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא.

And this is the aspect of “And every shrub of the field was not yet in the earth, and every herb of the field had not yet sprouted, and there was no man to work the earth.” For in truth, the sprouting and growth of all plants in the world are the wonders of the One perfect in knowledge, for through this, we see at every time the wonders of the Creator, blessed be He, who performs wonders at every time: that from one grain of seed several ears of grain grow from it. And the principal growth is after the seed has decayed in the earth and become as nothing and naught; then something growing again sprouts from it—trees or grain and the like.

וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדַּל וְיִצְמָח שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל יְדֵי הַזְּרִיעָה בָּאָרֶץ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַגִּדּוּל וְהַצּוֹמֵחַ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת הַנַּ״ל, כִּי הַגִּדּוּל וְהַצְּמִיחָה הוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁזּוֹרְעִין הַגַּרְעִין בָּאָרֶץ וְהָאָרֶץ הוּא בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת, בְּחִינַת אַיִן, וְשָׁם נִתְבַּלֶּה הַגַּרְעִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּאַיִן וָאֶפֶס וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כִּי אִם מַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא, וְאָז נִכְלָל הַדָּבָר הַנִּזְרָע בְּאֵין סוֹף עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבַּלֶּה וְנִתְפַּשֵּׁט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ, וַאֲזַי חוֹזֵר וְשָׁב מִשָּׁם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְחוֹזֵר וְנִתְחַדֵּשׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת. עַד שֶׁיּוֹצֵא וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ אִילָן גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא.

And therefore, nothing can grow and sprout except through sowing specifically in the earth. For the principal power of growth and sprouting comes through the aspect of nullification into the Infinite, blessed be He, in the aforementioned aspect of divestment of physicality. For growth and sprouting are an aspect of new creation, and therefore they are possible only by sowing the seed in the earth. And the earth is the aspects of lowliness, the aspect of nothingness, and there the seed decays until it becomes as nothing and naught, and nothing remains of it except the slightest trace. And then the thing sown is included within the Infinite through its decaying and divesting itself of physicality, and then it returns and comes back from there, from nothingness into being, and is again renewed with greater strength, until a great tree and the like emerges, grows, and sprouts from it.

יכולת הביטול של עניני העולם להכלל באין סוף הוא רק על ידי האדם

The capacity for worldly things to be nullified and included within the Infinite comes only through man.

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם דָּבָר שֶׁיַּחֲזֹר וְיַעֲלֶה לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וּלְהִתְחַדֵּשׁ שָׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ״ל, כִּי אִם עַל יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, וְאָדָ״ם בְּגִימַטְרִיָּה מַ״ה, וְנָתַן ה׳ יִתְבָּרַךְ כֹּחַ וְחָכְמָה בְּהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בִּבְחִירָתוֹ לְהַפְשִׁיט עַצְמוֹ מִכָּל גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר, וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּה׳ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיִכָלֵל בְּאוֹר אֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְעַל יְדֵי זֶה כָּל הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ נִכְלָל עִמּוֹ בְּאֵין סוֹף, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ.

However, nothing can return and ascend to its first root, become nullified within the light of the Infinite, and be renewed there in the aspect of running and returning, as stated above, except through man. For everything was created for man, and אד״ם [man] has the numerical value מ״ה [45]. And Hashem, blessed be He, gave man strength and wisdom, and he has the power through his free choice to divest himself of all material physicality and attach himself to Hashem, blessed be He, until he becomes nullified and included within the light of the Infinite, in running and returning all the days of his life. And through this, the whole world in its entirety is included with him within the Infinite, for everything depends upon him.

וְעַל כֵּן כָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לֹא צָמַח וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם, כִּי הַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף, וְעַל יְדֵי זֶה הֶעֱלָה כָּל הַזְּרָעִים וְהֶחֱזִירָן לְשָׁרְשׁוֹ לְאֵין סוֹף, וְעַל יְדֵי זֶה חָזַר וְהִמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵם מֵי הַגְּשָׁמִים, וְעַל יְדֵי זֶה צָמְחוּ כָּל הַצְּמָחִים וְכָל הָעֲשָׂבִים.

And therefore, every shrub of the field and every herb of the field did not sprout and did not emerge into the air of the world until the first man came and prayed for rain, as Rashi explained there. For prayer is the aspect of attachment and nullification into the Infinite, and through this, he elevated all the seeds and returned them to its root, to the Infinite. And through this, he again drew from there the blessing and the supernal abundance, which are the waters of rain, and through this, all the plants and all the herbs sprouted.

וְכֵן עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדְּלוּ שׁוּם צְמָחִים כִּי אִם עַל יְדֵי הָאָדָם וְעִקַּר הוּא הַתְּפִלָּה, כִּי אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא עַל יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו) ׳וַיְצַו עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ׳. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה לִפְעֹל עַל יָדָהּ לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים הוּא רַק כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְעַל כֵּן הָיוּ תָּמִיד נַעֲנִין בִּתְפִלָּתָם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל יְדֵי תְּפִלָּתָם מִיָּד, כַּמּוּבָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִיוֹת הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מִזֶּה. וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא גְּדֵלִים הַצְּמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם עַל יְדֵי בְּחִינוֹת בִּטּוּל לְאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב. שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה.

And likewise now, no plants can grow except through man, and prayer is the principal means. For rain descends only through Israel’s prayers, as it is written (Iyov 36), “And He commands concerning it through the intercessor.” For prayer is the aspect of attachment and nullification into the Infinite, for the principal completion of prayer, to accomplish through it the drawing of rain, is only when one prays with self-sacrifice, in the aspect of divestment of physicality, like the early pious ones who prayed while divested of physicality. And therefore, their prayers were always answered, and rain descended immediately through their prayers, as many stories concerning this are brought in Tractate Fasts. And through this specifically, the plants grow, for their principal growth comes through the aspects of nullification into the Infinite in running and returning. This is the aspects of prayer.

לכן נזכר שכר בענין הגשמים, שזהו הוראת שלימות מעשינו

Therefore, reward is mentioned in connection with rain, for it indicates the completeness of our deeds.

וּבָזֶה מְתֹרָץ מַה שֶׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה יִעוּדֵי הַמִּצְוֹת וּשְׂכָרָם בִּירִידַת גְּשָׁמִים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְכוּ׳ וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְכוּ׳, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה. כִּי יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, זֶה מוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתָם בְּתַכְלִית שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, עַד שֶׁזָּכוּ לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים וּלְגַדֵּל כָּל צֶמַח הָאָרֶץ שֶׁעִקַּר גִּדּוּלָם עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ״ל.

And this resolves what the Torah wrote concerning the promises of the mitzvos and their reward in rainfall. As it is written, “If you walk in My statutes,” etc., “And I shall give your rains in their season,” etc., and many similar passages. For rainfall, through which the earth gives its produce, indicates the utter completeness of their service, that they merited to attain the ultimate completion through fulfilling the Torah and the mitzvos, until they merited nullification within the light of the Infinite, through which they merit to draw rain and grow every plant of the earth, whose principal growth comes through this, as stated above.

אחר חטא אדה״ר אי אפשר להגיע לביטול והתכללות בא״ס אלא ביגיעה רבה

After the first man’s sin, one cannot attain nullification and inclusion within the Infinite except through great exertion.

וְעַל כֵּן כְּשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדַּעַת נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה הַתַּכְלִית, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, וְאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה זוֹכֶה הָאָדָם לְתַכְלִית הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ לְהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד אַחַר הַתְּחִיָּה, וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כְּמוֹ לֶעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ״ל.

And therefore, when the first man sinned through the Tree of Knowledge, the earth was cursed on his account. For man was created principally for this ultimate purpose: to merit nullification and inclusion within the light of the Infinite and His unity, blessed be He, as will occur in the future. And had he not eaten from the Tree of Knowledge, man would have attained this ultimate purpose completely during his lifetime, while alive—to attach himself and be included within the light of the Infinite while still in his body, as will occur in the future after the resurrection. And he would have known that everything is good, everything is one, as in the future when everything will be good, as stated above.

וְעַל כֵּן הִזְהִירוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְכוּ׳. כִּי הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁעַל יָדוֹ יוֹדְעִין טוֹב וָרָע שֶׁיּוֹדְעִין הֶפְרֵשׁ בֵּין טוֹב לְרַע. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַמְּאֹרָעוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת, וְעַל כֵּן הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה זוֹ, כִּי הָאָדָם נִבְרָא שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת שָׁלֵם שֶׁשָּׁם אֵין חִלּוּק בֵּין חֶסֶד לְדִין, כִּי כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי בִּטּוּל לְאֵין סוֹף כַּנַּ״ל.

And therefore, Hashem, blessed be He, warned him: “And from the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat from it,” etc. For He warned him not to eat from the Tree of Knowledge, through which good and evil are known—through which one knows a distinction between good and evil, namely, that there is a difference between good and evil occurrences. And therefore, He warned him not to partake of this eating. For man was created to attain complete knowledge, where there is no difference between kindness and judgment, for everything is good, everything is one. This is attained through nullification into the Infinite, as stated above.

וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁאָדָם פָּגַם בָּזֶה, עַל כֵּן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם׳ וְכוּ׳. כִּי עַכְשָׁו צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְּדוֹלָה קֹדֶם שֶׁמַּמְשִׁיךְ מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה, כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל לְאוֹר הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם פַּרְנָסָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גִּדּוּל הַתְּבוּאָה וְהַלֶּחֶם מִן הָאָרֶץ שֶׁגְּדֵלָה רַק עַל יְדֵי הַבִּטּוּל לְאֵין סוֹף כַּנַּ״ל.

And therefore, because man blemished this, therefore the earth was cursed on his account, as it is written, “By the sweat of your face you shall eat bread,” etc. For now man requires great exertion before drawing sustenance and livelihood, for now one cannot be nullified into the light of the Infinite in running and returning, to draw livelihood from there—which is the aspect of grain and bread growing from the earth, which grows only through nullification into the Infinite, as stated above.

וְעַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה, כִּי אִם בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מֵחֲמַת זֹהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּהָאָדָם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְּדוֹלָה לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲוֹת וְהַמִּדּוֹת וְאָז יִזְכֶּה לְבִטּוּל הַזֶּה, שֶׁעַל יְדֵי הָאָדָם הַזֶּה שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה עַל יָדוֹ דַּיְקָא גְּדֵלִים כָּל הַצְּמָחִים וְנִמְשָׁךְ כָּל הַפַּרְנָסָה לָעוֹלָם.

And now this cannot be attained except through great and immense exertion, because of the serpent’s impurity that has gained a hold on man. And therefore, man requires great exertion to break all desires and character traits, and then he will attain this nullification, so that through this man who attains this—specifically through him—all the plants grow, and all livelihood is drawn into the world.

(הלכות כלאי הכרם הלכה ב׳)

(Laws of Mixed Species in a Vineyard, Halacha 2)

גילוי אלוקותו יתברך בעולם נמסר לאדם, שכפי מעשיהם כן מתגלה

The revelation of His Divinity, blessed be He, in the world was entrusted to man: according to their deeds, so it is revealed.

"כִּי לֹא הִמְטִיר וגו׳ וְאָדָם אַיִן"

“For He had not caused rain,” etc., “and there was no man.”

(ב, ה)

(2:5)

עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה כְּדֵי לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְטוּבוֹ בָּעוֹלָם כַּיָּדוּעַ, אֲבָל ה׳ יִתְבָּרַךְ מָסַר אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ בְּיַד בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם׳, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם כֵּן יַמְשִׁיכוּ הַשֶּׁפַע מִלְמַעְלָה לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה וְכוּ׳ כִּי לֹא הִמְטִיר ה׳ אֱלֹקִים וְאָדָם אַיִן׳ וְכוּ׳, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י, עַד שֶׁבָּא אָדָם וְהִתְפַּלֵּל וְכוּ׳.

The principal creation of the world was to reveal His compassion and goodness in the world, as is known. However, Hashem, blessed be He, entrusted the entire world and all it contains to human beings, as it is written, “And He gave the earth to human beings.” According to their deeds, human beings thus draw abundance from above to give life to and sustain the worlds, as it is written, “And every shrub of the field was not yet,” etc., “for Hashem God had not caused rain, and there was no man,” etc. And Rashi explained: Until man came and prayed, etc.

כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין, וְכָל מַה שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וּמַמְשִׁיךְ יוֹתֵר שֶׁפַע וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֵּן מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּיוֹתֵר, וְנִתְגַּלֶּה גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ יוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָעֵגֶל רוֹצֶה לִינֹק וְכוּ׳, כִּי הוּא חָפֵץ חֶסֶד וְרוֹצֶה לְהֵיטִיב תָּמִיד, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן כָּל מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין יוֹתֵר בָּעוֹלָם וּמַמְשִׁיכִים שֶׁפַע יוֹתֵר, נִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר, כִּי כָּל חֶפְצוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד וְזֶה כָּל תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו כַּנַּ״ל.

For abundance is principally drawn through the prayer that Israel prays. The more an Israelite increases prayer and draws more abundance and great goodness to the house of Israel, the more he gives life to and sustains all the worlds, and the more His greatness and goodness are revealed. This constitutes His principal pleasures and delights, blessed be He, for “More than the calf wishes to suckle,” etc. For He desires kindness and wishes continually to bestow goodness, but abundance can be drawn only through Israel’s prayer. Therefore, the more Israel increases in the world and draws more abundance, the more His will, blessed be He, is fulfilled. For His entire desire, blessed be He, is continually to bestow goodness upon Israel, and this constitutes all His pleasures and delights, as stated above.

וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי כְּדֵי שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְיַמְשִׁיךְ שֶׁפַע בָּעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ׳ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם, יָאֵר פָּנָיו, לְהַרְאוֹת פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לָתֵת טַל וּמָטָר, הַיְנוּ הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע, עַל יְדֵי זֶה לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ וְכוּ׳ יוֹדוּךָ וְכוּ׳ עַד וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְכוּ׳. כִּי עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה יוֹדוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם. שֶׁעִקַּר הַהִתְגַּלּוּת הוּא עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין שֶׁיִּשְׂרָאֵל פּוֹעֲלִין בִּתְפִלָּתָם וּמַמְשִׁיכִין שֶׁפַע וְרַב טוּב וְכַנַּ״ל.

And for this the Israelite was created: to engage in Torah and prayer and draw abundance into the world. Through this, His Divinity, blessed be He, is revealed in the world, as it is written, “May God favor us and bless us; may He shine His face with us, Selah—to know Your way on earth.” And as Rashi explained there, “Shine His face”: to show a smiling face by giving dew and rain—that is, drawing abundance. Through this, “To know Your way on earth,” etc., “They will thank You,” etc., through to “All the ends of the earth will fear Him,” etc. For through the drawing of abundance through Israel, through this they will recognize and know His ways, blessed be He—that He hears the prayer of every mouth. And through this, they will all thank Him, and all the ends of the earth will fear Him. For this everything was created: that His Divinity be revealed in the world. The principal revelation comes through seeing that Israel effects [results] through its prayers and draws abundance and great goodness, as stated above.

וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וְרַב טוּב עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְהָעִקַּר עַל יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע כַּיָּדוּעַ (וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי וְכוּ׳ בְּסִימָן לד, עַיֵּן שָׁם).

And this is all man’s service throughout his life: to draw abundance and great goodness through his good deeds, and chiefly through prayer, through which abundance is principally drawn, as is known (and as explained in the teaching “And You Shall Be for Me,” etc., in teaching 34; see there).

(הלכות נחלות הלכה ד׳ אות ח׳)

(Laws of Inheritances, Halacha 4, item 8)

ענין הצמצום הוא אצל כל אדם מישראל

The matter of contraction occurs within every Israelite.

"כִּי לֹא הִמְטִיר וגו׳ וְאָדָם אַיִן"

“For He had not caused rain,” etc., “and there was no man.”

(ב, ה)

(2:5)

כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְרַמֵּז בַּתּוֹרָה הַזֹּאת (ליקוטי מוהר״ן סימן ס״ט) שֶׁכָּל עִנְיַן הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְעֵץ חַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ וְכוּ׳, כָּל זֶה נַעֲשֶׂה אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

It has already been explained that our lord, teacher, and master of blessed memory alludes in this teaching (Likutay Moharan, teaching 69) to the fact that the entire matter of contraction of the vacant space, explained in the holy Zohar and at the beginning of Aitz Chaim, etc., all this takes place within every single Israelite, who is a portion of God from above, for “In the image of God He made man.”

כִּי כָּל עִנְיַן הַצִּמְצוּמִים שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הַכֹּל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צִמְצֵם עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה צִמְצוּמִים שׁוֹנִים, וְהִמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא הָאָדָם בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִירָה כָּזֹאת, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל.

For the entire matter of the contractions at the beginning of creation was only for man, for whom everything was created. For this purpose, He, blessed be He, contracted Himself through various different contractions and drew the revelation of His Divinity with wondrous wisdom. All of it was for the creation of the worlds, which are the attributes; and all of it was so that man should be created in this World of Action and possess such free choice, through which comes the principal revelation of His kingship—for which everything was created.

כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל יְדֵי אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא דַּיְקָא, שֶׁהִיא עַל יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא. וְעַל כֵּן לֹא נִתְתַּקְּנוּ וְלֹא נִתְקַיְּמוּ כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת שֶׁהָיְתָה עַל יָדָם, עַד שֶׁבָּא הָאָדָם. שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד ׳וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכוּ׳ כִּי לֹא הִמְטִיר ה׳ אֱלֹקִים וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד׳ וְכוּ׳, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בַּסְּפָרִים שֶׁזֶּה סוֹד תִּקּוּן הַמַּתְקְלָא.

For Hashem, blessed be He, wished that His kingship be revealed principally through an awakening from below (אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא) specifically, which comes specifically through man, who possesses free choice. And therefore, all the contractions and the revelation of Divinity that came through them were neither rectified nor established until man came. This is the aspect of the mystery of “And every shrub of the field was not yet in the earth, etc., for Hashem God had not caused rain, and there was no man to work,” etc., as all this is understood in the books: this is the mystery of the rectification of the balance (תִּקּוּן הַמַּתְקְלָא).

כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמַּתְקְלָא הוּא רַק עַל יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה. כִּי הַבְּחִירָה בְּחִינַת מַתְקְלָא שֶׁהִיא בְּמִשְׁקָל מַמָּשׁ וְיָכוֹל לְהַכְרִיעַ לְכָאן אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהָבִין מֵרָחוֹק מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ בְּכִתְבֵי הָאֲרִ״י זַ״ל וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְסִפְרֵי מְפָרְשֵׁיהֶם וּבִסְפָרִים שֶׁיָּצְאוּ לָאוֹר בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, שֶׁכָּל סוֹדוֹת הַקַּבָּלָה הַכֹּל נֶאֱמְרוּ עַל בְּחִינַת צֶלֶם אֱלֹקִים שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָאָדָם. וְכָל הַצִּמְצוּמִים שֶׁל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי הַכֹּל נַעֲשֶׂה עִם כָּל אָדָם בְּכָל זְמַן כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

For the balance is principally rectified only through man, who possesses free choice. For free choice is the aspect of a balance, poised in an actual equilibrium, and he can tip it this way or the opposite way, God forbid. And therefore, whoever has a heart capable of understanding through his own knowledge must understand from afar—in the writings of the Ari of blessed memory, the holy Zohar, the books of their commentators, and books published in these generations—that all the mysteries of the Kabbalah—all of them—were said concerning the aspect of the image of God in which man was created. And all the contractions of the aspect of the vacant space—all of them take place with every person at every time, according to his level, as is understood in this teaching, mentioned above.

וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ״י זַ״ל מֵעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם שֶׁנִּקְרָאִים עוֹלַם הַמַּלְבּוּשׁ וְכוּ׳, מַה שֶׁלֹּא מְבֹאָר כְּלָל בְּסֵפֶר הָעֵץ חַיִּים רַק בִּשְׁאָר סִפְרֵי הָאַחֲרוֹנִים מְבִיאִים הַרְבֵּה בָּזֶה בְּשֵׁם הָאֲרִ״י זַ״ל. וְשָׁם מְבֹאָר כַּמָּה בְּחִינוֹת צִמְצוּמִים בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי וְכוּ׳ שֶׁהָיָה קֹדֶם וְכוּ׳. וְהַכֹּל כָּלוּל בְּמַה שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא סִימָן ל׳ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים מֵעִלָּה לְעָלוּל מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן וְכוּ׳, וּצְרִיכִין לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל וְכוּ׳ עַיֵּן שָׁם.

And behold, in the writings of the Ari of blessed memory, the wondrous contractions that occurred earlier, called the World of the Garment, etc., are explained. This is not explained at all in the book Aitz Chaim, but in other books of later authors much is brought concerning it in the Ari’s name. And several aspects of contractions in running and returning (רָצוֹא וָשׁוֹב) are explained there, in the aspect of “reaching and not reaching” (מָטֵי וְלֹא מָטֵי), etc., that occurred previously, etc. And everything is included in what our lord, teacher, and master of blessed memory wrote in the teaching “Maishruh,” teaching 30. And these are his words: “Attainments of Divinity cannot be attained except through several contractions, from cause to effect, from higher intellect to lower intellect,” etc., “and for this one needs a great rebbe,” etc.; see there.

וּכְלַל הַדְּבָרִים הַמְבֹאָרִים לְעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁבִּתְחִלָּה צִמְצֵם הָאוֹר, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר, וְאַחַר כָּךְ חָזַר הָאוֹר לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁאִיר רַק אֵיזֶה רְשִׁימוּ, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִסְבֹּל זֶה הָאוֹר. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַפַּעַם אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר בְּצִמְצוּם חָדָשׁ נִפְלָא וְחָזַר וְהֶעֱלִימוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר. וְחָזַר וְהִמְשִׁיךְ הָאוֹר בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְכוּ׳ וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַטְּהִירוּ עִלָּאָה וּטְהִירוּ סְתָם וְכוּ׳. וְעוֹלַם הַמַּלְבּוּשׁ שֶׁקִּפֵּל הָאוֹר וְכוּ׳ עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי וְכוּ׳. וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ אוֹר הַמְּלָכִים וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ וּמֵתוּ וְכוּ׳ עַד שֶׁהִתְחִיל עוֹלַם הַתִּקּוּן וְכוּ׳.

And the general principle of the things explained concerning the contractions at the beginning of creation, to reveal His Divinity, blessed be He, is that first He contracted the light. And afterwards, He began to draw an aspect of light; and afterwards, the light returned to its place and left only some residual impression (רְשִׁימוּ), for it was not yet possible to bear that light. And afterwards, He again drew an aspect of light through a wondrous new contraction and again concealed it, so that there should not be an excess of light. And He again drew the light in a wondrous manner, etc., and likewise many, many times. This is the aspect of the mystery of “the supernal brightness (טְהִירוּ עִלָּאָה) and unqualified brightness (טְהִירוּ סְתָם),” etc., and the World of the Garment that folded the light, etc., until the aspect of the vacant space was made, etc. And afterwards, He drew the light of the kings; they could not receive the light, and they were broken and died, etc., until the World of Rectification began, etc.

וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם. כִּי כָּל הַשְּׁבִירָה וְהַמִּיתָה הָיוּ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי אָדָם אַיִן וְכוּ׳ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים, בּוֹ תְּלוּיִים תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְעַל כֵּן נַעֲשִׂים אֵצֶל הָאָדָם כָּל הַבְּחִינוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמְּבֹאָר בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁאוֹר לַהֲבִיוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף וְכוּ׳, וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם וְכוּ׳.

And everything was for man. For all the breaking and death occurred because there had not yet been an awakening from below, for “there was no man,” etc., as mentioned above. And therefore, when man, who possesses free choice and was created in the image of God, came, the rectification of all the worlds depended upon him. And therefore, all the aforementioned aspects, which are the aspects of the aforementioned contractions, occur within man. This is the aspect explained generally in the aforementioned teaching: the light of the flame of the Israelite’s heart is an aspect of the Infinite, etc., and it must be contracted, etc.

וְאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים בְּעַצְמָן שֶׁצִּמְצֵם עַצְמוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ בְּצִמְצוּמִים נִפְלָאִים שׁוֹנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כְּדֵי לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֻּלָּם בְּהֶכְרַח שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאָדָם. כִּי כֻּלָּם לֹא הָיָה כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל עַל יְדֵי אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא דַּיְקָא. כִּי כְּלַל הַצִּמְצוּמִים הֵם מַה שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה וּמֵאִיר פָּנָיו קְצָת, וְאַחַר כָּךְ מַסְתִּיר אוֹתוֹ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת (וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּשִׂיחָה שֶׁל פּוּרִים עַל פָּסוּק וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ וְכוּ׳). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר׳. וּכְתִיב ׳כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ וְכוּ׳, ה׳ בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׳. וּכְתִיב ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ וְכוּ׳ זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ, ׳וְדוֹדִי חָמַק עָבָר׳ בְּחִינַת הַסְתָּרַת אֱלֹקוּתוֹ.

And these very contractions, through which Hashem, blessed be He, contracted Himself in wondrous different contractions, as mentioned above, to reveal His Divinity, blessed be He, must all necessarily pass over man. For they all occurred only for man, so that he would rectify everything specifically through an awakening from below. For the general principle of the contractions is that Hashem, blessed be He, shows and illuminates His face a little, and afterwards conceals it, and likewise does so several times in various different aspects (as explained in the discourse for Purim concerning the verse, “And if his head becomes bald from the side of his face,” etc.). And as it is written, “Indeed, You are a God who conceals Himself.” And it is written, “For His anger is but a moment; life is in His favor,” etc., “Hashem, in Your favor You established strength for my mountain; You concealed Your face, and I was terrified.” And it is written, “The voice of my beloved knocks,” etc.—this is the aspect of the revelation of His Divinity; “And my beloved slipped away and passed”—the aspect of the concealment of His Divinity.

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. כִּי עַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה, עַל יְדֵי הַהִתְגַּלּוּת וְהַהַעֲלָמָה. וּבִשְׁבִיל זֶה מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה׳ צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה בָּקִי בְּרָצוֹא וּבָקִי בְּשׁוֹב בָּקִי בְּעָיִל בָּקִי בְּנָפִיק וְכוּ׳ (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ׳). כִּי כָּל הַצִּמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל הוּא בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּמּוּבָן. וְכָל הַמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ׳ כָּל הַשָּׂגָתָם אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א) ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳.

And all this takes place in every generation, in every person, and at every time, all for free choice. For the principal free choice comes through this—through revelation and concealment. And for this reason, whoever wishes to walk in Hashem’s ways must be proficient in halacha [the way of proceeding], proficient in running, and proficient in returning, proficient in entering, proficient in leaving, etc. (as explained in the teaching “Call Yehoshua,” etc.). For all the aforementioned contractions are the aspect of running and returning, as is understood. And all the angels and seraphim, etc.—all their attainment of the Creator, blessed be He, is in the aspect of running and returning, as it is written (Yechezkel 1), “The living creatures run and return.”

אֲבָל עִקַּר הוּא הָאָדָם שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל וְנִבְרָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם. כִּי הָרָצוֹא וָשׁוֹב שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים הוּא בְּלִי כֹּחַ הַבְּחִירָה, עַל כֵּן אֵין יְכוֹלִים לְתַקֵּן הַמִּשְׁקָל לְעָבְדוֹ בְּהַדְרָגָה וְכוּ׳, עַל כֵּן הֵם רוֹעֲשִׁים וּבוֹעֲרִים וּמִתְנַשְּׂאִים וְכוּ׳. אֲבָל הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו, שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי מִבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים, הוּא מְתַקֵּן הַצִּמְצוּם הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁיָּאִיר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה בִּבְחִינַת תִּקּוּן. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא עַל יְדֵי הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

But man is the principal one: he is a portion of God from above and was created to have dominion over them. For the running and returning of the supernal beings is without the power of free choice; therefore, they cannot rectify the balance so as to serve Him gradually, etc. Therefore, they tremble, burn, and exalt themselves, etc. But man, who possesses free choice, when he merits to improve his deeds—these are the great, choicest righteous ones—rectifies the aforementioned contraction, so that the revelation of His Divinity and kingship shines to all who enter the world, gradually and in measure, in the aspect of rectification. For the principal rectification comes through an awakening from below, which occurs specifically through the lower man in this world, as mentioned above.

וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי עוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ וְכוּ׳ בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וְכוּ׳ וְגוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לַיְלָה וְכוּ׳, הַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ לְכֻלָּם. וְעַל כֵּן אוֹמְרִים כָּל זֶה קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת יִחוּדוֹ וּמַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי עִקַּר הַשִּׁנּוּיִים הָאֵלּוּ שֶׁגּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר וְכוּ׳, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִסּוֹד הַצִּמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁגִּלָּה הָאוֹר וְהֶעֱלִימוֹ וְחָזַר וְגִלָּה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ נִפְלָא יוֹתֵר וְחָזַר וְהֶעֱלִימוֹ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַכֹּל בִּדְרָכִים נִפְלָאִים חֲדָשִׁים כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל.

And this occurs each and every day, throughout all the days of the world. This is the aspect of the renewal of the work of creation each and every day: He, blessed be He, darkens and illuminates—“Who forms light and creates darkness,” etc., “With wisdom He opens gates, and with understanding changes times,” etc., “And rolls away light before darkness and darkness before light, passes away day and brings night,” etc. Everything is for Israel’s good, to make His Divinity and kingship known to everyone. And therefore, all this is said before the reading of Shema, which is the revelation of His unity and kingship for ever and ever. For these changes—His rolling away light before darkness and darkness before light, etc.—are principally drawn from the mystery of the aforementioned contractions at the beginning of creation, when He revealed the light, concealed it, again revealed it in a new, more wondrous way, and again concealed it, and so on, several times. And everything occurs in wondrous new ways, as understood in the aforementioned writings.

וְכָל זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא הָעוֹלָם וְיִתְקַיֵּם עַתָּה, שֶׁעִקָּרוֹ הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה. וְעַל כֵּן נַעֲשִׂין עַתָּה כָּל בְּחִינוֹת הַצִּמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אֲבָל עַתָּה הַכֹּל תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁאֵלָיו נִמְסַר הַכֹּל, בִּבְחִינַת וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, שֶׁמָּסַר לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל יְדֵי צִמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל כְּפִי בְּחִירָתוֹ. כִּי נָתַן בּוֹ כֹּחַ אֱלֹקִי בְּלִבּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִבְעֹר עַד אֵין סוֹף, אֲבָל צִוָּה עָלָיו שֶׁיְּצַמְצֵם הָאוֹר שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל פֶּן יֶהֶרְסוּ וְכוּ׳ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

And all this was so that the world should be created and exist now, its principal being being man, who possesses free choice. And therefore, all the aspects of the aforementioned contractions take place now. But now everything depends upon man, to whom everything was entrusted, in the aspect of “And He gave the earth to human beings.” He entrusted him with the power to draw His Divinity and the revelation of His kingship through the aforementioned contractions, according to his free choice. For He placed a Divine power in his heart, through which he can burn up to infinity; but He commanded him to contract the light so that he would not transgress “lest they break through,” etc., as mentioned above.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמְּצַמְצֵם הָאוֹר וּמֵהַצִּמְצוּם יֵשׁ אֲחִיזַת הַדִּינִים שֶׁמֵּהֶם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמְּצַמְצֵם הָאוֹר וְכוּ׳ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְכוּ׳, עַד שֶׁיַּעֲבֹד ה׳ יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת וְכוּ׳, וְעַל יְדֵי זֶה יְגַלֶּה מַלְכוּתוֹ וְכוּ׳ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּה הָעִקָּר.

And afterwards, when he contracts the light, judgments gain a hold through the contraction; from them comes the entire power of the evil inclination, which is evil thoughts, as mentioned above. And therefore, immediately upon contracting the light, etc., he must take care to overcome the evil thoughts and draw only good thoughts, etc., until he serves Hashem, blessed be He, gradually and in measure. This is the aspect of the creation and sustenance of the worlds, etc.; and through this he reveals His kingship, etc., as mentioned above, which is the principal thing.

וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן, כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי בְּחִינַת אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁהוּא עַל יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה כְּשֶׁזּוֹכֶה לִכְנֹס וְלָצֵאת בְּשָׁלוֹם. וְאָז יֵשׁ עֲלִיָּה גַּם לְבֵיתָא עִלָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלַעֲסֹק בְּתִקּוּנִים אֵלּוּ בְּמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר וְכוּ׳ וְכֵן מִיּוֹם לְיוֹם וּמִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם שֶׁעִקָּרוֹ עַל יְדֵי הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

And then comes the principal rectification, when His kingship, blessed be He, is revealed through the aspect of an awakening from below, through man, who possesses free choice, when he merits to enter and leave in peace. And then the upper house also ascends, as mentioned above. And afterwards, one must return and engage in these rectifications at a higher level, etc., and so from day to day and from level to level. And this is the aspect of the entirety of the renewal of the work of creation that occurs every day, principally through man, for whom everything was created and is sustained, as mentioned above.

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא בְּחִינַת חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת וְקִלְקוּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אַךְ כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם, וּמַמְשִׁיכִין תִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁיַּמְשִׁיכוּ הֶאָרַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב כָּל אֶחָד לְעוֹרְרוֹ לְה׳ יִתְבָּרַךְ, וּמְאִירִין בָּהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

And all this occurs among the righteous at every level and level. And those who have already transgressed the Torah’s commandments and must return in repentance need these rectifications especially. For it is known that a transgression is an aspect of the destruction of the worlds and the corruption of the aforementioned rectifications. But the entire sustenance of the world comes through the great righteous ones, who draw His compassion, blessed be He, at every time, and draw the aforementioned rectifications in wondrous ways, so as to draw the illumination of the gleam of His Divinity, blessed be He, into each person’s heart to awaken him toward Hashem, blessed be He. And they illuminate within them profound counsel and wondrous strengthening at every time, so that they may merit to return each time, from wherever they are. But nevertheless, they must necessarily have some awakening from below, for without it this is impossible, as mentioned above.

זהו ענין העליות והירידות המרובות העוברים על כל אדם

This is the matter of the many ascents and descents that pass over every person.

וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵה׳ יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַּם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִין לָשׁוּב לְה׳ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ וְכוּ׳ שֶׁעֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר וְחוֹתֵר הַיֵּצֶר הָרָע יוֹתֵר וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ׳.

And this is the aspect of all the ascents and descents—thousands and tens of thousands—that pass over every person. And even those who are very distant from Hashem, blessed be He, have the aspect of ascents and descents, for even among them no day is like another; and even within a single day, each person undergoes innumerable changes. And particularly those who awaken to return to Hashem, blessed be He, and draw close to true righteous ones, and are weak in strength, etc.—against them the evil inclination intensifies and strives more, wishing to cast them down, God forbid. And they labor to overcome it and undergo changes, the aspect of immeasurable ascents and descents, the aspect of “They ascend to heaven, they descend to the depths,” etc.

וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וּבַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁהֵם סְמוּכִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כִּי כָּל מַה שֶׁסְּמוּכִין יוֹתֵר אֶל הַקֵּץ הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְפַּשֵּׁט וּמִתְגָּרֶה יוֹתֵר (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְהָעִקַּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְה׳ יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. אַדְרַבָּא עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הֲלֹא סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְתַּקְּנוּ וְכוּ׳.

And for all this, one requires exceedingly great and immense strengthening, particularly in these generations and the coming generations that are close to the days of Mashiach. For the closer one is to the end, the more the adversary spreads out and provokes (as explained elsewhere). And upon whom can we rely except our Father in heaven? And principally, [we rely] on the strength of the righteous ones who have already stood properly in the battle of this world, with the ultimate completeness beyond which there is no further completeness. And they inform us that no awakening toward Hashem, blessed be He, is lost, even from the lowest abyss and beneath it. On the contrary, wondrous rectifications are effected through it, in accordance with all the above. For indeed, in the end, at the end of it all, everything will be rectified, etc.

אַךְ עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה חֵלֶק בְּאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכָל דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה מִסְתַּכְּלִין וּמְצַפִּין עַל הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא עַל יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַדְרַבָּא עַל יָדוֹ דַּיְקָא נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד. עַל יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּאֵיזוֹ יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה בְּאֵיזוֹ רֶגַע וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנִים אֵלּוּ, וְהָעִקַּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וּכְדִלְקַמָּן.

Yet the principal rectification comes through whoever has some share in the awakening from below. Upon this depends the rectification of all the worlds, upper and lower. And all who dwell above and all who dwell below look toward and await the rectification effected through an awakening from below, which comes through man, who possesses free choice—even through the lowest of the low. On the contrary, specifically through him, exceedingly wondrous and awesome rectifications are effected, through every awakening and awakening, however slight, by which he awakens toward some good point, on some day, at some hour, at some moment, as mentioned above. And all this comes through the strength of the righteous ones engaged in these rectifications, and principally through the strength of the righteous ones who dwell in the dust, as mentioned above and below.

כִּי כָּל מִינֵי עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת וְהַעְלָמָתוֹ וְכוּ׳ שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ עַל הַגְּרוּעִים וְהָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סוֹד הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁגִּלָּה אוֹרוֹ וְהֶעֱלִימוֹ וְכוּ׳. וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְכוּ׳ שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַשְּׁבִירָה וְהַתִּקּוּן, שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַבְּחִירָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה.

For all kinds of ascents, descents, gleams of Divinity, and its concealment, etc., that pass over each person at every time—even the lowest and those very, very distant—are all drawn from the aspect of the mystery of the aforementioned wondrous contractions: He revealed His light and concealed it, etc., and likewise did so many, many times, etc. From there comes the mystery of breaking and rectification; from there comes the mystery of free choice, which cannot be rectified except through man, who possesses free choice.

אֲבָל בְּנֵי אָדָם לֹא דַּי שֶׁאֵינָם מְתַקְּנִים, אַף גַּם הֵם מְקַלְקְלִים הַרְבֵּה בְּכָל דּוֹר, הַמָּקוֹם יְרַחֵם לְהַבָּא. עַל כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם שֶׁעָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן וְלֹא קִלְקְלוּ וְתִקְּנוּ הַרְבֵּה, וְהֵם עוֹסְקִים לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אֲבָל אַחַר כָּל יְגִיעָתָם הָעֲצוּמָה שֶׁהֵם סוֹבְלִין כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְצַעַר בִּשְׁבִילֵנוּ, אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מֵאִתָּנוּ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶׁחוֹטְפִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת טוֹב אֲפִלּוּ מֵהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, הוּא יָקָר מְאֹד אֶצְלָם. וְהֵם מְלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים.

But human beings not only fail to rectify; they also corrupt much in every generation—may the Omnipresent have mercy for the future. Therefore, the principal rectification comes through the righteous ones, the foundations of the world, who stood the test, did not corrupt, and rectified much. And they engage in rectifying the whole world in its entirety. Yet after all their immense labor, as they endure all kinds of suffering and pain for us, rectification is nevertheless impossible except through some awakening on our part. Therefore, every good awakening they seize, even from the lowest of the low, is exceedingly precious to them. And they gather all the good points of every kind of awakening, however slight, and build wondrous rectifications from them.

אַךְ הָעִקַּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים וְלֵצִים עַל הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנָם, וְיִתְחַזְּקוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ בְּכָל מַה שֶׁיּוּכְלוּ כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבָּם, וִיקַיְּמוּ עֵינַי תָּמִיד אֶל ה׳ וְכוּ׳ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה׳ מִשָּׁמָיִם. וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב וְנִפְלָא וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת.

The principal thing, however, is that they should not oppose or mock those engaged in rectifying them. And they should strengthen themselves to fulfill their words, to awaken anew at every time, in every way they can, as long as the soul remains within them. And they should fulfill “My eyes are always toward Hashem,” etc., “Until Hashem looks down and sees from heaven.” And then, in the end, at the end of it all, they will merit a good and wondrous outcome, and have a great share in the aspect of awakening from below, through which comes the rectification of all the worlds.

(הלכות תפלת המנחה הלכה ז׳ אות כ״ב)

(Laws of the Afternoon Prayer, Halacha 7, item 22)

על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים לשנות הטבע

By mentioning the names of the righteous, one can change nature.

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (ב׳, ד)

“These are the generations of the heavens and the earth when they were created” (2:4).

עַל יְדֵי הַזְכָּרַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים יְכוֹלִין לְהָבִיא שִׁנּוּי בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כְּלוֹמַר לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע. וְסִימָן לַדָּבָר, "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" כו׳ "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו׳ גְּזֵרָה שָׁוָה לב.

Through mentioning the names of the righteous, one can bring a change in the work of creation—that is, change nature. And an indication for the matter is: “These are the generations of the heavens and the earth,” etc.; “And these are the names of the children of Israel,” etc.—a gezerah shavah [analogy based on a shared expression]. [32]

(ספר המדות ערך צדיק חלק שני אות כ׳)

(Sefer HaMidos, Righteous Person, part two, item 20).

לא היה שום עולם יכול לסבול אור קדושת נשמת אדם הישראלי לכן היה מוכרח צמצום כה גדול שיבוא הנשמה לתוך עפר דוקא

No world could bear the light of the holiness of the Jewish person’s soul; therefore so great a contraction was necessary, that the soul should enter specifically into dust.

"וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (ב׳, ז)

“And Hashem God formed the man, dust from the earth, and breathed into his nostrils a soul of life” (2:7).

עַל כֵּן נִבְרָא הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם בְּהִירַת אוֹר נִשְׁמַת הָאָדָם שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹ״הַּ מִמַּעַל, וְנִמְשַׁךְ מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, עַל כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל שׁוּם עוֹלָם לִסְבֹּל אוֹר קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ, כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הַנַּעֲשֶׂה מֵעֲפַר הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַצִּמְצוּם כנ״ל.

Therefore man was created as dust from the earth. For, because of the greatness of the intensity of the radiance of the light of man’s soul, which is a portion of God above and is drawn from a very, very high and exalted place—for Israel arose first in thought—it was therefore impossible for any world to bear the light of the holiness of his soul, except through its being clothed in a body made from the dust of this physical earth, which is the ultimate contraction, as stated above.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב "וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה". אָז דַּיְקָא "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁנּוֹצַר בְּגוּף עָכוּר כָּזֶה שֶׁהוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמַת חַיִּים שֶׁנִּמְשַׁךְ מִמָּקוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל אוֹר כָּזֶה בְּשׁוּם עוֹלָם כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּצִמְצוּם כָּזֶה עָפָר מִן הָאֲדָמָה.

And this is what is written: “And Hashem God formed the man, dust from the earth.” Specifically then: “And He breathed into his nostrils a soul of life.” For specifically through his being formed in such an opaque body, which is dust from the earth, specifically through this it became possible for him to receive a soul of life drawn from a very exalted and awesome source. Such a light cannot be borne in any world except through its being clothed in such a contraction: dust from the earth.

(הלכות גבית חוב מהיתומים הלכה ג אות י״ב)

(Laws of Collecting a Debt from Orphans, Halacha 3, item 12).

לפני החטא היה אדה״ר יכול להתענג על אור ה׳ ללא יגיעה וטורח

Before the sin, Adam, the first man, could delight in Hashem’s light without exertion or toil.

"וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ב׳, טו)

“And He placed him in the Garden of Eden to work it and guard it” (2:15).

לג קֹדֶם הַחֵטְא הוֹשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ שֶׁיִּזְכֶּה שָׁם לְהִתְעַנֵּג עַל ה׳ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ לְהִכָּלֵל בְּאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בְּכָל עֵת בְּלִי יְגִיעָה, וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים זַכִּים מְאֹד, בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר.

[33] Before the sin, Hashem, blessed be He, settled him in the Garden of Eden to work it and guard it, so that there he might merit delighting in Hashem, beholding Hashem’s pleasantness, being included in His infinite light in running and returning at every moment, without exertion, and drawing the light from there through very pure garments, the aspect of garments of light.

כִּי זֶה הָיָה עִקַּר יְשִׁיבָתוֹ שָׁם בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם מִתְעַנְּגִים עַל ה׳, כִּי גַּן עֵדֶן הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הנ״ל, וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הָאוֹר וְיוֹשְׁבִים בִּבְחִינַת הַגַּן שֶׁהוּא מָקוֹם זַךְ מְאֹד שֶׁשָּׁם יְכוֹלִין לְקַבֵּל בְּקַלּוּת אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הַבִּטּוּל הנ״ל. וְכַמְבֹאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הנ״ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גַּן עֵדֶן, בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַיֵּן שָׁם.

For this was the principal purpose of his dwelling there in the Garden of Eden, for there one delights in Hashem. For the Garden of Eden is an aspect of the aforementioned nullification; and from there one draws the light and dwells in the aspect of the garden, which is a very pure place, where one can easily receive the light of the radiance of the aforementioned nullification. And as explained at the end of the aforementioned teaching, this is the aspect of the Garden of Eden, the aspect of Moshe and Aharon; see there.

כִּי הַגַּן עֵדֶן הוּא בְּחִינַת הַשָּׂדֶה הַקְּדוֹשָׁה הַמְבֹאֶרֶת בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הנ״ל שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת וכו׳, שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ לְעִנְיַן בִּטּוּל הַכָּתוּב שָׁם, כִּי הַגַּן עֵדֶן הוּא הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה׳, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה הוּא שֶׁיִּזְכּוּ לְהִכָּלֵל בְּאוֹר אֵין סוֹף וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה׳, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִיתֵנוּ, עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שַׁעֲשׁוּעַ גַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת.

For the Garden of Eden is an aspect of the holy field explained at the beginning of the aforementioned teaching, where all the souls grow, etc. This pertains to the matter of nullification written there, for the Garden of Eden is the field that Hashem has blessed, as our Sages of blessed memory said. For the principal rectification of the souls in the field is that they should merit being included in the infinite light and delighting in Hashem. This is our principal ultimate end, the principal delight of the World to Come, which is the delight of the Garden of Eden, the world of souls.

וּמִתְּחִלָּה קֹדֶם הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ. וּבִשְׁבִיל זֶה הוֹשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁם לְעָבְדָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וּלְשָׁמְרָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה. דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה צָרִיךְ רַק לְקַיֵּם וְלִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִכָּלֵל בְּאֵין סוֹף וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בְּלִי הִתְעַבּוּת הַלְּבוּשִׁים, רַק בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר כנ״ל. אַךְ עַל יְדֵי הַחֵטְא אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין (תהלים מט) וְנִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וַיָּשֶׂם ה׳ אֶת הַכְּרוּבִים וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְטוּרֵי תַּרְעָא שֶׁאֵין מַנִּיחִין לִכְלוֹל בְּקַלּוּת בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, כִּי מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבָה בְּכַמָּה מִינֵי הֲסָתוֹת וּבִלְבּוּלִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת וכו׳. וְאָז צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה קֹדֶם שֶׁנִּכְלָלִין שָׁם, וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר מִשָּׁם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בְּכַמָּה לְבוּשִׁים וְצִמְצוּמִים בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר שֶׁמֵּהֶם נִשְׁתַּלְשְׁלוּ וְנִתְהַוּוּ הַלְּבוּשִׁים גַּשְׁמִיִּים וְהֵם עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי בְּלִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר כַּיָּדוּעַ לד.

And initially, before the sin, he could attain this during his lifetime. And for this purpose Hashem, blessed be He, settled him there: “to work it,” through the positive commandments, and “to guard it,” through the prohibitions. That is, he needed only to fulfill and keep the Torah; through this he could be included in the Infinite and draw the light from there without the garments becoming coarse, but only in the aspect of garments of light, as stated above. However, through the sin, “Man in honor does not remain overnight” (Tehillim 49), and he was expelled from the Garden of Eden. “And Hashem placed the cherubs and the flame of the revolving sword to guard the way to the Tree of Life.” These are the aspect of gatekeepers who do not allow one easily to be included in the infinite light, where the principal eternal life is, for they confuse thought with various kinds of enticements and confusions drawn from the aspect of the flame of the revolving sword, etc. And then great exertion is needed before being included there, and the light cannot be received from there except through being clothed in various garments and contractions, in the aspect of garments of skin, from which physical garments descended and came into being. And these are the principal rectification, for without rectifying the garments, no light can be received, as is known. [34]

(הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד׳ אות י״ב)

(Laws of Washing Hands in the Morning, Halacha 4, item 12).

"וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ב׳, טו)

“And He placed him in the Garden of Eden to work it and guard it” (2:15).

יָדוּעַ שֶׁמֵּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְלַבְּשָׁה הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים בִּבְחִינַת "כָּתְנוֹת עוֹר", כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים. כִּי קֹדֶם הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹרָה בִּפְנִימִיּוּתָהּ בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת ׳אוֹר׳ בְּאָלֶף, אַךְ אַחַר הַחֵטְא כִּבְיָכוֹל נִתְגַּשֵּׁם דַּעַת הָאָדָם עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל יְדֵי לְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים, בְּחִינַת כָּתְנוֹת ׳עוֹר׳, וּמִשָּׁם בָּאָה הַשִּׁכְחָה.

It is known that, through the sin of Adam, the first man, the Torah became clothed in physical garments, in the aspect of “garments of skin,” as brought in all the books. For before the sin, man could attain the Torah in its inwardness, in the aspect of garments of “light,” spelled with an alef. However, after the sin, man’s understanding, as it were, became physical, until he could not attain the Torah except through physical garments, the aspect of garments of “skin”; and from there came forgetfulness.

כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה מֵחֲמַת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי רוּחָנִיּוּת אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם אֲבָל גַּשְׁמִיּוּת תּוֹפֵס מָקוֹם וְאָז יֵשׁ שִׁכְחָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם בְּמֹחוֹ לִתְפֹּס הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בְּסִימָן ק״י עַל פָּסוּק ׳לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ׳, לְשׁוֹן מַמָּשׁוּת שֶׁעִקַּר הַשִּׁכְחָה מֵחֲמַת הַמַּמָּשׁוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁתּוֹפֵס מָקוֹם עַיֵּן שָׁם. וּמֵאָז נִתְגַּשְּׁמוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת עַד שֶׁרְחוֹקִין מְאֹד מִבְּחִינַת מְעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְּרֻבֶּה, מִכָּל שֶׁכֵּן מִבְּחִינָה לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי.

For the principal cause of forgetfulness is physicality. For spirituality does not occupy space, whereas physicality occupies space; and then there is forgetfulness, for there is no room in his mind to grasp everything. As all this is explained in teaching 110 concerning the verse “This book of the Torah shall not depart from your mouth”: [yamoosh is read as] an expression of tangibility, for the principal cause of forgetfulness is tangibility and physicality, which occupy space; see there. And from then on, all places became physical, until they were very far from the aspect of a little containing much, and all the more so from the aspect of being entirely beyond space.

כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב הָאָדָם בְּגַן עֵדֶן שֶׁשָּׁם עֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאִילָן הנ״ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. וְאָדָם הָיָה קָדוֹשׁ וְדַעְתּוֹ זַךְ וְרוּחָנִי מְאֹד וְיָשַׁב בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְזַךְ מְאֹד, דְּהַיְנוּ בְּגַן עֵדֶן. עַל כֵּן אִם לֹא הָיָה אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה יָכוֹל בְּחַיָּיו לְהַעֲלוֹת כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְלִכְלֹל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא הָעֵץ חַיִּים שֶׁהָיָה סָמוּךְ אֵלָיו שָׁם.

For initially man dwelt in the Garden of Eden, where the Tree of Life is, as it is written, “And the Tree of Life within the garden.” This is the aspect of the aforementioned tree, the aspect of the inwardness of the Torah, which is entirely beyond space. And Adam was holy, and his understanding very pure and spiritual, and he dwelt in a very holy and pure place, namely the Garden of Eden. Therefore, had he not eaten from the Tree of Knowledge, he could, during his lifetime, have elevated all places and included [them] in the aspect beyond space, which is the Tree of Life that was nearby him there.

אַךְ עַל יְדֵי חֶטְאוֹ נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְיָרַד לְגַשְׁמִיּוּת הַמָּקוֹם. וַאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה הֻכְרְחָה לְטוֹבָתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה תְּפִיסָה בָּהּ. וְאָז נִתְרַחֵק מֵעֵץ הַחַיִּים מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, שֶׁמְּרַמֵּז עַל לְבוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, כַּמּוּבָא וכנ״ל.

However, through his sin, he was expelled from the Garden of Eden and descended into the physicality of space. And even the Torah was compelled, for his benefit, to clothe itself in physical garments, in the aspect of garments of skin, so that he might have some grasp of it. And then he became distant from the Tree of Life, from the aspect beyond space, as it is written, “And Hashem God made for Adam and his wife garments of skin and clothed them.” This alludes to the garments of the Torah, which became clothed in the aspect of garments of skin, as brought [in the sources] and as stated above.

וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף מַתְחֶלֶת הַתּוֹרָה לְדַבֵּר אֵיךְ שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם וכו׳ וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה׳ אֱלֹקִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וכו׳ וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרוּבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי נִתְרַחֵק מֵהַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, בְּחִינַת מָקוֹם. וְעַל כֵּן נִתְרַחֵק מִגַּן עֵדֶן מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם.

And afterwards, immediately, the Torah begins to speak of how he was expelled from the Garden of Eden so that he would not touch the Tree of Life, as it is written there immediately: “And Hashem God said, Behold, the man, etc.; and Hashem God sent him from the Garden of Eden to work the earth, etc.; and He expelled the man and stationed east of the Garden of Eden the cherubs and the flame of the revolving sword to guard the way to the Tree of Life.” For one depends on the other, for he became distant from holiness, from the aspect beyond space, and even the Torah became clothed in the aspect of garments of skin, which is the aspect of physicality, the aspect of space. And therefore he became distant from the Garden of Eden, from the Tree of Life, which is beyond space.

(הלכות ספר תורה הלכה ג אות ט)

(Laws of a Torah Scroll, Halacha 3, item 9).

לפני החטא לא היה צריך לבירור שלנו

Before the sin, he did not need our [kind of] clarification.

"וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ב׳, טו)

“And He placed him in the Garden of Eden to work it and guard it” (2:15).

זֶה הָיָה צָרִיךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרַע וְלֹא הָיָה צָרִיךְ בֵּרוּר שֶׁלָּנוּ, רַק הָיָה צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָמוֹת, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת הַרְבֵּה בָּזֶה לה.

This was what Adam, the first man, needed, for the evil inclination had not yet been placed in him, and he did not need our [kind of] clarification; he needed only to elevate the worlds, as explained extensively concerning this in the [Kabbalistic] intentions. [35]

(הלכות שבת הלכה ז׳ אות נ׳)

(Laws of Shabbos, Halacha 7, item 50).

הקב״ה רצה שאדם יזכה כבר בחייו שהגוף והנפש יהיו אחד חיים נצחיים

The Holy One, blessed be He, wanted man to merit, already during his lifetime, that body and soul should be one, [in] eternal life.

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ב׳, טז)

“From every tree of the garden you shall surely eat, and from the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat from it” (2:16).

עִקַּר הַחַיִּים הוּא כְּשֶׁהַגּוּף נִתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ עַד שֶׁזּוֹכִין לָדַעַת אֶת ה׳ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ. וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחַר הַתְּחִיָּה, שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וְאָז יִהְיֶה הַגּוּף זַךְ וְצַח בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְאָז יִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים וְנֵדְעָה אֶת ה׳ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ יַחַד, וְאָז יִתְגַּלֶּה הָאוֹר שֶׁל עָתִיד שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים. כִּי כְּשֶׁנִּכְלָל הַגּוּף בַּנֶּפֶשׁ זֶהוּ בְּחִינַת אוֹר וְחַיִּים וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

The essence of life is when the body is nullified and included in the soul, until one merits knowing Hashem with body and soul. And this is the ultimate end of Israel that they will merit after the resurrection: the dead will live with body and soul, and then the body will be pure and clear in the utmost purity, in the aspect of an actual soul. And then it will live eternal life, and we will know Hashem with body and soul together; and then the light of the future will be revealed, which is the light hidden for the righteous. For when the body is included in the soul, this is the aspect of light and life, etc., as stated above.

וּתְחִלַּת בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַזֶּה. וְעַל כֵּן הוֹשִׁיבוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לָזֶה הַתַּכְלִית מִיָּד בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ אֶחָד וְיִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים וְיַכִּירוּ אוֹתוֹ לָנֶצַח בְּעוֹדָם בְּגוּפָם. אַךְ כָּל זֹאת הָיָה תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה שֶׁהוּא חִבּוּר הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ כַּנַּ״ל.

And the initial creation of man was for this ultimate end. And therefore Hashem, blessed be He, settled Adam, the first man, in the Garden of Eden, for Hashem, blessed be He, wanted man to merit this ultimate end immediately during his lifetime: that body and soul should be one, and live eternal life, and recognize Him forever while still in their bodies. However, all this depended on the holiness of eating, which is the joining of body and soul, as stated above.

וְעַל כֵּן מִצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה, שֶׁנִּצְטַוָּה לִבְלִי לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּעֲרֹבֶת טוֹב וָרָע שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם.

And therefore the first commandment given to Adam, the first man, concerned eating: he was commanded not to eat from the Tree of Knowledge of good and evil—that is, not to engage in eating that is in the aspect of a mixture of good and evil, through which the body can gain dominance, God forbid.

כיון שלא זכה לזה כעת אפשר לזכות לזה רק אחר המיתה שיזדכך הגוף

Since he did not merit this, now it can be attained only after death, when the body will be refined.

וּמֵחֲמַת שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן עָבַר עַל זֶה, עַל כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹשַׁב הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִין שָׁם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם, וּמֵחֲמַת שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת וְנִתְגַּבֵּר הַגּוּף, עַל כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִגְזַר עָלָיו מִיתָה שֶׁהוּא בְּחִינַת גּוּף.

And because Adam, the first man, transgressed this, therefore he was expelled from the Garden of Eden, which is the aspect of the dwelling of souls, where they dwell after their departure. And because he ate from the Tree of Knowledge and the body gained dominance, he was therefore expelled from the Garden of Eden, and death was decreed upon him, which is the aspect of body.

כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה הַתַּכְלִית בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם אַחַר הַמִּיתָה שֶׁאָז יִתְבַּלֶּה הַגּוּף וְיִזְדַּכֵּךְ וְאָז יִזְכּוּ לְהַכִּיר אֶת ה׳ בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶׁיִּגַּע עַצְמוֹ בָּזֶה הָעוֹלָם לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת הַגּוּף וּלְהַכְנִיעַ הַגּוּף לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ כֵן יִזְכֶּה אָז אַחַר הַתְּחִיָּה לִחְיוֹת חַיִּים נִצְחִיִּים לְהַכִּיר אֶת ה׳ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, כִּי אָז יִהְיֶה הַגּוּף צַח וְזַךְ בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.

For now this ultimate end cannot be attained in completeness except after death, when the body will decay and be refined. And then they will merit recognizing Hashem with body and soul: each and every one, according to how much he exerted himself in this world to break the body’s desire and subdue the body to the soul, will accordingly merit then, after the resurrection, living eternal life and recognizing Hashem with body and soul. For then the body will be clear and pure, in the aspect of an actual soul.

(הלכות חדש הלכה ג׳ אות ו׳)

(Laws of New Grain, Halacha 3, item 6).

אדם נצטוה לאכול בדוקא מעצי הגן כי ע״י אכילה דקדושה בא הארת הרצון

Adam was commanded specifically to eat from the trees of the garden, because through holy eating comes the illumination of will.

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ב׳, טז)

“From every tree of the garden you shall surely eat, and from the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat from it” (2:16).

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה נִצְטַוָּה לֶאֱכֹל מִכָּל עֵץ הַגָּן, הֲלֹא עִקַּר הָאַזְהָרָה הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת. וּבְוַדַּאי שְׁאָר הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא הֻזְהַר עֲלֵיהֶם מִי יִמְנָעוּ מִלֶּאֱכֹל מֵהֶם. וְלָמָּה נֶאֱמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ ׳מִכָּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׳.

And at first glance this is difficult: why was he commanded to eat from every tree of the garden? Is not the principal warning that he should not eat from the Tree of Knowledge? And surely, as for the other trees concerning which he was not warned, who would prevent him from eating from them? And why was he explicitly told, “From every tree of the garden you shall surely eat”?

אַךְ אֲכִילַת פֵּרוֹת עֲצֵי גַּן עֵדֶן הֵם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאָדָם, כִּי הֵם אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ״ל. בְּחִינַת אֲכִילָה שֶׁמֵּאִיר בָּהּ הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁעַל יְדֵי הָאֲכִילָה כָּזוֹ בָּאִים לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

However, eating the fruit of the trees of the Garden of Eden is the principal perfection of man, for it is the aforementioned holy eating: the aspect of eating in which the illumination of will shines, through which kind of eating one comes to ultimate perfection.

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֲצֵי גַּן עֵדֶן שֶׁנִּצְטַוָּה עֲלֵיהֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִכָּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. כִּי אֲכִילַת פְּרִי גַּן עֵדֶן הֵם בְּחִינַת ענ״ג. כִּי הֵם גְּדֵלִים עַל יַד הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ׳ וְכַנַּ״ל. אֲבָל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כְּלָל, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ רַק מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּלָל כַּנַּ״ל.

And this is the aspect of eating from the trees of the Garden of Eden concerning which Adam, the first man, was commanded: “From every tree of the garden you shall surely eat.” For eating the fruit of the Garden of Eden is the aspect of oneg [delight: the initials of Eden, river, garden]. For they grow by the river issuing from Eden, etc., and as stated above. However, [He] warned him not to eat from the Tree of Knowledge of good and evil at all, for Hashem, blessed be He, wanted his eating to be solely from the aspect of the illumination of will, where the Other Side has no hold whatsoever, as stated above.

וְעַל יְדֵי שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא.

And through Adam, the first man, eating from the Tree of Knowledge, through this the side of impurity was drawn forth.

(הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ג׳)

(Laws of Washing Hands for a Meal, Halacha 3).

שמו הוא נפשו, וזהו מעלת הזכרת שמות הצדיקים, וממשיכים עי״ז עלינו קדושתו וזכותו

His name is his soul; and this is the virtue of mentioning the names of the righteous, and through this we draw his holiness and merit upon ourselves.

"וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (ב׳, יט)

“And whatever the man calls it, a living soul—that is its name” (2:19).

הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׳. וְשָׁם בְּהַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא שְׁמוֹ שָׁם מַגִּיעַ כָּל הַפְּגָם אוֹ הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם לְטוֹב אוֹ לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּהַשֵּׁם שֶׁל כָּל אָדָם נִגְבָּל כָּל חִיּוּתוֹ וְכָל עִנְיָנוֹ וּמַהוּתוֹ. וּכְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן מֵאִיר שְׁמוֹ לְמַעְלָה. וְכֵן נִזְכָּר לְמַעְלָה לְטוֹבָה. וְכֵן לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.

The name is the soul, as it is written, “A living soul—that is its name.” And there, in the soul which is his name, there reaches every blemish or rectification of all man’s deeds, for good or the opposite, God forbid. For within each person’s name all his vitality, all his character and essence are delimited. And according to his deeds, so his name shines above, and so he is remembered above for good—and likewise the opposite, God forbid.

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת זִכְרוֹן שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, כִּי בְּהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, בּוֹ נִכְלָל כָּל מַהוּת הַצַּדִּיק כָּל צִדְקָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְכָל מַעֲלוֹתָיו וּמַדְרֵגוֹתָיו, כִּי הַשֵּׁם הוּא נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כַּנַּ״ל. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִין שֵׁם הַצַּדִּיק אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁתוֹ וּזְכוּתוֹ לו. וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה גַּם אֲנַחְנוּ לִקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

And this is the aspect of the virtue of remembering the names of the righteous. For in the holy name of each and every righteous person, the righteous person’s entire essence is included—all his righteousness, his Torah, his good deeds, and all his virtues and levels—for the name is his soul and higher soul, as stated above. And therefore, by mentioning the righteous person’s name, we draw his holiness and merit upon ourselves. [36] And through this, we too will merit holiness and purity, and returning to Him, blessed be He.

לְמָשָׁל כְּשֶׁאָנוּ מַזְכִּירִין שֵׁם הַתַּנָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. בְּזֶה הַשֵּׁם כָּלוּל כָּל מַעֲשֵׂי זֶה הַתַּנָּא שֶׁהָיָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים בַּמְּעָרָה וְחִבֵּר סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנִּזְכָּרִים מִמֶּנּוּ. כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּזֶה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. וְכֵן בִּשְׁאָרֵי שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לז.

For example, when we mention the name of the Tanna Rabbi Shimon ben Yochai: all the deeds of this Tanna, who spent thirteen years in the cave and composed the Book of the Zohar, are included in this name. And all the stories recounted about him—all of them are included in this holy name, Rabbi Shimon ben Yochai. And so too with the other names of the righteous. [37]

(הלכות דברים הנוהגים בסעודה הלכה ד׳ אות ו׳)

(Laws of Practices During a Meal, Halacha 4, item 6).

על ידי שקרא שמות לבע״ח היה מקשר הכל לשרשם למעלה להשי״ת

By naming the living creatures, he connected everything to its root above, to Hashem, blessed be He.

"וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (ב׳, יט)

“And whatever the man calls it, a living soul—that is its name” (2:19).

עַל יְדֵי הַשֵּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים לְכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה ׳נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׳, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַחִיּוּת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל דָּבָר. וְכָל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ בִּשְׁבִיל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁהוּא יְקַשֵּׁר אוֹתָם לַה׳ יִתְבָּרַךְ כַּיָּדוּעַ. וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁנִּבְרָא אָדָם הֵבִיא ה׳ יִתְבָּרַךְ לְפָנָיו כָּל הַנִּבְרָאִים לִקְרֹא לָהֶם שֵׁמוֹת כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמִּקְרָא ׳וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם וְכוּ׳. וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם׳ וְכוּ׳. כִּי עַל יְדֵי שֶׁיָּדַע לִקְרֹא לָהֶם שֵׁמוֹת, עַל יְדֵי זֶה הָיָה מְקַשֵּׁר כָּל הַדְּבָרִים לְמַעְלָה לְשָׁרְשָׁן שֶׁהוּא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לח.

Through the name comes the principal drawing of vitality from the Life of all life to all the creatures in the world. And this is “A living soul—that is its name,” for the name is the vitality and soul of each thing. And all the worlds were created for man, so that he should connect them to Hashem, blessed be He, as is known. And therefore, immediately when Adam was created, Hashem, blessed be He, brought all the creatures before him to give them names, as explained there in Scripture: “And He brought [them] to the man,” etc., “And whatever the man calls it,” etc. For through his knowing how to name them, through this he connected all things above to their root, which is His blessed name, from which vitality is drawn to all the things in the world through the name they possess. [38]

(הלכות דברים הנוהגים בסעודה הלכה ד׳ אות ו׳)

(Laws of Practices During a Meal, Halacha 4, item 6).

"וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (ב׳, יט)

“And whatever the man calls it, a living soul—that is its name” (2:19).

יֵשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם בְּחִינַת יְדִיעַת וְהַכָּרַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַבְחִין וּלְהִתְבּוֹנֵן גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם בִּפְרָטִיּוּת, וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא וּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָטִיּוּת.

In each and every thing in the world there is an aspect of knowing and recognizing His blessed name: one can discern and contemplate the greatness of the Creator, blessed be He, through each and every thing in the world in particular, and recognize Him, blessed be He, specifically through this, and magnify His blessed name through each and every thing in particular.

וְעִקַּר הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כֻּלָּם, הָעִקַּר הוּא עַל יְדֵי הָאָדָם דַּיְקָא שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ. כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע וְיַכִּיר פְּלָאוֹת הַבְּרִיאָה, כִּי אִם הָאָדָם שֶׁנִּתַּן בּוֹ דֵּעָה לְהַכִּיר וּלְהַבְחִין בְּכָל הַדְּבָרִים פְּלָאוֹת הַבְּרִיאָה וּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל דָּבָר בִּפְרָטִיּוּת.

And the principal magnification of His blessed name through all the things in the world—for which purpose they were all created—is principally through man specifically, for whom the whole of all creation was created, as is known. For no one can know and recognize the wonders of creation except man, in whom understanding was placed to recognize and discern, in all things, the wonders of creation and magnify His blessed name through every thing in particular.

וּבִשְׁבִיל זֶה הֵבִיא ה׳ יִתְבָּרַךְ כָּל הַדְּבָרִים לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לִקְרֹא לָהֶם שֵׁמוֹת וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, כִּי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא חִיּוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהֵבִיא רְאָיָה מִפָּסוּק זֶה נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. כִּי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל בְּשָׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת שֵׁם ה׳. שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם׳. וְעַל כֵּן עִקַּר חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים הוּא הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחֲמַת שֶׁשֵּׁם כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִשֵּׁם ה׳ שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ״ל. וּכְפִי הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לְכָל דָּבָר כֵּן יְכוֹלִין לְהַכִּיר וּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה הַדָּבָר בִּפְרָטִיּוּת. כִּי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר נִמְשָׁךְ מִשֵּׁם ה׳ כַּנַּ״ל.

And for this purpose Hashem, blessed be He, brought all things to Adam, the first man, to give them names: “And whatever the man calls it, a living soul—that is its name,” for the name of each thing is its vitality, as our master of blessed memory wrote and brought a proof from this verse, “A living soul—that is its name.” For the name of each thing is drawn and descends in a chain, at its root, from the aspect of Hashem’s name, which gives life to all creation, as it is written, “And You give life to them all.” And therefore the principal vitality of all things is the name it possesses, because the name of each thing is drawn at its root from Hashem’s name, which gives life to them all, as stated above. And according to the name each thing possesses, so one can recognize and magnify His blessed name through that thing in particular. For the name of each thing is drawn from Hashem’s name, as stated above.

וְעַל כֵּן הֵבִיא הַכֹּל אֶל אָדָם לִקְרוֹת שֵׁמוֹת. כִּי עִקַּר הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי הָאָדָם דַּיְקָא, שֶׁהָאָדָם דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַזֶּה בְּדַעְתּוֹ לְהַגְדִּיל שֵׁם ה׳ עַל יְדֵי כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר כַּנַּ״ל. וּכְפִי מַה שֶׁזָּכָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לְהַכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן זָכָה לִקְרוֹת שֵׁמוֹת לְכָל הַדְּבָרִים כִּי כָּל שְׁמוֹתָם שֶׁהוּא חִיּוּתָם נִמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת שֵׁם ה׳ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כֻּלָּם. כְּדֵי לְהַכִּיר וּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יָדָם עַל יְדֵי הָאָדָם דַּיְקָא כַּנַּ״ל.

And therefore He brought everything to Adam to name the names. For the principal magnification of His blessed name through all the things in the world is through man specifically. For man specifically has this power in his understanding: to magnify Hashem’s name through each and every thing in the world, from which [His name] comes the root of the name of each thing, as stated above. And according to how much Adam, the first man, merited recognizing His blessed name through each thing in the world, so he merited giving names to all things. For all their names, which are their vitality, are drawn from there, from the aspect of Hashem’s name, for which purpose they were all created: to recognize and magnify His blessed name through them, specifically through man, as stated above.

(הלכות שבת הלכה ד׳ אות ג׳)

(Laws of Shabbos, Halacha 4, item 3).

כח היצר הוא מהשינויים, וצריך לכלול הכל באחד, ורק כשנבראה חוה אז התחילו שינויים ואז התחיל החטא

The power of the evil inclination comes from differences, and one must include everything in the One. And only when Chavah was created did differences begin, and then sin began.

"תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת" וגו׳ (ב, כא)

“A deep sleep upon the man, and he slept, and He took one,” etc. (2:21)

עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע נִמְשָׁךְ מֵרִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים, כִּי בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל שָׁם הַכֹּל אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁוּם שִׁנּוּי חַס וְשָׁלוֹם, וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם שׁוּם רַע וְהִתְנַגְּדוּת כְּלָל. וְעִקַּר אֲחִיזַת הָרַע שֶׁמִּשָּׁם כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהִתְנַגְּדוּת, הוּא נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת רִבּוּי, שֶׁשָּׁם יֵשׁ שִׁנּוּיִים. וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (סימן נא, לקוטי חלק א), כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם.

The principal power of the evil inclination is drawn from the multiplicity of differences, for at the root of everything, everything there is one, and there is no difference there at all, Heaven forbid; and there everything is entirely good, and there is no evil or opposition whatsoever. And the principal hold of evil, from which comes the power of the evil inclination, from which comes all opposition, is drawn only from multiplicity, where there are differences. And as explained in the teaching “Rabbi Akiva Said” (item 51, Likutay, Part I), “When you reach stones of pure marble,” etc.; study carefully there what is explained there.

כִּי קֹדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה הַכֹּל אֶחָד שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְכוּ׳. וְתֵכֶף שֶׁיָּצְאָה הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְנִתְהַוּוּ בְּחִינַת שְׁנַיִם, דְּהַיְנוּ קֹדֶם הַבְּרִיאָה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, אָז נִתְהַוָּה תֵכֶף שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם רַע וְשֶׁקֶר. רַק מֵאַחַר שֶׁהָיָה שְׁנֵי בְּחִינוֹת נִתְהַוָּה מִיָּד הַבְּחִינָה שֶׁמִּשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע, שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע וּמִשָּׁם כָּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ הִתְנַגְּדוּת וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וּמִשָּׁם כָּל כֹּחַ הַבְּחִירָה, עַיֵּן שָׁם.

For before creation everything was one, the aspect of entirely good, entirely holy, etc. And immediately when creation emerged from potential into actuality and the aspect of two came into being—namely, before creation and after creation—then the root of falsehood’s hold immediately came into being. Although there was still no evil or falsehood at all, Heaven forbid, nevertheless, since there were two aspects, the aspect from which the hold of falsehood unfolds came into being at once. This is evil; this is impurity, from which comes all the power of the evil inclination, and from which comes all opposition. For in the One opposition does not apply, etc.; see there. And all the power of free choice comes from there; see there.

אֲבָל גַּם אַחַר הַבְּרִיאָה אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע שֶׁמִּשָּׁם כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי מִשָּׁם כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע כַּנַּ״ל, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל הָיָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מְאֹד וַעֲדַיִן לֹא הָיָה כֹּחַ לְהַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע, לְהוֹצִיא שִׁקְרוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַד אֲשֶׁר נִתְרַבּוּ הַשִּׁנּוּיִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל הָאָדָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא רַק בִּשְׁבִילוֹ לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁרַק הָאָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי אֵין שׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ הַבְּחִירָה כִּי אִם הָאָדָם, כִּי הַמַּלְאָךְ הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר אֲבָל אֵין לוֹ בְּחִירָה. וּלְהֵפֶךְ בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְכוּ׳ הֵם חַסְרֵי דַּעַת וּמְגֻשָּׁמִים מְאֹד וְאֵין לָהֶם בְּחִירָה. וְעִקַּר הַבְּחִירָה אֵצֶל הָאָדָם, וְעַל כֵּן בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל, כִּי הַבְּחִירָה הִיא הַחִדּוּשׁ וְהַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מִכָּל יְצִירַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים וּבִדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים.

But even after creation, although the root of the hold of falsehood—which is evil, from which the power of free choice comes, since the power of the evil inclination comes from there, as above—had already come into being, everything was nevertheless exceedingly concealed. And falsehood, which is the evil inclination, still had no power to bring its falsehood from potential into actuality, until differences multiplied more and more. And [this is] because creation was principally only for man, for everything was created for him alone, because only man has the power of free choice—for no creature in the world has the power of free choice except man, for the angel is holy and pure but has no free choice; and conversely, domestic animals and wild beasts, etc., lack understanding, are exceedingly corporeal, and have no free choice. And free choice is principally with man; and therefore everything was created for him, for free choice is the novelty and the greatest wonder of the entire formation of the work of creation, as cited in the books and in our words several times.

וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַבְּחִירָה הִיא אֵצֶל הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל וְעִקַּר הַבְּחִירָה עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע, עַל כֵּן לֹא הָיָה כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרַע לְגַלּוֹת שִׁקְרוֹ לְהָסִית וּלְהַדִּיחַ אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁהִתְחִיל הָרִבּוּי וְהַשִּׁנּוּי בְּמִין בְּנֵי אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְהַוּוּ שְׁנַיִם שֶׁהוּא כְּשֶׁנִּבְרְאָה חַוָּה וְנַעֲשׂוּ שְׁנַיִם, וְאָז הָיָה שְׁנֵי דֵּעוֹת, אָז דַּיְקָא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהָסִית. כִּי עִקַּר אֲחִיזָתוֹ מֵרִבּוּי וְשִׁנּוּי דֵּעוֹת וְהָעִקַּר כְּשֶׁנִּתְרַבּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֶצְלָם עִקַּר הַבְּחִירָה וְכַנַּ״ל, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ לָהֶם חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם שֶׁתֵּכֶף שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנַיִם, שֶׁנִּקְרְאוּ "הֵמָּה", בִּקְשׁוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים לָסוּר מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם וְחָטְאוּ נֶגְדּוֹ בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע וְכוּ׳.

And since free choice is principally with man, for whom everything was created, and free choice principally exists through there being a good inclination and an evil inclination, the evil inclination therefore had no power to disclose its falsehood, to entice and lead man astray, until multiplicity and difference began among human beings. That is, two came into being when Chavah was created and they became two. And then there were two opinions; precisely then it had power to entice. For its principal hold comes from multiplicity and differing opinions, and principally when human beings multiplied, with whom free choice principally rests, as above. And as it says, “God made man upright, but they sought many schemes for themselves.” And as Rashi explains there, immediately when they became two, called “they,” they sought many schemes to turn away from the Omnipresent and sinned against Him through the Tree of Knowledge of good and evil, etc.

כִּי בֶּאֱמֶת נִשְׁמַת הָאָדָם גְּדוֹלָה וּגְבֹהָה מְאֹד וְלֹא הָיָה כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרַע בְּכָל תַּחְבּוּלוֹתָיו לְהַחֲטִיאוֹ, כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ תְּחִלָּה בְּהָאִשָּׁה שֶׁדַּעְתָּהּ קַלָּה וְאַחַר כָּךְ הִיא הֵסִיתָה אוֹתוֹ, כִּי הָאִשָּׁה נִלְקְחָה עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמַן, כִּי בְּהַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי מַשִּׂיגִין שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ וְכוּ׳", עַיֵּן שָׁם. וְעִקַּר אֲחִיזַת הַשִּׁנּוּיִים הוּא בְּהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "בִּתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וְכוּ׳". וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים, שֶׁעַל יְדֵי הַזְּמַנִּים קֹר וָחֹם קַיִץ וָחֹרֶף יוֹם וָלַיְלָה וְכוּ׳. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים, וְכַמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּעֵץ חַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין רֶגַע דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ וְכוּ׳.

For in truth man’s soul is exceedingly great and lofty, and the evil inclination had no power, with all its stratagems, to cause him to sin, except by first clothing itself in the woman, whose understanding is light, and afterward she enticed him. For the woman was taken through deep sleep and sleep, which is the aspect of the withdrawal of understanding, from which time principally takes hold. For through true intellect one apprehends that there is no time at all, etc., as explained concerning the verse “Today I have begotten you,” etc.; see there. And differences principally take hold in time, where all differences are, as it says, “With understanding He changes periods and exchanges the times,” etc. And the multiplicity of differences through times is perceptibly evident: cold and heat, summer and winter, day and night, etc. And even in one day there are many differences, and as cited in our words from what is said at the beginning of Aitz Chaim: no day resembles its fellow and no moment resembles its fellow, etc.

וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל הָאָדָם, כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בְּרַחֲמָיו וּמַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּמְשַׁנֶּה עִתִּים בִּתְבוּנָתוֹ וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹבֵר בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבִפְרָט כָּל הַמְּאֹרָעוֹת לְטוֹב, אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר כְּפִי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ כֵן נִשְׁתַּנָּה דַּעְתּוֹ מֵחֲבֵרוֹ כְּפִי טִבְעוֹ וְשָׁרְשׁוֹ וּכְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְהָעִקַּר הוּא הַבְּחִירָה, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי הַכֹּל רְמָזִים מֵה׳ יִתְבָּרַךְ לַהֲשִׁיבוֹ אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

And from there are drawn all a person’s events, everything that happens to him, for Hashem, blessed be He, watches over in His mercy and guides His world with kindness, and changes periods with His understanding and exchanges the times. Through this all events happen in the world generally and particularly, for good or, Heaven forbid, the reverse. And each person individually undergoes what he undergoes according to His blessed providence. And likewise, his understanding differs from his fellow’s according to his nature and root and according to what happens to him. And the essential thing is free choice, for a person must direct his understanding every day and at every time and every hour, and in everything that happens to him, truly to believe that everything is for his good. For everything is hints from Hashem, blessed be He, to return him to Him in truth, as explained elsewhere.

וּמִי שֶׁמְּכַוֵּן דַּעְתּוֹ לַה׳ יִתְבָּרַךְ וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, הוּא מְקַשֵּׁר וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לַה׳ יִתְבָּרַךְ בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר, "בַּה׳ אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר, "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְכוּ׳", הוּא מְבַטֵּל כָּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרַע וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁנֶּאֱחַז בְּהַשִּׁנּוּיִים, כִּי הוּא כּוֹלֵל כָּל הַשִּׁנּוּיִים בַּה׳ יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁם כֹּלָּא חַד כַּנַּ״ל. וְאִם הָיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם מִתְנַהֲגִים כָּךְ לִכְלֹל הַכֹּל בְּאֶחָד, בְּוַדַּאי הָיָה הַכֹּל בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְאַחְדוּת, וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם מְתֻקָּן בְּתַכְלִית הַתִּקּוּן. וְעִקַּר הַתְחָלָתוֹ הָיָה כְּשֶׁנִּבְרְאָה חַוָּה וְנַעֲשׂוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁחַוָּה הִיא נִלְקְחָה מִתַּרְדֵּמָה מֵהִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמַן כַּנַּ״ל, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ״ל, עַל כֵּן הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהָסִיתָהּ בְּיוֹתֵר, וְתֵכֶף שֶׁהֵסִית אוֹתָהּ הָיָה לוֹ כֹּחַ עַל יָדָהּ דַּיְקָא לְהָסִית אֶת הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבֹהַ מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהָסִיתוֹ בְּעַצְמוֹ לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי ה׳ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, אֲבָל עַל יָדָהּ הֶחֱטִיאוֹ כַּנַּ״ל.

And whoever directs his understanding toward Hashem, blessed be He, and in everything that happens to him binds and brings himself close to Hashem, blessed be He, whether in prosperity or distress, as he said, “In Hashem I will praise a word; in God I will praise a word,” and as he said, “And I will always hope,” etc.—he nullifies every hold of the evil inclination and the Other Side that takes hold in differences. For he includes all differences in Hashem, blessed be He, where everything is one, as above. And if all people behaved this way, including everything in the One, certainly everything would be in love, peace, and unity, and the entire world would be repaired with the ultimate repair. And its principal beginning was when Chavah was created and there became two human beings. For since Chavah was taken from deep sleep, from the withdrawal of understanding, where time principally takes hold, as above, from which all differences come, as above, it therefore had greater power to entice her. And immediately when it enticed her, it had power precisely through her to entice man himself, although he was exceedingly lofty and it had no power in any way to entice him itself to transgress Hashem’s words by eating from the Tree of Knowledge. But through her it caused him to sin, as above.

וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי אַחַר כָּךְ שֶׁיָּצְאוּ כָּל הַדּוֹרוֹת מֵחַוָּה וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבּוּ בְּנֵי אָדָם בְּיוֹתֵר יֵשׁ כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרַע בְּיוֹתֵר לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה, וְהָעִקַּר עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי כֹּחַ כָּל כָּךְ, וּמַחֲטִיאָם, וְאַחַר כָּךְ עַל יָדָם יָכוֹל לְהַחֲטִיא חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ אֶת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר. כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּנֵי אָדָם הֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים מְאֹד וְכוּ׳. וְכֵן אָמַר שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַכְשִׁיל אֶת חֲבֵרוֹ יוֹתֵר מֵהַיֵּצֶר הָרַע וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם לט. וְעַל כֵּן כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע בְּיוֹתֵר הוּא עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וַיַּסֵּב" וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּעֹצֶם גְּנוּת הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶחֱרַב בַּיִת שֵׁנִי וְכוּ׳, וַעֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ עַל יְדֵי זֶה, הַיְנוּ כַּנַּ״ל מ.

And so it is in each and every generation. For afterward, when all generations came forth from Chavah, the more people multiplied, the greater the power of the evil inclination to cause a person to sin, even one great in spiritual standing. And principally this is through people: it clothes itself in people who are not so powerful and causes them to sin, and afterward through them it can cause even the greatest to sin, Heaven forbid. As our master, teacher, and rabbi, of blessed memory, said, people are exceedingly great obstacles, etc. And likewise he said that a person has more power to cause his fellow to stumble than the evil inclination, etc.; see there, note 39. And therefore the evil inclination’s greatest power is through dispute, as explained in the teaching “And He Led Around,” etc. And as our Sages, of blessed memory, spoke emphatically of the extreme disgrace of dispute, through which the Second Temple was destroyed, etc., and because of this we have still not returned to our land—namely, as above, note 40.

(הלכות רבית הלכה ה׳)

(Halachos of Interest, Halacha 5)

מאחר שלא היה בו יצר הרע איך היה לו בחירה לחטוא בעץ הדעת

Since there was no evil inclination in him, how did he have free choice to sin through the Tree of Knowledge?

"וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (ב, כה)

“And they were not ashamed” (2:25)

זֶה בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא, שֶׁהָיָה זַךְ בְּתַכְלִית וַעֲדַיִן לֹא נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרַע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י מא, וְאִם כֵּן מֵאַיִן הָיָה לוֹ בְּחִירָה עַד שֶׁחָטָא בְּעֵץ הַדַּעַת.

This is the aspect of the free choice that the first man had before the sin, when he was utterly pure and the evil inclination had not yet been put into him, as our Sages, of blessed memory, said, and as cited in Rashi’s commentary, note 41. And if so, whence did he have free choice, until he sinned through the Tree of Knowledge?

אַךְ כָּל בְּחִירָתוֹ אָז הָיָה בִּבְחִינָה זֹאת בִּבְחִינַת ׳מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ׳. כִּי הוּא הָיָה זַךְ לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית, וְהִזְהִירוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזַת הָרַע לֹא יֹאכַל מִשָּׁם, כִּי רָצָה שֶׁלֹּא יִכְנֹס בּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע הַגַּשְׁמִי שֶׁלָּנוּ כְּלָל. רַק יִשָּׁאֵר לוֹ בְּחִירָה שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁצְּרִיכִין בְּכָל פַּעַם לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְלַעֲשׂוֹת בְּכָל פַּעַם תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.

But all his free choice then was in this aspect, the aspect of “Moshe added one day on his own understanding.” For he was completely, utterly pure, and Hashem, blessed be He, warned him not to eat from the Tree of Knowledge of good and evil—that is, in a place where evil has a hold, he should not eat from there. For [He] desired that our corporeal evil inclination should not enter him at all; rather, that he retain the free choice of the great tzaddikim, the aspect of Moshe, who must continually go from level to level and continually repent for their earlier apprehension.

וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל מִכְשׁוֹל הַחֵטְא שֶׁלּוֹ הָיָה עַל יְדֵי שֶׁהוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְשְׁלוּ לְגַמְרֵי וְעָבְרוּ עַל מִצְוֹת ה׳. כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לֹא תוֹסִיף עָלָיו. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מָצִינוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְה׳ יִתְבָּרַךְ הִסְכִּים עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

And therefore, in truth the entire stumbling of his sin came through her adding to the command, as our Sages, of blessed memory, said; and through this they stumbled completely and transgressed Hashem’s commandments. For certainly it is forbidden to add to Hashem’s blessed words, as it is written, “Do not add to it.” But nevertheless, we find that Moshe Rabbainu added one day on his own understanding, and Hashem, blessed be He, agreed with him, as our Sages, of blessed memory, said.

אַךְ בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּקִים רַבִּים, כִּי הֲלֹא מָצִינוּ בְּכָל הַצַּדִּיקִים הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהוֹסִיפוּ כַּמָּה גְּזֵרוֹת וּגְדָרִים בְּרֹב הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת, כְּגוֹן שְׁבוּת לְשַׁבָּת וְכוּ׳ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת לָנוּ אָסוּר לְגַמְרֵי לִגְרֹעַ אוֹ לְהוֹסִיף, אֲבָל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם בָּזֶה בְּחִירָה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהָבִין מִדַּעְתָּם אִם לְהוֹסִיף אִם שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת יֵשׁ יְגִיעָה וַעֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו ז״ל בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה.

But certainly there are many distinctions in this, for do we not find that all the tzaddikim, the early sages, added several decrees and fences to most commandments, which are the aspect of a safeguard for a safeguard, such as rabbinic restrictions for Shabbos, etc., as our Sages, of blessed memory, said? And therefore, in truth we are absolutely forbidden to subtract or add, but the great tzaddikim have free choice in this. For there are several matters concerning which they must understand on their own whether to add or not to add. And therefore there is truly great toil and service in this, as I understood from his words, of blessed memory, when he spoke about this.

וְזֶה הָיָה סוֹד הַבְּחִירָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּכְשֶׁנִּכְשַׁל עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁהוֹסִיפָה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, נִכְשַׁל מְאֹד בְּחֵטְא גָּמוּר, כִּי בְּוַדַּאי כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי יְכוֹלִים לְהִכָּשֵׁל מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לְפַרְדֵּס שֶׁרַק רַבִּי עֲקִיבָא נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, אֲבָל בֶּן עַזַּאי וּבֶן זַכַּאי זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וּמֵת, אֲבָל נִשְׁאֲרוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אֲבָל אַחֵר נָפַל לְגַמְרֵי וְקִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. כִּי עִנְיָן זֶה הוּא בְּחִינַת הַבְּקִיאוּת הַנַּ״ל בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ׳, כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם לְהַשָּׂגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה׳ לִכְנֹס בְּהַשָּׂגוֹת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לוֹ כְּמוּבָן כָּל זֶה בִּדְבָרָיו ז״ל (כמו שכתוב בהתורה כי מרחמם בסימן ז׳ לקוטי תנינא על מאמר רבותינו ז״ל, סיג לחכמה שתיקה וכו׳ ובמקום אחר).

And this was the secret of the first man’s free choice. And when he stumbled through his wife, who added improperly, he stumbled severely into outright sin. For certainly, when one does not merit properly to attune to His blessed understanding, one can stumble severely. This is the aspect of four entering the pardes: only Rabbi Akiva entered in peace and emerged in peace, whereas Ben Azzai and Ben Zakkai—this one gazed and was harmed, and this one gazed and died; but they remained great tzaddikim. Acher, however, fell completely and cut down the saplings. For this matter is the aspect of the proficiency mentioned above, the aspect of being proficient in running forth and proficient in returning, etc. For certainly the tzaddik must continually ascend to a higher apprehension, but nevertheless he is forbidden to break through to ascend to Hashem, entering apprehensions that are unsuitable for him, as all this is understood from his words, of blessed memory (as written in the teaching “For He Who Has Compassion on Them,” item 7 of Likutay, Part II, concerning the statement of our Sages, of blessed memory, “A fence for wisdom is silence,” etc., and elsewhere).

(הלכות שבת הלכה ז׳ אות נ׳)

(Halachos of Shabbos, Halacha 7, item 50)

חטא אדה״ר היה ע״י ריבוי אור בלי צמצום לעשות מדות וכלים לאור

The first man’s sin came through an excess of light without contraction to make measures and vessels for the light.

"אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ" וגו׳ (ג, א)

“Did God indeed say, ‘You shall not eat’?” etc. (3:1)

זֶה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. שֶׁעִקַּר הַחֵטְא הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם מב, וְעַל כֵּן הַתְחָלַת עֲצַת הַנָּחָשׁ הָיָה עַל יְדֵי זֶה שֶׁבָּא אֶל חַוָּה וְאָמַר לָהּ, אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. שֶׁרָצָה לְהַטְעוֹתָהּ עַל יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, וְשָׁאַל אוֹתָהּ אִם צַוָּאַת ה׳ יִתְבָּרַךְ הָיָה לִבְלִי לֶאֱכֹל מִכֹּל עֵץ הַגָּן, כִּי בְּוַדַּאי כֵּן רָאוּי לָכֶם לִבְלִי לֶאֱכֹל לְפִי גֹּדֶל עֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לָכֶם לֶאֱכֹל כְּלָל שׁוּם דָּבָר.

This is the aspect of the first man’s sin. For the principal sin came through the aspect of an excess of light, which causes the breaking of vessels, Heaven forbid, note 42. And therefore the serpent’s counsel began through its coming to Chavah and saying to her, “Did God indeed say, ‘You shall not eat from any tree of the garden’?” For it wished to mislead her through the commandments of the evil inclination, and asked her whether Hashem’s blessed command was not to eat from any tree of the garden: for certainly it is fitting for you not to eat, considering the great immensity of His blessed greatness and exaltedness. And how can you eat anything at all?

וּמֵחֲמַת שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם סְפֵקוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁרָאוּי הָיָה לִבְלִי לֶאֱכֹל כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּעַל כָּל רְצוֹנוֹ, אַף עַל פִּי כֵן פָּעַל קְצָת שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵשִׁיבָה חַוָּה לוֹ בְּטָעוּת וְטָעֲתָה עַצְמָהּ וְאָמְרָה, מִכֹּל עֵץ הַגָּן נֹאכַל וּמֵעֵץ הַדַּעַת וְכוּ׳, אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ וְכוּ׳, וְהוֹסִיפוּ עַל הַצִּוּוּי. וְתֵכֶף שֶׁהוֹסִיפָה מְעַט עַל הַצִּוּוּי מִיָּד הִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה הַסָּ״מ.

And because it introduced such doubts into them—that it was fitting not to eat at all—although it did not accomplish its entire desire, it nevertheless accomplished a little. Through this Chavah answered it mistakenly and herself erred, saying, “We may eat from any tree of the garden, and from the Tree of Knowledge,” etc., “God said, ‘You shall not eat from it and shall not touch it,’” etc.; and they added to the command. And as soon as she added a little to the command, the deed of the SaM [Samael] immediately succeeded.

כִּי תֵכֶף עַל יְדֵי הַהוֹסָפָה יָצְאָה מִן הַמִּדָּה וּבָאָה לִכְלַל בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם וְכוּ׳. וְעַל יְדֵי זֶה דְּחָפָהּ עַד שֶׁנָּגְעָה בּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה בָּאוּ לְמַה שֶּׁבָּאוּ וְהַכֹּל הָיָה רַק עַל יְדֵי הַהוֹסָפָה שֶׁל הַנָּחָשׁ וְשֶׁל הָאִשָּׁה כַּנַּ״ל. וְכֵן עִקַּר הַחֵטְא הָיָה גַּם כֵּן זֹאת כַּמּוּבָא, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן הִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הַחֵטְא שֶׁלּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה בָּא לְכָל הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ מג.

For immediately, through the addition, she went beyond the measure and entered the aspect of excess light, which causes, etc. And through this [it] pushed her until she touched it. And through this they came to what they came to, and everything was only through the addition of the serpent and the woman, as above. And likewise, this was also the principal sin, as cited, for the first man gazed above his level, which was his principal sin, and through this he came to all his blemishes, note 43.

(הלכות נדרים הלכה ג׳)

(Halachos of Vows, Halacha 3)

בחינה נוספת בחטא אדה״ר היה אצל אדה״ר פגם אמונת חכמים, שלא האמין בעצמו, שזה ג״כ בחינת פגם אמונת חכמים

Another aspect of the first man’s sin: there was a blemish in faith in the sages in the first man, in that he did not believe in himself, which is also an aspect of blemishing faith in the sages.

כָּל גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ שֶׁפָּגַם בָּאֱמוּנָה כַּמּוּבָא. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּבְחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִבְרָא יְחִידִי וְלֹא הָיוּ אָז עֲדַיִן חֲכָמִים בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה צָרִיךְ בְּיוֹתֵר לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל שֶׁכְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְכֵן מְבֹאָר בְּסִימָן פ״ו בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא עַל פָּסוּק מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

The entire exile of Egypt came through the first man’s sin, as is known, for he blemished faith, as cited. And the principal blemish was in the aspect of faith in the sages. For although he was created alone and there were not yet sages in the world then, but only he himself, he nevertheless needed faith in the sages all the more—that is, to believe in himself. And as explained in the above teaching, when one does not believe in himself, this is an aspect of blemishing faith in the sages. And it is likewise explained in item 86 of Likutay, Part II, on the verse “From shortness of spirit and from hard labor.”

כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ גְּבֹהָ מְאֹד מְאֹד, כִּי אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל גְּבֹהָ מְאֹד וּבוֹ תְּלוּיִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה עוֹבֵר שׁוּם עֲבֵרָה וְלֹא הָיָה פּוֹגֵם שׁוּם פְּגָם, בִּפְרָט אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי, שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל אֱמוּנַת חֲכָמִים רַק בִּבְחִינָה זֹאת.

For if a person believed in himself, that his soul is exceedingly, exceedingly lofty—for even the soul of the least of Israel is exceedingly lofty, and all worlds, upper and lower, depend upon him—certainly he would commit no transgression and cause no blemish—especially the first man, who was alone, with whom all faith in the sages was only in this aspect.

כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת הַמְּבֹאָרִים שָׁם, לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּלְהַאֲמִין בַּחֲבֵרוֹ וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמַע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר וְכוּ׳. כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁגַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וְעִסְקוֹ בְּתוֹרָה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה׳ יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים לְהַאֲמִין בָּהֶם שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל ה׳ יִתְבָּרַךְ.

For we need faith in the sages in all the aspects explained there: to believe in true tzaddikim, and to believe in one’s fellow, and to speak with him about fear of Heaven, in the aspect of “Then those who feared Hashem spoke, each to his fellow, and Hashem listened and heard, and it was written in a book,” etc. For in every one of Israel there is a good point that is an aspect of a tzaddik. And especially one must strengthen and exert oneself to believe in oneself, to believe that even one’s little service and occupation in Torah is exceedingly precious to Hashem, blessed be He; especially that one merited drawing close to true tzaddikim and upright people and believing in them, which is exceedingly, exceedingly precious to Hashem, blessed be He.

כִּי אֲפִלּוּ אִם יַאֲמִין בַּה׳ יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים וּבַחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֱמוּנָתוֹ שֶׁמַּאֲמִין בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ׳ יָקָר מְאֹד מְאֹד, גַּם זֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְאֹפֶן אַחֵר פְּגָם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, בַּאֲשֶׁר מָצוּי נֶגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וּמַתְחִילִים לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת לַחֲכָמִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם הֵם בְּוַדַּאי כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מָלֵא חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְגָמִים, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים לְגַמְרֵי, עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשׂוּ מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל יְדֵי זֶה.

For even if one believes in Hashem, blessed be He, and in the tzaddikim and his upright companions, who are all tzaddikim, but does not believe in himself—that is, does not believe that his faith in true sages, etc., is exceedingly, exceedingly precious—this too is a blemish in faith in the sages. And in another respect this blemish is worse than everything, since this affliction of a spreading lesion is found in several people who are somewhat upright and begin drawing close to people of truth, sages, and genuinely upright people. But they say of their companions: They are certainly upright and tzaddikim, but what does it help me? For I know my own deficiency in my soul, that I am full of sins, iniquities, and blemishes. And through this one falls, Heaven forbid, and becomes completely distant, Heaven forbid, and falls completely from faith in the sages, until many became opponents and disputants through this.

נִמְצָא שֶׁכָּל פְּגָמוֹ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵה׳ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין בְּגֹדֶל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַד שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקְּנוּ גַּם אוֹתוֹ וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה אִם יֹאחַז עַצְמוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי אֱמוּנָתוֹ בְּעַצְמָהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיקִים וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם יָקָר מְאֹד מְאֹד.

Thus all his blemishing of faith in the sages comes through his not believing in himself. For whoever wishes to have pity on his life must beseech Hashem, blessed be He, until he becomes so strong in faith in the sages that he also believes in himself. That is, he should believe in the great power of the righteousness of the true tzaddikim, that they will certainly also repair him and raise him higher and higher, if he holds himself to cleave to them all his life. For his faith itself, that he believes in the tzaddikim and draws close to them, is exceedingly, exceedingly precious.

כִּי אֱמוּנָה הוּא רַק בְּדָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים בְּשֶׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה׳ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם מְעַט הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבּוֹ יְקָרִים מְאֹד אֵצֶל ה׳ יִתְבָּרַךְ, וּבַאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי כָּל זֶה מִשִּׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

For faith is only concerning a matter that one does not understand intellectually, as explained elsewhere. And therefore one must believe in oneself with faith. Although according to one’s intellect and knowledge of oneself one is very distant from Hashem, blessed be He, one must nevertheless believe with faith that even the few good points within oneself are exceedingly precious to Hashem, blessed be He; and as I understood all this from his holy conversation, of blessed memory.

וּבִפְרָט אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם שֶׁכָּל אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁלּוֹ הָיָה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ״ל, וּבִפְרָט כִּי כָּל הַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה עַל יְדֵי חַוָּה אִשְׁתּוֹ שֶׁמִּתְּחִלָּה בָּא הַנָּחָשׁ עָלֶיהָ בְּעָרְמָה. כִּי הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַאֲמִין בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁדְּבָרָיו אֱמֶת שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ צִוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, וְהַנָּחָשׁ הִכְנִיס בָּהּ [זוהמא] עַד שֶׁכָּפְרָה בּוֹ וְלֹא הֶאֱמִינָה בִּדְבָרָיו וּפָגְמָה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים עַל יְדֵי זֶה, וְנְסְתָּה לְדִבְרֵי הַנָּחָשׁ, וְאַחַר כָּךְ גָּרְמָה עַד שֶׁהִכְנִיסָה כְּפִירוֹת גַּם בְּלֵב אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ וְלֹא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ בְּעֹצֶם כֹּחוֹ וּמַעֲלָתוֹ שֶׁהָיְתָה גְּבֹהָ וְנִשְׂגָּבָה מְאֹד, עַד שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, שֶׁמֵּאָז נִמְשַׁךְ זֹהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפַּלָּגָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ גָּלוּת מִצְרַיִם כַּיָּדוּעַ. וְכָל פְּגָמֵי הַדּוֹרוֹת הָיָה עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים וְכוּ׳ וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

And [this applies] especially to the first man, who was alone in the world, whose entire faith in the sages depended on this, as above, and especially since all the first man’s blemish came through his wife Chavah, whom the serpent initially approached cunningly. For she should have believed the first man, that his words were true, that Hashem, blessed be He, had commanded not to eat from the Tree of Knowledge. And the serpent introduced [filth] into her until she denied him and did not believe his words, thereby blemishing faith in the sages, and she was enticed by the serpent’s words. And afterward she brought about the introduction of denials even into the first man’s own heart. He fell in his understanding and did not believe in himself, in the immensity of his power and his standing, which was exceedingly lofty and exalted, until he ate from the Tree of Knowledge of good and evil. From then the serpent’s filth was drawn, from which came all the blemishes of the early generations, the generation of the Flood and the generation of the Dispersion, from which the exile of Egypt was drawn, as is known. And all the generations’ blemishes were through blemishing faith in the sages, as it is written, “He shall not turn by way of vineyards,” etc., and as explained elsewhere.

(הלכות פקדון וארבעה שומרים הלכה ה׳ אות ז׳)

(Halachos of Deposits and the Four Guardians, Halacha 5, item 7)

בחינה נוספת בחטא אדה״ר חטא אדה״ר היה ענין ׳דוחק את השעה׳ וכל החטאים הם כך, כי אין יצה״ר מצוי אלא לשעתו

Another aspect of the first man’s sin: the first man’s sin was a matter of “forcing the hour.” And all sins are like this, for the evil inclination is present only for its hour.

בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל פְּגַם הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, בָּזֶה נִכְשָׁלִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, עַד שֶׁנּוֹגֵעַ הַפְּגָם גַּם בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, בִּבְחִינַת "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם" וְכוּ׳.

In this matter of the blemish of forcing the hour, many people, great and small, stumble, until the blemish touches even great and awesome tzaddikim, in the aspect of “For oppression makes a wise man foolish,” etc.

כִּי כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַמְתִּין, כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרַע מָצוּי אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאִם הָיָה מַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה הָיָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בָּאִסּוּר הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר (מנחות דף מ״ד ע״א), וְכֵן הַרְבֵּה.

For all the transgressions and blemishes of all sinners, may the Merciful One save us, are drawn only from the aspect of forcing the hour, of not wanting to wait. For the evil inclination is present only for its hour, as our Sages, of blessed memory, said. And had one waited some time, one would have merited in this world and the World to Come. And as our Sages, of blessed memory, said, “Those same bedding sets that she spread for him in prohibition, she spread for him permissibly” (Menachos, folio 44a); and there are many such cases.

וְזֶה עִקַּר הַחֵטְא וְהַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא הִמְתִּין עִם זִוּוּגוֹ עַד לֵיל שַׁבָּת, וְלֹא דַי בָּזֶה, רַק רָצָה תֵּכֶף לֵידַע כָּל הַיְדִיעוֹת שֶׁהָיוּ נֶעְלָמִים מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הֲסָתַת הַנָּחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, נִמְצָא שֶׁדָּחַק אֶת הַשָּׁעָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת.

And this was the principal sin and blemish of the first man: he did not wait with his marital union until Shabbos night. And not only this, but he wanted immediately to know all the knowledge hidden from him, which was the serpent’s principal enticement, as it is written, “And you will be like God, knowing good and evil.” Thus he forced the hour in every aspect.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פָּסוּק זֶה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּכְתִיב קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה כּוֹבֵשׁ תַּאֲוָתוֹ וְלֹא הָיָה אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת וְכוּ׳, גַּם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּין לִישׁוּעַת ה׳ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים עַד שֶׁהָיָה מַשִּׂיג מַה שֶּׁהָיָה מוּכָן לְהַשִּׂיג. וְהוּא אָזִיל בָּתַר אִפְּכָא שֶׁלֹּא כָּבַשׁ תַּאֲוָתוֹ וְלֹא רָצָה לְהַמְתִּין, אַף גַּם רָצָה לֵידַע וּלְהַשִּׂיג מִיָּד כָּל הַיְדִיעוֹת הַנֶּעֱלָמוֹת מד.

And as it is written concerning the first man, “A fool’s anger becomes known that day,” as our Sages, of blessed memory, expounded this verse concerning the first man. And it is written, “One short of temper commits foolishness.” And even had he subdued his desire and not eaten from the Tree of Knowledge, etc., he would still have had to wait for Hashem’s salvation and pray with supplications until he apprehended what he was prepared to apprehend. And he went the opposite way: he did not subdue his desire and did not want to wait; moreover, he also wanted immediately to know and apprehend all the hidden knowledge, note 44.

(הלכות גזילה הלכה ה׳ אות ז׳)

(Halachos of Robbery, Halacha 5, item 7)

בחינה נוספת בחטא אדה״ר עיקר התיקון היה תלוי בהולדה של אדה״ר, כי הוא עצמו נברא בלי אתערותא דלתתא, ובזה היה הפגם, שפגם בהולדה

Another aspect of the first man’s sin: the principal repair depended on the first man’s procreation, for he himself was created without an awakening from below; and this was the blemish, that he blemished procreation.

עִקַּר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה תָּלוּי בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּהַהוֹלָדָה שֶׁלּוֹ, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ נִבְרָא בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נִבְרָא בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא נִמְצָא שֶׁאֵין הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת עַל יָדוֹ, כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא.

The entire world principally depended upon the first man, upon his procreation. For the first man himself was created without isarusa dilisata—an awakening from below. And since he himself was created without an awakening from below, the glory is therefore not complete through him, for glory principally is the aspect of an awakening from below.

וְעַל כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה מִן הַתַּחְתּוֹנִים הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן עִקַּר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ תָּלוּי בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָעוֹלָמוֹת נִשְׁתַּלְשְׁלוּ בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת יוֹתֵר וְנִתְרַחֲקוּ כִּבְיָכוֹל יוֹתֵר מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְגַדְּלִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אֵלּוּ הָעוֹלָמוֹת הָרְחוֹקִים כִּבְיָכוֹל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ עִקַּר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא מֵהָרְחוֹקִים. וּמוּבָן כָּל זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ בְּכ״מ.

And therefore glory principally reaches completeness when it rises from the lower beings who are distant from Him, blessed be He. And therefore His blessed glory principally depends upon this lowly corporeal world. For the more the worlds unfolded through the descending chain and became, as it were, more distant from the beginning of creation, when these worlds, distant, as it were, from Him, blessed be He, serve Him and magnify His blessed glory, this is His blessed glory principally. For glory principally comes from the distant ones. And all this is understood from the words of our Rabbi, of blessed memory—may I be the atonement of his resting place—in several places.

כִּי הַקְּרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הֵם בִּבְחִינַת אַחְדוּת עִמּוֹ, וְהָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה, כִּי זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל עוֹבֵד אֶת עַצְמוֹ. וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַכָּבוֹד כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עוֹבְדִים אוֹתוֹ וּמְגַדְּלִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִשְׁתַּלְשְׁלָה הַבְּרִיאָה בְּכַמָּה מִינֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת עַד הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הַכָּבוֹד שֶׁל ה׳ יִתְבָּרַךְ תָּלוּי בְּזֶה הָעוֹלָם.

For those close to Him, blessed be He, are in the aspect of unity with Him, and their service is not considered service, for it is considered as though He, blessed be He, as it were, serves Himself. And the principal service and glory are when those distant from Him, blessed be He, serve Him and magnify His blessed glory. For this purpose creation unfolded through various kinds of descending chains to this lowly world, in which all the glory of Hashem, blessed be He, depends.

וְעַל כֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְצִיר כַּפָּיו יִתְבָּרַךְ בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל, לֹא הָיָה הַכָּבוֹד יָכוֹל לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת עַל יָדוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא נִבְרָא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל. עַל כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נִבְרָא בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וַעֲדַיִן הוּא בִּבְחִינַת אַחְדוּת עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָיָה יְצִיר כַּפָּיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ״ל.

And therefore, through the first man, who was the work of His blessed hands, without any awakening from below at all, glory could not rise completely, since he was created by Him, blessed be He, Himself, without any awakening from below at all. Therefore he could not magnify His blessed glory completely, which is the world’s existence, the aspect of an awakening from below, since he himself was created without an awakening from below and was still in the aspect of unity with Him, blessed be He, for he was the work of His blessed hands, as above.

וְעַל כֵּן הָיָה כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי בְּהַהוֹלָדָה שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם הָיָה מוֹלִיד בִּקְדֻשָּׁה בָּנִים וַאֲזַי הָיוּ הֵם מְגַדְּלִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי אֵלּוּ הַבָּנִים הַנּוֹלָדִים עַל יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא בָּהֶם תָּלוּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, מֵאַחַר שֶׁהֵם מְרֻחָקִים יוֹתֵר כִּבְיָכוֹל, מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן כְּשֶׁאַחַר כָּךְ הֵם עוֹבְדִים אוֹתוֹ, מְגַדְּלִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

And therefore the entire world depended on his procreation: if he had fathered children in holiness, then they would have magnified His blessed glory. For upon these children born through an awakening from below depends the principal glory, which is the aspect of an awakening from below. Since they are, as it were, more distant from Him, blessed be He, therefore, when they afterward serve Him, they magnify His blessed glory and are included in His blessed unity, which is His blessed glory principally.

וְעַל כֵּן עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הָיָה זִוּוּגוֹ כָּרָאוּי, כִּי לֹא הִמְתִּין עַד שַׁבָּת כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁהוּא קִיּוּם כָּל הָעוֹלָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת תָּלוּי בְּהַהוֹלָדָה דַּיְקָא, כִּי הַהוֹלָדָה הִיא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא. וְעַל כֵּן זֶה הָאָדָם הַנּוֹלָד עַל יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, בּוֹ תָּלוּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כַּנַּ״ל.

And therefore the first man’s principal blemish was that his marital union was improper, for he did not wait until Shabbos, as cited. For the principal glory, which is the sustenance of the entire world, for which all worlds were created, depends precisely upon procreation, for procreation is the aspect of an awakening from below. And therefore upon this person born through an awakening from below depends the principal glory, which is likewise the aspect of an awakening from below, as above.

(הלכות כיבוד אב ואם הלכה ב׳)

(Halachos of Honoring Father and Mother, Halacha 2)

בחינה נוספת בחטא אדה״ר שאדה״ר רצה להבין בדעתו מה שאי אפשר, ולא סמך על אמונה, וזה פגם גדולמה

Another aspect of the first man’s sin: the first man wanted to understand with his own understanding what is impossible, and did not rely on faith, and this is a great blemish, note 45.

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת דָּבוּק תָּמִיד בַּה׳ יִתְבָּרַךְ בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע כְּלָל, כִּי הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, אַךְ בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְהִתְבַּטֵּל לִפְעָמִים וְזֶהוּ עִקַּר קִיּוּם שֶׁל הַדַּעַת. כִּי לִפְעָמִים בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זוֹ הִיא קִיּוּמָהּ וְכוּ׳, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְדַּבֵּק וּלְהִתְקָרֵב לַה׳ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מכות כד) בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט) "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה". וְכָל הָעוֹלָמוֹת כָּל הַנֶּאֱצָלִים וְהַנִּבְרָאִים וְהַנּוֹצָרִים וְהַנַּעֲשִׂים, כֻּלָּם עוֹמְדִים רַק עַל אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג) "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה".

For in truth it certainly would be fitting to cleave constantly to Hashem, blessed be He, without any interruption even for a moment, for He is our life and the length of our days. Yet one necessarily must sometimes cease, and this is the principal maintenance of understanding. For sometimes the cessation of Torah is its maintenance, etc. For it is impossible truly to cleave and draw close to Hashem, blessed be He, except through faith, which is the foundation of the whole entire Torah. As they said (Makkos 24), Chavakook came and established them upon one: “And a righteous man shall live through his faith.” And as it is written (Tehillim 119), “All Your commandments are faith.” And all worlds, all the emanated and the created and the formed and the made beings, all of them, stand only upon faith, as it is written (Tehillim 33), “And all His work is in faith.”

וזהו סוד ענין הצמצום המבואר בתחילת העץ חיים

And this is the secret of the matter of contraction explained at the beginning of Aitz Chaim.

כִּי כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, וְהֻכְרַח כִּבְיָכוֹל לְצַמְצֵם וְלַפְנוֹת אֱלֹקוּתוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וְכוּ׳. וּלְשָׁם הִמְשִׁיךְ כָּל הָאוֹרוֹת וְכָל הַמִּדּוֹת עַד שֶׁבָּרָא שָׁם כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם וְכוּ׳. וּבִתְחִלָּה לֹא הָיוּ הַכֵּלִים יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶת הָאוֹר מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר אָנוּ עוֹסְקִין לְבָרֵר וּלְתַקֵּן זֹאת וְכוּ׳, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּעֵץ חַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ מו.

For when it arose in His blessed will to create the world, there was no place to create it, because everything was Ein Sof, the Infinite. And He was compelled, as it were, to contract and clear His Godliness until the vacant space was made, etc. And into there He drew all the lights and all the attributes, until He created all the worlds there, all of them, etc. And at first the vessels could not bear the light because of an excess of light. And because of this there was the breaking of vessels, from which the husks and the Other Side have their hold. And in each and every generation we occupy ourselves in refining and repairing this, etc., as all this is explained at the beginning of Aitz Chaim, note 46.

וְזֶה יָדוּעַ שֶׁתְּחִלַּת הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמַּלְכוּת הִיא מִדָּה הָאַחֲרוֹנָה, אַף עַל פִּי כֵן לְמַעְלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה עִקַּר הַהַתְחָלָה הִיא מִבְּחִינַת מַלְכוּת הַנֶּעֱלָם בְּאֵין סוֹף כַּיָּדוּעַ לַמְבִינִים, שֶׁמִּשָּׁם הַתְחָלַת הַצִּמְצוּם בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. בִּבְחִינַת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וְכוּ׳ ׳אֲנִי׳ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּיָּדוּעַ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּקְרָא הַנַּ״ל "כֹּה אָמַר ה׳ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן". הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא אֲנִי הוּא בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף וְכוּ׳.

And it is known that the beginning of contraction is the aspect of malchus, kingship. For although malchus is the final attribute, nevertheless, above, at the ultimate height, the principal beginning is from the aspect of malchus concealed in Ein Sof, as known to those who understand. From there contraction begins for the creation of the world, for the end of the deed is first in thought. In the aspect of “I am first and I am last,” etc.; “I” is the aspect of malchus, as is known. And as written there in the above verse, “Thus says Hashem, King of Israel and its Redeemer: I am first and I am last.” That is, the aspect of malchus, the aspect of the King of Israel, called “I,” is at the beginning and at the end, etc.

וְהַכְּלָל שֶׁתְּחִלַּת הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת וּמַלְכוּת הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ כִּי כְּשֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ רָצָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם הִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ הַקְּדוּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם חָכְמָה וּבְשׁוּם שֵׂכֶל וּבְשׁוּם תְּבוּנָה בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת קִיּוּם לְהָעוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שׁוּם מִדָּה, כִּי עִקַּר קִיּוּמָם הוּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רַב וְשַׁלִּיט עִקְּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַכִּירוֹ וְלֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי שׁוּם מִדָּה וְשׁוּם סְפִירָה, כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם, שֶׁעַל יָדָה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת.

And the principle is that the beginning of contraction is the aspect of malchus, and malchus is the aspect of faith, as is known. That is, for when Hashem, blessed be He, wanted to create the world, He considered in His primordial wisdom that it is impossible to apprehend Him, blessed be He, through any wisdom and through any intellect and through any understanding in the world. And therefore the worlds cannot exist through any attribute, for their principal existence is through knowing of Him, blessed be He, that He is great and sovereign, the root and source of all worlds, which is the principal purpose of all worlds, as stated in the holy Zohar: “So that they may know Him.” And in truth it is impossible to recognize Him and know of Him, blessed be He, through any attribute and any sefirah except through faith, which is the aspect of malchus, which is the beginning of contraction, through which all attributes and all worlds are principally revealed.

כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן עַל יְדֵי שׁוּם שֵׂכֶל שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל, עַל כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר צִמְצֵם וּפִנָּה אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה צִמְצֵם חָכְמָתוֹ כָּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר סִלֵּק הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנִּשְׁאַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל פָּנוּי מִכָּל הַשִּׂכְלִיּוּת וְהַחָכְמוֹת שֶׁהֵם עַצְמוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַשֵּׂכֶל כִּי אִם כֹּחַ הָאֱמוּנָה, שֶׁבָּרָא כֹּחַ בְּהָעוֹלָמוֹת וְהַנִּבְרָאִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שֵׂכֶל וְדַעַת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל.

For Hashem, blessed be He, saw that it is impossible to apprehend Him in any way through any intellect in the world, for “no thought grasps Him at all.” Therefore it was impossible to create the world until He contracted and cleared His blessed Godliness, as it were. That is, in His wondrous wisdom He contracted His wisdom so much that He removed wisdom and intellect entirely, until the place remained, as it were, empty of all intellectual conceptions and wisdoms that are the essence of His blessed Godliness. And nothing of intellect remained except the power of faith: He created a power within the worlds and created beings, that they should have intellect and understanding to believe in Him, blessed be He, without any intellect.

וּבֶאֱמֶת זֶה הַצִּמְצוּם הוּא פֶּלֶא גָדוֹל, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי אֱמוּנָה הוּא פֶּלֶא גָדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כה) "אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן". כִּי אֱמוּנָה הִיא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, כִּי בְּדָבָר שֶׁמְּבִינִים בְּהַשֵּׂכֶל אֵין צְרִיכִין לְהַאֲמִין וְאֵינוֹ נִקְרָא אֱמוּנָה, וְעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא בְּמַה שֶּׁאֵין מְבִינִים בְּהַשֵּׂכֶל. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן יָבוֹא לְדַעַת שֶׁיַּאֲמִין בָּזֶה.

And in truth this contraction is a great wonder, as cited elsewhere, for faith is a great wonder, as it is written (Yeshaya 25), “I will praise Your name, for You have done a wonder, counsels from afar, faith, faithfulness.” For faith is the wonders of the One perfect in knowledge. For in a matter understood intellectually there is no need to believe, and it is not called faith. And faith principally concerns what one does not understand intellectually. And if so, from where will one come to know to believe in this?

אַךְ בֶּאֱמֶת הִיא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁבָּרָא בְּחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה כֹּחַ בְּשֵׂכֶל הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְצַמְצֵם וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה לְבַד עַל יְדֵי כֹּחַ הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאַר בְּהַדַּעַת, אֲפִלּוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, כִּי אַף עַל פִּי דְּאִיהוּ לֹא חָזֵי מַזָּלֵיהּ חָזֵי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אַף עַל פִּי כֵן מֵבִין מֵרָחוֹק, שֶׁרָאוּי לוֹ לְהַאֲמִין.

But in truth this is the wonders of the One perfect in knowledge: in His great wisdom He created a power in man’s intellect, that he should have the power to contract and remove his understanding and believe with faith alone, through the power of the reshimu, the residual impression remaining in understanding, even after understanding withdraws. For although he himself does not see, his mazal, his supernal source, sees. For although he does not understand the matter intellectually, he nevertheless understands from afar that it is fitting for him to believe.

כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת הוּא מֵבִין בְּבֵרוּר שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין, כִּי הוּא מֵבִין זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין הַדָּבָר בְּשׁוּם שֵׂכֶל, רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה לְבַד. וְזֶהוּ בְּחִינַת צֶדֶק כַּד אִתְחַבְּרַת בָּהּ אֱמֶת אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה תָּלוּי בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁרָאוּי לוֹ לְהַאֲמִין בַּה׳ וּבְהַצַּדִּיקִים וְכַיּוֹצֵא.

For when one wants to look at truth, one clearly understands that one must believe. For one understands this oneself: it is impossible to understand the matter through any intellect; one must only believe with faith alone. And this is the aspect of “Tzedek, when truth joins with it, becomes faith.” That is, faith principally depends upon truth. That is, although one does not understand the matter intellectually at all, nevertheless, when one wishes to look at truth, one will understand from afar that it is fitting to believe in Hashem and in the tzaddikim, and the like.

וְהַכְּלָל, שֶׁאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה יָכֹל לְהַתְחִיל לִבְרֹא שׁוּם עוֹלָם עַד שֶׁבָּרָא תְּחִלָּה אֶת מִדַּת הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ בְּהַשֵּׂכֶל לְהַאֲמִין בְּהָאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְבִינוֹ כְּלָל.

And the principle is that faith is the foundation of all the worlds, all of them, and the foundation of the whole entire Torah. For Hashem, blessed be He, as it were, could not begin to create any world until He first created the attribute of faith—that is, that there should be power in the intellect to believe in truth, although one does not understand it at all.

וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁנִּשְׁאַר הֶחָלָל הַפָּנוּי, דְּהַיְנוּ שֶׁצִּמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל, כִּי ה׳ יִתְבָּרַךְ הוּא עֶצֶם הַחָכְמָה כִּבְיָכוֹל כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁפִּנָּה הַשֵּׂכֶל מִשָּׁם נִשְׁאַר הַמָּקוֹם פָּנוּי בְּלִי שֵׂכֶל וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם כִּי אִם בְּחִינַת אֱמוּנָה. דְּהַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִין בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּהָאֱמֶת בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה.

And this is the principal aspect of the beginning of contraction, in which the vacant space remained: that is, He contracted His Godliness, as it were, which is intellect, for Hashem, blessed be He, is the essence of wisdom, as it were, as is known. And when He cleared the intellect from there, the place remained vacant, without intellect, and nothing remained there except the aspect of faith. That is, one believes in truth through faith alone, without any intellect and wisdom.

וְתֵכֶף כְּשֶׁנַּעֲשָׂה הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל, תֵּכֶף הִמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ אוֹתוֹ הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהֵם כְּלַל הַמִּדּוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ״ל, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְהַוָּה מִדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם אָז יֵשׁ בְּכֹחַ לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי צִמְצוּמִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת שֶׁנִּתְגַּלּוּ בְּתוֹךְ הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, דְּהַיְנוּ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

And immediately when the contraction of the vacant space was made—that is, the aspect of faith, that there should be power to believe in Him, blessed be He, without any intellect—He immediately drew His blessed Godliness into that vacant space. These are the totality of the attributes and all the worlds, from the first point of creation, which is the beginning of emanation, to the final central point of this corporeal world. “And all His work is in faith,” as above. For afterward, when the attribute of faith, the beginning of contraction, came into being, there is then the power to reveal His blessed Godliness through contractions of intellect. These are the totality of all the attributes and sefiroas revealed within the contraction of the vacant space—that is, within holy faith.

כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהָבִין הַדָּבָר בְּשֵׂכֶל, כַּמְבֹאָר בְּהָא״ב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק, "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (סימן צא) הַיְנוּ כַּנַּ״ל כִּי בִּתְחִלָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּהַשֵּׂכֶל כִּי עֲדַיִן הַכֹּל בְּחִינַת אֵין סוֹף, כִּי כָּל מַה שֶּׁאֵין הָאָדָם מֵבִין הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם (סימן כב), עַיֵּן שָׁם.

For this is a principle: through faith one afterward merits understanding the matter intellectually, as explained in the work abbreviated הא״ב. And as our Rabbi, of blessed memory, said concerning the verse “And his hands were faith until the sun came” (item 91), namely, as above, for at first it is impossible to understand intellectually, since everything is still the aspect of Ein Sof. For everything man does not understand is the aspect of Ein Sof, as explained in our Rabbi’s words, of blessed memory, in the discourse “A Seal Within a Seal” (item 22); see there.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וּבַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא בְּחִינַת צִמְצוּם, אֲבָל בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף, כִּי מַלְכוּת דִּיצִירָה הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף כְּנֶגֶד כֶּתֶר דַּעֲשִׂיָּה, כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן. וְעַל כֵּן בִּתְחִלָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם שֶׁיָּבִין שׁוּם דָּבָר וְשׁוּם הַשָּׂגָה, כִּי הַכֹּל אֶצְלוֹ בְּחִינַת אֵין סוֹף. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בִּתְחִלָּה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַצִּמְצוּם כַּנַּ״ל. וְאָז כְּשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ אָז ה׳ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר עֵינָיו וּמֵבִין אַחַר כָּךְ הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָאוֹרוֹת וְהַמִּדּוֹת לְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי, לְתוֹךְ הַצִּמְצוּם שֶׁהִיא בְּחִינַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ״ל, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא הַצִּמְצוּם וְהַכְּלִי וְהַמִּדָּה שֶׁל כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת צִמְצוּמֵי הַשֵּׂכֶל מֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן לְהַשִּׂיג עַל יָדָם אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֻלָּם אֵין לָהֶם כֹּחַ לְגַלּוֹת וּלְהוֹלִיד שׁוּם דַּעַת וְשׁוּם הַשָּׂגָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא הַכְּלִי וְהַצִּמְצוּם שֶׁל כֻּלָּם.

For although in the upper world and at the lower level, it is the aspect of contraction, but in the lower world it is the aspect of Ein Sof. For malchus of Yetzirah, the world of Formation, is the aspect of Ein Sof relative to keser of Asiyah, the world of Action, as is known and understood. And therefore, at first it is impossible for man to understand anything or any apprehension, for everything to him is the aspect of Ein Sof. And at first he must have complete faith without any intellect; and this is the aspect of contraction, as above. And then, when he is strong in his faith, then Hashem, blessed be He, illuminates his eyes, and afterward he understands the matter intellectually. This is the aspect of drawing the lights and attributes into the vacant space, into the contraction, which is the aspect of faith, as above. For faith is the contraction, vessel, and measure of all the attributes, which are all contractions of intellect from cause to effect, from upper intellect to lower intellect, to apprehend Him, blessed be He, through them. And none of them has power to reveal and generate any understanding or any apprehension of Him, blessed be He, except through faith alone, for faith is the vessel and contraction of them all.

וְזֶהוּ בְּחִינַת דְּלֵית רְשׁוּ לְשׁוּם סְפִירָה וְכוּ׳ לְאַרְקָא בִּרְכָאן בַּר מִנָּהּ (תקוני זוהר תקון ד דף י״ט). דְּהַיְנוּ חוּץ מִמִּדַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל יָדָהּ דַּיְקָא עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי מִתְּחִלָּה צְרִיכִין לְהַקְדִּים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם כַּנַּ״ל. וְגַם אֲפִלּוּ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ אֵיזֶה דַּעַת וְהַשָּׂגָה, אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַדַּעַת כִּי אִם דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אָסוּר לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל לְבַד וְאֵין קִיּוּם לְהַשֵּׂכֶל בְּלֹא הָאֱמוּנָה. כִּי בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ׳, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַשֵּׂכֶל כִּי אִם דֶּרֶךְ כַּמָּה צִמְצוּמִים, וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים כַּנַּ״ל.

And this is the aspect of “No sefirah has permission,” etc., “to pour forth blessings apart from her” (Tikkunay Zohar, tikkun 4, folio 19)—namely, apart from the attribute of malchus, which is the aspect of faith. Precisely through her the understanding of the apprehension of His blessed Godliness is principally revealed. For at first one must precede with faith, which is the beginning of contraction, as above. And also even afterward, when one merits some understanding and apprehension being drawn, it is impossible to receive understanding except through holy faith. For it is forbidden to rely on intellect alone, and intellect cannot endure without faith. For “Do not inquire into what is beyond you,” etc.; for it is impossible to receive intellect except through several contractions, and all contractions are through faith, which is the root of all contractions, as above.

וְעַל כֵּן אָסוּר לַחֲקֹר לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ בְּחִינַת בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ׳, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר גּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, כִּי כְּשֶׁרוֹדֵף שִׂכְלוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִסְמֹךְ עַל הָאֱמוּנָה לְבַד נִמְצָא שֶׁפּוֹגֵם בָּאֱמוּנָה. וַאֲזַי מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר הַשֵּׂכֶל נִשְׁבַּר כְּלִי הָאֱמוּנָה וְאָז נִפְגָּם וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה, וְאָז נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת לְגַמְרֵי, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִין מִתְּחִלָּה, כִּי חָזַר הַכֹּל אֶל בְּחִינַת אֵין סוֹף מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר הַכְּלִי וְהַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה כַּנַּ״ל.

And therefore it is forbidden to investigate above one’s level, in the aspect of “Do not inquire into what is beyond you,” etc., so that there should not be, Heaven forbid, the aspect of excess light causing the breaking of vessels. For when one pursues with one’s intellect to gaze at what one has no permission to gaze at, and does not want to rely on faith alone, one thereby blemishes faith. And then, because of the excess of the light of intellect, the vessel of faith is broken; and then faith is blemished and falls. And then understanding is entirely nullified, even what it had been possible to understand at first. For everything returned to the aspect of Ein Sof, since the vessel and contraction, which is faith, was broken, as above.

וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חָזַר וְגָרַם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים כַּמּוּבָא, כִּי אִיתָא שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בְּמַה שֶּׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת הַיְנוּ כַּנַּ״ל, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק תְּחִלָּה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְהוּא רָצָה לֵידַע בְּדַעְתּוֹ דַּיְקָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהִזְהִירוֹ ה׳ יִתְבָּרַךְ עָלָיו, כִּי הָעֵץ הַדַּעַת הָיָה לוֹ כֹּחַ הַזֶּה שֶׁמִּי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ נִכְנָס בּוֹ יֵצֶר הָרַע וְיִתְאַוֶּה וְיִרְדֹּף לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִין בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, חַס וְשָׁלוֹם.

And this is the aspect of the first man’s sin, his eating from the Tree of Knowledge of good and evil, through which he again caused the aspect of the breaking of vessels, as cited. For it is stated that the first man blemished by gazing at what he had no permission to gaze at, namely, as above. For he should first have strengthened himself in complete faith, and he wanted to know precisely with his own understanding, which is the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, concerning which Hashem, blessed be He, warned him. For the Tree of Knowledge had this power: whoever eats from it, the evil inclination enters him, and he desires and pursues knowing and gazing at what he has no permission to gaze at, through which they cause the aspect of the breaking of vessels, Heaven forbid.

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁבַּר כְּלִי הָאֱמוּנָה מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד וְרוֹצֶה לָדַעַת וּלְהָבִין דַּיְקָא בְּלִי אֱמוּנָה. נִמְצָא, שֶׁמַּפְשִׁיט הַדַּעַת מִן הָאֱמוּנָה. וּכְשֶׁמַּפְשִׁיט אֶת הַדַּעַת מִן הָאֱמוּנָה זֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים. מִיתַת הַמְּלָכִים, כִּי נִשְׁאֲרוּ הַכֵּלִים בְּלִי אוֹרוֹת וְהָאוֹרוֹת בְּלִי כֵּלִים, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת כֵּלִים כַּנַּ״ל וְהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת אוֹרוֹת כַּנַּ״ל, וּמֵחֲמַת זֶה וְנִתְבַּטֵּל הָאוֹר לְגַמְרֵי, כִּי חוֹזֵר אֶל אֵין סוֹף מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּלֹא כְּלִי וְהַכֵּלִים נָפְלוּ לְמַטָּה וְכוּ׳.

That is, the vessel of faith is broken, since he does not want to rely on faith alone and wants precisely to know and understand without faith. Thus he strips understanding from faith. And when one strips understanding from faith, this is the aspect of the breaking of vessels. The death of the kings. For the vessels remained without lights and the lights without vessels, for faith is in the aspect of vessels, as above, and understanding is the aspect of lights, as above. And because of this—and the light was entirely nullified, for it returns to Ein Sof because it is without a vessel, and the vessels fell below, etc.

(הלכות נדה הלכה ב׳)

(Halachos of Niddah, Halacha 2)

היה פגם של גדלות

There was a blemish of haughtiness.

"וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ג, ה)

“You will be like God, knowing good and evil” (3:5)

עִקַּר הַפְּגָם הָיָה עַל יְדֵי גַּדְלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים׳ יוֹצְרֵי עוֹלָמוֹת כְּמוֹתוֹ וְכוּ׳. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַיְנוּ שֶׁהַנָּחָשׁ הִכְנִיס בָּהֶם קִנְאָה וְגַדְלוּת לְהִתְקַנֵּא בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְאַוּוֹת לְהִתְגַּדֵּל כְּמוֹתוֹ לִבְרֹא עוֹלָמוֹת כְּמוֹתוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִגְזַר עָלָיו מִיתָה לְדוֹרוֹת.

The principal blemish was through haughtiness. As it is written, “You will be like God”—creators of worlds like Him, etc., as our Sages, of blessed memory, said. That is, the serpent introduced into them envy and haughtiness: to envy Him, blessed be He, and desire to become great like Him, to create worlds like Him. And through this he was expelled from the Garden of Eden, and death was decreed upon him for generations.

כִּי אִם לֹא הָיָה חוֹטֵא הָיָה זוֹכֶה בְּגוּפוֹ לִחְיוֹת חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ״ל, הַיְנוּ שֶׁהָיָה זוֹכֶה בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ הָיָה זוֹכֶה לְהָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת בְּכָל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לָמוּת כְּלָל, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בָּזֶה כַּנַּ״ל, עַל יְדֵי זֶה נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וישכן וְכוּ׳ אֶת הַכְּרוּבִים וְכוּ׳ לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.

For had he not sinned, he would have merited living the above eternal life in his body. That is, he would have merited, while still in his body, during his lifetime—he would have merited the true humility of Moshe Rabbainu in all the limbs, which are eternal life, and would not have needed to die at all. But because he blemished this, as above, through this he was expelled from the Garden of Eden: “And He stationed,” etc., “the cherubim,” etc., “to guard the way of the Tree of Life.”

עַל כֵּן עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לִזְכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת בְּתַכְלִית לִבְחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ״ל, כִּי אִם עַל יְדֵי הַמִּיתָה שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיָּמוּת תְּחִלָּה וְיָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כְּשֶׁהָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב׳. הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר כִּי אִם עַל יְדֵי הַמִּיתָה שֶׁיָּשׁוּב אֶת הֶעָפָר מַמָּשׁ. וְאָז יִתְבַּלֶּה בֶּעָפָר לְגַמְרֵי וְיִתְבַּלֶּה זֹהֲמַת הַגּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת וְיָשׁוּב לֶעָפָר. וְאָז דַּיְקָא יִזְכֶּה אַחַר כָּךְ לְפִי מַעֲשָׂיו לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁיִּהְיֶה נִחְיֶה שִׁפְלוּתוֹ הָאֲמִתִּי וְיִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים וְכַנַּ״ל. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד, וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ הֻכְרַח לָמוּת אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, אֲבָל הֻכְרַח לָמוּת בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיָּכוֹל לְהָקִיץ וּלְעוֹרֵר וּלְהָקִים בִּתְחִיָּה כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֻבָּשׁ בָּהֶם עַנְוְתָנוּתוֹ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מִיתָה אֶצְלָם שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים וְכַנַּ״ל. וּבִשְׁבִיל זֶה הֻכְרַח מֹשֶׁה לָמוּת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמָּשָׁל לְמִי שֶׁאָבַד וְכוּ׳.

Therefore now it is impossible for man to merit the above aspect of eternal life with ultimate completeness except through death. He must necessarily first die and return to dust as he was, as it is written, “For you are dust, and to dust you shall return.” That is, he cannot merit true humility, which is the aspect of dust, except through death, through returning to actual dust. And then he will entirely decay in dust, the body’s filth—which is the aspect of corporeality—will decay, and he will return to dust. And precisely then he will afterward merit, according to his deeds, arising in the resurrection of the dead, so that his true lowliness will be revived and he will live eternal life, as above. And even the exceedingly great tzaddikim, and even Moshe Rabbainu himself, was compelled to die, although he merited true humility during his lifetime. But he was compelled to die for Israel’s benefit, so that he could awaken, arouse, and raise in resurrection all Israel, within whom his humility is clothed, which is in the aspect of death with them, so that they must be revived in the aspect of the resurrection of the dead, as above. And for this Moshe was compelled to die, as cited in our Sages’ words, of blessed memory, the parable concerning one who lost, etc.

(הלכות תפילין הלכה ו׳ אות ד׳)

(Halachos of Tefillin, Halacha 6, item 4)

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וגו׳ וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (ג, ו)

“And the woman saw that it was good,” etc., “and that it was a desire to the eyes” (3:6)

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְעִקַּר בְּרִיאָתוֹ הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים וְיִחְיֶה מִיָּד חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הס״מ וְהַנָּחָשׁ הָיוּ עֵינֵיהֶם רָעָה בִּגְדֻלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נ״ט ע״ב) שֶׁהָיוּ הַמַּלְאָכִים צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר וּמְצַנְּנִין לוֹ יַיִן וְכוּ׳. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַנְּאוּ בּוֹ עַד שֶׁהִתְגָּרוּ בּוֹ וְהֶחֱטִיאוּ אוֹתוֹ.

On Rosh Hashanah the first man was created. And his creation was principally so that he should cleave to the Tree of Life and immediately live the eternal life of the World to Come. But the SaM [Samael] and the serpent—their eyes were ill-disposed toward his greatness. As our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 59b), the angels would roast meat for him and cool wine for him, etc. And through this they envied him until they provoked him and caused him to sin.

וְעַל כֵּן עִקַּר הַפְּגָם הִגִּיעַ בָּעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה׳ וְכוּ׳, ׳וַתֵּרֶא׳ דַּיְקָא, וּכְתִיב ׳וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ׳ וְכוּ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן הַחָכְמָה נֶאֱמַר. אֲבָל בְּזֹאת הַחָכְמָה נֶאֱחָז הָרַע עַיִן שֶׁהוּא חָכְמוֹת שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

And therefore the principal blemish reached the eyes, as it is written, “And the woman saw,” etc.—specifically “and she saw.” And it is written, “And the eyes of both of them were opened, and they knew,” etc.; and our Sages, of blessed memory, said that this was said concerning wisdom. But the evil eye takes hold in this wisdom, which is the wisdoms of the Tree of Knowledge of good and evil.

(הלכות ברכת הראיה הלכה ה׳ אות י״ח)

(Halachos of the Blessing upon Seeing, Halacha 5, item 18)

על ידי חטא עץ הדעת צריך לטרוח הרבה לברר משפע בהמה לשפע אדם

Through the sin of the Tree of Knowledge one must toil greatly to refine animal sustenance into human sustenance.

"וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (ג, יח)

“And you shall eat the grass of the field” (3:18)

אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, נָפַל מִבְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל אָדָם לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת, וְהוּא פָּגַם בְּהַדַּעַת עַל יְדֵי שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, וְנִמְשַׁךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַבְּהֵמִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת, וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל מִשֶּׁפַע אָדָם לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה.

By eating from the Tree of Knowledge of good and evil, the first man fell from the aspect of human sustenance to animal sustenance. For man’s defining characteristic is understanding, and he blemished understanding by eating from the Tree of Knowledge of good and evil, and was drawn after animal desires, which are the aspect of the evil in the Tree of Knowledge. And through this he fell from human sustenance to animal sustenance.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה׳, שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד. רַק שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלָיו גַּם אָז וְאָמַר לוֹ תֵּכֶף בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה נִזְדַּעְזַע, אָמַר, אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ.

As it is written, “And you shall eat the grass of the field,” which is animal food. As our Sages, of blessed memory, said, the first man said, “Shall I and a donkey eat at one trough?” But Hashem, blessed be He, had compassion on him even then, and immediately told him, “By the sweat of your brow you shall eat bread.” As our Sages, of blessed memory, said: When the Holy One, blessed be He, told the first man, “And you shall eat the grass of the field,” he trembled and said, “Shall I and a donkey eat at one trough?” Once he heard “By the sweat of your brow you shall eat bread,” his understanding became settled.

הַיְנוּ שֶׁהוּא בְּחֶטְאוֹ גָּרַם שֶׁנָּפַל לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּחִינַת אֲנִי וַחֲמוֹר בְּאֵבוּס אֶחָד. רַק שֶׁה׳ יִתְבָּרַךְ גַּם בְּעֵת שֶׁקִּלְלוֹ חָמַל עָלָיו וְרָמַז לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְתַקֵּן הַפְּגָם וְאָמַר לוֹ מִיָּד, בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם. הַיְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְךָ לַחֲזֹר לִינֹק בְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת לֶחֶם, אֲבָל יַגִּיעַ לְךָ בִּיגִיעָה וְטִרְחָא גְּדוֹלָה בְּחִינַת בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם.

That is, through his sin he caused his fall into animal sustenance, as above, which is the aspect of “And you shall eat the grass of the field,” the aspect of “I and a donkey at one trough.” But Hashem, blessed be He, even when cursing him, had compassion on him and hinted that he had the power to repair the blemish. And He immediately told him, “By the sweat of your brow you shall eat bread.” That is, you can return to draw from the aspect of human sustenance, which is the aspect of bread, but it will reach you through great exertion and toil, the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat bread.”

שֶׁמֵּחֲמַת הַחֵטְא צְרִיכִין לִטְרֹחַ וּלְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה מְאֹד עַד שֶׁמְּבָרְרִין הַשֶּׁפַע מִבְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה לְשֶׁפַע שֶׁל אָדָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּל הַתְּבוּאָה נָפְלָה לְתוֹךְ מֹץ וְתֶבֶן שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת הַחוֹפִין עַל הַפְּרִי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, כִּי מֹץ וְתֶבֶן הֵם מַאֲכַל בְּהֵמָה וְכֵן סֻבִּין וּמֻרְסָן. וּבָהֶם דַּיְקָא מְלֻבֶּשֶׁת הַחִטָּה שֶׁהִיא מַאֲכַל אָדָם. וְצָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה וְטִרְחָא גְדוֹלָה קֹדֶם שֶׁמְּבָרֵר הַחִטָּה שֶׁהִיא מַאֲכַל אָדָם בְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל אָדָם, קֹדֶם שֶׁמְּבָרְרָהּ מִבְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁהִיא הַמֹּץ וְהַתֶּבֶן וְהַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן.

Because of the sin, one must toil and exert oneself exceedingly much until one refines sustenance from the aspect of animal sustenance into human sustenance. This is the aspect of all grain having fallen into chaff and straw, which are the aspect of the husks covering the fruit, which are the aspect of animal sustenance. For chaff and straw are animal food, and so are coarse bran and fine bran. And precisely within them the wheat, which is human food, is clothed. And a person requires great exertion and toil before refining the wheat, which is human food, the aspect of human sustenance—before refining it from the aspect of animal sustenance, which is the chaff, straw, coarse bran, and fine bran.

וְהַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנָפַל לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, שֶׁלְּפִי חֶטְאוֹ הָיָה רָאוּי לוֹ לִינֹק רַק מִשֶּׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, רַק בְּחֶמְלַת ה׳ נָתַן בְּיָדוֹ שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר שֶׁפַע אָדָם מִשֶּׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לְבָרֵר הַמַּאֲכָל מִמֹּץ וְתֶבֶן וּשְׁאָר הַקְּלִפּוֹת וְהַפְּסֹלֶת הַחוֹפִין, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַפְּגָם שֶׁפָּגַם שֶׁנָּפַל לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, אֲבָל צָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם וְכַנַּ״ל.

And everything is because the first man blemished and fell into animal sustenance, so that according to his sin it would have been fitting for him to draw only from animal sustenance. Only in Hashem’s compassion He granted him [the ability], so that he could refine human sustenance from animal sustenance. This is the aspect of man having power to refine food from chaff and straw and the other covering husks and refuse, which are all drawn from the blemish he caused, his falling into animal sustenance. But this requires great exertion, the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat bread,” as above.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּגַשְׁמִיּוּת כֵּן הוּא בְּרוּחָנִיּוּת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְכַמָּה תִּקּוּנִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי פְּגָמָיו שֶׁפָּגַם וְנִמְשַׁךְ אַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה וְתִקּוּן קֹדֶם שֶׁמְּבָרֵר הַשְׁפָּעָתוֹ מִבְּחִינַת שֶׁפַע בְּהֵמָה לְשֶׁפַע שֶׁל אָדָם.

And as it is in corporeality, so it is in spirituality: each and every person must repent and make several repairs according to the blemishes he caused and his being drawn after the first man’s sin. He must occupy himself in repentance and repair before refining his sustenance from the aspect of animal sustenance into human sustenance.

(הלכות מקח וממכר הלכה ד׳)

(Halachos of Buying and Selling, Halacha 4)

באכילה יש טרחה רבה משום שעל ידי האכילה נפלו ניצו״ק בחטא אדה״ר, לכן בו צריך הרבה לטרוח עד שראוי לאכילה

Eating involves much toil because, through eating, holy sparks fell in the first man’s sin. Therefore much toil is needed in it until it is fit for eating.

"בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (ג, יט)

“By the sweat of your brow you shall eat bread” (3:19)

מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת הָיָה עַל יְדֵי חֵטְא הָאֲכִילָה עַל יְדֵי שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, עַל כֵּן שָׁם צְרִיכִין בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר. שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן כָּל הַיְגִיעוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ הַרְבֵּה בְּהַתְּבוּאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לֶחֶם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ׳בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם׳, וְהַכֹּל כְּדֵי לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִתְעָרְבוּ שָׁם מְאֹד עַל יְדֵי פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת.

Because the principal fall of the sparks came through the sin of eating, through the first man’s eating from the Tree of Knowledge of good and evil, therefore exceedingly many refinements are required there. This is the matter of all the exertions through which one must exert oneself and toil greatly with the grain until it becomes bread. This is the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat bread”; and everything is in order to refine the sparks that fell and became greatly mixed there through the blemish of eating from the Tree of Knowledge.

(הלכות בציעת הפת הלכה ה׳ אות ג׳)

(Halachos of Breaking Bread, Halacha 5, item 3)

לפני החטא אדם יכל להשיג את פנימיות התורה, אך אחר החטא התגשם והיה מוכרח שהתורה תתלבש בלבושים גשמים

Before the sin man could apprehend the Torah’s inner dimension, but after the sin he became corporeal, and it was necessary for the Torah to clothe itself in corporeal garments.

"וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר" (ג, כא)

“And Hashem God made garments of skin for the man and his wife” (3:21)

זֶה יָדוּעַ שֶׁמֵּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְלַבְּשָׁה הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים בִּבְחִינַת ׳כָּתְנוֹת עוֹר׳, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים. כִּי קֹדֶם הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹרָה בִּפְנִימִיּוּתָהּ בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, אַךְ אַחַר הַחֵטְא כִּבְיָכוֹל נִתְגַּשֵּׁם דַּעַת הָאָדָם עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל יְדֵי לְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים, בְּחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, וּמִשָּׁם בָּאָה הַשִּׁכְחָה. כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה מֵחֲמַת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי רוּחָנִיּוּת אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם אֲבָל גַּשְׁמִיּוּת תּוֹפֵס מָקוֹם וְאָז יֵשׁ שִׁכְחָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם בְּמֹחוֹ לִתְפֹּס הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בְּסִימָן קי עַל פָּסוּק לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, לְשׁוֹן מַמָּשׁוּת שֶׁעִקַּר הַשִּׁכְחָה מֵחֲמַת הַמַּמָּשׁוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁתּוֹפֵס מָקוֹם עַיֵּן שָׁם.

It is known that, from the first man’s sin, the Torah clothed itself in corporeal garments, in the aspect of “garments of skin,” as cited in all the books. For before the sin man could apprehend the Torah in its inner dimension, in the aspect of garments of light—oar spelled with an alef. But after the sin man’s understanding became corporeal, as it were, until he could apprehend the Torah only through corporeal garments, the aspect of garments of skin. And from there forgetfulness came. For forgetfulness principally comes from corporeality, since spirituality does not occupy space, but corporeality occupies space, and then there is forgetfulness, because he has no space in his brain to grasp everything. As all this is explained in item 110, on the verse “This book of the Torah shall not depart from your mouth”—[yamush is read as] an expression of tangible substance, for forgetfulness principally comes from tangible substance and corporeality, which occupies space; see there.

וּמֵאָז נִתְגַּשְׁמוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת עַד שֶׁרְחוֹקִין מְאֹד מִבְּחִינַת מועט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, מִכָּל שֶׁכֵּן מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי, כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב הָאָדָם בְּגַן עֵדֶן שֶׁשָּׁם עֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאִילָן הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי, וְאָדָם הָיָה קָדוֹשׁ וְדַעְתּוֹ זַךְ וְרוּחָנִי מְאֹד וְיָשַׁב בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְזַךְ מְאֹד, דְּהַיְנוּ בְּגַן עֵדֶן.

And since then all places have become corporeal, until they are exceedingly distant from the aspect of the little containing the much, all the more so from the aspect of being entirely above space. For at first man dwelt in the Garden of Eden, where the Tree of Life is, as it is written, “And the Tree of Life in the midst of the garden.” This is the aspect of the above tree, which is the aspect of the Torah’s inner dimension, which is entirely above space. And man was holy, and his understanding was pure and exceedingly spiritual, and he dwelt in an exceedingly holy and pure place, namely, the Garden of Eden.

עַל כֵּן אִם לֹא הָיָה אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה יָכוֹל בְּחַיָּיו לְהַעֲלוֹת כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְלִכְלֹל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא הָעֵץ חַיִּים שֶׁהָיָה סָמוּךְ אֵלָיו שָׁם. אַךְ עַל יְדֵי חֶטְאוֹ נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְיָרַד לְגַשְׁמִיּוּת הַמָּקוֹם. וַאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה הֻכְרְחָה לְטוֹבָתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁין גַּשְׁמִיִּים בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה תְּפִיסָה בָּהּ. וְאָז נִתְרַחֵק מֵעֵץ הַחַיִּים מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם.

Therefore, had he not eaten from the Tree of Knowledge, he could during his lifetime have raised all places and included [them] in the aspect of being above space, which is the Tree of Life that was near him there. But through his sin he was expelled from the Garden of Eden and descended to the corporeality of space. And even the Torah, for his benefit, was compelled to clothe itself in corporeal garments, in the aspect of garments of skin, so that he should have some grasp of it. And then he became distant from the Tree of Life, from the aspect of being above space.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, שֶׁמְּרַמֵּז עַל לְבוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, כַּמּוּבָא וְכַנַּ״ל. וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף מַתְחֶלֶת הַתּוֹרָה לְדַבֵּר אֵיךְ שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף, וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם וְכוּ׳ וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה׳ אֱלֹקִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְכוּ׳ וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרוּבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי נִתְרַחֵק מֵהַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, בְּחִינַת מָקוֹם. וְעַל כֵּן נִתְרַחֵק מִגַּן עֵדֶן מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם.

As it is written, “And Hashem God made garments of skin for the man and his wife, and clothed them,” which hints at the Torah’s garments, in which it clothed itself in the aspect of garments of skin, as cited and as above. And afterward the Torah immediately begins to speak of how he was expelled from the Garden of Eden so that he should not touch the Tree of Life. As it is written immediately there, “And Hashem God said, ‘Behold, the man,’” etc., “And Hashem God sent him away from the Garden of Eden to work the soil,” etc., “And He expelled the man and stationed east of the Garden of Eden the cherubim and the flame of the revolving sword, to guard the way of the Tree of Life.” For the one depends upon the other: he became distant from holiness, from the aspect of being above space, and even the Torah clothed itself in the aspect of garments of skin, which is the aspect of corporeality, the aspect of space. And therefore he became distant from the Garden of Eden, from the Tree of Life, which is above space.

(הלכות ספר תורה הלכה ג׳ אות ט׳)

(Halachos of the Torah Scroll, Halacha 3, item 9)

מלהט החרב המתהפכת נובע חלוקת העיצה שאין יודעים העיצה הנכונה להתקרב להקב״ה

From the flame of the revolving sword comes divided counsel: people do not know the right counsel for drawing close to the Holy One, blessed be He.

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן וגו׳ וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (ג׳, כד)

“And He stationed east of the Garden of Eden, etc., and the flame of the revolving sword” (3:24).

חֲלֻקַּת הָעֵצָה לִשְׁתַּיִם נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים (כנ״ל בדברינו הקודמים). כִּי עִקַּר חֲלֻקַּת הָעֵצָה הוּא בַּעֲבוֹדַת ה׳ מַה שֶּׁמְּסֻפָּקִין לִפְעָמִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְעָרֵב טוֹב וָרָע עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע.

The division of counsel into two derives from the blemish of the Tree of Knowledge of good and evil, which is itself a blemish in faith in the sages (as stated above in our earlier discussion). For the chief division of counsel concerns serving God: the uncertainty people sometimes have about how to conduct themselves. And this derives from the blemish of the Tree of Knowledge of good and evil, through which good and evil became mixed until people do not know how to distinguish good from evil.

וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וַחֲלֻקַּת הָעֵצָה שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת ה׳, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, כִּי אִם לֹא הָיָה אוֹכֵל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן אֵיךְ לְהִתְדַּבֵּק תָּמִיד בַּה׳ וְלִכְלֹל בְּחִינַת הַחַיִּים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁחָטָא וְאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְנִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, עַל כֵּן שָׂם ה׳ אֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהִפּוּכִים וְהַתְּמוּרוֹת שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת דַּעְתּוֹ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה וּמֵעֵצָה לְעֵצָה.

And all these doubts, confusions, and divisions of counsel in serving God—all this is the aspect of the flame of the revolving sword guarding the way to the Tree of Life. For had the first man not eaten from the Tree of Knowledge, he would have known the right way to cleave constantly to God and to encompass the aspect of life, which is the aspect of the way to the Tree of Life. But because he sinned, ate from the Tree of Knowledge of good and evil, and was expelled from the Garden of Eden, therefore God placed the flame of the revolving sword. From it come all the reversals and changes through which his mind turns from thought to thought and from counsel to counsel.

כִּי אֵין יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ לְהִתְקָרֵב לְעֵץ הַחַיִּים לִזְכּוֹת לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, אַךְ בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ׳. וּכְצִפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי אָדָם, וּבְוַדַּאי יֵשׁ עֵצוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא גַּם שָׁם יֵשׁ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וּדְרָכִים אֵיךְ לָצֵאת מִשָּׁם, אֲבָל אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֶת הָעֵצָה הַיְּשָׁרָה בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים.

For people do not know which way to draw close to the Tree of Life and attain eternal life. For all desire to fear Your name, yet every day a person’s evil inclination overpowers him, and were the Holy One, blessed be He, not to help him, etc. And like birds caught in a snare, so people are trapped. And certainly there is counsel wherever he may be—even if he is in whatever place he is, there too are counsels, strategies, and ways to get out. But a person does not fully know the straight counsel for rescuing his soul from the pit except through faith in the sages.

כִּי בֶּאֱמֶת הָעֵצָה בְּשָׁרְשָׁהּ הַכֹּל אֶחָד, כִּי בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, כִּי שָׁם אֵין שׁוּם רַע כְּלָל וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ חֲלֻקַּת הָעֵצָה כְּלָל מֵאַחַר שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, רַק לְמַטָּה בִּמְקוֹם אֲחִיזַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מִשָּׁם נִמְשָׁךְ חֲלֻקַּת הָעֵצָה לִשְׁתַּיִם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ טוֹב וָרַע נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים וּצְרִיכִין עֵצָה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בַּטּוֹב וּלְהִתְרַחֵק מֵהָרַע.

For in truth, at the root of counsel everything is one. For at the root, everything is wholly good, wholly one; for there is no evil there at all. And division of counsel has no place there, since all is one and all is good. Only below, at the place where the Tree of Knowledge of good and evil has a hold, does the division of counsel into two arise. For since good and evil exist, there are two things, and counsel is needed to attach oneself to the good and distance oneself from the evil.

וּמֵחֲמַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אוֹ כָּל אֶחָד מֵחֲמַת חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, נִתְעָרֵב טוֹב וָרַע עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב לְהַהֵפֶךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתוֹ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי יד) וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ חֲלֻקַּת הָעֵצָה שֶׁאֵין יוֹדְעִין לָשׁוּת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּלְכַּד בּוֹ בַּעֲווֹנוֹתָיו וְלָשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ״ל.

And because of the first man’s sin—or, for each individual, because of his sins and iniquities—good and evil became mixed until he cannot distinguish the good path from its opposite. For there is a way that appears straight before a man, but its end is the ways of death (Proverbs 14). And from this comes divided counsel: a person does not know how to set counsel within his soul, to get out of the darkness in which his iniquities have trapped him and return from death to life, which is the aspect of the flame of the revolving sword guarding the way to the Tree of Life, as stated above.

צדיק האמת יודע העיצה ולכן צריך להתקרב אליו ולא מספיק ספרים לחוד

The true righteous man knows the counsel. And therefore one must draw close to him; books alone are not enough.

אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל שֶׁשָּׁם נִמְתָּק הַכֹּל, הוּא יוֹדֵעַ כָּל הַדְּרָכִים וְכָל הַנְּתִיבוֹת שֶׁבְּעִמְקֵי הַחֹשֶׁךְ, כִּי הוּא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וְכוּ׳, כִּי שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ הָרַע נִתְהַפֵּךְ לְטוֹב וּזְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְנִכְלָל הַכֹּל בְּאֶחָד, וְשָׁם הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר מֵאַחַר שֶׁלֹּא הִתְחִילָה עֲדַיִן לְהֵחָלֵק כְּלָל. וְעַל כֵּן הוּא יוֹדֵעַ לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם עֵצוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ.

But the true righteous man, who is the aspect of the Holy of Holies, the aspect of the all-encompassing higher intellect, the root of everything where everything is sweetened, knows all the ways and all the paths in the depths of darkness. For He knows what is in the darkness, etc. For there, at its root, evil turns into good, deliberate sins turn into merits, and everything is encompassed in one. And there counsel is completely whole, since it has not yet begun to divide at all. And he therefore knows how to draw counsel from there for each and every individual as he is, according to his place, his time, and his level.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלוֹת הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, כִּי צְרִיכִין דַּוְקָא לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְאֵין דַּי בִּסְפָרִים לְבַד, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מַה שֶּׁמְּקַבְּלִין מִפִּי צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתָּן לִכְתֹּב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכָתְבָן כְּלָל.

And this is the aspect of the virtues of drawing close to the righteous. For one must specifically draw close to them; and books alone do not suffice. For this is the chief aspect of the Oral Torah: what is received from the mouth of the true righteous man—things that it was not given to write, because they cannot be written at all.

(הלכות סוכה הלכה ז׳ אות ג׳)

(Laws of the Booth, Halacha 7, item 3)

מלהט החרב המתהפכת באים כל החילופים וההפכים שהופכים את האמת לשקר ואת השקר לאמת

From the flame of the revolving sword come all the exchanges and reversals that turn truth into falsehood and falsehood into truth.

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן וגו׳ וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (ג׳, כד)

“And He stationed east of the Garden of Eden, etc., and the flame of the revolving sword” (3:24).

עִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה נוֹרָאָה הַנַּ״ל שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּחְלַף. שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִדְמֶה לְהָעוֹלָם שֶׁהוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה וְעַל יְדֵי זֶה הִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאַכְזָר הַבֶּן הַשִּׁפְחָה בֶּאֱמֶת וְגֵרְשׁוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁבָּא לִידֵי רָעוֹת וְכוּ׳ וְכוּ׳. כָּל עִנְיַן הַזֶּה מְבֹאָר וּמוּבָן הֵיטֵב לְמֵבִין מְעַט,

The subject of the above-mentioned awesome story of the king’s son who was exchanged: because of this, the world thought he was the maidservant’s son. And through this the cruel one, the actual maidservant’s son, overpowered him and expelled him from his place. And this caused the true king’s son to become dejected until he came to evil things, etc., etc. This whole matter is clearly explained and well understood by anyone with a little understanding:

שֶׁזֶּה סוֹד כָּל עִנְיַן גָּלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מְגֹרָשִׁים מֵאַרְצָם וּמִמְּקוֹמָם. וְהֵם כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ וּמְפֻזָּרִים בֵּין הַגּוֹיִם. וְהַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה הִיא אֶצְלָם וְיִשְׂרָאֵל נֶחֱשָׁבִים בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֲלִיפִין הַנַּ״ל שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּחְלַף וְכוּ׳ שֶׁזֶּה סוֹד בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁשָּׁם נֶחֱלָפִין לִפְעָמִים הַנְּשָׁמוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ״ל. שֶׁדִּבֵּר מִקֹּדֶם מֵעִנְיַן הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שָׁם נֶחֱלָפִין הַנְּשָׁמוֹת ח״ו, וְאַחַר כָּךְ עַל עִנְיַן זֶה סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ״ל. וְאָמַר שֶׁכְּבָר פַּעַם אַחַת הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזֹאת וְהִתְחִיל לְסַפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ״ל עַד שֶׁגְּמָרָהּ.

This is the secret of the entire matter of Israel’s exile: they are expelled from their land and their place. And they are like a bird wandering from its nest, so is a man wandering from his place, and they are scattered among the nations. And kingship and government are in the nations’ hands, while Israel, through our many sins, are regarded as slaves and maidservants. All this derives from the above exchange of the king’s son who was exchanged, etc. This is the secret of the aspect of the Chambers of Exchanges, where souls are sometimes exchanged, as we heard explicitly from his holy mouth before he told that story. He first spoke about the Chambers of Exchanges, where souls are exchanged, God forbid, and afterward told that story about this matter. And he said that such an event had once occurred and began to tell the entire story until he finished it.

נִמְצָא שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ״ל שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּחְלַף זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וְכוּ׳. וְזֶה סוֹד כָּל גָּלוּת וְצָרוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעִקָּר הוּא גָּלוּת וְצָרוֹת הַנֶּפֶשׁ מַה שֶּׁגָּלִינוּ בֵּין הָעַמִּים וְאָנוּ רְחוֹקִים מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְכוּ׳, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֲלִיפִין הַנַּ״ל שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּחְלַף. שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת.

Thus the above story of the king’s son who was exchanged derives from the aspect of the Chambers of Exchanges, etc. And this is the secret of all Israel’s exile and troubles, collectively and individually—what each and every person goes through. And the main thing is the soul’s exile and troubles: our exile among the peoples and our distance from our Father in heaven, etc. All this derives from the above exchange of the king’s son who was exchanged, which is the aspect of the Chambers of Exchanges.

שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל יְדֵי זֶה גָּרַם לְהִתְגַּבֵּר ח״ו בְּחִינַת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְהַפְּכוּת מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְשָׁמוֹת הָעֲשׁוּקוֹת בְּטִיקְלָא בִּקְלִפַּת נֹגַהּ הַמִּתְגַּלְגְּלִין בְּגִלְגּוּלָא וְכוּ׳. וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין בְּחִינַת הַחֲלִיפִין וְהַתְּמוּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא ח״ו, וּמִשָּׁם עִקַּר הַגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט.

This derives from the first man’s sin in eating from the Tree of Knowledge of good and evil. Through it he caused the aspect of the flame of the revolving sword to grow stronger, God forbid. This is the aspect of the Chambers of Exchanges, the aspect of the changing of a staff into a snake and a snake into a staff, the aspect of souls held captive in the tikla [weighing balance] within the nogah shell, undergoing reincarnation, etc. And from there derives the aspect of the exchanges and substitutions in the world, where the Other Side’s chief hold lies, God forbid; and from there comes Israel’s principal exile, collectively and individually.

וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחִלּוּף שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ״ל שֶׁלָּקַח בֶּן הַשִּׁפְחָה הַמְּלוּכָה לְעַצְמוֹ. וְאֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ גֵּרֵשׁ וְכוּ׳, וַאֲפִלּוּ בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָן יֵשׁ מַחֲלֹקֶת וְעִרְבּוּבְיָא גְּדוֹלָה עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין הֵיכָן הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז״ל (בלקוטי תנינא סִימָן ע״ח) שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הִנִּיחַ עַצְמוֹ, עַל זֶה מְאֹד עַכְשָׁו לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם וְכוּ׳. וְהִכְנִיס מַחֲלֹקֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים וְהֵקִים בָּעוֹלָם מְפֻרְסָמִים הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר. וְגַם בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִכְנִיס מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל עַד שֶׁאֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת, עַל כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הַחִלּוּף הַנַּ״ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחֲלִיפִים וְהַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִים לְהַחֲלִיף הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר ח״ו, וְהַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת.

And all this derives from the above exchange of the king’s son: the maidservant’s son took the kingdom for himself and expelled the king’s son, etc. And even among upright Israelites themselves there is contention and great confusion, until people do not know where the truth is. As our master, of blessed memory, said (in Likutay Moharan II, teaching 78), the adversary has now applied himself intensely to confusing the world, etc. And he introduced contention among the righteous and raised up many false famous leaders in the world. And he also introduced great contention among the true righteous, until no one knows where the truth is. One must therefore ask God, blessed be He, intensely to merit drawing close to true righteous men, etc.; see there. And all this derives and unfolds from the above exchange, from which come all the exchanges and changes in the world that seek to exchange truth for falsehood, God forbid, and falsehood for truth.

וְעַיֵּן בַּזֹּהַר (ויחי ד׳ רכ״א) עַל פָּסוּק "שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים", מֵעִנְיַן לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם וְעוּ׳ עַיֵּן שָׁם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַחֲלִיפִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר וְשֶׁקֶר לֶאֱמֶת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן.

And see the Zohar (Vayichi, folio 221) on the verse “the rose of the valleys,” concerning the flame of the revolving sword, from which come all the changes in the world, and further, see there. From there derive all the exchanges in the world that turn truth into falsehood and falsehood into truth, collectively, individually, and in the particulars of particulars, in every place and at every time.

(הלכות ברכות השחר הלכה ג׳)

(Laws of the Morning Blessings, Halacha 3)

המחלוקות נובעים מחמת להט החרב המתהפכת שגורם היפוך ושינוי דעות

Disputes arise from the flame of the revolving sword, which causes the reversal and changing of opinions.

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן וגו׳ וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (ג׳, כד)

“And He stationed east of the Garden of Eden, etc., and the flame of the revolving sword” (3:24).

עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלֹקֶת נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁנּוּיִים וּמַחֲלֹקֶת. וְעַל כֵּן נִקְרָא לַהַט הַחֶרֶב ׳הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ עַל שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת וּמִשְׁתַּנָּה הַדַּעַת בְּכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים וְחִלּוּקֵי דֵּעוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמַּחֲלֹקֶת.

The main root of contention derives from the aspect of the flame of the revolving sword that guards the way to the Tree of Life, which is the aspect of changes and contention. And it is therefore called the flame of the “revolving” sword, because the mind turns and changes through many, many changes and differences of opinion, from which all contention comes.

וְכַמּוּבָן בַּזֹּהַר וַיְחִי דַּף רכא, עַיֵּן שָׁם עַל פָּסוּק ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳, מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם. וּכְדֵין אִשְׁתַּנֵּי אָדָם לְכַמָּה גְּוָנִין זִמְנִין דִּינָא זִמְנִין רַחֲמֵי וְכוּ׳ וְלָא קָאִים בְּקִיּוּמָא תָּדִיר בְּחַד מִנַּיְהוּ וְכוּ׳ וְעַל דָּא אִקְרֵי חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, ׳הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא, מִטַּב לְבִישׁ וְכוּ׳, מִשָּׁלוֹם לִקְרָבָא. מִתְהַפֶּכֶת הוּא בְּכֹלָּא וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְסִיֵּם שָׁם תָּא חֲזֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי כְּתִיב, כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם.

And as is understood from the Zohar, Vayichi, folio 221; see there on the verse “I am the lily of Sharon, the rose of the valleys,” what is written there: And then man changes into many forms, sometimes judgment, sometimes mercy, etc., and does not remain constantly in one of them, etc. And for this reason it is called the revolving sword: “revolving” from this side to that side, from good to evil, etc., from peace to battle. It turns in everything, etc.; see there. And it concludes there: Come and see, concerning the world to come it is written, “For as the days of the tree shall be the days of My people,” etc.; see there.

נִמְצָא שֶׁלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הִיא בְּחִינַת שִׁנּוּי דֵּעוֹת וּמַחֲלֹקֶת. וְזֶה עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִלָּבֹא אֶל הָעֵץ חַיִּים, כִּי עַל יְדֵי זֶה אֵין יוֹדְעִין הַדֶּרֶךְ אֶל הָעֵץ חַיִּים כַּנַּ״ל. כִּי שָׁם אֵצֶל הָעֵץ חַיִּים שָׁם הַהֵפֶךְ מִמַּחֲלֹקֶת, כִּי שָׁם שָׁלוֹם נִפְלָא שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, כִּי כָּל הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת שׁוֹכְנִים שָׁם יַחַד בְּשָׁלוֹם וְאַהֲבָה בְּלִי מַחֲלֹקֶת כְּלָל.

Thus the flame of the revolving sword is the aspect of changing opinions and contention. And this is the chief barrier against coming to the Tree of Life, because through it people do not know the way to the Tree of Life, as stated above. For there, by the Tree of Life, there is the opposite of contention: for there is the wondrous peace that will exist in the future, for all the animals and birds dwell there together in peace and love, without any contention at all.

(הלכות ספר תורה הלכה ג׳ אות י׳)

(Laws of a Torah Scroll, Halacha 3, item 10)

לכל אדם יש כח לעמוד מול כל פיתויי היצר, רק צריך שיכיר את כוחו הגדול שיש לו

Every person has the strength to withstand all the evil inclination’s temptations. He only needs to recognize the great strength he has.

"וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ד׳, ז)

“And you shall rule over it” (4:7).

בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו, כִּי אִם לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרַע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ׳, אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י.

In truth, every Israelite has a precious soul possessing great strength to withstand the evil inclination and its forces. For if a person lacked the strength to withstand the evil inclination, the Holy One, blessed be He, would not give him such an evil inclination, for the Holy One, blessed be He, does not deal tyrannically with His creatures. And as our master, of blessed memory, said, no one will have obstacles that he cannot withstand. And as it is written, “And its desire is toward you, and you shall rule over it”: if you wish, you will overcome it; see Rashi’s explanation there.

עַל כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלּוֹ. וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ׳, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּנְעִימַת הַחֲרוּזִים שֶׁלּוֹ הַנִּדְפָּסִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ״ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, חֲזַק וְנִתְחַזֵּק וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל וְכוּ׳. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ׳.

One must therefore know and believe that certainly each and every Israelite, even the least of the least, possesses great strength to withstand his evil inclination. The principal cause of all the sins and desires in which a person is trapped, God forbid, is only the foolishness of not knowing his strength, etc., as explained in the words of our master, of blessed memory, in his delightful rhymed verses printed at the beginning of Likutay Moharan. And this is his wording: Be strong and let us strengthen ourselves, and do not be like the great elephant and the camel, etc. And all this is due to the foolishness of not knowing his strength, etc.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ הַנַּ״ל (ליקוטי מוהר״ן תנינא סימן ח׳) שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטַן מֹחוֹ וְנֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת, כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר.

And this is the aspect of what our master, of blessed memory, wrote in the above teaching “Sound” (Likutay Moharan II, teaching 8): the principal lust for sexual immorality, which encompasses all sins, may the Merciful One save us, derives only from constricted consciousness, etc.; see there. For the adversary overpowers him until he casts him into the aspect of constricted consciousness, God forbid: that is, his mind becomes diminished and his resolve weakened until he does not know his strength. And it seems to him that he cannot withstand this desire, for the main strength is in the heart, as our master, of blessed memory, wrote elsewhere.

וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן, רַק עִקַּר נְפִילַת כָּל הַנּוֹפְלִין לְתַאֲווֹת רָעוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטַן מֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא עַל יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי ׳חָכְמָה׳ הוּא אוֹתִיּוֹת כֹּ״חַ מַ״ה, וּ׳מַ״ה׳ בְּגִימַטְרִיָּא ׳אָדָם׳, שֶׁעִקַּר כֹּחַ הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר׳ (קהלת ז). הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים הוּא רַק עַל יְדֵי חָכְמָה אֲמִתִּיּוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כִּי הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל.

And someone whose heart is strong can use his strength to overcome all the desires in the world, and even lust for sexual immorality, as we have seen many righteous and upright people withstand the test. But the principal fall of all who fall into evil desires arises only from the aspect of constricted consciousness: that is, his mind is diminished until he does not know his strength. For the chief strength comes through the wisdom in the mind, for the letters of “wisdom” (חכמה) form “strength of MAH” (כח מה), and MAH (מה) has the numerical value of “man” (אדם). A person’s chief strength is wisdom, as it is written, “Wisdom gives the wise man more strength than ten rulers who were in the city” (Ecclesiastes 7). That is, the main strength to be bold as a leopard against all desires and temptations comes only through true wisdom, the aspect of expanded consciousness. For the mental faculties are the aspect of partitions spread against lust for sexual immorality, as explained in that teaching.

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין מְאֹד בְּכֹחוֹ וְיֵדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בְּכֹחַ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא, כִּי הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים בְּוַדַּאי הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת.

The rule is that a person must strongly believe in his strength and know with complete faith that his intellect and mind certainly have the strength to withstand lust for sexual immorality, which is the root of the evil inclination. For the mind and intellect are the soul, as it is written, “And the breath of the Almighty gives them understanding,” as our master, of blessed memory, wrote elsewhere. And an Israelite’s soul—even that of the least of the least—can certainly stand against the entire world with its desires.

כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כֹּחוֹ וְלוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אוֹ צַדִּיק, כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר.

For it is not the way of humility to belittle his strength and say that he lacks a lofty soul like the righteous and upright, as if he were unable to be an upright or righteous person. For such humility is forbidden and invalid humility; it is not humility at all, but constricted consciousness, from which one must distance oneself greatly, as our master, of blessed memory, wrote elsewhere.

רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה ח״ו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה׳׳, שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה׳.

But on the contrary, everyone must tell himself that he has a very lofty soul, for the soul of the least of the least in Israel is very, very lofty. And he must tell himself that it is not fitting for him to be bound to desires, God forbid, all the more so—indeed, all the more so—to commit any transgression, God forbid. As it is written, “And his heart was elevated in the ways of God”: one must elevate his heart in the ways of God.

כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמַאֲמַר ׳כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם׳, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן, רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ. נִמְצָא, שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, רַק שֶׁלָּאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לֵידַע מִכֹּחוֹ, וּלְפִי נְפִילַת כָּל אֶחָד לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, כְּמוֹ כֵן נוֹפֵל לְתַאֲווֹת.

For every Israelite is, at his root, very, very far from transgression, God forbid, as our master, of blessed memory, wrote in the teaching “For He Who has mercy on them shall lead them.” For every Israelite has great strength to stand against the entire world with its desires; but the main thing is to merit knowing his strength. Thus every Israelite truly has great strength, but not everyone merits knowing it. And to the extent each falls into constricted consciousness—that is, fails to know his strength—so does he fall into desires.

(ברכת הריח וברכת הודאה הלכה ד׳ אות א׳)

(Blessing over Fragrance and Blessing of Thanksgiving, Halacha 4, item 1)

אף שיניקת הדורות ההם היתה מאריך אנפין כיון שלא ביקשו את ה׳ הצליחו החיצונים לינוק מהם

Although those generations drew their sustenance from Arich Anpin, because they did not seek God, the external forces succeeded in drawing sustenance from them.

"לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם" וגו׳ (ו, ג)

“My spirit shall not contend in man,” etc. (6:3).

עַל פִּי הַתּוֹרָה "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (בלקוטי תנינא סימן יב), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

Based on the teaching “And where is the lamb for the burnt offering?” (in Likutay Moharan II, teaching 12); study it carefully there.

הַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הַכָּבוֹד הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְכָל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֹׁרֶשׁ הַכֹּל הוּא הַכָּבוֹד שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל. וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הָיָה זֶה הַמַּאֲמָר שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּרָטִי מֵהַבְּרִיאָה, כִּי מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי הַכָּבוֹד מְחַיֶּה הַכֹּל, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ גְּבוּל לְהַכָּבוֹד שֶׁבְּכָל מַאֲמָר שֶׁלֹּא יִתְפַּשֵּׁט לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, בִּבְחִינַת וּכְבֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן. אַךְ אִם כֵּן מֵהֵיכָן מְקַבְּלִים חִיּוּת אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, כִּי בְּוַדַּאי גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אַךְ הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִבְּחִינַת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמַּאֲמָרוֹת וְכֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ. וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם.

The rule is that creation exists chiefly for His glory, blessed be He. And glory is therefore the root of all creation in its entirety. And everything created in the six days of creation has glory as its root, for everything was created for it. And each and every one of the ten utterances with which the world was created contains a particular aspect of glory for which that utterance existed and through which a particular part of creation was created. For the whole earth is full of His glory, for glory gives life to everything. But nevertheless, the glory in each utterance has a boundary preventing it from extending to the places of the external forces and the Other Side, which are the aspect of filthy places, in the aspect of “And My glory I will not give to another.” But if so, where do those places receive vitality? For certainly they too receive vitality from Him, blessed be He. But they receive it from the aspect of “In the beginning,” the concealed utterance encompassing all the utterances, from which they all receive vitality. And the glory of this concealed utterance is concealed and hidden in the utmost concealment.

וּמִשָּׁם דַּיְקָא מְקַבְּלִין חִיּוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים וְכוּ׳. וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְכוּ׳, וְאָז מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ׳. עַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכוּ׳. כִּי אַיֵּ״ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ״ל. שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ חִיּוּת לִמְקוֹמוֹת הָאֵלּוּ וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

And precisely from there the Other Side and the places of the external forces receive vitality, etc. And therefore, when a person falls, God forbid, into these places—namely, the aspect of filthy places, etc.—and then begins to look at himself, sees that he is very far from His glory, blessed be He, and asks and seeks, “Where is the place of His glory?” etc., this brings his principal repair and ascent, in the aspect of descent being the ultimate ascent, etc. For “Where is the place of His glory?” is the aspect of the higher glory of the higher utterance, which is the concealed utterance “In the beginning,” as stated above, from which vitality is drawn to these places, etc. Study all this carefully there.

וְשָׁם עִקַּר הָאֲרִיכוּת יָמִים כַּיָּדוּעַ בַּכְּתָבִים, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיוּ הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים בִּימֵי אָדָם וְנֹחַ מַאֲרִיכִין יָמִים, מֵחֲמַת שֶׁקִּבְּלוּ חִיּוּת מִבְּחִינַת אֲרִיךְ אַנְפִּין, בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ״ל, בְּחִינַת אַיֵּ״ה כַּיָּדוּעַמז.

And there is the principal source of length of days, as is known from the writings. For this reason the first generations in the days of Adam and Noach lived long lives, because they received vitality from the aspect of Arich Anpin, the aspect of Keter, which is the aspect of the above concealed utterance, the aspect of “Where?” as is known [note 47].

וְעַל פִּי זֹאת יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת מַה שֶׁהַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הַנַּ״ל הָיוּ רְשָׁעִים כָּל כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּנְקוּ מִקְּדֻשָּׁה גָּבֹהַּ כָּל כָּךְ מִבְּחִינַת אֲרִיךְ אַנְפִּין כֶּתֶר כַּנַּ״ל. אַךְ בֶּאֱמֶת אַדְּרַבָּא, דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁיְּנִיקָתָם הָיָה מִבְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם וְכוּ׳, שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת, עַל כֵּן הִתְגַּבְּרוּ בָּהֶם בְּיוֹתֵר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם. וְהֵם הָיוּ צְרִיכִים אָז לִדְרֹשׁ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת ה׳ יִתְבָּרַךְ בִּמְקוֹמוֹת הָהֵם, וְאָז הָיוּ עוֹלִים בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה. אֲבָל הֵם לֹא עָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן וְלֹא דְּרָשׁוּהוּ וּבִקְשׁוּהוּ כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְאַחֲזוּ בָּהֶם בְּיוֹתֵר תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁיְּנִיקָתָם מִשָּׁם, וּמֵחֲמַת זֶה הָיוּ רְשָׁעִים כָּל כָּךְ.

And from this one can understand somewhat why those above-mentioned first generations were so wicked despite drawing sustenance from such lofty holiness, from Arich Anpin, Keter, as stated above. But in truth, on the contrary, precisely because of this they could not withstand the test. For since their sustenance came from “In the beginning,” the concealed utterance, etc., from which the shells draw sustenance, therefore the hold of the shells drawing sustenance from there grew particularly strong within them. And they should then have searched for and sought God, blessed be He, intensely in those places; and they would then have risen to the ultimate ascent. But they did not withstand the test and did not search for and seek Him properly. And through this, the force of the Other Side, whose sustenance comes from there, took an especially strong hold within them; and because of this they were so wicked.

(הלכות כיבוד אב ואם הלכה ד׳)

(Laws of Honoring Father and Mother, Halacha 4)

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳" (ו, ח)

“And Noach found favor in the eyes of God” (6:8).

הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מִתְקַיְּמִים עַל יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם כַּנַּ״ל, אַף עַל פִּי כֵן מֵרֹב קִלְקוּלָם בָּא עֲלֵיהֶם הַמַּבּוּל, וּסְדוֹם נֶהְפְּכָה. וּבְדוֹר אֱנוֹשׁ הֵצִיף הַיָּם וְכוּ׳. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַחֶסֶד חִנָּם מְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּלִי הַתּוֹרָה, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים צְרִיכִין שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל הַכְּלִי כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם.

Although the first generations were sustained through gratuitous kindness, as stated above, nevertheless, because of their great corruption, the Flood came upon them, and Sodom was overturned. And in the generation of Enosh the sea overflowed, etc. For although gratuitous kindness sustains the world without the Torah, nevertheless one must at least not damage the vessel, so that it can receive gratuitous kindness.

וְהֵם עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מְאֹד שֶׁקִּלְקְלוּ כְּלֵיהֶם כָּל כָּךְ וְלֹא רָצוּ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים" (איוב, עין רש״י), עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.

And through their very evil deeds they so greatly damaged their vessels and did not wish to draw close to the righteous men who lived then, as it is written, “He will not turn to the way of vineyards” (Job; see Rashi). He therefore brought the waters of the Flood upon them.

רַק נֹחַ נִצּוֹל עַל יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי לֹא קִלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ וְהָיָה לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "ונח מצא חן", לֹא שֶׁהָיָה כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁנִּצּוֹל הָיָה עַל יְדֵי מְצִיאַת חֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם חֶסֶד חִנָּם, כִּי הוּא לֹא קִלְקֵל הַכְּלִי וְהָיָה יָכוֹל לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם כַּנַּ״ל.

Only Noach was saved through gratuitous kindness, for he did not damage his vessel and had the capacity to receive gratuitous kindness. And this is what our sages, of blessed memory, said: “And Noach found favor”—not that he was deserving, but that he found favor. That is, his being saved came chiefly through finding favor, the aspect of a gratuitous gift, gratuitous kindness, for he did not damage the vessel and could receive gratuitous kindness, as stated above.

אֲבָל נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶת דּוֹרוֹ עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ עִקַּר הַתְחָלַת קִיּוּם הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּהִבָּרְאָם" בְּאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל כֵּן הָיָה אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד וְעָסַק תָּמִיד בַּחֲסָדִים, כִּי רָאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ, עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל וְעָסַק כָּל יָמָיו לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם עַל יְדֵי זֶה.

But Noach did not save his generation, until our father Abraham came; from him comes the principal beginning of the world’s continued existence. As it is written, “when they were created” (בהבראם)—“through Abraham” (באברהם), as our sages, of blessed memory, said. And Abraham was therefore the man of kindness and constantly engaged in acts of kindness. For he saw that the Torah had not yet been given and that the world existed only through His kindness. He therefore devoted himself and worked throughout his life to draw down gratuitous kindness and sustain the entire world through it.

כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כְּפִי גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם הַזֶּה עַל כָּל הָעוֹלָם אֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל. וְעַל כֵּן הָעִקָּר הוּא הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם עַל כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ שֶׁשְּׁכִיחַ עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁיִּתְנַהֲגוּ וְיַמְשִׁיכוּ עַצְמָן לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה וְכַנַּ״ל.

For the great righteous man, in accordance with the greatness of his level, can draw this gratuitous kindness down upon the entire world, even upon those who are very, very distant, as is understood from the above-mentioned teaching. And the main thing is therefore drawing close to truly righteous and upright people. For the true righteous man can draw gratuitous kindness down upon the whole world, even if people have fallen as they have fallen—may the Merciful One save us—as is common now through our many sins, provided that they conduct themselves and draw themselves toward the ways of integrity and simplicity, in truth and faith, and as stated above.

(הלכות בית הכנסת סוף הלכה ה׳)

(Laws of the Synagogue, end of Halacha 5)

ט. ועיין גם בדברי מוהרנ"ת ז"ל בהלכות עבדים הלכה ב' בזה.

9 [printed letter ט]. And see also the words of Rabbi Noson, of blessed memory, on this in Laws of Slaves, Halacha 2.

ז. רש"י כאן כתב: לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון כמו שכתוב בשאר הימים שני ושלישי רביעי, למה כתב 'אחד', לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני.

7 [printed letter ז]. Rashi wrote here: According to the order of the wording of the passage, it should have written “first day,” as it writes concerning the other days, second, third, fourth. Why did it write “one”? Because the Holy One, blessed be He, was alone in His world, for the angels were not created until the second day.

ח. לפני כן מבאר שם מוהרנ"ת ז"ל: כי זה יקר מאד אצל ה' יתברך כשנכללין פעולות משתנות באחדות הפשוט, וכל מה שהפעולה משונה ורחוקה ביותר, כשזוכה להתגבר ולכלול באחדות הפשוט הוא יקר ביותר. כי זהו רצונו יתברך שדוקא על ידי הפעולות משתנות הרחוקות מאד יתגלה אחדות הפשוט. ע"ש.

8 [printed letter ח]. Before this, Rabbi Noson, of blessed memory, explains there: “For it is very precious to Hashem, blessed be He, when changing actions are included in simple unity. And the more different and extremely distant an action is, when one merits to overcome and include it in simple unity, it is all the more precious. For this is His will, blessed be He: that specifically through the changing actions that are very distant, simple unity should be revealed.” See there.

יג. השערי אורה ז"ל כתב (בפתיחה): לפי שה' יתברך רצה לזכותינו, ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים ונגלים, בדמיון סימן למעשה מרכבה, ואילו יזכה האדם לטהר אבר מאבריו, יהיה אותו אבר כדמיון כסא לאותו דבר עליון הפנימי הנקרא בשם זה, אם עין עין, אם יד יד, וכן לכל השאר. כיצד, כגון שנזהר ונשמר אדם אחד במראה עיניו שלא יביט ולא יסתכל וכו' בדבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת ה' ועבודתו, אז אותה עין נעשית כמו כסא לאותו דבר הנקרא למעלה עין, וכן היד והרגל ושאר כל האברים. ועל זה אמרו חז"ל האבות הם המרכבה, ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה, אלא האבות, כיצד, אברהם אבינו ע"ה לקח בטהרה צד ימין וריש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וכו', יצחק לקח בטהרה מדת צד שמאל שהוא הפחד וכו', ויעקב לקח בטהרה צד קו האמצעי וכו', נמצאו שלשת האבות כסא למרכבה וכו' וכשתשיג דבר זה אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. ע"כ. וכתב מוהרנ"ת ז"ל בליקוטי הלכות (הלכות מתנה הלכה ה' אות י"ב): אם כי דברי הזוה"ק הזה עולים בגבהי מרומים וכמובן מעט בכוונות, אבל זה צריכין לידע ולהאמין שעיקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל והוא אחד מהנפשות ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש, כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנסת ישראל כמובן למשכיל כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט. ע"כ.

13 [printed letters יג]. Shaaray Orah, of blessed memory, wrote (in the introduction): “Because Hashem, blessed be He, wished to give us merit, He created in the human body various hidden and revealed limbs, in the likeness of a sign for the work of the chariot. And if a person merits to purify one of his limbs, that limb becomes like a throne for the inward supernal thing called by that name: if an eye, an eye; if a hand, a hand; and likewise with everything else. How? For example, if one person is careful and guarded in what his eyes see, so that he does not look or gaze, and so on, at anything disgraceful, but only at what is Hashem’s holiness and service, that eye then becomes like a throne for what is called an eye above. And likewise with the hand, foot, and all the other limbs. And of this the Sages said, ‘The patriarchs are the chariot’; they did not say that each patriarch is the chariot, but ‘the patriarchs.’ How? Avraham our father, peace be upon him, took in purity the right side and the head of the right above, which is the attribute of kindness, and so on; Yitzchak took in purity the attribute of the left side, which is fear, and so on; and Yaakov took in purity the side of the middle line, and so on. Thus the three patriarchs were found to be a throne for the chariot, and so on. And when you grasp this, then you will succeed in your ways and then understand.” End of quotation. And Rabbi Noson, of blessed memory, wrote in Likutay Halachos (Laws of a Gift, Halacha 5, item 12): “Although these words of the holy Zohar rise to the heights of heaven, and as is understood to a small extent in the mystical intentions, yet one must know and believe this: His holy words were principally said to each individual person. For every Jew is a portion of Divinity from above and one of the souls of Israel included in the Congregation of Israel, about which the entire holy teaching is said. For just as all this is said of the whole Congregation of Israel, as the discerning person understands, so is it said of each individual Jew.” End of quotation.

טז. בזוה"ק פרשת בלק (דף קפ"ז ע"א): ידיו דבר נש יתבין ברומו של עולם.

16 [printed letters טז]. In the holy Zohar, the portion of Balak (page 187a): “A person’s hands are situated at the height of the world.”

יז. וכמבואר שם בדברי מוהרנ"ת ולהלן פרשת וישלח, שמביא מדברי האריז"ל שהוא ענין שניצוה"ק נטבעו בתוך הקלי' במקרה שבירת הכלים, והתיקון הוא על ידי בירור והוצאת ניצוה"ק מתוך הקלי', והוצאת הטוב מן הרע.

17 [printed letters יז]. And as is explained there in Rabbi Noson’s words and below in the portion of Vayishlach, where he brings from the words of the Ari, of blessed memory, that this concerns the holy sparks being submerged within the kelipos, in the event of the breaking of the vessels; and the repair is through sifting and bringing the holy sparks out of the kelipos, and bringing the good out of the bad.

יד. בשער רוח הקדש יחוד כ"א (הוצאת ירושלים תשל"ז ותשכ"ב דף נ"ז ע"א וע"ב), בשער היחודים יחוד ג' יחוד ד' (דף ט"ז ע"ג) ובפרע"ח שער הנהגת הלימוד ד"ה קודם (דף פ"ג ע"ב) ד"ה כוונה (שם ע"ד), וזה לשונו, ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאילו הוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, כי הנה כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב בצלם אלהים עשה את האדם, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל וכו', ועל ידי כך יוכל לישועהו מן השמים ותקובל תפלתו, לפי שיוכל על ידי כוונה זו לקשר כל העולמות וכו', וזה מה שיכוין, יחשוב האדם להכין ראשו שיהיה כסא אל שם הוי"ה בניקוד קמץ [ניקוד הכתר], ומח חכמה שבו בשם הוי"ה בניקוד פתח [ניקוד החכמה], ומח בינה שבו הוי"ה בניקוד צירי [ניקוד הבינה], וזרועו הימין בניקוד סגול [ניקוד החסד], וזרועו השמאלי בהוי"ה בניקוד שבא [ניקוד הגבורה] וכו' וכו', ע"כ. ובדרכי צדק ז"ל כתב (אות כו) בשם הנועם אלימלך ז"ל על זה 'ואפילו אלף פעמים ביום יאמר כן, כי הגוף מתקדש מאד בזה'. ע"ש.

14 [printed letters יד]. In Shaar Ruach HaKoadesh, unification 21 (Jerusalem editions תשל״ז and תשכ״ב, page 57a–b), in Shaar HaYichudim, unification 3, unification 4 (page 16, column c), and in Pri Aitz Chaim, Gate of the Conduct of Study, the passage beginning “Before” (page 83b), the passage beginning “Intention” (there, column d), and this is his wording: “A person ought always to intend and regard himself as though he were a dwelling place and throne for holy Atzilus. For behold, it is written, ‘God created man in His image,’ and it is written, ‘In the image of God He made man’; and particularly while a person prays, and so on. And through this he may receive help from heaven and his prayer be accepted, for through this intention he can link all the worlds, and so on. And this is what he should intend: let him think of preparing his head as a throne for the name הוי״ה with kumutz [the vowel-pointing of keser]; and the brain of wisdom within him with the name הוי״ה pointed with patach [the pointing of wisdom]; and the brain of understanding within him with הוי״ה pointed with tzairai [the pointing of understanding]; and his right arm with segol [the pointing of kindness]; and his left arm with הוי״ה pointed with shva [the pointing of strength]; and so on, and so on.” End of quotation. And Darchey Tzedek, of blessed memory, wrote (item 26) in the name of Noam Elimelech, of blessed memory: “And even a thousand times a day, let him say this, for the body is greatly sanctified by it.” See there.

טו. ובליקוטי הלכות (תחומין הלכה ב): כל פסיעה ופסיעה הוא עוקר קומתו ממקום למקום, וכמו שהבנתי משיחת רבנו נ"י שבכל פסיעה שאדם הולך ממקום למקום הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים. ע"כ. חז"ל האגרא דפרקא (סימן פ"א): ירכין האדם לעשות אוזניו מרכבה לשם ס"ג (אזן מלא ו' בגי' ס"ג עה"כ, או האז"ן בגי' ס"ג, והדבר ידוע למשכילים טעם הוספת הה"א). אולי בלילה כשיוצאה נשמתו יזכה לשמוע שמיעה רוחנות ורזין עילאין. ויכוין עיניו מרכבה לחמש הויו"ת בגימטריא עי"ן, ועי"ז יזכה לראיה רוחנות, מקדש מלך בשם מרן הרב (פרשת לך לך דף ע"ד ע"א). וכתב עוד יכוין לעשות לבו מרכבה לל"ב נתיבות חכמה כדי שיהיה לבו פתוח למידע רזי תורה עכ"ל. וכן מוח השכיל ודעת בכל האברים, ע"ב קס"א בגי' רג"ל. י"ד ימין הוי"ה אלהינ"ו הוי"ה י"ד אותיות, וכן שם א"ל חסד ימין, והוי"ה בניקוד סגול, יד שמאל כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ושם אלהי"ם והוי"ה בניקוד שבא וכיוצא בזה, תן לחכם ויחכם עוד, בהניעו איזה אבר מאבריו מה טוב לכוין השמות המרומזים באבר ההוא ואז הש"י ישמרהו. ע"כ.

15 [printed letters טו]. And in Likutay Halachos (Laws of Sabbath Boundaries, Halacha 2): “With each and every step, he uproots his stature from place to place. And as I understood from the conversation of our Rabbi, may his light shine, with each step a person takes from place to place, he enters different worlds each time.” End of quotation. It says in Agra DiPirka (section 81): “Let a person incline himself [printed ירכין] to make his ears a chariot for the name ס״ג (63): אזן, spelled with a vav, has the numerical value 63 with the inclusive unit, or האז״ן has the numerical value 63; the reason for adding the he is known to the discerning. Perhaps at night, when his soul goes forth, he will merit to hear spiritual hearing and supernal mysteries. And let him intend his eyes to be a chariot for five names הוי״ה, having the numerical value עי״ן (eye); and through this he will merit spiritual vision.” Mikdash Melech, in the name of our master the Rabbi (the portion of Lech Lecha, page 74a). And he further wrote: “Let him intend to make his heart a chariot for the thirty-two paths of wisdom, so that his heart may be open to know the mysteries of Torah.” End of quotation. And likewise the brain, understanding and knowledge in all the limbs: ע״ב and קס״א have the numerical value רג״ל. The right hand: הוי״ה אלהינ״ו הוי״ה, fourteen letters; and likewise the name א״ל, kindness, the right, and הוי״ה pointed with segol. The left hand: כוז״ו במוכס״ז כוז״ו, and the name אלהי״ם, and הוי״ה pointed with shva, and the like. “Give to a wise person and he will become wiser still”: when he moves any limb of his limbs, how good it is to intend the names indicated in that limb, and then Hashem, blessed be He, will guard him. End of quotation. [Source-reading note: the printed full-vav ear-word claim is 63 with an inclusive unit; the spelling אוזן totals 64, or 65 with that unit. The alternative printed האזן totals 63. The source’s numbers are retained, not corrected.]

י. מדרש רבה בראשית (פ"ח, ז): רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר בנפשותן של צדיקים נמלך הה"ד (ד"ה א ד) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו וכו' עם המלך במלאכתו ישבו עם המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקדוש ב"ה וברא את העולם. ע"כ. ובמדרש רבה רות (פ"ב, ג). האריז"ל בליקוטי תורה (פרשת בראשית) כתב: עם נפשותיהן של צדיקים נמלך חו להיות בריאת אדם חובה כמאחז"ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה אדם ברשותכם ועל דעתכם. ע"כ. והמגלה עמוקות ז"ל (על ואתחנן אופן ע"ד) כתב שזהו ראשי תיבות 'נעשה' נ'מלך ע'ם ש'מאי ה'ילל שהם כללות הצדיקים. ע"ש. וע' בספר שערי צדק להגר"ג קעניג ז"ל בסימן י' (עמוד ק"ו) שמביא בשם ר' אברהם שטרנהארץ ז"ל ממה שהיה עם רביה"ק במערת רשב"י במירון שאמר רביה"ק: אנא הוא דערבנא קמיה דקוב"ה מן קדם דאברי עלמין בדיל כל נשמתהון דרעא קדישא דישראל וקבילנא עלי לאתבא לון בסוף יומיא לפולחנא דמאריהון. ע"כ. ע"ש. וגם עתה אחר הבריאה הם נוטלין ערבות עי' זוה"ק פרשת בלק (דף קפ"ז ע"ב): דא רעוא דלחד מאלין יתמשכן ליה חיין וכו' וקוב"ה ערב ליה, ומשכח ערב לתתא דיסתכם בערבותיה בהדי מלכא קדישא. ע"כ. ושם בזוה"ק (דף ר"ה ע"א) שסיפר רבי יוסי לאחר שחזר לתחיה על ידי בכיית ותפילת בנו הקטן, מה היה אז למעלה ברקיע: אזדעזעו תלת מאה אלפי ספסלי דדהו במתיבתא דרקיעא, וכולהו קיימי קמיה דמלכא קדישא ובעו רחמי עלי, וערבו לי. ע"כ.

10 [printed letter י]. Biraishis Rabbah (8:7): Rabbi Yehoshua of Sichnin said in the name of Rabbi Shmuel: He took counsel with the souls of the tzaddikim, as it is written (Chronicles I, 4), “They are the potters and those dwelling among the plantations and the enclosure, with the king in his work,” and so on. “With the king in his work they dwelt”: with the King, King of kings, the Holy One, blessed be He, dwelt the souls of the tzaddikim with whom the Holy One, blessed be He, took counsel and created the world. End of quotation. And also in Rus Rabbah (2:3). The Ari, of blessed memory, wrote in Likutay Torah (the portion of Biraishis): “He took counsel with the souls of the tzaddikim [חו: unclear printed token], since the creation of man is a liability, as our Sages of blessed memory said: it would have been better for him not to have been created. And one cannot impose a liability upon a person in his absence. He therefore took counsel with them first and said: Let us make man with your permission and with your consent.” End of quotation. And the author of Migaleh Amukos, of blessed memory (on ואתחנן, exposition 74), wrote that these are the initials of נעשה: נ'מלך ע'ם ש'מאי ה'ילל—“He took counsel with Shamai and Hillel,” who comprise the totality of the tzaddikim. See there. And see also Shaaray Tzedek by Rabbi Kenig [printed initials: הגר״ג], of blessed memory, section 10 (page 106), which brings, in the name of Rabbi Avraham Shternhartz, of blessed memory, from what occurred with our holy Rabbi in the cave of Rabbi Shimon bar Yochai at מירון, that our holy Rabbi said: “I am the one who stood as guarantor before the Holy One, blessed be He, before the worlds were created, for all the souls of the holy seed of Israel; and I undertook to bring them back at the end of days to the service of their Master.” End of quotation. See there. And even now, after creation, they undertake guarantees. See the holy Zohar, the portion of Balak (page 187b): “It is His will that, for one of these, life should be held in pledge [יתמשכן ליה חיין],” and so on, “and the Holy One, blessed be He, is his guarantor, and He finds a guarantor below who agrees to his guarantee together with the holy King.” End of quotation. And there in the holy Zohar (page 205a), Rabbi Yosi related, after returning to life through his young son’s weeping and prayer, what then occurred above in heaven: “Three hundred thousand of their benches in the heavenly academy shook; and they all stood before the holy King, and pleaded for mercy for me, and stood as guarantors for me.” End of quotation.

יא. וע' לשם שבו ואחלמה ז"ל (הדע"ה ח"ב דף כ' ע"א): בעת שאמר הקב"ה נעשה אדם ואמרו הם מה אדם ותודעהו דעתיד למחטי קמך, וטענת השכינה הקדושה היתה דאין להאשים את האדם כל כך כי יצרו תקפו. ע"כ. [וכמבואר ביומא דף כ' רע"א ברש"י 'לפתח חטאת רובץ יצה"ר מחטיאו בעל כרחו'].

11 [printed letters יא]. And see לשם שבו ואחלמה, of blessed memory (הדע״ה, part 2, page 20a): “When the Holy One, blessed be He, said, ‘Let us make man,’ they said, ‘What is man, that You know him?—for he will sin before You.’ And the plea of the holy Divine Presence was that man should not be blamed so much, for his inclination overpowered him.” End of quotation. [And as explained in Yoma, page 20, at the beginning of side a, in Rashi: “‘Sin crouches at the entrance’: ‘the evil inclination makes him sin against his will.’”].

יב. כתב הלשם שבו ואחלמה ז"ל (הדע"ה חלק ב' דף צ"ד ע"ב): אי אפשר להתתקן מעתה אלא ע"י המשיח דוקא שהוא יהיה משה עצמו, וכמ"ש מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות מש"ה, ויתלבש במשיח בן דוד ויתעלה עוד יותר ממה שהיה בראשונה ויתקן הכל על ידו. אבל עד זמן ביאת משיח אי אפשר שיתוקן מעתה אם לא על ידי כל ישראל יחד, או על ידי אדם אחד כללי אחד כמו אדה"ר ומשה ומשיח. ע"כ. ועוד כתב שם הלשם (דף ק' ע"ב): עתה שהוא עד עת התיקון דלעת"ל שליטת הבינה שתתחיל אורה מעת ביאת המשיח והלאה, אי אפשר להחזיר את כל מה שנאבד ע"י החטא רח"ל, להחזיר להמדריגה שקודם החטא כמעט בשום אופן. ולא זכה לזה אלא רק כל מה שנעשה ביהודה עם תמר ור"ל בער ואונן שהם נתקנו בפרץ וזרח והרי חזרו ונולדו מיהודה עצמו והיה זה ע"י הקב"ה. וכמ"ש סוטה י' ע"ב יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו הדברים כבושים. וע' בזוה"ק משפטים דף ק"ד בפסוק יהודה אתה יודוך אחיך. וכן זכה לזה דוד המלך ע"ה ג"כ. וזהו שאמר עליו נאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה כמ"ש במו"ק ט"ז ב'. אבל זולתם הנה לא זכה לזה שום אדם בעולם וכמ"ש כל זה בארוכה הגר"א בתיקונים תיקון נ"ח. אבל עד עת התיקון הנה אי אפשר לכל מי שירד ע"י החטא ממדרגתו הקודמת רח"ל לחזור ולבא למדרגתו הראשונה כמעט בשום אופן וכמ"ש הגר"א בתיקון נ"ח עש"מ. והטעם הוא ע"פ מה שאמרנו. והבן מאד כי אי אפשר לי לבאר יותר עתה. והכלל הוא, כי הגם שהחטא עצמו מתכפר ע"י התשובה תיכף, אבל מי אשר גרם לו החטא לירד ממדרגתו רח"ל, הנה על זה אינו מועיל לו תשובתו עתה עד לעת"ל דוקא. אמנם לא כל החטאים ולא לכל אדם גורם החטא ירידת מדרגה ח"ו. כי כ"ז הוא מסוד המחשבה העליונה אשר אין רשות להרהר אחריה כי לא נתגלה זה לשום בריה. וכמ"ש הקב"ה למרע"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני שהוא מסוד עולם הנקודות והתוהו וכנ"ל ענף י"ח. וע"ש בדברינו ותבין כי כל ירידת מדרגה הנעשה ע"י חטא רח"ל אשר אין תקנה להחזירו עתה הנה הוא בכלל סוד נורא עלילה על בני אדם. ע"כ.

12 [printed letters יב]. לשם שבו ואחלמה, of blessed memory, wrote (הדע״ה, part 2, page 94b): “It cannot now be repaired except specifically through Mashiach, who will be Moshe himself. And as it is written, ‘What was is what will be’—the initials [of מה שהיה הוא שיהיה] spell Moshe. And he will be clothed in Mashiach son of Dovid, and rise still higher than he was initially, and repair everything through him. Until the time of Mashiach’s coming, however, it cannot now be repaired except through all Israel together, or through one all-inclusive person, such as the first man, Moshe, and Mashiach.” End of quotation. And Leshem further wrote there (page 100b): “Now, until the future time of repair—the dominion of binah, whose light will begin from the coming of Mashiach onward—it is impossible in almost any way to restore everything lost through sin, may the Merciful One save us, to the level before the sin. None merited this except what occurred with Yehudah and Tamar, meaning Er and Onan, who were repaired in Peretz and Zerach: and indeed they returned and were born from Yehudah himself, and this was through the Holy One, blessed be He. And as written in Sotah 10b: a heavenly voice came forth and said, ‘From Me came forth these concealed matters.’ And see the holy Zohar, Mishpatim, page 104, on the verse ‘Yehudah, your brothers will acknowledge you.’ And King Dovid, peace be upon him, also merited this. And this is what is said of him: ‘The utterance of the man raised up’—who established the yoke of repentance, as written in Moed Katan 16b. Apart from them, however, no person in the world merited this, and as the Vilna Gaon explains all this at length in the Tikunim, tikun 58. But until the time of repair, it is impossible in almost any way for anyone who descended through sin from his previous level, may the Merciful One save us, to return and come to his original level, and as the Vilna Gaon wrote in tikun 58; see there. And the reason is based on what we have said. And understand very well, for I cannot explain more now. And the general rule is that, although the sin itself is atoned for immediately through repentance, for someone whose sin caused him to descend from his level, may the Merciful One save us, his repentance does not help him in this respect now, but specifically in the future to come. However, not all sins, and not for every person, does sin cause a descent of level, Heaven forbid. For all this is from the mystery of the supreme thought, which one has no permission to question, for it was not revealed to any creature. And as the Holy One, blessed be He, said to Moshe Rabbainu, peace be upon him: ‘Be silent; thus it arose in thought before Me’—which is from the mystery of the world of points and chaos, and as stated above, branch 18. And see there in our words and understand that every descent of level caused by sin, may the Merciful One save us, which cannot now be restored, is included in the mystery of ‘awesome in His dealings with mankind.’” End of quotation.

יח. כתב הרמח״ל ז״ל (ספר אדיר במרום עמ׳ ל): ותדע שהבהמות שבזמן אדה״ר קודם החטא, היו במדרגות בני אדם עתה, וזה סוד, אנו כחמורים ולא כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר. ע״כ. ושם (עמ׳ ל״ג) כתב: ודאי שאם ירד האדם ירדו גם הבהמות והם הבהמות של עתה, אך נשארו איזה בהמות ממדרגות אותם של אדה״ר, והיינו חמורו של ר׳ פנחס בן יאיר ודומה לו. ע״כ. וז״ל התורת חיים ז״ל (פרשת וישלח עמ׳ 362): חמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא אכל שאינו מעושר, לפי שנשאר מן הבהמות שלפני חטא עץ הדעת. ע״כ. (וע׳ אבות דרבי נתן סוף פרק שמיני: כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן. ע״כ).

18. Ramchal of blessed memory wrote (Adir BaMarom, p. 30): And know that the animals in the first man’s time, before the sin, were at the levels of human beings now. And this is the mystery of “We are like donkeys, but not like the donkey of Rabbi Pinchas ben Yair.” End of quotation. And there (p. 33), he wrote: Certainly, if man descended, the animals also descended; and they are the animals of today. However, some animals remained at the levels of those of the first man, and namely, Rabbi Pinchas ben Yair’s donkey and others like it. End of quotation. And these are the words of the Toras Chaim of blessed memory (portion of Vayishlach, p. 362): Rabbi Pinchas ben Yair’s donkey did not eat anything untithed because it remained among the animals from before the sin of the Tree of Knowledge. End of quotation. (And see Avos DiRabbi Noson, end of chapter 8: Just as the early righteous ones were pious, so their animals were pious like them. End of quotation.)

יט. הרמח״ל ז״ל במסילת ישרים (פרק א׳) כתב: שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות, אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמתי. ע״כ.

19. Ramchal of blessed memory wrote in Misilas Yisharim (chapter 1): The Holy One, blessed be He, placed man in a place containing many things that distance him from Him, blessed be He—and these are precisely the material desires. If he is drawn after them, then he grows ever more distant from the true good. End of quotation.

כ. הלשם שבו ואחלמה ז״ל (ספר הביאורים על העץ חיים חלק ב׳ דף נ״ה ע״א) כתב: מה כל שבח ומעלת האדם אשר זכה לכל זה, הנה הוא באשר שמציאותו הוא שהוא כלול ומשוכלל מכל מה שלמעלה ולמטה, והוא יושב בסתר המדרגה, אשר סביב רשעים התהלכו, והוא ביניהם כשושנה בין החוחים, וכל העולם כולו הוא נגדו תמיד. ולא עוד, אלא כי גם אחר יקרת צור מחצבתו אשר בזרע קודש מצבתו, הנה מגודל התערובת רע בטוב אשר בסיבת החטא דעץ הדעת, ויצא עי״ז האדם מרחם בחטא ומחולל בעון, ובקרבו ישים ארבו שהוא יצר לבו רע מנעוריו, ומתגבר ומתחדש עליו בכל יום, ואינו נותן מנוחה לנפשו אף רגע אחת, ותמיד הוא במצור ובמצוק ובנסיונות גדולות. ע״כ.

20. The author of Leshem Shivo ViAchlamah of blessed memory wrote (Book of Explanations on Aitz Chaim, part 2, folio 55a): What constitutes all the praise and distinction of man, who merited all this? It consists in his existence being inclusive of, and perfectly formed from, everything above and below, while he sits in the hidden recess of the level, where the wicked walk around. And among them he is like a rose among thorns, and the whole world is continually against him. And not only this: even after the preciousness of the rock from which he was hewn, whose stock is in holy seed, because of the great mixture of evil within good resulting from the sin of the Tree of Knowledge, man thereby emerges from the womb in sin and is conceived in iniquity. And within him lies in ambush the inclination of his heart, evil from his youth; and it strengthens and renews itself against him every day, and gives his soul no rest even for a single moment, and he is continually besieged, distressed, and subjected to great trials. End of quotation.

כא. וכן כתב מוהרנ״ת ז״ל בתפילת המנחה (הלכה ז׳ אות צ׳): אף על פי שהשם יתברך בורא ומקיים הכל, כי הוא בורא פרי העץ ופרי האדמה וכל מיני צמחים שבעולם, אף על פי כן ברא העולם בהנהגה כזאת שההכרח שהאדם יחרוש ויזרע הארץ והגינה, ואחר כך הוא מוריד עליהם גשם מן השמים, ועל ידי זאת דיקא צומחים הפירות וכל הצמחים. וכל זה הוא מחמת שכל מה שבעולם הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, שעיקר גדולתו הוא מחמת בחינה הנזכר לעיל, בחינת אתערותא דלתתא שתלוי בהאדם הבעל בחירה דיקא שבשבילו נברא הכל. ועל כן כל הדברים שבעולם הכל צריכין אל האדם שיעסוק בתיקונם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אשר ברא אלקים לעשות וכו׳ (כמובא בדברינו מזה במקום אחר). ע״כ.

21. And Rabbi Noson of blessed memory likewise wrote in Afternoon Prayer (Halacha 7, item 90): Although the blessed God creates and sustains everything—for He creates the fruit of the tree, the fruit of the earth, and all kinds of plants in the world—He nevertheless created the world with such an arrangement that man necessarily must plow and sow the land and garden; and afterwards, He brings down rain upon them from heaven. And through this specifically, the fruits and all the plants grow. And all this is because everything in the world—everything was created for man, who possesses free choice. His principal greatness comes from the aforementioned aspect—the aspect of awakening from below, which depends specifically upon man, who possesses free choice, for whom everything was created. And therefore, all things in the world—everything requires man to engage in rectifying them, as our Rabbis of blessed memory said concerning the verse, “Which God created to do,” etc. (as brought in our discussion of this elsewhere). End of quotation.

כב. במדרש רבה בראשית (פרשה א׳ אות א׳): רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו׳ ד״א אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין כך היה הקב״ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה היאך מה דאת אמר (משלי ח) ה׳ קנני ראשית דרכו. ע״כ.

22. In Midrash Rabbah, Beraishis (section 1, item 1): Rabbi Hoshaya Rabbah opened (Mishlay 8), “And I was with Him as amon, and I was a delight day by day,” etc. Another interpretation: amon—artisan. The Torah says: I was the instrument of craftsmanship of the Holy One, blessed be He. In the ordinary way of the world, when a king of flesh and blood builds a palace, he does not build it according to his own knowledge, but according to an artisan’s knowledge. And the artisan does not build it according to his own knowledge, but has plans and notebooks to know how he makes rooms, how he makes small doorways. So the Holy One, blessed be He, looked into the Torah and created the world. And the Torah said, “In the beginning God created”; “beginning” means only Torah, as you say (Mishlay 8), “Hashem acquired me as the beginning of His way.” End of quotation.

כג. עי׳ דגל מחנה אפרים (חיי שרה, ואבא היום אל העין): ידוע שזה צריך כל בר ישראל להאמין באמונה שלימה שהקב״ה מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית. הנה ידוע שתחלת בריאת העולם יש מאין היה על ידי התורה הקדושה, כמו שכתוב ׳בראשית׳ פירוש עם התורה שנקראת ראשית ברא אלקים את השמים וגו׳, היינו בהתורה ברא השי״ת הכל השמים וכל אשר עליה הארץ וכל אשר עליה, וזה מרבה שני אתין שהכל נברא בהתורה. ועל כן מוכרח הוא שהתחדשות שהקב״ה מחדש בכל יום מה שברא בששת ימי בראשית כל יום ביומו הוא גם כן על ידי התורה, והיינו על ידי התחדשות התורה בכל יום הקב״ה מחדש הבריאה של כל יום ויום. והיינו דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ותלוי חידוש העולם גם כן על ידי ישראל, שהנהגותיהם על פי התורה הן על ידי שעושים מצוות התורה הן בלימוד התורה, והרבה מדריגות יש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכפי ענין כוונת ותבונת לימודם התורה ועשייתם מצוותיה כך הוא ענין חידוש העולם שמעוררים בעשייתם הן מצוות ולימוד. ע״כ.

23. See Degel Machanay Efrayim (Chayey Sarah, “And I came today to the spring”): It is known that every Israelite must believe with complete faith that the Holy One, blessed be He, continually renews the work of creation every day. Now, it is known that the initial creation of the world, being from nothingness, took place through the holy Torah, as it is written, “In the beginning”—meaning, with the Torah, called “beginning,” God created the heavens, etc. That is, through the Torah the blessed God created everything: the heavens and all that is upon them, the earth and all that is upon it. And the two occurrences of את include [these], for everything was created through the Torah. And therefore, the renewal by which the Holy One, blessed be He, renews every day what He created in the six days of creation, each day in its day, must also be through the Torah. And that is, through the Torah’s renewal every day, the Holy One, blessed be He, renews the creation of each and every day. And that is, the whole world was created only for Israel, and the world’s renewal likewise depends upon [what is done] through Israel, whose conduct accords with the Torah, both through performing the Torah’s mitzvos and through studying the Torah. And there are many levels, for “One higher than the high watches, and higher ones are above them.” And according to the intention and understanding in their Torah study and performance of its mitzvos, so is the matter of the world’s renewal that they awaken through their acts, both mitzvos and study. End of quotation.

כד. ובהלכות נזיקין (הלכה ד׳ אות ב׳) כתב מוהרנ״ת ז״ל: צריך כל אדם להאמין באמונה שלימה שכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת ובכל שעה, מיום הולדו עד יום מותו, הכל הוא רק סיבובים מאתו יתברך כדי שיזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו יתברך. כי רק בשביל זה נברא ואין שום תכלית אחר חוץ מזה. כמו שכתוב בזוהר הקדוש ומובא בדברינו כמה פעמים שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעון ליה. וזה עיקר כלל כל התורה וכלל כל הכוונות של כל המצוות הקדושים. ע״כ.

24. And in Laws of Damages (Halacha 4, item 2), our teacher, Rabbi Noson of blessed memory, wrote: Every person must believe with complete faith that everything that passes over him every day, and at every time, and at every hour, from the day of his birth until the day of his death, all of it consists only of turnings [of events] from Him, blessed be He, so that he should merit attainments of Divinity, to know and recognize Him, blessed be He. For he was created only for this, and there is no other ultimate purpose beyond it. As written in the holy Zohar and brought several times in our words, creation was principally “so that they should know Him.” And this is the principal general rule of the entire Torah, and the general rule of all the intentions of all the holy mitzvos. End of quotation.

כה. מוהרח״ו ז״ל בהקדמה לשער המצוות כתב: בעת שמתפלל לפניו יתברך על איזו שאלה מן השאלות כמו מזונות ועושר ובנים וכיוצא בזה, לא יתפלל לסיבת עצמו שצריך לשאול אותה השאלה, אלא לקיים מצותו יתברך שנצטוינו שנתפלל אליו בעת צרותינו להורות כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם ואין לנו שום עזר אם לא ממנו יתברך וישים כל בטחונו עליו. ע״כ. ועי׳ להרמב״ן ז״ל בהשגות לספר המצוות מצות עשה ה׳.

25. our teacher, Rabbi Chaim Vital of blessed memory, wrote in the introduction to the Gate of the Commandments: When one prays before Him, blessed be He, for some request among the requests, such as sustenance, wealth, children, and the like, one should not pray for one’s own sake, because one needs to ask that request, but to fulfill His commandment, blessed be He, in that we were commanded to pray to Him in our troubles, to declare that He is our God and we are His people and servants, and our eyes depend upon Him like servants’ eyes upon their masters’ hand. And we have no help except from Him, blessed be He, and one should place all one’s trust upon Him. End of quotation. And see Ramban of blessed memory, objections to the Book of Commandments, positive commandment 5.

כו. שמבואר בזה שעיקר תיקון הכלי שעל ידי האדם הוא התפילה, שלא ירדו גשמים עד שבא אדם והתפלל עליהם. וכן כתב האריז״ל בעולת תמיד (דף ה׳ ע״א, ובפרי עץ חיים שער התפלה פ״ז): "נעשה על ידי תפלות ומצות התחתונים בעולם הזה וכו׳, כי על ידי המצוות של האדם בעולם הזה, ובפרט מן הפרט על ידי התפלות, כי הם עיקר ושורש לכל זה, ואין דבר יותר גדול לענין זה כמו התפילה, ועל כן קראו רז״ל אל התפילות דברים העומדים ברומו של עולם". ע״כ. ומזכיר זאת מוהרנ״ת ז״ל בהלכות תפילה (הלכה ד׳): "עיקר התיקון של כל המדות הנפולין הוא על ידי תפילה, כמבואר בכתבים שעיקר תיקון ובירור כל המדות הוא על ידי תפילה דיקא". ע״כ. ובתיקוני זוהר תיקון כ״א (דף מ״ב) איתא: "אערענא במשריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא ואינון משריין דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין". ופירש שם היפה שעה ז״ל בשעת רצון: "אערענא במשריין סגיאין שהם כלים דאצילות שיורדין, דהוו קא אתיין בעלייתם בשעת התפילה, מקרבא דחויא, שהבירור הוא מלחמה גדולה ואינון משריין דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין, שעיקר הבירור הוא נעשה על ידי התפילה". ע״כ.

26. It is explained here that the principal rectification of the vessel effected by man is prayer, for rain did not descend until man came and prayed concerning it. And the Ari of blessed memory likewise wrote in Olas Tamid (folio 5a, and in Pri Aitz Chaim, Gate of Prayer, chapter 7): “It is effected through the prayers and commandments of those below in this world, etc. For through man’s commandments in this world, and particularly within the particular, through prayers—for they are the principal thing and root of all this, and nothing is greater in this matter than prayer—and therefore our Rabbis of blessed memory called prayers ‘things that stand at the height of the world.’” End of quotation. And our teacher, Rabbi Noson of blessed memory, mentions this in Laws of Prayer (Halacha 4): “The principal rectification of all the fallen attributes is through prayer, as explained in the writings: the principal rectification and clarification of all the attributes comes specifically through prayer.” End of quotation. And in Tikunay Zohar, rectification 21 (folio 42), it is brought: “I encountered many camps that were coming from the battle of the serpent; and they are camps of angels that descend, girded to receive prayers.” And the author of Yafeh Shaah of blessed memory explained there in Shaas Ratzon: “‘I encountered many camps’—these are the vessels of Atzilus that descend; ‘that were coming’—in their ascent at the time of prayer; ‘from the battle of the serpent’—for the clarification is a great battle; ‘and they are camps of angels that descend, girded to receive prayers’—for the principal clarification is effected through prayer.” End of quotation.

כז. בשער מאמרי רשב״י פרשת קדושים בהרחבה. ושם בפרשת תצוה, וזה מקצת לשונו שם: אם אדה״ר לא היה עובר על מצותו יתברך היה כח בידו להכניע את הקלי׳ אשר וכו׳ על ידי מצותיו ומעשיו הטובים וכו׳ ואז היו הקלי׳ מתבטלות מן העולם לגמרי וכו׳ ע״ש בארוכה.

27. In the Gate of the Statements of Rabbi Shimon bar Yochai, portion of Kedoshim, at length. And there, in the portion of Titzaveh, and this is part of his wording there: Had the first man not transgressed His commandment, blessed be He, he would have possessed the power to subdue the kelipos [husks] that, etc., through his commandments and good deeds, etc.; and then the kelipos would have been entirely nullified from the world, etc. See there at length.

כח. על מש״כ האריז״ל בתחילת העץ חיים (עיגולים ויושר פ״א) ׳ואחרי התהפכו אל מה שהיה׳, כתב הלשם ז״ל בביאוריו שם: אמנם לא יתבטל ח״ו אלא שיוזככו כל הגופות והכלים ויתבטל כל החומרות והעביות ויתהפך כל גוף לנשמה וכן יתעלו מעילוי לעילוי עד שיתייחדו כולם זה בזה ויתאחד הכל בו ויהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ע״ש. ודבריו בתחילת ספר הכללים (דף א׳ ע״ב) על הפיוט אדון עולם אשר מלך וכו׳ ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא: אין הכוונה שיתבטל המציאות לגמרי ח״ו כי יתבטל רק הטומאה וכו׳ וכן יזדכך כל חומר וגשם וכו׳ וכן יתעלו כל א׳ מעילוי לעילוי כל תחתון למדרגת העליון ויוכללו המדרגות זב״ז להעשות כולם אחד עד המלכות דאור א״ס כי יוכללו כולם בה וכו׳. ולכן כאשר יאר אורו עצמו בלי גבול בכל המציאות כולו שישובו הכל אליו בתכלית האחרון הנה אמר על זה היטב ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. ע״כ ע״ש. וע׳ בספר בצאת השמ״ש על סידור הרש״ש (כוונות ספירת העומר) חלק העיונים סימן י״א בהערה י״א שם ומה שציין שם עוד בזה.

28. Concerning what the Ari of blessed memory wrote at the beginning of Aitz Chaim (Circles and Uprightness, chapter 1), “And after its turning back to what it was,” the Leshem of blessed memory wrote in his explanations there: However, it will not be nullified, God forbid; rather, all bodies and vessels will be refined, and all materiality and thickness will be nullified, and every body will be transformed into a soul. And they will likewise ascend from elevation to elevation until all are united with one another and everything becomes one in Him, and Hashem will be one and His name one. See there. And his words at the beginning of the Book of Principles (folio 1b), concerning the hymn “Master of the world, who reigned,” etc., “And after everything is ended, He alone, awesome, will reign”: The intention is not that existence be entirely nullified, God forbid, for only impurity will be nullified, etc. And all matter and physicality will likewise be refined, etc.; and likewise each one will ascend from elevation to elevation, each lower one to the level of the higher one, and the levels will be included within one another to become all one, up to the kingship of the light of the Infinite, for all will be included within it, etc. And therefore, when His own light shines without limit throughout all existence in its entirety, so that everything returns to Him at the ultimate end, indeed, it was well said concerning this, “And after everything is ended, He alone, awesome, will reign.” End of quotation; see there. And see the book Bitzais HaShemesh, concerning the siddur of the Rashash (intentions of counting the Omer), section of studies, section 11, note 11 there, and what else he cites there concerning this.

כט. מלשון ביטול ׳מה׳ אנו ׳מה׳ חיינו.

29. From the expression of nullification: “What” are we? “What” is our life?

ל. וכן כתב מוהרנ״ת ז״ל בהלכות פקדון (הלכה ג׳ אות כ״א): צריכין לדעת הקדמה אחת הידועה למבינים בכתבי האריז״ל ובחידושי אדמו״ר ז״ל, שבכל עולם ובכל דרגא ובכל אדם יש כל בחינת השתלשלות כל העולמות. ועל כן זאת הבחינה של הצמצום של חלל הפנוי הוא בכל עולם ובכל אדם ובכל דרגא. שקודם שיורד אור הדעת שהוא החיות מעולם לעולם וכו׳ הוא בבחינת אין סוף וצריכין לזה בחינת צמצום של חלל הפנוי כמו שהיה בתחילת הבריאה, ואח״כ נמשך האור בדרך קו וכו׳ כביכול כי בכל אדם בכל דרגא כלול מכל העולמות. ומה שיש בכלל יש בפרט. ועל ידי זה אפשר להבין מעט מרחוק וכמבואר כמה וכמה אזהרות בתחילת העץ חיים ובתחילת האדרא רבא שאי אפשר להבין בזה כלל כי אם מי שמבטל שכלו, ובמקום שאינו מבין תולה בפחיתות דעתו האנושי, ואז יוכל להבין מעט מהרבה ולראות מרחוק גדולת הבורא יתברך אשר אין חקר לתבונתו. ע״כ. ושם אות י׳ כתב: וכל ענין הצמצום והשבירה והתיקון נמצא בכל אדם. ומי שיש לו לב להבין יכול להבין מעט ענין זה בכל אדם. ע״כ. ובהלכות נטילת ידים הלכה ו׳ אות מ״ה: וזה ידוע שכל סודות הקבלה מרומזים בהאדם שהוא בחינת צלם אלקים. ע״כ. והכרם שלמה ז״ל כתב בביאורו לשער הנקודים פרק ג׳: "ידוע כי כל אדם הוא רמוז בו כל כללות העולמות מראש ועד סוף, וכל מה שנעשה בעולם דהיינו באלו המלכים ובתיקונם, הוא נעשה ג״כ באדם כמ״ש הרב ז״ל כל זה בכ״מ". ע״כ. וכתב מהד״א פיררא ז״ל [מחכמי ישיבת מרן הרש״ש ז״ל, ישיבת בית אל בירושלים] בספרו בגדי קדש אשר לאהרן (אלפא ביתא דכללים אות א׳): "שהאדם כלול מכל העולמות מראש ועד סוף, ומעתיק עד מלכות סוף כל דרגין עד בכלל. ועל זה צריך לתקן ולהבין כל דרושי הרב הרח״ו זיע״א מראש ועד סוף, מעיגולי א״ק ויושר שבו עד עיגולים ויושר דנוק׳, וכל הפרטים איך יתיישבו באדם עצמו שהוא כלול ג״כ מהכל. ועל ידי זה יתיישבו דרושי הרב בטוב ויבואו כל הכוונות על נכון ולא יהיה מצות אנשים מלומדה וכו׳". ע״כ. ובליקוטי הלכות (נחלות הלכה ד׳ אות ה׳) כתב: ועין בכתבי האריז״ל מבואר בענין דרכי סודותיו הקדושים וכו׳ וכל הדברים האלה מבוארים עתה על פי דרכינו בדרך הפשוט לעובדא ולמעשה, ובאמת הכל אחד, כי גם פנימיות כוונת האריז״ל הוא להביא לידי מעשה. ע״כ.

30. Rabbi Noson of blessed memory likewise wrote in Laws of a Deposit (Halacha 3, item 21): One must know a preliminary principle familiar to those who understand the writings of the Ari of blessed memory and the innovations of our master of blessed memory: within every world, every level, and every person, there is the entire aspect of the cascading descent of all the worlds. Therefore, this aspect of the contraction of the vacant space is within every world, every person, and every level. Before the light of knowledge, which is vitality, descends from world to world, etc., it is in the aspect of the Infinite, and an aspect of contraction of the vacant space is needed for this, as at the beginning of creation. Afterwards, the light is drawn in the manner of a line, etc., as it were, for every person at every level contains [aspects] of all the worlds. What is in the whole is in the particular. Through this, one can understand a little from afar, as explained by many, many warnings at the beginning of Aitz Chaim and the beginning of the Idra Rabbah: no understanding of this at all is possible except for someone who nullifies his intellect and, where he does not understand, attributes it to the deficiency of his human knowledge. Then he can understand a little of much and see from afar the greatness of the Creator, blessed be He, whose understanding is beyond investigation. End of quotation. There, in item 10, he wrote: And the whole matter of contraction, breaking, and rectification is found within each person. And whoever has a heart to understand can understand a little of this matter within each person. End of quotation. And in Laws of Washing Hands, Halacha 6, item 45: It is known that all the mysteries of the Kabbalah are alluded to within man, who is the aspect of the image of God. End of quotation. And the author of Kerem Shlomo of blessed memory wrote in his explanation of the Gate of the Points, chapter 3: “It is known that the whole entirety of the worlds, from beginning to end, is alluded to within every person. Everything that takes place in the world—that is, within these kings and in their rectification—also takes place within man, as the master of blessed memory wrote all this in several places.” End of quotation. And the author provisionally read as מהד״א פיררא of blessed memory [one of the sages of the academy of our master the Rashash of blessed memory, the Bais El academy in Jerusalem] wrote in his book Holy Garments That Are Aharon’s (Alphabet of Principles, item 1): “Man includes all the worlds from beginning to end, from Atik to the kingship at the end of all levels, inclusive. Accordingly, one must rectify and understand all the expositions of the master Rabbi Chaim Vital, may his merit protect us, from beginning to end: from the circles of Adam Kadmon and its linear configuration, to the circles and linear configuration of the feminine configuration, and all the particulars—how they are established within man himself, who also includes everything. Through this, the master’s expositions will be properly established, all intentions will be correct, and it will not be a commandment of people learned by rote, etc.” End of quotation. And in Likutay Halachos (Inheritances, Halacha 4, item 5), he wrote: See the writings of the Ari of blessed memory, where the ways of his holy mysteries, etc., are explained. All these things are now explained according to our way, in the simple way of practical service and action. In truth, everything is one, for the inward intention of the Ari of blessed memory is also to bring about action. End of quotation.

לא. בספר עמק המלך ושבר יוסף. וע׳ בספר "יראוך עם שמ״ש" ענף ט׳ בענין עולמות נוראים אלו.

31. In the books Emek HaMelech and Shever Yosef. And see the book “They Will Fear You with the Sun,” branch 9, concerning these awesome worlds.

לג. על פי התורה ״ויאמר בעז אל רות״ בסימן ס״ה, עיין שם כל התורה היטב. והכלל, שהאדם צריך תמיד להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד, ששם מתבטלין כל היסורים וכל הצרות שבעולם. כי הכל לטובה. אך אי אפשר להסתכל על התכלית הזה כי אם בסתימו דעינין מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו׳. ועל כן מוטבע בנפש האדם כשיש לו יסורין גדולים ח״ו הוא סותם ועוצם עיניו בחזקה מאד וכו׳ כדי לברוח אל התכלית וכו׳, עיין שם כל זה היטב. אך אחר כך כששב מהביטול חוזרים ומתגברים היסורים ביותר מבתחילה, כמו שני אנשים שנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה וכו׳. אך אחר כך מקררין ומתבטלין היסורים על ידי התורה ששואבין על ידי היסורים, על ידי שנתבטל אל התכלית, שעל ידי זה מאיר הזריחה של הרשימו לתוך המוחין ומקבל תורה על ידי השמחה, שהוא כלי לקבלת התורה, שעל ידי זה מכבין צמאון הנפש, שהוא בחינת יסורים, בבחינת הוי כל צמא לכו למים וכו׳, עיין שם כל זה באר היטב. ואז יכולין להתפלל כראוי ולעשות אחד מכל התפילה וכו׳ וכו׳, עיין שם היטב. ע״כ דברי מוהרנ״ת בתחילת ההלכה. ועפי״ז ממשיך דבריו כאן בפסוק.

33. Based on the teaching “And Boaz Said to Ruth,” in teaching 65; study the entire teaching there carefully. And the principle is that a person must always look toward the ultimate end, which is entirely good, entirely one, where all suffering and all troubles in the world are nullified, for everything is for the good. However, it is impossible to look toward this ultimate end except by completely closing the eyes to the sight of this world, etc. And therefore, it is ingrained in the human soul that, when there is great suffering, God forbid, one closes and shuts one’s eyes very forcefully, etc., in order to flee toward the ultimate end, etc.; study all this there carefully. But afterwards, when one returns from the nullification, the suffering again intensifies, more than at first, like two people fighting one another, when one sees, etc. Afterwards, however, the suffering is cooled and nullified through the Torah drawn through the suffering, through nullifying oneself toward the ultimate end. Through this, the radiance of the impression shines into the mental faculties, and one receives Torah through joy, which is a vessel for receiving Torah. Through this, one quenches the thirst of the soul, which is an aspect of suffering, in the aspect of “Ho, everyone who thirsts, go to water,” etc.; study all this there thoroughly. And then one can pray properly and make one out of the whole prayer, etc., etc.; study there carefully. End of Rabbi Noson’s words at the beginning of the Halacha. And on this basis he continues his words here concerning the verse.

לד. כמ״ש האריז״ל בעץ חיים (שער ט׳ פרק שני): וכבר ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא מציאות תיקונו. ע״כ. ושם בשער י״ג תחילת פרק ב׳ ועוד. ובטעמי המצוות תחילת פרשת קדושים כתב האריז״ל: וכבר הודעתיך בענין תיקוני עילאין כי כולם מסכים ומבדילין כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור הגדול ולא יהיו עיניהם כהות, וכדרך המסתכל באור שמש. נמצא כי ממיעוט הארה הוא אדרבא התיקון. ע״כ. וזה לשון הגר״א ז״ל בספרא דצניעותא (פרק א׳ דף ב׳ ע״ג): ״וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצא בדקות ובלבוש, וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור, וכן היתה הכוונה בצמצום האור״. ע״כ.

34. As the Ari of blessed memory wrote in Aitz Chaim (Gate 9, chapter two): And you already know that the concealment of the light and its covering are the actuality of its rectification. End of quotation. And there, in Gate 13, at the beginning of chapter two, and elsewhere. And in Reasons for the Commandments, at the beginning of the section Kedoshim, the Ari of blessed memory wrote: And I have already informed you concerning the supernal rectifications that they are all screens and partitions, so that the lower beings can receive the great light and their eyes not become dim, and like one looking into the light of the sun. Thus the diminution of illumination is, on the contrary, its rectification. End of quotation. And these are the words of the Vilna Gaon of blessed memory in Sifra DiTzniusa (chapter 1, folio 2c): “And all the rectifications are by way of apertures and hairs, so that the light is diminished and contracted, so that it emerges in subtlety and clothing. And this is the principal rectification: that the light be diminished so that the lower beings can receive the light; and this was likewise the intention in the contraction of the light.” End of quotation.

לב. וע׳ גם להלן בפסוק ׳וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׳. ובהלכות נטילת ידים לסעודה (הלכה ד) כתב מוהרנ״ת ז״ל: זה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא״ב החדש אות צדיק סימן כ׳ שעל ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא חדוש במעשה בראשית, דהיינו לשנות הטבע, כי מבואר בהתורה תקעו תוכחה הנ״ל שכל צדיק יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש. שעל ידי זה נתברר המדמה של כל המתקרבים אליו. ועל ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם. ועל ידי אמונה זו יהיה חדוש העולם לעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל, דהיינו בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. עיין שם כל זה היטב. ועל כן על ידי שמזכירין שמות הצדיקים, על ידי זה מעוררין הרשימו שלהם כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן רמ״ח ליקוטי ח״א) שעל ידי שמספרין מצדיקים נתעורר הרשימו שלהם. ועל כן על ידי הזכרת שמותם נתעורר כח הרשימו שלהם של מעשיהם הטובים. ועיקר כח מעשיהם הטובים של הצדיקים הוא שעל ידי מעשיהם הטובים זכו לבחינת רוח הקדש. והמשיכו על ידי זה אמונת חידוש העולם כנ״ל. על כן על ידי הזכרת שמותם בודאי יכולים להביא שינוי במעשה בראשית, דהיינו לשנות הטבע. כי על ידי הזכרת שמותם של הצדיקים נתעורר כח הרוח הקדש שלהם ונמשך אמונת חידוש העולם בעולם שעל ידי זה נמשך הארה מחידוש העולם שלעתיד שיהיה על ידי זה כנ״ל שעל ידי זה יתנהג העולם בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ועל כן בודאי יכולין לשנות הטבע על ידי זה. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה שצריכין לכתוב לעצמו שמות הצדיקים לזכרון (כמו שכתוב בהא״ב הישן אות צדיק, סימן יט) מי שה׳ יתברך חשוב בעיניו יכתוב לעצמו בספר שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון, כי צריכין לכתוב שמותם לזכרון, כי עיקר הכח של הצדיקים שמגלין אמונת חידוש העולם כנ״ל הוא על ידי שמבררין הכח המדמה על ידי בחינת רוח הקדש רוח נבואה שלהם. כמו שמבואר שם בהתורה הנ״ל, כי עיקר האמונה הוא על ידי בירור המדמה כנ״ל. ועל כן צריכין לכתוב בספר שמות הצדיקים לזכרון, כי הכתב הוא בשביל זכרון כמו שכתוב ׳כתב זאת זכרון בספר׳. והזכרון הוא בכח המדמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. והשם הוא בחינת זכרון כמו שכתוב, לשמך ולזכרך תאות נפש (ישעיה כו) וכמו שכתוב: זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. וכתיב, ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדור ודור. על כן על ידי שמות הצדיקים, שהם בחינת זכרון בחינת זכר צדיק לברכה, כי עיקר הזכר שנשאר מכל הצדיקים הוא שמם הקדוש שנשאר זכרם בעולם לברכה, על כן על ידי הזכרת שמותם הקדושים אשר שמו יתברך משותף בשמם, על ידי זה מבררין המדמה, כי שם הקדוש שהוא בחינת זכרון, שהוא בבחינת המדמה. על כן נתברר המדמה על ידי זכר שמותיהם הקדושים של הצדיקים שכל עבודתם לברר המדמה. וכו׳ כנ״ל. ועל כן הזכרת שמותם מסוגל לזה ביותר כי שמם בעצמם הוא בחינת ברור המדמה, כי שמם הוא בחינת תקון הזכרון שהוא תיקון המדמה ששם הזכרון כנ״ל. ועל כן צריכין לכתוב שמותם בספר דיקא, כי הכתב הוא לזכרון בחינת כתב זאת זכרון בספר שעל ידי זה נתברר המדמה כנ״ל. ועל כן כל דברי הנביאים צריכין לכתוב בספר, כי כל כ״ד ספרי הנביאים הם בחינת תורה שבכתב שאסור לאומרם בעל פה. כי נבואה הוא בירור המדמה כנ״ל על כן צריכין לכתבם דיקא. כי הכתב הוא בחינת זכרון שהוא בחינת בירור המדמה כנ״ל, שזהו בחינת כתיבת שמות הצדיקים לזכרון, כי כל זה הוא בחינת בירור המדמה שנתברר בזכות וכח הצדיקים כנ״ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שעל ידי זה משנין הטבע כנ״ל. ע״כ.

32. And see also below concerning the verse, “And whatever the man calls it, a living soul—that is its name.” And in Laws of Washing Hands for a Meal (Halacha 4), Rabbi Noson of blessed memory wrote: This is the aspect of what our master of blessed memory wrote in the new Alphabet Book, Righteous Person, teaching 20: through mentioning the names of the righteous, one can bring renewal into the work of creation—that is, change nature. For it is explained in the aforementioned teaching “Sound [the Shofar]—Rebuke” that every righteous person possesses the aspect of a spirit of prophecy, the holy spirit. Through this, the imagination of all those drawing close to him is clarified. And through this, they attain faith in the renewal of the world. And through this faith, there will be the world’s renewal in the future, when the world will be governed in the aspect of the Land of Israel—that is, through providence and wonders beyond nature. See all this there carefully. And therefore, by mentioning the names of the righteous, through this, they awaken their impression, as our master of blessed memory wrote elsewhere (teaching 248, Likutay, part 1): by telling of righteous ones, their impression is awakened. And therefore, by mentioning their names, the power of the impression of their good deeds is awakened. And the principal power of the good deeds of the righteous is that through their good deeds they merited the aspect of the holy spirit, and through it drew faith in the renewal of the world, as stated above. Therefore, by mentioning their names, one certainly can bring change into the work of creation—that is, change nature. For mentioning the righteous ones’ names awakens the power of their holy spirit and draws faith in the renewal of the world into the world. Through this, an illumination is drawn from the world’s future renewal, which will occur through this, as stated above, through which the world will be governed by providence and wonders beyond nature. And therefore, through this one certainly can change nature. And this is what our master of blessed memory wrote: one must write down for oneself the names of the righteous as a remembrance (as written in the old Alphabet Book, Righteous Person, teaching 19): whoever esteems Hashem, blessed be He, should write for himself in a book the names of the righteous and the Tannaim and the God-fearing as a remembrance. For their names must be written as a remembrance, because the principal power of the righteous, who reveal faith in the world’s renewal as stated above, is through their clarifying the faculty of imagination through the aspect of their holy spirit, their spirit of prophecy. As explained there in the aforementioned teaching: for the principal faith comes through the clarification of the imagination, as stated above. And therefore, the righteous ones’ names must be written in a book as a remembrance, for writing is for remembrance, as it is written, “Write this as a remembrance in a book.” And memory is in the faculty of imagination, as our master of blessed memory wrote elsewhere. And the name is the aspect of remembrance, as it is written, “For Your name and Your remembrance is the soul’s desire” (Yeshaya 26), and as it is written, “This is My name forever, and this is My remembrance from generation to generation.” And it is written, “Hashem, Your name is forever; Hashem, Your remembrance from generation to generation.” Therefore, through the names of the righteous, which are an aspect of remembrance, an aspect of “The remembrance of a righteous person is for a blessing”—for the principal remembrance remaining from all the righteous is their holy name, their remembrance remaining in the world for a blessing—therefore, through mentioning their holy names, in whose names His blessed name is shared, through this, they clarify the imagination. For the holy name is an aspect of remembrance, which is in the aspect of the imagination. Therefore the imagination is clarified through the remembrance of the holy names of the righteous, whose entire service is to clarify the imagination. And so forth, as stated above. And therefore mentioning their names is especially conducive to this, for their name itself is an aspect of clarifying the imagination: their name is an aspect of rectifying memory, which is the rectification of the imagination, where memory is, as stated above. And therefore their names must be written specifically in a book, for writing is for remembrance; in the aspect of “Write this as a remembrance in a book,” through which the imagination is clarified, as stated above. And therefore all the words of the prophets must be written in a book, for all twenty-four books of the prophets are an aspect of the Written Torah, which it is forbidden to recite by heart. For prophecy is the clarification of the imagination, as stated above, and therefore they must specifically be written. For writing is an aspect of remembrance, which is an aspect of clarifying the imagination, as stated above. This is the aspect of writing the names of the righteous as a remembrance, for all this is an aspect of clarifying the imagination, which is clarified through the merit and power of the righteous, as stated above. Through this, one merits faith in the renewal of the world, through which one changes nature, as stated above. End of quotation.

לה. כתב הרמח״ל ז״ל (אדיר במרום סוף עמ׳ כט): האדם כשנברא לא היתה בו הזוהמא כלל ולא היה לו אלא להעלות העולמות למדרגה העליונה, והיינו להשלים התיקון שהתחיל המאציל ית״ש. ואז היה היצה״ר מתוקן וכל רע חוזר לטוב כמו שעתיד להיות בסוף התיקון. כי אור הקדושה היה גובר והיה נעשה התיקון של ׳נוגה כאור תהיה׳, כי היתה נשארת כל הבריאה בקדושה בלי שום טומאה כלל. וזה הטעם שלא נצטוה אדה״ר בתרי״ג מצוות, כי זה סוד העבודה למטה בסוד ז״א, אבל דרך אדה״ר לא כך היתה, אלא להשיג הקדושה הבאה אליו בהתגברות גדול עד יום השבת, והיה די שלא ימנע לה, ואז רוב הקדושה היה מקדשו לגמרי שאפילו בחי׳ היצה״ר יהיה טוב מאוד והיה עולם נתקן מיד. ע״כ. ובעל התניא ז״ל בתורה אור (בראשית דף ה׳ טור ד׳) כתב: איך היה מתחילה כוונתו יתברך כשלא ידע האדם מטוב ורע כלל, מאחר שיש מציאת הרע בעולם א״כ איך יתבררו הבירורים שזה צ״ל ע״י האדם. אך הענין כי אז היה באופן אחר ממש, שלא בדרך מלחמה, אלא ע״ד מ״ש ויניחהו בגן עדן לעבדה זה רמ״ח מצוות עשה להמשיך אור א״ס בגן עדן, ועל ידי ריבוי התגלות האור ממילא יתעלו ניצוצי קדושה שנפלו ונתערבו ברע ויהיו נכללים בתוך האורות העליונים, שימשיך האדם כנר בפני האבוקה, שאם האבוקה קטנה אזי נר הסמוך לה יוכלל בה, ואם ירחיקוהו מעט לא יתכלל בה מפני שהאבוקה קטנה. אבל אם תהיה האבוקה גדולה אזי אע״פ שיהיה הנר רחוק יהיה מתכלל בה. ועל דרך שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, שהרי ארז״ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכו׳ היו נכללים הניצוצות ממילא כנר בפני האבוקה וכו׳ ואם היה נמשך ביהמ״ק כן יותר היו כולם מתבררים עי״ז. וכמ״ש (צפניה ג) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו׳ והלכו גוים לאורך. וכן היה ענין האדם כשלא היה חוטא שהיה כולו קודש כי גם גופו נלקח ממקום המזבח וממנו נעשו רמ״ח אבריו כלול בשמן וכו׳ והיה עומד בגן עדן ושם היה מוסיף אורות וממילא היו הקליפות כלים ע״י שהיו הניצוצי קדושה כלים מהם, אבל היה הדבר שלא ע״י מלחמה. ע״כ.

35. The Ramchal of blessed memory wrote (Adir BaMarom, end of page 29): When man was created, there was no impurity in him at all, and he had only to elevate the worlds to the higher level—that is, to complete the rectification that the Emanator, blessed be His name, began. And then the evil inclination would have been rectified and all evil would have returned to good, as will occur at the end of the rectification. For the light of holiness would prevail, and the rectification of “Brightness [nogah] will be like light” would take place, for all creation would remain in holiness without any impurity whatsoever. And this is why Adam, the first man, was not commanded in the 613 commandments, for this is the mystery of service below in the mystery of Zeir Anpin. But Adam’s way was not thus: it was to attain the holiness coming to him with great intensification until the day of Shabbos, and it would have been sufficient for him not to obstruct it. And then the abundance of holiness would sanctify him completely, so that even the aspect of the evil inclination would be very good, and the world would be rectified immediately. End of quotation. And the author of the Tanya of blessed memory wrote in Torah Or (Beraishis, folio 5, column 4): What was His blessed intention initially, when man did not know good and evil at all? Since evil exists in the world, then how would the clarifications be clarified, which must be done through man? But the matter is that then it would have been in an entirely different manner, not through warfare, but in the manner of what is written: “And He placed him in the Garden of Eden to work it”—these are the 248 positive commandments, to draw the light of the Infinite into the Garden of Eden. And through the abundance of the revelation of light, the sparks of holiness that fell and became mixed into evil would automatically ascend and become included within the higher lights that man would draw, like a candle before a torch. For if the torch is small, then a candle near it can be included within it; and if it is moved a little farther away, it will not be included within it, because the torch is small. But if the torch is large, then, even though the candle is far away, it will become included within it. And this is like the time when the Holy Temple stood—for our Sages of blessed memory said: Israel was exiled only so that converts would be added to them, etc. The sparks would automatically be included like a candle before a torch, etc. And had the Holy Temple continued thus longer, they would all have been clarified through this. And as it is written (Tzefanya 3), “Then I will turn to the peoples a pure language,” etc.; “And nations will walk toward your light.” And this would likewise have been man’s condition had he not sinned: he was entirely holy, for his body too was taken from the place of the altar, and from it his 248 limbs were made, [he being] included in oil, etc. And he would stand in the Garden of Eden, and there he would add lights, and the shells would automatically be exhausted through the sparks of holiness being exhausted from them. But the matter would have been without warfare. End of quotation.

לו. בשו״ת תורה לשמה (המיוחס להבן איש חי ז״ל) בסימן ת״ע כתב: ודע כי על ידי זה שאנו מזכירים שמותם על כל דבר שבקדושה אשר נעשה ואשר נלמד, בזה יתעורר זכותם וימשך לנו כח מן הכונות הסדורות אשר קבלו ואשר היו מכונים בכל מצוה ותפילה ועסק התורה. ע״כ.

36. In Responsa Torah Lishmuh (attributed to the Ben Ish Chai of blessed memory), section 470, he wrote: And know that, through our mentioning their names over every holy matter that we perform and that we study, their merit will thereby be awakened, and power will be drawn to us from the ordered intentions that they received and that they would intend in every commandment, prayer, and engagement in Torah. End of quotation.

לז. ענין שמות הצדיקים מזכיר רביה״ק בספר המדות (ערך צדיק חלק שני אות כ׳): על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולין להביא שנוי במעשה בראשית, כלומר לשנות הטבע. ע״כ. ובימי מוהרנ״ת (חלק שני אות יז): באמת הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד, ומועיל הרבה לעבודת השם יתברך, כאשר מבואר מזה קצת כבר ועוד יש לאלקי מילין לבאר גודל מעלת הזכרת שמות הצדיקים ואין כאן מקומו. ע״כ. ועיין לעיל בפסוק ׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ ומה שמובא שם.

37. Our holy master mentions the matter of the names of the righteous in Sefer HaMidos (Righteous Person, part two, item 20): Through mentioning the names of the righteous, one can bring a change in the work of creation—that is, change nature. End of quotation. And in Yimay Moharnat (part two, item 17): Truly, mentioning the names of the righteous is a very, very wondrous and awesome matter, and greatly assists in the service of Hashem, blessed be He, as has already been explained somewhat concerning this. And there are still words for my God to explain the greatness of the virtue of mentioning the names of the righteous, and its place is not here. End of quotation. And see above, concerning the verse “These are the generations of the heavens and the earth when they were created,” and what is brought there.

לח. האריז״ל בעץ חיים (שער ט״ל פרק ג׳) כתב: כאשר קרא שם לכל הבעלי חיים נתבררו גם הם. וכתב שם הרגלי אהבה ז״ל (כרך ב׳ עמ׳ שע״ח): כי הוא היה יודע לברר ולתקן כח וחיות נפש לכל הבעלי חיים כל א׳ בבחינתו. וז״ש נפש חיה, ר״ל נפשו וחיותו. בנעם אלימלך פרשת לך לך (ד״ה או יאמר, ויעבור אברם בארץ) כתב: זה שאמר הכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כך הוא שמו בעולם העליון בשורש השייך לאותו חיה או לאותו בהמה, שאדם הראשון כיון לקרותם באלה שמות שיש להם שורש הזה בעולם העליון. ע״כ. תלמיד בעל התניא מהר״א הלוי ז״ל בעבודת הלוי (פרשת בראשית) כתב: לכן נאמר ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, כלומר שהאדם המשיך לכל פרט ופרט הגילוי אלקות לפי שרשו אשר יש לו מלמעלה כב״י, כי בכל פרט יש מכוון עמוק כפי שעלה ברצונו הקדום. וזהו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, פי׳ מה שהמשיך אדם לכל נפשות חיה זהו גילוי שלו כמו בשרשו. ע״ש. בלשם שבו ואחלמה (הדע״ה ח״ב דרוש ג׳ ענף כ׳): התיקון והבירור הגמור אשר נעשה לכל נפשות הבעלי חיים הנה היה נעשה זה ע״י אדה״ר, והוא ע״י קריאת השמות שקרא לכל א׳ מהם וכמ״ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, כי בקריאת השמות קשר אותן בשורשן העליון ויחד אותם למעלה, וכמ״ש בהקדמת זוהר בראשית דף ב׳ סוע״א וכן בתיקונים תיקון מ״ט ותיקון נ״ז ע״ש, ועי״ז נמשך עליהם אור וקדושה הרבה משורשם העליון שבקודש הקדשים ונבררו ויצאו עי״ז מהרע לגמרי. ע״כ.

38. The Ari of blessed memory wrote in Aitz Chaim (Gate 39, chapter 3): When he named all the living creatures, they too were clarified. And there, the author of Raglay Ahavuh of blessed memory wrote (volume 2, page 378): For he knew how to clarify and rectify the power and vitality of the soul of all the living creatures, each in its own aspect. And this is what is written: “a living soul”—that is, its soul and vitality. In Noam Elimelech, section Lech Lechuh (opening words “Or one may say, and Avram passed through the land”), he wrote: This is what Scripture says: “And whatever the man calls it, a living soul—that is its name.” That is its name in the upper world, in the root belonging to that creature or that animal. For Adam, the first man, intended to call them by these names that have this root in the upper world. End of quotation. The disciple of the author of the Tanya, designated מהר״א הלוי, of blessed memory, wrote in Avodas HaLevi (section Beraishis): Therefore it says, “And He brought [them] to the man to see what he would call it”—that is, man drew to each and every particular the revelation of Godliness according to its root, which it has from above, as it were. For in every particular there is a profound intention, according to what arose in His primordial will. And this is “And whatever the man calls it, a living soul—that is its name”: that is, what Adam drew to all the souls of living beings was its revelation as in its root. See there. In Leshem Shevo ViAchlamuh (HaDe’uh, part 2, exposition 3, branch 20): The complete rectification and clarification accomplished for all the souls of the living creatures —this was indeed accomplished through Adam, the first man, and it was through the naming of the names that he called each of them. And as it is written: “And the man called names to all the animals, and to the birds of the heavens, and to every creature of the field.” For by naming the names, he connected them to their upper root and united them above, and as written in the introduction to Zohar Beraishis, folio 2, end of side a, and likewise in Tikunim, Tikun 49 and Tikun 57; see there. And through this, much light and holiness were drawn upon them from their upper root in the Holy of Holies, and through this they were clarified and emerged from evil entirely. End of quotation.

לט. בשיחות הר״ן (סימן פ׳): בני אדם יש להם כח למנוע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת, יותר מן היצר הרע. כי היצר הרע אין לו יכולת רק כפי כוחו, כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא. אבל האדם הוא כלליות שכלול מכל העולמות, ועל כן מניעות של בני אדם הם יותר ממניעות היצר הרע. ע״כ.

39. In Sichos HaRan (item 80): People have power to obstruct and entice a person, distancing him from serving the Creator and from true tzaddikim, more than the evil inclination. For the evil inclination has ability only according to its power, according to the aspect of the evil inclination from whatever world it belongs to. But man is a totality comprising all worlds; and therefore obstacles from people are greater than obstacles from the evil inclination. End of quotation.

מ. הלשם שבו ואחלמה בספר הכללים (תחילת כלל ט״ז) כתב: בכל מקום שמאיר אור א״ס הנה מתבטל וכלה כל כחות הפירוד והנגדיים והמרחקים, כי כולם יצאו רק ממנו והוא מייחד את הכל. ובעולם התוהו אשר היה חסר הגילוי דאור א״ס בהם ולכן יצאו נפרדות ונעשה כל הקלקולים מזה. ע״כ. וכמו כן ביאר גם בעל התניא ז״ל בתורה אור פרשת וישב בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים, ואחריו בנו התורת חיים ז״ל היטב.

40. Leshem Shevo V’achlamah wrote in Sefer HaKlalim (beginning of principle 16): Wherever the light of Ein Sof shines, behold, all forces of separation, opposites, and distances are nullified and cease, for they all came forth only from Him, and He unifies everything. And in the world of chaos, in which the revelation of the light of Ein Sof was lacking in them, they therefore emerged separately, and all the corruptions resulted from this. End of quotation. And likewise, the author of Tanya, of blessed memory, also explained this in Torah Or, the portion Vayeshev, on the verse “And behold, we were binding sheaves”; and after him his son, [the author of] Toras Chaim, of blessed memory, explained it well.

מא. זה לשון רש״י כאן: ׳ולא יתבוששו שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, אע״פ שניתנה בו דעה לקרות שמות, לא ניתן בו יצר הרע עד שאכלו מן העץ ונכנסו בו יצר הרע׳.

41. This is Rashi’s wording here: “And they were not ashamed, because they did not know the way of modesty to distinguish between good and evil. Although understanding was given to him to name things, the evil inclination was not put into him until they ate from the tree and the evil inclination entered him.”

מב. כמבואר בעץ חיים שער ט׳ פרק ה׳ שער י׳ פרק ה׳ ושם שער י״א פרק א׳ שאחד הטעמים של שבירת הכלים היה מחמת רוב האור שלא יכלו הכלים להכילו.

42. As explained in Aitz Chaim, Gate 9, chapter 5; Gate 10, chapter 5; and there, Gate 11, chapter 1: one of the reasons for the breaking of the vessels was the abundance of light, which the vessels could not contain.

מג. וע׳ להלן בפרשת ואתחנן בפסוק "לא תוסיפו" עוד דברי מוהרנ״ת בזה.

43. And see further below, in the portion “And I pleaded”, on the verse “You shall not add,” for further words of Rabbi Noson on this.

מד. ובהלכות טוען ונטען (הלכה ג׳ אות ב׳) כתב מוהרנ״ת ז״ל: עיקר כל החטאים והפגמים נמשכין ממה שממהרין ליקח הדבר קודם זמנו, ואינו מתגבר על תאותו להמתין עד יבוא עתו בהיתר, כמו שאמרו רז״ל בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך וכו׳. ועל כן עיקר החטא הראשון שהוא חטא אדם הראשון, היה רק מה שלא המתין בזווגו עד שבת. ועל כן נקראים החטאים בשם בסר, שהוא פרי שלא נגמר עדיין, כמו שכתוב "אבות יאכלו בסר". כי עיקר החטא הוא מחמת שלוקח הדבר בלא עתו. ובאמת עיקר העת להשיג טעם הטוב האמתי הוא רק לעתיד לבא. ואשרי מי שממתין ומתאפק על תאותו כל ימי עולם הזה וסותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי וממתין לטוב הנצחי. כמו שכתוב ״לכן חכו לי ליום קומי לעד״. כי בודאי יזכה לתענוג האמתי לתענוג הנצחי. אבל גם בעולם הזה יש דברים שעיקר האיסור הוא מה שאינו ממתין. ואם ימתין עד בוא עתו יקבל בהיתר. וכמו שאמרו רז״ל (מנחות מ״ד ע״א) אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר. ע״כ.

44. And in Halachos of Plaintiff and Defendant (Halacha 3, item 2), Rabbi Noson, of blessed memory, wrote: All sins and blemishes are principally drawn from hastening to take something before its time, and not overcoming one’s desire to wait until its time comes permissibly. As our Sages, of blessed memory, said: “By your name they will call you; and in your place they will seat you; and of what is yours they will give you,” etc. And therefore the principal first sin, which is the first man’s sin, was only his not waiting with his marital union until Shabbos. And therefore sins are called boser, unripe fruit, fruit that has not yet ripened, as it is written, “Fathers eat unripe fruit.” For the principal sin comes from taking something not at its time. And in truth, the principal time to attain the taste of the true good is only in the future to come. And fortunate is one who waits, restrains his desire throughout all the days of this world, closes his eyes entirely to the sights of this world, and waits for the eternal good. As it is written, “Therefore wait for Me, for the day I rise to witness.” For he will certainly merit the true delight, the eternal delight. But even in this world there are things whose principal prohibition is that one does not wait. And if one waits until its time comes, one will receive it permissibly. And as our Sages, of blessed memory, said (Menachos 44a), “Those same bedding sets that she spread for him in prohibition, she spread for him permissibly.” End of quotation.

מה. על פי המאמר ״רבי יוחנן משתעי״ בסימן ט״ז כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות וכו׳ כי פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה וכו׳. ומבואר שם שעיקר מה שצריך הצדיק לבטל לפעמים מדבקותו, הוא מחמת העננין דמכסיין על עינין שהם עשו וישמעאל כדי שלא יתגברו העננין הנ״ל חס ושלום על עיניו ויתבטל חכמתו לגמרי חס ושלום. ואז כשמבטל מדבקותו אז עיניו מאירות כירח וכו׳, אבל על ידי תרין משיחין שיפוצו מעינותיהם חוצה ויהפך לכולם שפה ברורה אז יתקיים ״והיה אור הלבנה כאור החמה״. ואז לא יצטרך לבטל מדבקותו, עיין שם כל זה היטב.

45. According to the discourse “Rabbi Yochanan Relates,” item 16, for it is impossible for the tzaddik’s thought constantly to range through supernal wisdoms, etc., for sometimes the cessation of Torah is its maintenance, etc. And it is explained there that the principal reason the tzaddik must sometimes cease his cleaving is the clouds covering the eyes, which are Aisav and Yishmael, so that these clouds should not, Heaven forbid, overpower his eyes and his wisdom be entirely nullified, Heaven forbid. And then, when he ceases his cleaving, his eyes then shine like the moon, etc. But through the two messiahs, whose springs will spread outward, and a pure language will be turned to them all, then “And the light of the moon shall be like the light of the sun” will be fulfilled. And then he will not need to cease his cleaving. Study all this carefully there.

מו. ומבואר להלן סוף פרשת וישלח (ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום)

46. And it is explained further below, at the end of the portion Vayishlach (“And these are the kings who reigned in the land of Edom”).

מז. בתיקוני זוהר תיקון ע׳ דף קל״ח ע״ב, בזוה״ק פרשת בראשית דף ל״ז ע״ב. ועי׳ להלשם שבו ואחלמה ז״ל (הדע״ה ח״ב דף ל״ח ע״א) שביאר ענין זה דאריכות הימים שלהם וז״ל: שיעור משך הזמן דכל יום ויום מששת ימי בראשית היו ע״ד אחרת לגמרי ממה שהם עתה והיו אותם הימים גדולים וארוכים מאד בלי שיעור וערך מהימים שלנו וכר. והנה זה סוד מה שאמרו בתיקונים סוף תיקון ע׳ כי ריבוי שנין ואריכו דיומין אינון מא״א, ומעוטא דיומין ושנין מז״א. הכוונה מ״ש אריכו דיומין הוא בפשטות כי עד המבול היה כל מצב העולם כולו ג״כ על דרך אחד, ע׳ בראשית רבא פ׳ ל״ד סימן י״א וריש פ׳ ל״ו ושם פכ״ח סוף סימן ר׳. והיה להם גם שיעור הימים והשעות ארוכים הרבה משל עתה. וכמו שחיו שנים רבות כן היה זמן של כל יום ג״כ יותר ארוך. והגם שלא היה כמו באדם הראשון קודם החטא, אך עכ״ז הנה היה הימים שלהם יותר ארוכים הרבה משל עכשיו. ע״כ. ע״ש.

47. In Tikunay Zohar, Tikun 70, folio 138b; in the holy Zohar, Biraishis, folio 37b. And see also Leshem Shevo VeAchlamah, of blessed memory (HaDeah, part 2, folio 38a), who explained this matter of their length of days as follows: The duration of each and every day of the six days of creation followed an entirely different order from what it is now. And those days were exceedingly great and long, beyond any measure or comparison with our days, etc. And behold, this is the secret of what was said in the Tikunim, at the end of Tikun 70: many years and length of days come from Arich Anpin, while few days and years come from Zeir Anpin. The intention of what is said, “length of days,” is simply that until the Flood the entire condition of the whole world also followed a single order; see Biraishis Rabbah, chapter 34, section 11, the beginning of chapter 36, and there chapter 28, end of section ר׳ [printed designation]. And the duration of their days and hours was also much longer than now. And just as they lived many years, so the duration of each day was also longer. And although it was not as with the first man before the sin, but nevertheless, behold, their days were much longer than they are now. End of quotation; see there.

א. ובהלכות גילוח (הלכה ד' אות י"א) כתב מוהרנ"ת ז"ל: גם עתה יש כמה דברים שבני אדם יודעים אותם בבירור שהוא כן, אף על פי שאינם יודעים בשום שכל איך יכול להתהוות זאת, כי כן הוא כל הבריאה כולה. וכמו שהמחקרים בעצמן מודים שאין ראיה מחסרון השכל על מניעת הדבר לומר שבודאי הדבר נמנע מחמת שאין מבינים זאת בשכל. כי אנו רואין כמה דברים שאם לא היינו רואין אותם בעינים, בודאי לא היינו מבינים אותם בשכל בשום אופן, ואף על פי כן אנו רואין שהוא כן. וכמו שמביאים המשל ממי שנולד במדבר שמם ולא ראה מעולם זכר ונקבה, אם היו מספרים לו שביאתו לעולם וכל חיותו נמשך על ידי טפה סרוחה שהיתה במעי אדם תשעה חדשים סגור ומסוגר וכו', בודאי היה מכחיש הדבר ומלעיג על זה מאד, איך אפשר שיהיה במציאות דבר זר כזה וכו'. ואף על פי כן אנו רואין שהוא כן. וכל הדברים שבעולם אין שום שכל מחייבם, כי בודאי אי אפשר להבין בשום שכל איך נעשה מגרעין אחד אילן גדול כזה עם כל כך הרבה פירות שגדלים ממנו שנים הרבה. ומכל פרי ופרי יש גרעינים הרבה שמכל גרעין וגרעין יכולין לטע עוד אילנות כאלה. וכן בכל פרטי הבריאה, כמו שאמר דוד "מה רבו מעשיך ה' וכו' מה גדלו מעשיך ה'". ע"כ.

1 [printed letter א]. And in Laws of Shaving (Halacha 4, item 11), Rabbi Noson, of blessed memory, wrote: “Even now there are various things that people know clearly to be so, although they do not understand by any intellect how such a thing can come about; for this is true of all creation. And as the investigators themselves acknowledge, deficient understanding is no proof that something is impossible—that the thing is certainly impossible because they do not understand it intellectually. For we see various things which, had we not seen them with our eyes, we certainly could not have understood intellectually in any way; and nevertheless, we see that they are so. And similarly, they bring the example of someone born in a desolate wilderness who had never seen male and female. If he were told that his coming into the world and all his vitality came through a putrid drop that was in a person’s womb for nine months, shut and enclosed, and so on, he would certainly deny the matter and mock it greatly: how could so strange a thing possibly exist? And so on. And nevertheless, we see that it is so. And no intellect necessitates any of the things in the world; certainly, no intellect can comprehend how so great a tree comes from one seed, with so many fruits growing from it for many years. And each and every fruit has many seeds, and from each and every seed one can plant more such trees. And likewise with all the details of creation, as Dovid said: ‘How many are Your works, Hashem,’ and so on, ‘How great are Your works, Hashem.’” End of quotation.

ב. לפני כן מבאר מוהרנ"ת ז"ל על פי תורה ר"פ שבכל משא ומתן ובכל ענין מעניני העולם מלובש בהכל אלוקותו יתברך, וכל דבר שעושים צריך להתבונן אל האלוקות שבכל דבר ועל ידי זה מתקנו. ומבאר שם שלכן הדיינים נקראים 'אלקים' משום שאלו שבאים לפניהם הם אנשים שפגמו בענין זה ועשו בשקר ולא עסקו באור אלוקי שבכל דבר, והדיינים שמחזירים את הענין לאמת לתורה, מגלים את האלוקות שאותו הדבר שבא לפניהם. (ומובא להלן בפרשת משפטים 'עד האלקים יבא'). ומבאר שם מוהרנ"ת שלכן יש ג' דיינים, כי יש בכל ענין ג' חלקים, מעשה דיבור ומחשבה. ועל פי זה ממשיך מוהרנ"ת ז"ל ומבאר כאן.

2 [printed letter ב]. Before this, Rabbi Noson, of blessed memory, explains, on the basis of teaching 280, that in all business dealings and every matter of worldly affairs His Divinity, blessed be He, is clothed in everything. And in everything one does, one must contemplate the Divinity within that thing; thereby one repairs it. And he explains there that this is why the judges are called “Eloakim”: those who come before them are people who damaged this matter, acted falsely, and did not engage with the Divine light within each thing. And the judges, who restore the matter to truth and to Torah, reveal the Divinity of that thing brought before them. (This is brought below in the portion of Mishpatim: “It shall come before the judges [ha-Eloakim].”) And Rabbi Noson explains there that this is why there are three judges: every matter has three parts—action, speech, and thought. And on this basis Rabbi Noson, of blessed memory, proceeds to explain here.

ג. כמבואר בהאריז"ל שתיקון מעשי בראשית היה התיקון של שבירת הכלים, על ידי אור מ"ה החדש. ועיין להלן סוף פרשת וישלח.

3 [printed letter ג]. As explained in the Ari’s writings, the repair of the works of creation was the repair of the breaking of the vessels, through the new light of MAH. And see below, the end of the portion of Vayishlach.

ד. שהתיבה 'מרחפת' היא מ"ת רפ"ח. רפ"ח ניצוה"ק שמתו בשבירה.

4 [printed letter ד]. The word מרחפת consists of מ״ת (“dead”) and רפ״ח (288): the 288 holy sparks that died in the breaking [of the vessels].

ה. הוא אור דשם מ"ה החדש היוצא ממצח דא"ק. המבואר בעץ חיים שער י'.

5 [printed letter ה]. This is the light of the new name MAH that emerges from the forehead of Adam Kadmon. This is explained in Aitz Chaim, gate 10.

ו. עי' דגל מחנה אפרים כאן בפרשה בשם הבעש"ט ז"ל שביאר מאמר חז"ל שעמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, היינו שהוא גנוז בתורה והצדיקים רואים בו. וביושר דברי אמת אות ג', ועוד מובא בספרי תלמידי הבעש"ט והמגיד ז"ל. ועי' לשם שבו ואחלמה (ספר הכללים כלל י"ח ענף ח' אות ד') שכתב: שרשו (של האור הגנוז) טמיר וגנוז ג"כ בנשמת כל צדיק וצדיק אשר גם בהעולם הזה, כמ"ש בזוה"ק פרשת תרומה כי שלימו דתקונא דהאי רוחא ורוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא כו', וע' הגר"א בזה בתיקונים תיקון נ"ד דף ק"ו סע"ג. ועכ"פ הוא כי בנשמת הצדיקים הנה הוא טמיר וגנוז לעולם אור הראשון דמעשה בראשית הנאמר בו וירא אלקים את האור כי טוב, והוא מה שנאמר 'אמרו צדיק כי טוב': אמנם הוא רק נעלם בהם ר"ל בנשמתם, ומשתמשים עתה רק בתמצית אורו ולאט לאט לפי ערך מדריגת כל צדיק. ע"כ.

6 [printed letter ו]. See Degel Machaneh Ephraim here in this portion, in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory, explaining the Sages’ statement that He arose and hid it for the tzaddikim in the future to come: it is hidden in the Torah, and the tzaddikim see by it. And see also Yoasher Divray Emes, item 3; and this is also brought in books of the disciples of the Baal Shem Tov and the Maggid, of blessed memory. And see לשם שבו ואחלמה (Sefer HaKlalim, principle 18, branch 8, item 4), who wrote: “Its root [that of the hidden light] is also concealed and hidden in the soul of each and every tzaddik, even in this world, as written in the holy Zohar, the portion of Terumah: ‘For the completion of the repair of this spirit and the spirits of the tzaddikim in this world,’ and so on. And see the Vilna Gaon on this, in the Tikunim, tikun 54, page 106, the end of column c. And in any event, in the souls of the tzaddikim the first light of the work of creation—of which it is said, ‘And God saw the light, that it was good’—is forever concealed and hidden. And this is what is said: ‘Say of the tzaddik that he is good.’ However, it is only concealed within them—that is, in their souls. And they now use only the concentrated essence of its light, little by little, according to the level of each tzaddik.” End of quotation.